עין קובי
עין קובי או עין קבו הוא מעיין שכבה, מעיין נעול, הנמצא בפארק בגין בהרי ירושלים ליד היישוב מבוא ביתר.
 | |
| עין קובי | |
| שם נוסף | עין אל-קבו |
|---|---|
| מיקום המעיין | |
| מדינה |
ישראל  |
| אזור | הרי יהודה |
| קואורדינטות | 31°43′34″N 35°07′02″E / 31.7259861°N 35.1171327°E |
| גובה | 700 מטר מעל גובה פני הים |
| נתוני המעיין | |
| סוג נביעה | מעין שכבה ומערכת איגום |
| גישה למעיין | |
| נגישות לציבור | כן |
| דרך גישה | כביש 375 |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   עין קובי  | |
  | |
מיקום עריכה
עין קובי נמצא בגיא היורד לנחל רפאים הנקרא נחל קובי. המעיין היה מקור מים ובוסתן של הכפר הערבי אל-קבו (Al-Qabu القبو) שהיה במקום עד למלחמת העצמאות.
עין קובי נמצא ברום של כ-700 מטר מעל פני הים. המעיין מצוי בניקבה תת-קרקעית והוא מזרים את המים לבריכה. הקרן הקיימת לישראל שיקמה את המדרגות החקלאיות ונטעה במקום עצי בוסתן ועצי חורש נוספים לאלה שגדלו בו. במקום גם חניון לרכב, שולחנות וספסלים לבילוי בטבע. מגיעים למקום מכביש 375 פונים צפונה כ-700 מטר מזרחית למבוא ביתר (שלט חום המורה על כניסה לפארק בגין) בדרך סלולה מסומנת בצבע ירוק שאורכה כקילומטר וחצי.
מעיין ובריכה עריכה
עין קובי הוא מעיין שכבה הנובע מתחת לפני הקרקע, בעומק של כ-4 מטרים בסלע, בקו המגע שבין סלע דולומיט מתצורת עמינדב לשכבת החוואר של תצורת מוצא, האטומה למים ויוצרת אקוויפר[1].
עומק המעיין מגיע עד למטר. כדי להגביר את זרימת המים חצבו נקבה לאורך השכבה נושאת המים. המים זורמים בנקבה באורך 12 מטרים אל חדר איגום תת-קרקעי בעל קמרון בסגנון רומי ובו בריכה המלאה מים כל ימי השנה. בתקרה פתח דרכו חודר אור שמש בשעות היום. הירידה לבריכה אפשרית בגרםמדרגות אבן.
מהבריכה התת-קרקעית יוצאת ניקבה באורך של כ-17 מטרים המובילה את המים לבריכה חיצונית פתוחה. צרי מתניים יכולים לזחול בנקבה החוצה אל רהט המוביל אל בריכת האגירה. מהבריכה החיצונית המים זרמו בתעלות אל חלקות השדה המעובדות. סמוך לבריכה עומד מבנה מהתקופה העות'מאנית בו גומחת תפילה הפונה לכוון מכה ששימש לתפילה. המבנה קרוי ג'אמע שייח מחמוד אל-עג'מי, ראשיתו במבנה קדום מהתקופה הרומית והתקופה הביזנטית בארץ ישראל.
היסטוריה עריכה
סביב המעין נערכה חפירה ארכאולוגית בשנים 2000 עד 2002, מטעם רשות העתיקות ובמימון קרן קיימת לישראל, לקראת פיתוח תיירותי של האתר, כחלק מפארק בגין. במקום נמצאו שרידי מבנים, מערות קבורה, מתקנים חקלאיים חצובים בסלע ושרידים של כנסייה[2].
על פי הממצאים הארכאולוגיים, ותעודות היסטוריוגרפיות היישוב במקום החל בתקופה הרומית בארץ ישראל, בתקופתו של הקיסר אדריאנוס, סמוך לדרך הרומית שנסללה בין בית ג'יברין לירושלים. בסמוך גם נמצא אבן מיל מתקופה זו[3].
הניקבה, בריכת האגירה והמערכת להובלת מים במקום שימשו תקופה ממושכת ועברו תיקונים רבים. השלב האחרון של התיקונים במערכת הוא מימי המנדט הבריטי (תקרת בטון מתקופת המנדט שהחליפה תקרה קמורה קדומה של בריכת האגירה התת-קרקעית), תיקונים אלה משולבים היטב במערכת וכוללים לעיתים שימוש משני בפריטי בנייה עתיקים. לפיכך היה קשה לארכאולוגים לתארך את המערכת מבלי לבצע חפירת חתך, שלא בוצע. נראה שעיקר הבנייה בוצע בתקופה הביזנטית בארץ ישראל ומאז נשמרה מערכת המים וחודשה. על פני השטח ובשני ריבועי חפירה נמצאו כמויות גדולות של שברי כלי חרס המתוארכים בעיקר לתקופות הביזנטית והתקופה התקופה הממלוכית בארץ ישראל. הממצא כולל גם לבנים רבות, שברי צינורות חרס של בית מרחץ[4].
