מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט (ברומנית: FC Steaua Bucureşti) הוא שמו הנפוץ של מועדון הכדורגל FCSB[1], מועדון כדורגל מהעיר בוקרשט שברומניה.
מידע כללי | ||||
---|---|---|---|---|
שם מלא |
מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט Fotbal Club Steaua Bucureşti | |||
כינוי |
Militarii (איש הצבא) Roş-Albaştrii (האדומים -כחולים) | |||
תאריך ייסוד | 7 ביוני 1947 | |||
אצטדיון |
ארנה נציונאלה, בוקרשט (תכולה: 55,600) | |||
בעלים | ג'ורג'ה בקאלי[1] | |||
נשיא | ולריו ארגסיאלה | |||
מאמן | אליאס חרלאמבוס | |||
ליגה | ליגת העל הרומנית | |||
www | ||||
תלבושת | ||||
|
סטיאווה הוא מועדון הכדורגל הרומני היחידי, וכן המועדון המזרח אירופאי השני ביחד עם הכוכב האדום בלגרד, שזכה בגביע אירופה. המועדון הוא המצליח ביותר בכדורגל הרומני, ולזכותו 27 אליפות בליגת העל הרומנית, 23 זכיות בגביע, ו- זכיות בסופרקאפ.
לאורך רוב ההיסטוריה שלו ייצג המועדון את צבא רומניה, עד אשר ב-1998 הופרדה מחלקת הכדורגל מהלשכה הרומנית לביטחון לאומי. עם זאת, אצטדיון הבית של המועדון עדיין נמצא בבעלות הלשכה, המשאילה אותו למועדון למשך 49 שנים. החל משנת 2002 מנוהל המועדון על ידי איש העסקים הרומני ג'ורג'ה בקאלי, שקנה את השליטה במועדון.
עד 2003 היווה חלק ממועדון הספורט הצבאי סטיאווה שכולל גם קבוצות בענפי הספורט הבאים: ראגבי, הוקי קרח, כדוריד, פולו מים, כדורסל (כיום יש רק קבוצת נוער), כדורעף, אתלטיקה, שחייה, התעמלות, איגרוף, קליעה, רכיבה, הרמת משקולות, סיף, טניס וג'ודו. מאז 2016 פועל מועדון ספורט צבאי בשם דומה, מהליגה השנייה[1].
צבעי הקבוצה היא כחול ואדום והיא עורכת את משחקי הבית בארנה נציונאלה, המכיל כ-55,000 מקומות.
היסטוריה
עריכהשנים ראשונות: 1947 - 1949
עריכהב-7 ביוני 1947, יזמתם של כמה קצינים בצבא הרומני המלכותי, הקימה את מועדון הספורט הראשון ברומניה ששייך לצבא, שנולד בצו שעליו חתם גנרל מיכאיל לסקר, מפקד בכיר בצבא הרומני המלכותי. המועדון נקרא "ASA בוקרשט" (Asociaţia Sportivă a Armatei Bucureşti - התאחדות הספורט הצבאית), עם מחלקה אחת, של כדורגל, והיא הופקדה תחת הנהגתו של הגנרל אורסטה אלכסנדרסקו. ההחלטה אומצה ברגע שבו מספר קצינים כבר שיחקו כדורגל בקבוצות שונות, דבר שהיה בעצם הגרעין להחלטה לגבי הקמת קבוצת כדורגל תחרותית במסגרת הצבא. עם ההרכב הראשון של הקבוצה, לקח קולומן בראון-בוגדן, מאמנה הראשון של הקבוצה בהיסטוריה, את הקבוצה למחנה אימונים סגור בשמורת הטבע בהרי סינאיה. אף על פי שחולצות, מגפיים וכדורים היו חסרים, הלך הרוח בקרב חברי הקבוצה היה יחסית אופטימי. הודות למאמצים רבים, בזמן הקצר ביותר שהיה אפשרי השיגה הקבוצה את מדי האימון הראשונים שלה, בצבע כָּחוֹל יְרַקרַק וחולצות משחק בצבע כחול. ההפתעה הגדולה הייתה 40 זוגות המגפיים שרכשה הקבוצה עבור 20 שחקנים נבחרים מן הסגל.
כאשר הסגל התכונן בזמן מהיר, הקבוצה הכינה עצמה למשחקי העלייה בפליי-אוף לליגה השנייה ברומניה. למרות זאת, הממשלה הקומוניסטית החדשה שעלתה לשלטון ברומניה ב-1946 והשיגה שליטה מוחלטת במדינה בסוף שנת 1947, הכריזה שעל כל התאחדויות הספורט במדינה להיות קשורות למשרד הפנים, משרד ממשלתי או חברה ממשלתית. למרות זאת זה לא היה מעמדה של קבוצת הליגה הראשונה כרמן בוקרשט, שנשלטה בידי התעשיין העשיר דומיטרו מוצ'ורניצה, שראה את קבוצתו מתרחקת מהאליפות ויותר מאוחר מודחת. את מקומה לקחה הקבוצה החדשה ASA בוקרשט, שבשלב מאוחר יותר התחזקה בידי שחקנים נפלטים מכרמן המפורקת.
התחרות הרשמית הראשונה של הקבוצה הייתה עונת 1947/1948 בליגה הרומנית הראשונה, שבה סיימו במקום ה-14. משחקה הרשמי הראשון של הקבוצה שוחק בבוקרשט מול דרמטה קלוז', והוא נגמר בתוצאה 0-0. הקבוצה הצליחה להימנע מירידת ליגה אחרי שניצחה במשחקי הצלבה שבע קבוצות אחרות.
ב-5 ביוני 1948, לאחר הוראה 289 ממשרד הפנים הרומני, ASA נקראה מחדש בשם CSCA (Clubul Sportiv Central al Armatei - מרכז הספורט של הצבא).
ב-1949, CSCA זכתה בתואר ראשון בהיסטוריה, הגביע הרומני, אחרי שניצחה את CSU קלוז' (כיום אוניברסיטת קלוז') בגמר 1–2. עקב מעבר הליגה לשיטה הסובייטית של משחקים באביב ובסתיו, שנמשכה בשנים 1950–1956, CSCA שיחקה בסתיו בשנים הללו בתחרות לא-רשמית הנקראת "גביע הסתיו", שנערך בשישה בתים שונים, ללא טורניר גמר, וזכתה באחד מהם.
קבוצת הזהב של CCA בשנים 1949 - 1961
עריכהזמן קצר לאחר שזכו בתואר כלשהו לראשונה בתולדות המועדון, CSCA (צ'ה.סה.צ'ה.א) שינה את שמו שוב, הפעם ל-Casa Centrală a Armatei, ובקיצור CCA (צ'ה.צ'ה.א) (הבית המרכזי של הצבא המלכותי).
