פוליטיקה של תאילנד

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרוש שכתוב, הערך כתוב בשפה לא ברורה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תאילנד היא מונרכיה חוקתית, שבראשה עומד מלך תאילנד. החוקה הנוכחית, משנת 2017, מגדירה את תאילנד כמשטר דמוקרטי, בו הריבון הוא העם וראש המדינה הוא המלך, שמבצע את תפקידו בתיווך הממשלה, ששמה הרשמי הוא 'מועצת השרים של תאילנד' (אנ'), ובתי המשפט. חוקי המדינה נקבעים על ידי רשות מחוקקת דו-ביתית.[1] מלכה הנוכחי של תאילנד הוא ראמה העשירי, שהוכתר לאחר מותו של אביו, ראמה התשיעי, ששלט במדינה במשך יותר מ-60 שנה. ראש הממשלה הוא הגנרל פריות צ'אן-אוצ'ה, שעלה לשלטון בהפיכה צבאית בשנת 2014 ונבחר רשמית בבחירות ב-2019. 500 חברי הבית התחתון (בית הנבחרים) נבחרים בבחירות כלליות, ואילו 250 חברי הבית העליון (הסנאט) ממונים בצו מלכותי – ובפועל על ידי הצבא – ואסור להם להיות חברי מפלגות.

המערכת הפוליטית של תאילנד איננה יציבה, ונתונה להשפעה חזקה של הצבא, שאף שלט בה במשך תקופות ארוכות. על פי מדד הדמוקרטיה של האקונומיסט משנת 2022, תאילנד מוגדרת כ"דמוקרטיה פגומה" (flawed democracy). המדד ציין שבשנת 2022 תאילנד הייתה המדינה עם השיפור המשמעותי ביותר ברמת הדמוקרטיה שבה, אך גם צוינה כ"דוגמה טובה לשבריריות ולארעיות של התפתחות הדמוקרטיה במדינות רבות באזור". היא צוינה גם ככזו שהכוחות הפוליטיים המזוהים עם הצבא מחזיקים בכוח פוליטי רב, תוך השפעה רבה על הרשות המחוקקת והרשות השופטת.[2]

באותה שנה ארגון Freedom House (אנ') האמריקאי הגדיר את תאילנד כמדינה לא-חופשית, שעברה מדיקטטורה צבאית לממשל עם דומיננטיות חזקה של הצבא ועם ממשלה נבחרת-למחצה. תחומים נוספים בתאילנד שציין הארגון לרעה הם חופש הביטוי, חופש ההתארגנות, ההגינות האלקטורלית, שוויון ההזדמנויות לאופוזיציה, זכויות האזרח הפוליטיות, שקיפות, הגנה מפני כוח השלטון ותחומים נוספים, מה שהניב למדינה ציון כללי של 29 מתוך 100.[3]

הפרק הנוכחי בהיסטוריה של המשטר בתאילנד החל במהפכה הסיאמית של 1932, אז הובילה הפיכה צבאית לביטול המשטר המונרכי-אבסולוטי ששלט עד אז ולהקמה של מונרכיה חוקתית. מאז התאפיין המשטר באי-יציבות, כשהחוקה הנוכחית היא כבר ה-20 במספר.[4] בעשורים הראשונים לאחר המהפכה ב-1932, קבוצות פוליטיות שונות נאבקו על השליטה במוסדות המדינה, ונוצר מעגל חוזר ונשנה: משבר פוליטי הוביל להפיכה צבאית, שבה הנהגה חדשה עלתה בכוח הזרוע וביקשה להקנות לעצמה לגיטימציה באמצעות כינון חוקה חדשה. לאחר מכן משבר חדש התעורר - והתהליך התרחש שוב.[5] הפרק האחרון בהיסטוריה זו החל בהפיכה שאירעה בשנת 2014, שביטלה את החוקה של שנת 2007 ויצרה את שלטון "המועצה הלאומית לשלום וסדר", שהיווה חונטה צבאית. הממשל הצבאי פיזר את הפרלמנט. בשנת 2017 פוזרה באופן רשמי המועצה הלאומית, לאחר שהחוקה החדשה אושרה במשאל העם של 2016. חוקה חדשה זו מחייבת, בין היתר, את הממשלות העתידיות לפעול על פי תוכנית אסטרטגית לאומית שתתוכנן ל-20 שנה קדימה, ומאפשרת להנהגה הצבאית לבחור את חברי הסנאט,[6] שקבוצות אופוזיציה ראו בסעיף זה אקט לא דמוקרטי. על מפלגות האופוזיציה נאסר לערוך קמפיינים נגד החוקה לפני משאל העם. בשנת 2019 נערכו בחירות כלליות, 8 שנים לאחר הבחירות הקודמות. בהנחה שכל חברי הסנאט תומכים בממשלה, ראש הממשלה הנבחר זקוק ל-126 קולות בבית התחתון (כ-25% מכלל חברי הבית) על מנת לשלוט.[6]

היסטוריה

עריכה

הפוליטיקה התאית נשלטה במשך כ-50 שנה על ידי אליטה בירוקרטית וצבאית. חילופי שלטון בוצעו בעיקר על ידי סדרת הפיכות, לרוב ללא שפיכות דמים.

תאילנד היא מונרכיה חוקתית מאז הפיכת 1932 אשר הטילה מגבלות חוקתיות על המלוכה. תחת החוקה, למלך תאילנד יש מעט כוח ישיר, אך מעמדו חשוב והוא מהווה סמל של זהות ואחדות לאומית. מאז 1946 ישב על כיסא המלוכה בתאילנד ראמה התשיעי (Bhumibol Adulyadej בכתיב המסורתי הפאלי/הודי). שלטונו עורר כבוד עממי רב וסמכות מוסרית, בהם הוא השתמש לאורך השנים כדי לפתור משברים פוליטיים אשר איימו על היציבות הלאומית.

החל מהתנסות קצרה בדמוקרטיה במהלך אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, החלו אט אט המוסדות הפוליטיים הדמוקרטים האזרחיים לצבור סמכות גדולה יותר, אשר הגיעה לשיאה ב־1988, כאשר צ'אטיצאי צ'ונהוואן - מנהיג מפלגת "העם התאי" - נכנס לתפקידו כראש הממשלה הראשון בתאילנד, אשר נבחר בבחירות דמוקרטיות לאחר יותר מעשור. 3 שנים מאוחר יותר אירעה הפיכה לא-אלימה, שהביאה קץ לשלטונו.

זמן קצר לאחר ההפיכה, הצבא מינה את אנאנד פניארנצ'ון, איש עסקים ודיפלומט לשעבר לראש ממשלת מעבר אזרחית רחבה, והבטיח לקיים בחירות במהלך התקופה הקרובה. לאחר הבחירות שהסתיימו ללא תוצאה מכריעה, מונה שר הצבא לשעבר סוצ'ינדה קרפראיון לראשות הממשלה. אזרחים תאים פעלו למען המינוי, בבקשם לשים סוף להשפעה הצבאית בממשלה. מפגינים דוכאו קשות על ידי הממשלה, כשבמאי 1992 חיילי הצבא אף הרגו כ־50 מפגינים.

תגובות קשות מבית ומהעולם לאלימות זו, אילצו את סוצ'ינדה להתפטר והעם בחר פעם נוספת באנאנד פניארנצ'ון, אשר מונה לראש ממשלה זמנית עד לבחירות חדשות בספטמבר 1992. בבחירות אלו, זכו ברוב צנוע המפלגות שהתנגדו לצבא, וצ'ו לאקפאי, מנהיג המפלגה הדמוקרטית, נעשה ראש הממשלה. צ'ון פיזר את הפרלמנט במאי 1995, ומפלגת העם התאי זכתה במספר המושבים הגדול ביותר בבחירות שלאחר מכן. מנהיג המפלגה, בנהארן סילפה-ארצ'ה מונה לראש הממשלה, אך החזיק בתפקידו רק מעט יותר משנה.

בבחירות הבאות שהתקיימו בנובמבר 1996, צ'באליט יונגצ'אייוד הרכיב ממשלה קואליציונית והפך לראש ממשלה. המשבר הפיננסי באסיה שפרץ בשנת 1997 גרם לאובדן אמון בממשלתו של צ'באליט, שנאלץ למסור את השלטון לידי צ'ון לאפקאי בנובמבר 1997. צ'ון הרכיב ממשלה קואליציונית המבוססת על ניהול כלכלי זהיר ומיסוד רפורמות פוליטיות, שקיבלו תוקף בחוקת 1997.

