פאקו איבנז

זמר ספרדי
(הופנה מהדף פאקו איבנייז)

פרנסיסקו "פאקו" איבנז גורוסטידיספרדית: Paco Ibáñez Gorostidi, נהגה: פאקו איבאנייס, באלפבית פונטי בינלאומי: [ˈpako iˈβaɲeθ]; נולד ב-20 בנובמבר 1934) הוא זמר ומלחין ספרדי ממוצא בסקי.

פאקו איבנז
Paco Ibáñez
לידה 20 בנובמבר 1934 (בן 89)
ולנסיה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Francisco Ibáñez Gorostidi עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1950 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה canción עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ספרדית, בסקית, קטלאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים פולידור רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.aflordetiempo.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פאקו איבנז, ינואר 2009

איבנז הלחין שירים מאת משוררים כפדריקו גארסיה לורקה, רפאל אלברטי, פבלו נרודה ומיגל ארננדס. הוא שר לרוב את שיריו בליווי גיטרה, אך הופיע גם עם שירים מאת ז'ורז' ברסנס.

ביוגרפיה עריכה

נולד בעיר ולנסיה שבספרד, לאב יליד העיר ולאם ממוצא בסקי, הוא הצעיר מבין ארבעה אחים. את ילדותו המוקדמת בילה בברצלונה, שם התגורר שוב מאז 1994. לאחר מלחמת האזרחים בספרד, משפחתו נאלצה לגלות בצרפת, מאחר שאביו היה לוחם אנרכו-סינדיקליסט של ה-CNT. בין חורף 1939 לתחילת הכיבוש הגרמני הם שהו בפריס. אביו נעצר ונכלא במחנה עבודה של הרפובליקנים הספרדים. אמו חזרה אז עם ארבעת ילדיהם לסן סבסטיאן בשביל עבודה, והתגוררה בכפר המשפחתי אדונה במחוז גיפוזקואה בחבל הבסקים, שם גר עד גיל 14. מאוחר יותר, זיכרונות ילדות אלה בכפר המשפחתי נאספו באלבומו Oroitzen (זוכר), המושר בבסקית. בשנת 1948 המשפחה הבריחה את הגבול ופגשה את האב בפרפיניאן. פאקו למד מאביו את מקצוע הנגרות, והחל ללמוד כינור, אותו החליף במהרה בגיטרה. הוא התיישב לצמיתות עם משפחתו בפריס בתחילת שנות החמישים, וגילה לראשונה את המוזיקה של ז'ורז' בראסנס, אדית פיאף, ז'אק ברל, ברברה, ואחרים בני התקופה, ונמשך לתנועת האקזיסטנציאליזם הצרפתית, שהייתה בעיצומה.

בשנת 1956, התצלום של אישה אנדלוסית לבושה בשחור עורר השראה לכתיבת שירו הראשון "הילדה הכי יפה", למילים מאת לואיס דה גונגורה. בשנת 1964 ערך את ההקלטה הראשונה שלו בשירים של גונגורה וגרסיה לורקה. אלבום זה, מרגע הופעתו, הפך ל"קלאסיקה" המשמשת מורי שפה וספרות ספרדית כחומר פדגוגי ועל ידי לוחמי חופש כסמל להתנגדות תרבותית.

בשנת 1958, לקח חבר של איבנז לסלבדור דאלי, הקלטה ביתית שלו עם כמה שירים של לורקה וגונגורה. כשסלבדור דאלי הקשיב לו, הוא רצה לפגוש את "הילד" שהכין את האלבום. כשנפגשו, נולד הרעיון שדאלי יכין את הציור לעטיפת האלבום ובדרך זו איבנז החל קשר הדוק, לא רק עם עולם השירה והספרות בכלל, אלא גם עם האמנות הפלסטית.

בשנת 1966, יחד עם פעילי תרבות שונים שהתיישבו בפריז, הקים את מועדון "לה קראקה" שם היו מוצגים מופעים בשפה הספרדית (הצגות תיאטרון, תערוכות ציור, ערבי ספרות, הופעות מוזיקליות והקרנות סרטים). באותה תקופה, ביתו של איבנז בפריז היה מרכז מעבר וקבלה עבור האמנים, הפוליטיקאים והאינטלקטואלים הספרדים הרבים שעברו בבירה הצרפתית, חלקם הגיעו כדי להימלט מהדיכוי של פרנקו.

