משתמש:Vegan416/טיוטה
טענה שמושמעת ע"י המצדדים בפרשנות של "עד ולא עד בכלל" היא שאם מטרת הכפייה היא רק שהאדם יבצע את מצוות העשה הרי אין כל הגיון בלהכות אותו עד מותו ממש כיוון שאז בכל מקרה לא יקיים את המצווה.[1] על כך משיבים מן הצד השני שלמעשה במצב שבו אדם מסרב בתוקף לקיים מצווה אפילו כאשר הוא נוטה למות מחמת המכות שמכים אותו, הרי הוא למעשה מורד ומומר להכעיס ומצד זה עשוי דינו להיות מיתה "מחוץ לדין" בבחינת למיגדר מילתא. וכפי שיפורט עוד להלן.
סיבת הכפייה ומהותה עריכה
לעיל נאמר כי לכל הדעות כפיית אדם להביא קרבן שהתחייב להביא היא מן התורה. אך נחלקו ראשונים ואחרונים האם הכפייה על כלל מצוות עשה היא מן התורה או מחכמים, ומה מהותה וגדרה.
יש אומרים שכפיה לקיים מצוות אינה אלא מדברי חכמים.[2] אך לדעת הסבורים שהיא מן התורה[3] יש לכך מספר סיבות אפשריות: או שמהפסוק שממנו למדו שכופים אדם להביא קרבן שהתחייב להביא, וכן מפסוקים נוספים, למדו שכופים אף על שאר מצוות.[4] או משום שציוותה תורה למנות שופטים ושוטרים שיכופו לקיים את מצוות התורה, ויחזירו את הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם[5], ואף הכפיה לקיים מצוות בכלל ציווי זה.[6] או משום הכלל שכל ישראל ערבים זה לזה.[7]
אף במהות הכפיה לקיים את המצוות, נחלקו ראשונים ואחרונים:
יש אומרים שהכפייה היא כדי שייקיים המצוה. וכן כתבו אחרונים שדווקא אם אפשר שעל ידי הכפיה יקיים את המצוה מותר לכופו, אבל אם ברי לנו שאף על ידי הכפיה לא יקיים את המצוה, אסור לנגוע אפילו בשערו.[1]
יש אומרים שהכפיה היא עונש על שאינו מקיים המצוה.[8]
יש אומרים שהכפייה היא משום ביצור חומות הדת ותיקון החברה כהוראת שעה ("מיגדר מילתא") כנגד מורדים ומומרים להכעיס, שהרי אם אדם אינו מוכן לקיים מצווה אף שמכים אותו עד שהוא נוטה למות, הרי מתברר שהוא אינו עושה זאת מתוך תאווה או עצלות או קמצנות, אלא הוא מוסר את נפשו שלא לקיים את המצווה מתוך מרידה ולהכעיס, ומשום כך הותר להכותו אפילו עד מותו ממש.[9] דעה זו מתאימה לדעת הראשונים שסבורים שהכפייה עד שתצא נפשו נוהגת רק כנגד מי שידוע שהוא מורד[10], ולא אם יש צד לומר שאינו יודע שחייב, או אם הוא רוצה לעבור מחמת איזה טעם, ואינו להכעיס[11]. וכן פירשו אחרונים בדעת ראשונים שכתבו שאין כופים אדם לקיים מצות עשה אלא אם אין בה חסרון כיס כל כך,[12] שיש לתלות שאינו מתכוין למרוד, וזה שאינו מקיים הוא מחמת חסרון כיס, ואין כופים את מי שאינו מתכוין למרוד.[13]
ויש שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים שאף מי שאינו מורד כופים אותו לקיים את המצוה[14]. וכן פירשו אחרונים דברי הראשונים שאין כופים על מצוה שיש בה חסרון כיס מטעם אחר, שאם יש בה חסרון כיס, יש לתלות שאין ביכולתו לקיימה, והרי הוא פטור הימנה, שאין אדם חייב לחזר על הפתחים כדי לקיים מצוה[15], וכעין זה כתבו אחרונים, שאדם שיש בידו לקיים את המצוה, אף אם יש בה חסרון כיס גדול, כופים אותו לקיימה.[16] על כל פנים אף לדעה זו אין מכים אדם עד מותו ממש אלא אם ידוע שהוא מורד ומסרב.
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
- ^ 1 2 אור שמח, ממרים, ד, ג
- ^ מאירי חולין קלב ב
- ^ רא"ם שמות כ א
- ^ שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים סימן שכב'
- ^ ספר המצות לרמב"ם עשה קעו; משנה תורה הלכות סנהדרין א' א': לחם משנה הלכות סנהדרין א' א'; ספר החינוך מצוה תצא
- ^ שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים סימן קמד'
- ^ שו"ת חתם סופר חו"מ קעז; חמדת ישראל קונטרס נר מצוה דף טו.
- ^ תוספות, מנחות מא' א' ד"ה ענשיתו; ספר יראים קסד; ספר חרדים בהקדמה; שערי תשובה ג יא; רידב"ז לירושלמי ברכות ז א; חמדת ישראל קונטרס נר מצוה דף טו, בדעת רש"י בחולין קי ע"ב.
- ^ שו"ת משנה הלכות חלק יח' סימן רמא'; הרב בניה מינצר, כפייה במצוות, האוצר, גליון ל', עמ' ריא; הרב יהודה קוק, קונטרס כופין אותו עמ' עה'.
- ^ רמב"ן על התורה שמות כ' ז';ריטב"א יבמות סד א; ומעין זה בספר הערוך, ערך "מרד".
- ^ (חמדת ישראל קונטרס אחרון לקונטרס נר מצוה (דף קמג))
- ^ רש"י חולין קלב ב ד"ה כגון
- ^ (חמדת ישראל שם; סדר הלכה קונטרס תורת העשין טז. וכעין זה במור וקציעה או"ח תרנו)
- ^ (סדר הלכה שם, בדעת הרמב"ם בספר המצות הקדמת מנין המצוות, שאינו מחלק, ובדעת הברטנורא נזיר ד ג)
- ^ (ירושלמי פאה א א, וראה ערך מצות עשה. תפארת יעקב חולין שם)
- ^ (לב אריה חולין שם, על פי רש"י שם)