פתיחת התפריט הראשי

מריוס לקטוש

כדורגלן רומני
(הופנה מהדף מריוס לאקאטוש)

מריוס מיחאי לקטושרומנית: Marius Mihai Lăcătuș; נולד ב-5 באפריל 1964) הוא כדורגלן עבר רומני ששיחק בעמדת החלוץ, וכיום מאמן כדורגל.

מריוס לקטוש
Marius Lăcătus.JPG
לקטוש, 2010
מידע אישי
לידה 5 באפריל 1964 (בן 55)
בראשוב שברומניה
שם מלא מריוס מיחאי לקטוש
גובה 1.81 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1977 - 1981 בראשוב
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1981 - 1983
1983 - 1990
1990 - 1991
1991 - 1993
1993 - 2000
2000
סך הכול:
בראשוב
סטיאווה בוקרשט
פיורנטינה
ריאל אוביידו
סטיאווה בוקרשט
נציונל בוקרשט
45 (5)
200 (59)
21 (3)
51 (7)
157 (39)
12 (0)
486 (113)
נבחרת לאומית כשחקן
1984 - 1998 נבחרת רומניה בכדורגל רומניה 84 (13)
קבוצות כמאמן
2000 - 2001
2001
2001 - 2002
2002 - 2003
2004
2004
2005
2006 - 2007
2007 - 2008
2009
2009 - 2010
2010 - 2011
2012
2013 - 2014
נציונל בוקרשט {עוזר מאמן}
נבחרת פנמה (עוזר מאמן)
אוצלול גאלאץ
בראשוב
צילאו פיאטרה ניאמץ
נבחרת רומניה (עוזר מאמן)
אינטר גז בוקרשט
UTA ארד
סטיאווה בוקרשט
סטיאווה בוקרשט
וסלוי
סטיאווה בוקרשט
טרגו מורש
יאשי
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

לקטוש, שזכה במהלך הקריירה לכינוי "פיארה" (ברומנית: Fiara, החיה) שיחק לאורך הקריירה בליגות הבכירות ברומניה, איטליה וספרד. הוא נחשב לאחד משחקניה הטובים בכל הזמנים של סטיאווה בוקרשט, עמה זכה בין היתר בעשר אליפויות ושישה גביעים, וכן בגביע אירופה לאלופות ב-1986. הוא השחקן בעל מספר האליפויות הגדול ביותר ברומניה, ומלך השערים של סטיאווה במסגרות האירופאיות בכל הזמנים. הוא גם היה לקפטן במשך חמש עונות. לקטוש ערך 84 הופעות במדי רומניה, בהן כבש 13 שערים. הוא נכלל בסגל הנבחרת לשני טורנירי מונדיאל וטורניר יורו אחד.

כמאמן הוביל לקטוש מספר קבוצות ברומניה, ובין היתר אימן את סטיאווה בשלוש קדנציות שונות.

קריירת משחקעריכה

לקטוש החל את דרכו בקבוצת הנוער של בראשוב. הוא עלה לקבוצה הבוגרת בעונת 1981/1982. את הופעת הבכורה שלו בליגת העל הרומנית ערך בניצחון 3-0 על טרגובישטה ב-28 בפברואר 1982, ובסך הכול ערך 11 הופעות ליגה באותה העונה, בהן כבש פעמיים. עונה אחר כך כבר היה לשחקן הרכב קבוע בקבוצה ושותף בכל משחקיה בליגה באותה העונה, אך לא הצליח לסייע לה להינצל מירידה לליגת המשנה.

היכולת הגבוהה של לקטוש בן ה-19 הביאה אותו להישאר בליגה הבכירה, כשנרכש על ידי סטיאווה בוקרשט לקראת עונת 1983/1984. ההשתלבות של לקטוש הייתה מהירה, וכבר באותה העונה היה לקטוש לשחקן הרכב קבוע בקבוצה, עם 13 שערי ליגה בעונת הבכורה שלו. באותה עונה לא הצליחה סטיאווה לזכות בתארים וסיימה כסגנית האלופה בלבד. עם זאת, בחמש העונות הבאות, הייתה סטיאווה לקבוצה הבכירה ברומניה, עם חמש אליפויות רצופות, מתוכן ארבע עונות שהסתיימו עם דאבל.

