מוחמד בן זאיד אאל נהיאן

נסיך הכתר של אמירות אבו דאבי וסגן המפקד העליון של הכוחות המזוינים של איחוד האמירויות הערביות

שייח' מוחמד בן זָאיִד בן סולטאן בן זאיד בן ח'ליפה בן שח'בוט בן ד'יאב בן עיסא אָאל נַהְיָאן אל-פלאחיערבית: محمد بن زايد بن سلطان بن زايد بن خليفة بن شخبوط بن ذياب بن عيسى آل نهيان الفلاحي; נולד ב-11 במרץ 1961)[1] הוא נסיך הכתר של אמירות אבו דאבי וסגן המפקד העליון של הכוחות המזוינים של איחוד האמירויות הערביות.

מוחמד בן זאיד אאל נהיאן
محمد بن زايد
His Highness Sheikh Mohammed Bin Zayed Al Nahyan, at Hyderabad House, in New Delhi on February 11, 2016.jpg
לידה 11 במרץ 1961 (בן 59)
אבו דאבי, איחוד האמירויות הערביות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות
השכלה האקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית נהיאן
אב זאיד בן סולטאן אאל נהיאן עריכת הנתון בוויקינתונים
אם פאטמה בנת מבארכ אל-כתבי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ח'אלד בן מוחמד בן זאיד אאל נהיאן עריכת הנתון בוויקינתונים
ar.uae-voice.net
יורש העצר של נשיא איחוד האמיריות
תחת נשיא האמירויות ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר המופת האזרחי (2008)
  • מסדר כווית
  • מדליית שחרור כווית
  • מסדר חוסיין בן עלי
  • המסדר העליון של הרנסאנס
  • מסדר מוגונגווה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוחמד נתפס כגורם המניע מאחורי מדיניות החוץ של איחוד האמירויות והוא מנהיג קמפיין נגד תנועות פרו-דמוקרטיות בעולם הערבי.[2][3] בשל מצבו הבריאותי הרעוע של אחיו נשיא איחוד האמירויות, השייח ח'ליפה בן זייד, ב-2005 הוטל על מוחמד בן זייד לקבל את רוב החלטות היום-יום של האיחוד מתוקף היותו נסיך הכתר באמירות אבו דאבי והוא ממלא את מרבית ענייני הציבור הנשיאותיים ומכאן שהוא לעיתים מתואר כשליט דה פקטו של איחוד האמירויות.[4]

בשנת 2019, הניו יורק טיימס הגדיר אותו בתור השליט הערבי החזק ביותר.[5] בשנת 2020 כינה אותו הניו יורק טיימס "אחד הגברים החזקים ביותר בכדור הארץ."[6] והוא גם נבחר לאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר של שנת 2019 על ידי מגזין "טיים".[7]

תחת תפקידו כיורש העצר, בשנת 2020 הוסכם על הסכם נרמול היחסים עם ישראל.

נשוי ואב לתשעה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Rhodes, Ben (12 באוקטובר 2018). "A Fatal Abandonment of American Leadership". The Atlantic (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  2. ^ "The ambitious United Arab Emirates". The Economist. 6 באפריל 2017. בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2017. 
  3. ^ "Despots are pushing the Arab world to become more secular". The Economist. 2 בנובמבר 2017. 
  4. ^ "UAE leader returns after lengthy unexplained absence". Middle East Eye. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2017. 
  5. ^ D. Kirkpatrick, David (2 ביוני 2019). "The Most Powerful Arab Ruler Isn't M.B.S. It's M.B.Z.". The New York Times. 
  6. ^ Worth, Robert F. (9 בינואר 2020). "Mohammed bin Zayed's Dark Vision of the Middle East's Future". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2020. 
  7. ^ "Mohammad Bin Zayed named among Time's 100 most influential people 2019". Gulf News. 18 באפריל 2019. 
  ערך זה הוא קצרמר בנושא איחוד האמירויות הערביות ובנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.