רשות העתיקות
רשות העתיקות היא הגוף האחראי על החפירות הארכאולוגיות ועל אתרי העתיקות במדינת ישראל. כמו כן אחראית הרשות על מתן היתרים מתאימים לביצוע חפירות ארכאולוגיות, על פיקוח אתרי עתיקות וקביעת המדיניות והקריטריונים לטיפול בממצאים.
 | |
.JPG) | |
| חדר הישיבות העגול במבנה מוזיאון רוקפלר של רשות העתיקות | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| משרד אחראי | משרד המורשת |
| תאריך הקמה | 1 באפריל 1990 |
| סוכנות קודמת | מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי |
| חוק | חוק רשות העתיקות |
| מנכ"ל | אלי אסקוזידו |
| מטה מרכזי |
הקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל |
| שמות קודמים | אגף העתיקות והמוזיאונים |
|
www | |
  | |
היסטוריה
עריכה
החפירות הארכאולוגיות הראשונות בארץ ישראל נערכו על ידי החוקר הצרפתי פליסיאן דה סוסי בשנת 1851 בכנסייה של מצדה (שאותה הוא זיהה בטעות כארמון), ובשנת 1863, בקברי המלכים בירושלים. החפירות בקברי המלכים (מערת 'כלבא שבוע') היו לחפירות הארכאולוגיות הראשונות שלהן ניתן אישור רשמי של השלטונות העות'מאניים.
בשנים שלאחר מכן נוסדו המוסדות הארכאולוגיים הראשונים שפעלו בארץ ישראל, ובהם גם החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה (מאז שנת 1921). בימי המנדט הבריטי עוגן לראשונה הממסד הארכאולוגי של ארץ ישראל במסגרת מחלקת העתיקות, שמושבה נקבע במוזיאון רוקפלר.
במהלך מלחמת העצמאות, כשירושלים הייתה נתונה במצור, נתמנו הארכאולוגים ד"ר עמנואל בן דור וד"ר בנימין מייזלר לשמש כקצינים לארכאולוגיה ליד מפקדת מחוז ירושלים. עם הכרזת ההפוגה הראשונה הצטרף אליהם קצין שלישי, ד"ר שמואל ייבין, וב-26 ביולי 1948 הוקמה מחלקת העתיקות הישראלית. פעילותה של המחלקה התבססה על פקודת העתיקות המנדטורית.
ארגון מחלקת העתיקות
עריכהניהול המחלקה הוטל על ד"ר שמואל ייבין, לשעבר פקיד בממשלת המנדט ובעל השכלה ארכאולוגית. לסגנו מונה ד"ר עמנואל בן דור. עמם עבד צוות עובדים מצומצם, שהיו בחלקם עובדים לשעבר של מחלקת העתיקות המנדטורית, ביניהם יעקב פינקרפלד כראש תחום שימור אנדרטאות והמפקח הראשי, מיכאל אבי־יונה בתפקיד מזכיר מדעי ומפקח עתיקות במחוז ירושלים, רות עמירן כמפקחת מחוז הצפון, יעקב עורי כמפקח מחוז הדרום, פיליפ לנגסטף אורד גיא ניהל את מחלקת הסקרים, פנחס פנואל כהנא כמפקח המוזיאונים המקומיים, מילכה קסוטו שניהלה את הספרייה[1].
מחלקת העתיקות באה במגע עם שני גופים שפעלו רבות בימי המנדט הבריטי בתחום הארכאולוגיה: החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה והחוג לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. שיתוף פעולה של כל הגופים איפשר את הקמת מאגר המידע של המחלקה ששימש בסיס לפיקוח על העתיקות בארץ ישראל.
בחודש אוגוסט 1955 הועברה המחלקה למשרד החינוך והתרבות בתור אגף (אגף העתיקות והמוזיאונים – IDAM).
רק לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר מוזיאון רוקפלר עבר לשליטת מדינת ישראל, ניתן היה לבנות את האוסף הכללי של המידע הארכאולוגי, באמצעות שילוב בין המסמכים שהיו באגף העתיקות והמוזיאונים של מדינת ישראל, לבין אלה של מחלקת העתיקות המנדטורית, שהוחזקו בבניין של מוזיאון רוקפלר.
