מוזיאון הנגב לאמנות

מוזאון לאמנות בישראל
(הופנה מהדף בית המושל (באר שבע))

מוזאון הנגב לאמנות שוכן בעיר העתיקה בבאר שבע, במתחם בו ממוקמים בית המושל והמסגד הגדול ובין שניהם מקשרת רחבת דשא. בית המושל הוא מבנה ששימש את המושל העות'מאני ונבנה בשנת 1906[1], זאת כחלק מקבוצת מבני שלטון הכוללים את מבנה הסראיה (בית השלטון המרכזי) והמסגד הגדול שבנו העות'מאנים עם הקמת העיר החדשה. לאחר הקמת המדינה המסגד שימש במשך שנים רבות כמוזיאון הנגב, בו הוצגו פריטי ארכאולוגיה ואתנוגרפיה והיה בו גם אגף לאמנות חדשה. בשנות ה-80 למאה העשרים הופרדו אגפי המוזאון ונחלקו בין שני הבניינים אולם המוזאון הארכאולוגי נסגר בתחילת שנות ה-90 לתקופה ממושכת עד לאחר שעבר שיקום. בשנת 2013 המוזאון שינה את יעודו והוגדר מחדש כמוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, שנפתח ב-2014.

מוזאון הנגב לאמנות
מבנה מוזאון הנגב לאמנות
מבנה מוזיאון הנגב לאמנות
מידע
סוג מוזיאון לאמנות
תאריך הקמה 1953
תאריך פתיחה רשמי 2004 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום באר שבע, ישראל
כתובת רחוב העצמאות 60 באר שבע
בעלות עיריית באר שבע
מנהל דליה מנור
אוצר ראשי דליה מנור
קואורדינטות 31°14′30″N 34°47′18″E / 31.24158611°N 34.78838611°E / 31.24158611; 34.78838611
http://www.negev-museum.org.il
(למפת באר שבע רגילה)
Israel Beersheba location map.svg
 
מוזיאון הנגב לאמנות
מוזיאון הנגב לאמנות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המבנהעריכה

מבנה בית המושל, המשמש כמשכנו של מוזאון הנגב לאמנות, הוא בן שתי קומות ומתוארך בתקופה העות'מאנית. הוא מעוטר בחזיתו באכסדרה בעלת שלוש קשתות מחודדות. חלקו הפנימי אופייני למבנה הקרוי "קונאק": ביתו של המושל או של אישיות חשובה אחרת, שבו נערכים גם מפגשים רשמיים וקבלות פנים.

בעת מלחמת העולם הראשונה, הבניין שימש כמעון קצין המטה הבריטי. בשנת 1938 הוסב המבנה לבית ספר לבנות הבדואים. במהלך התקופה נוספו למבנה מדרגות פנימיות, מבנה שירותים בקומה התחתונה ושני חדרים בקומה העליונה.

לאחר כיבוש העיר במלחמת העצמאות שימש המבנה את צה"ל. עם היווסדה של העיר באר שבע, בשנת 1950, שימש המבנה כבית העירייה הראשון.

בראשית שנות ה-70, הועברו משרדי העירייה ובית המושל שימש לעוד תפקידים עירוניים. ב-1987 נפתח בית המושל לתצוגת אמנות לאחר שעמד נטוש והרוס בעקבות שרפה במשך מספר שנים ומכאן ואילך שימש כ"ביתן האמנות" של מוזיאון הנגב ששכן במסגד והוקדש ברובו לארכאולוגיה. ב-1987 הוכרז מוזיאון הנגב כמוזיאון מוכר במסגרת חוק המוזיאונים. בשנת 1998, הוכרז המבנה כמבנה בסכנת התמוטטות ונסגר לציבור. בשנים 2003-1999 המבנה עבר שימור ושיפוץ והוא המבנה ההיסטורי הראשון בבאר שבע שעבר שימור על פי התקנות החדשות לשימור מורשת בנויה ויוזמות שימור בעיר העתיקה.[2] מטרת תוכנית השיקום הייתה לשמר ככל האפשר את אופיו המקורי של המבנה תוך ביצוע שינויים בהתאם לחוקי הבנייה המודרניים. המוזאון נפתח מחדש בינואר 2004.