תחת השם החדש, המועדון נכנס לסגל מועדוני הפאר של הכדורגל הרומני בזכות זכייתו באליפות ראשונה ובגביע (דאבל) בשנת 1951, שנה אחרי שזכו בגביע השני בתולדות המועדון אחרי ניצחון 1–3 בגמר על פלאמורה רושיה אראד. תוארה הראשון של הקבוצה הושג בזכות ממוצע השערים (שבתקופה ההיא היה הנתון השני שקובע במקום הפרש שערים שקיים היום), והגביע הראשון שהשיג היה ניצחון בתצוגת כדורגל מרהיבה, 3-1, על פלאקרה מדיאש בגמר הגביע. שני תארים עוקבים הגיעו באופן רצוף שנה מאוחר יותר ועוד אחד הגיע בשנת 1956, הודות לסגל שהכיל את יוסיף פצ'ובסקי, שחקן מפורסם בתולדות המועדון אשר היה ידוע בזכות רוח המשחק ההגונה שלו. הקבוצה זכתה גם בגביע הרומני ב-1952, אחרי 0–2 בגמר על פלאקרה פלוישט, ושוב ב-1955 אחרי 3–6 בגמר על פרוגרסול אוֹראדיה (היום נקראת ביהור אוֹראדיה).
שנות ה-50 היו שנים גדולות וכללו תצוגות מדהימות של המועדון, המועדון היה אגדה ברחבי הכדורגל הרומני, לעיתים אנשים חשבו שהמועדון הוא בעצם הנבחרת הרומנית. הקבוצה המפוארת כללה את השוער יון ווינסקו, המגנים וסילה זבודה ואלכסנדרו אפולזן, הקשרים שטפאן אוניסיה וטיבריו בונה והחלוצים קורנל גאורגה קאקוביאנו, גאורגה קונסטנטין, יון אלכסנדרסקו, פרנצ'יסק זאבודה וניקולאיה טאטארו. הקבוצה הובלה בידי היועץ הטכני וירג'יל אקונומו והמאמנים איליה סאבוּ ושטפאן דובאי. 1956 הייתה אחת השנים המוצלחות ביותר של CCA, שחוץ מזכייה באליפות, הקבוצה השתתפה בטורניר בינלאומי באנגליה, בו היא ניצחה את לוטון טאון 4-3 (שנה אחרי שניצחו אותה 1–5 במשחק ידידות בבוקרשט), הקבוצה גם סיימה בתיקו 1-1 עם ארסנל ותיקו 3-3 עם שפילד יונייטד, אבל סיימה עם הפסד 0–5 משפיל לוולבס. כמו כן, ב-22 באפריל באותה השנה, ניצחה נבחרת רומניה את נבחרת יוגוסלביה 1-0 בבלגרד, כאשר את הרכב הנבחרת כלל רק את שחקנים של CCA.
1957 הייתה שנה שרומניה חזרה לשחק בשיטת האביב-סתיו, ובאביב אותה השנה השתתפה CCA בטורניר גביע הדנובה, והודחה בידי MTK בודפשט ההונגרית בסיבוב הראשון. באותה השנה ערכה הקבוצה את הופעתה הראשונה בגביע האלופות, ונעצרה בידי בורוסיה דורטמונד הגרמנית לאחר משחק פלייאוף שלישי בבולוניה.
כוכב חדש (1961 - 1985)
עריכהבשנת 1961, אחרי שזכתה בשני תוארי האליפות הקודמים במדינה, CCA שינתה את שמה שוב בזמן גמר הגביע ל-CSA סטיאווה בוקרשט (צ'ה.סה.א.) (Clubul Sportiv al Armatei Steaua - מועדון הספורט הצבאי סטיאווה). השם "סטיאווה" פירושו ברומנית הכוכב, ואומץ עקב נוכחותו של הצבא, כמו בכל קבוצה מזרח-אירופית של הצבא, עם כוכב אדום (שהפך לצהוב) לסמל את הטריקולור הרומני - אדום, צהוב וכחול כמו בדגל רומניה), על סמלה.
ב-9 באפריל 1974, אצטדיון גנצ'ה, נחנך במשחק ידידות מול OFK בלגרד, ונגמר בתוצאה 2-2. האצטדיון נחשב לחדיש בעידן שלאחר המלחמה ברומניה, והוא נבנה במיוחד בשביל כדורגל, עם תכולה של 30,000 מקומות וללא מסלול ריצה. עד אז, סטיאווה שיחקה את משחקיה הביתיים בשני אצטדיונים הגדולים ביותר בבוקרשט, "רפובליצ'י" ואצטדיון "23 באוגוסט" (שנקרא כיום אצטדיון ליה מנוליו).
בתוך רומניה היריבות החזקות כמו דינמו בוקרשט, פטרולול פלוישט ו-UTA אראד הפכו את הליגה קשה יותר ויותר לזכייה בשביל קבוצת הצבא, בשנות ה-70 ובשנות ה-80 המועדון זכה רק בשלוש אליפויות תחת שמו החדש (ב-1967/1968, 1975/1976 וב-1977-1978). למרות זאת, במהלך אותה התקופה, זכתה סטיאווה במספר גביעים לאומיים, 8 במספר (ב-1961/1962, 1965/1966, 1966/1967, 1968/1969, 1969/1970, 1970/1971, 1975/1976 וב-1978-1979), וכך הודבק לה הכינוי "מומחי הגביע".
המחצית הראשונה של שנות ה-80 היה עני מאוד עבור המועדון, כאשר הקבוצה לא זכתה באף תואר במשך 6 שנים רצופות. למרות העובדה הזאת, הקבוצה קנתה כמה שחקנים שנחשבו למצוינים, כמו הלמוט דוקאדם, שטפאן יובאן, מיודראג בלודדיץ', מריוס לאקאטוש, ויקטור פיצורקה, מיכאיל מאיירו, גבריל באלינט ואדריאן בומבסקו, שיצרו את הבסיס לקבוצה העתידית. המאמצים הללו להביא שמות גדולים לקבוצה, לא הועילו הרבה לקבוצה באותו הזמן, אבל גרמו לבניית קבוצה מעולה ששיתפה פעולה בשנות ה-90 ובשנות ה-2000.
עידן הזהב השני (1985 - 1989)
עריכהתחת פיקודם של המאמנים אמריך ייניי ואנגל יורדנסקו, סטיאווה רדפה אחרי האליפות בצורה מרשימה בעונת 1984/1985, שבה זכו לבסוף אחרי 6 שנים עקרות. העונה הבאה הייתה יוצאת מן הכלל מבחינה אירופית עבור סטיאווה. אחרי שהדיחה את ויילה BK, בודפשט הונבד, קויסיסי להאטי, ואנדרלכט, הפכה סטיאווה לקבוצה הרומנית הראשונה אי פעם שמגיע לגמר של גביע אירופי. ב-7 במאי 1986, שיחקה סטיאווה באצטדיון רמון סאנצ'ס פיחואן בסביליה, מול ברצלונה שהייתה הפייברוטית הברורה, בגמר גביע אירופה, ואחרי 90 דקות נטולות שערים, השוער האגדי של סטיאווה הלמוט דוקאדאם הציל את כל ארבעת הפנדלים שבעטה ברצלונה, והביא לראשונה לסטיאווה ולרומניה את גביע אירופה לאלופות, אחרי שגבריל באלינט ומריוס לקטוש כבשו את הבעיטות שלהם.
גאורגה חאג'י, השחקן הרומני הטוב ביותר בכל הזמנים, הצטרף למועדון כמה חודשים אחרי הזכייה בגביע האלופות, והבקיע את הגול היחיד במשחק מול דינמו קייב שגרם לסטיאווה לזכות בתואר אירופי נוסף, הסופר קאפ האירופי, ב-24 בפברואר 1987, במונקו, צרפת. חודשיים בלבד אחרי שהפסידו את הגביע הביניבשתי, אחרי הפסד 0–1 במשחק מול ריבר פלייט הארגנטינאית, בטוקיו, יפן.
למרבה הפלא, אלו שחשבו שזכייתה של סטיאווה בגביע אירופי הייתה אירוע חד פעמי, הופתעו לגלות שסטיאווה נותרה בפיסגת הכדורגל האירופי עד לסוף העשור, בו הגיעה סטיאווה לחצי גמר גביע האלופות, שם הפסידה לבנפיקה ליסבון ב-1987/1988. סטיאווה אפילו הגיעה בשנית לגמר גביע אירופה לאלופות 1989, בו הפסידה לקבוצה הענקית של מילאן שבה שיחקו בין היתר מרקו ון בסטן, רוד חוליט ופרנק רייקארד. עד סוף העשור השיגה סטיאווה גם ארבעה תוארי אליפות נוספים (1985/1986, 1986/1987, 1987/1988, 1988/1989) וארבעה גביעים (1984/1985, 1986/1987, 1987/1988, 1988/1989). בנוסף לכל, מאז יוני 1986 ועד ספטמבר 1989, סטיאווה צברה שיא של 104 משחקים ללא הפסד בליגה, שבאותו הזמן היה שיא עולמי.
העידן שלפני המהפכה (1990 - 2002)
עריכהמהפכת הכדורגל הרומני ב-1989 פתחה את שחקני המדינה לשוק ההעברות הבינלאומי, דבר שהוביל לבסוף לעזיבתם של מספר שחקנים גדולים משנות ה-80 לעבור למועדונים במערב שבהם קיבלו יותר כסף. גאורגה חאג'י עבר לריאל מדריד תמורת סכום שיא של 4,300,000 דולר לאותה התקופה, מריוס לאקאטוש עבר לפיורנטינה, דן פטרסקו עבר לפוג'יה, סילביו לונג עזב ללוגרונס, שטפאן יובאן לברייטון הוב אלביון, טודורל סטויקה ללאנס, והרשימה עוד המשיכה.
לכן, עברו שלוש שנים שבהן הקבוצה זכתה רק בגביע לאומי אחד ב-1991/1992. התאוששות מהירה הובילה את הקבוצה לשוב למיטב ולזכות ב-6 תוארי אליפות רצופים מעונת 1992/1993 עד עונת 1997/1998, וכך השוותה סטיאווה את שיא האליפויות ברציפות ברומניה ששייך לקבוצת קינֶזול טימישוארה עוד משנות ה-20. באותן השנים סטיאווה זכתה גם בשלושה גביעים נוספים ב-1995/1996, 1996/1997 וב-1998/1999. עוד שיא שנחשב לגדול בעיני האוהדים היה שמונה וחצי שנים בלתי מנוצחות על ידי היריבה השנואה דינמו, שכללו 19 משחקים גם במסגרת הליגה וגם במסגרת הגביע הרומני. כמו כן, דינמו עדיין לא ניצחה בדרבי את סטיאווה באצטדיון גנצ'ה מאז ספטמבר 1989.
ברמה הבינלאומית, המועדון הצליח להגיע לרבע הגמר של גביע אירופה למחזיקות גביע ב-1993, בו הם הפסידו בגלל שערי חוץ לאנטוורפן מבלגיה. סטיאווה הצליחה להעפיל גם לשלב הבתים של ליגת האלופות שלוש שנים ברצף בעונות 1994/1995 עד עונת 1996/1997.
ב-1998, באמצעות שדולת נשיא מחלקת הכדורגל, מרצ'ל פושקאש, הקבוצה נותקה מה-CSA (כל מחלקות הספורט במועדון), והקבוצה שינתה את שמה לשם האחרון שלה עד היום מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט (Fotbal Club Steaua Bucureşti), ובעליה היה איש העסקים הרומני ויורל פאונסקו.
השתלטותו של גאורגה בקאלי (2002 - עד היום)
עריכהויורל פאונסקו תיפקד גרוע מאוד כנשיא המועדון ומהר מאוד נכנסה הקבוצה לחובות. למרות הזכייה בתואר האליפות ב-2000/2001, גאורגה (ג'יג'י) בקאלי, איש עסקים רומני נוסף, הציע את עצמו לתפקיד סגן-הנשיא, בתקווה שישקיע כספים למען הקבוצה. בקאלי רכש לבסוף 51% ממניות הקבוצה בפברואר 2002 והפך את הקבוצה ל-SA (חברה בע"מ) ב-1 במרץ 2002. הגם שרבים מחו על הצעדים שנקט בקאלי ובגלל דמותו שנויית המחלוקת, הצליח בקאלי עד כה להרשים בתוכניות המנהלתיות שתכנן עבור המועדון, אחרי שנעזר בידי המנהל הביצועי מיכאי סטויקה.
