פתיחת התפריט הראשי
מתוך מחזור לפסח בהוצאת רוו"ה (רדלהיים, 1832), עמ' ט. תחילת המערבית "ליל שמורים", לערבית יום טוב ראשון של פסח, עם הביכור "אזכרה שנות עולמים" שהוסיף רבי מאיר ש"ץ, משולבים בתוך תפילת הקבע. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 24

מערבית (לעיתים: מעריב, מערבות) היא מערכת פיוטים לברכות קריאת שמע של תפילת ערבית, שנועדה בעיקר לתפילות החגים. מנחם זולאי מנה אותה כאחד מ"שלושת סוגי הפיוט העיקריים".[1]

מבנהעריכה

המערבית היא מן הסוגים הקדומים והבסיסיים ביותר של הפיוט, שכן היא נועדה לחלק בסיסי ביותר של התפילה, ברכות קריאת שמע. כרוב הפיוטים, במקור נועדה המערבית להחליף את הנוסח הרגיל של התפילה, בשל כך, מבנה המערבית כולל קטע פיוט מקביל עבור כל קטע בתפילת הקבע.[2]
ברכות קריאת שמע כוללות שתי ברכות לפני קריאת שמע ("המעריב ערבים" ו"אוהב עמו ישראל") ושתי ברכות לאחריה ("גאל ישראל"[3] ו"השכיבנו"), אך הברכה השלישית כוללת שלושה קטעים, שכן מוסיפים בה שני פסוקים בתוך הברכה.[4] אם כן, המבנה הבסיסי של המערבית כולל ששה קטעי פיוט כדי להחליף את ששת קטעי התפילה (את קריאת שמע עצמה אין מחליפים).

עזרא פליישר טוען כי ככל הנראה עוצב מבנה המערבית כמקביל למבנה היוצר, הפיוט המקביל לשחרית (שאף הוא אחד מסוגי הפיוט הנפוצים), אולם הוא מציין שמבנה המערבית הגיע לעיצובו הסופי והקבוע בתקופה מוקדמת יחסית לשאר מערכות הפיוט, כבר בתקופה הקדם-קלאסית. בדומה למבנה היוצרות לימי חול, כל קטע במערבית הוא בית קצר בן ארבע שורות, ובין הבתים נשמרת סימטריה בתבנית ובצורה. הקטע השלישי יוצא מכלל זה והוא ארוך יותר ובמבנה שונה. הוא גם הקטע היחיד שהוא בעל כינוי עצמאי, ומכונה לעיתים "זולת" או "אמת" (שהם כינויו של הפיוט המקביל ביוצר לשחרית)[5]

ביכורעריכה

כאשר הגיע סוג זה לאשכנז, הוסיפו פייטני אשכנז וצרפת אחרי הבית האחרון, קודם חתימת הברכה, פיוט ארוך הנקרא ביכור. הביכור לא נחשב חלק מחייב של המערבית ולעיתים לא הוסיפוהו כלל, או החליפו את הביכור בביכור אחר.[6] פעמים רבות נושא הביכור הוא עניינים הקשורים בבית המקדש (כגון הקרבת קרבן פסח ומנחת העומר בביכור לפסח, הבאת ביכורים בביכור לשבועות ושמחת בית השואבה ואכילת מעשר שני בירושלים בביכור לסוכות).

אברהם פרנקל משער כי הפייטן הראשון שכתב ביכור הוא רבי מאיר ש"ץ, כך שהוא מייסד סוג פיוט זה. להשערתו, פיוט הביכור הראשון הוא "אור ליום הנף" העוסק במנחת העומר ומיועד לשני של פסח. השערתו מבוססת על כך שביכור זה, בניגוד למקובל, אינו נוסף על הבית האחרון של ברכת השכיבנו, אלא מחליף אותו ומשמש הרחבה של הבית האחרון.[7]

מועדי אמירת מערביתעריכה

על פי הממצאים שבידינו, המערבית, על אף קדמותה, הייתה סוג זניח בתקופות הקדומות של הפיוט בארץ ישראל.[1] בתקופה הקדם-קלאסית (עד המאה השישית), היה הסוג נדיר למדי, והשימוש בו נתרבה בתקופה הקלאסית של הפיוט (מהמאה השישית ועד המאה התשיעית). אך גם אז, לא נמצאו כל מערביות לשבתות רגילות או לימי חול, ומעטות לשבתות מיוחדות.[8] עיקר השימוש במערביות היה ככל הנראה בחגים, שבארץ ישראל נהגו לעטר את תפילות ערבית שלהם בפיוטים רבים.[9] בתקופה המאוחרת יותר שוב התמעטה אמירת המערבית.[10]

