קופסה שחורה (ספר)

קופסה שחורה הוא ספר מאת עמוס עוז, הכתוב כרומן מכתבים, וייחודו בקול הייחודי שהוא נותן לכל אחת מן הדמויות המתכתבות, השונות מאוד זו מזו באופיין, בשפתן ובכוונותיהן. שמו של הספר מתאר את תכליתו, שהיא פיענוח אסון אהבתם ונישואיהם של אילנה ואלק. הספר יצא לאור בינואר 1987 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד.

קופסה שחורה

מידע כללי
מאת	עמוס עוז
שפת המקור	עברית
סוגה	רומן מכתבים
הוצאה
הוצאה	מהדורה ראשונה - הוצאת עם עובד מהדורה שנייה - הוצאת כתר
תאריך הוצאה	מהדורה ראשונה - 1987 מהדורה שנייה - 1996
מספר עמודים	230
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	003375667, 001027513

הדמויות בספר

הדמויות העיקריות בספר הן:

• ד"ר אלכסנדר א. גדעון (המופיע במכתבים כ"אלק", "אלכס" או "ד"ר גדעון" - לפי הכותב).
• אילנה, גרושתו מזה שמונה שנים ואם בנם המשותף (פונה אליו בשם אלק).
• בועז, בנם בן השש-עשרה של אלק ואילנה.
• מישל סומו, בעלה השני של אילנה ואב לבתם, מדלן-יפעת, בת השלוש.
• מאנפרד זקהיים, העורך־דין של ד"ר אלכסנדר א. גדעון (אלכס) ושל אביו.
• רחל, אחותה הבכורה של אילנה, קיבוצניקית יישרת דרך ולמודת עמל, היפוכה הגמור של אחותה הסוררת ואשתו של יואש.

תקציר העלילה

ההתכתבות המובאת בספר התרחשה בתקופה פברואר עד אוקטובר 1976, ובמכתבים נפרשים חיי הגיבורים בשנים מוקדמות יותר.

אילנה הכירה את אלק בשנת 1959, בעת שירותה הצבאי, היא חיילת והוא קצין. הוא לוקח אותה אל אחוזת אביו, וולודיה גודונסקי, קשיש רוסי תמהוני, בין זכרון יעקב לבנימינה, ושם היא לומדת בהדרגה על ילדותו המבודדת, על האכזריות וחוסר ההתחשבות שקיבל מאביו, על אמו שנפטרה, בודדה ואומללה. האב מתפעל מן היפהפייה זהובת השיער שמצא בנו ודוחף את השניים לנישואים, שאולי עוד אינם בשלים להם כלל. כעבור שנה נולד בועז (בניגוד לרצונו של אלק), אבל חיי הנישואים הולכים ונשחתים. אילנה בוגדת כדי לנסות לעורר את בעלה, שקנאתו מתבטאת ביתר אכזריות, ביתר ריחוק ובאלימות. בשניהם אין די כוח לנפץ את מעגל הקסמים האוחז בהם. בסופו של דבר אלק מגרש את אשתו עם הילד מן הבית ומתכחש לבנו, משום שאילנה מסרבת לערוך לו בדיקת רקמות, כדרישתו. מאז אין לו קשר עם הבן, אלא בעקיפין, דרך עו"ד זקהיים, המספק לו ידיעות דרך קבע.

אילנה שוהה חצי שנה בקיבוץ של רחל אחותה ואחר חוזרת העירה ומשאירה את בועז להתחנך בקיבוץ, שם הוא גדל פרא על אף מאמצי רחל לקרבו. אילנה פוגשת בינתיים את מישל סומו, מורה אביון, איש תם וישר דרך, דתי בן עדות המזרח, המושך אותה בחום העממי, הפשטני שלו, השונה כל כך מן האינטלקט הקר והמושחז של בעלה הראשון. הם נישאים, מביאים לעולם את מדלן-יפעת, חיים בצמצום בדירה קטנה ויודעים אושר, לכאורה - עד שבועז שובר את הכלים, מסתלק מן הקיבוץ, מגורש מן הפנימייה בגלל בעיות משמעת קשות, מוצא עבודה אצל קרוב של מישל ומסולק גם ממנה, מסתבך עם המשטרה ויוצא בלא כלום - שוב הודות לשוטר ממשפחתו של מישל, וכן הלאה.

