שמעון אדף

שמעון אָדָף (נולד ב-19 ביוני 1972) הוא משורר, סופר ומוזיקאי ישראלי. זוכה פרס ספיר לשנת 2012.

שמעון אדף

לידה	19 ביוני 1972 (בן 53) שדרות, ישראל
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
תקופת פעילות	מ-1990
פרסים והוקרה	פרס ספיר (2012) פרס ניומן (2017) פרס יהודה עמיחי (2010) פרס היצירה לסופרים עבריים (2007) פרס לנדאו (2024)

קורות חייו

שנותיו המוקדמות

שמעון אדף נולד בשדרות בשנת 1972, להורים חרדים שעלו ממרוקו. אביו גדל באסואירה ואמו במרקש. התחנך באחת הישיבות הראשונות של ש"ס בשדרות, אך פרש בתחילת לימודיו התיכוניים לבית ספר חילוני באשקלון. בראיון לעיתון ישראל היום הסביר אדף את החלטתו בציינו כי "רציתי לימודים ריאליים, ומערכת החינוך בשדרות פשוט לא הציעה את זה. היינו קבוצה של ילדים משדרות שנסעו כל בוקר לאשקלון".

אדף שירת כאפסנאי בצה"ל. במהלך שירותו, פגש במוזיקאי משדרות שהשפיע עליו ובעקבותיו, החל לעסוק ביצירה מוזיקלית ובכתיבת ופרסום שירה. שיריו הראשונים ראו אור בכתב העת "מאזנים" בשנת 1991. לאחר סיום שירותו הצבאי, יצא בשאלה והקדיש את מרצו לעשייה מוזיקלית וספרותית. בשנת 1993 נמנה עם מקימי כתב העת "אֵב", לצדו של דורי מנור. כתב העת לא האריך ימים, אך בעקבותיו, לימים, הוקם כתב העת "הו!" שבו פרסם אדף מיצירותיו.

בשנת 1994 עבר לגור בתל אביב, והחל לנגן בלהקת "האצולה" (ידועה גם כ"אצולת הכאב"). להקה זו הוציאה אלבום אחד בשם "צורך" בשנת 1996 והתפרקה לאחר מכן.

במקביל, למד אדף לתואר ראשון בתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. במסגרת זו לקח קורסים במתמטיקה, מדעי המחשב, בלשנות, פילוסופיה, אמנות וספרות, אך פרש מהלימודים בעיצומה של כתיבת תזה בנושא ספרות בלשים במאה ה-19.

קריירה

עד לשנת 2025 פרסם אדף ארבעה ספרי שירה ו-15 ספרי פרוזה. חלק מספריו מושפעים מהביוגרפיה שלו ועוסקים בסוגיות תורניות, רוחניות ודתיות.

בשנת 1997 ראה אור ספר הביכורים של אדף בתחום השירה, "המונולוג של איקרוס". הספר מתאפיין בשילוב בין השפעות קלאסיות, בעיקר מהמיתולוגיה היוונית, לבין נושאים מודרניים כגון מוזיקת רוק ומדע בדיוני. בספר מתייחס אדף גם לעיר הולדתו, שדרות, בשיר המסתיים במילים "רק מקומות חסרי אהבה זוכים לאהבה מוחלטת". אדף זכה בפרס לספר ביכורים מטעם משרד החינוך והתרבות עבור ספר זה, שאף הוכנס מאוחר יותר אל תוכנית הלימודים בספרות. לספר השירה השני של אדף, "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי", צורף דיסק ובו שישה שירים מתוך הספר, אותם קורא אדף למוזיקה שהלחינו דוד גרוס, שמעון טל ואדף עצמו. בשנת 2009 הוציא את ספר השירה השלישי שלו, "אביבה-לא", שבו כתב על ההתמודדות עם מותה בטרם עת של אחותו הגדולה והאהובה אביבה. על ספר זה זכה בשנת 2010 בפרס יהודה עמיחי.

בתחום הפרוזה, פרסם אדף בשנת 2004 אדף רומן ביכורים, "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" - סיפור בלשי מורכב המתרחש בתל אביב. במרכז הרומן עומדת חקירת הרצח של דליה שושן, זמרת רוק מצליחה משדרות. ב-2006 יצא לאור ספרו הרביעי, "הלב הקבור", ספר פנטזיה המבוסס על פרק בספר בראשית ועל ההגות היהודית בימי הביניים. באפריל 2010 הוציא את ספר הפרוזה הרביעי שלו, "כפור", המתאר את החיים בתל אביב חרדית בעוד כ-500 שנה. אדף כתב את הספר גם מתוך חוויות ילדותו כנער אשר התחנך חינוך דתי-חרדי. בשנת 2011 הוציא את ספר הפרוזה החמישי שלו, "מוקס נוקס", המתאר את חייו של נער ממשפחה דתית אדוקה, המתרחק מן הדת ומתקרב דווקא אל הפילוסופיה ואל תרבות הרוח. הספר בוחן את הנער בעבר ובהווה, כגבר בודד המתגורר ביפו, מתבונן וכותב, אך נכשל ביחסים. מקור השם "מוקס נוקס" הוא ביטוי לטיני שפירושו "בקרוב הלילה נופל" - הזמן קצר והמלאכה מרובה. בפברואר 2013 זכה בפרס ספיר לספרות על ספרו זה. בדצמבר 2012 יצא לאור ספר הפרוזה השישי שלו, "ערים של מטה", חלק שלישי בטרילוגית "ורד יהודה" (קדמו לו "כפור" ו"מוקס נוקס"). הספר מתאר את קורותיו של בחור אשר בעת שהותו בברלין נתקל בסמל שממלא אותו חרדה, והוא נכפה לחקור את תולדותיו. במקביל מתוודעים הקוראים לסיפורם של אח ואחות שחייהם עומדים בצל משיכתו של אביהם לתורת הסוד.

בשנת 2000 החליף אדף את חיים פסח בתפקיד עורך הפרוזה של הוצאת כתר, ובאוקטובר 2005 פרש מהתפקיד, לדבריו כדי להתמסר לכתיבת רומן שני ולמספר פרויקטים נוספים, בהם הקלטת ביצועים של להקות היפ הופ לשיריו.

בשנת 2003 השתתף בתוכנית הכתיבה הבינלאומית של אוניברסיטת איווה מטעם תוכנית פולברייט.

בשנים 2006–2008 לימד כתיבה יוצרת בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים.

החל משנת 2007 הוא מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושימש גם כראש המסלול לכתיבה. מלמד גם במנשר לאמנות, בית אריאלה ומדיטק.

בשנת 2013 השתתף כחבר בוועדת ההיגוי של בית לעברית ראשון לציון.

בשנת 2014 ייסד את כתב העת צריף.

עמדותיו

אדף נמנה עם מארגני וחותמי עצומת הסופרים הצעירים, יחד עם ניר ברעם, דודו בוסי ואחרים, שיצאו בקריאה להפסיק את הלחימה במהלך מלחמת לבנון השנייה במהלך שנת 2006. אחת ממטרות העצומה הייתה הבעת מחאה נגד סופרים שנחשבים לחלק מהממסד ושתמכו בהמשך הלחימה, וכן השמעת קריאה רעננה של קבוצה הרואה את עצמה כמייצגת של הדור הספרותי הצעיר.

יצירתו

שירה

• המונולוג של איקרוס, הוצאת גוונים, 1997
• מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי, הוצאת כתר, 2002
• אביבה-לא, הוצאת דביר, 2009
• משא ניסן, הוצאת פרדס, 2023

פרוזה

• קילומטר ויומיים לפני השקיעה, הוצאת כתר, 2004
• הלב הקבור, הוצאת אחוזת בית, 2006
• פנים צרובי חמה, הוצאת עם עובד, 2008
• כפור, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2010
• מוקס נוקס, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011
• ערים של מטה, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2012
• מתנות החתונה, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2014
• קובלנה של בלש, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2015
• שַדְרַך, הוצאת רסלינג, 2017
• קום קרא, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2017
• אהבתי לאהוב, מסדרת רוח צד הוצאת דביר, 2019
• הלשון נושלה, פרדס הוצאה לאור, 2021
• כשל זיכרון, נובלה מתוך המיזם פוסטקפ, פרדס הוצאה לאור, 2023
• גם (סיפורה של האחות הבכורה, רווקה בת שלושים, החיה על סף הפלא), פרדס הוצאה לאור, 2024
• אותו נהר, אותו נער, הוצאת קתרזיס, 2025

עיון

• אני אחרים, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2018

מוזיקה

אחדים משיריו של אדף הולחנו והוקלטו. מהם התפרסמו במיוחד "תגידי שטוב", "מדליק את הטלוויזיה" ו"אוטוביוגרפיה" בביצוע כנסיית השכל, "נכנע לך" בביצועו של ברי סחרוף, "סימני סערה" בביצוע חיים אוליאל ו"לא מוצא תשובה" בביצוע שמעון בוסקילה.