עונת 1985/1986 הייתה לעונה היסטורית עבור המועדון ברמה האירופית. הקבוצה השתתפה בטורניר גביע אירופה לאלופות, ועל שלא פגשה בדרכה קבוצות בכירות (התמודדה עם אלופות דנמרק, פינלנד, הונגריה ובלגיה), הצליחה הקבוצה להעפיל לגמר הטורניר מול ברצלונה בספרד. לקטוש עלה בהרכב קבוצתו למשחק הגמר, ולאחר 120 דקות מאופסות, עבר המשחק להכרעה בדו-קרב בעיטות עונשין. לקטוש היה הבועט השלישי, והכובש הראשון לזכות קבוצתו (שני הבועטים הראשונים בכל קבוצה החמיצו את הבעיטה). הדו-קרב הסתיים בניצחונה של סטיאווה 2-0, ובזכייתה ההיסטורית בגביע אירופה לאלופות.

בעקבות הזכייה בגביע אירופה, השתתפה קבוצתו במשחק הסופר קאפ האירופי, ובו עלה לקטוש בהרכב בניצחון 1-0 על דינמו קייב. הוא נכלל בהרכב הקבוצה גם בהפסד 1-0 לריבר פלייט במסגרת הגביע הביניבשתי באותה העונה. בעונת 1988/1989 שוב העפילה הקבוצה לגמר גביע אירופה לאלופות, שם פגשה את מילאן. לקטוש היה למלך השערים של קבוצתו בטורניר עם שבעה כיבושים, בהם שלושער לרשתה של גטבורג ברבע הגמר. במשחק הגמר פתח לקטוש בהרכב קבוצתו שהובסה 4-0 בסיום.

בתום שבע עונות מוצלחות במדי סטיאווה, ובזכות פתיחת שעריה של רומניה לאחר המהפכה הרומנית, החלו שחקנים רומנים רבים לעבור לליגות אחרות ברחבי אירופה. ביניהם היה לקטוש, שעבר לפיורנטינה מהסרייה א' לקראת עונת 1990/1991. לקטוש רשם 21 הופעות ליגה באותה עונה וכבש שלושה שערים, כשקבוצתו נותרה במקום ה-12 בלבד בליגה בתום העונה. לקראת עונת 1991/1992, בתום עונה אחת בלבד במדי פיורנטינה, עבר לקטוש לריאל אוביידו של המאמן חאבייר אירורטה. בשתי עונות במדי הקבוצה רשם 51 הופעות בליגה הספרדית, בהן כבש שבעה שערים.

לקראת עונת 1993/1994, לאחר שלוש עונות באיטליה ובספרד, חזר לקטוש לסטיאווה בוקרשט, ומיד הוביל אותה לחמש אליפויות רצופות פעם נוספת. החל מעונת 1994/1995, עונתו השנייה בקדנציה השנייה בקבוצה, נבחר לקטוש להוביל את סטיאווה כקפטן, בעקבות עזיבתו של איליה דומיטרסקו, תפקיד אותו מילא עד לעזיבתו את הקבוצה חמש וחצי עונות אחר כך. במהלך עונת 1999/2000 עבר לחצי עונה בנציונל בוקרשט, במדיה פרש ממשחק פעיל בתום העונה, בגיל 36.

לקטוש נחשב לאחד מבכירי שחקניה של סטיאווה בכל הזמנים, ולאחד משחקניה האהודים ביותר. הוא מחזיק בשיא הזכיות באליפות רומניה לשחקן בודד, עם עשר זכיות - כולן במדי סטיאווה. הוא כבש 16 שערים במדיה של סטיאווה במסגרות האירופיות, והוא מוביל את טבלת מלך השערים של המועדון באירופה.

נבחרת רומניהעריכה

מעברו של לקטוש לסטיאווה בוקרשט פתח עבורו את השער גם לנבחרת רומניה. הוא זכה להופעת בכורה במדי רומניה ב-22 בינואר 1984, תחת המאמן מירצ'ה לוצ'סקו, כשעלה מהספסל במשחק ידידות מול הנבחרת האולימפית של אורוגוואי. את שערו הראשון במדי רומניה כבש כעשרה חודשים אחר כך באצטדיון בלומפילד, במשחק ידידות מול ישראל שהסתיים בשוויון 1-1. לקטוש היה שותף לטורנירי מוקדמות מונדיאל 1986, בו היה בעיקר שחקן מחליף, ומוקדמות יורו 1988, בו החל לתפוס את מקומו כשחקן הרכב קבוע תחת המאמן אמריך יניי. בשני הטורנירים לא נחלה רומניה הצלחה.