בבחירות לפרלמנט התאילנדי ב-2001, זכו המולטי-מיליונר שעסק בתחום הטלקומוניקציה תאקסין צ'ינוואט ומפלגתו "תאים אוהבים תאים" בניצחון מכריע, לאחר שהתמודדו על בסיס מצע של צמיחה ופיתוח כלכליים, שלדעת רבים היה פופוליסטי. מפלגת תאים אוהבים תאים נהנתה בבית הנבחרים התאילנדי מרוב גדול של 365 מתוך 500 מושבים. בהרכבת ממשלה מחדש באוקטובר 2002, המינהל של תאקסין הטביע שוב חותמו על הממשלה. חקיקה של רפורמה בירוקרטית יצרה 6 שרים חדשים במטרה לפשט את ההליך הבירוקרטי ולהגדיל את היעילות ומידת האחריות. מפלגה זו זכתה גם ברוב מוחץ בבחירות לפרלמנט התאילנדי 2005, וצ'ינאוואט העומד בראשה המשיך לכהן בתפקידו.

ב-19 בספטמבר 2006, התרחשה הפיכה צבאית בתאילנד, במהלכה הצבא, אשר התנגד להמשך כהונתו של ראש הממשלה תאקסין צ'ינוואט, החל בהפיכה צבאית שקטה - ראש הממשלה הודח והוחלף במפקד הצבא, מבלי שנורתה ירייה אחת. לאחר כשבועיים נמסר השלטון לידי ראש ממשלה זמני, הגנרל בדימוס צ'ולנונט סוריוד.

האחרון הודח ב-19 בספטמבר 2006 בהפיכה צבאית נוספת, לאחר שהואשם בשחיתות. ההפיכה זכתה לגינויים ברחבי העולם. לאחר למעלה משנה במהלכה הוטל שלטון צבאי במדינה, נערכו ב-2008 בחירות כלליות במסגרתן זכתה מפלגת PPP של תומכי ראש הממשלה לשעבר, תאקסין. שנה מאוחר יותר בוטלו תוצאות הבחירות בטענת זיופים ומרמה, כשהמפלגה הדמוקרטית (DP), אשר עמדה בראש קואליציה בת 6 מפלגות, תפסה את רסן השלטון, בהנהגת ראש הממשלה אבהיסיט וג'ג'יווה. בבחירות הכלליות שנערכו ביולי 2011 זכתה מפלגת האופוזיציה פהו תאי בראשותה של אחות ראש הממשלה המודח, יינגלאק צ'ינוואט, ברוב של 265 מתוך 500 מושבי הפרלמנט. צ'ינוואט הייתה לאשה הראשונה המכהנת בתאילנד בתפקיד ראש הממשלה.

בשלהי שנת 2013 נוצר חוסר שקט פוליטי שהתבטא במחאות והפגנות, בעיקר כנגד מעורבותם של מקורבי ראש הממשלה לשעבר תאקסין בממשל. חוסר השקט הלך וגבר, עד שב-20 במאי 2014 נטל הצבא את השלטון לידיו וביטל את החוקה.[7][8] מאז ההפיכה עומד ראש הצבא, הגנרל פריות צ'אן-אוצ'ה, בראש הממשלה הזמנית, או בשמה הרשמי - המועצה הלאומית לשלום וסדר. צ'אן-אוצ'ה הפך לראש ממשלה קבוע לאחר שעיגן מראש את ניצחונה של מפלגתו בחוקה וביצע בחירות בשנת 2019.

