פתיחת התפריט הראשי

ניצן הורוביץ

פוליטיקאי ואיש תקשורת ישראלי

ניצן הורוביץ (נולד ב-24 בפברואר 1965) הוא פוליטיקאי ישראלי המכהן כיושב ראש מרצ וראש רשימת המחנה הדמוקרטי. לפני כן היה עיתונאי, פרשן לעניינים בינלאומיים ויוצר דוקומנטרי.

ניצן הורוביץ
ניצן הורוביץ, 2012
ניצן הורוביץ, 2012
לידה 24 בפברואר 1965 (בן 54)
כ"ב באדר א' ה'תשכ"ה
ראשון לציון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, פוליטיקאי, עורך דין, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מרצ, המחנה הדמוקרטי עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה התנועה החדשה - מרצ
www.nitzan.org.il
חבר הכנסת
24 בפברואר 200931 במרץ 2015
(6 שנים ו-5 שבועות)
כנסות ה־1819
יושב-ראש ועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים
בכנסת ה־18
2 באוגוסט 20115 בפברואר 2013
(שנה ו-26 שבועות)
יו"ר מפלגת מרצ
27 ביוני 2019 – מכהן
(8 שבועות ויום)
פרסים והוקרה
פרס לח"כ יוצא מן הכלל של המכון הישראלי לדמוקרטיה (23 ביולי 2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כיהן כחבר הכנסת מטעם מרצ במשך שתי קדנציות (2009–2015), והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, ובוועדת המדע והטכנולוגיה. בכנסת השמונה עשרה כיהן כיושב ראש הוועדה לעובדים זרים. עמד בראש השדולה לשיתוף פעולה אזורי והשדולה לשוויון אזרחי ופלורליזם, וכיהן כיושב ראש עמית בשדולה הגאה ובשדולה הסביבתית-חברתית. ב-2013 התמודד על ראשות העיר תל אביב-יפו, והפסיד, לאחר שקיבל קרוב ל-40% מהקולות. סיעת מרצ שהוביל זכתה ב-6 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה במועצת העיר.

עד לכניסתו לפוליטיקה, היה הורוביץ כתב צבאי ולאחר מכן עורך חדשות החוץ בגלי צה"ל ובעיתונים "חדשות" ו"הארץ", שליח "הארץ" לפריז ולוושינגטון, וראש דסק חדשות החוץ בערוץ 10. בין פרישתו ב-2015 ועד לשובו לפוליטיקה, שידר הורוביץ ברדיו, שימש כפרשן וכתב טורי דעה. עורך דין בהכשרתו.

תוכן עניינים

קריירה עיתונאיתעריכה

הורוביץ התגייס לצה"ל בשנת 1983 ושירת בגלי צה"ל ככתב צבאי. בתפקיד זה שהה תקופות ממושכות בלבנון, שם סיקר את פעילות צה"ל. לאחר מכן התמנה לעורך חדשות החוץ, ייסד את התוכנית "משהו עולמי" (מגזין גלי צה"ל לענייני חוץ), וערך יומני חדשות ("בוקר טוב ישראל") ומשדרים מיוחדים בתחנה הצבאית. שידר גם פינה יומית העוסקת בענייני חוץ במסגרת יומן הערב של התחנה. בפינה זו שם לעצמו מטרה להציג בפני ציבור המאזינים פינות של העולם מנקודות מבט אותן לא הרבו לסקר בתקשורת הישראלית.

משנת 2003 עד 2007 הגיש מדי שבוע את התוכנית "העולם הערב", מגזין גלי צה"ל לעניינים בינלאומיים. תוכנית זו זכתה פעמיים בפרס מפקד גלי צה"ל.

"חדשות" ו"הארץ"עריכה

 
הורוביץ במצעד הגאווה בתל אביב ב-2009

בשנת 1987 החל לעבוד בעיתון "חדשות" כעורך חדשות החוץ, וייסד את מדור חדשות החוץ של העיתון בו התמקד בשינויים הסוחפים של תקופת ה"גלאסנוסט" בברית המועצות תחת הנהגתו של מיכאיל גורבצ'וב.

