ש. שלום

ש. שלום (שמו המלא: שלום יוסף שפירא; 19 בדצמבר 1904 – 2 במרץ 1990) היה משורר, סופר, מחזאי, מסאי, עורך, ומתרגם עברי. חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1973.

ש. שלום
שלום יוסף שפירא

מימין לשמאל: נחום סלושץ, אשר ברש וש. שלום (עומד), בכנס סופרים עבריים בתל אביב, 1948
לידה	19 בדצמבר 1904 פרצ'ב, רפובליקת פולין
פטירה	2 במרץ 1990 (בגיל 85) ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר)
שם עט	Shin Shalom (ש. שלום)
שפות היצירה	אנגלית, יידיש, גרמנית, עברית
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1941) פרס ברנר (1949) פרס ניומן (1975) פרס ישראל (1973) פרס טשרניחובסקי

תולדות חייו

שלום נולד בפרצ'ב שבפולין, ועלה לארץ ישראל בשנת 1922, כאשר סבו, האדמו"ר מדרוהוביץ חיים מאיר יחיאל שפירא, צאצאו של המגיד מקוז'ניץ ושל רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, החליט לעלות עם כל משפחתו. ב-1925 הצטרף עם אביו, האדמו"ר מדרוהוביץ' רבי אברהם יעקב שפירא, לקבוצת החסידים שייסדו את כפר חסידים בעמק זבולון, בראשות קרוב משפחתו האדמו"ר מקוז'ניץ והאדמו"ר מיבלונה. את תיאור העלייה והטרגדיות שפקדו את הקבוצה תיאר בספרו "עליית חסידים".

עבד מספר שנים כמורה, אולם עקב מחלת לב החליט להפסיק להורות. בשנת 1930 למד פנומנולוגיה בגרמניה אצל תלמיד של הוסרל.

בשנים 1966-1961 היה יו"ר אגודת הסופרים.

נודע בעיקר כמשורר, וכמחבר משובח של סונטות. עם ספרי שיריו נמנים "פלא גמע" (1934), ו-"פנים אל פנים" (1940), ו"שירי קוממיות ישראל". חיבר דרמות ליריות, ביניהן "שבת עולם", "אדמה", "דן השומר". הסתופף בחוגו של המשורר יצחק למדן.

שיריו הראשונים שחוברו בווינה ובירושלים בעלי סגנון אקספרסיוניסטי מובהק. באופן כללי בשירתו הלירית ניכרת זיקה למסורת השירה הסימבוליסטית – ה"אני" השירי שלו תוהה על מסתרי העולם שמסביבו ומנסה להגיע לאיחוד מיסטי עמו. בשירתו מורגשת גם השפעת הסמלים והרעיונות של עולם הקבלה והחסידות. כן כתב שירה לאומית, והרבה לתרגם משירת העולם; בין היתר, תרגם את כל הסונטות של שייקספיר מאנגלית, וזכה על תרגומו זה בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

שיריו של ש. שלום תורגמו לכמה לשונות, בהן יידיש, אנגלית, גרמנית, ספרדית, צרפתית, וחלקם אף יצאו בקבצים. בשנת 1949 זכה בפרס ברנר, בדצמבר 1956 זכה בפרס רופין וב-1973 זכה בפרס ישראל לשירה.

חיבר גם ספרי פרוזה, עם אלמנטים ביוגרפיים רומנטיים, שלא זכו להצלחה במיוחד.

אחיו היה המחנך יצחק שפירא, שהיה מנהל בית הספר הריאלי בחיפה בשנים 1955–1983.

ספריו

• בלב העולם (1927), במספר מצומצם
• מי? (1930), הו"ל על ידי ביאליק אשר שלח אותה אל בעל בית מסחר ספרים מוריה בת"א, סוכנה הראשי של דביר.
• יומן בגליל (1932)
• פלא גומע (1934)
• מתוך הלהבה (1936)
• ספר השירים והסונטות (1940)
• און בן פלא (1940)
• פנים אל פנים (1941)
• היד השנייה (1942)
• עולם בלהבות (1944)
• חג לי היום (1944)
• שבת העולם (1945)
• אילן בכות (1946)
• אדמה ושמי-שמים, פרקי מכורה, הוצאת עם עובד, (1949)
• שירים (1949)
• הנר לא כבה (1952)
• היינו כחולמים (1954)
• מבחר שירים (1956)
• במתח הגבוה, תשעה סיפורים ומחזה, (1956)
• בין תכלת ללבן (1958)
• שירי קוממיות ישראל (1958)
• שירת ש. שלום (1961)
• ספר חיי רואי (1963)
• ילקוט שירים (1968)
• מסות (1968), רשימות תגובות ודברים, הוצאת יבנה, ת"א
• מחתרת השיר, שירים חדשים, (1971)
• כוכב התקומה (1972)
• כתבים (1974)
• האור הגנוז (1976)
• שירים אחרי חצות (1979)
• אל-גביש (1984)
• השירים של הים (1987)
• ספר השמחה (1989)
• אחרית היונה (1994)

לקריאה נוספת

ספרים

• ש. שלום, הדים, תגובות ומאמרים על שירתו (ליקט, ערך וצירף מבוא וביבליוגרפיה: שרגא אבנרי), ירושלים: ניומן, 1973
• ש’ שלום, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו (ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה: שרגא אבנרי), תל אביב: עם עובד, 1981
• ש. שלום - ריאיון על שירתו (נערך על ידי אברהם הולץ), תל אביב: 1987
• אבידב ליפסקר, שירת ש. שלום: מסימבוליזם לאקספרסיוניזם נוסח העלייה השלישית, תל אביב: ספרית פועלים, סדרת פואטיקה וביקרת, 1991
• יוסף שה-לבן, ש. שלום - הנחיות ללימוד, הוצאת אור עם, 1978.

מאמרים

• גדעון קצנלסון, אני אחד שהם שניים, ב"מאסף" ה-ו, תשכ"ה-תשכ"ו.
• גדעון קצנלסון, השיר והמשורר, ב"הארץ", 22 באפריל 1965.
• עזריאל שוורץ, ש. שלום, ב"אמר", 19 בנובמבר 1937.
• ש"י פנואלי, בסוניטות ש. שלום, ב"העולם", 8 ביוני 1939.
• ישראל זמורה, שני ש. שלום, ב"הארץ", 4 באוגוסט 1944.
• ש. אלונים, 25 שנים ליצירת ש. שלום, ב"הארץ", 15 באפריל 1949.
• משה דור, על ש. שלום, ב"על המשמר", 26 פברואר 1965⁩.
• שלום בן-ברוך, שירי הקוממיות של ש. שלום, ב"הבקר⁩", 30 מאי 1958.
• ברוך קורצוויל, על משמעות הפלא בשירת ש. שלום, ב"מאזנים", אייר תשכ"ה, ע' 454-449.
• שרגא אבנרי, במאבק על דמות האדם, ב"מאזנים", ניסן-אייר תשכ"ח, ע' 370-361.
• הלל ברזל, המסתורין בשירת ש. שלום, ב"מאזנים", כסלו תשל"ה, ע' 41-23.
• "ייסוד כפר־חסידים", מזכרונות ש. שלום, תרפ"ה (1925), בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, חלק שני, פרק קטז, עמ' 1213–1221.
• אילת נגב, ש. שלום:אני מן הפצועים שאינם זועקים, בתוך שיחות אינטימיות, תל אביב: משכל, 1995. גרסה דיגיטלית בפרויקט בן־יהודה
• שלמה יניב, הבלדה העברית בת זמננו - מסורת וחידוש, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן, 1999, הפרק "בין האקטואלי לפלאי: עיון מחודש בבלדות של ש' שלום", עמ' 50–64.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ש. שלום בוויקישיתוף

• כתבי ש. שלום בפרויקט בן-יהודה
• רשימת הפרסומים של ש. שלום, בקטלוג הספרייה הלאומית
• ש. שלום, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• ש. שלום, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• גיטה אבינור, "שירת המסתורין" (על יצירתו של ש. שלום), בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975.
• דוד תדהר (עורך), "ש. שלום", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1991
• המשורר האלמוני, דף מידע מספר 63, 25 מרץ 2009, חנות הספרים של איתמר
• שרה בן-ראובן, שלי נעשה שלו: ש. שלום משפיע על עגנון, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2012
• משה בסוק, נגן ובנאי: ש. שלום, באתר פרויקט בן-יהודה
• הספרים של ש. שלום, באתר "סימניה"
• "הייתכן שבמדינה נאורה יגיע סופר דגול עד פת לחם?" – עזרת שר החינוך נבון לסופר במצוקה באתר ארכיון המדינה
• ש. שלום, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ש. שלום, דף שער בספרייה הלאומית
• ש. שלום, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• ש. שלום, בארכיון הבימה

מכּתביו:

• מתוך שירים מן העיזבון, נתיב, גיליון 3 (38), מאי 1994
• "שירה" ו"סוניטות", דבר, 14 ביולי 1972, המשך
• באין בשורה, בצרון 199, ינואר 1958, עמ' 117

הערות שוליים

הקודם: שאול טשרניחובסקי

פרס ביאליק 1941

הבא: שאול טשרניחובסקי, חיים הזז