ויקיפדיה

משתמש:Vegan416/טיוטה

< משתמש:Vegan416
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Vegan416.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Vegan416.
קריקטורת התמנון בעיתון "פלסטין" משנת 1936 תחת הכיתוב: "פלסטין לכודה ע"י יהדות העולם"

דימויים של יהודים כבעלי חיים בשיח הפלסטיני, הוא תופעה שכיחה ביחס לאויבים. יחוס של מאפיינים של בעלי חיים לבני אדם (זואומורפיזם), הוא סוג של דה-הומניזציה נפוץ, הוא קיים בשני צידי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואותם בעלי חיים משמשים לגנאי בשני הצדדים.[1][2]

בשיח הפלסטיני הדימויים משמשים לתיאור יהודים כבני סוגים שונים של מינים לא-אנושיים הנחשבים לשפלים או מתועבים. ויוצרים סטריאוטיפים על יהודים (אנ'). לסגנון דימוי זה קיים עיגון בקוראן. התופעה נפוצה בשיח הפלסטיני ובתקשורת הפלסטינית החל מזמן העלייה השנייה.

רקע

עריכה

אמירות הכוללות דה-הומניזציה של יהודים, התקיימו בקרב מוסלמים וערבים מאז ימי הביניים. ישנן דעות שונות לגבי תפוצתה של תופעה זו, אך מוסכם שהיא הייתה בדרך כלל פחות חמורה מאשר בעולם הנוצרי.[3] מתחילת המאה ה-20, גדל השימוש בדה-הומניזציה של יהודים מכמה סיבות: טינה על תקומת המפעל הציוני;[4] עליית הלאומיות הערבית;[4] תעמולה נאצית והיחסים בין גרמניה הנאצית לעולם הערבי;[5][6][4] ועליית האסלאמיזם הרדיקלי והג'יהאדיזם.[7]

הדה-הומניזציה של יהודים בשיח המוסלמי והערבי בכלל, ובשיח הפלסטיני בפרט, מתרחשת (בין היתר) על ידי הצגתם של היהודים כסוגים רבים ושונים של בעלי חיים הנחשבים לשפלים, דוחים, טמאים ולעיתים גם מזיקים או מסוכנים, כמו למשל: חזירים, קופים, חולדות, נחשים, ערפדים, תמנונים, תנינים ועוד.[8][9][10][7][11] שפה ודימויים דה-אנושיים אלה משמשים בכלל שכבות האוכלוסייה הפלסטינית: מנהיגים פוליטיים ודתיים, גופי תקשורת, ארגונים צבאיים, אנשים ברחוב ואפילו ילדים.

כמה חוקרים ופעילים, כמו רוברט ברנשטיין, מייסד שותף של Human Rights Watch, והפסיכולוג ניל קרסל מאוניברסיטת וויליאם פטרסון, הביעו את הדעה שהאו"ם וארגוני זכויות האדם נוטים להתעלם במידה רבה מדה-הומניזציה של יהודים כשהיא באה מפלסטינים או מקבוצות ערביות ומוסלמיות אחרות.[12][13][14][15][16][17][18]

דימויי בעלי חיים

עריכה

קופים וחזירים

עריכה

שלושה פסוקים בקוראן (2:65, 5:60, 7:166) הם מקור הכינויים המוסלמיים המקובלים ליהודים (כקופים) ולנוצרים (כחזירים).[19] אולם בקוראן פסוקים אלו הם מעט חידתיים, ונראה שבמקור הם כוונו רק לאותם יהודים שחוטאים לדתם שלהם, בפרט ליהודים שחיללו את השבת.[20] למרות זאת כיום מוסלמים רבים משתמשים ב"בני קופים וחזירים" כעלבון כלפי כל היהודים,[21][22] ובפרט יהודים ציונים וישראלים. הדבר מודגם בדבריהם של כמה סמכויות דתיות מוסלמיות חשובות. לדוגמה, מוחמד סעיד טנטאווי, בשנת 2002, בדרשה שנשא במצרים כשיח' אל-אזהר, אמר שהיהודים הם "אויבי אללה, צאצאי קופים וחזירים".[23] ובאותה שנה אמר עבדול-רחמן אל-סודאיס, האימאם הראשי של המסגד הגדול, מסג'יד אל-חראם במכה, בדרשה ששודרה בטלוויזיה הסעודית כי היהודים הם "העכברושים של העולם, [..] רוצחי נביאים, צאצאים של חזירים וקופים".[24]

בהקשר הפלסטיני, בשנות ה-80 התחיל הביטוי "בני קופים וחזירים" (בערבית: אבן אל-קירד ואל-ח'נזיר) להופיע ככינוי ליהודים בהודעות שפורסמו על ידי ארגוני הטרור חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ופת"ח.[25][26][27] הם גם השתמשו במונח זה כדי לתאר את היהודים שנהרגו בהתקפותיהם, למשל כאשר חמאס לקח אחריות על פיגוע ההתאבדות בבית ליד ב-1995, הוא אמר שהוא הרג "20 חזירים" ופצע "60 קופים".[7] כמו כן, בחלק מההודעות המוקלטות שהעבירו מחבלים מתאבדים פלסטינים לפני פעולתם, הם כינו את קורבנותיהם העתידיים "קופים וחזירים".[28][29]

בשנת 1996 פרסם הירחון המזוהה עם ארגון הטרור חמאס, "פלסטין אל-מוסלמה", מאמר שטען כי המסורת המוסלמית בדבר הפיכתם של יהודים קדומים ל"קופים, חזירים, עכברים ולטאות"[30] "קרתה בפועל" והיא "השאירה סימן בנפשם של היהודים שבאו אחריהם".[31] עוד נטען שבגלל שהיהודים חשו בושה בהיותם צאצאים של קופים הם החליטו לשכנע את כל בני האדם שכולם התפתחו עם הזמן מקוף לצורת אדם, וזו הסיבה שתורת האבולוציה הומצאה על ידי "הקוף היהודי דרווין".[32][33][34]

הביטוי משמש גם מנהיגים ופקידים פלסטינים. ב-2001 אמר עבד אל-עזיז א-רנתיסי, דובר ארגון הטרור חמאס, ולימים ראש חמאס בעזה: "ההנהגה הפוליטית [חמאס] שחררה את יד החטיבות לעשות כל מה שהם רוצים נגד האחים של קופים וחזירים".[35][36] באותה שנה, נישאה דרשה בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית בעזה, בה האימאם איברהים מאדהי כינה את היהודים "קופים וחזירים".[37][38][39]

ב-2008 אמר יו"ר ליגת המלומדים הפלסטינית, ומחוקק חמאס בעזה, מרואן אבו ראס, "אנחנו נצורים [...] על ידי האחים של הקופים והחזירים".[40]

תיאור זה של היהודים חוזר גם על ידי פקידים ואנשי דת של הרשות הפלסטינית באזור יהודה ושומרון. לדוגמה: בדרשה בשנת 1997 של עכרמה צברי, המופתי של ירושלים;[41][42] בדרשה בשנת 2002 של מוחמד מוסטפא נג'ם, לימים השר לענייני דת של הרשות הפלסטינית;[43] בשנת 2018, מאת שייח' אוסאמה אלטיבי בדרשה בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית;[44][45] ובשנת 2022, מאת מחמוד אל-חבש, היועץ לענייני דת של נשיא הרשות, מחמוד עבאס, בדרשה בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית.[46][47]

בשנת 2023 כתב העיתונאי הפלסטיני ד"ר ע'סאן מוסטפא אל-שאמי בעיתון הירדני "א-דוסתור" כי "היהודים הציונים" הם "צאצאים של קופי אדם וחזירים".[48][49]

ביטוי זה משמש גם בתוכניות חינוכיות המיועדות לילדים פלסטינים[50][8][51] וכן את הילדים עצמם. לדוגמה, בשנת 2001 אמר ילד בן 11 בבית ספר של ארגון הטרור חמאס בעזה בפני כיתתו: "אני אעשה מגופי פצצה שתפוצץ את בשרם של ציונים, בני חזירים וקופים".[37][52][53] בשנת 2013 נערה צעירה דיקלמה בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית שיר עם השורות "הו בני ציון, הו הכי רע בין היצירות, הו קופים ברברים, חזירים עלובים".[54][50] וכך גם ב-2014 בערוץ אל-אקצא עם ילד שדקלם את אותו שיר.[55]