בפברואר 2020, החלו הפגנות, אחרי שבית המשפט הורה על סגירתה של מפלגה פרו-דמוקרטית חדשה. המפלגה צברה פופולריות בעיקר בקרב צעירים וזכתה בבחירות במרץ 2019 במספר רב של מושבים בבית הנבחרים ובכך הייתה למפלגה השלישית בגודלה בבית הנבחרים. המוחים דרשו את התפטרות ראש הממשלה ואת צמצום הסמכויות של המלך.[9]

נתונים פוליטיים

עריכה
  • שם המדינה
    • שם קונבנציונלי ארוך: ממלכת תאילנד
    • שם קונבנציונלי קצר: תאילנד
  • קוד לנתונים: TH
  • צורת ממשל: מלוכה חוקתית
  • עיר בירה: בנגקוק

חלוקה מנהלית

עריכה

תאילנד מחולקת ל-77 מחוזות, המכונים בתאית צ'אנגוואט, שכוללים את המטרופולין של בנגקוק רבתי. מושל בנגקוק נבחר על פי רוב, בעוד שמושלי שאר המחוזות ממונים על ידי שר הפנים.

חגים לאומיים

עריכה

28 ביולי, יום הולדתו של המלך (ראו להלן).

חוקות תאילנדיות לרוב לא מחזיקות מעמד למשך זמן רב. מאז ביטול השלטון האבסולוטי בשנת 1932, נתקבלו 20 חוקות - בממוצע חוקה אחת מדי ארבע שנים.

חוקה דמוקרטית באופייה, היחידה שנוסחה על ידי אספה מכוננת נבחרת והיחידה שהתקבלה שלא כתוצאה מהפיכה צבאית, התקבלה ב-11 באוקטובר 1997 ובוטלה בהפיכה הצבאית של 2006.

חוקה דמוקרטית-למחצה באופייה התקבלה במשאל עם באוגוסט 2007 ובוטלה בהפיכה הצבאית של 2014.

חוקת תאילנד הנוכחית, שהתקבלה במשאל עם באוגוסט 2016 אך נכנסה באופן מלא לתוקף רק באפריל 2017, היא דיקטטורית באופייה.

התיקון הראשון לחוקה התקבל לפני כניסת החוקה באופן מלא לתוקף על פי בקשת המלך וצ'יראלונגקורן וחיזק את סמכויות המלך.

המערכת המשפטית

עריכה

בהתבסס על המשפט האזרחי, עם השפעה של המשפט המקובל, לא קיבלה על עצמה תאילנד תוקף מחייב של בית הדין הבינלאומי לצדק.

המערכת המשפטית של תאילנד מערבת יסודות תאיים מסורתיים עם אלו של חוקים מערביים. בית המשפט החוקתי הוא הערכאה הגבוהה ביותר לערעורים, אף כי סמכותו השיפוטית מוגבלת לנושאים המוגדרים בבירור כחוקתיים. חבריו מוצעים על ידי הסנאט וממונים על ידי המלך. לבתי המשפט לצדק יש סמכות בנושאים פליליים ואזרחיים והם מאורגנים בשלוש ערכאות: בתי משפט לערכאה ראשונה, בתי משפט לערעורים ובית המשפט העליון לצדק. אין שום רשומות קצרניות הנשמרות על ידי הערכאה הראשונה, והרשומה מורכבת ממה שהשופט מוצא לנכון.

השמצות והוצאת דיבה אינן נזיקין אזרחיים בתאילנד אלא עבירות פליליות. על עורכי דין לשאת כרטיס כניסה צהוב והם עשויים להידרש להציגו. לבתי משפט מנהליים סמכות שיפוטית בקשר לתביעות שבין מפלגות פרטיות לממשלה, ובין ישויות ממשלתיות שונות. במחוזות הגבול הדרומי, היכן שהמוסלמים מהווים את רוב האוכלוסייה, יש לוועדות מוסלמיות מחוזיות סמכויות משפטיות מוגבלות בענייני אישור צוואות, משפחה, נישואין ומקרי גירושין.

זכות בחירה

עריכה

זכות בחירה כללית ומחייבת, החל מגיל 18.

הרשות המבצעת

עריכה

ראש המדינה

עריכה

המלך מאהה וצ'יראלונגקון, ראמה העשירי, מאז 1 בדצמבר 2016. תקופת מלוכתו הוחרבה באופן רטרואקטיבי ליום מות אביו, ראמה התשיעי. נולד ב-28 ביולי 1952, שייך לשושלת צ'אקרי.