בשנת 1978 אושר בכנסת חוק העתיקות[2] שהחליף את הפקודה המנדטורית. בראשיתה הייתה זו מחלקה קטנה, שפעלה במסגרת המינהל לעבודות ציבוריות ושירותים טכניים (מע"צ) של משרד העבודה והבנייה. ב־1 בספטמבר 1989 אושר חוק רשות העתיקות[3], המגדיר את תחומי פעולתה ואחריותה של רשות העתיקות, וב־1 באפריל 1990 נוסדה רשמית רשות העתיקות, הכפופה למשרד החינוך. הקמתה של רשות העתיקות הייתה פרי יוזמתו ומאמציו של אלוף (מיל.) אמיר דרורי, מייסדה ומנהלה הראשון, וזכתה לברכתו ולתמיכתו של שר החינוך ונשיאה החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון.
מבנה ארגוני
עריכהרשות העתיקות כוללת מרחבים (מרחב צפון, מרחב מרכז, מרחב ירושלים, מרחב דרום והיחידה לארכאולוגיה תת-ימית) הממונים על אכיפת חוק העתיקות לרבות הפיקוח השוטף באתרי עתיקות, אישור תוכניות פיתוח באתרים אלו ופיקוח עליהן, מעקב אחר ביצוע חפירות הצלה וחפירות יזומות על ידי מוסדות מחקר. המרחבים מייצגים את רשות העתיקות מול יזמים ומול גופים ציבוריים. כמו כן, המרחבים מבצעים חפירות הצלה באמצעות הצוות הקבוע ועובדים זמניים הנמנים עם מערך הפיקוח שלו, לרבות עיבוד הממצאים עד להגשת הפרסום. בראש כל מרחב עומד ארכאולוג המרחב. כל מרחב מחולק למחוזות שמספרם נקבע על פי אופי האזור. בראש כל מחוז עומד ארכאולוג המחוז. בכל מחוז ישנו צוות של מפקחי נפה שמספרם נקבע על פי גודל ואופי האזור. מפקח הנפה אחראי על תחום גאוגרפי מוגדר.
הרשות מורכבת, בנוסף למרחבים, מתת-גופים המכונים "תחומים", כאשר כל גוף אחראי על תחום שונה:
- תחום מחקר והתמחויות בארכאולוגיה
- זהו הגוף המקצועי והמרכזי של רשות העתיקות ובידיו הסמכות המדעית. בתחום זה עובדים ארכאולוגים חופרים, חוקרים ומומחים, וכן רכזי הדוחות המדעיים. תחום זה אחראי להנפיק רישיונות והרשאות לחפירות, וכן ליזום קשרים מדעיים עם מוסדות ארכאולוגיים בישראל ומחוצה לה.
- תחום טיפול בממצאים
- תחום זה אחראי על קביעת המדיניות והקריטריונים לטיפול בממצאים. טיפול בממצאים ניידים, שנתגלו בחפירות, בסקרים או בכל פעילות ארכאולוגית אחרת מטעם רשות העתיקות, ושימורם.
- תחום שימור
- זוהי הזרוע המקצועית והמדעית לשימור המורשת הארכאולוגית הבנויה (הנייחת) של ארץ ישראל. במסגרת זו מתועדים האובייקטים המיועדים לשימור ומבוצעות פעולות שימור אדריכלי ואומנותי. בעקבות שינוי ארגוני שהוחל בשנת 2009 הפך תחום שימור ל-מינהל שימור.
- תחום אוצרות המדינה
- תחום זה אחראי על רישום כל עתיקות המדינה, תיעודם והקמת מאגר מידע מרכזי. כמו כן אחראי התחום לייעץ למוזיאונים, ליזום תערוכות ולהשאיל ממצאים.
- תחום טכנולוגיות המידע
- תחום זה מעניק תמיכה בפעילות הרשות באמצעות פיתוח, העמדה ואחזקה של מערכות המידע, של רשת התקשורת ושל תשתית המחשוב של הרשות.
