פסח גרופר

פוליטיקאי ישראלי

פסח (פייסי) גרופר (21 באוגוסט 192429 באפריל 2013) היה חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל.

פסח גרופר
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 21 באוגוסט 1924
תאריך פטירה 29 באפריל 2013 (בגיל 88)
ממשלות 20
כנסות 812
סיעה הליכוד, המפלגה לקידום הרעיון הציוני, המפלגה הליברלית החדשה
תפקידים בולטים

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נולד ביפו למלכה ולאליהו גרופר, בן זכרון יעקב, וגדל בנווה צדק. בשנת 1936 עבר עם משפחתו לעתלית, שהוריו על נמנו מייסדיה. שם התגוררו דודו מצד אביו, דוד, ומשפחתו. גרופר התגורר בעתלית עד יום מותו.

היה פעיל במוסדות אגודת הכורמים[1][2], בהתאחדות האיכרים, וכשופט בבית הדין לעבודה בחיפה. כל פעילותו הפוליטית מקום המדינה ועד היבחרו לכנסת הייתה במסגרת המפלגה הליברלית הישראלית (הציונים הכלליים).

במועצת עתליתעריכה

בשנים 19591962 כיהן כחבר המועצה המקומית עתלית, מטעם הליברלים. במאי 1962 נבחר לראש המועצה לאחר שיצר קואליציה עם הדתיים והדיח את ראש המועצה מטעם מפא"י[3][4][5]. בתחילת 1963 הסתכסך גרופר עם סגנו מהדתיים, חנניה עמר, שעבר לאופוזיציה, אך המשיך לכהן כראש מועצה בחסות חבר מפא"י שעזב את מפלגתו והקים סיעה עצמאית[6][7]. בשנת 1963 הביא גרופר להכרה בעתלית כעיירת עולים[8]. בתחילת 1964 הודח גרופר מראשות המועצה על ידי איש סיעתו, צבי שפירא, שחבר לאנשי מפא"י[9][10]. שפירא טען שבמקור הוא היה אמור להיות ראש המועצה, אך גרופר שכנע את הדתיים להתנות את תמיכתם בליברלים בכך שגרופר יהיה ראש המועצה[11]. בספטמבר 1964 חבר גרופר לחנניה עמר, בהסכם שקבע שעמר יהיה ראש מועצה בשכר מלא וגרופר יהיה סגנו[12][13].

גרופר שב לכהן כראש מועצה בשנים 19691971[14].

כראש המועצה המקומית עתלית נודע בפעילותו לטובת תחנת הרכבת ביישוב הקטן והמבודד יחסית. לפי המסופר, הוא נהג לנתר החוצה מרכבות שהיו עוברות ביישוב מבלי לעצור (לאחר שביקש מנהג הקטר להאט במעט את מהירות נסיעת הרכבת), על מנת להגיע לביתו[15].

בכנסתעריכה

ב-1974 נבחר לראשונה לכנסת השמינית מטעם הליכוד. באותה הכנסת היה חבר בוועדת הכלכלה, ועדת החוץ והביטחון וועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בכנסת התשיעית היה חבר בוועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון. ב-1981 מונה ליו"ר ועדת המשנה לתקציב הביטחון. בכנסת ה-12 היה חבר בוועדת הכספים וועדת הכלכלה. בתחילת 1979 פורסמו טענות על כך שלקח כסף מאגודת הכורמים. גרופר טען שמדובר בהוצאות נסיעה לארצות הברית והיועץ המשפטי לממשלה דחה את המלצת המשטרה להעמידו לדין[16][17].

ב-11 באוגוסט 1981 מונה לסגן שר החקלאות בממשלת ישראל התשע עשרה. בעקבות מותו של שמחה ארליך הוא נבחר כמועמד לשר החקלאות של מפלגת הליברלים[18]. בפועל, הוא נכנס לתפקיד רק עם הקמת ממשלת ישראל העשרים בראשות יצחק שמיר.

במשך תקופת כהונתו בכנסת התאפיינה פעילותו הפוליטית בארגון הלובי החקלאי, הקמת יישובים והתיישבות ברחבי ארץ ישראל.

במהלך כהונת הכנסת פרש למפלגה לקידום הרעיון הציוני בראשות יצחק מודעי, ואחר-כך הקים עם נוספים את המפלגה הליברלית החדשה.

אחרית ימיועריכה

בתום כהונתו בכנסת נבחר לנשיא התאחדות האיכרים ויו"ר מועצת המנהלים של חברת "עמיר" להספקה חקלאית, יו"ר אגודת הכורמים שהיא בעלת יקבי כרמל מזרחי ויו"ר בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. היה חבר גם בלשכת המסחר.

נפטר בשיבה טובה ונטמן בבית העלמין בעתלית.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמואל סולר, "אי אפשר לחיות מהכרמים" - טוענים כורמי השומרון והדרום, מעריב, 24 בינואר 1963
  2. ^ דברו בכסף, חרות, 9 בספטמבר 1965
  3. ^ ההפיכה בעתלית - עובדה ליברלי - בראש המועצה, מעריב, 21 במאי 1962
  4. ^ שאול בני, פסח גרופר וסגניו הופתעו, חרות, 28 במאי 1962
  5. ^ שמואל סולר, פייסיק גרופר מקווה להקים שלטון "מקיר אל קיר" בעתלית, מעריב, 25 בנובמבר 1962
  6. ^ שמואל סולר, תושבי‬ עתלית הסתערו על משרדי המועצה, מעריב, 17 בינואר 1963
  7. ^ שמואל סולר, טענות על "כלנתריזם" במועצה מקומית עתלית, מעריב, 22 בינואר 1963
  8. ^ שמואל סולר, לפסח (גרופר) מעתלית הגדה משלו, מעריב, 16 באפריל 1963
  9. ^ צבי טלהיום הדחת יו"ר עתלית, חרות, 2 בפברואר 1964
  10. ^ הודח ראש מועצת עתלית, מעריב, 4 בפברואר 1964
  11. ^ צבי טל[1], חרות, 6 בפברואר 1964
  12. ^ הודח ראש מועצת עתלית, דבר, 14 בספטמבר 1964
  13. ^ ה"ליברלים" הבטיחו ראשות מועצת עתלית לחנניה עמאר, חרות, 9 בספטמבר 1964
  14. ^ השבוע צפויה ישיבת הדחה במועצת עתלית, דבר, 12 בספטמבר 1971
  15. ^ נהגי הקטרים מאיטים ליד עתלית וח"כ גרופר קופץ, דבר, 17 באוקטובר 1978
  16. ^ כרמל מזרחי: הוצאנו כספים, מעריב, 11 בינואר 1979
  17. ^ זמיר יכריע אם לקבל המלצת המשטרה להעמיד ח"כ גרופר לדין, דבר, 6 ביולי 1979
  18. ^ גרופר ייבחר היום לשר במרכז הליברלים, דבר, 11 באוגוסט 1983