ראש הממשלה

עריכה

מאז תחילת הממשל הצבאי וההפיכה הצבאית של שנת 2014 מחזיק ראש המועצה הלאומית לשלום וסדר פריות צ'אן-אוצ'ה בתפקיד. הוא נבחר רשמית כראש ממשלה בשנת 2019, אך קודם לכן הבטיח את ניצחון מפלגתו בבחירות.

קבינט

עריכה

מועצת שרים. המועצה הפרטית נחשבת ככלי של הצבא להתערבות בהליך הפוליטי.

בחירות

עריכה

שלטון המלוכה עובר בירושה.

את ראש הממשלה ממנים הסנאט והפרלמנט. חוקת תאילנד שכוננה בתקופת המשטר הצבאי מבטיחה מעשית את בחירתו של ראש המועצה הלאומית לשלום וסדר לראשות הממשלה.[6]

האספה הלאומית מורכבת מ-2 בתים, הנקראת בתאית Rathasapha, מורכבת מהסנאט התאילנדי, הקרוי בתאית Wuthisapha, ומבית הנבחרים התאילנדי, הקרוי בתאית Sapha Phuthaen Ratsadon.

לפי חוקת 2016, חברי הסנאט ממונים על ידי המלך ומורכב מ-250 חברים, ובבית הנבחרים כ-500 חברים, מתוכם 350 שנבחרו ישירות ממחוזות הבחירה, וה-150 הנותרים נבחרים בבחירות ארציות-יחסיות על פי רשימת מפלגות ארצית. חוקת תאילנד שכוננה בתקופת המשטר הצבאי מגבילה את מספר המושבים המקסימלי בו יכולה כל מפלגה להחזיק, בלי קשר למספר הקולות שקיבלה בפועל.[6]

עם זאת, לא תמיד היה כך המצב. לפי חוקת 1997 הדמוקרטית, כל חברי הסנאט, שמספרם היה 200, נבחרו ישירות במחוזות המנהליים, כשלכל מחוז יש ייצוג של סנאטור אחד, לכל הפחות, ולפי חוקת 2007 הדמוקרטית למחצה, 76 מתוך 150 חברי הסנאט נבחרו בבחירה ישירה ב-76 מתוך 77 המחוזות המנהליים. בעוד שה-74 הנותרים מונו על ידי המלך.

בחירות

עריכה

ב-6 בפברואר 2005 התקיימו בחירות לרשות המחוקקת בתאילנד.

  ערך מורחב – הבחירות לפרלמנט התאילנדי 2005

התפלגות המושבים בבית הנבחרים לאחר בחירות 2001 לפרלמנט התאילנדי היו:

  • תאים אוהבים תאים 248 (NA)
  • המפלגה הדמוקרטית 128 (+5)
  • צ'ארט תאי 41 (2+)
  • צ'ארט פטאנה 29 (-23)
  • השאיפה החדשה 36 (89-)

הרשות השופטת

עריכה

לבית המשפט העליון (סאנדיקה) מתמנים השופטים על ידי המלך. כל בתי המשפט הם תחת משרד המשפטים התאי. אין עצמאות שיפוטית. ישנו גם בית משפט לחוקה. כן, ישנו בית משפט לערעורים, המחולק לדיוויזיות ובכל אחת מהם יושבים כ-3 שופטים. שופטים חוקרים מסייעים לשופטים מכהנים. על השופטים לעמוד תחת מבחן וניתנים 2 סוגי מבחנים: האחד מיועד למי שהוכשרו בתאילנד והאחר מיועד לבוגרי שלוחות זרות ללימודי משפטים. ערכאות ראשונות מהסוג הראשון (פלילי, אזרחי) מאוישות על ידי שופטים. שופטים בבתי משפט לענייני עבודה אינם בהכרח עורכי דין, והם עובדים מטעם משרד העבודה. גם ישנו בית משפט לקניין רוחני וסחר בינלאומי. אין שום רקורד קצרני של אי-אלו תהליכים בערכאה ראשונה, ובערכאה זו כל ההליכים המשפטיים נכתבים על ידי השופטים עצמם. אין שום חשיפה של עדות או עדים בערכאה ראשונה. נאשמים פליליים זכאים למתרגם מורשה מטעם בית המשפט, אם אין ידם משגת. על ערעורים להיות מוגשים דרך הערכאה הראשונה תוך 30 יום מהוצאת פסק הדין. בערכאות ראשונות אין שום חבר מושבעים. רק אזרחים תאים רשאים להתמחות לפני בית משפט.

