גרהרד ברגר

גרהרד ברגר (באנגלית: Gerhard Berger, נולד ב-27 באוגוסט 1959) הוא נהג מרוצים אוסטרי לשעבר שהתחרה במשך 14 עונות בפורמולה 1. במהלך הקריירה השתתף ב-210 מרוצים, בהם השיג עשרה ניצחונות, 48 פודיומים, 12 זינוקים מהפול פוזישן ו-21 הקפות מהירות. ברגר היה חברו לקבוצה של איירטון סנה ושותפו לזכייה באליפות היצרנים בשנים 1990 ו-1991.

גרהרד ברגר
Gerhard Berger

ברגר במהלך גרנד פרי ארצות הברית (1991)
לידה	27 באוגוסט 1959 (בן 64) אוסטריה
לאום	אוסטרי
פרסים והוקרה	עיטור הזהב הגדול של שטיריה אות כבוד מוזהב על שירות הרפובליקה האוסטרית
קריירת פורמולה 1 מרוצים 210 ניצחונות 10 פודיומים 48 נקודות בקריירה 385 זינוקים מפול פוזישן 12 הקפות מהירות 21 קבוצות ATS ‏ 1984 Arrows‏ 1985 בנטון 1986 פרארי 1987-1989 מקלארן 1990-1992 פרארי 1993-1995 בנטון 1996-1997

בין השנים 2006 עד 2008 החזיק ב-50 אחוז מקבוצת טורו רוסו שהתחרתה באליפות.

קריירה

ברגר החל להתחרות בפורמולה 1 במהלך עונת 1984 והתחרה בארבעה מרוצים עבור קבוצת ATS. כשבוע לאחר סיום העונה ניצלו חייו לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים קשה. ברגר נהג ברכבו בגבעות שליד זלצבורג, כאשר רכב פגע בו במהירות מאחור וגרם לרכבו להדרדר מעבר לצוק. כתוצאה מהתאונה הועף מהרכב דרך החלון האחורי. למזלו, זמן קצר אחרי התאונה עברו במקום שני רופאים המתמחים בפציעות גב. הרופאים זיהו מיד את הפגיעות בצוואר ומספר שברים ודאגו שלא להזיז אותו ממקומו. לאחר שעבר ניתוח חירום ותקופת החלמה שב לאיתנו וחזר להתחרות. עונה לאחר מכן עבר להתחרות עבור קבוצת Arrows הבריטית. שלדת הרכב בו נהג לא הייתה תחרותית מספיק ולא איפשרה לנצל את כל היכולות של מנוע הב.מ.וו בו עשה שימוש. את העונה סיים במקום העשרים, כשהוא צובר שלוש נקודות שהושגו בשני המרוצים האחרונים של העונה. הפריצה הגדולה החלה בעונת 1986 לאחר שעבר להתחרות עבור קבוצת בנטון. במרוץ השלישי בעונה השיג את הפודיום הראשון בקריירה, כשסיים במקום השלישי בגרנד פרי של סן מרינו. ברגר רשם לעצמו שם של נהג מהיר, כאשר בגרנד פרי באיטליה הגיע ל-351.22 קמ"ש, המהירות הגבוהה ביותר שהשיג נהג במהלך העונה. בגרנד פרי מקסיקו רשם את הניצחון הראשון בקריירה, ניצחון שהיה גם הראשון בתולדות בנטון.

במקביל לתחרויות בסבב הפורמולה השתתף גם באליפות אירופה למכוניות טורינג ואף זכה במרוץ הסיבולת המפורסם בספא, בלגיה.

1987-1989: פרארי

בעונת 1987 חתם ברגר בקבוצת פרארי ונהג לצידו של מיקלה אלבורטו. בשל בעיות טכניות רבות ברכבו נאלץ לפרוש במהלך העונה מתשעה מרוצים, אך הצליח לנצח בשני המרוצים האחרונים של העונה. עונת 1988 התנהלה בשליטה מלאה של קבוצת מקלארן - נהגי הקבוצה אלן פרוסט ואיירטון סנה ניצחו 15 מתוך 16 מרוצים. ברגר היה הנהג היחיד שהצליח לפגוע בהגמוניה של מקלארן, כשניצח בגרנד פרי האיטלקי. ברגר היה גם הנהג היחיד שלא מקבוצת מקלארן שזינק מפול פוזישן במהלך העונה, כשזינק ראשון בגרנד פרי בסילברסטון.