לקטוש העפיל עם נבחרתו ממוקדמות מונדיאל 1990, וזומן על ידי יניי לטורניר הגמר באיטליה. לקטוש עלה בהרכב במשחק הראשון מול ברית המועצות, ורשם הופעה מרשימה עם צמד שערים. הוא העלה את נבחרתו ליתרון 1-0 בדקה ה-42, כשקיבל כדור עומק מיואן סבאו בצד ימין של הרחבה, ובעט בעוצמה לרשת של השוער רינאט דסאייב. בדקה ה-57 קיבל לקטוש כדור בהתקפה מתפרצת וניסה לעבור את ואגיז חידיאטולין, שנגע בכדור בידו. נגיעת היד הייתה מחוץ לרחבה, אך השופט העניק פנדל לרומניה, אותו בעט לקטוש לרשת. 2-0 לרומניה בסיום. לקטוש שמר על מקומו בהרכב גם בהפסד 2-1 לקמרון ובשוויון 1-1 עם ארגנטינה, שהעלה את נבחרתו לשמינית הגמר מהמקום השני בבית. לקטוש, שספג מול ארגנטינה כרטיס צהוב בפעם השנייה בטורניר, נאלץ להיעדר משמינית הגמר בו נוצחה נבחרתו בדו-קרב בעיטות עונשין על ידי אירלנד.

על אף שנטל חלק פעיל במוקדמות מונדיאל 1994, נאלץ לקטוש להחמיץ את טורניר הגמר בעקבות פציעה. הוא שב לשחק באופן במוקדמות יורו 1996, בהן כבש בשני משחקיה של רומניה מול ישראל. הוא העפיל עם נבחרתו ליורו 1996 באנגליה, וזומן לסגל על ידי מאמן הנבחרת אנגל יורדנסקו. הטורניר הסתיים עבור רומניה עם שלושה הפסדים בשלב הבתים, וללא נקודות. לקטוש פתח בהרכב בשני משחקיה הראשונים של רומניה, אך במשחק השני מול בולגריה נפצע והוחלף בשלב מוקדם, ולכן נעדר ממשחקה השלישי והאחרון של נבחרתו.

על אף ששותף רק פעם אחת במוקדמות מונדיאל 1998, זומן לקטוש על ידי יורדנסקו לסגל רומניה למונדיאל 1998 בצרפת. רומניה הרשימה בשלב הבתים, כשסיימה ראשונה בבית ללא הפסד. לקטוש לא שותף במשחק הראשון בו גברה רומניה על קולומביה, ועלה לארבע הדקות האחרונות בניצחון הדרמטי 2-1 על אנגליה. במשחק השלישי מול תוניסיה עלה לקטוש בהרכב לראשונה בטורניר, אך הוחלף במחצית המשחק שהסתיים בשוויון 1-1. לקטוש לא שותף בהפסד 1-0 לקרואטיה בשמינית הגמר, שסיים את דרכה של נבחרתו בטורניר.

לאחר טורניר המונדיאל סיים לקטוש את דרכו בנבחרת, עם 84 הופעות בהן כבש 13 שערים.

קריירת אימוןעריכה

בשנת 2000, עם פרישתו ממשחק, התמנה לתפקיד עוזר המאמן בקבוצה בה פרש, נציונל בוקרשט. בינואר 2001 החל לשמש כעוזרו של מיחאי סטויצ'יצה, בן ארצו שהתמנה לתפקיד מאמן נבחרת פנמה. לאחר טורניר קופה סנטרואמריקאנה שנערך כחצי שנה לאחר מכן, סיימו השניים את דרכם בנבחרת.

תפקידו הראשון של לקטוש כמאמן ראשי היה בקבוצת אוצלול גאלאץ. הוא התמנה לתפקיד בינואר 2002, ועד לסיום עונת 2001/2002 הוביל את הקבוצה למקום החמישי, מרחק נקודה בלבד מהמקום השלישי ומהעפלה לגביע אופ"א. לקראת עונת 2002/2003 התמנה לתפקיד מאמן בראשוב, קבוצת נעוריו, אותה הוביל בסיום העונה למקום הרביעי בטבלה, עם ניקוד זהה למקום השלישי, אך בפער שערים נחות. לקטוש פתח עם הקבוצה את עונת 2003/2004, אך סיים את תפקידו בתום הסיבוב הראשון כשהקבוצה ממוקמת במקום ה-13, מקום אחד מעל לקו האדום.