המסגד הגדולעריכה

המסגד הגדול, הממוקם במתחם המוזאונים בעיר העתיקה בבאר שבע, הוקם בשנת 1906 על ידי השלטונות העות'מאניים, ושימש את האוכלוסייה המקומית לתפילה. על פי היסטוריונים מקומיים המסגד לא שימש בתפקידו מעולם בשל קללה שהושתה עליו סמוך הקמתו. בשנים 1948–1953 שימש כבית מעצר וכבית משפט השלום. ב-1953 החל מבנה המסגד לשמש כמוזאון לארכאולוגיה בניהולו של צבי עופר והוצגו בו ממצאים חשובים מן הנגב, במיוחד מאתרי התקופה הכלקוליתית באזור באר שבע והנגב הצפוני.[3] הידוע והחשוב שבמוצגים הארכאולוגיים שהוצגו בחצר המוזיאון הוא מזבח הקרניים שהתגלה בשנת 1973 בחפירות תל באר שבע, וכיום מוצג במוזיאון ישראל, ירושלים. כמו כן הוצגו דיוראמות אתנוגרפיות מחיי הבדואים. כבר עם פתיחת המוזיאון ב-1953 הוצגה בו גם תערוכת ציורים של ציונה תג'ר ובשנים הבאות תערוכות שהושאלו ממוזיאון בצלאל,[4] לימים מוזיאון ישראל. בצד מוצגים ארכאולוגיים מהנגב ופריטים אתנוגרפיים מחיי הבדואים נאספו במוזאון גם יצירות אמנות כבר מתחילת שנות ה-60 ובאגף האמנות הוצגו תערוכות של אמנים עכשוויים, בהם רפי לביא, יואב בראל ופנחס עשת[5] וב-1968 הוצגה תערוכת יחיד של מרסל ינקו. האמנית חוה מחותן הייתה יועצת האמנות של המוזיאון בשנות ה-60. בשנים 1987-1984 היה יהודה גוברין אוצר המוזאון הארכאולוגי ולפרק זמן גם מנהל. הוא ארגן את תצוגת הקבע לפי תקופות (הכלקוליתית, תקופת המקרא והתקופה הרומית-ביזנטית) ואצר תערוכות שהוקדשו לחפירות באזורי הנגב. בשנות ה-80 הוצגו גם תערוכות נודדות מטעם בית התפוצות שהוקדשו לצילום אתנוגרפי-יהודי. ב-1984 התבשרו תושבי באר שבע והנגב על פתיחת סניף של הגרפוטק הישראלי במוזאון הנגב שאיפשר השאלה לציבור של הדפסים אמנותיים. בתקופת ניהולה של נועה טל (שגם ניהלה את מרכז האמנויות לנוער) בסוף שנות ה-80 קיבל אוסף האמנות תשומת לב מיוחדת. ב-1987 נערך רישום מקצועי ראשון של האוסף ובעקבות זאת המוזאון זכה בהכרה של משרד התרבות. אגף האמנות פעל בבית המושל בנפרד אולם היו גם תערוכות משותפות לשני האגפים כמו התערוכה "מגורים במדבר" ב-1989.[6] לאחר עזיבתו של יהודה גוברין לא התמנה אוצר אחר לארכאולוגיה וכעבור כמה שנים הממצאים הארכאולוגיים נלקחו על ידי רשות העתיקות. מזבח הקרנות הועבר למוזיאון ישראל שם הוא מוצג עד היום.