גם ציורים של ביטוי זה הופיעו. למשל בכרזות של ארגון הטרור חמאס,[56] ובקריקטורות בעיתונים פלסטיניים.[57][58]

כלבים

עריכה

"פלסטין ארצנו והיהודים כלבינו"

עריכה

הסיסמה "פלסטין היא אדמתנו והיהודים הם כלבינו" (בערבית זה חורז: فلسطين بلادنا واليهود كلابنا, בתעתיק: פַלַסְטִין בְּלַדְנָא, וְאֵל-יָהוּד כְּלָאבְנָא) הופיעה לראשונה בארץ ישראל בשנים 1918–1919.[59][60][61] (גרסאות נוספות: "הארץ היא ארצנו, והיהודים כלבינו" (בתעתיק: אל בלאד בלאדנא, ואל יאהוד כלאבנא)[62]; "הממשלה איתנו, והיהודים כלבינו" (אל דאולה מענא, ואל יאהוד כלאבנא)[63]). הפזמון הזה שימש בהפגנות הערבים בירושלים במרץ 1920 ו-1923.[64][65] הסיסמה נקראה גם באפריל 1920 על ידי ההמונים בהפגנה שהובילה אמין אל-חוסייני (שמונה כעבור שנה למופתי הגדול של ירושלים) ועל ידי עורך העיתון סוריא אל-ג'נוביה, עארף אל-עארף. מהפגנה זו התפתחו מאורעות תר"פ.[66]

קריאות סיסמה זו הפכו למאפיין קבוע בחגיגות נבי מוסא המוסלמי בירושלים בתקופת המנדט הבריטי.[67][68][69]

בתחילת שנות ה-30 בפגישה בין חאג' אמין אל-חוסייני לכמה מראשי שבטים בדואים בה ניסה לשכנע אותם לא למכור אדמות ליהודים הם ענו לו: "חאג' אמין אל תדאג! [...] הארץ היא אדמתנו והיהודים הם הכלבים שלנו".[70]

הסיסמה התפשטה מארץ ישראל למדינות השכנות. בסוריה ובלבנון, בשנת 1948, קראו המונים גם את הסיסמה "פלסטין היא ארצנו והיהודים הם הכלבים שלנו" לעבר היהודים שחיים שם, לפעמים הקריאה הייתה הקדמה לפרעות.[71][72][73][74]

בשנת 1987 נעשה שימוש בסלוגן בהפגנות ובהפרות סדר שבוצעו על ידי אזרחים ערבים ישראלים ביפו, בחיפה ובנצרת, כסולידריות עם מעשי הפלסטינים באינתיפאדה הראשונה.[75][76] אסירים פלסטינים בכלא קציעות בשנת 1991 נהגו לקרוא את הסיסמה הזו מדי פעם, כולל כאשר עיראק ירתה טילים על ישראל במהלך מלחמת המפרץ.[77][78][79] בשנת 2020 נחקר אזרח פלסטיני במשטרת ישראל לאחר שהעלה שידור חי בו הוא צועק את הסיסמה הזו לעבר קבוצת יהודים חרדים בעיר העתיקה בירושלים.[80]

במאה ה-21 הסיסמה התפשטה לצפון אמריקה. בשנת 2006, שם נקראה הסיסמה (בערבית) בהפגנות פלסטיניות בסן פרנסיסקו שאורגנו על ידי ארגון אל-עוודה.[81][82][83][84] בשנת 2009 נעשה שימוש בפזמון בהפגנה פרו-פלסטינית במונטריאול.[85] בשנת 2020 הפזמון (בערבית) צולם בווידאו בהפגנה פלסטינית באונטריו. המארגנים פרסמו התנצלות מאוחר יותר.[86][87]

גם ילדים פלסטינים משתמשים בפזמון הזה. כך למשל, דווח על תקרית ב-1936, שבה קראו ילדים את הסיסמה הזו לעבר נוסע יהודי ביפו, בעוד הפלסטינים המבוגרים שהתלוו אליהם לא מחו ולא השתיקו אותם.[88] הסיסמה הפכה לחלק מכמה גרסאות של שיר ילדים פלסטיני.[89][90][91][92] גרסה אחת היא: "פלסטין היא המדינה שלנו, היהודים הכלבים שלנו, שים ענף אחד על השני, שאללה ישבור את היהודים".[90] גרסאות נוספות לשיר הילדים: "פלסטין היא ארצנו והיהודים הם הכלבים שלנו. הם הגיעו לארצנו כמו קבצנים".[91] "הערבים הם החברים שלנו, היהודים הם הכלבים שלנו".[92]

שימושים אחרים של "כלבים"

עריכה

יהודים נקראים כלבים גם ללא קשר ישיר לסיסמה. בשנת 1992, יאסר ערפאת, שהיה אז יושב ראש הארגון לשחרור פלסטין, הוקלט בשיחה עם נציג אש"ף בפריז, בו הוא מכנה את היהודים "הכלבים".[93][94]

בשנת 2015 אימאם פלסטיני-ישראלי כינה את ראש הממשלה בנימין נתניהו "כלב יהודי" במהלך דרשה.[95] אחד המשתתפים במתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 תועד אומר על קורבנות התקיפה "כלבים יהודים".[96][97]

חולדות ועכברים

עריכה

בחלק מהמסורות המוסלמיות כשהיהודים הקדמונים הפכו לחזירים ולקופים חלקם הפכו גם לחיות מזוהמות ומזיקות כמו חולדות ועכברים (וכן לטאות וטרמיטים).[98][99][100]

בשנת 2000 פרסם אל-חיאת אל-ג'דידה טור שאומר כי על המתנחלים להפוך ל"קבוצת חולדות המתאספת בביוב שלהן לפני שהם מגורשים לישראל".[101] בשנת 2014, במהלך חטיפת 3 בני נוער ישראלים על ידי ארגון הטרור חמאס, פרסם הפת"ח בעמוד הפייסבוק שלו קריקטורה שבה נראות שלוש חולדות המסומנות עם מגני דוד לבנים, שנתפסו על חוט דיג.[102][103] מאוחר יותר באותה שנה, בתקופה של מתיחות סביב הר הבית, פרסם אתר ועדת ההסברה והתרבות של פת"ח קריקטורה של מסגד אל-אקצא על ראש ההר שנאכל על ידי חבורת חולדות המסומנת במגן דוד.[103]

תמנונים

עריכה

תמנונים הם אלמנט ספרותי אנטישמי ידוע.[104][105] הוא הופיע על הכריכה של כמה מהדורות של הפרוטוקולים של זקני ציון (כולל תרגום אחד בערבית).[106][107]

הוא משמש גם בתעמולה פלסטינית נגד הציונות וישראל.[26][108][109] לדוגמה, ב-1936 פרסם העיתון הפופולרי ביותר בשפה הערבית בארץ ישראל, "פלסטין", קריקטורה המציגה תמנון עם אף ארוך לוכד בזרועותיו אישה צעירה, עם הכיתוב "פלסטין לכודה בידי יהדות העולם".[10]

בשנת 2010, לאחר המשט לעזה, פרסם הקריקטוריסט הירדני-פלסטיני עמד חג'ג' קריקטורה של תמנון, עם מגן דוד, אוחז בסירה קטנה בצורת יונת שלום.[110] במאה ה-21 הופיעו כמה קריקטורות המתארות את ישראל כתמנון בעיתונים פלסטיניים כמו "אל-איאם",[90] "פלסטין",[111] "אל-קודס אל-ערבי",[57] ו"אל-חיאת אל-ג'דידה".[112]

נחשים

עריכה

גם נחשים הם אלמנט ספרותי אנטישמי ידוע.[113][114][115][116][117] והם משמשים בתעמולה פלסטינית נגד ישראל.[8]

מייסד החמאס, השייח' אחמד יאסין טען כי "הפוליטיקה הישראלית" משקפת את "אופיים של היהודים": הרמאות והמרמה. מתקיימת בהם הסורה: "תדמה כי הם מאוחדים, אך לבותיהם נפרדים" וכי "זה מוכיח כי הם הם הנחשים"[118].