פרסים והוקרה

• 2007 - פרס ראש הממשלה ליצירה.
• 2009 בפרס יהודה עמיחי על ספרו "אביבה-לא"
• 2017 - פרס ניומן לספרות עברית. הפרס חולק בטקס באוניברסיטה העברית בירושלים, בהשתתפות להקת "כנסיית השכל" שביצעה אחדים משיריו.
• בשנת 2017 נכלל ספרו "קום קרא", שיצא לאור בהוצאת דביר, ברשימה הקצרה של המועמדים לזכייה בפרס ספיר.
• בשנת 2021 נכלל ספר בעל השם הפלינדרומי, "הלשון נושלה", שיצא לאור בהוצאת פרדס, ברשימה הקצרה של המועמדים לזכייה בפרס ספיר.
• 2024 - פרס לנדאו בתחום השירה

לקריאה נוספת

• הלית ישורון, איך עשית את זה? – ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 503–527, ראיון עם שמעון אדף מאפריל 2014.
• עדיה מנדלסון-מעוז, הבחירה בנוודות: מהלך בפרוזה של שמעון אדף, מכאן, כ"א, 2021.
• Yael Segalovitz, "Queering Identity Politics in Shimon Adaf's Aviva-No,

קישורים חיצוניים

• שמעון אדף, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• שמעון אדף, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• שמעון אדף, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• שמעון אדף, באתר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
• שמעון אדף, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• שמעון אדף, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• הספרים של שמעון אדף, באתר "סימניה"
• רשימת הפרסומים של שמעון אדף, בקטלוג הספרייה הלאומית
• עמיחי שלו, סופר צרוב חמה, באתר ynet, 27 בנובמבר 2008
• עוד מעט ירד הקיץ EP של אדף להורדה ברשת
• אלי אשד, שפת הביניים של שמעון אדף
• יוני ליבנה, ריאיון עם שמעון אדף, כפור, ידיעות אחרונות, 16 באפריל 2010
• שהרה בלאו, “אלוהים דומה לבעל דירה”, באתר כביש ארבעים, גיליון 122, אוקטובר 2011
• אלי אליהו, שמעון אדף על הרגע שבו סופר נולד, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2012
• לילך וולך‏, שמעון אדף סוגר טרילוגיה ספרותית מפוארת באמירה צנועה, באתר וואלה, 17 בינואר 2013
• יניב מגל, ‏זוכה פרס ספיר שמעון אדף: "אני במין מצב שמצפה רק לאסונות", באתר גלובס, 18 בפברואר 2013
• יותם שווימר, "אני משהה את העולם באמצעות הכתיבה", באתר ynet, 13 בספטמבר 2014
• אורי זר אביב, ‏ומוזיקה לשיר הזה אין: שמעון אדף ולהקת קטב מרירי בראיון משותף, באתר "Time Out ישראל", 27 בינואר 2015
• עמית קלינג, ‏קובלנה של סופר: שמעון אדף חוזר לספרות הבלשים. ריאיון, באתר "Time Out ישראל", 10 בספטמבר 2015
• טליה לוין, ‏הסופרים שהגיעו לגמר פרס ספיר מגלים סודות מחדר הכתיבה, באתר גלובס, 9 בפברואר 2018
• גילי איזיקוביץ, שמעון אדף הופך את הקרביים של הספרות הישראלית, באתר הארץ, 8 ביולי 2018
• יעל סגלוביץ, מבחר תרגומים לאנגלית מתוך "אביבה-לא" לשמעון אדף, באתר Trinity JoLT (באנגלית)
• עדי יותם, "אני רוצה להיות בדבר הבא": ריאיון עם שמעון אדף, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 1 בספטמבר 2021
• איל חיות-מן, ראיון עם שמעון אדף, באתר "שעטנז - יוצרים יהדות פנטסטית", 4 בינואר 2024