מפלגות פוליטיות ומנהיגים

עריכה

שותפות בארגונים בינלאומיים

עריכה

הארגון המטאורולוגי העולמי, הארגון למניעת הפצת נשק כימי, מוסד האומות המאוחדות להדרכה ומחקר, נציבות האו"ם לפליטים, ארגון התקינה הבינלאומי, הארגון לשיתוף פעולה כלכלי אסיה-מדינות האוקיינוס השקט, G-77, ארגון התיירות העולמי, אוניברסיטת האומות המאוחדות, ארגון הדואר העולמי, ארגון הימאות הבינלאומי, יוניקום, הבנק האסיאני לפיתוח, איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה, המועצה לצרכנות שיתופית, קבוצת המקונג, תוכנית קולומבו, ESCAP, ארגון המזון והחקלאות, הבנק העולמי, הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית, ICFTU, הצלב האדום, ארגון הסחר העולמי, הקרן הבינלאומית לפיתוח חקלאי, האיגוד הבינלאומי למימון (IFC), הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, האיגוד לפיתוח בינלאומי, ארגון ההידרוגרפיה הבינלאומי (IHO), ארגון העבודה הבינלאומי, קרן המטבע הבינלאומית, Inmarsat ,Intelsat, אינטרפול, IOC, ארגון ההגירה הבינלאומי, איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי, ארגון מדינות אמריקה (משקיפה), PCA, האומות המאוחדות, אונסק"ו, ועידת האו"ם לסחר ופיתוח, הארגון לפיתוח תעשייתי של האומות המאוחדות, UNMIBH ,UNTAET ,WCL, ארגון הבריאות העולמי, הארגון העולמי לקניין רוחני.

תיאור הדגל

עריכה
  ערך מורחב – דגל תאילנד

דגל תאילנד, הידוע גם בשם טריירנגה, מורכב מחמישה פסים אופקיים בצבעים אדום, לבן, כחול, לבן ואדום. הפס הכחול, המרכזי, כפול בגובהו משאר ארבעת הפסים. שלושת הצבעים אדום-לבן-כחול מסמלים אומה-דת-מלך, מוטו לא רשמי של תאילנד.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תרגום לא רשמי של חוקת 2017 לאנגלית (מאורכב); תרגום נוסף של constituteproject.org
  2. ^ Democracy Index 2022: Frontline Democracy and the Battle for Ukraine, Economist Intelligence Unite, p. 49
    תאילנד שיפרה את ציונה על פי המדד בשנת 2022 מ-6.04 ל-6.67, כאשר הציון "דמוקרטיה פגומה" ניתן למדינות שבהן ציון המדד הוא בטווח 6–8. לשם השוואה, הציון של ארצות הברית וישראל היה באותה שנה 7.85 ו-7.93 בהתאמה.
  3. ^ Thailand, Freedom in the World 2022, Freedom House;
    לשם השוואה ארצות הברית וישראל קיבלו באותה שנה ציון של 83 ו-76 בהתאמה.
  4. ^ Hiroshi Kotani and Yukako Ono, Thailand's new constitution favors the monarchy and military, Nikkei Asia, April 13 2017
  5. ^ Constitutional History of Thailand, ConstitutionNet.org, updated March 2021
  6. ^ 1 2 3 4 סוכנויות הידיעות‏, תאילנד מקיימת בחירות ראשונות זה 8 שנים, אך הצבא ימשיך לשלוט, באתר וואלה‏, 24 במרץ 2019
  7. ^ דרמה בתאילנד: הצבא הכריז על ממשל צבאי, באתר ynet, 19 במאי 2014
  8. ^   צבא תאילנד הכריז על משטר צבאי במדינה כדי להרגיע את גל האלימות, באתר הארץ, 20 במאי 2014
  9. ^ למרות האיסור, המחאה בתאילנד נמשכת: "רוצים שנפחד", באתר ynet, 19 באוקטובר 2020