ש. שלום

סופר, משורר ומתרגם עברי

ש. שלום (שמו המלא: שלום יוסף שפירא; 19 בדצמבר 19042 במרץ 1990) היה משורר, סופר, מחזאי, מסאי, עורך, ומתרגם עברי. חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1973.

ש. שלום
שלום יוסף שפירא
מימין לשמאל: נחום סלושץ, אשר ברש וש. שלום (עומד), בכנס סופרים עבריים בתל אביב, 1948
מימין לשמאל: נחום סלושץ, אשר ברש וש. שלום (עומד), בכנס סופרים עבריים בתל אביב, 1948
לידה 19 בדצמבר 1904
פרצ'ב, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 במרץ 1990 (בגיל 85)
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Shin Shalom (ש. שלום) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית, יידיש, גרמנית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

שלום נולד בפרצ'ב שבפולין, ועלה לארץ ישראל בשנת 1922, כאשר סבו, האדמו"ר מדרוהוביץ חיים מאיר יחיאל שפירא, צאצאו של המגיד מקוז'ניץ ושל רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, החליט לעלות עם כל משפחתו. ב-1925 הצטרף עם אביו, האדמו"ר מדרוהוביץ' רבי אברהם יעקב שפירא, לקבוצת החסידים שייסדו את כפר חסידים בעמק זבולון, בראשות קרוב משפחתו האדמו"ר מקוז'ניץ והאדמו"ר מיבלונה. את תיאור העלייה והטרגדיות שפקדו את הקבוצה תיאר בספרו "עליית חסידים".

עבד מספר שנים כמורה, אולם עקב מחלת לב החליט להפסיק להורות. בשנת 1930 למד פנומנולוגיה בגרמניה אצל תלמיד של הוסרל.

בשנים 1966-1961 היה יו"ר אגודת הסופרים.

נודע בעיקר כמשורר, וכמחבר משובח של סונטות. עם ספרי שיריו נמנים "פלא גמע" (1934), ו-"פנים אל פנים" (1940), ו"שירי קוממיות ישראל". חיבר דרמות ליריות, ביניהן "שבת עולם", "אדמה", "דן השומר". הסתופף בחוגו של המשורר יצחק למדן.

שיריו הראשונים שחוברו בוינה ובירושלים בעלי סגנון אקספרסיוניסטי מובהק. באופן כללי בשירתו הלירית ניכרת זיקה למסורת השירה הסימבוליסטית – ה"אני" השירי שלו תוהה על מסתרי העולם שמסביבו ומנסה להגיע לאיחוד מיסטי עמו. בשירתו מורגשת גם השפעת הסמלים והרעיונות של עולם הקבלה והחסידות. כן כתב שירה לאומית, והרבה לתרגם משירת העולם; בין היתר, תרגם את כל הסונטות של שייקספיר מאנגלית, וזכה על תרגומו זה בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

שיריו של ש. שלום תורגמו לכמה לשונות, בהן יידיש, אנגלית, גרמנית, ספרדית, צרפתית, וחלקם אף יצאו בקבצים. בשנת 1949 זכה בפרס ברנר,[1] בדצמבר 1956 זכה בפרס רופין[2] וב-1973 זכה בפרס ישראל לשירה.[3]

חיבר גם ספרי פרוזה, עם אלמנטים ביוגרפיים רומנטיים, שלא זכו להצלחה במיוחד.

אחיו היה המחנך יצחק שפירא, שהיה מנהל בית הספר הריאלי בחיפה בשנים 19551983.

ספריו עריכה

  • בלב העולם (1927), במספר מצומצם
  • מי? (1930), הו"ל על ידי ביאליק אשר שלח אותה אל בעל בית מסחר ספרים מוריה בת"א, סוכנה הראשי של דביר.
  • יומן בגליל (1932)
  • פלא גומע (1934)
  • מתוך הלהבה (1936)
  • ספר השירים והסונטות (1940)
  • און בן פלא (1940)
  • פנים אל פנים (1941)
  • היד השנייה (1942)
  • עולם בלהבות (1944)
  • חג לי היום (1944)
  • שבת העולם (1945)
  • אילן בכות (1946)
  • אדמה ושמי-שמים, פרקי מכורה, הוצאת עם עובד, (1949)
  • שירים (1949)
  • הנר לא כבה (1952)
  • היינו כחולמים (1954)
  • מבחר שירים (1956)
  • במתח הגבוה, תשעה סיפורים ומחזה, (1956)
  • בין תכלת ללבן (1958)
  • שירי קוממיות ישראל (1958)
  • שירת ש. שלום (1961)
  • ספר חיי רואי (1963)
  • ילקוט שירים (1968)
  • מסות (1968), רשימות תגובות ודברים, הוצאת יבנה, ת"א
  • מחתרת השיר, שירים חדשים, (1971)
  • כוכב התקומה (1972)
  • כתבים (1974)
  • האור הגנוז (1976)
  • שירים אחרי חצות (1979)
  • אל-גביש (1984)
  • השירים של הים (1987)
  • ספר השמחה (1989)
  • אחרית היונה (1994)

לקריאה נוספת עריכה

ספרים עריכה

  • ש. שלום, הדים, תגובות ומאמרים על שירתו (ליקט, ערך וצירף מבוא וביבליוגרפיה: שרגא אבנרי), ירושלים: ניומן, 1973
  • ש’ שלום, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו (ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה: שרגא אבנרי), תל אביב: עם עובד, 1981
  • ש. שלום - ריאיון על שירתו (נערך על ידי אברהם הולץ), תל אביב: 1987
  • אבידב ליפסקר, שירת ש. שלום: מסימבוליזם לאקספרסיוניזם נוסח העלייה השלישית, תל אביב: ספרית פועלים, סדרת פואטיקה וביקרת, 1991
  • יוסף שה-לבן, ש. שלום - הנחיות ללימוד, הוצאת אור עם, 1978.

מאמרים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ש. שלום בוויקישיתוף

מכּתביו:

הערות שוליים עריכה


הקודם:
שאול טשרניחובסקי
פרס ביאליק
1941
הבא:
שאול טשרניחובסקי, חיים הזז