עשרה שנכנסו בחייהם לגן עדן

מושג יהודי לעשרה צדיקים שזכו להיכנס בעודן חיים לגן עדן

עשרה שנכנסו בחייהם לגן עדן הוא אגדה מדרשית, המתארת עשרה צדיקים שזכו להיכנס בעודם חיים לגן עדן. מספר האנשים שזכו לכך תלוי בגרסאות השונות בספרות המדרשית, בחלק מהמקורות מספר האנשים הוא שבעה, שמונה, תשעה או אחד עשר.

וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם (ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק י"א)

מקורעריכה

אגדה זו מופיעה במקורות שונים במדרשים, אך בשינויים במספרם ובזהותם של האישים הנמנים ברשימה.

במסכת כלה רבתי מופיע שמספרם של האנשים שזכו לכך הוא שבעה, אך עם זאת נמנו שם שמותיהם של שמונה אנשים:

שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן אלו הם שרח... ובתיה בת פרעה.... חירם מלך צור... ועבד מלך כושי... אלעזר... ובן בנו של ר' יהודה הנשיא... רבי יהושע בן לוי...יעבץ...

ואילו במסכת דרך ארץ זוטא מובאים שמותם של תשעה צדיקים:

תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן. ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו, ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר. ויש אומרים הוצא מלך צור והוכנס תחתיו רבי יהושע בן לוי.

דרך ארץ זוטא א יח

באוצר המדרשים נמנו שמותם של עשרה בני אדם שזכו להיכנס בחייהם לגן עדן:

עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, ויהושע בן לוי

אוצר המדרשים, עשר גלויות פרשה ב

ובספר "תולדות בין סירא" נמנו אחד עשר (על פי רשימה זו נכדו של רבי יהודה הנשיא ויעבץ נמנים כשתי דמויות שונות)[1].

אזכורים נוספים נמצאים אף במקומות מאוחרים יותר, בספר בית אלוקים למבי"ט (ג כט), ועוד.

זהותםעריכה

כאמור זהותם של אנשים אלו אינו מוסכמת בכל המקורות, אך בצירוף כל המקורות מוזכרים סך הכל 12 אנשים:

  1. חנוך בן ירד
  2. אליהו
  3. משיח
  4. אליעזר עבד אברהם
  5. חירם מלך צור
  6. עבד מלך הכושי
  7. יעבץ בנו (גרסת ילקוט שמעוני: בן בנו) של רבי יהודה הנשיא
  8. בתיה בת פרעה
  9. סרח בת אשר
  10. רבי יהושע בן לוי

באוצר המדרשים במדרש "חופת אליהו" נזכרו שמותיהם של אנשים נוספים שזכו להיכנס בחייהם לגן עדן:

  1. בנימין בן יעקב
  2. כלאב בן דוד

הסבר וטעםעריכה

במסכת כלה רבתי מלבד רשימה שמית, בחלק מהאישים נוסף מקור או טעם לכך שנכנסו בחייהם לגן עדן, כמו כן ישנם טעמים נוספים שמוזכרים בספרות חז"ל:

חנוךעריכה

  ערך מורחב – חנוך

בתורה בחומש בראשית נאמר על חנוך "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים." (ספר בראשית, פרק ה', פסוק כ"ד). בראשונים העירו על כך שבחנוך, בשונה משאר האישים המוזכרים בפרקים הסמוכים, לא נכתבה מיתה. בעקבות כתב בתרגום יונתן כי חנוך עלה לשמים עוד בחייו והפך למלאך בשם מטטרון ("והא ליתוהי עם דיירי ארעא ארום אתנגיר וסליק לרקיעא במימר קדם ה' וקרא שמה מטטרון ספרא רבא"). אמנם יש בראשונים שכתבו הסברים אחרים על שינוי לשון זה.

אליהו הנביאעריכה

  ערך מורחב – אליהו

סיפור עליית אליהו לשמים מופיע בספר מלכים ב', פרק ב' מפסוק ב':

אליהו הולך יחד עם אלישע תלמידו מבית אל ליריחו ומשם הם יורדים אל נהר הירדן אותו אליהו בוקע לשנים באדרתו. בכל תחנה אלישע פוגש קבוצה של בני נביאים (כנראה נביאים מתלמדים) שמודיעים לו שביום זה יילקח ממנו אדונו אליהו, אך הוא מחשה אותם. לאחר שאליהו ואלישע חוצים את הירדן אליהו שואל את תלמידו מה הוא מבקש שייתן לו לפני שהוא נלקח ממנו. אלישע מבקש "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", בקשה עליה אליהו עצמו אומר "הקשית לשאול". יש שמפרשים את בקשתו של אלישע כבקשה לקבל שני שלישים מרוחו של אליהו, אך יש שמפרשים בקשה זו כפשוטה ומצביעים על כך שבאלישע יש מספר כפול של ניסים מבסיפורי אליהו. אחרים פירשו שאלישע ביקש להיות ליורשו הבכיר וממשיך דרכו של מורו, ולקבל בירושתו הרוחנית "פי שניים", כמשפט הבכורה המקראי.

אליהו עולה לשמים במרכבות אש, ואלישע נשאר על הארץ וצועק אליו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" - קריאה אותה יקרא גם יואש מלך ישראל על אלישע לפני מותו. מרכבות וסוסי אש נגלים לאלישע גם בסיפור המצור הארמי על דותן, ונראה שמדובר בדימוי לכוח אלוהי נסתר המגן על ישראל, כוח הקשור בנביאים.

אליעזר עבד אברהםעריכה

  ערך מורחב – אליעזר עבד אברהם

בילקוט שמעוני מובא הטעם שזכה אליעזר עבד אברהם להיכנס בחייו לגן עדן:

"ותפול מעל הגמל: לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע, נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים. מיד אמר הקב"ה לגבריאל: רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום. בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים, חשדה מאליעזר, אמר לה: בתולותיך היכן הן? אמרה לו: כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ. אמר לה: שקר את מדברת, אלא אליעזר פגע ביך. ונשבעה לו שלא נגע בה. הלכו ומצאו העץ צבוע דם, מיד ידע יצחק שהיא טהורה. אמר הקב"ה: מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד? אמר למלאכי השרת: הכניסוהו חי בגן עדן, הוא אליעזר בן נמרוד.

עבד מלך כושיעריכה

  ערך מורחב – עבד מלך הכושי

עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי היה אחד מעבדי המלך צדקיהו (לפי כמה מהפירושים), וזכה להיכנס בחייו לגן עדן, בעקבות המעשה המתואר בנביא בו הציל ממוות את ירמיהו הנביא:

בעקבות נבואות הפורענות שניבא ירמיהו הנביא על עם ישראל, ובפרט על יושבי ירושלים וממלכת יהודה, ניסה המלך יהויקים לאסור גם אותו, אך לא הצליח לתפסו. לאחר שמת יהויקים, החליף אותו במלכות צדקיהו, אשר ביקש מירמיהו שיתפלל לה' שיציל את הממלכה מהכשדים, הצרים על העיר. אולם ירמיהו ניבא שירושלים תיפול בידי הכשדים, אף שכרגע הם נטשו את המצור על מנת להילחם במצרים.

ירמיהו ניסה לצאת מירושלים לכיוון צפון אל ערי בנימין, ונתפש בידי שומרי העיר אשר חשדו כי הוא מרגל לטובת הכשדים. בתחילה הוא הושם במאסר ב"בית יהונתן הסופר", והמלך צדקיהו נענה לבקשתו להעבירו משם לחצר המטרה.

כאשר שרי ממלכת יהודה שמעו על נבואתו הקשה של ירמיהו, הם התלוננו לפני צדקיהו המלך, כי ירמיהו מרפה את ידי הלוחמים; ועל כן, המלך התיר להם לנהוג בירמיהו לפי רצונם.

השרים החליטו להשליך את ירמיהו אל בור טיט שנמצא בחצר המטרה. כאשר שמע זאת עבד מלך הכושי, הוא רץ אל המלך לומר לו שירמיהו הולך למות בשל היותו בבור. בתגובה צדקיהו אמר לעבד מלך למצוא 30 אנשים ולהעלות את ירמיהו מהבור.

כגמול על פעלו מתנבא ירמיהו על עבד-מלך הכושי :"וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם. כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל, וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם ה'"

עתניאל בן קנזעריכה

  ערך מורחב – עתניאל בן קנז

עתניאל היה בן שבט יהודה שיצא בראש קבוצה משבטו להילחם ולכבוש את ערי נחלתם מידי העם הכנעני. סיפורו מופיע בספר שופטים, פרק ג', פסוקים ט'-י"א.

כלב בן יפונה, אחי עתניאל, הכריז שהאדם שיצליח לכבוש את קריית ספר מידי הכנענים יקבל את בתו עכסה לאישה. עתניאל בן קנז אכן הצליח לכבוש את קריית ספר, ונשא את עכסה לאישה.

המקרא מספר, כי עתניאל הציל את בני ישראל מיד אויב קשה, והוא כושן רשעתים מלך ארם נהריים. לאחר מות יהושע בן נון, בני ישראל התרחקו מעבודת האל, ועבדו את מלך ארם נהריים במשך שמונה שנים. לאחר שסבלו מידו הקשה של המלך, פנו בני ישראל לעזרה, ועתניאל מונה לעשות את דבר ה'. הוא יצא למלחמה נגד כושן רשעתים, והצליח לנצח אותו: "ותעז ידו על כושן רשעתים, ותשקוט הארץ ארבעים שנה."