בשנת 1989 עבר לעיתון "הארץ", כעורך חדשות החוץ. בתפקיד זה הוביל סיקור אינטנסיבי של קץ המלחמה הקרה: התפרקות הגוש המזרחי, נפילת מסך הברזל וחומת ברלין והתפרקות ברית המועצות.

במהלך תקופת עבודתו ב"הארץ", בזמן מלחמת המפרץ (1991) החל להופיע בשידורי הטלוויזיה של הערוץ הראשון ("ערב חדש", "הערב במפרץ" ועוד), וב-1992 היה שותף להקמת תוכנית החדשות "8 בערב", במסגרת שידורי הניסיון של ערוץ 2. הורוביץ ערך והגיש את התוכנית מספר פעמים בשבוע.

ב-1993 יצא לפריז כשליח "הארץ" בצרפת והיה מופקד גם על סיקור האיחוד האירופי. בעת שליחותו באירופה מילא משימות עיתונאיות רבות, בהן: סיקור המפגשים במסגרת תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, מסע לסראייבו הנצורה, הסכם השלום בצפון אירלנד, שיגור משגר הלוויינים "אריאן 5" בגיאנה הצרפתית, ועוד. במשך מספר שנים כיהן בראשות אגודת הכתבים הזרים בפריז, ופרסם ראיונות רבים עם דמויות בולטות בפוליטיקה הצרפתית ובעולם הרוח והתרבות, כגון הקרדינל ז'אן-מארי לוסטיז'ה, האדריכל ז'אן נובל, הסופר אנרי טרויה, ועוד. בנוסף לכתיבתו ל"הארץ", פרסם מאמרים בעיתונות הצרפתית, והופיע תדיר בתוכניות טלוויזיה ורדיו בצרפת.

בעת שהותו בצרפת ייסד יחד עם מספר עיתונאים אירופים את הארגון הבינלאומי "אינטרמדיה", לסיקור פעילות בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR). במשך מספר שנים שימש כמזכ"ל הארגון.

ב-1998 התמנה לשליח "הארץ" בוושינגטון וסיקר בין היתר את ועידות השלום בוואי פלנטיישן, בשפרדסטאון, ובקמפ-דייוויד. הופיע רבות בתוכנית "News Hour" ברשת הטלוויזיה הציבורית PBS, וברשת הרדיו הציבורית NPR.

ב-2001 שב לישראל, והיה פרשן "הארץ" לענייני חוץ וכתב נוסע.

בטלוויזיהעריכה

ב-2002, עם תחילת שידורי החדשות בערוץ 10, הצטרף למערכת זו. הוא עבד כפרשן, כתב, מראיין וראש דסק חדשות החוץ, בחברת החדשות של הערוץ, "חדשות 10". בנוסף הגיש פינה בתוכנית "לונדון את קירשנבאום", שבה הביא ידיעות מן העולם. הוא יצר סרטים תיעודיים עבור ערוץ 10 במדינות שונות בעולם, כגון הסרט "הים לקח הכל" על אסון הצונאמי שהתרחש בסוף 2004 בדרום-מזרח אסיה, והסרט "המרדף - מסע בארץ העפיפונים" על המצוד הכושל אחר אוסאמה בן לאדן באפגניסטן.

במהלך 2008 שודרה בערוץ 10 סדרה דוקומנטרית בבימויו והגשתו "העולם הבא - ניצן הורוביץ מחפש את המחר", אותה צילם בעשר ארצות שונות. הסדרה הציגה תופעות מפתח בעולם של הדור הבא, שהשפעתן ניכרה מראשית המאה ה-21: מהפכת הפיתוח בסין על רקע האולימפיאדה, תנופת ההיי טק של הודו, המהפכה הסביבתית בערים, גלי ההגירה הגדולים, הזינוק בתוחלת החיים ועוד.