גדולתה של המערבית הייתה בפיוט המרכז-אירופאי (איטליה, צרפת ואשכנז), פייטנים אירופאים כתבו מערביות רבות מאד והיא בין הסוגים הנפוצים בתקופה זו. אולם, מבחינת מועדי אמירתם, הצטמצמו המערביות בקהילות אירופה לליל יום טוב בלבד, ולא נאמרו מערביות בימי חול או בשבתות (גם בשבתות המיוחדות שאמרו בהן פיוטים אחרים).
במנהגי אשכנז ביטלו את אמירת המערבית בראש השנה וביום כיפור, מלבד בוורמייזא, בה אמרו מערביות בלילות ראש השנה.[11][12] המערביות הודפסו בוורמייזא בחוברת מיוחדת כיוון שלא הופיעו במחזורים הרגילים.[13] גם בנוסח צרפת נאמרה מערבית בראש השנה, אך לא ביום כיפור.[11] למעשה אמירת מערבית ביום כיפור נותרה רק בנוסח רומניא.[14] בנוסח איטליה נאמרו בעבר מערביות,[15] אך עם הוצאת הפיוטים מגוף התפילה שם, נתבטלו המערביות. מאידך, חלקים מתוך מערבית קדומה לליל שבת נותרה שם בתוך נוסח הקבע לערבית של שבת.[16] גם בנוסחי פרובנס וקטלוניא אמרו מערביות, על כל פנים בליל הסדר.

כתבו הפוסקים, שאין לומר מערבית בליל יום טוב שחל בשבת, כי בשבת, בניגוד ליו"ט, אסור לקרוא לאור הנר (מחשש שמא יטה את הנר על מנת לקרוא טוב יותר[17]) והציבור לא בקיא במערבית בעל פה.[18] פסק זה התקבל בקהילות רבות, ואף נפסק ע"י הרמ"א בהגהותיו לשולחן ערוך, [19] בשל כך, נהגו לומר בחלק מהקהילות את המערבית של הלילה הראשון למחרת, בליל יום טוב שני של גלויות.[20] למרות דברי פוסקים אלו ופסק הרמ"א, בחלק מקהילות מנהג אשכנז המערבי לא קבלו פסק זה ואומרות מערבית אפילו בשבת.[21]

מנהגי אמירת מערביתעריכה

באופן כללי, בני אשכנז קבלו לפעמים גם נוסחאות ארץ-ישראליות לחלקים בתפילה, בצד הנוסח הקבוע שמקורו בבבל, והשתמשו בהם כנוסח חלופי לזמנים מיוחדים.[22] חלק מנוסחאות אלה הוצמדו לפיוטים ואמרו אותם במקום נוסח הקבע כשאמרו פיוטים.