עקב מצבו הרעוע של בניין המסגד הוא פונה בשנת 1992 והוכרז מבנה מסוכן, ובמשך שנים עמד ריק. לאחר שיפוץ מוזאון הנגב לאמנות בבית המושל ביקשה עיריית באר שבע לשפצו ולהמשיך להשתמש בו כמוזאון ארכאולוגי. בשנים 2010-2008 נעשו בבניין פעולות שימור ושיקום בניהול רשות העתיקות. האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל, הוועד המוסלמי בנגב ואחרים, ביקשו לשוב ולהופכו למסגד לתפילה. הם פנו בעניין לבית המשפט, ומשנדחתה פנייתם עתרו בשנת 2002 לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 7311/02).

ביוני 2011 קיבל בג"ץ את עמדת המדינה כי המבנה לא ישמש לתפילה אך דחה את דרישת העירייה להחזירו לתפקידו כמוזאון ארכאולוגי. נקבע כי "ייעוד המוזאון יוקדש לתרבות האסלאם ועמי המזרח, באופן שיבטיח מתן ביטוי להיבטים שונים של תרבות האסלאם" ובכך ישמור על צביונו.[7] ביצוע הפסיקה הוטל על מנהלת מוזאון הנגב לאמנות, הד"ר דליה מנור. היא הקימה ועדת היגוי מייעצת ובהמשך נבחרה ב-2012 אוצרת המתמחה באמנות האסלאם, הד"ר שרון לאור-סירק והוחל תהליך תכנונו והקמתו של מוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח בתוך מבנה המסגד. בינתיים, בין נובמבר 2011 ואוקטובר 2013 הוצגה במקום, ביוזמת עיריית באר שבע, "התערוכה לתולדות באר שבע 1900-‏2013" הסוקרת את תולדות העיר, אוצר התערוכה, גואל דרורי. מאז סיומה נערכו במקום עבודות התאמה ושיפוץ למוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח שנפתח רשמית בדצמבר 2014.

מוזאון הנגב לאמנותעריכה

בין השנים 19992004 נערך שיפוץ מקיף במבנה, שימור ושיקום שבוצע על ידי מחלקת השימור של רשות העתיקות והאדריכל זאב גור והותאם לצורכי מוזיאון. במסגרת השיפוץ הותקנה מעלית, הותקנה מערכת מיזוג אוויר, נערך שינוי בחללים הפנימיים תוך התאמתם לתצוגה ונוספה תוספת של חזית זכוכית. המוזאון בעל שתי גלריות תצוגה והוא מציג תערוכות מתחלפות של יצירות אמנות, בעיקר ישראלית. בין התערוכות שהוצגו במוזאון היו "פגישה לאין קץ" בשנת 2006, תערוכה לאמנים מיכאל גרוס ואורי ריזמן, זיווג "מתבקש" שעם זאת לא נעשה עד אז; "חלוצים", שלוש תערוכות לשלושה אמנים ותיקים מהדרום: חיים מאירס וייס, יהודית מאיר ומשה שק; ב-2007 תערוכה לפסל והאמן הסביבתי עזרא אוריון וב-2008 "60-90-60" תערוכה לציון 60 שנה לבאר שבע העברית ו-90 שנים לכיבוש העיר על ידי כוחות אנז"ק האוסטרליים. ב-2009 הוצגה התערוכה "אשת חייל מי ימצא - דימויי נשים לוחמות בשנות הקמת המדינה". אצרה את התערוכות נוגה ראב"ד אשר שימשה מנהלת ואוצרת המוזאון בשנים 2002–2010.

בשנת 2011, מוזאון הנגב לאמנות עבר לניהול חברה-בת של עיריית באר שבע כיוונים - החברה לתרבות הפנאי באר שבע, ולתפקיד מנהלת ואוצרת המוזאון נכנסה ד"ר דליה מנור, היסטוריונית אמנות ואוצרת שהתמחתה בתחום האמנות הישראלית. התערוכה שפתחה את עונת התערוכות לשנת 2011 היא "רוח דרומית: מבטים על הנגב באמנות ישראלית עכשווית" בה השתתפו בין השאר: מיכל רובנר, רועי קופר, גלעד אופיר, שרון יערי, יוסף-ז'וזף דדון וגלעד אפרת. באותה שנה הוצגו: תערוכה של פיסול, הדפס וציור של מנשה קדישמן "מן הטבע אל האמנות" שאצרה דליה מנור והתערוכה "בין לבין: אמנות נייר בינלאומית" שאצרה שיר מלר-ימגוצ'י.