בשנת 2001, פרסם עמד חג'ג' קריקטורה בעיתון הירדני "א-דוסתור", שבה הוצגו אהוד ברק ואריאל שרון (שהתמודדו על ראשות הממשלה בבחירות 2001 בישראל) כשני ראשי נחש מסומנים במגני דוד.[119] בשנת 2014 קריקטורה שפורסמה בעיתון "אל-חיאת אל-ג'דידה", העיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית, תיארה ישראלי דמוי נחש חובש כיפת נחש (הציור היה דומה לאביגדור ליברמן) שראשו נחתך בשתי אצבעות בשם "אחדות פלסטינית" המייצגות את הפיוס בין פת"ח לארגון הטרור חמאס.[120] מאוחר יותר באותה שנה, קריקטורה שפורסמה ב"עיר הבירה", עיתון דו-שבועי המופץ עם "אל-חיאת אל-ג'דידה", הציג את פעיל הימין הישראלי יהודה גליק (שהפך מאוחר יותר לחבר כנסת) מתואר כנחש.[121]

בשנים 2004–2010 הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית שידרה שוב ושוב קליפ שמתאר את ישראל כ"נחש המתפתל סביב ארץ ישראל".[122]

תנינים

עריכה
 
הקריקטורה "תנין ציוני" בעיתון "פלסטין" משנת 1936

ישראל והציונות מתוארות לעיתים במקורות הפלסטינים כתנינים.[10] ב-1936 פרסם העיתון בשפה הערבית הנפוצה ביותר בארץ ישראל, "פלסטין", קריקטורה המציגה את "התנין הציוני" אומר לערבים "אל תפחדו! אני אבלע אתכם בשלווה".[123][124] במאה ה-21 הופיעו כמה קריקטורות המתארות את ישראל כתנין המסומן במגן דוד בעיתונים פלסטיניים נוספים.[125][126][127]

חיות אחרות

עריכה

ישראל והציונות מתוארות לפעמים במקורות פלסטינים כערפדים.[1] המוטיב הזה הועתק מהאנטישמיות האירופית הקלאסית.[128] לדוגמה: בשנת 2002 הפיץ האיגוד הכללי של סטודנטים פלסטינים באוניברסיטת מנצ'סטר חוברת שתיארה את היהודים כערפדים, המבוססת על המצאה פרו-נאצית של נאום שיוחס באופן כוזב לבנג'מין פרנקלין.[129][130][131][132] בשנת 2003 הופיעה באל-חיאת אל-ג'דידה קריקטורה של שאול מופז, שהיה אז שר הביטחון הישראלי, עם ניבים של ערפדים נוטפי דם.[128] בשנת 2018 פרסם אותו עיתון מאמר שבו נאמר כי "אויבי עזה ושודדי הארץ והמולדת הם ערפדים".[133] בשנת 2015 מנאל תמימי, פעילה פלסטינית שנכללה בזמנו ברשימת מגיני זכויות האדם של האו"ם, פרסמה בחשבון הטוויטר שלה: "הערפדים הציונים חוגגים את יום הכבורה שלהם [כנראה יום כיפור] בשתיית דם פלסטיני".[134][135]

 
קרלוס לטוף מדמה את ישראל לכריש שמלתעותיו נוטפות דם

קריקטורה של תולעים עם מגן דוד הופיעה ב"אל-קודס".[125][136] קריקטורה של עכביש בצורת חנוכייה הופיעה בעיתון "אל-קודס אל-ערבי".[90]

דוגמאות לצורות ביולוגיות אחרות

עריכה

חיידקים

עריכה

בשנת 1910 ביקשו בכירים ערבים מקומיים בשכם מהממשלה העות'מאנית שלא להסתפח למחוז המנהלי של ירושלים "כדי לא להידבק בחיידק הציוני".[137][138]

במהלך מלחמת העולם השנייה, השווה לפעמים חאג' אמין אל-חוסייני, שהיה אז בגלות בגרמניה, יהדות למחלות זיהומיות ויהודים לחיידקים, בשידורי התעמולה שלו לעולם הערבי ברדיו הנאצי.[139]

בשנת 1985, ג'ורג' חבש, מייסד החזית העממית לשחרור פלסטין, אמר כי "לא נוכל להבטיח את עתיד הדורות שלנו אם החיידק הציוני ימשיך להתקיים על אדמת ערב".[140]

בשנת 2010 אמר עבדאללה ג'רבו, סגן שר ההקדשים הדתיים של ארגון הטרור חמאס, בראיון לטלוויזיה של חמאס אל-אקצא, כי היהודים הם "חיידק שאין שני לו בעולם [...] הם לא בני אדם".[141]

בתחילת המאה ה-21 נכתב בספרי לימוד פלסטיניים המיועד לילדים כי על הערבים "להכחיד את החיידק הציוני".[142]

וירוסים

עריכה

בשנת 2005 אמר האימאם איברהים מודאיריס בדרשה ששודרה בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית: "עם הקמת מדינת ישראל, כל האומה האסלאמית אבדה, כי ישראל היא סרטן המתפשט בגוף האומה האסלאמית, ובגלל שהיהודים הם נגיף הדומה לאיידס, ממנו כל העולם סובל".[143][144]

מחלת הסרטן

עריכה

בשנת 2006 כינה ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, את ישראל "סרטן שיש לעקור אותו משורשיו".[145] בשנת 2007, ממלא מקום יו"ר המועצה המחוקקת הפלסטינית, אחמד בחר, אמר בדרשה בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית: "העם שלנו סבל מהגוש הסרטני, כלומר היהודים, בלב האומה הערבית".[146][147] בשנת 2018 פתחי חמאד, חבר הלשכה המדינית של ארגון הטרור חמאס ושר הפנים לשעבר של רצועת עזה, קרא להקמת ח'ליפות אסלאמית "ברגע שהאומה תירפא מהסרטן שלה - היהודים".[148]

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Gerteiny, Alfred G. (2007). The Terrorist Conjunction: The United States, the Israeli-Palestinian Conflict, and al-Qa'ida. Bloomsbury Publishing USA. p. 93. ISBN 978-0-275-99644-4. Mutual dehumanization is common between Palestinians and Israelis – the former call the latter pigs, dogs, infidels, and bloodsucking vampires, while the latter refer to the former as savage animals, primitives, and uncivilized or repugnant critters.
  2. ^ Bruneau, Emile; Kteily, Nour (2017-07-26). "The enemy as animal: Symmetric dehumanization during asymmetric warfare". PLOS ONE. 12 (7): e0181422. Bibcode:2017PLoSO..1281422B. doi:10.1371/journal.pone.0181422. ISSN 1932-6203.
  3. ^ Lewis, Bernard (2014). The Jews of Islam: Updated Edition (באנגלית). Princeton University Press. pp. 33, 198. ISBN 978-0-691-16087-0.
  4. ^ 1 2 3 "Hajj Amin al-Husayni: Wartime Propagandist". Holocaust Encyclopedia. Washington, D.C.: United States Holocaust Memorial Museum. 2020. אורכב מ-המקור ב-14 ביוני 2018. נבדק ב-14 באוקטובר 2020. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  5. ^ Herf, Jeffrey (בדצמבר 2009). "Nazi Germany's Propaganda Aimed at Arabs and Muslims During World War II and the Holocaust: Old Themes, New Archival Findings". Central European History. Cambridge University Press. 42 (4): 709–736. doi:10.1017/S000893890999104X. JSTOR 40600977. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ Herf, Jeffrey (2009). Nazi Propaganda for the Arab World (באנגלית). Yale University Press. ISBN 978-0-300-14579-3.
  7. ^ 1 2 3 Oliver, Anne Marie; Steinberg, Paul F. (2006-04-27). The Road to Martyrs' Square: A Journey into the World of the Suicide Bomber (באנגלית). Oxford University Press. pp. 101–102. ISBN 978-0-19-802756-0.
  8. ^ 1 2 3 Bayefsky, Anne F.; Blank, Laurie R. (2018). Incitement to Terrorism (באנגלית). Brill. p. 20. ISBN 978-90-04-35982-6.
  9. ^ Black, Ian (2008-12-19). "Cartoon symbols of the Israeli-Palestinian conflict". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-04-25.
  10. ^ 1 2 3 הרט רחל, Rachel Hart (2014). "ביקורת פוליטית ואנטישמיות בקריקטורה הערבית: קריקטורות בעיתון פלסטין בשנת 1936, "המרד הערבי הגדול"" [Political criticism and anti-Semitism in Arab cartoons: cartoons in Falastin newspaper in 1936, "The Great Arab Revolt]. Kesher / קשר. Tel-Aviv University (46): 148, 150. ISSN 0792-0113. JSTOR 23922600.
  11. ^ Harkabi, Yehoshafat (1974). Arab Attitudes to Israel (באנגלית). John Wiley & Sons. p. 345. ISBN 978-0-470-35203-8.
  12. ^ Bernstein, Robert L. (2011-09-27). "Opinion: Why do human rights groups ignore Palestinians' war of words?". The Washington Post. נבדק ב-2024-04-30.
  13. ^ Kressel, Neil (2004-03-12). "The Urgent Need to Study Islamic Anti-Semitism". The Chronicle of Higher Education. נבדק ב-2024-04-27.
  14. ^ Jackson, Lynne M. (2015-07-03). "Review of The Sons of Pigs and Apes: Muslim Anti-Semitism and the Conspiracy of Silence". The International Journal for the Psychology of Religion (באנגלית). 25 (3): 247–249. doi:10.1080/10508619.2014.958002. ISSN 1050-8619.
  15. ^ Patterson, D. (2014-09-01). ""The Sons of Pigs and Apes": Muslim Antisemitism and the Conspiracy of Silence". Journal of Church and State (באנגלית). 56 (3): 580–582. doi:10.1093/jcs/csu052. ISSN 0021-969X.
  16. ^ Stillman, Norman A. (2016-08-16). ""The Sons of Pigs and Apes": Muslim Antisemitism and the Conspiracy of Silence, written by Neil J. Kressel". European Journal of Jewish Studies. Brill. 10 (2): 247–248. doi:10.1163/1872471X-12341294. ISSN 1025-9996.
  17. ^ Bloom, Clive (2014-08-09). "The sons of pigs and apes: Muslim anti-Semitism and the conspiracy of silence". Mental Health, Religion & Culture (באנגלית). 17 (7): 758–759. doi:10.1080/13674676.2014.908511. ISSN 1367-4676.
  18. ^ Cohen, Florette (2013). "Muslim anti-Semitism: The by-product of existential fear: A review of The sons of pigs and apes: Muslim antisemitism and the conspiracy of silence". Journal of Peace Psychology (באנגלית). 19 (4): 425–426. doi:10.1037/a0034842. ISSN 1532-7949.
  19. ^ Lewis, Bernard (2014). The Jews of Islam: Updated Edition. Princeton University Press. pp. 33, 198. ISBN 978-0-691-16087-0.
  20. ^ Krämer, Gudrun (2006). "Anti-Semitism in the Muslim World. A Critical Review". Die Welt des Islams. 46 (3): 243–276. doi:10.1163/157006006778942035. ISSN 0043-2539. JSTOR 20140738.
  21. ^ Bar-Sher, Meir (2024). Jews and the Qur'an. Translated by Ethan Rundell. Princeton University Press. pp. 54–55. ISBN 978-0-691-26479-0.
  22. ^ Kressel, Neil J. (2012). The Sons of Pigs and Apes: Muslim Antisemitism and the Conspiracy of Silence. Potomac Books. pp. 26–33. ISBN 978-1-59797-811-8.
  23. ^ "Sheikh Mohamed Sayyid Tantawi: Controversial Imam who preached tolerance". The Independent. 2010-03-19. Retrieved 2024-04-30.
  24. ^ "A question of Leadership". Panorama, BBC News. 2005-08-21. Retrieved 2024-05-05.
  25. ^ Mishal, Shaul; Aharoni, Reuben (1993). Speaking Stones: Communiqués from the Intifada Underground (באנגלית). Syracuse University Press. pp. 32, 277. ISBN 978-0-8156-2607-7.
  26. ^ 1 2 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם :3
  27. ^ Hughes, Matthew; Johnson, Gaynor (2004). Fanaticism and Conflict in the Modern Age (באנגלית). Routledge. p. 161. ISBN 978-1-135-75364-1.
  28. ^ Booth, William (2017-07-25). "A young Palestinian vowed to die a martyr, then stabbed 3 members of an Israeli family to death". The Washington Post.
  29. ^ Shragai, Nadav (2006-02-15). "Hamas: 'We drink Jews' blood'". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2024-04-29.
  30. ^ See Rats and Mice section below
  31. ^ Patterson, David (2010). A Genealogy of Evil: Anti-Semitism from Nazism to Islamic Jihad (באנגלית). Cambridge University Press. p. 169. ISBN 978-1-139-49243-0.
  32. ^ Küster, Volker; Speelman, G. M.; Mintjes, H. (2010). Islam in the Netherlands: Between Religious Studies and Interreligious Dialogue: in Honour of Harry Mintjes. LIT Verlag. p. 224. ISBN 978-3-8258-0707-8. (Based on: Ibrahim Al-Ali, Falastin Al-Muslima, London, September 1996, pp. 54-55),
  33. ^ Bostom, Andrew G. (2008). The Legacy of Islamic Antisemitism: From Sacred Texts to Solemn History (באנגלית). Prometheus Books. p. 639. ISBN 978-1-59102-554-2.
  34. ^ In fact Darwin was not Jewish.
  35. ^   Inigo Gilmore, ‏Eight Palestinians die in Israeli raid, The Telegraph, 1 August 2001
  36. ^ Levitt, Matthew (2008). Hamas: Politics, Charity, and Terrorism in the Service of Jihad (באנגלית). Yale University Press. p. 39. ISBN 978-0-300-12901-4.
  37. ^ 1 2 Post, Jerrold M. (2009). "Reframing of Martyrdom and Jihad and the Socialization of Suicide Terrorists". Political Psychology. 30 (3): 383. doi:10.1111/j.1467-9221.2009.00702.x. ISSN 0162-895X. JSTOR 25655402.
  38. ^ Bard, Mitchell G. (2014-09-23). Death to the Infidels: Radical Islam's War Against the Jews (באנגלית). St. Martin's Publishing Group. p. 6. ISBN 978-1-137-47458-2.
  39. ^ Bauer, Yehuda (2014). The Jews: A Contrary People (באנגלית). nster. p. 133. ISBN 978-3-643-90501-7.
  40. ^ Erlanger, Steven (2008-04-01). "In Gaza, Hamas's Insults to Jews Complicate Peace". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-04-30.
  41. ^ Tamer, Georges (2023). The Concept of Person in Judaism, Christianity and Islam (באנגלית). Walter de Gruyter. p. 124. ISBN 978-3-11-075683-8.
  42. ^ Shulewitz, Malka Hillel (2000). Forgotten Millions: The Modern Jewish Exodus from Arab Lands (באנגלית). A&C Black. p. 141. ISBN 978-0-8264-4764-7.
  43. ^ Merlin, Ohad (2024-04-01). "Antisemitism, terror lauding ministers form part of new, 'revitalized' Palestinian Authority". The Jerusalem Post (באנגלית). נבדק ב-2024-04-30.
  44. ^ US State Department (2021). "International Religious Freedom Reports". נבדק ב-2024-04-30.
  45. ^ "Antisemitic Friday Sermon on PA TV: Allah Turned Jews into Apes and Pigs; Vile Traits Run in Their Genes; Humanity Cannot Coexist with Them". MEMRI (באנגלית). 2018-12-14. נבדק ב-2024-04-30.
  46. ^ Rose, David (2023-03-17). "Britain's top diplomat in Jerusalem met cleric who had compared Jews to 'apes and pigs'". The Jewish Chronicle (באנגלית). נבדק ב-2024-04-30.
  47. ^ US State Department. "West Bank and Gaza 2022 International Religious Freedom Report". p. 48. נבדק ב-2024-04-30.
  48. ^ "Virulently Antisemitic Article In Jordanian Daily Al-Dustour: The Jews, The Descendants of Apes And Pigs". MEMRI (באנגלית). 2023-05-30. נבדק ב-2024-05-12.
  49. ^ Al-Shami, Ghassan Mustafa (2023-05-17). "مقلاع أبناء القردة والخنازير وعبدة العجل ..داود بريء منكم ومن مجازركم (A slingshot of the sons of apes, pigs, and calf worshipers... David is innocent of you and your massacres)". Ad-Dustour (בערבית). אורכב מ-המקור ב-2023-06-12. נבדק ב-2024-05-12.
  50. ^ 1 2 Wohlgelernter, Elli (2017-05-18). "What did you learn in school today?". The Jerusalem Post (באנגלית). נבדק ב-2024-04-30.
  51. ^ Goldlist-Eichler, Hayah (2015-07-22). "Report on PA education system shows widespread glorification of terrorism". The Jerusalem Post (באנגלית). נבדק ב-2024-04-30.
  52. ^ Singer, P. W. (2006). "The New Children of Terror" (PDF). In Forest, James J. F. (ed.). The Making of a Terrorist: Recruitment (באנגלית). Praeger Security International. p. 105. ISBN 978-0-275-98544-8.
  53. ^ Feldner, Yotam (2001). "72 Black-Eyed Virgins?". Claremont Review of Books. 2 (1).
  54. ^ "On PA TV, child calls Jews 'barbaric monkeys, wretched pigs'". Times of Israel. 2013-07-08. נבדק ב-2024-04-30.
  55. ^ Krausz, Tibor (2013-04-10). "Plumbing the depths of Islamic Jew-hatred". The Jerusalem Post (באנגלית). נבדק ב-2024-04-27.
  56. ^ Oliver, Anne Marie; Steinberg, Paul F. (2006). The Road to Martyrs' Square: A Journey into the World of the Suicide Bomber (באנגלית). Oxford University Press. p. 250. ISBN 978-0-19-802756-0.
  57. ^ 1 2 Anti Defamation League (2013), Middle East Press Review, January-June 2013, p. 10 (sons of apes), p. 19 (snake), p. 34 (octopus).
  58. ^ Weinberg, David Andrew (2021-05-21). "Antisemitic Cartoons on the Mideast Crisis". Anti Defamation Leauge. נבדק ב-2024-05-11.
  59. ^ Another version of the chant is "The land is our land, and the Jews are our dogs". See The Quarterly Review, Vol 260-261 (1933), p. 118.
  60. ^ Perlmann, M. (1944). "Chapters of Arab-Jewish Diplomacy, 1918-22". Jewish Social Studies. 6 (2): 123–154. ISSN 0021-6704. JSTOR 4464589.
  61. ^ Kimmerling, Baruch (2009-07-01). The Palestinian People: A History (באנגלית). Harvard University Press. p. 83. ISBN 978-0-674-03959-9.
  62. ^ Peled, Kobi (2022-06-08). Words Like Daggers: The Political Poetry of the Negev Bedouin (באנגלית). Brill. p. 109. ISBN 978-90-04-50182-9.
  63. ^ "דאר היום", 22 באוגוסט 1930. מתוך אתר "עיתונות יהודית היסטורית"
  64. ^ Benny Morris (1999). Righteous Victims: A History of the Zionist-Arab Conflict, 1881-2001. Knopf Doubleday Publishing. p. 165. ISBN 978-0-679-74475-7.
  65. ^ Reinharz, Jehuda; Shapira, Anita (1996). Essential Papers on Zionism (באנגלית). NYU Press. p. 678. ISBN 978-0-8147-7449-6.
  66. ^ Segev, Tom (2013). One Palestine, Complete: Jews and Arabs Under the British Mandate (באנגלית). Henry Holt and Company. p. 128. ISBN 978-1-4668-4350-9.
  67. ^ Philip M. and Ethel Klutznick; LeBeau, Bryan F.; Mor, Menahem (1996). Pilgrims & Travelers to the Holy Land (באנגלית). Creighton University Press. p. 116. ISBN 978-1-881871-15-6.
  68. ^ "Al Yahud Klabna", The Palestine Bulletin, 1930-04-09, p. 3
  69. ^ Viton, Albert (1941). "Permanent Minorities: A World Problem". The Antioch Review. 1 (4): 474–487. doi:10.2307/4608854. ISSN 0003-5769. JSTOR 4608854.
  70. ^ Peled, Kobi (2022-06-08). Words Like Daggers: The Political Poetry of the Negev Bedouin (באנגלית). Brill. p. 109. ISBN 978-90-04-50182-9.
  71. ^ Glasberg, Rebecca; Elia, Lucien; Kuntz, Jane; Vince, Rebekah; Watson, Robert (2023), Glasberg, Rebecca; Brozgal, Lia (eds.), "Beirut, Lebanon: The Dead-End Alley", A Jewish Childhood in the Muslim Mediterranean, A Collection of Stories Curated by Leïla Sebbar (1 ed.), University of California Press, 2: 41–45, ISBN 978-0-520-39339-4, נבדק ב-2024-04-27
  72. ^ Bengio, Ofra Basul (2021-05-20). "As pogroms targeted Aleppo's Jews, my family made a dangerous choice: To flee". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2024-04-24.
  73. ^ Grant, Linda (2004-03-20). "A ballerina, a bobby and many marked men". The Guardian. נבדק ב-2024-04-28.
  74. ^ Bensoussan, Georges; Halper, Andrew (2019). "Chapter 10: The Turning Point, 1945–1949". Jews in Arab Countries: The Great Uprooting. Indiana University Press. doi:10.2307/j.ctvd58t48. JSTOR j.ctvd58t48.
  75. ^ Friedman, Thomas L. (2010). From Beirut to Jerusalem (באנגלית) (2nd ed.). Farrar, Straus and Giroux. pp. 506–507. ISBN 978-0-374-70699-9.
  76. ^ Chafets, Ze'ev (1988-04-03). "Arab Rage Inside Israel". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-04-24.
  77. ^ Goldberg, Jeffery (2006). Prisoners. Knopf. ISBN 978-0-307-26597-5.
  78. ^ Wohlgelernter, Maurice (2008). "Jew and Arab: Two of the Same Source-But Not Two of the Same Kind: A Review Essay". Modern Judaism. 28 (3): 327–336. doi:10.1093/mj/kjn014. ISSN 0276-1114. JSTOR 30133321.
  79. ^ Thrall, Nathan (2006-11-02). "Do we understand each other?". The Jerusalem Post (באנגלית). נבדק ב-2024-04-27.
  80. ^ "Palestinian arrested for yelling 'Jews are our dogs' in Old City". The Jerusalem Post (באנגלית). 2020-11-03. נבדק ב-2024-04-09.
  81. ^ Wahed, Joseph (2006-09-01). "Other Comments". Forbes (באנגלית). נבדק ב-2024-04-24.
  82. ^ "Leftist Jews Try to Balance Community, Opposition to Israel". Jewish Telegraphic Agency (באנגלית). 2007-05-04. נבדק ב-2024-04-24.
  83. ^ Pine, Dan (2009-01-09). "Anti-Semitic tone of some Gaza protests worries Jewish leaders". J. The Jewish News of Northern California (באנגלית). נבדק ב-2024-04-24.
  84. ^ "Anti-AIPAC protest organizers Al-Awda have ties to terrorist groups, history of antisemitism". The Jerusalem Post (באנגלית). 2019-03-05. נבדק ב-2024-04-24.
  85. ^ Delmar, Dan (2009-02-05). "So-So-So-Solidarité – with Palestine". The Métropolitain. נבדק ב-2024-04-28.
  86. ^ Lieberman, Caryn (2020-07-09). "'Jews are our dogs': Anti-Semitic chant at Mississauga rally being investigated by police". Global News (באנגלית). נבדק ב-2024-04-21.
  87. ^ US State Department (2020–2021), International Religious Freedom Report-Custom Report - ec4b0a8091
  88. ^ Chazan, Meir (2009). "Mapai and the Arab-Jewish Conflict, 1936-1939". Israel Studies Forum. 24 (2): 33. ISSN 1557-2455. JSTOR 41805025.
  89. ^ Bakovic, Smadar (2006). Tall Shadows: Interviews with Israeli Arabs (באנגלית). Hamilton Books. p. 56. ISBN 978-0-7618-3289-8.
  90. ^ 1 2 3 4 Nazzal, Nafez & Leila (1996). "The Politicization of Palestinian Children: an Analysis of Nursery Rhymes". Palestine-Israel Journal. 3 (1).
  91. ^ 1 2 El-Masri, Yafa (2019). "I Will Never Sell My Father's Shop" (PDF). Jousour. Lebanese Palestinian Dialogue Committee (2): 16.
  92. ^ 1 2 Langton, James (2007-05-12). "Life as an infidel". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2024-04-24.
  93. ^ James, Barry (1992-02-13). "Outrage Over Arafat's Taped Insults". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-05-06.
  94. ^ Rubin, Barry M. (1994). Revolution Until Victory?: The Politics and History of the PLO (באנגלית). Harvard University Press. p. 180. ISBN 978-0-674-76803-1.
  95. ^ Ben-Solomon, Ariel (2015-07-09). "Israeli imam from Umm al-Fahm supports ISIS, calls Netanyahu 'Jewish Dog'". The Jerusalem Post (באנגלית). נבדק ב-2024-05-06.
  96. ^ Rubin, Shira (2025-11-25). "Israel investigates an elusive, horrific enemy: Rape as a weapon of war". Washington Post. נבדק ב-2024-05-06.
  97. ^ "Fact Check: Video mistranslated to claim Hamas say hostage will be 'sex slave'". Reuters. 2024-02-08. נבדק ב-2024-05-06.