בקיץ 2004, אחרי שנה שלישית ברציפות ללא תואר, המאמן האיטלקי המפורסם ולטר זנגה הגיע לקבוצה כמאמן ראשי, והיה למאמן הזר הראשון בקבוצה. אחרי מינויו הגיעו התוצאות במהרה, לאחר שהקבוצה העפילה לשלב הבתים בגביע אופ"א, והייתה לקבוצת הרומנית הראשונה ששורדת את תקופת האביב במפעלים אירופאים מאז 1993 (שגם אז הייתה זאת סטיאווה ששרדה את השלב), שם הם נעצרו לבסוף בידי ולנסיה אחרי דו-קרב בעיטות עונשין באצטדיון גנצ'ה. ולטר זנגה פוטר כאשר נשארו רק עוד שלושה מחזורים לסיום העונה ברומניה, אבל סטיאווה זכתה בכל זאת באליפות באותה העונה, ושמרה על התואר בעונה הבאה גם כן, שבה הגיעו המאמנים האוקראיני אולג פרוטסוב (יולי-דצמבר) והרומני קוסמין אולרוֹיוּ (ינואר-עד היום), וסטיאווה גם הצליחה להגיע לחצי הגמר בגביע אופ"א (הודחו בידי מידלסברו לאחר שעברו ברבע הגמר את ראפיד בוקרשט בדרבי רומני נדיר). סטיאווה זכתה גם בסופרקאפ הרומני, אחרי 0–1 על ראפיד בוקרשט ביולי 2006, שהיה לתואר ה-50 במספר של המועדון בן 59 השנים.
בעונת 2006/2007 אחרי שעברה בהצלחה שני סיבובי מוקדמות, בהם הדיחה את גוריצה הסלובנית וסטנדרד ליאז' הבלגית, סטיאווה הגיעה לשלב הבתים של ליגת האלופות, בו היא שובצה בבית ה' יחד עם ריאל מדריד, אולימפיק ליון ודינמו קייב, אך הודחה מהמפעל אחרי שלב זה.
בשנת 2011 נחנך הארנה נציונאלה המכיל 55,000 מקומות והנהלת המועדון החליטה להעביר את משחקיה הביתיים לאצטדיון זה.
בדצמבר 2014 בית המשפט קיבל את התביעה של משרד ההגנה הרומני על הזכות על השם והסמל של המועדון[2]. בתגובה לפסיקה, בקאלי הורה על שינוי שם המועדון ל-"FC FCSB" ראשי תיבות של מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט[3].
אבני דרך בתולדות הקבוצה
עריכה- 1947: שנת ייסוד המועדון (בשם ASA Bucureşti), משחק ראשון בדיוויזיה א.
- 1949: שינוי השם (ל-CSCA Bucureşti), תואר ראשון לקבוצה, הגביע הרומני.
- 1951: שינוי השם (ל-CCA Bucureşti), אליפות ראשונה.
- 1955: משחק בינלאומי ראשון לקבוצה.
- 1957: בכורה במפעל אירופי.
- 1961: שינוי השם (ל-CSA Steaua Bucureşti).
- 1971: גביע רומני עשירי.
- 1974: הקמת אצטדיון ג'נציה.
- 1984: משחק מספר 1000 בליגה הבכירה.
- 1985: תואר אליפות עשירי.
- 1986: זכייה בגביע אירופה לאלופות.
- 1987: זכייה בסופרקאפ האירופי.
- 1989: גמר אירופי שני.
- 1994: זכייה בסופרקאפ רומני לראשונה, השתתפות ראשונה בליגת האלופות.
- 1998: קבוצת הכדורגל מופרדת מן המועדון (CSA Steaua), שינוי השם (ל-FC Steaua Bucureşti), אליפות מספר 20.
- 1999: זכייה בגביע הרומני בפעם ה-20.
- 2006: תואר מספר 50 בתולדות המועדון (הסופרקאפ הרומני).
- 2017: שינוי שם מ-"FC Steaua București" ל"FCSB"
סגל נוכחי
עריכה- נכון ל-18 ביוני 2024
|
|
שחקנים מפורסמים בעבר ובהווה
עריכה- שוערים: יון ווֹינסקו, קוסטיקה טומה, וסילה יורדאקה, נקולה ראדוקאנו, הלמוט דוקאדם, סילביו לונג, בוגדן סטליה, וסילי חומוטובסקי.
- מגינים: וסילה זאבודה, אלכסנדרו אפולזאן, אמריך ייניי, פלורין מארין, שטפאן יובאן, מיודראג בלודדיץ', אדריאן בומבסקו, איליה ברבולסקו, דן פטרסקו, גאורגה פופסקו, ניקולאיֶה אונגוריאנו, דניאל פרודאן, יוליאן פיליפסקו, אנטון דובוש, מירל ראדוי, ג'ורג'ה אוגארארו.
- קשרים: שטפאן אוניסיי, טיבריו בוֹנֶה, אנגל יורדנסקו, טודורל סטויקה, מיכאיל מאיירו, לאסלו בלני, גיאורגה חאג'י, לוצ'יאן באלאן, באסראב פאנדורו, קונסטנטין גאלצ'ה, איליה דומיטרסקו, יוסיף רוטאריו וקטלין מונטאנו.
- חלוצים: יון אלכסנדרסקו, גיאורגה טאטארו, פרנצ'יסק זאבודה, גיאורגה קונסטנטין, יוסיף פצ'ובסקי, מרצ'ל ראדוקאנו, ויקטור פיצורקה, מריוס לאקאטוש, גבריל באלינט, אדריאן איליה, יון ולאדויו, אדריאן ניאגה.
מאמנים
עריכה- קולומן בראון-בוגדן (1947)
- קוליה ולקוב (1947 - 1949)
- פרנצ'יסק רונאי (1949 - 1950)
- גאורגה פופסקו (1950 - 1953)
- איליה סאבוּ (1953)
- פרנצ'יסק רונאי (1953 - 1954)
- איליה סאבו (1954)
- שטפאן דובאי (1954 - 1956)
- איליה סאבוּ (1956)
- אנג'לו ניקולסקו (1956 - 1957)
- גאורגה פופסקו (1957 - 1959)
- שטפאן אוניסיי (1959 - 1961)
- אאוג'ן מלאדין (1961)
- גאורגה פופסקו (1961 - 1962)
- שטפאן אוניסיי (1962 - 1963)
- גאורגה אולה (1963)
- איליה סאבוּ (1964 - 1966)
- שטפאן קובאץ' (1966 - 1970)
- ולנטין סטנסקו (1970 - 1972)
- גאורגה קונסטנטין (1972)
- קונסטנטין טיאשקה (1972 - 1974)
- אמריך ייניי (1974 - 1978)
- גאורגה קונסטנטין (1978 - 1980)
- טראיאן יונסקו (1980)
- קונסטנטין צ'רנאיאנו (1981 - 1982)
- אמריך ייניי (1982 - 1984)
- פלורין האלאג'יאן (1984)
- אמריך ייניי (1984 - 1986)
- אנגל יורדנסקו (1986 - 1990)
- קוסטיקה שטפנסקו (1990)
- בוז'ור הלמג'אנו (1991)
- אמריך ייניי (1991)
- אנגל יורדנסקו (1992 - 1993)
- אמריך ייניי (1993 - 1994)
- דומיטרו דומיטריו (1994 - 1996)
- מיכאי סטויקיצה (1996 - 1998)
- אמריך ייניי (1998 - 1999)
- ויקטור פיצורקה (1999 - 2003)
- קוסמין אולרויו (2003)
- ויקטור פיצורקה (2003 - 2004)
- ולטר זנגה (2004 - 2005)
- דומיטרו דומיטריו (2005)
- אולג פרוטסוב (2005)
- קוסמין אולרויו (2006 - 2007)
- גאורגה חאג'י (2007)
- מאסימו פדראזיני (2007)
- מריוס לקאטוש (2007 - 2008)
- דורינל מונטיאנו (2008)
- מריוס לקאטוש (2009)
- כריסטיאנו ברגודי (2009)
- מיכאי סטויקיצה (2009 - 2010)
- ויקטור פיצורקה (2010)
- איליה דמיטרסקו (2010)
- מריוס לקאטוש (2010 - 2011)
- סורין קרצו (2011)
- רוני לוי (2011)
- איליה סטאן (2011 - 2012)
- לאורנציו רגקמפף (2012 - 2014), (2015-2017)
- קונסטנטין גלאקה (2014- 2015)
- מירל רדוי (2015)
- ניקולאיה דיקה (2017 - 2018)
- ניקולאיה דיקה (2018- 2019)
- בוגדן אנדון (2018- 2019)
- בוגדן וינטילה (2019 - 2020)
- אנטון פטריה (2020 - 2021)
- אדוארד ג'ורדנסקו (2021)
- אנטון פטריה (2022-2021)
- ניקולאיה דיקה (2022)
- ליאונרד סטריזו (2022-)
האצטדיון
עריכהסטיאווה בוקרשט משחקת את משחקיה הביתיים באצטדיון גנצ'ה, אצטדיון כדורגל הממוקם בדרום-מערבה של בוקרשט. האצטדיון, המכונה גם אצטדיון סטיאווה, נחנך ב-9 באפריל 1974 במשחק ידידות בין סטיאווה ל-OFK בלגרד. באותו זמן הוא היה אחד מאצטדיוני כדורגל-בלבד הראשונים שנבנו ברומניה. מפני שאין מסלולי אתלטיקה ומתקני מגרש, היציעים קרובים מאוד לדשא וככה נוצרת אווירה מדהימה.
התכולה המקורית של האצטדיון מנתה 30,000 מקומות, אולם ב-1991, כאשר הותקנו מושבי הפלסטיק, התכולה ירדה ל-27,063 מקומות.
מערכת תאורת הזרקורים החדישה נחנכה בשנת 1991. האצטדיון עבר שיפוצים בשנת 1996 כדי שיוכל לארח את משחקי ליגת האלופות.
נכון לאוגוסט 2006, האצטדיון עדיין נמצא בשיפוצים, בניסיון לשפר את איכות המגרש והמתקנים שמסביב. למרות זאת, האצטדיון יהיה מוכן בזמן כדי לארח את משחקי הקבוצה בליגת האלופות.
גם נבחרת רומניה שיחקה חלק ממשחקיה הביתיים במגרש עד להקמת ארנה נציונאלה. המשחק הראשון של הנבחרת באצטדיון היה במרץ 1977, נגד טורקיה. מאז עוד 58 משחקים בינלאומיים שוחקו בו, כאשר האחרון שוחק בנובמבר 2003 מול ניגריה.
תארים
עריכהבינלאומיים
עריכה- ליגת האלופות: 1
- הסופר קאפ האירופי: 1
- 1986: 1-0 מול דינמו קייב
- הגביע הביניבשתי
- סגנות: 1986- 0-1 מול ריבר פלייט
לאומיים
עריכה- אליפויות: (27): (שיא)
- 1951, 1952, 1953, 1956, 1959/1960, 1960/1961, 1967/1968, 1975/1976, 1977/1978, 1984/1985, 1985/1986, 1986/1987, 1987/1988, 1988/1989, 1992/1993, 1993/1994, 1994/1995, 1995/1996, 1996/1997, 1997/1998, 2000/2001, 2004/2005, 2005/2006, 2012/2013, 2013/2014, 2014/2015, 2023/2024
- הגביע הרומני: (24): (שיא)
- 1948/1949, 1950, 1951, 1952, 1955, 1961/1962, 1965/1966, 1966/1967, 1968/1969, 1969/1970, 1970/1971, 1975/1976, 1978/1979, 1984/1985, 1986/1987(*), 1987/1988, 1991/1992, 1995/1996, 1996/1997, 1998/1999, 2010/2011, 2014/2015, 2019/2020
- הסופרקאפ הרומני: (6): (שיא)
- 1994, 1995, 1998, 2001, 2006, 2013
(*) = סטיאווה ויתרה על הגביע לאחר שנת 1990.
מועדוני האוהדים
עריכההתקופה הוותיקה (1947 - 1995)
עריכהסטיאווה הוא ללא ספק המועדון כדורגל המצליח ביותר בכל הזמנים ברומניה, עקב כך הקבוצה זוכה גם בתואר חביבת הקהל, כאשר יש לה את כמות האוהדים הגדולה ביותר במדינה. סקר שנערך בשנת 2004 ברחבי המדינה גילה שכ-40% מאוהדי הכדורגל ברומניה, אוהדים את הקבוצה מג'נציה (סטיאווה), כלומר לסטיאווה יש כ-5 מיליון אוהדים ברחבי המדינה. מובן מאליו שמספר האוהדים העצום של המועדון שייך גם להצלחתו הרבה בתחרויות השונה, ושליטתו המסורתית במסגרות הלאומיות והבינלאומיות.
למרות זאת, בהתחלה, בהיותו המועדון של הצבא, סטיאווה גייסה את מרבית אוהדיה מאנשי צבא ואנשים שקשורים לצבא. גל האוהדים הראשון של האוהדים החדשים שהצטרפו לקבוצה הגיע בתחילת שנות ה-50, כאשר קבוצת הזהב של CCA זכתה בלבבותיהם של אוהדי כדורגל רבים שנשטפו בידי המשחק המרהיב שהקבוצה הפגינה באותם הימים.
עד שנת 1974 שאצטדיונה החדש של הקבוצה נבנה (אצטדיון ג'נציה) בדרום-מערב בוקרשט, מרבית האוהדים של סטיאווה הגיעו מאזורים אשר היו סמוכים לאצטדיון הישן של הקבוצה, וכתוצאה מכך, כמעט כל חציה הדרומי של בוקרשט, עיר שנחצית גאוגרפית בידי נהר דמבוביצה, נהפכו לתומכי הקבוצה.