רבי יהושע בן לויעריכה

  ערך מורחב – רבי יהושע בן לוי

בנוסף למדרשים שבהם נזכר רבי יהושע בן לוי שיהיה מאותם שנכסנו לגן עדן בחייהם, כך מובא אף בסיפור המובא בתלמוד בבלי מסכת כתובות[2]:

על פי הסיפור, כשהגיע זמנו של רבי יהושע בן לוי למות, הורו למלאך המוות לעשות את רצונו, בזכות צדיקותו. נגלה מלאך המוות בפני ריב"ל. אמר לו ריב"ל: הראה לי את מקומי בגן עדן. הסכים לכך מלאך המוות. בדרכם אמר לו ריב"ל: תן לי את סכינך, שבאמצעותו אתה ממית, כדי שלא תפחיד אותי בדרך. נתן לו מלאך המוות את סכינו. כאשר הגיעו לגן עדן הרים מלאך המוות את ריב"ל כדי להראות לו את מקומו, קפץ ריב"ל ונכנס לגן עדן. תפס אותו מלאך המוות בכנף בגדו, להחזירו. אמר לו ריב"ל: בשבועה, אינני בא אליך. אמר הקב"ה: אם אי פעם בחייו הפר שבועתו, שיחזור. כיוון שמעולם לא הפר שבועתו, נשאר ריב"ל בגן עדן. אמר לו מלאך המוות: החזר לי את סכיני, ולא החזיר (כדי שמלאך המוות לא ימית יותר). יצאה בת קול ואמרה: תן לו אותה, שהיא נחוצה לבריות.

לאחר הגרסה התלמודית זכה סיפור זה לעוד גרסאות רבות, המוסיפות עליו פרטים[3].

סרח בת אשרעריכה

  ערך מורחב – סרח בת אשר

במסכת כלה רבתי נכתב כי בשכר שבישרה ליעקב כי יוסף עודו חי במצרים. ובמסכת כלה למדו כן מהפסוק "אנכי שלומי אמוני ישראל" שהוא מדברי סרח, שאמרה 'אני שהשלמתי מנין הנכנסים לגן עדן'.

בתיה בת פרעהעריכה

  ערך מורחב – בתיה בת פרעה

במסכת כלה רבתי נזכר כי זכתה כך בזכות זה שהצילה את משה ממיתה בשעה שמשתה אותו מהיאור.

חירם מלך צורעריכה

  ערך מורחב – חירם הראשון מצור

הגרסה במסכת כלה רבתי היא 'חירם מלך צור'. ואף כתבו שהטעם שזכה לכך הוא בשכר שבנה משכן כמשה, על פי הנאמר במלכים א' ז' מ"ה "וְאֵת כָּל הַכֵּלִים האהל [הָאֵלֶּה] אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" מאי 'אהל' - זה אהל מועד, וכעין זה בתרגום יונתן.

יש שהעירו שעל פי המבואר שם בפסוקים, חירם זה לא היה מלך צור אלא אדם בשם חירם משבט נפתלי, אמנם יש שכתבו ליישב שאכן חירם מלך צור שלחו כמבואר בספר דברי הימים[4].

אך יש שהעירו עוד שחירם מלך צור היה מלך רשע, ועל כן כתבו להגיה 'חירם מצור'[5].

יעבץעריכה

בחלק מהמקורות הגרסה היא יעבץ בן בנו של יהודה הנשיא או יעבץ בן רבי, ובחלק מהן הגרסה היא "יעבץ, ובן בנו של יהודה הנשיא". יש גם מי שגרס "יעבץ מבני בניו של יהודה" וכפי שמוזכר בדברי הימים[6].

בתרבותעריכה

רשימה זו של עשרת האנשים שנכנסו בחייהם לגן עדן, התפרסמה בתרבות הישראלית הפופולרית בעיקר בשל אזכורה בסרט 'חגיגה בסנוקר', כאשר החתן נשאל על ידי אבי הכלה: מי הם עשרת הצדיקים אשר הובטח להם בחייהם להיכנס לגן עדן.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תולדות בן סירא, נוסח א, Oxford, Bodleian Library, 1466 עמ'256 ונוסח ב' Vatican, Biblioteca Apostolica ebr., 285 עמ' 253
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ז, עמוד ב'
  3. ^ רלה קושלובסקי, "ריב"ל ומלאך המוות", בתוך: יואב אלשטיין, אבידב ליפסקר ורלה קושלבסקי, אנציקלופדיה של הסיפור היהודי: סיפור עוקב סיפור, כרך ב', רמת-גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט, עמ' 277-261.
  4. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ב', פסוק י"ב
  5. ^ ראו למשל בספר חכמת שלמה, וכן הגיה רבי מתתיהו שטראשון בספרו מבחר כתבים, פרק 'חירם ויעבץ שנכנסו לגן עדן.
  6. ^ דברי הימים א ד ט.