מישל מוצא מסילות אל לב האנרכיסט הפרוע, המתנשא מעליו בקומה וברוחב, ואילנה מתחילה לשגר מכתבים אל אבי הנער, היושב באוניברסיטה בארצות הברית. היא מבקשת את התערבותו הסמכותית, האבהית, ומישל מתחיל לשלוח מכתבים משלו ודורש את מעורבותו הכספית. אלק נענה, אם משום רגש חובה שלא דעך בו ואם משום שזמנו קצר ובלאו הכי אין לו מה לעשות עם הרכוש, ואז הולך תאבונו של מישל וגדל. בעוד רבבות דולרים ניתכים על המשפחה הקטנה והצנועה, משתנה מישל לעיני אשתו ההמומה, המחדשת את הפלירט שלה עם הדרקון של נעוריה, ההולך וגווע בלי שתדע זאת. מישל הופך לגביר בקרב חוגי הימין הקנאים שהוא נמנה עמם, עסקנים מתחילים לבקר דרך קבע בביתו הצנוע, שהוא מתכנן להמיר בארמון תפארת ברובע היהודי, ואשתו, אותה נפש חופשית ומרדנית, מוצאת עצמה משרתת לפניהם ככל עקרת בית יראת שמיים ושפלת רוח, לפני שהיא יושבת בחצי הלילה לכתוב את מכתביה אל השד בבקבוק, כדבריה.

בסופו של דבר, בועז מסתלק אל האחוזה החרבה של סבו, המאושפז זה שנים במעון סיעודי, מתיישב שם ומתחיל לעסוק בשיפוצים במעין קומונה חופשית, פתוחה לכל המזדמן. אילנה מגיעה לביקור ונפעמת, וזמן מה אחריה מגיע לשם אלק עצמו, לבלות את ימיו האחרונים בבית ילדותו. בועז עושה מה שבכוחו להקל על ייסוריו, ואז מגיעה גם אילנה, עם יפעת, לטפל בגוסס. מישל סומו מרעיש עולמות, מגייס לעזרתו את כל קשריו הענפים, עובר בן רגע מחנופה מתרפסת לאיומים משתלחים, מעלה חשדות, מתחנן ומגדף - אל מול שכיב מרע אדיש, המבקש רק מעט חמימות ותמיכה לפני מותו.

מישל סומו משיג את חפצו, כשהוא מתפרץ למעשה אל דלת פתוחה - הוא שולח לקחת את בתו הקטנה, ואילו אילנה נשארת לטפל באלק עד הרגע האחרון וכותבת מכתב אחרון אל מישל, העונה לשטף הפיוטי והשוקק שלה בפסוקי תהילים.