בסוף חודש פברואר 2004 התמנה לתפקיד מאמן אוניברסיטטה קראיובה, אך עוד באותו הערב חזר בו מהסיכום בעקבות מחאה אוהדי הקבוצה שלא רצו לראות אותו בתפקיד. פחות מחודש אחר כך, ב-15 במרץ 2004, התמנה לתפקיד מאמן צילאו פיאטרה ניאמץ, תפקיד בו החזיק עד לסיום העונה. ביולי 2004 התמנה לתפקיד עוזרו של אנגל יורדנסקו בנבחרת רומניה. עם פיטוריו של האחרון בנובמבר של אותה השנה, סיים גם לקטוש את תפקידו לאחר ארבעה חודשים.

בינואר 2005, במהלכה של עונת 2004/2005, החל לקטוש לאמן את אינטר גז בוקרשט מליגת המשנה, אך כעבור שלושה חודשים התפטר מתפקידו כמאמן הקבוצה. באוקטובר 2005 חזר לקטוש למועדון בו הצטיין כשחקן, סטיאווה בוקרשט, כששימש נשיא הקבוצה בפועל תחת הנשיא ג'ורג'ה בקאלי. ב-2 במאי 2006, חצי שנה אחר כך, עזב את התפקיד.

לקראת עונת 2006/2007 חזר לתפקיד המאמן, כשקיבל את התפקיד בקבוצת UTA ארד, ובכך חזר לאמן בליגה הבכירה לראשונה מאז סיים את תפקידו בבראשוב כשנתיים וחצי קודם לכן. בעונתו הראשונה על הקווים הוביל את הקבוצה למקום ה-12 ולהישרדות בליגה הבכירה. הוא התפטר מתפקידו ב-30 בספטמבר 2007, זמן קצר לאחר פתיחת עונת 2007/2008, וחודש אחר כך התמנה לראשונה בקריירה כמאמן הקבוצה עמה הוא מזוהה יותר מכל, סטיאווה בוקרשט. לקטוש וסטיאווה החמיצו את האליפות באותה העונה, כשסיימו במקום השני עם נקודה בלבד מתחת לאלופה, צ'.פ.ר. קלוז'.

ב-22 באוקטובר 2008, במהלכה של עונת 2008/2009, עזב לקטוש את סטיאווה בעקבות ההפסד הביתי 5-3 לאולימפיק ליון בשלב הבתים של ליגת האלופות[1]. דורינל מונטאנו, חברו לנבחרת לשעבר, התמנה למחליפו, אך לאחר חודשיים בלבד פוטר מונטאנו על ידי בקאלי ולקטוש הוחזר לתפקיד המאמן הראשי. שלושה מחזורים לסיום העונה, כשקבוצתו נוצחה וירדה מהמקום הרביעי לשביעי ואיבדה סופית את סיכוייה לזכות באליפות, התפטר לקטוש פעם נוספת מתפקידו כמאמן הקבוצה.

ב-28 בספטמבר 2009, זמן קצר לאחר פתיחת עונת 2009/2010, התמנה לקטוש לתפקיד מאמן וסלוי. הקבוצה רשמה עונה מוצלחת תחת הדרכתו של לקטוש, וסיימה את העונה במקום השלישי, שזיכה אותה בכרטיס לשלב הפלייאוף במוקדמות הליגה האירופית. בנוסף, הוביל לקטוש את הקבוצה לגמר הגביע הרומני, אך שם נוצחה וסלוי בדו-קרב פנדלים על ידי קלוז'. בסיום העונה התפטר לקטוש מתפקידו ועבר להתגורר עם משפחתו בספרד.

ב-28 בספטמבר 2010 שוכנע לקטוש לחזור בו מעזיבתו, והתמנה בפעם השלישית לתפקיד מאמן סטיאווה בוקרשט, במקומו של איליה דומיטרסקו שהתפטר מתפקידו. ב-7 במרץ 2011, משלא הצליח להוביל את הקבוצה להתמודד על האליפות, התפטר מתפקידו לאחר הפסד 3-0 לבראשוב.