בשנת 2015, כמה חודשים לאחר פרישתו מהכנסת, החל לעבוד כפובליציסט בעיתון "הארץ" ובמגזין "ליברל". הוא השתתף באותה עת באופן קבוע בתוכנית "המטה המרכזי" בערוץ 10, ולאחר מותו של העיתונאי מוטי קירשנבאום, ב-25 בספטמבר 2015, הנחה באופן חד פעמי את התוכנית "לונדון את קירשנבאום" לזכרו של קירשנבאום, יחד עם העיתונאי נדב איל.

ב-2016 יצר וביים את הסרט הדוקומנטרי "רוח עז" על תופעת תנועות הבוגרים, הקומונות העירוניות וקיבוצי המחנכים בישראל. באפריל אותה שנה מונה לתפקיד שליח חברת החדשות וערוץ 2 לארצות הברית, לסיקור מערכת הבחירות לנשיאות 2016. לאחר שובו לישראל, עבר לשמש כפרשן בחדשות 10.

ב-2017 החל להגיש את התוכנית "מצד שני" בגלי צה"ל וב־2018 החל להגיש את התוכנית "איך עושים עיר טובה?" בכאן תרבות, של כאן – תאגיד השידור הישראלי.

הורוביץ הנחה את התוכנית "בין השורות מסביב לעולם" אשר עלתה בספטמבר 2017 ושודרה בחינוכית.

סיקור סביבתי וחברתיעריכה

 
ניצן הורוביץ, מוסי רז ופעילי מרצ בהפגנה נגד העלאת מחירי התחבורה הציבורית בתחנת ארלוזורוב.

הורוביץ הקדיש מקום בולט בפעילותו התקשורתית לנושאים סביבתיים, והיה אחד הדוברים הבולטים בסוגיית המשבר הסביבתי כתוצאה מההתחממות העולמית, ובנושאים של פיתוח בר קיימא וקיימות עירונית. לא אחת הדגיש בדיווחיו את הקשר בין נושאים סביבתיים וחברתיים, והרבה לסקר מקרים של הפרת זכויות אדם, תוך דגש על פעילותם של בתי דין פליליים בינלאומיים העוסקים בנושא. היה בעל טור קבוע ב"הזמן הוורוד", ירחון קהילת הלהט"ב בישראל, ובו התייחס פעמים רבות להיבטים הפוליטיים והחברתיים של הקהילה.

ב-2007 זכה בפרס פראט לתקשורת בנושאי סביבה. בנימוקי הבחירה נאמר:

"הורוביץ מעלה את נושאי הסביבה בכל הזדמנות, ומפגין את מחויבותו לנושאים אלה בהתמדה, בלהט ובתשוקה אישית ומקצועית. הידע הנרחב אותו הוא מפגין מאפשר לו לחבר בין המישור הגלובלי למישור המקומי, ובין השקפת עולם סביבתית להשקפת עולם חברתית ומדינית. את החיבורים החשובים האלה הוא עושה בדרך רצינית ומעמיקה, אך גם בדרך מושכת לב ומובנת לכל".[1]

קריירה פוליטיתעריכה

עד לשנת 2008 לא היה הורוביץ חבר או פעיל במפלגה כלשהי, אך נהג להשתתף בהפגנות שמאל, במאבקים למען השלום, ובפעילות מגוונת בנושאים חברתיים עם דגש על זכויות אדם ואזרח.[2][3] לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה ב-2009 קיבל הצעה ממרצ להיות הנציג הראשון של התנועה החדשה ברשימה המשותפת עם מרצ ונענה בחיוב.[4] הוא פרש מערוץ 10 ושוריין במקום השלישי ברשימת התנועה. מונה ליו"ר המטה הירוק של הרשימה.