מאפייני הדמויות

• ד"ר גדעון, או אלק, הוא גבר קר, מחושב, המתאמץ להסוות את פגיעותו בנוהג אכזרי ומתנשא. זיכרונות ילדות כאובה ומיוסרת וחוסר יכולת ליצור קשרי חברות וחיבה פשוטים מביאים אותו אל קשר נישואים עם אילנה, הסובלת מיחסו ומתעללת בו, כפעולת גומלין. באחרית ימיו הוא שרוי במחלת סרטן סופנית, מתייסר בכאבים ובטיפולים קשים, הוא נופל שוב ברשת מכתביה העוגבניים, המתחננים והמצליפים של אשתו לשעבר. סגנונו - צונן, גבוה, אינטלקטואלי ומרוחק, צופן בתוכו להבות, שדעכו זה כבר אך קיימות עוד בזיכרון.
• אילנה היא אישה מסובכת, שקועה בעצמה, נוירוטית ומלודרמטית, בעלת נטייה מובהקת להרס עצמי. אחרי שנים של נישואים קשים, אלימים, רצופי שקרים ובוגדנות, היא בונה חיי נישואים חדשים, שונים מקודמיהם מן הקצה אל הקצה, ולמעשה מוצאת בהם שלווה וסיפוק, אך אינה יכולה להינתק מן הקשר הקודם שלה, מיחסי האהבה-שנאה שהיו לה עם בעלה הקודם. היא מחפשת כל תירוץ לחדש איתו את הקשר, גם במחיר השפלה עצמית, מתרפסת לפניו, מגלה לו סודות שיוכלו, לדבריה, להרוס את חייה, וממשיכה בדרך זו בידיעה ברורה, שהיא מסכנת כל מה שיקר וחשוב לה בהווה למען זיכרונות עבר שנואים, כביכול. סגנונה צבעוני, דרמטי, ספרותי וגדוש דימויים.
• בועז הוא נער טבע, פראי, מגודל, לא-מרוסן, שובר מסגרות סדרתי, אנרכיסט שאינו יודע אנרכיזם מהו, בועט על ימין ועל שמאל, ובה בשעה מבקש ומעניק חיבה, חסות וידידות בפשטות וללא סיבוכים יתרים. לשונו דלה, עילגת ומשובשת, אך מחשבתו צלולה, חופשית וישרה.
• מישל סומו הוא איש ימין קיצוני, ממוצא אלג'יראי, דתי, מאמין בביאת המשיח ובגאולת הארץ, עני מרוד ושמח בחלקו, עד שהאפשרות ליהנות מעושרו של אלק מסמאת את עיניו והוא מתחיל לשגר אליו ללא הרף מכתבי בקשה, דרישה, תחנונים ואיומים גם יחד. לא זו בלבד, שהוא תובע בשמה של אילנה (שהוא שם עצמו לאפוטרופוס לה) את הכסף המגיע לבנה, לאחר שאביו נטש אותו והתעלם מקיומו במשך שמונה שנים, אלא שהוא מצרף לתביעה גם את הבת המשותפת לו ולאילנה ובהמשך את התנועה הקנאית, שהוא חבר בה. סגנונו מניפולטיבי, נע בין חשיבות עצמית מתחסדת ומנופחת להתרפסות חניפה ונלעגת, בהתאם לצרכיו. מודע תמיד לציפיותיו, לרושם שהוא מבקש לעשות ולתוצאה שהוא מבקש להשיג. כל מילה שלו טבועה בחותם העדתי והדתי, אם כמיעוט מושפל ואם כבעל זכויות יתר מתנשא.
• מאנפרד זקהיים הוא עורך דין יקה, חלקלק, מלוטש, מומחה במקצועו ונאמן עד אין גבול לאלכס. בכל הנוגע לו הוא רואה את עצמו כיועץ משפטי, פיננסי, אב רוחני וכומר מוודה - כולם בכפיפה אחת. הוא בולע את כל העלבונות שאלכס משגר אליו, ממלא שוב ושוב את הוראותיו בניגוד גמור לדעתו הוא, מפוטר, מתפטר ושב וחוזר לשרת את אדוניו/בן חסותו בהזדמנות הראשונה. הוא מתאמץ בכל כוחו להציל את אלכס מידי אילנה ואת רכושו של אלכס מידי מישל סומו, אך נכשל בשתי המטרות. סגנונו אירוני, סרקסטי, יהיר ומתחכם, אך אינו מצליח להסתיר את אהבתו ודאגתו הכנות לאלכס ואת סלידתו מאשתו לשעבר ובעלה השני.
• רחל היא אחות טובה, מסורה לאחותה הצעירה ולילדי אחותה, משתדלת להבין את אילנה ולעזור לה, אך נתקלת שוב ושוב בחומה הבצורה של תסביכיה, הנשגבים מהבנתה. מכתביה משקפים את אישיותה הפשוטה, ההגונה והמעשית, כשהיא מנסה למנוע מה שאינו עשוי להימנע וצופה בהתרחשויות הבלתי-נמנעות מן הצד, ממרחק בטוח.

ביקורת ספרותית

בקרב קהילת מבקרי הספרות הספר התקבל באופן אמביוולנטי. זאת בעיקר בשל האופן בו עוז ייצג את "האחר" בספרו. כך למשל דן מירון טען ברשימה ב"העולם הזה" כי הדמויות בספר אינן דמויות אנוש אמינות ומשכנעות. גם דן שביט שלל את אמינות הדמויות וכתב: "אם כבר כותבים מכתבים אזי הם קצרים, מתומצתים ויבשים, לבטח אינם נכתבים כפי שעוז כותב אותם 'מפי' גיבוריו. אף עורך־דין, למשל, בעיקר ממוצא יקי, לא יכתוב מכתבים נוסח אלה של מר זקהיים, ואפילו נער קשה־ביטוי כמו בועז לא יכתוב בשיבושי סגנון כמו אלה שעוז 'מלביש' עליו." עוד ציין שביט כי "מערכת היחסים שבין גיבורי הספר היא בעיקרה מערכת אליגורית, כל דמות 'מייצגת', כביכול. איזה 'פן' אחר של המציאות הישראלית, על כל תהליכי ההקצנה וההתפוררות העוברים עליה."