- תחום פרסומי רשות העתיקות
- תחום הפרסומים אחראי להוציא לאור את תוצאות הפעילות המדעית של רשות העתיקות – חפירות, סקרים ומחקרים רלוונטיים – ולהביאם לידיעת קהילת החוקרים בישראל ובעולם. התחום מוציא לאור ארבע סדרות של כתבי עת ומדריכים לאתרים ארכאולוגים.
בנוסף לתחומים אלו קיימות יחידות ומחלקות נוספות, כגון היחידה למניעת שוד עתיקות, ארכיון, ספרייה, היחידה לארכאולוגיה ימית (שפרט לעבודתה בתחום הארכאולוגיה הימית, סייעה באיתור מטוס מוסקיטו נעדר) וההנהלה.
ליד הרשות פועלת מועצה ארכאולוגית הממונה על ידי שר החינוך והתרבות המהווה את הגוף המקצועי העליון במדינת ישראל המייעץ לרשות העתיקות הממונה על אכיפת חוק העתיקות והסדרת כל הפעילות הנוגעת לעתיקות ולאתרי עתיקות בישראל.
מנהלי רשות העתיקות
עריכה- שמואל ייבין (1948–1961)[4]
- אברהם בירן (1961–1974)
- אברהם איתן (1974–1988)
- אמיר דרורי (1988–2000)[5]
- יהושע דורפמן (2000–2014)[6]
- ישראל חסון (2014–2021)[7]
- אלי אסקוזידו (2021–מכהן)[8]
פעילות הרשות
עריכההכרזה של אתרי עתיקות
עריכהחלק חשוב מעבודת אגף העתיקות הוקדש להכרזתם של אתרי עתיקות. בשנת 1964 ערך יוחנן לנדאו, מנהל הארכיון, במסגרת תפקידו, את רשימת המצבות ההיסטוריות שפורסמה בילקוט הפרסומים, אשר החליף את רשימת ההכרזות שנערך בתקופת המנדט הבריטי. בילקוט הפרסומים מפורסמים נכון ל-2003 כ־17,500 אתרים מוכרזים מתוך כ-23,500 אתרים ידועים.
חפירות
עריכהבתקופת פעילותו של אגף העתיקות נערכו מספר חפירות חשובות, למשל בתל דן, בתל אשדוד, בעין גדי, בחמת גדר, בבית שאן ובבית גוברין. אגף העתיקות היה מעורב במאות חפירות הצלה, לעיתים בשיתוף עם המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית, ירושלים, או עם החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה. החפירה הארכאולוגית הראשונה בתולדות מדינת ישראל נערכה בתל קסילה, שעל גדות נחל הירקון, בניהולו של בנימין מזר ומטעם החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. הרישיון לחפירה ניתן בחודש אוקטובר 1948 והוא נחתם על ידי שר העבודה והבינוי מרדכי בנטוב. בשנת 1963 החלו באגף העתיקות לנפק הרשאות לחפירות קטנות ולעובדי אגף העתיקות עצמו. ההרשאה הראשונה ניתנה ב־23 בנובמבר 1963 לד"ר יוחנן אהרוני, על ידי מנהל אגף העתיקות פרופ' אברהם בירן, כהיתר לחפירה במערת קברים בח'רבת שיח' אברהים (חורבת דורן), שליד בר גיורא. מאז ועד לסוף שנת 2003 הוצאו 8,987 רישיונות והרשאות.
ארכיונים
עריכהבתקופת המנדט רוכז כל החומר התיעודי הקשור בארכאולוגיה של ארץ ישראל, כולל האוספים, תיקי התיעוד, המפות והתוכניות, במשרדי מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט, במוזיאון רוקפלר בירושלים. עם סיום המנדט הבריטי נותרו הארכיונים הללו ברשותה של ממשלת ירדן, ולכן נאלצו הרשויות הישראליות להתחיל את דרכם מחדש. לאחר מלחמת ששת הימים כשעבר מוזיאון רוקפלר לשליטת מדינת ישראל, עברו גם הארכיונים שבו לאחריות אגף העתיקות של מדינת ישראל.