ברגר בגרנד פרי קנדה (1988)

לקראת עונת 1989 הצטרף לקבוצה נייג'ל מנסל במקומו של אלבורטו. תיבת הילוכים חצי-אוטומטית שהותקנה ברכבי פרארי הפכה אותם למהירים מאוד, אך גם גרמה לבעיות מכניות רבות. במהלך המרוץ השני בעונה היה מעורב בתאונה קשה לאחר שהתנגש בקיר במהירות 290 קמ"ש. בעקבות ההתנגשות הסתובב הרכב על המסלול מספר פעמים ואז החל לבעור. ברגר סבל מכוויות בידיו ושברים בצלעות, פגיעות שמנעו ממנו להשתתף בגרנד פרי של מונקו. הבעיות המכניות ברכב מנעו ממנו מלסיים את רוב מרוצי העונה, והמרוץ הראשון אותו סיים בהצלחה היה הגרנד פרי האיטלקי, שהיה המרוץ השנים עשר בעונה. ברגר השיג ניצחון בפורטוגל וסיים במקום השני בספרד, לפני שנאלץ לפרוש משני המרוצים האחרונים בעונה. בסיום העונה הודיע פרוסט על עזיבתו את קבוצת מקלארן וברגר תפס את מקומו

1990-1992: מקלארן

בין השנים 1990 ו-1992 שיתף פעולה עם איירטון סנה בקבוצת מקלארן-הונדה. ברגר היה מהיר מאלן פרוסט, אותו החליף בקבוצה, במקצי הדירוג, אך במרוצים עצמם התקשה לעמוד בקצב של שותפו הבריזלאי. במשך שלוש העונות בקבוצה הצליח להשיג רק שלושה ניצחונות וארבע פעמים זינק מהפול פוזישן. במקצה הדירוג למרוץ הבכורה בקבוצה הצליח לנצח את סנה ולזנק מהפול פוזישן, אך לבסוף נאלץ לפרוש מהמרוץ. בשלושת המרוצים הבאים הצליח להגיע לפודיום, כשסיים פעמיים במקום השני ופעם אחת במקום השלישי. בגרנד פרי בקנדה הקדים ברגר את סנה ב-45 שניות, אך נענש בהפחתה של דקה מזמנו בשל זינוק מוקדם וירד למקום הרביעי. במהלך העונה השיג עוד פול פוזישן אחד, כשזינק ראשון בגרנד פרי במקסיקו, אך לא הצליח לרשום ניצחון עד לסיום העונה.

בעונתו השנייה בקבוצה הצליח להשיג שישה פודיומים, אך נאלץ לפרוש משבעה מרוצים. הגרנד פרי ביפן היה המרוץ קריטי עבור סנה ומנסל, שנאבקו ביניהם על התואר. במקצה הדירוג זכה ברגר במקום הראשון, סנה בשני ומנסל בשלישי. הקרב בין השלושה נמשך לאורך עשרת הסיבובים הראשונים של המרוץ. פרישה של מנסל הכתירה למעשה את סנה כאלוף בפעם השלישית. לאחר שהבטיח את התואר אפשר סנה לברגר להוביל לאורך כל המרוץ ולרשום את ניצחונו הראשון בקבוצה.

בעונת 1992 השיג ניצחון בגרנד פרי הקנדי וניצחון נוסף במרוץ סיום העונה שהתקיים באוסטרליה. במהלך העונה קיבל הצעה מפתה מפרארי והודיע כי בסיום העונה ישוב לנהוג במדי הקבוצה האיטלקית.

1993-1995: החזרה לפרארי

עונת החזרה קבוצה האיטלקית הייתה מאכזבת מבחינת ברגר, במהלכה הצליח לצבור רק 12 נקודות. הישג השיא בעונה היה זכייה במקום השלישי בגרנד פרי הונגריה. בפתיחת עונת 1994 נאלץ להתמודד עם מותם של חברו האוסטרי רולנד רצנברגר ושותפו לשעבר איירטון סנה, שנהרגו בגרנד פרי של סן מרינו. בגרנד פרי הגרמני שהתקיים בהוקנהיימרינג השיג ניצחון בכורה עבורו וניצחון ראשון עבור קבוצת פרארי מאז עונת 1990. בגרנד פרי של פורטוגל הוביל לאורך חלק ניכר מהמרוץ, אך לבסוף נאלץ לפרוש. גם בגרנד פרי האוסטרלי, המרוץ שחתם את העונה, הוביל לאורך רוב המרוץ, אך לבסוף ביצע טעות ואיפשר לנייג'ל מנסל לעקוף אותו ולנצח במרוץ. פתיחת עונת 1995 הייתה טובה עבור ברגר, שרשם ארבעה פודיומים בחמשת המרוצים הראשונים, אך בשלושת המרוצים הבאים לא הצליח לצבור נקודות. הוא רשם עוד שני פודיומים עד לסיום העונה, אך לא הצליח לסיים חמישה מתוך שבעת המרוצים האחרונים בעונה וסיים רק במקום השישי.

