סאלח שבתי
סאלח שבתי הוא סרט קולנוע קומי ישראלי בבימויו של אפרים קישון ובכיכובו של חיים טופול, שיצא בשנת 1964. זהו הסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד לזכייה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, והראשון שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. מאוחר יותר הופק גם כמחזמר.
 | |
| בימוי | אפרים קישון |
|---|---|
| הופק בידי | מנחם גולן |
| תסריט | אפרים קישון |
| עריכה | דני שיק |
| שחקנים ראשיים |
חיים טופול גאולה נוני גילה אלמגור אריק איינשטיין שרגא פרידמן זהרירה חריפאי שייקה לוי פופיק ארנון אסתר גרינברג |
| מוזיקה | יוחנן זראי |
| צילום | פלויד קרוסבי |
| מדינה |
ישראל  |
| חברה מפיצה | סרטי נח |
| הקרנת בכורה | 2 ביוני 1964 |
| משך הקרנה | 110 דקות |
| שפת הסרט | עברית |
| סוגה |
סרט קומדיה |
| תקציב | 400,000 ל"י |
| פרסים |
גלובוס הזהב לסרט הזר מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר |
| דף הסרט ב-IMDb | |
  | |
רקעעריכה
"סאלח שבתי" החל כסדרת מערכונים שכתב אפרים קישון ללהקת הנח"ל בשנות החמישים. על בסיס המערכונים יצר קישון סרט קולנוע בהפקתו של מנחם גולן, בו כיכב חיים טופול, ובתפקידים משניים השתתפו זהרירה חריפאי, גילה אלמגור, אסתר גרינברג, אריק איינשטיין, שייקה לוי, גאולה נוני, שרגא פרידמן ומרדכי ארנון. נערכו 45 ימי צילום, ועלות ההפקה הסתכמה ב-400,000 ל"י.[1] הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה ב-2 ביוני 1964, בקולנוע חן בירושלים.[2] הוא זכה להצלחה קופתית כבירה ומכר 1,184,900 כרטיסים, הישג המציב אותו כסרט השלישי הנצפה ביותר בתולדות ישראל.[3] שמואל אור, מבקר "חרות", כתב כי "למרות ערכו האמנותי הירוד, שבר סאלח שבתי את כל שיאי הקופה... אין ספק: סאלח שבתי יהיה הסרט הישראלי הראשון, שללא כל מענקים וסובסידיות, יכסה את כל הוצאות הייצור שלו ויכניס רווח רב ליצרניו."[4] הוא שווק לחו"ל, הצליח גם בבתי הקולנוע בארצות הברית, זכה בשני פרסי גלובוס הזהב ואף הועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
העלילה מתרחשת בשנות החמישים לאחר הקמת מדינת ישראל, ומראה בצורה סאטירית את שהתרחש באותם זמנים, על קשיי העלייה והקליטה של עדות המזרח ויחסם של ילידי הארץ אליהם, הביורוקרטיה הבלתי אפשרית והפוליטיקה הישראלית הלא נקייה – כל זאת דרך דמותו של סאלח, עולה חדש שהגיע לישראל עם משפחתו ונאלץ להסתגל במהירות להווי החיים הישראלי.
את ההשראה לדמותו של סאלח שאב קישון מעולה חדש, שהוא ומשפחתו התגוררו עמו בצריפון במעברת "שער העלייה" בחיפה, בשנת 1949. יש הרואים בשמו של סאלח כשם סימבולי המרמז בהומור קישוני לביטוי "סליחה שבאתי",[5] כדוגמת הביטוי "סליחה שאני חי" (לאחר מלחמת ששת הימים הוציא קישון ספר הומוריסטי בשם "סליחה שניצחנו").
קטעים מהסרט צולמו בפנימיית הכפר הירוק, וחלקם במעברה שהייתה קיימת מול הפנימייה.