בחודש ינואר 2013 החלה הרשות להעלות את הארכיונים שלה לרשת, וזאת במטרה לאפשר זמינות המידע לציבור ושימורו באמצעים דיגיטליים. לשם כך יצרה אתר אינטרנט שנקרא "הארכיון המדעי". הארכיון כולל מסמכים, צילומים, מפות ותוכניות. בשלב ראשון הועלו החומרים מירושלים ועכו בין השנים 1948-1919[9].
בספטמבר 2014 הכריזה הרשות על פתיחת אתר "אוצרות המדינה" המכיל מידע על אלפי פריטים מאוספי אוצרות המדינה של הרשות[10]. המיזם מצטרף אל מיזמים קודמים של הרשות להנגשת מידע: הארכיון המדעי, הספרייה הדיגיטלית של מגילות מדבר יהודה, ואתר מפות הסקר הארכאולוגי של ארץ ישראל[11].
פרויקט פאביסה
עריכהחפירות רבות שבוצעו בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל לא פורסמו מעולם. חלק מהארכאולוגים שביצעו אותן נפטרו בינתיים או פרשו לגמלאות. רשות העתיקות הקימה בשנת 2021 מאגר נתונים בשם פאביסה (בעקבות המונח פאוויסה - בורות גניזה פולחניים בתרבויות עתיקות באגן הים התיכון), אשר יכלול תמצית המידע מתיקי חפירה אשר לא פורסמו[12]. מאגר מידע זה ממוחשב בחלקו - מאות דפי מידע כבר הועלו לאתר ספריית רשות העתיקות[13], והכוונה היא להמשיך במפעל התיעוד עד לכיסוי כל חפירות העבר שלא פורסמו.
פעילות במסגרת מלחמת חרבות ברזל
עובדי רשות העתיקות סייעו באיתור שרידי גופות של הנרצחים ביישובים ובמסיבה ברעים.[14][15]
ועדת ערר לפי חוק העתיקות
עריכהעל פי סעיף 36 לחוק רשות העתיקות, התשל"ח-1978 הוקמה ועדת ערר הדנה בעררים שמוגשים לרשות העתיקות ולמועצה הארכאולוגית. הגשת העררים נעשית באופן מקוון באתר ועדת הערר[16].
סקר ארכאולוגי של ישראל
עריכה
ערך מורחב – הסקר הארכאולוגי של ישראל
תחילתו של הסקר השיטתי והמדעי בשטח מדינת ישראל היה בשנת 1964 במסגרת האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל שהוקמה על ידי ארכאולוגים. בשנת 1990 עם הקמת רשות העתיקות הועבר נושא הסקר לאחריותה. בשנת 2006 החליטה רשות העתיקות להפסיק להדפיס את ספרי הסקר ולהעלות את המידע לאתר האינטרנט של הסקר. נכון למאי 2015 נסקרו סך 114 מפות סקר מתוך 328 מתוכננות.
סקר חוצה ישראל
עריכהאחד הפרויקטים החשובים שנעשים במסגרת הסקר הוא איתור אתרי העתיקות במסלול של כביש 6 – הוא חוצה ישראל. נסקר שטח בתחום ברצועה שרוחבה הממוצע כ־100 מ'. תחילה נערך סקר כולל לכל אורך התוואי ובהמשך בוצעו חפירות ארכאולוגיות מלאות בכל השרידים הארכאולוגיים שנמצאו בתחום המוכרז לבניית הכביש ושוליו. בפועל מדובר בביצוע חפירות ההצלה.
"חברת כביש חוצה ישראל" ראתה את חשיבות המחקר הארכאולוגי ומקציבה לו את המשאבים הכספיים הדרושים. כך לדוגמה, הוקמה מנהרה מתחת לתל העתיקות בחדיד, כאשר הסתבר כי התל הוא אתר ארכאולוגי רחב ולא ניתן להסתפק בחפירות הצלה.
סקר זה הסב את תשובת הלב המדעית לכמה תופעות ארכאולוגיות המשנות את הידע שהיה לנו . כך, לדוגמה:
- תופעת החללים התת־קרקעיים מן התקופה הכלקוליתית בשפלת השומרון.
- הימצאות אתר ענק מתקופת הברונזה הקדומה I בחורבת פתורה.
- תקופת הברזל, היא תקופת ההתנחלות הישראלית בארץ כנען, שומרת על מקומה החשוב בארכאולוגיה הישראלית
- התקופה ההלניסטית, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית הקדומה הניבו ממצאים רבים בתפרוסת רחבה בתחום הסקר.
הקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל
עריכהכל יחידות רשות העתיקות המפוזרות יחד עם בניין ההנהלה אמורות לעבור אל הקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל בירושלים. בצמוד אל מוזיאון ארצות המקרא וליד מוזיאון ישראל.
לקריאה נוספת
עריכה- Raz Kletter / Just Past? The Making of Israeli Archaeology, Equinox – London, 2006, 362 pp., 34 figures, 6 tables - על ארגון רשות העתיקות בעשור הראשון להקמת המדינה
קישורים חיצוניים
עריכה |
אתר האינטרנט הרשמי של רשות העתיקות
רשות העתיקות, ברשת החברתית פייסבוק
רשות העתיקות, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
רשות העתיקות, ברשת החברתית אינסטגרם
רשות העתיקות, ברשת החברתית טיקטוק
רשות העתיקות, סרטונים בערוץ היוטיוב
ישראל, רשות העתיקות, דף שער בספרייה הלאומית- אתר מינהל שימור ברשות העתיקות
- אתר ועדת הערר לפי חוק רשות העתיקות, תשל"ח-1978
- הסקר הארכאולוגי של ישראל באתר ברשות העתיקות
- אתר הארכיון המדעי הארכאולוגי מתקופת המנדט הבריטי 1919–1948
- יובל ברוך ורחל קודיש־ושדי, ממחלקת העתיקות הישראלית ועד להקמת רשות העתיקות, באתר רשות העתיקות
- רוני רייך, פרקים בהיסטוריה של הארכאולוגיה, זמנים
- ניר חסון, כך הולכים הסוקרים, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2012
ניר חסון, מסמכים פנימיים חושפים את הקשרים בין רשות העתיקות לעמותת המתנחלים אלע"ד, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2014
.svg){kind=icon}
.JPG)
הערות שוליים
עריכה- ^ יובל ברוך ורחל קודיש-ושדי, From The Israel Department Of Antiquities To The Founding of the Israel Antiquities Authority, באתר רשות העתיקות
- ^ חוק העתיקות, באתר רשות העתיקות
- ^ חוק רשות העתיקות, באתר רשות העתיקות
- ^ ראש מחלקת העתיקות
- ^ ייסד את רשות העתיקות מתוך מחלקת העתיקות.
- ^ כיהן כמנכ"ל הרשות מנובמבר 2000 עד פטירתו ביולי 2014.
- ^ נכנס לתפקידו ב־21 בדצמבר 2014
- ^ נכנס לתפקידו ב-1 באוגוסט 2021.
- ^ הודעת דובר רשות העתיקות - הארכיון הארכאולוגי של ארץ ישראל נסרק ועולה לרשת (ינואר 2013)
- ^ אתר אוצרות המדינה
מנבכי המחסנים עד לבית שלכם: אוצרות המדינה נגישים עכשיו בלחיצת כפתור, הודעה מספטמבר 2014 באתר רשות העתיקות - ^ יורי ילון, לא רק במוזיאון: עתיקות א"י - מעתה גם ברשת, באתר ישראל היום, 10 בספטמבר 2014
- ^ אודות פרויקט פאביסה, באתר רשות העתיקות
- ^ מסמכי פאביסה בספריית רשות העתיקות
- ^ אילנה שטוטלנד, "חובה מוסרית": כך סייעו עובדי רשות העתיקות באיתור שרידי הגופות, באתר מעריב אונליין, 22 בנובמבר 2023
- ^ אילנה קוריאל, "המוסף לשבת", "העבודה היא כמו באתר חפירות. אבל חפירה ארכיאולוגית היא דבר פסטורלי. ופה זה גיהינום", באתר ynet, 2 בנובמבר 2023
- ^ ועדת ערר לפי חוק העתיקות, התשל"ח-1978