מדי פעם מוצגים פסלים גדולים ברחבת המוזיאון. החל מקיץ 2011 מוצג בהשאלה פסלו של מנשה קדישמן "ארץ מולדת" (1995). בסתיו 2012 הוצג על הדשא ברחבה, בתצוגת בכורה, פסלה המונומנטלי של סיגלית לנדאו, "מקלט" (2012) במסגרת תערוכת היחיד שלה במוזאון.

בעקבות שיפוץ בתוך המוזיאון בקיץ 2012 הוסבו חדרי משרדים בקומה השנייה לחדרי תצוגה וכך נוספה למוזיאון גלריה קטנה לתצוגות מן האוסף או לפרויקטים מיוחדים. תצוגה ראשונה הוקדשה לציורים של לאון אנגלסברג שהתקבלו לאוסף מוזיאון הנגב לאמנות ולאחריה הוצגה בחדר הפרויקטים תערוכה של ג'אסר אבו רביעה "עבודת אדמה" שכללה מיצב שהוכן במיוחד לחלל הקטן וסדרת רישומים.

בשנת 2012 נחשף לראשונה חלק מאוסף פרטי חשוב שהיה מוכר עד אז רק למעטים בתערוכה "צבע מקומי: אמנות ישראלית מאוסף הללה טל"[8] והוצגו בה עבודות של בכירי האמנים הישראלים, בהם משה גרשוני, יגאל תומרקין, לאה ניקל, אביבה אורי, מיכאל דרוקס, רפי לביא, מיכל נאמן, אורי ליפשיץ, בוקי שוורץ, פיליפ רנצר ואחרים. את התערוכה אצרה דליה מנור שאצרה גם תערוכות רבות במשך השנים. המוזאון הציג תערוכות יחיד של אמנים ישראלים בולטים: סיגלית לנדאו בתערוכה "קריאטידה" שכללה מיצבים, פסלים מחומרים שונים, עבודות סאונד ווידאו ופסל חוץ גדול "מקלט"; מיכה בר-עם בתערוכה "דרומה" שהוקדשה למבחר מצילומיו מבאר שבע והנגב לאורך התקופות; דני קרוון בתערוכה שהוקדשה לאנדרטת חטיבת הנגב והפיסול הציבורי שיצר בעקבותיה. אצרה את התערוכה עדי אנגלמן ונכללו בה דגמים של האנדרטה, רישומים היסטוריים וחדשים, צילומים וסרטי וידאו; פבל וולברג שתערוכתו "רודינה מאט/מולדת" התמקדה בצילומים מבאר שבע, שם גדל, וצילום מסנט פטרסבורג בה נולד וממקומות אחרים ברחבי ברית המועצות לשעבר;[9] דב הלר (אמן), איש קיבוץ נירים ומחשובי אמני האוונגרד של שנות ה-70 בתערוכה "מסעות" שהוקדשה לציורים ולהדפסים מאוחרים; אתי אברג'ל במיצב שהשתרע על כל חללי המוזאון; חנה סהר בתערוכת צילום שמסכמת 20 שנות יצירה;[10] נועם רבינוביץ בתערוכה "חיטה" בעקבות פרויקט של זריעת חיטה במוזאון. תערוכות יחיד קטנות הציגו גם שלומית באומן, אוסוולדו רומברג, דוריס ארקין. תערוכה קטנה של ציורי מחשב של ביאנקה אשל גרשוני בתחילת 2020 הייתה תערוכתה האחרונה של האמנית.

