קערת ליל הסדר

קערת ליל הסדר (גם קערת הסדר או קערת פסח) היא צלחת מסורתית שאותה נוהגים להניח על השולחן בליל הסדר. לרוב, בצלחת מונחים באופן סמלי שישה מאכלים המייצגים רעיונות הקשורים לסדר פסח וליציאת מצרים. כל אחד מששת המאכלים נאכל או מוצג בחלק אחר מההגדה של פסח, כדי לעזור להמחיש את סיפור ההגדה (יחד עם שלוש המצות, המצויות אף הן במרכז שולחן הסדר).

מנהג אחד של סידור קערת הסדר (עם כיוון השעון, מהשעה שתים עשרה): כרפס, מרור, חזרת, זרוע, חרוסת, ביצה.
המרור והחזרת מכונים יחד "מרורים". הזרוע והביצה הם "שני תבשילין".

קבוצת המאכלים שמובאת לשולחן בליל הסדר מופיעה כבר במשנה ובתלמוד אולם ה"קערה" כחפץ בפני עצמו המשמש בסיס למאכלים מוזכרת רק בראשונים ובשולחן ערוך.

מטבע הדברים, בעדות ובמסורות השונות קיימות גרסאות שונות למאכלים המונחים בקערה, לאופן הכנתם ולפירוש של משמעותם הסמלית, אך הרעיון העומד מאחורי כל המסורות זהה. בדרך כלל קערת ליל הסדר מעוטרת בדוגמאות שונות, והיא מונחת במרכז השולחן כדי שכל המשתתפים יראו אותה היטב.

לעדות שונות מנהגים שונים בנוגע למה לעשות עם מאכלי הצלחת לאחר החג. ישנן עדות הנוהגות שלא לגעת במאכלים ולזרוק אותם לאחר סיום כל ימי החג, וישנן עדות בהן ניתן לאכול את המאכלים.

סימני הסדר עריכה

קערת הסדר במרכז שולחן הפסח.

המשנה בפרק העשירי של מסכת פסחים מתארת את ליל הסדר, ולפיה יש להביא בפני בעל הבית (או עורך הסדר) מאכלים שונים לפני הסעודה העיקרית:

הֵבִיאוּ לְפָנָיו – מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת.
הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: מִצְוָה.
וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פָּסַח.

— משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה ג'

על פי הפרשנות המקובלת, המילים "הביאו לפניו" שבתחילת המשנה מתייחסות לכרפס, שהוא ירק חי הנאכל בתחילת הערב.^[1] המאכלים הנוספים שיש להביא לאחר הכרפס הם מצה, חזרת (סוג של מרור) חרוסת (מטבל למרור) ושני מאכלים מבושלים.^[2]

כרפס עריכה

ערך מורחב – כרפס

הכרפס הוא ירק בעל טעם מתוק או נייטרלי הנאכל בתחילת הסדר. מנהג זה של אכילת ירק נועד לשנות מסדר הדברים המקובל – פתיחת הארוחה בברכת "המוציא לחם מן הארץ" ואכילת לחם – כדי להתמיה את הילדים ולעודד אותם לשאול שאלות. מיד לאחר ברכת "בורא פרי האדמה" ואכילת הכרפס, שואלים הילדים "מה נשתנה" ומתחיל סיפור יציאת מצרים. מנהג זה של אכילת ירק דומה לסעודות האצולה הרומית בהן הוגש לפני הסעודה מתאבן אשר היה בדרך כלל ירק. לרוב מדובר בירק כגון סלרי או תפוח אדמה מבושל שברכתו "בורא פרי האדמה". הירק נטבל לרוב במי מלח (כמו הביצה) המסמלים את הדמעות של בני ישראל בהיותם במצרים.

מרורים עריכה

מרור עריכה

ערך מורחב – מרור

בזמן בית המקדש ואכילת קורבן הפסח, הייתה אכילת מרור עם בשר הקורבן מצווה מדאורייתא כפי הנאמר בפסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו". בזמן שאין קורבן פסח, אכילת מרור היא מצווה מדרבנן. המרור נאכל זכר למרירות וקושי שיעבוד מצרים. המרור הוא לרוב חסה מרה או עלים מרים אחרים.

חזרת עריכה

מכיוון שהחיוב הוא אכילת "מרורים" בלשון רבים הקפידו לאכול מרור פעמיים: האחד נקרא בפשטות "מרור" והשני נקרא "חזרת". בקהילות אשכנז נוהגים לאכול כחזרת את חזרת הגינה אך ניתן לצאת ידי חובה באכילת ירקות מרים אחרים. נוהגים לטחון את שורש החזרת ולרוב מערבבים אותו עם סלק.

חרוסת עריכה

ערך מורחב – חרוסת

החרוסת היא מטבל דמוי טיט שבו טובלים את המרור. החרוסת מסמלת את עבודת הפרך של בני ישראל במצרים בעת בניית "ערי המסכנות". מרכיבי החרוסת משתנים מאוד מעדה לעדה. במטבח האשכנזי היא מורכבת בדרך כלל מתפוחים, אגוזים, יין אדום ותבלינים שונים, ובמטבח היהודי הספרדי היא נעשית בדרך כלל גם מתמרים ולרוב היא מתוקה יותר. במטבח יהודי עיראק היא מורכבת מסילאן, תמרים ואגוזים.