עלילהעריכה
סאלח שבתי הוא עולה שהגיע מאחת מארצות ערב יחד עם משפחתו המורחבת, אשתו ועוד שבעה ילדים (ודמות נוספת של אישה זקנה בלתי מזוהה שהצטרפה אליהם), בשנות ה-50 המוקדמות, מעט לאחר הקמת מדינת ישראל. עם הגיעו לישראל נשלח סאלח למעברה ומתרגל במהירות לחיי המקום ואף מגיע למעמד של מנהיג הקהילה, שנמצאת ליד קיבוץ אידאולוגי. עם התקרבות מועד הבחירות, נציגים ממפלגות שונות מציעים לו הצעות שונות (כמו למשל, שיכון), ומבקשים בתמורה שיפעל כקבלן קולות וידרבן את כל אנשי המעברה להצביע עבורם. אבל סאלח הוא אדם ישר ותמים מטבעו. הוא מתמודד עם הביורוקרטיה הישראלית הצעירה, מנצל את חולשותיה הידועות ולבסוף מנצח אותה וזוכה לדירת שיכון חדשה.
שחקניםעריכה
- חיים טופול – סאלח שבתי
- אסתר גרינברג - אתרוגה שבתי
- שייקה לוי – שמעון שבתי
- גאולה נוני - חבובה שבתי
- מרדכי ארנון - מרדכי שבתי
- גילה אלמגור – בת שבע, עובדת סוציאלית
- אריק איינשטיין – זיגי
- שרגא פרידמן - נוימן, מזכיר הקיבוץ
- זהרירה חריפאי - פרידה, עוזרת מזכיר הקיבוץ
- נתן מייזלר - יחזקאל גולדנשטיין, השכן הפולני במעברה
- חיים פולני - הנהג השמן שרצה להתחתן עם חבובה
- שמואל רודנסקי - פקיד תעסוקה
- ראובן שפר - פקיד דיור הנותן לעולים פתק לשיכון
- יענקלה בן-סירא - צ'צ'יק, קיבוצניק
- יעקב בנאי - קיבוצניק חבר מפלגה
- אלברט כהן - עירוני חבר מפלגה
- פסח בורשטיין - מר בירנבאום, תורם אמריקאי 1
- מייק בורשטיין - מר זוננשיין, תורם אמריקאי 2 (האיש שהיה סופר את 10 מזוודותיו)
- יהודה פוקס - מקבל פני התורמים ליער
- גדעון זינגר - ד"ר תיאודור קורץ (הבעלים של הכלבה פוצי)
- ציפורה פלד - אשת תיאודור (הבעלים של הכלבה פוצי)
- יהודה רובינשטיין - תושב המעברה עם הקול הדק ומטפחת על הראש
- שמואל וולף - תושב המעברה שהיה הולך עם העז שקשור אליו בחבל
- חינה רוזובסקה - נציגת אחת המפלגות בבחירות
מחזמרעריכה
1. תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 21 באפריל 1988
- יוצרים: במאי – אפרים קישון, תפאורה - רוני תורן, מוזיקה - נורית הירש, תנועה - גברי לוי ושלמה רוזמרין, תאורה - אריה כץ
- שחקנים: סאלח שבתי - זאב רווח, אתרוגה - גאולה נוני, שמעון שבתי - יהודה אליאס, חבובה שבתי - דפנה דקל, ניסים - אייל לוי/ערן יובן, מזל - מילי הררי/שירלי קלרמן, פנינה - שרון זרפיאן, עבדאללה - כפיר דהן/ארז רוזנווקס, ג'ולה - שולמית אדר, גולדשטיין - אברהם מור, הקשיש - ראובן גולדווסר, הפרחח - יוסי אשדות, ההונגרי - אלי מגוליאנו, הז'לוב - גרגורי טל, הפונדקאית - דבי בסרגליק, מלצרית - סיגי חזמה, נוימן - שמעון לב-ארי, פרידה - נירה רבינוביץ, צ'צ'יק - דוד ד'אור, בת-שבע - חני נחמיאס, זיגי - ראובן לביא, יחזקאל שולטהייס - אברהם רונאי, נרציסה - יעל עמית, בר הוניג - מישא נתן, דניאל וייסברגר - עמי מנדלמן, הפרחחית - ורדינה כהן.
