שמעון אדף
שמעון אָדָף (נולד ב-19 ביוני 1972) הוא משורר, סופר ומוזיקאי ישראלי. מלמד במחלקה לספרות עברית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמוסדות לימוד נוספים.
 | |
| לידה |
19 ביוני 1972 (בן 50) שדרות, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב |
| שפות היצירה |
עברית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קורות חייועריכה
שמעון אדף נולד בשדרות בשנת 1972.
שיריו הראשונים ראו אור בכתב העת "מאזנים" בשנת 1991. בשנת 1993 נמנה עם מקימי כתב העת "אֵב", לצדו של דורי מנור. כתב העת לא האריך ימים, והתפרסמו רק שלושה גיליונות שלו (הגיליון השלישי מוספר 4).
בשנת 1994 עבר לגור בתל אביב, והחל לנגן בלהקת "האצולה" (ידועה גם כ"אצולת הכאב"). להקה זו הוציאה דיסק בשם "צורך" בשנת 1996 והתפרקה לאחר מכן. אחר כך למד לתואר ראשון בתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. במסגרת זו לקח קורסים במתמטיקה, מדעי המחשב, בלשנות, פילוסופיה, אמנות וספרות.
ספר שיריו הראשון, "המונולוג של איקרוס", מתאפיין בשילוב בין השפעות קלאסיות, בעיקר מהמיתולוגיה היוונית, לבין נושאים מודרניים כגון מוזיקת רוק ומדע בדיוני. בספר מתייחס אדף גם לעיר הולדתו, שדרות, בשיר המסתיים במילים "רק מקומות חסרי אהבה זוכים לאהבה מוחלטת". אדף זכה בפרס לספר ביכורים מטעם משרד החינוך והתרבות עבור ספר זה, שאף הוכנס מאוחר יותר אל תוכנית הלימודים בספרות.
לספר השירה השני של אדף, "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי", צורף דיסק ובו שישה שירים מתוך הספר, אותם קורא אדף למוזיקה שהלחינו דוד גרוס, שמעון טל ואדף עצמו.
בשנת 2004 פרסם אדף רומן ראשון, "קילומטר ויומיים לפני השקיעה", שהוא סיפור בלשי מורכב המתרחש בתל אביב. במרכז הרומן עומדת חקירת הרצח של דליה שושן, זמרת רוק מצליחה משדרות.
בשנת 2000 החליף אדף את חיים פסח בתפקיד עורך הפרוזה של הוצאת כתר, ובאוקטובר 2005 פרש מהתפקיד, לדבריו כדי להתמסר לכתיבת רומן שני ולמספר פרויקטים נוספים, בהם הקלטת ביצועים של להקות היפ הופ לשיריו.
בשנת 2003 השתתף בתוכנית הכתיבה הבינלאומית של אוניברסיטת איווה מטעם תוכנית פולברייט.
ב-2006 יצא לאור ספרו הרביעי, "הלב הקבור", ספר פנטזיה המבוסס על פרק בספר בראשית ועל ההגות היהודית בימי הביניים.
נמנה עם מארגני וחותמי עצומת הסופרים הצעירים, יחד עם ניר ברעם, דודו בוסי ואחרים, שיצאו בקריאה להפסיק את הלחימה במהלך מלחמת לבנון השנייה. אחת ממטרות העצומה הייתה הבעת מחאה נגד סופרים שנחשבים לחלק מהממסד ושתמכו בהמשך הלחימה, וכן השמעת קריאה רעננה של קבוצה הרואה את עצמה כמייצגת של הדור הספרותי הצעיר.
בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה.
בשנים 2006–2008 לימד כתיבה יוצרת בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים. החל משנת 2007 הוא מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מלמד גם במנשר לאמנות, בית אריאלה ומדיטק.
בשנת 2008 יצא לאור ספרו "פנים צרובי חמה". קורותיה של גיבורת הספר, אורי אלחייני, מתוארות משתי פרספקטיבות: ילדותה בנתיבות, וחייה כסופרת ילדים נשואה ואם לבת המתגוררת בתל אביב. ב"תודות" בסוף הספר מצויה הפניה לבלוג "מפה להליכה לאיבוד" אותו יצר אדף בשם הדמות באתר "בננות בלוגס".
בשנת 2009 הוציא את ספר השירה השלישי שלו, "אביבה-לא", בו כתב על ההתמודדות עם מותה בטרם עת של אחותו הגדולה והאהובה אביבה. על ספר זה זכה בשנת 2010 בפרס יהודה עמיחי.[1]
באפריל 2010 הוציא את ספר הפרוזה הרביעי שלו, "כפור", המתאר את החיים בתל אביב חרדית בעוד כ-500 שנה. אדף כתב את הספר גם מתוך חוויות ילדותו כנער אשר התחנך חינוך דתי-חרדי.
באוגוסט 2011 הוציא את ספר הפרוזה החמישי שלו, "מוקס נוקס", המתאר את חייו של נער ממשפחה דתית אדוקה, המתרחק מן הדת ומתקרב דווקא אל הפילוסופיה ואל תרבות הרוח. הספר בוחן את הנער בעבר ובהווה, כגבר בודד המתגורר ביפו, מתבונן וכותב, אך נכשל ביחסים. מקור השם "מוקס נוקס" הוא ביטוי לטיני שפירושו "בקרוב הלילה נופל" - הזמן קצר והמלאכה מרובה. בפברואר 2013 זכה בפרס ספיר לספרות על ספרו זה.[2]
אחדים משיריו של אדף הולחנו והוקלטו. מהם התפרסמו במיוחד "תגידי שטוב", "מדליק את הטלוויזיה" ו"אוטוביוגרפיה" בביצוע כנסיית השכל, "נכנע לך" בביצועו של ברי סחרוף, "סימני סערה" בביצוע חיים אוליאל ו"לא מוצא תשובה" בביצוע שמעון בוסקילה.
בדצמבר 2012 יצא לאור ספר הפרוזה השישי של אדף, "ערים של מטה", חלק שלישי בטרילוגית "ורד יהודה" (קדמו לו "כפור" ו"מוקס נוקס"). הספר מתאר את קורותיו של בחור אשר בעת שהותו בברלין נתקל בסמל שממלא אותו חרדה, והוא נכפה לחקור את תולדותיו. במקביל מתוודעים הקוראים לסיפורם של אח ואחות שחייהם עומדים בצל משיכתו של אביהם לתורת הסוד.
בשנת 2013 השתתף כחבר בוועדת ההיגוי של בית לעברית ראשון לציון.
בשנת 2014 ייסד את כתב העת צריף.
בשנת 2015 יצא לאור ספרו "קובלנה של בלש", המשך לספרו הבלשי הראשון.
בשנת 2017 זכה בפרס ניומן לספרות עברית.[3] הפרס חולק בטקס באוניברסיטה העברית בירושלים, בהשתתפות להקת "כנסיית השכל" שביצעה אחדים משיריו.
בשנת 2017 נכלל ספרו "קום קרא", שיצא לאור בהוצאת דביר, ברשימה הקצרה של המועמדים לזכייה בפרס ספיר.[4] בשנת 2021 נכלל ספר בעל השם הפלינדרומי, "הלשון נושלה", שיצא לאור בהוצאת פרדס, ברשימה הקצרה של המועמדים לזכייה בפרס ספיר.
מספרי השירהעריכה
מספרי הפרוזהעריכה
- קילומטר ויומיים לפני השקיעה, הוצאת כתר, 2004
- הלב הקבור, הוצאת אחוזת בית, 2006
- פנים צרובי חמה, הוצאת עם עובד, 2008
- כפור, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2010
- מוקס נוקס, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011
- ערים של מטה, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2012
- מתנות החתונה, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2014
- קובלנה של בלש, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2015
- שַדְרַך, הוצאת רסלינג, 2017
- קום קרא, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2017
- אהבתי לאהוב, מסדרת רוח צד בהוצאת דביר, 2019
- הלשון נושלה, הוצאת פרדס, 2021.[5]
מספרי העיוןעריכה
- אני אחרים, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2018
לקריאה נוספתעריכה
- הלית ישורון, איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 503–527, ראיון עם שמעון אדף מאפריל 2014.
קישורים חיצונייםעריכה
שמעון אדף, באתר MusicBrainz (באנגלית)- שמעון אדף, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- שמעון אדף, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- שמעון אדף, באתר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
- שמעון אדף, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- שמעון אדף, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- שמעון אדף, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של שמעון אדף, באתר "סימניה"
- רשימת הפרסומים של שמעון אדף, בקטלוג הספרייה הלאומית
- עמיחי שלו, סופר צרוב חמה, באתר ynet, 27 בנובמבר 2008
- עוד מעט ירד הקיץ EP של אדף להורדה ברשת
- אלי אשד, שפת הביניים של שמעון אדף
- יוני ליבנה, ריאיון עם שמעון אדף, כפור, ידיעות אחרונות, 16 באפריל 2010
- שהרה בלאו, “אלוהים דומה לבעל דירה”, באתר כביש ארבעים, גיליון 122, אוקטובר 2011
- אלי אליהו, שמעון אדף על הרגע שבו סופר נולד, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2012
- לילך וולך, שמעון אדף סוגר טרילוגיה ספרותית מפוארת באמירה צנועה, באתר וואלה!, 17 בינואר 2013
- יניב מגל, זוכה פרס ספיר שמעון אדף: "אני במין מצב שמצפה רק לאסונות", באתר גלובס, 18 בפברואר 2013
- יותם שווימר, "אני משהה את העולם באמצעות הכתיבה", באתר ynet, 13 בספטמבר 2014
- אורי זר אביב, ומוזיקה לשיר הזה אין: שמעון אדף ולהקת קטב מרירי בראיון משותף, באתר "Time Out ישראל", 27 בינואר 2015
- עמית קלינג, קובלנה של סופר: שמעון אדף חוזר לספרות הבלשים. ריאיון, באתר "Time Out ישראל", 10 בספטמבר 2015
- טליה לוין, הסופרים שהגיעו לגמר פרס ספיר מגלים סודות מחדר הכתיבה, באתר גלובס, 9 בפברואר 2018
- גילי איזיקוביץ, שמעון אדף הופך את הקרביים של הספרות הישראלית, באתר הארץ, 8 ביולי 2018
- יעל סגלוביץ, מבחר תרגומים לאנגלית מתוך "אביבה-לא" לשמעון אדף, באתר Trinity JoLT (באנגלית)
- עדי יותם, "אני רוצה להיות בדבר הבא": ריאיון עם שמעון אדף, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 01.09.2021
.svg){kind=logo}
- דפנה לוי, ראיון אישי עם שמעון אדף בפודקאסט ״על החיים ועל המוות״, 21 בינואר 2022
- מכתביו
- קטע מתוך ספרו החדש "ערים של מטה", באתר הארץ, 25 בדצמבר 2012
- המוות קרה אבל איכשהו המשכתי לחיות, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2008