מכתביו

• קטע מתוך ספרו החדש "ערים של מטה", באתר הארץ, 25 בדצמבר 2012
• המוות קרה אבל איכשהו המשכתי לחיות, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2008
• היום שבו שמעון אדף רצה להיות סופר, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2014
• "החיים הישנים, מאת דורון אפללו", באתר "אורות"
• על ארציותם של החיים ברומנים של יעקב שבתאי, מכאן י"ד, מרץ 2014, עמ' 264–275

על כתביו

• מתי שמואלוף, זמן אהבה: על השיר של שמעון אדף מתוך המונולוג של איקרוס, 5 בנובמבר 2005
• מתי שמואלוף, בין לבין – מיפוי טריטוריה מזרחית-ישראלית: על "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" ספרו של שמעון אדף, 9 בפברואר 2006
• מתי שמואלוף, בעניין "שלילת הגלות" – פנטזיה מזרחית: על הלב הקבור – שמעון אדף, 22 במרץ 2007
• אסתי אדיבי שושן, גם לנתיבות יש רגע של הולדת, על "פנים צרובי חמה", באתר "מחשבות על ספרים", דצמבר 2008
• אלי הירש, על "אביבה-לא", ידיעות אחרונות, 20 בנובמבר 2009
• לילך לחמן, לא על דרך השירה אלא לפי כאב, באתר הארץ, 8 בינואר 2010
• חביבה פדיה, "אביבה-לא" מאת שמעון אדף, לא על דרך השירה אלא לפי כאב, באתר הארץ, 24 במרץ 2010
• אריאנה מלמד, הלם העתיד, באתר ynet, 8 ביוני 2010
• רן יגיל, מכת קור: על "כפור" של שמעון אדף, באתר nrg‏, 28 באפריל 2010
• אריק גלסנר, על "כפור", של שמעון אדף, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, פורסם במוסף הספרותי של "מעריב" במאי 2010
• ענבל מלכה, "מוקס נוקס" מאת שמעון אדף, ספר הסכסוך הפנימי, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2011
• אסנת סקובלינסקי, מה חשבנו על הספר החדש של שמעון אדף?, נענע10‏, 31 באוגוסט 2011
• הדס שבת נדיר, הכוח להעניק שם: על אביבה-לא לשמעון אדף, הכיוון מזרח 21, 2010, עמ' 45-50.
• סימונה באט, "ערים של מטה": תורת הנסתר של שמעון אדף, באתר ynet, 16 בדצמבר 2012
• לילך לחמן, המסע של שמעון אדף אחרי השפות הנשכחות, באתר הארץ, 18 בינואר 2013
• מתי שמואלוף, ילד הולך לאיבוד | מוקס נוקס, שמעון אדף, ישראל היום, 2017
• איילת קליין כהן, כשהרגש מתנגש עם השכל: שמעון אדף מזגזג, באתר nrg‏, 4 בדצמבר 2014
• סימונה באט, שמעון אדף: בולש אל שבילי הכתיבה הנכונים, באתר ynet, 27 באוקטובר 2015
• יוני ליבנה, "שַדְרַךְ" של שמעון אדף: מה עומד מאחורי השם המסקרן?, באתר ynet, 1 באפריל 2017
• שיר ערש, מכשירי כתיבה, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• Yael Segalovitz, "Queering Identity Politics in Shimon Adaf's Aviva-No", CLCWeb: Comparative Literature and Culture 22:1, 2020
• עמרי הרצוג, "הלשון נושלה" של שמעון אדף: יצירה פלאית, שרק מחברה יכול להבינה במלואה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2021
• מנחם קוג'מן, "השף והאשף", על הלשון נושלה, פנס מוסף לביקורת ספרות, ינואר 2022.
• איל חיות-מן, ‏"הלשון נושלה" היא יצירת פנטזיה עברית מרשימה אך מפוזרת, בעיתון מקור ראשון, 15 באוגוסט 2021
• אלפרד כהן, לשון נופל על לשון, באתר "מעלה", דצמבר 2021 - על "הלשון נושלה"
• רונית מטלון, ובלבד שלא להחליק אל התפקיד המובנה מראש, באתר הארץ, 28 באפריל 2024
• אלעד נבו, חציית סף הפלא, אתר מעלה, דצמבר 2024, על "גם (סיפורה של האחות הבכורה, רווקה בת שלושים, החיה על סף הפלא)"