במהלך השנים התבססה סטיאווה כקבוצה האהודה ביותר ברומניה. ב-1986, ההצלחה המופלאה של סטיאווה בגביע אירופה לאלופות, והפיכתה של הקבוצה לאחת מהגדולות באירופה במשך כ-3 שנים נוספות, תפסה את עיניהם של חובבי כדורגל נוספים במדינה שנמשכו לאדום ולכחול של הקבוצה. דינמו בוקרשט, שעד אז הייתה הקבוצה האהודה ביותר, הפסידה יותר ויותר אוהדים למען סטיאווה, וכיום תומכים בה רק 15% מאוהדי הכדורגל במדינה, נכון לסקר שנערך ב-2004 (לעומת 40% אוהדי סטיאווה).
ארמטה אולטרה (1995 - 2001) - Armata Ultra
עריכהתנועת האולטרס של סטיאווה החלה ב-4 בדצמבר 1995, כאשר מייסדי ה-ארמטה אולטרה (AU), קבוצת האולטרה הראשונה מבוקרשט (והשנייה ברומניה), התמקמו. במשך שנים, AU שלטו בתנועת האולטרה ברומניה. התנועה הגיעה למספר חברים מרשים במהרה, כאשר כללה 4,000 אוהדים, מספר שיא של אוהדים בתנועת אוהדים אחת ברומניה, עד היום. חוקי התנועה נורא נוקשים, גם בתוך וגם מחוץ למגרש: אסור לעשן, אסור לאכול, אסור לשתות, אסור לשבת, מותר רק לעמוד ולצעוק קריאות עידוד. רבים ראו בהיעלמות של תנועת ה-AU כמותה של אגדה וחלקים אפילו השוו זאת לנפילתה של לא פחות מ-האימפריה הרומית. התנועה התפרקה בשנת 2001, עקב בעיות פנימיות בקרב חבריה, כאשר קבוצות אוהדים קטנות אחרות, הזדהו כחלק מה-AU, והתנהלו בניגוד למדיניות של התנועהף ובניגוד לסגנונה ודרך פעולותיה. ההפרעה בפירוק התנועה הייתה כל כך מורגשת עד שהיא יצרה קונפליקט בין מנהיגה, ז'אן פאבל, לדרג העליון ביותר בהנהלת סטיאווה. על אף שהתנועה התפרקה ונעלמה, רוחה של הארמטה אולטרה עדיין נושמת בתוך אוהדים רבים של סטיאווה, ועדיין אוהדים רבים מזהים את עצמם כחלק מה-AU, דבר שמעיד כנראה על כך, שהיא הייתה תנועת האולטראס החזקה ביותר ברומניה.
כיום (2001 - עד היום)
עריכהנכון להיום, סטיאווה היא הקבוצה הרומנית היחידה שלא מובלת בידי מועדון אוהדים אחד. הנטייה היום היא להקים כמה קבוצות אוהדים, שלכל אחת מהן יהיה תפקיד שונה, במיקומה במגרש. הקבוצה החשובה של סטיאווה ממוקמת ב-Peluza Nord (היציע הצפוני), וחלק ממוקמות ב-Peluza Sud (היציע הדרומי). בגלל גישתן השונה של קבוצות האוהדים כלפי הקבוצה וכלפי המשחק, PS, היציע הדרומי, נחשבים ליותר קשוחים ורציניים יותר בכל הקשור למשחק, ולעיתים פחות סבלניים, לאחרונה נוצרו מספר קונפליקטים בין שתי הקבוצות. ארבע הקבוצות ב-PS (האולטראס, הציידים, ואקראם, סטיל אוסטיל) הכריזו רשמית על הפסקת פעילות בגלל הקונפליקטים עם הקבוצות מה-PN (היציע הצפוני), שמונות יותר אוהדים. הקבוצות ביציע הצפוני כוללות את Tineretului Korp, Titan Boys, Nucleo, Gruppo Tei, Skins Berceni, Insurgenţii, Inseparabilii, Cauza Noastră, Ultras Colentina, Gruppo Voluntari Est, Tradizione ו-Desant. קשה להחליט על סגנונם הייחודי של אוהדי סטיאווה, על אף שיש להם סגנון עידוד איטלקי, שנפוץ בקרב קבוצות האוהדים הרומניות, עם הרבה כוריאוגרפיה, דגלים תלויים, שלטים, ודגלים שמתנופפים ביציעים ושירי עידוד, אבל מצד שני שלארמטה אולטראס יש אופי חוליגני שלא בולט במיוחד. לכן, סגנונם דומה יותר לקהל במערב אירופה, עם קבוצות אוהדים כמו של אייאקס, אנדרלכט, בורוסיה דורטמונד, פריז סן-ז'רמן וכו'.
בהתחשב בתצוגות הכוריאוגרפיות של הקהל, סטיאווה נהייתה לאחרונה המובילה בדירוג הלא-רשמי שנשלט במשך שנים בידי ה-Nuova Guardia מדינמו בוקרשט (כיוון שארמטה אולטראס לא ייחסה לכך חשיבות רבה), בתצוגות העידוד של האוהדים, שההופעה המדהימה האחרונה של אוהדי סטיאווה נראתה בחצי-גמר גביע אופ"א מול מידלסברו ב-2006.
שיאים
עריכה- ניצחון גבוה ביותר: 12-0 מול CIL בלאג' (10 ביוני 1964, 1/8 גמר הגביע הרומני).
- ניצחון ליגה גבוה ביותר: 11-0 מול קורניבול הונדוארה (7 בדצמבר 1988, דיוויזיה א).
- הפסד שיא: 0-7 מול UTA אראד (14 בספטמבר 1947, דיוויזיה א).
- ניצחון חוץ גבוה ביותר: 9-0 מול לוקומוטיבה גאלאץ (27 ביוני 1951, 1/16 גמר, הגביע הרומני).
- הפסד ביתי גבוה ביותר: 1-6 מול UTA אראד (1947/1948, דיוויזיה א).
- ניצחון שיא באירופה: 6-0 מול יאנג בויז ברן (3 באוקטובר 1979, גביע אירופה למחזיקות גביע).
- הפסד שיא באירופה: 0-5 מול מונפלייה (23 באוקטובר 1990, גביע אירופה למחזיקות גביע); 0-5 מול פריז סן-ז'רמן (27 באוגוסט 1997, שלבי ההעפלה לליגת האלופות); 0-5 מול מכבי חיפה (21 באוקטובר 2011, שלב הבתים של הליגה האירופית).
- שיא הופעות: טודורל סטויקה (368 משחקים ב-14 עונות).
- שיא כיבושים: אנגל יורדנסקו (146 שערים ב-14 עונות).
- רצף משחקים ללא הפסד בליגה: 104 משחקים (יוני 1986 - ספטמבר 1989), שיא אירופי ושיא עולמי לשעבר.
- רצף משחקי בית ללא הפסד בליגה: 113 משחקים (נובמבר 1989 - אוגוסט 1996).