- היום שבו שמעון אדף רצה להיות סופר, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2014
- "החיים הישנים, מאת דורון אפללו", באתר "אורות"
- על ארציותם של החיים ברומנים של יעקב שבתאי, מכאן י"ד, מרץ 2014, עמ' 264–275
- על כתביו
- מתי שמואלוף, זמן אהבה: על השיר של שמעון אדף מתוך המונולוג של איקרוס, 5 בנובמבר 2005
- מתי שמואלוף, בין לבין – מיפוי טריטוריה מזרחית-ישראלית: על "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" ספרו של שמעון אדף, 9 בפברואר 2006
- מתי שמואלוף, בעניין "שלילת הגלות" – פנטזיה מזרחית: על הלב הקבור – שמעון אדף, 22 במרץ 2007
- אסתי אדיבי שושן, גם לנתיבות יש רגע של הולדת, על "פנים צרובי חמה", באתר "מחשבות על ספרים", דצמבר 2008
- אלי הירש, על "אביבה-לא", ידיעות אחרונות, 20 בנובמבר 2009
- לילך לחמן, לא על דרך השירה אלא לפי כאב, באתר הארץ, 08/01/10
- חביבה פדיה, "אביבה-לא" מאת שמעון אדף, לא על דרך השירה אלא לפי כאב, באתר הארץ, 24/03/10
- אריאנה מלמד, הלם העתיד, באתר ynet, 8 ביוני 2010
- רן יגיל, מכת קור: על "כפור" של שמעון אדף, באתר nrg, 28 באפריל 2010
- אריק גלסנר, על "כפור", של שמעון אדף, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, פורסם במוסף הספרותי של "מעריב" במאי 2010
- ענבל מלכה, "מוקס נוקס" מאת שמעון אדף, ספר הסכסוך הפנימי, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2011
- אסנת סקובלינסקי, מה חשבנו על הספר החדש של שמעון אדף?, נענע10, 31 באוגוסט 2011
- הדס שבת נדיר, הכוח להעניק שם: על אביבה-לא לשמעון אדף, הכיוון מזרח 21, 2010, עמ' 45-50.
- סימונה באט, "ערים של מטה": תורת הנסתר של שמעון אדף, באתר ynet, 16 בדצמבר 2012
- לילך לחמן, המסע של שמעון אדף אחרי השפות הנשכחות, באתר הארץ, 18 בינואר 2013
- מתי שמואלוף, ילד הולך לאיבוד | מוקס נוקס, שמעון אדף, ישראל היום, 2017
- איילת קליין כהן, כשהרגש מתנגש עם השכל: שמעון אדף מזגזג, באתר nrg, 4 בדצמבר 2014
- סימונה באט, שמעון אדף: בולש אל שבילי הכתיבה הנכונים, באתר ynet, 27 באוקטובר 2015
- יוני ליבנה, "שַדְרַךְ" של שמעון אדף: מה עומד מאחורי השם המסקרן?, באתר ynet, 1 באפריל 2017
- שיר ערש, מכשירי כתיבה, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
- עמרי הרצוג, "הלשון נושלה" של שמעון אדף: יצירה פלאית, שרק מחברה יכול להבינה במלואה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2021
- מנחם קוג'מן, "השף והאשף", על הלשון נושלה, פנס מוסף לביקורת ספרות, ינואר 2022.
- איל חיות–מן, "הלשון נושלה" היא יצירת פנטזיה עברית מרשימה אך מפוזרת, בעיתון מקור ראשון, 15 באוגוסט 2021
- אלפרד כהן, לשון נופל על לשון, באתר "מעלה", דצמבר 2021 - על "הלשון נושלה"
הערות שולייםעריכה
- ^ מיה סלע, עכבר העיר אונליין, הפרס לשירה ע"ש יהודה עמיחי יוענק לחדוה הרכבי ושמעון אדף, באתר הארץ, 29 באפריל 2010
- ^ יערה יעקב, שמעון אדף הוא הזוכה בפרס ספיר לשנת 2012, באתר ynet, 17 בפברואר 2013
- ^ פוסט בדף פייסבוק של החוג לספרות עברית, האוניברסיטה העברית בירושלים
- ^ איתמר זהר, נעה ידלין, שמעון אדף ורות אלמוג בין מועמדי פרס ספיר, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2017
- ^ עמרי הרצוג, "הלשון נושלה": יצירה פלאית, שרק מחברה יכול להבינה במלואה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2021