השיר מתוך המחזמר, "אח יא-רב" (מילים: חיים חפר, לחן: נורית הירש), הפך ללהיט גדול בביצועו של רווח.
2. הדרן וצח כרמלי, 2002
- יוצרים: במאי - זאב רווח, מפיק - צח כרמלי
- שחקנים: סאלח שבתי - זאב רווח, אתרוגה - שרון שחל, שמעון שבתי - יהודה אליאס, חבובה שבתי - עירית בוסקילה, ההונגרי - צחי נוי/נתן נתנזון. יובל אברמוביץ', שלמה סדן, תקווה עזיז, דני שגב, אסתי כץ, איריס שגב, דורון אורן, דגנית דרו, יהודה אליאס.
3. התיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: 25 ביוני 2008
- יוצרים: במאי - משה קפטן, במאי משנה - תומר מוקד, תפאורה - ערן עצמון, תלבושות - יובל כספין, כוראוגרפיה - מיטל דאמרי, ניהול מוזיקלי: יוסי בן נון, עיצוב תאורה - מרטין עדין, מפיק ראשי - אבי גז, קלידים - גיורא ליננברג/נדב רובינשטיין, קורפטיציה - מיכל סולומון, עיבודים - יוסי בן נון ועמית פוזננסקי
- שחקנים: סאלח שבתי - איציק כהן, אתרוגה - שרונה אלימלך/לימור עובד, שמעון שבתי - אוהד יהודאי, חבובה שבתי - אלינור אהרון, גולדשטיין - גיל קפטן/נדב אסולין, נוימן - דויד בילנקה, פרידה - שרית וינו אלעד/אורית פלג, צ'צ'יק - רועי קקון/ערן חגי, בת-שבע - טל בלנקשטיין, זיגי - גלעד שמואלי/גיא ברכה, יחזקאל שולטהייס - יובל ברגר, נרציסה - דקלה הדר/איה שבא, בר הוניג - ניסו שליו, דניאל וייסברגר - יעקב תמיר/דן קיזלר.
- שחקני מתנ"ס שדרות: אלברט אלחרט, משה ליבנה, אביחן וקנין, דודו אבגי, נדב בניטה, גלעד ממן / בועז צפריר, מיטל סיאני, דניאל אוחנה, סתיו כהן, ליאור עזרן, נעה סאים, סתיו חג’בי, רון מרקוביץ, אליה בראון, בר כנעני, יובל צ’יבוטרו, טל דהן.
4. תיאטרון השעה הישראלי, הצגת בכורה: 26 במרץ 2014
- יוצרים: עיבוד ובימוי: גדי צדקה, מוזיקה - ארז יולביץ', תפאורה - סאשה ליסאנסקי, תאורה - אורי מורג, תלבושות - לימור הרשקו
- שחקנים: סאלח שבתי - יעקב כהן/גדי צדקה/שמעון מימרן, אתרוגה - שרונה אלימלך, חבובה - הילה סעדה, נוימן - יורם יוספסברג, בת-שבע - לאה גלפנשטיין/תמר שם אור, רביב מדר, יואל ברמן
5. מאור מיימון הפקות, הצגת בכורה: 9 במאי 2018
- יוצרים: בימוי וכיאוגרפיה: עומר זימרי, תפאורה: במבי פרידמן, תאורה: קרן גרנק, תלבושות: מאיה מידר מורן
- שחקנים: סאלח שבתי - נתן דטנר, אתרוגה- שרונה אלימלך, שמעון שבתי- הראל מויאל/שמעון חאבה, זיגי- גל אמיתי/ אימרי זיו ; רוני נדלר, מיטל נוטיק, אריה מוסקונה, שלום שמואלוב/ יפתח קמינר, יוסי סגל / חיים פליבה, דידי גת, דורון אורן, הילה מערבי/ רווית יעקב כהן, ענת סלונים
ביקורתעריכה
למרות הצלחתו הכבירה של הסרט, במיוחד בקרב בני עדות המזרח, נמתחה עליו ביקורת קשה באמצעי התקשורת. הביקורת הייתה בשני פנים: על איכות הסרט ועל דרך הצגת הדמויות בו.
טענתם של מבקרי הקולנוע הייתה שזהו סרט עם כישורי משחק ותסריט דלים. קישון העיד שגולדה מאיר הורתה לא להוציא את הסרט מחוץ לגבולות ישראל, אך לאחר הצלחתו בארצות הברית והפרסים שזכה בהם – היא חזרה בה. הסרט נחשב כראשון בסוגה שכונתה מאוחר יותר "סרטי בורקס". הוא כלל את עיקר הארכיטיפים העלילתיים ששימשו לאחר מכן ברוב סרטי הבורקס: התנגשות בין בן עדות המזרח העני לממסד האשכנזי האטום, קשר רומנטי בין אשכנזי המזוהה עם הממסד ונערה ענייה מעדות המזרח, והצלחתו של בן המזרח להערים על האליטה האשכנזית השלטת.
בשנים האחרונות הועלתה מצד מבקרים שונים טענה כי "סאלח שבתי" מציג את דמותו של בן עדות המזרח כדמות סטריאוטיפית ונלעגת, דמות של חסר השכלה שמצליח להסתדר בעזרת תחבולות שהוא נוקט ולא בעזרת כישורים אחרים. יחד עם זאת, הסרט לועג לא פחות לילידי הארץ, ה"צברים", ומתארם כיהירים ואטומים כלפי העולים ומי שאינו נמנה עם חברתם. קישון הגיב שאת הסרט יש לבחון במונחים סאטיריים, שהופנו בעיקר כלפי פוליטיקאים ואנשי השלטון ויחסם לאדם הפשוט.
גם המחזמר שהועלה בשנות השמונים זכה לביקורות לא מחמיאות מצד מבקרי התיאטרון. במיוחד נמתחה ביקורת על הדיאלוגים הגסים, לטענתם, ועל הסטריאוטיפים שבו.
סאלח שבתי בתרבותעריכה
בתוכנית "זהו זה!" משנת 1985, נעשה פרק ששמו "סלאח שבאתי", שבא בעקבות אירועי "מבצע משה". בפרק סלאח (גידי גוב) הוא עתה נציג מרכז הקליטה הבא לקבל את העולה החדש דויד (מוני מושונוב).
קישורים חיצונייםעריכה
"סאלח שבתי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"סאלח שבתי", באתר נטפליקס
"סאלח שבתי", באתר AllMovie (באנגלית)
"סאלח שבתי", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "סאלח שבתי", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "סאלח שבתי", באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- "סאלח שבתי", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אפרים קישון, "חבר'ה, איך עושים סרטים?", באתר ynet, על "סאלח שבתי", 3 במאי 2008
- אפרים קישון, חד גדיא, הסוסיאלית, מעריב, 24 בפברואר 1956
- נחום מוכיח, חיים טופול: "ישבתי שבוע ימים עם בחור בשם סאלח", באתר nrg, 15 באפריל 2013
- מרדכי נאור, 'סלח לי אדון סאלח': חמישים שנה ל'סאלח שבתי', בבלוג "עונג שבת", 2 ביוני 2014
- אורי ש. כהן, דרך חור בלבנה, עין לציון צופיה: "סאלח שבתי" ו"חור בלבנה״, אות 2, אביב 2012
הערות שולייםעריכה
- ^ אני, סלח וכל השאר, חרות, 7 ביוני 1964
- ^ סאלח שבתי - גיבור לאומי, מעריב, 3 ביוני 1964
- ^ גרץ, נורית. סיפור מהסרטים: סיפורת ישראלית ועיבודיה לקולנוע. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1993. עמ' 55.
- ^ שמואל אור, עשרת סרטי השנה של תשכ"ד, חרות, 27 בספטמבר 1964
- ^ בתיה אבישר, אילן אבישר, "הסצנה הישראלית : שפה, סרט, שיח : הוראת עברית בהקשר תרבות", הוצאת רמות, 2005, עמ' 58