לקייה
לַקִיָּה (בערבית: اللقية) היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1996. כלל תושביה הם בדואים-מוסלמים.
מסגד בכניסה ללקייה | |||||||||||||||||||||||||
שם בערבית | اللقية | ||||||||||||||||||||||||
מדינה | ישראל | ||||||||||||||||||||||||
מחוז | הדרום | ||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | ||||||||||||||||||||||||
ראש המועצה | שריף אלאסד | ||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | 396 מטר | ||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | יישוב 10,000–19,999 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף יולי 2024 (אומדן)[1] | |||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 17,215 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה ארצי[2] | 124 | ||||||||||||||||||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 5.4% בשנה | ||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 2,435 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות ארצי[2] | 95 | ||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[3] | 7,070 דונם | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 171 | ||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[4] |
2 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 247 | ||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2019[3] |
0.3572 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 231 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
פרופיל לקייה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס | |||||||||||||||||||||||||
http://www.laqye.muni.il |
היסטוריה
עריכהלקייה הוקמה למען הבדואים שחיו באזור צפון הנגב, כחלק ממערך של שבעה יישובים שכוללים בנוסף ללקייה את רהט, כסייפה, חורה, תל שבע, שגב שלום וערערה בנגב.
היישוב הוקם בשנת 1990 אף על פי שתוכנן לקום כבר ב-1974 לבדואים שהתגוררו אז באזור תל ערד. בני השבטים החלו להתאגד במקום כבר בשנת 1985. בין השבטים המרכיבים את היישוב נמנים שבט אלסאנע (שהוא השבט הגדול ביותר בלקייה), אלאסד, אלבדור, אבו סעד, אבו עאיש ושבט אבו מחארב. כיום ישנם ביישוב כ-14,400[5] תושבים ועוד כ-4,500 תושבים בפזורה בקרבת היישוב. בתחילה השתייך היישוב למועצה אזורית בני שמעון. משנת 1991 השתייך (יחד עם חורה) למועצה אזורית שוקת, ובשנת 1996 הוכרז כמועצה מקומית. בשנת 1999 נערכו הבחירות הראשונות למועצה המקומית בהן זכה השייח אבראהים אבו מחארב, החל מאפריל 2024 ראש המועצה הוא שריף אלאסד.
בשנת 2019 העלה דו"ח מבקר המדינה כי הרשות המקומית בלקייה לא דואגת לתחזוקה מינימלית של התשתיות ואינה פועלת למניעת ונדליזם. בנוסף הרשות המקומית אינה פועלת כראוי לגביית תשלומי ארנונה ומים. מלבד זאת, הרשות המקומית משלמת 'פרוטקשן' גבוה מכספי הציבור[5]. בשנת 2022 עלו חשדות נגד אחמד אלאסד, ראש המועצה דאז, בעבירות פוליגמיה ואלימות כלפי אשתו.
אוכלוסייה
עריכהלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף יולי 2024 (אומדן), מתגוררים בלקייה 17,215 תושבים (מקום 124 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 5.4%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 54.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 7,964 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[6]
רמת האבטלה גבוהה במגזר הבדואי באופן כללי, אם כי לקייה בולטת באחוז אבטלה גבוה אף ביחס לממוצע במגזר, כ-19% אחוז[דרוש מקור]. אפשרויות התעסוקה כוללות מפעלים ועסקים שונים באזורי תעשייה אשר נמצאים בחורה, רהט ובבאר שבע.
בלקייה קיימת קבוצת כדורגל "הפועל בני לקייה" אשר משחקת בליגה א' נוער. בעבר התקיימה קבוצת בוגרים אשר שיחקה בליגות הנמוכות[7].
נציגים בולטים בקהילה
עריכה- אסמעיל אבו סעד – פרופסור במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופעיל חברתי ישראלי.
- אמל אלסאנע-אלחג'וג' – מנהלת אג'יק - מכון הנגב, המרכז הערבי-יהודי לשוויון, העצמה ושיתוף, היא פעילה למען הזכויות האישה במגזר הבדואי מגיל 17[8].
- פרופ' ג'יהאד אל-סאנע – נחשב בין החלוצים בהייטק במגזר הערבי בכלל והבדואי בפרט, מרצה באוני' בן-גוריון בנגב וממקימי בית הספר למצוינות "עהד".
- ג'מעה אזברגה – חבר הכנסת העשרים מטעם מפלגת בל"ד והרשימה המשותפת.
- דר' סלימאן אבו בדר – מרצה במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופעיל חברתי ישראלי, עבד בעבר בצוות הכלכלי של מדינות צפון אפריקה במשרדי הבנק העולמי.
- פרופ' סלמאן אלבדור – לשעבר פרופסור במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופעיל חברתי ישראלי, כיום משמש כראש המחלקה לפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת הווארד בוורגינינה.
-
מבט מן האוויר, 2012
-
סימניה - עבודת רקמה בפרויקט "רקמת המדבר" בלקייה
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- פרופיל לקייה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
- לקייה, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- מירב ארלוזורוב, החברה הבדואית מציגה: סדום ועמורה זה כאן - וזה ממש לא מזיז לאף אחד, באתר TheMarker, 27 באוגוסט 2019
- טלי חרותי-סובר, דור המדבר: מרכז הרקמה של נשות לקייה, באתר ynet, 14 בפברואר 2007
- רקמת המדבר
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף יולי 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
- ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ 1 2 יהודה יפרח, "הכרוניקה, אוקטובר 2019", השילוח, 16, אוקטובר 2019
- ^ פרופיל לקייה באתר הלמ"ס
- ^ [1]
- ^ אמל אלסאנע אלחג'וג' זכתה בפרס שלמה בובליק