ב-21 בינואר 2012, במהלכה של עונת 2011/2012, התמנה לקטוש לתפקיד מאמן טרגו מורש. הקבוצה מוקמה אז במקום ה-15 בטבלה, ולקטוש היה למאמנה השלישי באותה העונה. ב-19 במרץ, כעבור חודשיים בלבד ומשלא הצליח לייצב את מצבה של הקבוצה, התפטר לקטוש מתפקידו. הקבוצה ירדה לליגת המשנה בתום העונה.

באוקטובר 2013, לאחר כשנה וחצי מחוץ למגרשים, התמנה לקטוש לתפקיד מאמן יאשי מליגת המשנה. הוא הוביל את הקבוצה למקום הראשון בטבלת הבית שלה בליגה הסדירה, ולמקום הראשון בטבלת הבית שלה בפלייאוף העלייה - ובכך הוביל אותה להעפלה לליגה הבכירה. לקטוש פתח עם הקבוצה את עונת 2014/2015, אך חוזהו הותר בהסכמה הדדית ב-29 באוגוסט 2014, זמן קצר לאחר פתיחת העונה.

תאריםעריכה

סטטיסטיקותעריכה

מועדוניםעריכה

עונה קבוצה ליגה בליגה
הופעות שערים
1981/1982 בראשוב רומניה ליגת העל הרומנית 11 2
1982/1983 34 3
1983/1984 סטיאווה בוקרשט רומניה ליגת העל הרומנית 32 13
1984/1985 29 8
1985/1986 31 7
1986/1987 27 9
1987/1988 30 9
1988/1989 28 10
1989/1990 23 3
1990/1991 פיורנטינה איטליה סרייה א' 21 3
1991/1992 ריאל אוביידו ספרד ליגת העל הספרדית 26 4
1992/1993 25 3
1993/1994 סטיאווה בוקרשט רומניה ליגת העל הרומנית 17 5
1994/1995 29 8
1995/1996 27 9
1996/1997 22 5
1997/1998 31 8
1998/1999 25 4
1999/2000 6 0
1999/2000 נציונל בוקרשט רומניה ליגת העל הרומנית 12 0
סך הכול בקריירה 486 113

נבחרת לאומיתעריכה

נבחרת רומניה
שנה הופעות שערים
1984 6 1
1985 5 2
1986 4 1
1987 8 0
1988 4 0
1989 5 0
1990 14 4
1991 6 0
1992 6 1
1993 2 0
1994 5 1
1995 8 2
1996 5 1
1997 2 0
1998 4 0
סך הכול 84 13

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מריוס לקטוש בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה


נבחרת רומניה - מונדיאל 1990

1 לונג • 2 רדניק • 3 קליין • 4 אנדונה • 5 רוטריו • 6 ג. פופסקו • 7 לקטוש • 8 סבאו • 9 צמטארו • 10 חאג'י • 11 לופו • 12 סטליה • 13 א. פופסקו • 14 רדוצ'ויו • 15 מטאוץ • 16 טימופטה • 17 דומיטרסקו • 18 בלינט • 19 סנדוי • 20 מוזנאי • 21 לופסקו • 22 ליליאק • מאמן: יניי

רומניה 
נבחרת רומניה - יורו 1996

1 סטליה • 2 פטרסקו • 3 פרודן • 4 בלודדיסי • 5 לופסקו • 6 פופסקו • 7 לקטוש • 8 סבאו • 9 רדוצ'ויו • 10 חאג'י • 11 מונטאנו • 12 פרונאה • 13 סלימס • 14 גלסה • 15 דובוס • 16 מיכלי • 17 פיליפסקו • 18 סטינגה • 19 איליה • 20 מולדובן • 21 ולדויו • 22 טנה • מאמן: יורדנסקו

רומניה 
נבחרת רומניה - מונדיאל 1998

1 סטנגסיאו • 2 פטרסקו • 3 דולקה • 4 דובוס • 5 גלסה • 6 פופסקו • 7 לקטוש • 8 מונטאנו • 9 מולדובן • 10 חאג'י • 11 איליה • 12 סטליה • 13 סיאובוטריו • 14 ניקולסקו • 15 מרינסקו • 16 פופסקו • 17 דומיטרסקו • 18 פיליפסקו • 19 סטינגה • 20 סלימס • 21 קריובאנו • 22 פרונאה • מאמן: יורדנסקו

רומניה