דן לאור ציין את הפער בין דימוי האשכנזי השמאלני לבין המזרחי הימני ומצא כי העיצוב של המצב האנושי בספר פגום, וכי הייצוג של סומו סטראוטיפי. עפרה ישועה-ליית טענה כי יש בספר מוטיבים אנטישמיים ודרור משעני בספרו "בכל העניין המזרחי יש איזה אבסורד" הקדיש לספר פרק שלם, בו הוא מביע את דעתו כי דמותו של סומו מובנית באופן גזעני ואוריינטליסטי.

עם זאת היו ששיבחו את הספר. המשורר אורי ברנשטיין כתב על הרומן: "'קופסה שחורה' הינו, בראש ובראשונה, הישגו הגדול ביותר של עוז עד עתה. דווקא משום שבחר בדרך של כתיבת מכתבים - אחת הצורות הסבוכות והחמורות ביותר של מבנה הרומן - יש ברומן הזה משום סימן דרך בספרות העברית. שוב אין אנחנו עוסקים בסיפור עובדתי - בין אם המספר הוא המדבר הסובייקטיבי או הצופה הבדוי האובייקטיבי - אלא בבנייה מחושבת של מציאות פיקטיבית לחלוטין, מעשה המצאה מעצם טיבו ולמרות זאת אנו זוכים לאינטימיות ולכנות מדהימים."

בשנת 1988 קיבל עוז את פרס Femina Etrangere הצרפתי, על ספרו "קופסה שחורה".

תרגומים

הספר תורגם ל-24 שפות, ובהן: אנגלית, איטלקית, גרמנית, דנית, הולנדית, טורקית, יוונית, יפנית, לטבית, סינית, ספרדית, פולנית, פורטוגזית, צרפתית, רומנית, רוסית ושוודית.

העיבוד הקולנועי

ערך מורחב – קופסה שחורה (סרט)

הספר עובד לקולנוע בידי יעוד לבנון, נעמי שרון ועמוס עוז ובוים בידי יעוד לבנון בסרט שהוקרן לראשונה בשנת 1993.

קופסה שחורה

בימוי	יעוד לבנון
הופק בידי	גדעון קולירין
תסריט	עמוס עוז (סופר) יעוד לבנון נעמי שרן
עריכה	טלי הלטר שנקר רבקה יוגב
הקרנת בכורה	1993
משך הקרנה	90 דקות
שפת הסרט	עברית

שחקן	תפקיד
ברוריה אלבק	אילנה סומו
עמי טראוב	אלכס גדעון
אמנון מסקין	מאנפרד זקהיים
עירית גדרון	רחל

עיבוד לתיאטרון

הספר עובד להצגת תיאטרון בידי חנן שניר ובבימויו והוא הוצג בתיאטרון הבימה בשנת 2003 בכיכובם של אסנת פישמן, רמי הויברגר, יעל עמית, יעקב כהן ואריה מוסקונה.

עיבוד חדש לתיאטרון מאת יעוד לבנון ונעמי שרון הוצג בשנת 2014 על במת בית הספר לתיאטרון "בית צבי".

עיבוד נוסף לתיאטרון מאת חנן שניר ובבימויו הוצג בשנת 2019 בתיאטרון בית ליסין.

לקריאה נוספת

• יוסף אורן, ציונות וצבריות ברומאן הישראלי, יחד, 1990. (הספר בקטלוג ULI)
• נילי כרמל-פלומין, "אש וקרח", מאזנים, ינואר 1987, עמ' 74–76. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

• ענת לויט, ואם תרצו - תיבת פנדורה, מעריב, 20 בפברואר 1987, המשך
• דן שביט, הקופסה והמיתוס, כותרת ראשית, 25 בפברואר 1987
• אורי ברנשטיין, על האמיתי ועל הבדוי ב'קופסה שחורה', מעריב, 13 במרץ 1987
• מידע על קופסה שחורה בקטלוג הספרייה הלאומית
• קופסה שחורה, באתר OCLC (באנגלית)
• קופסה שחורה - לצפייה בתשלום בעיבוד הקולנועי המלא באתר ארכיון ישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים