מלטית

מלטית (Malti) או מלטזית (Maltese) היא שפה שמית תיכונה-דרומית מתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות, המדוברת במלטה. ישנם שני ניבים מלטיים עיקריים – הניב של האי מלטה והניב של האי גוזו. הניב של גוזו נחשב שמרני יותר, בייחוד מבחינה פונטית. הניב של האי מלטה הוא המשמש את רוב דוברי המלטית. השפה המלטית מוכרת כשפה רשמית ברפובליקה של מלטה (שכוללת את האיים מלטה, גוזו וקומינו בים התיכון) לצד השפה האנגלית. מאז הצטרפות מלטה לאיחוד האירופי היא מוכרת כאחת השפות הרשמיות של האיחוד.

מלטית (מלטזית)
Malti

מדינות	מלטה, קנדה, ארצות הברית
אזורים	לאורך הים התיכון, צפון אמריקה ואוסטרליה
דוברים	520,000
שפת אם	520,000
כתב	אלפבית לטיני
משפחה	אפרו-אסיאתית שמית תיכונה תיכונה דרומית מלטית
לאום
ארגון
מוסד	המועצה הלאומית ללשון המלטית
קוד שפה	mt
קוד ISO 639-1	mt
קוד ISO 639-2	mlt
קוד ISO 639-3	mlt
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

הסברה המקובלת על רוב הבלשנים היא שהמלטית התפתחה מהערבית שדוברה בפי הערבים והברברים המוסלמים שפלשו לאירופה מצפון אפריקה במאה התשיעית לספירה, וזאת לצד השפעות נוספות כאיטלקית משום שמלטה נמצאת בין איטליה לתוניסיה. יחד עם זאת, יש גם הסוברים כי מוצא השפה המלטית הוא מהפיניקית (שפה שמית). לפי טענה זו, הפיניקים, שיצאו מהחוף המזרחי של הים התיכון והתיישבו בכל רחבי אגן הים התיכון, הביאו את לשונם למלטה. גם אם טענה זו אפשרית, אמיתותה מוטלת בספק.

שיטת הכתיב של המלטית מבוססת על הכתיב האיטלקי, ובמרוצת המאה העשרים עברה סטנדרטיזציה, שהפכה את הכתיב לפונטי כמעט לגמרי. הפער העיקרי בין השפה המדוברת לכתיב הוא בכך שבכתיב מסמנים עדיין חלק מהעיצורים הגרוניים. אלה מסומנים באותיות או בצירופי אותיות מיוחדים, למשל האות ħ (מקביל ל-ח בעברית) או הצירוף għ (מקביל ל-ע).

התחביר והמורפולוגיה של השפה דומים למדי לאלה של ניבים ערביים צפון-אפריקניים. ההבדלים העיקריים בין מלטית לבין הערבית הצפון-אפריקנית הם בפונטיקה, באוצר המלים ובכתב. מבחינה פונטית, המלטית איבדה את רוב העיצורים הגרוניים ואת העיצורים הנחציים. אחדים מן העיצורים הגרוניים עודם נהגים במלטית, וכמו כן יש להם שרידים בכתב וכן במערכת התנועות של השפה. בכך היא מזכירה במידה מסוימת את העברית המודרנית. באוצר המילים ניכרת השפעה גדולה של האיטלקית והאנגלית. המלטית נכתבת באותיות לטיניות ויש בהן כמה אותיות שסימנים דיאקריטיים נלווים אליהן לציון הגייתן.

רוב דוברי המלטית הם רב-לשוניים. רובם מדברים, או לפחות מבינים, גם אנגלית ואיטלקית. הקשר הדתי ההדוק לכנסייה הקתולית של איטליה מביא לכך שכמעט כל המושגים הדתיים שאולים מאיטלקית. לפיכך, ערבי-נוצרי קתולי יתקשה לזהות את המושגים הדתיים ושמות הדמויות והאישים הנוצריים, אף על פי שאת השפה בכללה הוא עשוי להבין במידת-מה.

הגיית השפה וכתיבתה

עיצורים

פונמות במלטית

	סדקי		לועי		וילוני		חכי		בתר־ מכתשי		מכתשי /שִנִּי		שפתי (־שִנִּי)
אפי											n		m
סותם		ʔ			g	k					d̪	t̪	b	p
מחוכך									ʤ	ʧ	ʣ	ʦ
חוכך				ħ					ʒ	ʃ	z	s	v	f
מקורב (צדי)					w		j
											l
רוטט											r

