פתיחת התפריט הראשי

שרית וינו-אלעד

שחקנית, זמרת ומדבבת ישראלית

שרית וינו-אלעד (נולדה ב-26 באוגוסט 1971 בבאר שבע) היא שחקנית, זמרת ומדבבת ישראלית.

שרה (שרית) וינו-אלעד
שרית וינו-אלעד
שרית וינו-אלעד במהלך הפגנה של "שלום עכשיו"
לידה 26 באוגוסט 1971 (בת 48)
באר שבע, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שירה
מקום לימודים בית צבי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שרית וינו-אלעד (משמאל) בחזרות להצגה "החולה המדומה", תיאטרון באר שבע, 2010

ביוגרפיהעריכה

נולדה בשם חיה-שרה (שרית) וינוגרד. החלה דרכה המקצועית בין השנים 1986 -1989, בלהקת צעירי תל אביב. לאחר שירותה הצבאי, החלה ללמוד בבית הספר למשחק "בית צבי" וסיימה את לימודיה ב-1992. ההצגה "הבן של יעקוב", בבימויה זכתה ב-2009 בפרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו.[1]

בשנים האחרונות היא מטפלת בשיטת הטיפול נשימה מעגלית.

וינו-אלעד גרושה ואם לשתי בנות ומתגוררת בהרצליה.

תיאטרוןעריכה

השתתפה במחזמר "שיקגו" ב"בית צבי", בהצגות "מלך היהודים", "משרתם של שני אדונים", "זעקי ארץ אהובה", "האחיות רוזנצוויג" ו"תעלולן ספקן" בתיאטרון הבימה, "המורדים" בתיאטרון הקאמרי, "חלום ליל קיץ" ו"ים, יבשה, ים" בתיאטרון צוותא, "ארוחה עם חברים", "מה עושים עם ג'ני" ו"אבודים ביונקרס" בתיאטרון בית ליסין, והמחזה "גילי" מאת אורנה יקיר.

ב-2008 הופיעה בבימת הקאמרי במחזות הזמר "כנר על הגג" כגולדה ובמחזמר "סאלח שבתי" כפרידה בשיתוף עם תיאטרון שדרות. השתתפה גם בתפקידים ראשיים בהצגות "משפחה חמה", "סוף טוב" ו"החברות הכי טובות" מאת ענת גוב, ובהצגה "האסיר בלב העיר" מאת ניל סיימון בתיאטרון הקאמרי. ב-2012 שחקה בהצגה "פופר" מאת חנוך לוין, בבימוי מוני מושונוב, בתיאטרון הקאמרי. ב-2015 החלה להשתתף בהצגה "רומיאו ויוליה" מאת ויליאם שייקספיר בתיאטרון באר שבע.

קולנועעריכה

בקולנוע השתתפה ב"אלינור" של קרן ידעיה ב-1993, "מסוכנת" של שמי זרחין ב-1998 לצד משה איבגי וגילה אלמגור, "אור" של קרן ידעיה בשנת 2004 ו"נודל" של איילת מנחמי בשנת 2007. ב-2012 השתתפה, בתפקיד מיכאלה, בסרטו של שמי זרחין "העולם מצחיק", ובסרט הקולנוע "רווקה פלוס". בשנת 2015 השתתפה בסרט "ציפורי חול". בשנת 2018 השתתפה בסרט "היום שאחרי לכתי" בתפקיד סיוון ובסרט "שרוכים". בשנת 2019 השתתפה בסרט "מריונטה".

טלוויזיהעריכה

בשנת 1989 השתתפה במסגרת להקת צעירי תל אביב בסדרת הטלוויזיה "החופש האחרון". מאוחר יותר השתתפה בתוכנית ההמשך של "הקומדי סטור" "פרה פרה" כמשתתפת הנשית היחידה. כמו כן, השתתפה בתוכנית ההומור "זהו זה!" לצד מוני מושונוב וגידי גוב.

בין השנים 2003-2000 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "הבורגנים" לצד רמי הויברגר וקרן מור בערוץ 2. הגישה והשתתפה לאחר מכן בתוכניות ומגזינים כמו "עושים חיים וטעים", "בעל בעל בית" ו"מת להיות". ב-2005 השתתפה ב"פיני הגדול" בביפ וב-2007 השתתפה בסדרתה של עירית לינור, "משמורת". ב-2009 השתתפה במיני סדרה "תמיד אותו חלום". בשנת 2011 השתתפה בסדרה "ילדי ראש הממשלה". בשנת 2013 הופיעה בסדרה "המשרד". ב-2015 השתתפה בסדרות "משפחה שולטת" ו"הקלמרים". ב-2018 השתתפה בסדרה "פמת״א". ב-2019 השתתפה בסדרה "רק להיום" של ניר ברגמן.

דיבוב ושירהעריכה

דיבבה סדרות וסרטים, ביניהם "היה היה - החיים", "עלילות טייני טון", "מסיפורי המלך בבר", "מלך האריות" בתפקיד נלה, "משפחת סופר על", "פוקהונטס" בתפקיד נאקומה ו"משפחת סופר-על 2".

ב-1999 התנסתה בשירה, כשהשתתפה באלבומו של ניר פרידמן "מסתובב בשכונה שלי". בשנת 2001 זכתה לאהדה כזמרת כששרה, לצד חני פירסטנברג, בסדרה "הבורגנים" את השיר "דרכנו", (גרסת כיסוי לשיר של דני בסן), אשר היה ללהיט גדול. כמו כן הוציאה סינגלים, ביניהם "מה שיהיה יהיה", "שוקי", "כשאתה בהיי" ו"כמו רוח". לאחר שהד ארצי החליטו בשנת 2004 לוותר על הוצאת אלבומה, המשיכה את הקלטתו באופן עצמאי והוציאה סינגל חמישי, "כל הזמן".

פעילות פוליטיתעריכה

וינו-אלעד היא פעילה בולטת נגד הכיבוש.[2] בהקשר זה סרבה ב-2013 להופיע בהיכל התרבות באריאל כשחקנית בהצגה "חברות הכי טובות".[3] הנחתה שלוש פעמים את טקס יום השואה האלטרנטיבי בתיאטרון תמונע.[4] וינו-אלעד חברה במפלגת מרצ.[5]

 
שרית וינו אלעד בילדותה בת שנה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מרב יודילוביץ', פרס ראשון להצגה על "ילדי הגזזת" בתיאטרונטו, באתר ynet, 13 באפריל 2009
  2. ^ רועי שרון, חברון: ההפגנה עברה בשקט, באתר nrg‏, 5 ביוני 2007
  3. ^ אורין ויינברג, עכבר העיר אונליין, שחקניות ההצגה "החברות הכי טובות" ביקשו לבטל הופעתן באריאל, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2013
  4. ^ וואלה! תרבות‏, שרית וינו אלעד בערב יום השואה: "מחוקקים לנו שוב את חוקי הרייך", באתר וואלה! NEWS‏, 05 במאי 2016
  5. ^ [1], באתר פייסבוק, 19 במרץ 2018