עין חרוד

קיבוץ בישראל
(הופנה מהדף קיבוץ עין חרוד)

עין חרוד הוא הקיבוץ הראשון, השוכן בעמק חרוד בעמק יזרעאל שהוקם על ידי חברי גדוד העבודה בי"ח באלול תרפ"א (21 בספטמבר 1921) והתפלג בשנת 1952 לשני קיבוצים: עין חרוד מאוחד ועין חרוד איחוד.

עין חרוד
עין חרוד בראשית שנות העשרים
עין חרוד בראשית שנות העשרים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך ייסוד 1921 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך נטישה 1952 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°33′37″N 35°23′27″E / 32.5603°N 35.3908°E / 32.5603; 35.3908 
https://www.einharodm.co.il/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פתחו של בית העלמין הישן של קיבוץ עין חרוד, בראשיתו, כאשר שכן הקיבוץ לרגלי הגלבוע (2010)
מראה קיבוץ עין חרוד מכיוון הגלבוע: משמאל למטה - קיבוץ עין חרוד מאוחד, למעלה - קיבוץ עין חרוד איחוד ומימין - קיבוץ תל יוסף, 12/06
עין חרוד, מתוך סדרת תצלומי אוויר של זולטן קלוגר, 1938-1937
חברי פלגות הלילה אוכלים בחדר האוכל של קיבוץ עין חרוד, 1938
שלט מורשת על בית הספר המשותף לעין חרוד ולתל יוסף המוצב בעין חרוד

היסטוריה

עריכה

עין חרוד הוקם על ידי אנשי העלייה השנייה והעלייה השלישית, חלוצים וחלוצות חברי גדוד העבודה ואנשי "השומר", שעלו לקרקע בסמוך לפתחו של מעין חרוד בי"ח באלול תרפ"א, 22 בספטמבר 1921, בערבו של יום. תחילה באו לאתר כ-35 חברים מהקבוצה שעבדה בראס אל עין (ראש העין של ימינו) ליד פתח תקווה,[1] ולמחרת הצטרפו כ-39 חברים ממחנה גדוד העבודה במגדל. היישוב השיתופי שאותו הקימו נקרא בתחילה: "פלוגת גדוד העבודה בעמק יזרעאל". מנהיגי היישוב הבולטים בראשיתו היו שלמה לביא, יהודה אלמוג ומנחם אלקינד, ואחר גם יצחק טבנקין. עין חרוד הוקם מלכתחילה על פי תוכנית "הקבוצה הגדולה" אשר הגה שלמה לביא ואושרה על ידי ההסתדרות הציונית בקונגרס הציוני ה-12, הסתדרות העובדים, ומפלגות הפועלים: "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה".

בקיץ תרפ"ג 1923 התפלג קיבוץ עין חרוד מ"גדוד העבודה". הצטרפו אליו חבורות חלוצים, והוא הפך ל"קיבוץ ארצי" שפלוגותיו פזורות ברחבי הארץ. עין חרוד וקיבוצים נוספים הקימו ב-1927 את "הקיבוץ המאוחד". בקיץ 1929 חזרו והצטרפו אל "הקיבוץ המאוחד": כפר גלעדי, תל יוסף ורמת רחל, קיבוצי "גדוד העבודה" שהתפרק.

ב-1926 עבר הקיבוץ למקום הקבע שלו, בגבעת "קומי", מתחת לכפר הערבי שהיה בראש הגבעה.

במחנה במעיין חרוד התיישב ארעית גרעין המייסדים של קיבוץ בית השיטה, עד שעבר למקום הקבע. כמו כן התגוררו ליד מעין חרוד קבוצות מתיישבים נוספות.

ב-1927 בִיקרה בעין-חרוד משלחת רבנים ובהם הראי"ה קוק, כחלק ממסעה ביישובים החקלאים בצפון הארץ. הרב ניסה לדבר על לבם של חברי הקיבוץ לשמור מצוות, ובין השאר, להתחתן כדת משה וישראל; לפי המסופר קצת מדבריו השפיעו "ועוד באותו לילה הועמדו בעין חרוד שמונה עשרה חופות".[2]

ב-1931, בעת שהיה הקיבוץ הראשון שחתם על חוזה התיישבות עם הסוכנות היהודית, מנתה אוכלוסיית הקיבוץ 240 חברים, 160 ילדים ו-25 תושבים.[3]

בשנת 1937, לאחר תכנון רב שנים, הוקם בפאתיו הצפוניים של היישוב המשכן לאמנות על שם חיים אתר, המהווה כיום מרכז חשוב לאמנות ישראלית.

במלחמת העצמאות עזבו ערביי קומי את הכפר.

הקיבוץ משתמש באדמות שהשתייכו לכפרים הפלסטיניים אלקומיה וטמרה, כאשר הראשון חרב ב-1948 ואילו השני קיים כיום.[4]

בשנת 1952, כחלק מן המאבק בתנועת העבודה והפילוג בקיבוץ המאוחד, התחולל גם פילוג בקיבוץ עין חרוד. הקיבוץ התפצל לשני קיבוצים: עין חרוד מאוחד (שנשאר בקיבוץ המאוחד) ועין חרוד איחוד. לאחר דין ודברים קרקעות הקיבוץ ונכסיו פוצלו וחולקו לשניים, בין שני קיבוצים באותו אתר; האחד של נאמני מפ"ם והשני של תומכי מפא"י. בשנת 1954 עברה הקבוצה המזוהה עם מפא"י ואשר פרשה מן הקיבוץ המאוחד, לאתר סמוך על גבעת קומי שבאדמות הקיבוץ והקימה את "עין חרוד איחוד". הקיבוץ עין חרוד הוותיק, שבו נשארו החברים שזוהו בעבר עם מפ"ם, נקרא מאז בשם "עין חרוד (מאוחד)".

בספרות העברית

עריכה

שם המקום שימש באופן סמלי בספרו של עמוס קינן: הדרך לעין חרוד.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

מאמרים

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עין חרוד בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו למשל: עובד מיכאלי, הדסה אביגדורי־אבידוב, פרק ב’ - רעיונות להקמת ה’גדוד’ ותקומתו, באתר של איתי בחור.
  2. ^ שמחה רז, מלאכים כבני אדם, ירושלים תשנ"ד, עמ' 391. מוטי זעירא, קרועים אנו, זיקתה של ההתיישבות העובדת בשנות העשרים אל התרבות היהודית, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ב, עמ' 193
  3. ^ עין חרוד חותמת על חוזה התישבות, דבר, 19 ביוני 1931
  4. ^ All that remains : the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948, Washington, D.C.: Institute for Palestine Studies, 1992, עמ' 57, ISBN 0-88728-224-5