הכנסת ה-18עריכה

 
הורוביץ בכנס קרן היינריך בל בפברואר 2012

ב-24 בפברואר 2009 החל לכהן כחבר הכנסת מטעם הסיעה. חלק מפעילותו התבצעה בשדולות השונות שהוביל. בכנסת ה-18 הקים שדולה לשוויון אזרחי ופלורליזם, המאגדת 14 חברי כנסת ועשרות ארגונים הפועלים לחופש דת וחופש מדת, ואת השדולה למאבק בהומופוביה. עמד בראש שדולת התרבות, השדולה להצלת ים המלח, וכיהן כיו"ר עמית בשדולה הסביבתית-חברתית.[5]

בכנסת ה-18 כיהן כיושב-ראש ועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים, וכחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה משותפת לנושא סביבה ובריאות.

יזם עשרות הצעות חוק בעיקר בנושאים חברתיים, דת ומדינה, חינוך ותרבות, רפורמות סביבתיות והגנה על בעלי חיים. בין הצעות החוק הבולטות שלו: חופש בחירה בין נישואים אזרחיים לנישואים דתיים,[6] הצעת חוק יסוד: חופש הביטוי וההתאגדות, הצעת חוק איסור אפליית תלמידים, הצעת חוק חובת לימודי ליבה בבתי הספר, הצעת חוק מים אפורים, הצעת החוק להגנת הסופרים והספרות בישראל, ועוד. בין החוקים שנחקקו ביוזמת הורוביץ:

  • הארכת שעון הקיץ - חקיקה שהתקבלה לאחר מאבק ארוך אותו הוביל הורוביץ מול המפלגות החרדיות (במשולב עם הצעת חוק ממשלתית).
  • החוק להגנת הספרות והסופרים- אותו יזם הורוביץ כבר ב-2009 והוביל את המאבק הציבורי, עד לקבלת הצעת החוק הממשלתית. החוק נכנס לתוקף בפברואר 2014.
  • תיקון לחוק המים המחייב התקנת אביזרים לחיסכון במים בכל המבנים המשמשים גופים ציבוריים (יחד עם אופיר אקוניס, דב חנין ויוחנן פלסנר).
  • תיקון לחוק מקורות אנרגיה הקובע כי הממשלה תאשר תוכנית לאומית להתייעלות אנרגטית שתקבע יעדים לחיסכון ולייעול בשימוש באנרגיה, אמצעים ודרכים לעמידה ביעדים והוראות פעילות לשרי הממשלה ומשרדיהם, וכן כי הממשלה תקבע מערך תמריצים לעידוד חיסכון באנרגיה והתייעלות אנרגטית (יחד עם ליה שמטוב).
  • תיקון לחוק הירושה המשווה את זכויותיהם של ילדים מאומצים לזכויותיהם של ילדים ביולוגיים בכל הנוגע לירושה של קרובי המאמץ.
  • תיקון לחוק זכויות הסטודנט המחיל את הוראותיו גם על מוסדות על תיכוניים בתחומי האמנות (יחד עם אלכס מילר).

הוביל את הפעילות בכנסת בסוגיות הקשורות לקהילת הלהט"ב, וארגן כנסים שנתיים בכנסת לפתיחת אירועי הגאווה בישראל. יחד עם חברת הכנסת נינו אבסדזה ייסד בכנסת במהלך היום הבינלאומי נגד הומופוביה במאי 2011 את השדולה למאבק בהומופוביה שעמד בראשה.

החל משנת 2012 הוביל ביחד עם מפלגתו את יוזמת "אוטובוס השבת של מרצ", בדרישה לקיום תחבורה ציבורית אפקטיבית ביום זה.[7] לאחר שהצעה להקמת קווי תחבורה ציבורית בשבת בעיריית תל אביב, של חברת המועצה תמר זנדברג התקבלה על ידי עיריית תל אביב אך נדחתה על ידי משרד התחבורה, עתר הורוביץ לבג"ץ ביחד עם חברי מפלגתו.[8]

הכנסת ה-19עריכה

בכנסת ה-19 הקים את השדולה לשיתוף פעולה אזורי, המתמקדת בקידום יחסי כלכלה, תרבות וסביבה בין ישראל לשכנותיה, כחלק מהמאמץ לחיזוק התהליך המדיני ולביסוס השלום. הוא המשיך לכהן בראשות שלוש שדולות מרכזיות נוספות: השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה לשוויון אזרחי ופלורליזם והשדולה הגאה.

כיהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון בוועדת המדע והטכנולוגיה. בנוסף, כיו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-פולין.

ביולי 2013 זכה במשותף עם ח"כ אורלי לוי-אבקסיס באות הפרלמנטר המצטיין מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה.[9]

ב-31 בדצמבר 2014 הודיע שלא יתמודד ברשימת מרצ בבחירות לכנסת העשרים.[10]

הבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפועריכה

 
ניצן הורוביץ נואם בכנס בחירות לראשות העיר תל אביב יפו, 2013

במאי 2013 הכריז הורוביץ על מועמדות לראשות עיריית תל אביב-יפו מטעם סיעת מרצ. בקמפיין שניהל שם דגש על שיפור החינוך הממלכתי בעיר, פיתוח התחבורה הציבורית, קידום דיור בר-השגה ובנייה ציבורית בקרקעות העירייה והמדינה לנוכח העלייה התלולה במחירי הדירות בעיר, ושיקום שכונות הדרום. כמו כן הדגיש את המאבק בשחיתות ואת הצורך בהחלפת ראש העיר המכהן, רון חולדאי, לאחר שלוש קדנציות מלאות ו-15 שנות כהונה. במהלך מסע הבחירות הציג הורוביץ מצע של עירוניות מתקדמת, קיימות מקומית, ותכנון עירוני חברתי, ופרסם תוכנית להפניית תקציבים להקמת מוסדות חינוך וחיזוק השירותים החברתיים. ברוח זו, אחת מסיסמאות הבחירות שלו הייתה "עיר של אנשים". סיסמה אחרת בה הרבה להשתמש במהלך הקמפיין הייתה "עיר צודקת".

בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2013 זכה הורוביץ בכמעט 40% מהקולות לראשות העיר (כ-51,000 קולות), אך הפסיד ליריבו חולדאי שזכה ביותר מ-50% מהקולות. מועמד שלישי, אהרן מדואל, זכה בכ-8% מהקולות. הסיעה שהוביל הורוביץ הכפילה את כוחה ל-6 מנדטים - התוצאה הגבוהה ביותר של מרצ בעיר מאז ומתמיד. למרות הישגיו אלה, בחר הורוביץ להמשיך לכהן כח"כ. לדבריו, כדי שיוכל להשפיע על קידום רעיונותיו ודרכו, ובכך ויתר על חברותו במועצת העיר.

פעילות פוליטית 2019 ואילךעריכה

ב-10 ביוני 2019 הודיע שיתמודד על ראשות מפלגת מרצ מול תמר זנדברג וב-27 ביוני ניצח את זנדברג לאחר שזכה ב-54% מהקולות בבחירות שנערכו בקרב חברי ועידת מרצ. הוא הלהט"ב הראשון שנבחר לעמוד בראש מפלגה בישראל. ב-25 ביולי, הודיע הורוביץ על ריצה משותפת עם ישראל דמוקרטית והתנועה הירוקה ברשימה בשם "המחנה הדמוקרטי". כמו כן, הוחלט כי הורוביץ יעמוד בראש האיחוד.

פעילות ציבורית וחברתיתעריכה

בנוסף לפעילותו בתקשורת, הורוביץ פעיל זה שנים במסגרת התנועה הסביבתית והחברתית בישראל. הוא בוגר תוכנית העמיתים של "מרכז השל" לחשיבה ומנהיגות סביבתית, וחבר הנהלת הארגון. כמו כן היה חבר, עד לכניסתו לפוליטיקה, בהנהלות העמותות "תחבורה היום ומחר" והאגודה לזכויות האזרח. ב-2009 הקים את תנועת "ישראל חופשית", במטרה לפעול נגד כפייה דתית, ולמען הפרדת דת ומדינה.