כך גם באמירת מערבית. כאשר אומרים מערבית נוהגים להוסיף בברכת "גאל ישראל" את המילים "בגילה ברינה" לפני "בשמחה רבה ואמרו כולם", וגם להחליף את הנוסח הקבוע "זה אלי ענו ואמרו" בנוסח מיוחד "זה צור ישענו פצו פה ואמרו". בנוסף, רבים נהגו[23] להחליף את חתימת הברכה "גאל ישראל" בחתימה הארץ-ישראלית העתיקה "(מלך) צור ישראל וגואלו". החלפת החתימה עוררה דיון בקרב הפוסקים,[24] שכן חתימת "גאל ישראל" מופיעה בפירוש בתלמוד הבבלי, כהבחנה בין ברכות קריאת שמע בהן יש לחתום "גאל" בלשון עבר, לבין תפילת שמונה עשרה בה חותמים "גואל" בלשון הווה.[25] חלק מהפוסקים התנגדו לחתימה השונה וקבעו שיש לחתום כמו בכל השנה,[26] הט"ז ודגול מרבבה תרצו את המנהג לשנות את החתימה, והב"ח הציע להגיה ולומר "צור ישראל וּגְאָלוֹ" כדי שהחתימה תהיה בלשון עבר. המשנה ברורה כותב "מפני קושיא זו נהגו אנשי מעשה לומר גם במערבית גאל ישראל".[27]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 מנחם זולאי, "מערבות לתלת דפורענותא ולשבעא דנחמתא", סיני (כתב עת) כז, תש"י. (עמודים קצז-רטז), בפתיח.
  2. ^ וזה בדומה לשאר מערכות הפיוט הבסיסיות כגון היוצר והקרובה.
  3. ^ או "צור ישראל וגואלו" בנוסח ארץ ישראל
  4. ^ ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק י"א, ופסוק י"ח
  5. ^ עזרא פליישר, שירת הקודש העברית בימי-הביניים (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשס"ח), עמ' 243-247.
  6. ^ דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור לסוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, עמ' כז
  7. ^ אברהם פרנקל, טיפיוט 78 - 'אור יום הנף' - עומר לר' מאיר ש"ץ, באתר "שיתופיוט", בארכיון האינטרנט.
  8. ^ ראה למשל קובץ מערביות לתלת דפורענותא ושבע דנחמתא במאמרו של זולאי הנזכר לעיל, הוא משייך אותן לתקופה הקלאסית.
  9. ^ פליישר, שם.
  10. ^ פליישר, שם, עמ' 290.
  11. ^ 11.0 11.1 דניאל גולדשמידט, מחזור לראש השנה עמ' לא.
  12. ^ למנהג ייחודי זה של קהילת וורמייזא ניתנו טעמים שונים, כמובא במהרי"ל, תפלת ראש השנה.
  13. ^ החוברת בהיברובוקס.
  14. ^ נדפסה במבוא של דניאל גולדשמידט, מחזור ליום כיפור כמנהג בני אשכנז לכל ענפיהם, עמ' לג–לד. הוא נמצא גם בקצת כתבי יד של נוסח איטליה.
  15. ^ לדוגמה מחזור קמחא דאבישונא, בולוניא ש"א, חלק א, עמ' 153.
  16. ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' קיז ואילך.
  17. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף א'
  18. ^ המרדכי, מסכת שבת, סי' רלו; רבי משה מקוצי, סמ"ג, לאו סה ועוד.
  19. ^ מנהגי מהרי"א טירנא, מנהג של פסח, עמ' יא; רמ"א אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף ב'.
  20. ^ מגן אברהם, סי' תרמ"ב, ס"ק א'. חריג לכלל זה הוא יום ב' של פסח, שאף אם חל יום א' בשבת אומרים בו המערבית של יום ב', זאת משום ש"אור יום הנף", הביכור ליום ב' הנזכר לעיל, עוסק בענייני מנחת העומר הקשורים דווקא ביום ב' של פסח (משנה ברורה, סימן תפ"ט, סעיף קטן א' ).
  21. ^ מנהג פרנקפורט, כמובא ב"מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז לשנת תשע"ט", עמ' 48, בתוך ירושתנו י (תשע"ט). מאידך, בפיורדא, אף על פי שמנהגה הוא המנהג המערבי בכללו, לא נהגו לומר מערבית בשבת (ספר מנהגים דקהילתינו: מנהגי כל השנה דק"ק פיורדא (פיורדא, תקכ"ז), סי' לז; מדריך למנהג אשכנז המובהק (מכון מורשת אשכנז, תשע"ד), עמ' 18.
  22. ^ למשל חתימת "שאותך לבדך ביראה נעבוד" לברכת העבודה בתפילת מוסף של שלש רגלים, או חתימת "עושה השלום" לשים שלום בעשרת ימי תשובה.
  23. ^ בנוסח אשכנז המזרחי; במחזורי רומניא המודפסים; ובעבר, עד שפסקו מלומר מערביות כלל, גם במחזור רומא (לדוגמה מחזור קמחא דאבישונא, בולוניא ש"א, חלק א, עמ' 154). בנוסח אשכנז המערבי, לא מופיעה חתימת "מלך צור ישראל וגואלו" במחזורים המודפסים, ולא ברוב כתבי היד. לדוגמה, הוא לא נמצא ב[http://www.hebrewbooks.org/7069 מחזור הנדפס בסביוניטה שי"ז, דף עה ע"ב, ולא במחזורי רעדלהיים (של המנהג המערבי).
  24. ^ עיין למשל ב"ח, אורח חיים, סימן ס"ו, ד"ה ומ"ש וחותם; ט"ז, או"ח סו, ס"ק ו והערת דגול מרבבה שם.
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ז, עמוד ב'.
  26. ^ למשל רבי ישראל משקלוב, פאת השולחן, הל' ארץ ישראל סי' ב' סעיף יז.
  27. ^ משנה ברורה, סימן ס"ו, סעיף קטן ל"ג . וב סימן רל"ו, סעיף קטן ג' כתב שאמנם האחרונים מיישבים המנהג, אך טוב יותר שלא לשנות החתימה.