שני תבשילין עריכה

זרוע עריכה

ערך מורחב – זרוע (פסח)

קערות לליל הסדר במוזיאון היהודי שליד בית הכנסת הגדול של בודפשט. באמצע מופיעה קערת סדר רב-קומתית ייחודית.

בשר המסמל את קורבן הפסח שהוקרב בבית המקדש בירושלים, לרוב צלי של זרוע כבש או בקר או כנף בשר עוף. הזרוע, המזכירה את הקורבן משמשת תזכורת בלבד, ואינה נאכלת. הזרוע מסמלת גם את "הזרוע הנטויה" המוזכרת בסיפור יציאת מצרים. במקרים אחרים הזרוע היא גרגרת של עוף עם מעט בשר עליה, צלויה באש. היא זכר ל'קרבן-פסח' שהיו מקריבים בזמן בית המקדש.

ביצה עריכה

הביצה מסמלת את קורבן חגיגה (חגיגת ארבעה עשר) שהוקרב בבית המקדש^[3] ישנם הטוענים ש"נהגו בביצה מפני שהיא קלה לבשל ומצויה לכל".^[4] כמו כן הביצה מסמלת אבלות,^[5] גם את חורבן בית המקדש הראשון והשני. יש המוצאים רמז בכך שלפי סדר הלוח העברי הקבוע, תשעה באב יחול תמיד באותו יום בשבוע בו חל ליל הסדר.^[6]

סידור הקערה עריכה

קערת ליל הסדר לשיטת האר"י

לאורך ההיסטוריה התקבל המנהג לא להניח את הסימנים סתם על שולחן האוכל, אלא לסדר אותם בכלי מיוחד, "קערת הסדר". סידור המאכלים בתוך הקערה השתנה לאורך השנים, ומושפע בין היתר ממשמעויות מחשבתיות ורוחניות שניתנו למאכלים שבקערה. בחלק משיטות הסידור נוספו לקערה, מטעמים מעשיים, גם מי מלח על מנת לטבול בהם את הכרפס.

מנהג הגר"א עריכה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מנהג האר"י עריכה

האר"י יוצר הקבלה בין רכיבי הקערה לעשר הספירות. שלוש המצות מקבילות לספירות העליונות, הנקראות "ספירות דמוחין" (ובהגותו של האר"י גם "פרצוף אבא"): חוכמה, בינה ודעת. יתר הרכיבים מקבילים לספירות המכונות "ספירות הלב": חסד עד יסוד. לבסוף, הקערה עצמה מקבילה לספירה התחתונה: ספירת מלכות.

לדעת האר"י, יש לסדר את הקערה בפועל על פי מבנה הספירות:

תיקח הג' מצות מצה שמורה, ותניח הכהן למעלה, והלוי למטה ממנו, והישראל למטה ממנו, והם ג' בחינת חכמה, בינה ודעת (ס"א ג' מוחין) דאבא עלאה. אחר כך תיקח מרור וכרפס וזרוע וביצה, ותניח על הג' מצות.
והזרוע הרומז לחסד מצד ימין שלך,
והביצה בצד שמאל שלך,
ומרור הרומז לתפארת מבריח מן הקצה אל הקצה, באמצע בין הזרוע והביצה. ס"א, כי תפארת מכריע בין חסד וגבורה.
והחרוסת בצד ימין, תחת הזרוע בקו ימין, והוא נגד נצח.
והכרפס הרומז להוד, תניח תחת הביצה מצד שמאל בקו שמאל.
וחזרת תניח למטה מן המרור בקו אמצעי, לעשות בו אחר כך כורך, והוא נגד יסוד.
והקערה בעצמו הכוללת כולם, נגד מלכות.

— פרי עץ חיים, שער חג המצות, פרק ו'

בתנועה הרפורמית עריכה

בחלק מהקהילות הרפורמיות נהוג להוסיף לשולחן הסדר תפוז. התפוז מסמל את השוויון הרצוי בין המינים ובין בני האדם. מקור המנהג כפי שמופיע במספר מקורות הוא סיפור המיוחס לפרופ' סוזנה השל, בתו של הרב אברהם יהושע השל, לפיו פנתה אישה לרב ידוע וביקשה שיאפשר לנשים לעלות לתורה בבית הכנסת. הרב השיב לה שאישה שייכת לבימת בית הכנסת כפי שתפוז שייך לקערת הסדר.^[7]

לפי גרסה אחרת, מוסיפים תפוז כסמל להומוסקסואלים והלסביות שבין היהודים, ואחרים הנדחקים לשוליים. בהתאם לגרסה זו, המנהג כולל אכילת פלח תפוז ויריקת הגרעינים באופן המסמל התנגדות להומופוביה.^[8]

מנהג נוסף הוא מזיגת מים ב"כוס מרים" לזכר מרים הנביאה והבאר שלה, כחלק מהרצון לתת מקום בסדר הפסח לנשים של סיפור יציאת מצרים.^[9]