- שיא אחוזים בליגה בעונה: 65 נקודות ב-34 משחקים (1988/1989; 2 נקודות/ניצחון = 95.58%).
- מספר השערים הנמוך ביותר שספגו בעונה: 16 (2005/2006, 0.53/משחק).
- הקבוצה הרומנית היחידה ששיחקה בליגת האלופות: (1994/1995, 1995/1996, 1996/1997, 2006/2007).
- הקבוצה הרומנית הראשונה שנכנסה לספר השיאים של גינס: (הלמוט דוקאדם, אחרי שהציל את כל ארבעת הפנדלים שבעטו מולו בגמר גביע האלופות ב-1986).
- הקבוצה המזרח-אירופאית הראשונה שזוכה בגביע אירופה לאלופות.
- הקבוצה בעלת הכי הרבה תארים ברומניה: 50.
- הקבוצה בעלת הכי הרבה אליפויות ברומניה: 26.
- הקבוצה בעלת הכי הרבה גביעים ברומניה: 22.
- הקבוצה בעלת הכי הרבה גביעי סופרקאפ ברומניה: 6.
- השחקן שזכה בהכי הרבה אליפויות עם הקבוצה: מריוס לאקאטוש (10).
- הקבוצה שזכתה בהכי הרבה אליפויות רצופות: 6 (1992/1993 עד 1997/1998, שווה לשיאה של קינֶזול טימישוארה מ-שנות ה-20).
- הכי הרבה ניצחונות ליגה רצופים: 17 (שווה לשיאה של דינמו בוקרשט).
- סטיאווה בוקרשט היא הקבוצה היחידה שלא ירדו לליגה השנייה ברומניה.
- הכובש הצעיר ביותר במפעל אירופי: רזבאן אוֹקירוֹשי - 17 שנים ו-5 חודשים (2 באוגוסט 2006 מול גוריצה).
יריבויות
עריכההיריבות מול דינמו בוקרשט
עריכההדרבי של סטיאווה בוקרשט מול דינמו בוקרשט הוא הדרבי המוביל בכדורגל הרומני ב-50 השנים האחרונות, כאשר סטיאווה ודינמו הן שתי הקבוצות המצליחות ביותר ברחבי המדינה. זה תמיד היה, ועדיין נשאר כדרבי בין קבוצת הצבא הרומני (סטיאווה) לקבוצת משרד הפנים (דינמו). לא פעם אחת הייתה התנגשות ומהומות בין אוהדי שתי הקבוצות, ברחובות וגם בתוך האצטדיון. נקודת השיא הייתה לפני בעיטת הפתיחה בשנת 1997, כאשר אוהדי דינמו הבעירו באש חלק מן האצטדיון גנצ'ה, היציע הדרומי (שבו היו אמורים לשבת). בין אוקטובר 1991 לאפריל 2000, סטיאווה זכתה ברגעי תהילה רבים, וצברה 19 משחקים רשמיים ללא הפסד, בדרבי של בוקרשט, גם בגביע וגם בליגה.
היריבות מול ראפיד בוקרשט
עריכההיריבות השנייה של סטיאווה עומדת מאחורי רקע גזעני שלם. ראפיד בוקרשט, אחד ממועדוני הכדורגל הוותיקים ברומניה, ידוע כמועדונם של חובבי הכדורגל המדוכאים-קומוניסטים מהמעמד הנמוך (לפיכך ישנה איבה רבה כל כך בינם לבין דינמו וסטיאווה), היריבות בין הקבוצות גם כן ארוכת יומין, אבל באה לידי ביטוי בעיקר כאשר ראפיד החלה להתבלט בכדורגל הרומני במהלך שנות ה-90. אוהדי ראפיד ממוקמים בעיקר בשכונות פועלים בג'ולשט (Giuleşti) וחלק מאוהדי סטיאווה ודינמו רואים בהם ţigani (צוענים), וקוראים להם בכינוי הגנאי הגזעני "ciori" (עורבים), בגלל סטראוטיפ שלכאורה רואה באוהדי ראפיד תושבים של השכונות המאוכלסות בצוענים של בוקרשט, החלק העתיק והעני של העיר. לכן, המשחקים בין סטיאווה לראפיד מוצפים בקריאות גזעניות בקרב הקהל. במהלך השנים האחרונות, כל משחק בין סטיאווה לראפיד הסתיים בתקריות אלימות בין האוהדים שנובעות ומונעות עקב גזענות רבה. המפגש באצטדיון גנצ'ה באביב 2005 הסתיים בהרחקת שתי הקבוצות ממשחקים במגרשן למשך שני מחזורים, משום שהמשחק נעצר מספר פעמים לאחר שאוהדי הקבוצות זרקו אבנים וכיסאות למגרש. היריבות נעשתה מרה וחמה יותר לאחר שסטיאווה עברה את ראפיד ברבע-גמר גביע אופ"א, דרבי רומני נדיר, ב-2006.
יריבות אחרות
עריכהיריבויות היסטוריות קצת פחות רציניות קיימות גם עם קבוצות שאינן מבוקרשט, כמו אוניברסיטת קראיובה, ובשנים האחרונות עם פוליטכניקה טימישוארה.
שונות
עריכהההכנסות הגדולות ביותר ממכירת שחקן
עריכה- 4,300,000 דולר מריאל מדריד עבור גיאורגה חאג'י ב-1990
- 4,000,000 דולר מאייאקס אמסטרדם עבור ג'ורג'ה אוגארארו ב-2006
- 3,700,000 דולר מטוטנהאם הוטספר עבור איליה דומיטרסקו ב-1994
ההוצאות הגדולות ביותר עבור קניית שחקן
עריכה- 1,400,000 דולר לווסלוי עבור ולנטין באדיה ובוגדן פאנאיט ב-2006
- 1,000,000 אירו לפוליטכניקה טימישוארה עבור אובידיו פטרה ב-2006
- 1,000,000 דולר לארג'ש פיטשטי עבור אדריאן ניאגה ב-2001
ספונסרים לחולצות
עריכה- 1947–1988: לא היה ספונסר
- 1988–1989: פורד
- 1990–1991: קאסטרול
- 1991–1994: פיליפס
- 1994: CBS
- 1995: BRCE
- 1996–1997: Bancorex (לשעבר BRCE)
- 1997–1999: דיאלוג
- 2000–2002: BCR
- 2002–2005: לא היה ספונסר
- 2006 - עד היום: RAFO
יצרניות המדים
עריכהטריוויה
עריכה- במהלך השנים האחרונות, מנגינת הרכב הטכנו הגרמני סקוטר מאריה נהפך להמנונם הרשמי של אוהדי סטיאווה. למרות, שאמנים רבים ניסו להחדיר את מנגינתם להמנונם של אוהדי הקבוצה בלא הצלחה, כשם הצלחת סקוטר, המושמע בתחילת כל המשחקים ואותו שרים האוהדים במהלך המשחק.