הכנסייה הממוקמת במדרון, כ-50 מטר ממזרח למעיין, תועדה לראשונה בשנת 1873 בידי אנשי הקרן לחקר ארץ ישראל הבריטית ותוארכה על ידם לתקופה הצלבנית[5]. סקר ארכאולוגי מקיף של המבנה, שביצע בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים בשנת 1981 מצאה שבכנסייה היו שני שלבי בנייה, הראשון בתקופה הביזנטית והשני בתקופה הצלבנית. בשלב השני שוקם המבנה, בקירותיו שולבו אבני גזית בשימוש משני, כנראה מן התקופה הביזנטית, ותקרתו נבנתה מקמרונות הנשענים על עמודי "מרפק"[6]. בספטמבר 2001, נחשפו בכנסייה קטעי טיח קטנים ועליהם ציורי קיר צבעוניים, שלא נשתמרו היטב. ייתכן שהם ציור של סצנה ידועה מן הברית החדשה, המתארת את הליכתה של מרים, אם ישו לבית לחם[4].
הכפר אל-קבו עריכה
.jpg)
חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן ביקר במעיין ב-1863, וכתב: ”בשעה שתיים ושלושים דקות ירדנו לבקעה ומצאנו בה מעיין שופע בשם עין אל-קבו. הוא קולח מצינור עתיק על יד מסגד נושן בשם ג'אמע שיח' מחמוד אלעג'מי; מימיו נופלים אל בקעה קטנה ומשקים את גניה שגדלים בהם עצי תאנה, לימון ותפוז וירקות. הבוסתנים האלה שייכים לכפר הקטן קבו, הנאחז כמו קן עיט כראש הר תלול מצפון מערב למעיין”[7].
בסמוך למעיין נמצאים שרידי הכפר אל-קבו שנכבש במלחמת העצמאות על ידי חטיבת הראל במבצע ההר. אל-קבו שימר את השם הרומאי הקדום של המקום – Qobia. במפקד האוכלוסין של ארץ ישראל בשנת 1931 נמנו בכפר 31 בתים ובהם 192 תושבים[8]. פרוש השם בערבית הוא מרתף מקומר תת-קרקעי[דרוש מקור].
"בת הרים" – יישוב עתידי עריכה
באוקטובר 2014 החלו רשות מקרקעי ישראל ומשרד הפנים לקדם תוכנית להקמת יישוב עירוני חדש בשם "בת הרים", באזור שסביב המעיין. העיר צפויה להתפרש על שטח של כ-14 אלף דונם, שיכילו את היישובים הכפריים הקיימים צור הדסה ומבוא ביתר, ולכלול עד 20 אלף יחידות דיור ו-100 אלף תושבים. עין קובי וסביבתו ישמרו כפארק העירוני של העיר החדשה[9][10]. גלעד ארדן התנגד למהלך.[11]
לקריאה נוספת עריכה
- יעקב שקולניק, לטייל בשבילי העבר, קרן קיימת לישראל, 2007. עמודים 28–29.
- ספי בן-יוסף, מדריך ישראל החדש, כרך 11 הרי יהודה, הוצאת משרד הביטחון, כתר וידיעות אחרונות, 2001, עמודים 158–159.
- ויקטור גרן, תיאור ארץ ישראל, כרך 2 יהודה, הוצאת יד יצחק בן-צבי 1982, עמוד 266.
- זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, הוצאת עם עובד, 1986, עמודים 6436, 6509–6510
קישורים חיצוניים עריכה
- ספי בן יוסף, עין קובי: מראָה בידיו של ילד שובב, באתר ynet, 20 ביולי 2006
- יעקב שקולניק, שני מסלולים ביום: תל בית ציידה ועין קובי, באתר ynet, 3 באפריל 2007
- יואב קווה, שביל עפר אל המקורות - נחל יואל ועין קובי, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2003
- עונת חפירות שנייה בעין קובי, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", 117 (2005)
- איל שפירא, עין קובי: המעיין שלא תפסיקו להיכנס אליו, באתר וואלה!, 5 ביוני 2015
- מידע על אתר עין קובי, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- מידע על אתר עין קובי, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים עריכה
- ^ יעקב שקולניק, לטייל בשבילי העבר, קרן קיימת לישראל, 2007, עמודים 28–29
- ^ עונת חפירות ראשונה בעין קובי, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", 118 (2006)
- ^ Tsafrir, Di Segni and Green, 1994, p. 209. Cited in Petersen, 2001, p. 248
- ^ 1 2 עונת חפירות שלישית בעין קובי, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", 120 (2008)
- ^ Conder C.R. and Kitchener. H.H. 1883. The Survey of Western Palestine: Memoirs. Vol. III:25, 100
- ^ Pringle, Denys (1998). The Churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem: L-Z (excluding Tyre). II. Cambridge University Press. ISBN 0-521-39037-0, 1998, p. 156
- ^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ-ישראל – כרך שני: יהודה (ב): ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1982, עמוד 266
- ^ Mills, 1932, p. 42
- ^
נמרוד בוסו, ירושלים ערים סביב לה: תוכנית חדשה להקמת עיר של 100 אלף תושבים, באתר TheMarker, 16 באפריל 2015
- ^ אסתר זנדברג, בשביל מה לבנות עוד יישוב ליד ירושלים?, באתר הארץ, 29 באפריל 2015
- ^ נמרוד בוסו, משרד הפנים: "מתנגדים בתוקף לקידום תוכנית בת הרים", באתר TheMarker, 19 באפריל 2015