העיצורים
הסימון הגרפי	תעתיק IPA	הערך הפונטי
Bb	b	נהגה כהגיית בי"ת
Ċċ	ʧ	נהגה כהגיית צד"י גרושה
Dd	d	נהגה כהגיית דל"ת
Ff	f	נהגה כהגיית פ"א רפה
Ġġ	ʤ	נהגה כהגיית גימ"ל גרושה
Gg	ɡ	נהגה כהגיית גימ"ל
Għ/għ	ˤ ~ ː, h	משמש כמאריך או מוולן לתנועות; בסוף מילה או לפני h נהגה כה"א ארוכה
Hh	h ,--	אינו נהגה, או נהגה בסוף מילה כהגיית ה"א
Ħħ	ħ	נהגה כהגיית חי"ת מזרחית
Jj	j	נהגה כהגיית יו"ד עיצורית
Kk	k	נהגה כהגיית כ"ף
Ll	l	נהגה כהגיית למ"ד
Mm	m	נהגה כהגיית מ"ם
Nn	n	נהגה כהגיית נו"ן
Pp	p	נהגה כהגיית פ"א דגושה
Qq	ʔ	נהגה כהגיית אל"ף
Rr	r	נהגה כהגיית רי"ש מתגלגלת
Ss	s	נהגה כהגיית סמ"ך
Tt	t	נהגה כהגיית ת"ו
Vv	v	נהגה כהגיית בי"ת רפה
Ww	w	נהגה כהגיית ו"ו מקראית, או כ-w אנגלית
Xx	ʃ, ʒ	נהגה כהגיית שי"ן ימנית או זי"ן גרושה
Żż	z	נהגה כהגיית זי"ן
Zz	ʦ, ʣ	נהגה כהגיית צד"י מודרנית, או דְּזְ

תנועות

התנועות
הסימון הגרפי	תעתיק IPA	הערך הפונטי
Aa	[ɐ]	נהגה כהגיית קמץ אשכנזית בקירוב
Ee	[ɛ]	נהגה כהגיית צירי פתוחה מעט
Ii	[ɪ]	נהגה כהגיית i במילה האנגלית in
Ie/ie	ː‏[i] ‏ ,iɛ	נהגה כהגיית חיריק ארוכה, או אִיֶה
Oo	[ɔ]	נהגה כהגיית חולם
Uu	[ʊ]	נהגה כהגיית קובוץ

דקדוק ואוצר מילים

במלטית, כמו בשאר השפות השמיות, שמות העצם והפעלים מתקבלים בתבניות, בהן משובצים שורשים. רבים מהשורשים משותפים לשפות השמיות האחרות וכן גם רבות מהתבניות. תבניות הפעלים, דהיינו בנייני השפה דומים ברובם, אך לא זהים לבנייני השפה הערבית. במלטית ישנם עשרה בניינים מרכזיים[1] והם די דומים לעשרת הבניינים המרכזיים של הערבית, הן מבחינת צורה והן מבחינת משמעות, לבד מהביניין העשירי, שהתחלף לחלוטין בבניין, שמשמעותו "עשה פעולה שלילית" (בדומה לתוספת DIS לפועל, בשפות אירופאיות).

תולדות חקר השפה

ב-1750 פרסם הבלשן ואיש הדת המלטזי אגיוס דה סולדאניס (Giovanni Pietro Francesco Agius de Soldanis) ספר "אודות השפה הפיניקית בשימוש היום על ידי המלטזים" שפורסם ברומא. הוא המשיך וחיבר (אך לא פרסם) ספר בלשנות נוסף ומילון מלטית-לטינית-איטלקית שמאפשרים להכיר את השפה באמצע המאה ה-18. בספריו הניח דה סולדאניס שמקור המלטית הוא בשפה הפיניקית ושזו באה מן האטרוסקית.

ב-1791 פרסם הסופר והבלשן המלטזי מיקיאל אנטון ווסאלי את הספר "הלשון הפונית-פיניקית או דקדוק מלטזי". הספר פותח בהקדמה היסטורית נרחבת בה הוא מקשר בין המלטית לפיניקית ארמית ועברית מהן הוא מביא דוגמאות. במקביל הוא מתעניין בשפה העממית, מוציא מילון ומציע אלפבית שמבוסס ברובו על אלפבית לטיני.

ב-1810 הבלשן הגרמני וילהלם גזניוס, שהתמחה בשפות שמיות והכיר את הפיניקית היטב, פרסם ספר בו הראה שהמלטית התפתחה מדיאלקט ערבי שמקורו במגרב. בחלקו השלישי של הספר נמצא מילון מלטית-גרמנית. בסוף ספרו מביא גזניוס ציטוט מספר איטלקי אודות מלטה מ-1772 של גיובאני אבלה (Abela) בו מדווח אבלה שדוברי המלטית ודוברי הערבית היו מבינים זה את זה, אך במקביל אבלה מביא גישות נוספות וביניהן שהמלטית מקורה עתיק יותר מזמן הכיבוש הערבי וקיבלה אוצר מילים רב ממספר שפות.

ב-1827 הוציא ווסאלי ספר דקדוק מלטי באיטלקית. בהקדמה לספר אומר ווסאלי שרצה להשלימו עם השוואה לערבית מתקופת ההג'רה (במאה ה-7 לספירה) ואינו מזכיר יותר את השפה הפיניקית.

ראו גם

• המועצה הלאומית ללשון המלטית

לקריאה נוספת

• "מילות-היחס המלטזיות", רמי סערי, הוצאת כרמל, 2003.

קישורים חיצוניים

• רוביק רוזנטל, סודות השפה המלטית, הזירה הלשונית, 1 בדצמבר 2006
• מלטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שפה מלטזית, דף שער בספרייה הלאומית