- במהלך השנים האחרונות של השלטון הקומוניסטי ברומניה, בנו של הדיקטטור ניקולאה צ'אושסקו, ולנטין, היה מעורב בחיי הקבוצה. אפילו שהדמות מעוררת המחלוקת, ולנטין צ'אוש'סקו, הודה בריאיון לאחרונה לא עשה יותר מלהגן על קבוצתו האהובה מפני שליטת דינמו והשפעתה, והבטיח את הגנתה עליה מפני משרד הפנים. הגם שחלק מהאוהדים מוחים על כך, רצף 5 האליפויות הרצופות של סטיאווה בשנים 1984/1985 עד 1988/1989 מאשר את העובדה שהקבוצה הייתה הטובה ביותר במדינה בתקופה ההיא.
- כיום, עם עבר אירופי עשיר מאחוריהם, סטיאווה הייתה כמעט אנונימית לפני המסע לזכייה בתואר המופלא שלהם ב-1986 בגביע אירופה לאלופות. עד אז, ההופעה המרשימה ביותר של סטיאווה באירופה הייתה רבע-גמר גביע אירופה למחזיקות גביע ב-1971/1972. חוץ מהגביעים האירופים, סטיאווה השתתפה פעמיים בתחרויות שלא שייכות לאופ"א או לפיפ"א. ב-1958, סטיאווה הודחה בסיבוב הראשון של גביע הדנובה (כיום גביע מיטרופה) בידי MTK בודפשט, וב-1982 הקבוצה לא הצליחה לעבור את שלב הבתים של הגביע הבלקני, בבית עם גלאטסראיי וברו סטארה זאגורה.
ענפי ספורט אחרים
עריכהכדוריד (גברים)
עריכהקבוצת הכדוריד של סטיאווה בוקרשט זכתה בגביע האירופי ב-1968 וב-1977 וגם בגביע האתגר ב-2006.
הקבוצה זכתה באליפות ליגת הכדוריד ברומניה (ב-7 שחקנים) 27 פעמים: 1963, 1967, 1968, 1969, 1970, 1971, 1972, 1973, 1974, 1975, 1976, 1977, 1979, 1980, 1981, 1982, 1983, 1984, 1985, 1987, 1988, 1989, 1990, 1994, 1996, 2000 ו-2001. כמו כן, הקבוצה זכתה באליפות ליגת הכדוריד ברומניה (ב-11 שחקנים) 7 פעמים: 1950, 1951, 1952, 1954, 1955, 1957 ו-1961.
הקבוצה גם זכתה בגביע רומניה בכדוריד 6 פעמים: 1981, 1985, 1990, 1997, 2000 ו-2001.
מגרשה הביתי של הקבוצה הוא היכל הספורט לוסיאן גריגורסקו. מאמנה הוא וסילי סטאנגה.
הוקי קרח
עריכהCCA בוקרשט הקימה קבוצת הוקי קרח ב-1951. Hochei Club Steaua Suki Bucureşti נהפך למועדון ספורט עצמאי ב-2004, אבל עדיין קשור ל-CSA בוקרשט. זהו מועדון הספורט המצליח ביותר ברומניה, כאשר זכה בליגה הלאומית 41 פעמים. כיום, הקבוצה היא האלופה הלאומית הנוכחית בליגה שכוללת רק 6 קבוצות נוספות, שהיריבה העיקרית של סטיאווה היא SC Miercurea Ciuc (סה.צ'ה. מיְיֶרקוּריָה צ'וּק) . כל שנה הגמר הוא בין שתי הקבוצות הללו.
הקבוצה משחקת את משחקי הבית שלה ב-זירת הקרח מיכאי פלאמארופול. מאמנה הנוכחי של הקבוצה הוא מריוס גליגה. הקבוצה היא הקבוצה השנייה באהדתה בקרב אוהדי סטיאווה, אחרי קבוצת הכדוגל.
ראגבי
עריכהקבוצת הראגבי של סטיאווה בוקרשט זכתה באליפות הליגה הרומנית 23 פעמים מאז שנת 1947. הקבוצה היא אלופת הליגה הנוכחית. קבוצות הראגבי ברומניה לא משתתפות בגביעי אירופה הגדולים, בגלל הפער הברור ביניהן לבין המדינות המובילות בענף ברחבי היבשת. במקום זאת, נבחרת הראגבי של הליגה ברומניה, מורכבת בעיקר משחקני סטיאווה, והיא משתתפת בכל טורניר אליפות אירופה.
הקבוצה משחקת את משחקיה הביתיים ב-מגרש גנצ'ה השני, בתוך קומפלקס הספורט של סטיאווה, על יד אצטדיון גנצ'ה. המאמן הנוכחי של הקבוצה הוא קוסטיקה פלוֹריה.
כדורסל (גברים)
עריכהקבוצת הכדורסל של סטיאווה זכתה באליפות ליגת הכדורסל הרומנית 21 פעמים: 1956, 1958, 1959, 1960, 1961, 1962, 1963, 1964, 1966, 1970, 1978, 1980, 1981, 1982, 1984, 1985, 1986, 1987, 1989, 1990 ו-1991.
אחרי המהפכה הרומנית, Baschet Club Steaua Bucureşti היה מועדון הכדורסל הראשון ברומניה שהפך לפרטי. למרות זאת, אחרי כמה שנים בלבד הוא פשט את הרגל. CSA סטיאווה מחזיקה כיום רק קבוצת נוער בכדורסל, תחת השם "Clubul Sportiv Şcolar Steaua Bucureşti" (מועדון הספורט לילדים של סטיאווה).
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט (ברומנית)
- מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט, ברשת החברתית פייסבוק
- מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט, ברשת החברתית אינסטגרם
- מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט, סרטונים בערוץ היוטיוב
- פרופיל, באתר אופ"א
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- Fans website
- English-language fan website
- Steaua Bucuresti statistics
- Steaua Bucuresti - Liga 1 ranking
- Steaua Bucuresti Online
- Stelisti.ro (אורכב 31.10.2007 בארכיון Wayback Machine)
- Steaua's ultras site
- Steaua's history
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 שאול אדר, מועדון כדורגל סטיאווה בוקרשט מועדון כדורגל: טירוף של איש אחד ומדינה שלמה, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2017
- ^ מערכת וואלה! ספורט, הזוי: הצבא תבע, סטיאווה בוקרשט איבדה את זהותה, באתר וואלה, 8 בדצמבר 2014
- ^ אורי לוי, הסיפור המשוגע של סטיוואה בוקרשט: מיליארדר נגד הצבא בקרב על שם ויוקרה, באתר כלכליסט, 19 באוקטובר 2017