לרגל יום השנה הראשון למרד הסטודנטים, ב-12 במאי 1969, הוא הופיע בקונצרט בסורבון. כרזה צהובה קטנה שהכין התלמידים והודבקה על העצים, על חלונות בתי הקפה, במסדרונות הכיתות, והכריזה על קונצרט של "פאקו איבנז, הקול החופשי של ספרד". סטודנטים באוניברסיטה הזדהו עם איבנז והא היה לאחד הסמלים של המחאה שלהם. באותה שנה הוציא את אלבומו השלישי עם שיריו של רפאל אלברטי, לואיס סרנודה, ליאון פליפה, גלוריה פוארטס, אנטוניו מצ'אדו, חוסה אגוסטין גויטיסולו. מעצב עטיפת האלבום היה אנטוניו סאורה. בדצמבר 1969 הוא הופיע באולם האולימפיה בפריז, הופעה שהוקלטה והייתה לאלבום כפול. באולימפיה הוא שר לראשונה שיר של ז'ורז' בראסנס שתורגם לספרדית.

בשנת 1970 פגש את המשורר פבלו נרודה בפריז, ששמע את שיריו מושרים לראשונה. "אתה צריך לשיר את השירים שלי, הקול שלך עשוי לשיר את השירה שלי ..." אומר לו נרודה. שנה לאחר מכן, ממשלת ספרד כללה את איבנז ברשימה ארוכה של אמנים שצונזרו, ונאסר עליו להופיע בשטח ספרד.

בשנת 1975, לאחר מותו של פרנקו, הוסרה הצנזורה על המוזיקה שלו, אך הוא עדיין נשאר בפריז. באותן שנים מתקיימים קונצרטים עצומים בספרד והוא מוזמן להשתתף, אם כי הוא בדרך כלל מסרב.

במערכת הבחירות בשנת 1982 הוא ערך קונצרט במדריד לפני אלפי אנשים, בתום מסע הבחירות של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית, שזכתה אז לראשונה בבחירות הכלליות.

ביצועים בעברית לשיריו עריכה

איבנז הופיע בישראל לראשונה ב-1965[1]. כנראה בסיבוב הופעות זה שמעה נעמי שמר את שיר העם הבסקי שלפיו הלחינה את ירושלים של זהב[2]. בשנת 2005 דווח בעיתון הארץ כי נעמי שמר התוודתה שבעת שהלחינה את השיר ירושלים של זהב הושפעה מהלחן של שיר עם בסקי בשם "פיו חושפה", ששמעה בביצועו של איבנז. איבנז גילה זאת שנים רבות לפני כן, אולם הוא לא התרעם על כך, אלא קיבל זאת באהבה[3].

באלבומו של דויד ברוזה "האשה שאיתי" נכללו השירים "כמו שאת" ו"בנהר של סביליה" שתרגם יהונתן גפן על פי לחנים של איבנז. כמו כן הקליט ברוזה גרסה עברית לשירו "La más bella niña", שתרגם גפן כ"הילדה הכי יפה בכפר"[4]. באוגוסט 1983 הגיע איבנז לישראל וערך סיבוב הופעות משותף עם ברוזה[5].

בשנת 1987 השתתף איבנז בישראל במופע "חמש אחרי הצהריים", ערב משירי לורקה, בו נטלו חלק גם צמד הדודאים והגיטריסט הישראלי באלדי אולייר[6]. לאחר מכן יצא אולייר במשותף עם איבנז לסיבוב הופעות ברחבי ספרד וצרפת בשם "דואט ספרדי". שיאו של המופע היה בהופעה בהיכל האולימפיה בפריז[7]. בספטמבר 1987 השתתף איבנז גם במופע לכבוד שלושים שנה לדודאים[8]. איבנז הכיר את הדודאים במקור בשנות ה-60 בעת שהופיעו בפריז[9].

בשנת 2014 אירחה הזמרת רונה קינן את איבנז בסיבוב הופעות בצרפת[10].

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומי אולפן עריכה

  • Paco Ibáñez 1 (Polydor, 1964)
  • Paco Ibáñez 2 (Polydor, 1967)
  • Paco Ibáñez 3 (Polydor, 1969)
  • A flor de tiempo (Ariola, 1978)
  • Paco Ibáñez canta a Brassens (Ariola, 1979)
  • Por una canción (PDI, 1990)
  • Oroitzen (PDI, 1998)
  • Canta a José Agustín Goytisolo (Universal, 2002)
  • Fue ayer (Universal, 2003)

הופעות חיות עריכה

  • En el Olympia (Polydor, 1969)
  • A galopar, con Rafael Alberti (PDI, 1992)
  • Les concerts à Paris: la Sorbonne, 1969; le Palais des Sports, 1971 (EMEN, 2002)
  • Le concert memorable au Teatro Opera, Buenos Aires, 1971 (EMEN, 2002)
  • Le concert historique au Teatro de la Comedia, Madrid, 1968 (EMEN, 2002)
  • En concierto (A flor de tiempo, 2004)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פאקו איבנז בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה