פתיחת התפריט הראשי

שלמה זלמן אהרנרייך

הרב שלמה זלמן אהרנרייך (יידיש: עהרנרייך, ונהגה אֶרֶן-רייך) (ט' בתמוז ה'תרכ"גי"א בסיוון ה'תש"ד נרצח בשואה בגיל 81 פחות חודש) היה אב"ד שימלוי[1] במחוז סילאג' בחבל טרנסילבניה, מחבר "שאלות ותשובות לחם שלמה" ועוד כארבעים חיבורים, ונרצח עם קהילתו בשואה, בסוף מלחמת העולם השנייה.

הרב שלמה זלמן אהרנרייך (נהגה אֶרֶן-רייך)
עהרנרייך
Rabbi Shlomo Zalman Ehrenreich.jpg
רבי שלמה זלמן אהרנרייך
לידה ט' בתמוז ה'תרכ"ג
נרצח י"א בסיוון ה'תש"ד (בגיל 80)
השתייכות רבני הונגריה, רבני רומניה
תחומי עיסוק תנ"ך, אגדה, הלכה, תלמוד, מוסר
רבותיו סבו הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ ממאד (ה"קול אריה")
תלמידיו בניו: הרב חיים, הרב יהושע, הרב שמעון זאב
חיבוריו שו"ת "לחם שלמה", "מאורות שלמה: שמן למאור ובשמים לשמן", "בית שלמה", "משנֶה שלמה", "אבן שְׁלֵמָה", "אבן שלמה", "גן שלמה", "באר שלמה", "תהלת שלמה", "עטרת שלמה", "מדרש שלמה", "אבני שלמה", "אם לבינה" (נשרף בשואה)

שנותיו הראשונותעריכה

נולד בעיר בֶּרֶגסאס בהונגריה לרב יעקב ולהינדל רייזל, בתו הבכורה של הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ. בילדותו עברו הוריו לסובראנץ שבמחוז אונג (אנ') בהונגריה. מגיל 6 גדל בבית סבו. בגיל 13 החל לחבר חידושי תורה.[2]

נישא בו' בניסן תרמ"ד (בגיל 21) להינדל לבית רייכמן, נכדתו של הרב יהודה שינדלר. כארבע שנים חי אצל חותנו, יוסף דוד הורביץ מליסקא. בשנת תרמ"ח ירד חותנו מנכסיו ובני הזוג עברו לבית הורי חמותו שתמכו בהם בעיירה היהודית סיקס. הוצע לו לשמש ברבנות בקהילות שונות ומכובדות, אך הוא סירב והעדיף להתפרנס ממסחר.[2]

במשך כ-3 שנים ניהל חנות מכולת ותוך כדי כך המשיך ללמוד תורה. החנות סבלה מגנבות רבות בשל חוסר תשומת הלב של אהרנרייך לנעשה בחנות. הוא סגר את החנות ועבר למסחר באתרוגים. מדי שנה נסע לקנות אתרוגים בעיר הנמל טריאסטה באיטליה. את שאר זמנו הקדיש ללימוד תורה ולכתיבת חידושי תורה.[2]

סחר האתרוגים לא הספיק לפרנסת משפחתו ולאחר הפצרות רבנים ובהם הרב אברהם יצחק גליק אב"ד טולצ'ווה, הרב שמואל רוזברג, אב"ד אונסדורף והרב שרגא צבי טננבוים רבה של סנדרה, נענה לבקשתם לשאת במשרת רב.[2]

תפקיד רב העיירה עד השואהעריכה

בעיירה צ'ובהעריכה

בתרנ"ד (1894) נבחר לרבה של צ'ובה (היושצ'אבא, נהגית ביידיש כמו המילה "תשובה" בעברית), סמוך למישקולץ במחוז בורשוד שבהונגריה, אולם המינוי נתקל בהתנגדות של חלק מבני הקהילה. הללו פנו לוועד הקהילות האורתודוקסי שהיה ממונה מטעם השלטונות לפקח על הקהילות, בבקשה לבטל את המינוי בטענה שהליך הבחירה היה פגום, ורב אחר נבחר. לאחר דין ודברים בין הצדדים הוסכם למנות רב שלישי, הרב יהודה אלטמן. במחלוקת התערב הרב שרגא צבי טננבוים חותנו של הרב אלטמן והתומך בו כלכלית, והתנגד להדחת הרב אהרנרייך, וקיבל את דין הבוחרים, תוך הכרה במנהיגות וידיעותיו של הרב אהרנרייך, וכן בהתחשב במצבו הכלכלי וריבוי ילדיו הצעירים. הרב אברהם יצחק גליק אב"ד טולצ'אבה מונה כבורר ובכסלו ה'תרנ"ד (סביבות 1894) מונה לרב ועבר לגור בצ'ובה.[2] שם העיירה שימש אותו גם ככינוי בספריו הראשונים בהיות המילה "תשובה" מונח שמשמעותו בספרות הרבנית חזרה למוטב וחתירה לטוב.[3]

עם בואו הקים ישיבה בה לימד גפ"ת, הלכה בשולחן ערוך טור או"ח ויו"ד, וכן חומש עם פירוש רש"י. את הבחורים המוכשרים יותר לימד סוגיות עם ראשונים ואחרונים.[2]

סמוך למינויו כרבה של צ'ובה, הוזמן להשתתף באספת רבנים ארצית, שם הציע לברון שמעון זאב רוטשילד להקציב מלגה לתלמידים מצטיינים העומדים להינשא, על מנת שיוכלו להמשיך בלימוד התורה. על אף שהצעה זו לא נתקבלה, היא הובילה את הברון להתעניין במצב מוסדות התורה בהונגריה והוא החל תומך בהן כלכלית. את הרב אהרנייך מינה, על פי המלצת הרב יצחק רייך נשיא ועד הקהילות האורתודוקסיות, ליו"ר וועד חלוקת הכספים בשלושה אזורים בהונגריה.[2]

המשכורת כרבה של צ'ובה לא הספיקה לכלכלת ביתו, והעוני בביתם תואר כהסתפקות באכילת גבינות וחלב מפרה שגידלה רעייתו. בעצת רב העיירה סיגט הרב יום טוב ליפא טייטלבוים (המכונה על שם ספרו "קדושת יום טוב"), פנה במכתב לראשי קהילת שימלוי, הגדולה יותר, ומונה בג' באלול תרנ"ט (1899) למשרת רב העיירה והאזור.[2]

בעיירה שימלויעריכה

בשימלוי פתח ישיבה לנערים בה למדו כמאה תלמידים, ובהם חלק מתלמידי ישיבתו בצ'ובה. כמו כן הקים תלמוד תורה לילדים שבו למדו מאות תלמידים.[2]

הרב קבע סידרה של תקנות מחמירות לקהילה מבחינה דתית וחברתית, ובהם הגבלת ההוצאות על הקמת מצבה, הפרדה מגדרית בחתונות במקום, קוד לבוש מחמיר לגברים ולנשים המצניע את הגוף, ואיסור מכירת בשר שאינו כשר בידי יהודים, גם לא לגויים. בהוראתו נבנה מקווה חדש בתקן מחמיר, והוא שכנע הורים של בוגרי בית הספר היסודי הממשלתי לשלוח את בניהם לישיבות המקומיות במקום לגימנסיה העירונית.[2]

שיטת הלימוד בישיבתו הייתה לפי משמעותה הפשוטה של הסוגיה, הוא תמך בהסבר בהיר ומובן לכל, והתנגד לשיטת הפלפול. הרב ייחס שריפה בספרייתו, שפרצה כשהיה בגיל 40, לכך שהיו אלו כתבים עם חידושי תורה שהיה בהם משיטת הפלפול והם לא היו "לאמיתה של תורה". בין כתבים אלו נשרפה דרשת בר המצווה אותה כתב בעצמו, ועליה קיבל שבחים מסבו. הוא נהג לקצר ולקצוב בזמן את דרשותיו עד עשרים דקות לכל היותר ובהם עסק בשכנוע שומעיו לשמוע בקול המצפון והמוסר.[2]

מנהיגותו בעיר תוארה כתקיפה ובלתי משוחדת אך כללה קשב ואהדה לבאים אליו. מנהיגות זו הושוותה לתיאור מנהיגות שמאי הזקן בפרקי אבות: "אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. לפי התיעוד העיתונאי מהתקופה, הרב היה מקובל גם על יהודי העיר שלא שמרו מצוות וכונה "אבי העיר".[דרוש מקור] בין היתר היה הוא מקדם את פני הרבנים הבאים לבקרו, ובביתו סעדו עניי הקהילה באופן קבוע. הרב כובד בידי הנוצרים בעיירה ובסוף מלחמת העולם הראשונה ראש הז'נדרמים בשימלוי ביקר אצלו לאחר שטרנסילבניה סופחה לרומניה ב-1918 תרע"ח, ופורסם שהתייעץ עם הרב בענייני המשטרה והעיירה.[2]

למרות ההחמרה הדתית, בפסיקותיו לקהילתו התחשב במצבם החברתי והכלכלי, ונטייתו הייתה למצוא "קולא" בהלכה. במקרים בהם נפגע אדם עני מפסיקה הלכתית שגרמה לו הפסד כספי, הרב נהג להחזיר את הסכום שאבד לעני, מכיסו הוא.[2]

בימי השואהעריכה

בשנים הראשונות למלחמה, כשהונגריה הייתה בשלטון הונגרי בחסות הנאצים, המשיך ללמוד ולפרסם את חידושיו. בתגובה לטענה נגדו כי הוא עוסק בפרסום ספרים בשעה שיהודים בצרה השיב:

"אדרבא, היא הנותנת! להראות את אחינו בני ישראל כי אנחנו בטוחים בהקב"ה שאל יעזבנו ואל יטשנו... ולמרות הצרות אנו משתעשעים בתורתנו הקדושה ומסייעים שייצאו לאור ספרים חדשים ספרי חכמה ודעת. בזה אנו מראים גודל אהבת התורה שבקרבנו וזכות אהבת התורה הקדושה תגן עלינו."

כמה חודשים לאחר פלישת השלטון הגרמני להונגריה, בכ"ד באדר תש"ד (19 במרץ 1944) הועבר עם בני משפחתו לגטו שימלוי, שם המשיך לכתוב את חידושי תורתו. בקונטרס האחרון שלו כתב:

"גמרתי קונטרס זה ביום ה' לסדר מצורע, שנת תש"ד שהיא עת צרה ליעקב וממנה יוושע...".

הקונטרס, שרד אצל אדם לא-יהודי בשימלוי ויצא לאור בתשכ"ו במסגרת ספר "המאור" של הרז"ה עם פירוש "מאורות שלמה".[4]

בגטו שימלוי הוצע לו להימלט לרומניה, אך הוא השיב שזו הזדמנות לקיים מצוות קידוש השם שלא כל דור זוכה לה, ושאינו רשאי להוציא עצמו מן הכלל.[2]

לאחר חג שבועות תש"ד הועלו הרב וקהילתו לרכבת למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. בי"א בסיוון תש"ד הומת שם עם רוב משפחתו וקהילתו הקרובה, כ-90 איש, כפי הנראה עם הגיעם למחנה, וארבעה ימים לפני תחילת פלישת בעלות הברית לצרפת.[2]

בנו הרב יהושע מילא את מקומו בשימלוי ועלה בהמשך לירושלים.[דרושה הבהרה] בנו שמעון זאב שרד את השואה הקים בירושלים את הוצאת "מפעל קסת שלמה" להוצאה לאור של כתבי אביו.[2]

יחסו ליישוב ארץ ישראל ותמיכתו הכלכלית בישוב הישןעריכה

כרוב רבני טרנסילבניה והונגריה היה הרב אהרנרייך מתנגד חריף לציונות ולאגודת ישראל. עם זאת נודע בחיבתו לארץ ישראל. בזקנותו חזר וביקר בה פעמיים, בשנת תר"ץ ותרצ"ה (סביבות 1930 בהיותו בן כ-67, ושוב בסביבות שנת 1935 בהיותו בן כ-72), ובצעירותו, טרם קבלת משרת הרב בשמלוי שקל לעלות ארצה עם משפחתו.[דרוש מקור] במהלך רבנותו עודד את בני קהילתו לתרום לעניי ארץ ישראל ולקופת רבי מאיר בעל הנס, וברישומי הקופה הופיעה עיירתו בראש רשימת התורמים מכל קהילות יהודי הונגריה. ביקור שלישי בארץ בערוב ימיו תוכנן אך בוטל עקב החשש לבריאותו.[דרושה הבהרה][2]

מחיבוריועריכה

תלמוד והלכהעריכה

תנ"ך, אגדה ומוסרעריכה

כלליעריכה

  • אגרות לחם שלמה - אוסף אגרות, מכתבים והסכמות מהרב שלמה זלמן אהרנרייך, שנאספו ממקורות שונים בכתבי הרב ואחרים. יצא על ידי "חברה מפיצי תורה ממשפחת קול אריה", ניו-יורק תשנ"ד.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ברומנית: Şimleul Silvaniei ("שימלאול-סילבנֵי"), בהונגרית: Szilágysomlyó ("סילאג'שומיו").
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 על פי תולדות רבנו - פרק הקדמה שנכתב לאחר השואה בידי בנו שמעון זאב לספר של אביו "אבן שלמה" על התורה. וכמו כן על פי ההקדמה לספר טיול בפרדס, ירושלים תשי"ז, עמ' 5–11, באתר HebrewBooks - שנכתבה בידי בנו הבכור הרב יהושע ארנרייך
  3. ^ לדוגמה בספר שאלות ותשובות לחם שלמה
  4. ^ הקדמה לספר המאור עם פירוש מאורות שלמה