  98. ^ Windecker, Gidon (2023). Between Jabal ʿAmil, Karbala and Jerusalem: The Lebanese Shi'a and the Struggle for Palestine (באנגלית). Springer Nature. p. 56. ISBN 978-3-031-38450-9.
  99. ^ Cook, Michael (2022). Studies in the Origins of Early Islamic Culture and Tradition (באנגלית). Taylor & Francis. p. 53. ISBN 978-1-000-58508-7.
  100. ^ Bostom, Andrew G. (2008). The Legacy of Islamic Antisemitism: From Sacred Texts to Solemn History (באנגלית). Prometheus Books. p. 634. ISBN 978-1-59102-554-2.
  101. ^ Normand, Linn (2016). Demonization in International Politics: A Barrier to Peace in the Israeli-Palestinian Conflict (באנגלית). Springer. p. 123. ISBN 978-1-137-54581-7.
  102. ^ Winer Stuart (2014-06-15), PA, Fatah cartoons gloat over teens' kidnappings, Times of Israel. Retrieved 2024-04-28
  103. ^ 1 2 Shipler, David K. (2015). Arab and Jew: Wounded Spirits in a Promised Land (באנגלית) (2nd ed.). Crown. p. 336. ISBN 978-0-553-44752-1.
  104. ^ "Anti-Jewish propaganda". Holocaust Encyclopedia (באנגלית). US Holocaust Memorial Museum. נבדק ב-2024-05-06.
  105. ^ Small, Charles Asher (2013). Global Antisemitism: A Crisis of Modernity (באנגלית). Martinus Nijhoff Publishers. p. 45. ISBN 978-90-04-26556-1.
  106. ^ Butter, Michael; Knight, Peter (2020). Routledge Handbook of Conspiracy Theories (באנגלית). Routledge. p. 682. ISBN 978-0-429-84058-6.
  107. ^ Milson, Menahem (2010). "A European Plot on the Arab Stage" (PDF). Antisemitism International. Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism. 5–6.
  108. ^ Gray, Matthew (2010). Conspiracy Theories in the Arab World: Sources and Politics (באנגלית). Routledge. p. 132. ISBN 978-1-136-96751-1.
  109. ^ Rosenfeld, Alvin H. (2021). Contending with Antisemitism in a Rapidly Changing Political Climate (באנגלית). Indiana University Press. p. 44. ISBN 978-0-253-05814-0.
  110. ^ Michel Kichka (2012). "Cartooning the conflict". Bulletin du Centre de recherche français à Jérusalem 23. Retrieved 2024-05-06.
  111. ^ Anti Defamation League (2015), Middle East Press Review, January-June 2015, p. 7 (octopus) p. 8 (snake).
  112. ^ Anti Defamation League (2014), Middle East Press Review, January-June 2014, p. 17.
  113. ^ "Election poster of a Jewish snake crushing the Austrian eagle". United States Holocaust Memorial Museum. נבדק ב-2024-04-28.
  114. ^ "Jewish Snakes Antisemitic Postcard". Bulmash Family Holocaust Collection, Kenyon College. 1940-06-28.
  115. ^ "Antisemitism Explained". Philadelphia Holocaust Remembrance Foundation. אורכב מ-המקור ב-2024-04-01. נבדק ב-2024-04-28.
  116. ^ "Caricatures from Der Stuermer". German Propaganda Archive, Calvin University. נבדק ב-2024-04-28.
  117. ^ Jaschik, Scott. "Cornell Denounces Anti-Jewish Fliers". Inside Higher Ed (באנגלית). נבדק ב-2024-04-28.
  118. ^ אל-צנארה, 18.8.2000.
  119. ^ "Cartoons: Israel and the Jews in Arab and western media". the Guardian (באנגלית). 2008-12-19. ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-04-28.
  120. ^ "In PA cartoon, 'reconciliation' smites Israeli snake". Times of Israel. 2014-05-12. נבדק ב-2024-04-28.
  121. ^ "Palestinan cartoon glorifies Yehudah Glick's shooter". Times of Israel. 2014-11-13. נבדק ב-2024-04-28.
  122. ^ "Report: PA still inciting hatred". The Jerusalem Post (באנגלית). 2010-07-21. נבדק ב-2024-05-06.
  123. ^ "Caricature: The Zionist Crocodile to Palestine Arabs (Falastin newspaper)". Interactive Encyclopedia of the Palestine Question (באנגלית). 1936-06-18. נבדק ב-2024-05-06.
  124. ^ Sufian, Sandy (2008). "Anatomy of the 1936–39 Revolt: Images of the Body in Political Cartoons of Mandatory Palestine". Journal of Palestine Studies. 37 (2): 23–42. doi:10.1525/jps.2008.37.2.23. ISSN 0377-919X. JSTOR 10.1525/jps.2008.37.2.23.
  125. ^ 1 2 Anti Defamation League (2013), Middle East Press Review, July-December 2012, p. 19 (worms), p. 37 (crocodile).
  126. ^ Anti Defamation League (2015), Middle East Press Review, July-December 2014, p. 8.
  127. ^ Anti Defamation League (2016), Middle East Press Review, July-December 2015, p. 18.
  128. ^ 1 2 Kotek, Joël (2009). Cartoons and Extremism: Israel and the Jews in Arab and Western Media. Vallentine Mitchell. p. 61: "The Arab cartoonists revive the antisemyth [sic] of the Jew as a vampire in a heightened form. [..] This image, legacy of another age, is central to contemporary Arab-Muslim cartoons." p. 62 shows a cartoon of a vampire by Palestinian cartoonist Omayya Joha that appeared on 9 March 2003 in the Palestinian Authority newspaper Al-Hayat AL-Jadida. p. 14-19 mention the antisemitic European origins of the motive of the Jew as a vampire.
  129. ^ Julius, Anthony (2010). Trials of the Diaspora: A History of Anti-Semitism in England (באנגלית). Oxford University Press. p. 536. ISBN 978-0-19-929705-4.
  130. ^ "The Left's 'anti-Semitism' can't go unchallenged". Times Higher Education (באנגלית). 2006-06-02. נבדק ב-2024-05-20.
  131. ^ Axelrod, Toby (2002-05-29). "European Jews rally for Israel". Jewish Telegraphic Agency (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-05-20.
  132. ^ MacShane, Denis (2008). Globalising Hatred: The New Antisemitism. Hachette UK. p. 48. ISBN 978-0-297-85747-1.
  133. ^ Jeffay, Nathan (2018-05-18). "Hamas' aims at border fence exposed". The Australian Jewish News (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-05-15.
  134. ^ Weinthal, B (2018-09-12). "Berlin-financed NGO cancels talk with 'antisemitic' activist Manal Tamimi". The Jerusalem Post (באנגלית). נבדק ב-2024-05-15.
  135. ^ Hofmann, Sarah Judith (2017-02-12). "Was steckt hinter der Bewegung BDS? [What is behind the BDS movement?]". DW News. נבדק ב-2024-05-15.
  136. ^ "Arab Cartoons Dehumanize and Demonize Israel, Its People and Leadership". Anti Defamation Leauge. 2023-07-26. נבדק ב-2024-05-12.
  137. ^ Mandel, Neville J. (1976). The Arabs and Zionism Before World War I (באנגלית). University of California Press. p. 173. ISBN 978-0-520-02466-3.
  138. ^ Gilbert, Martin (1998). Jerusalem in the Twentieth Century (באנגלית). Turner Publishing Company. p. 19. ISBN 978-1-62045-919-5.
  139. ^ "Hajj Amin al-Husayni: Wartime Propagandist". Holocaust Encyclopedia. Washington, D.C.: United States Holocaust Memorial Museum. 2020. אורכב מ-המקור ב-14 ביוני 2018. נבדק ב-14 באוקטובר 2020. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  140. ^ Wallach, John; Wallach, Janet (1994). The New Palestinians: The Emerging Generation of Leaders (באנגלית). Prima Publishing. p. 231. ISBN 978-1-55958-429-6.
  141. ^ Rubin, Barry; Schwanitz, Wolfgang G. (2014). Nazis, Islamists, and the Making of the Modern Middle East (באנגלית). Yale University Press. p. 252. ISBN 978-0-300-14090-3.
  142. ^ Lasson, Kenneth (2005), "Incitement in the Mosques: Testing the Limits of Free Speech and Religious Liberty", Whittier Law Review (באנגלית), 27: 44, נבדק ב-2024-05-04
  143. ^ Lasson, Kenneth (2005), "Incitement in the Mosques: Testing the Limits of Free Speech and Religious Liberty", Whittier Law Review (באנגלית), 27: 4, נבדק ב-2024-05-04
  144. ^ Dershowitz, Alan (2011). The Case for Peace: How the Arab-Israeli Conflict Can be Resolved (באנגלית). Turner Publishing Company. p. 99. ISBN 978-1-118-04060-7.
  145. ^ Stern, Yoav (2006-10-12). "Hamas: IDF will face catastrophe if invades Gaza Strip". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2024-05-04.
  146. ^ Gilboa, Eytan; Inbar, Efraim (2010). Us-Israeli Relations in a New Era: Issues and Challenges After 9/11 (באנגלית). Taylor & Francis. p. 119. ISBN 978-0-415-60948-7.
  147. ^ Chaitin, J. (2011-08-14). Peace-building in Israel and Palestine: Social Psychology and Grassroots Initiatives (באנגלית). Springer. p. 55. ISBN 978-0-230-33921-7.
  148. ^ "Senior Hamas member calls for ridding 'Palestine of filth of the Jews'". Times of Israel. 2018-07-20. נבדק ב-2024-05-05.


אנימליזציה במשטר הנאצי

עריכה

הרטוריקה והמדיניות של המשטר הנאצי טשטשו באופן עקבי את הגבולות המסורתיים בין בני אדם לבעלי חיים[1]. המשטר הנאצי עשה שימוש רב באנימליזציה (ייחוס תכונות חייתיות לבני אדם) נגד היהודים באמצעות השוואתם לחיות שנחשבו לנחותות ולא פופולריות. בדרך זו, ניסה המשטר הנאצי לגרום ליהודים להיתפס כתת-אנושיים ובכך להצדיק את אי ההתחשבות המוסרית בהם. התעמולה הנאצית השוותה יהודים לקופים, קרפדות, עכבישים, תולעים וחיידקים, וכן הציגה יהודים כיצורים שעירים שמפתים ילדות אריות תמימות[2][3]. בקריקטורות הנאציות, ליהודים היו מאפייני גוף חייתיים: מצח נמוך, לסת מפותחת, הליכה גמלונית ושעירות גוף.[3] איור בעמוד השער של מגזין התעמולה הנאצי, דר שטירמר, מ-10 במרץ 1932, הציג יהודי בעל מאפיינים קופיים המביט אל קוף בכלוב ובתחתית האיור נכתבה השאלה: "כמה זמן זה ייקח עד שנוכל לראות אחרים כאן בגרמניה רק מאחורי סורג ובריח?".[4]

סרט התעמולה הנאצי "היהודי הנצחי" השווה את היהודים הנודדים לעכברים המתפשטים על פני כדור הארץ כמו מגפה וכן לעכבישים הטווים קורים[3]. השבועון דר שטירמר והתועמלן הנאצי, ארנסט הימר (אנ'), השוו את היהודים לכלבים, זיקיות, ארבה, תולעים, נחשים וצבועים[2]. השוואת היהודים לבעלי חיים הייתה חיונית לרציונליזציה של הפתרון הסופי משום שבאופן רעיוני הפכה בכך את היהודים לתת אדם[5]. בזמן שהפילוסוף עמנואל לוינס שהה במחנה עבודה נאצי, הוא וחבריו היהודים כונו "כנופיה של קופים".[4]

התעמולה הנאצית לעולם הערבי כינתה את היהודים חיידקים וחולדות.

https://commons.wikimedia.org/wiki/File:German_antisemitic_poster,_1942.jpg

https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Jew_-_Parasit.jpg


גם היטלר נהג לייחס לבני אדם תכונות מעולם החי על מנת לסמן אותם כתת-אנושיים. לעיתים קרובות הוא כינה את יריביו 'חזירים' ו'כלבים מלוכלכים', את הבולשביקים הוא כינה 'חיות' ואת הרוסים 'עדרי בהמות'.[6] החפצת בני אדם מקבוצות מיעוט בטענה שהם למעשה בעלי חיים היוותה הצדקה עבור הנאצים לעריכת ניסויים עליהם.[7] מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, רודולף פרנץ הס, אמר על אסירי מלחמה רוסים: "הם כבר לא בני אדם. הם הפכו לחיות שחושבות רק על אכילה". כשמפקד מחנה ההשמדה טרבלינקה, קורט פרנץ, הורה לכלבו לתקוף אסירים הוא קרא בקול: "אדם, נשוך את הכלב!". הנאצים קיבצו בני אדם כעדרים, סימנו אותם עם מספר באמצעות טיבוע בבשרם, סירסו אותם וטבחו בהם באופן מתועש כפי שבני אדם נוהגים באופן מסורתי בבעלי חיים[1].

טשטוש הגבולות המסורתיים בין האדם לחיה יושם גם על בני הגזע הארי. במסגרת תוכנית לבנסבורן, נשים אריות צעירות הוחזקו במתקנים לצורכי "השבחת" הגזע הארי והוכנסו להריון על ידי אנשי אס אס על מנת להוליד את דור העתיד הגרמני. לנשים אלו התייחסו לעיתים בכינוי "פרות" שמזדווגות עם פרי הרבעה. הימלר, שהיה אמון על התוכנית, דרש דוחות על ייצור החלב של האמהות המניקות והעניק פרסים לשוברות השיאים בתנובת החלב[1].

Response to Arluke and Sax. Helmut Meyer, Institüt für Tierernährung, Tierärtzliche Hochschule Hannover, D-3000 Hannover, Germany in Arluke, Arnold, and Boria Sax. "Understanding Nazi animal protection and the Holocaust."


------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

https://www.dw.com/en/hitlers-dogs-g%C3%B6rings-lions-how-the-nazis-used-and-abused-animals/a-53698708

https://www.holocausthistoricalsociety.org.uk/contents/treblinkadeathcamp/barrykurtfranzsdog.html

--

SS dogs

https://news.harvard.edu/gazette/story/2015/03/evil-in-the-making/#:~:text=DE%20SWAAN%3A%20For%20example%2C%20they,was%20necessary%20for%20the%20Volk.

קצין הSS (בדרגה המקבילה לדרגת  רב סרן) יוהנס הסברוק (אנ) ששימש כמפקד מחנה ריכוז, תיאר (בראיון שנערך במרס 1975 בעבור הספר SOLDIERS OF EVIL מאת העיתונאי הישראלי תום שגב) מקרה (או מקרים) שבו במהלך הכשרתו כאיש SS אדם נדרש לירות בכלב שהיה אהוב עליו, או עדיף יותר להרוג אותו באמצעות סכין.

https://books.google.co.il/books?id=mhuCAAAAIAAJ&dq=editions%3AISBN0070560587&focus=searchwithinvolume&q=dog

במאמר UNDERSTANDING NAZI ANIMAL PROTECTION AND THE HOLOCAUST שפורסם בכתב העת Anthrozoos, מופיעה טענה מרחיקת לכת עוד יותר ועל פיה חלק מאנשי הSS נדרשו במהלך אימוניהם לעבוד בצמוד עם כלבים במשך 12 שבועות, ואז קיבלו פקודה לשבור את צווארם של הכלבים במו ידיהם, וזאת בכדי להשריש בהם ציות ונאמנות מוחלטת להיטלר.

It is alleged that after 12 weeks of working closely with a German shepherd, each SS soldier had to break his dog’s neck in front of an officer in order to earn his stripes. Doing so, it was thought, would instill teamwork, discipline, and obedience to the Führer—qualities that were deemed more important than feelings for anything, including animals.

מקור טענה זו הוא ככל הנראה חוקר החינוך הגרמני גרד ראדה,

https://www.researchgate.net/publication/233691703_Understanding_Nazi_Animal_Protection_and_the_Holocaust/link/5a8dbf3ba6fdcc808c0f08f0/download?_tp=eyJjb250ZXh0Ijp7ImZpcnN0UGFnZSI6InB1YmxpY2F0aW9uIiwicGFnZSI6InB1YmxpY2F0aW9uIn19


טענה שמושמעת ע"י המצדדים בפרשנות של "עד ולא עד בכלל" היא שאם מטרת הכפייה היא רק שהאדם יבצע את מצוות העשה הרי אין כל הגיון בלהכות אותו עד מותו ממש כיוון שאז בכל מקרה לא יקיים את המצווה.[8] על כך משיבים מן הצד השני שלמעשה במצב שבו אדם מסרב בתוקף לקיים מצווה אפילו כאשר הוא נוטה למות מחמת המכות שמכים אותו, הרי הוא למעשה מורד ומומר להכעיס ומצד זה עשוי דינו להיות מיתה "מחוץ לדין" בבחינת למיגדר מילתא. וכפי שיפורט עוד להלן.

סיבת הכפייה ומהותה

עריכה

לעיל נאמר כי לכל הדעות כפיית אדם להביא קרבן שהתחייב להביא היא מן התורה. אך נחלקו ראשונים ואחרונים האם הכפייה על כלל מצוות עשה היא מן התורה או מחכמים, ומה מהותה וגדרה.

יש אומרים שכפיה לקיים מצוות אינה אלא מדברי חכמים.[9] אך לדעת הסבורים שהיא מן התורה[10] יש לכך מספר סיבות אפשריות: או שמהפסוק שממנו למדו שכופים אדם להביא קרבן שהתחייב להביא, וכן מפסוקים נוספים, למדו שכופים אף על שאר מצוות.[11] או משום שציוותה תורה למנות שופטים ושוטרים שיכופו לקיים את מצוות התורה, ויחזירו את הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם[12], ואף הכפיה לקיים מצוות בכלל ציווי זה.[13] או משום הכלל שכל ישראל ערבים זה לזה.[14]

אף במהות הכפיה לקיים את המצוות, נחלקו ראשונים ואחרונים:

יש אומרים שהכפייה היא כדי שייקיים המצוה. וכן כתבו אחרונים שדווקא אם אפשר שעל ידי הכפיה יקיים את המצוה מותר לכופו, אבל אם ברי לנו שאף על ידי הכפיה לא יקיים את המצוה, אסור לנגוע אפילו בשערו.[8]

יש אומרים שהכפיה היא עונש על שאינו מקיים המצוה.[15]

יש אומרים שהכפייה היא משום ביצור חומות הדת ותיקון החברה כהוראת שעה ("מיגדר מילתא") כנגד מורדים ומומרים להכעיס, שהרי אם אדם אינו מוכן לקיים מצווה אף שמכים אותו עד שהוא נוטה למות, הרי מתברר שהוא אינו עושה זאת מתוך תאווה או עצלות או קמצנות, אלא הוא מוסר את נפשו שלא לקיים את המצווה מתוך מרידה ולהכעיס, ומשום כך הותר להכותו אפילו עד מותו ממש.[16] דעה זו מתאימה לדעת הראשונים שסבורים שהכפייה עד שתצא נפשו נוהגת רק כנגד מי שידוע שהוא מורד[17], ולא אם יש צד לומר שאינו יודע שחייב, או אם הוא רוצה לעבור מחמת איזה טעם, ואינו להכעיס[18]. וכן פירשו אחרונים בדעת ראשונים שכתבו שאין כופים אדם לקיים מצות עשה אלא אם אין בה חסרון כיס כל כך,[19] שיש לתלות שאינו מתכוין למרוד, וזה שאינו מקיים הוא מחמת חסרון כיס, ואין כופים את מי שאינו מתכוין למרוד.[20]

ויש שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים שאף מי שאינו מורד כופים אותו לקיים את המצוה[21]. וכן פירשו אחרונים דברי הראשונים שאין כופים על מצוה שיש בה חסרון כיס מטעם אחר, שאם יש בה חסרון כיס, יש לתלות שאין ביכולתו לקיימה, והרי הוא פטור הימנה, שאין אדם חייב לחזר על הפתחים כדי לקיים מצוה[22], וכעין זה כתבו אחרונים, שאדם שיש בידו לקיים את המצוה, אף אם יש בה חסרון כיס גדול, כופים אותו לקיימה.[23] על כל פנים אף לדעה זו אין מכים אדם עד מותו ממש אלא אם ידוע שהוא מורד ומסרב.

  1. ^ 1 2 3 Prologue. in Nazi Germany. Sax, Boria. Animals in the Third Reich: Pets, scapegoats, and the Holocaust. A&C Black, 2000
  2. ^ 1 2 Bytwerk, Randall. Julius Streicher: Nazi Editor of the Notorious Anti-Semitic Newspaper Der Sturmer. Cooper Square Press, 2001.
  3. ^ 1 2 3 Bratton, Susan Power. "Luc Ferry's critique of deep ecology, Nazi nature protection laws, and environmental anti-semitism." Ethics and the Environment 4.1 (1999): 3-22.
  4. ^ 1 2 Part 2: The Symbolism of Animals in Nazi Germany. Sax, Boria. Animals in the Third Reich: Pets, scapegoats, and the Holocaust. A&C Black, 2000.
  5. ^ Kim, Claire Jean. "Moral extensionism or racist exploitation? The use of holocaust and slavery analogies in the animal liberation movement." New Political Science 33.3 (2011): 311-333.
  6. ^ Herf, Jeffrey (2009). Nazi Propaganda for the Arab World (באנגלית). Yale University Press. ISBN 978-0-300-14579-3.
  7. ^ Can the Treatment of Animals Be Compared to the Holocaust? David Sztybel. Ethics & the Environment, Volume 11, Number 1, Spring 2006, pp. 97-132. Published by Indiana University Press
  8. ^ 1 2 אור שמח, ממרים, ד, ג
  9. ^ מאירי חולין קלב ב
  10. ^ רא"ם שמות כ א
  11. ^ Harkabi, Yehoshafat (1974). Arab Attitudes to Israel (באנגלית). John Wiley & Sons. p. 345. ISBN 978-0-470-35203-8.
  12. ^ Bernstein, Robert L. (2011-09-27). "Opinion: Why do human rights groups ignore Palestinians' war of words?". The Washington Post. נבדק ב-2024-04-30.
  13. ^ Kressel, Neil (2004-03-12). "The Urgent Need to Study Islamic Anti-Semitism". The Chronicle of Higher Education. נבדק ב-2024-04-27.
  14. ^ Jackson, Lynne M. (2015-07-03). "Review of The Sons of Pigs and Apes: Muslim Anti-Semitism and the Conspiracy of Silence". The International Journal for the Psychology of Religion (באנגלית). 25 (3): 247–249. doi:10.1080/10508619.2014.958002. ISSN 1050-8619.
  15. ^ Patterson, D. (2014-09-01). ""The Sons of Pigs and Apes": Muslim Antisemitism and the Conspiracy of Silence". Journal of Church and State (באנגלית). 56 (3): 580–582. doi:10.1093/jcs/csu052. ISSN 0021-969X.
  16. ^ Stillman, Norman A. (2016-08-16). ""The Sons of Pigs and Apes": Muslim Antisemitism and the Conspiracy of Silence, written by Neil J. Kressel". European Journal of Jewish Studies. Brill. 10 (2): 247–248. doi:10.1163/1872471X-12341294. ISSN 1025-9996.
  17. ^ Bloom, Clive (2014-08-09). "The sons of pigs and apes: Muslim anti-Semitism and the conspiracy of silence". Mental Health, Religion & Culture (באנגלית). 17 (7): 758–759. doi:10.1080/13674676.2014.908511. ISSN 1367-4676.
  18. ^ Cohen, Florette (2013). "Muslim anti-Semitism: The by-product of existential fear: A review of The sons of pigs and apes: Muslim antisemitism and the conspiracy of silence". Journal of Peace Psychology (באנגלית). 19 (4): 425–426. doi:10.1037/a0034842. ISSN 1532-7949.
  19. ^ Lewis, Bernard (2014). The Jews of Islam: Updated Edition. Princeton University Press. pp. 33, 198. ISBN 978-0-691-16087-0.
  20. ^ Krämer, Gudrun (2006). "Anti-Semitism in the Muslim World. A Critical Review". Die Welt des Islams. 46 (3): 243–276. doi:10.1163/157006006778942035. ISSN 0043-2539. JSTOR 20140738.
  21. ^ Bar-Sher, Meir (2024). Jews and the Qur'an. Translated by Ethan Rundell. Princeton University Press. pp. 54–55. ISBN 978-0-691-26479-0.
  22. ^ Kressel, Neil J. (2012). The Sons of Pigs and Apes: Muslim Antisemitism and the Conspiracy of Silence. Potomac Books. pp. 26–33. ISBN 978-1-59797-811-8.
  23. ^ "Sheikh Mohamed Sayyid Tantawi: Controversial Imam who preached tolerance". The Independent. 2010-03-19. Retrieved 2024-04-30.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Vegan416/טיוטה&oldid=38968705"