בסיום העונה עזב את פרארי, שהחתימה את מיכאל שומאכר ועבר להתחרות עבור קבוצת בנטון.

1996-1997: בנטון

עונת 1996 הייתה מאכזבת עבור ברגר - הוא היה קרוב לניצחון בגרנד פרי הגרמני בפעם השנייה בקריירה, אך מנוע הרנו שהותקן ברכבו התפוצץ לקראת הסיום. לאורך כל העונה השיג שני פודיומים וסיים, שוב, במקום השישי. בעונת 1997 החמיץ שלושה מרוצים עקב מחלה ומותו של אביו, שנהרג בהתרסקות מטוס. מיד לאחר חזרתו ניצח בגרנד פרי הגרמני, ניצחון אחרון בקריירת המרוצים. בסיום המרוץ הודיע על כוונתו לעזוב את בנטון בסיום העונה. קבוצת סאובר הציעה לברגר להצטרף לשורותיה בעונת 1988, אך הוא דחה את ההצעה ופרש סופית מהתחרויות.

לאחר הפרישה

לאחר הפרישה המשיך ברגר להיות מעורב באליפות - עד שנת 2003 שימש כמנהל התחרויות של קבוצת BMW וליווה את חזרתה של היצרנית לסבב אליפויות הפורמולה 1. באותה שנה התכבד להיות הנהג הראשון שמקיף את המסלול החדש בשאנגחאי.

באפריל 2004, עשור לאחר מותו של איירטון סנה עשה לו ברגר מחווה כשהקיף את מסלול אימולה בלוטוס-רנו T97 - הרכב בו נהג סנה בעונת 1985.

בפברואר 2006 רכש 50 אחוזים מקבוצת טורו רוסו מידי דיטריך מאטשיץ, הבעלים של רד בול. בנובמבר 2008 מכר ברגר את החלק שלו בחזרה למאטשיץ.

מרוצים

שנה	קבוצה	1	2	3	4	5	6	7	8	9	10	11	12	13	14	15	16	17	מיקום	נקודות
1984	ATS												12		6	פרש	13		-	0
1985	Arrows	פרש	פרש	פרש	פרש	13	11	פרש	8	7	פרש	9	פרש	7	10	5	6		20	3
1986	בנטון	6	6	3	פרש	10	פרש	פרש	פרש	פרש	10	פרש	7	5	פרש	1	פרש		7	17
1987	פרארי	4	פרש	פרש	4	4	פרש	פרש	פרש	פרש	פרש	4	2	פרש	פרש	1	1		5	36
1988	פרארי	2	5	2	3	פרש	פרש	4	9	3	4	פרש	1	פרש	6	4	פרש		3	41
1989	פרארי	פרש	פרש		פרש	פרש	פרש	פרש	פרש	פרש	פרש	פרש	2	1	2	פרש	פרש		7	21
1990	הונדה מקלארן	פרש	2	2	3	4	3	5	14	3	16	3	3	4	פרש	פרש	4		4	43
1991	הונדה מקלארן	פרש	3	2	פרש	פרש	פרש	פרש	2	4	4	2	4	פרש	פרש	1	3		4	43
1992	הונדה מקלארן	5	4	פרש	4	פרש	פרש	1	פרש	5	פרש	3	פרש	4	2	2	1		5	49
1993	פרארי	6	פרש	פרש	פרש	6	14	4	14	פרש	6	3	10	פרש	פרש	פרש	5		8	12
1994	פרארי	פרש	2	פרש	3	פרש	4	3	פרש	1	12	פרש	2	פרש	5	פרש	2		3	41
1995	פרארי	3	6	3	3	3	11	12	פרש	3	3	פרש	פרש	4	פרש	4	פרש	פרש	6	31
1996	בנטון	4	פרש	פרש	9	3	פרש	פרש	פרש	4	2	13	פרש	6	פרש	6	4		6	21
1997	בנטון	4	2	6	פרש	9	10				1	8	6	7	10	4	8	4	5	27

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרהרד ברגר בוויקישיתוף

• גרהרד ברגר, באתר DriverDB לנהגי מרוצים