ביוני 2015, במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב, נכלל הורוביץ בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב.[11]

לאחר תום כהונתו בכנסת, הורוביץ חזר לפעילות תקשורתית עניפה - בטלוויזיה, בעיתונות הכתובה וברדיו. היה בעל טור בעיתון "הארץ" ובמגזין "ליברל", שימש כפרשן בחדשות 13, והגיש תוכניות שבועיות בערוץ הכנסת ובגלי צה"ל. במהלך 2016 שימש כשליח חברת החדשות בארצות הברית לסיקור מערכת הבחירות לנשיאות. בתחום הבינלאומי הורוביץ עמד בראש המועצה הציבורית של האגודה הישראלית לפיתוח בינלאומי, וכן שימש עמית מחקר במכון "מיתווים" למדיניות חוץ אזורית.

בתחום החברתי הוא מכהן כיו"ר הוועד המנהל (בהתנדבות) של תנועת "ישראל חופשית" המתנגדת לכפייה דתית, ושלהקמתה היה שותף ב-2009. הוא גם עומד בראש המועצה הציבורית של האגודה הישראלית לפיתוח בינלאומי. במשך שנים רבות היה חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח והוועד למלחמה באיידס, פעיל בארגונים סביבתיים, ואף זכה בפרס פראט על עבודתו העיתונאית למען הסביבה.

חיים אישייםעריכה

הורוביץ נולד בראשון לציון לאב מהנדס ואם לבורנטית. למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, התמחה בפרקליטות מחוז תל אביב ואצל השופטת ברכה אופיר-תום בבית המשפט בתל אביב, בתחומי מיסוי ודיני ניירות ערך, והוסמך להיות עורך דין. מתגורר בתל אביב עם בן-זוגו, במאי התיאטרון והמחזאי עידו ריקלין.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ניצן הורוביץ בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ זוכי פרס פראט 2007 באתר קרן פראט
  2. ^ רונית מזרחי, מירב שלום, בגובה העיניים עם ניצן הורוביץ, באתר nrg‏, 9 בינואר 2009
  3. ^ גדעון לויהניצנים נראו בארץ, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2008
  4. ^ רותי זינגר חרותי, ניצן הורוביץ ישובץ במקום השלישי ברשימת תנועת השמאל החדשה ומרצ, באתר הארץ
  5. ^ על פי אתר הכנסת
  6. ^ איציק וולף, הצעת החוק הראשונה: נישואים אזרחיים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 24 בפברואר 2009
  7. ^ חזקי עזרא, מרצ תפעיל אוטובוסים בליל שבת, באתר ערוץ 7, 4 בינואר 2013
  8. ^ אילן ליאור, בדיקת "הארץ" || שנה מאז החלטת עיריית תל אביב, לא חלה התקדמות בהרחבת שירותי התחבורה הציבורית בשבת, באתר הארץ, 7 במרץ 2013
  9. ^ חזקי עזרא, אות הפרלמנטר לח"כים הורוביץ ולוי-אבקסיס, באתר ערוץ 7, 23 ביולי 2013
  10. ^ מורן אזולאי, ניצן הורוביץ לא יתמודד בבחירות לכנסת, באתר ynet, 31 בדצמבר 2014
  11. ^ ג'ורג' אבני, היכל הקהילה 2015: 40 המשפיעים בתולדות הקהילה, מאקו גאווה, 7 ביוני 2015
  12. ^ השיחה עם הורוביץ התקיימה במסגרת תוכנית "שיחת נפש "ששודרה במקור ב-HOT בידור ובטלוויזיה החינוכית ומובאת בספר בעריכה מינימלית בשפת הדיבור של המשוחחים
הקודמת:
תמר זנדברג
יושב ראש מרצ הבא:
-