בד בבד המוזאון נותן במה לאמנים צעירים בתערוכת יחיד ראשונה: התערוכה "וירוס" של אייל אסולין, "נופל במקום" של אייל סגל ו"פירורי פחם" של זוודיתו יוסף-סרי, וחושף מחדש אמנים מהעבר: לודוויג בלום, מרסל ינקו (בשיתוף מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד), דליה אמוץ, אנה טיכו.

באוקטובר 2013 במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים הוצגה התערוכה "דם המכבים: זיכרון ושכול באמנות ישראל", תערוכה קבוצתית שאצרה הד"ר מירי גל-עזר. התערוכה הציגה את הנושא לאורך הדורות, ממלחמת העצמאות ועד מלחמת לבנון והוצגו בה אמנים מדורות שונים: מנחם שמי, צבי גלי לודוויג בלום, יגאל תומרקין, דוד וקשטיין, דוד ריב, אסד עזי, חיים מאור, אפרת נתן, דרורה דומיני ועוד. לרגל התערוכה יצא לאור גיליון מיוחד של כתב העת "פנים" בעריכת רוביק רוזנטל וד"ר מירי גל-עזר שהוקדש לנושא הזיכרון והשכול בתרבות בישראל. תערוכות קבוצתיות אחרות: "אם אין קמח" שאצרה מרי שק, בהשתתפות מאיה ז"ק, מאיה גלר, יפעת בצלאל, רעיה ברוקנטל; "חמור עכשיו" שאצרה ציונה שמשי; "אשת חיל" תערוכה של אמני קומיקס ישראלים שאצרו נמרוד רשף ויובל כספי; "מחנה ציור 2016: פעילים" - תערוכה רבת משתתפים (120 אמנים) שגיבש ואצר האמן דוד וקשטיין; "חלומות מבטון: הסגנון שבנה את באר שבע" שהוקדשה לאדריכלות הברוטליזם בבאר שבע ואצרו ד"ר הדס שדר, ערן טמיר טאוויל, עמרי עז אמר; "מה נשמע בבית" בקיץ 2020 שהציגה 55 יוצרים מבאר שבע והנגב, בהם אייל אסולין, חיים מאור, זיוה ילין, דניאלה מלר, ואחרים שהגיבו על מגפת הקורונה.

מוזאון הנגב לאמנות מציג גם תערוכות של אמנים בינלאומיים: האמן האיטלקי יאניס קונליס (Jannis Kounellis) שאצרה אדאקיארה צבי,[11] תערוכתו האחרונה של האמן בחייו; תערוכה החוקרת את הקשרים בין מדע ואמנות בפרויקט EDEN של האמנית הרוסיה-צרפתיה אולגה קיסלבה (Olga Kisseleva).[12] ב-2014 שולבו לראשונה אמנים בינלאומיים עם אמנים ישראלים בתערוכה קבוצתית "ארץ החול" שהוקדשה לנושא המדבר ואצרה רווית הררי; תערוכת הדפסים של אמני פופ אמריקאים ובריטיים מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים; התערוכה "סיפור על נייר" שיזמה האמנית לורה בכר הציגה אמנים ישראלים ובינלאומיים היוצרים בנייר, תחום אמנותי שפותח בארץ בבאר שבע על ידי האמנית ג'ויס שמידט. התערוכה התפרשה על מספר חללים בעיר העתיקה של באר שבע. ב-2016 הוצגה במוזאון התערוכה הבינלאומית הנודדת Graphic Detail שהוקדשה לאמניות קומיקס יהודיות ואצרה האמנית הבריטית שרה לייטמן (Sarah Lightman).[13] באוקטובר 2017, במלאת מאה שנה לקרב באר שבע ההיסטורי, שצוין במספר אירועים בעיר, יזם המוזאון תערוכה של אמנים עכשוויים מאוסטרליה, "נתיבים ועקבות" בשיתוף עם האוצרת והאספנית ג'ין שרמן וקרן שרמן לאמנות עכשווית (SCAF) בסידני, אוסטרליה; ב-2109 אירח המוזאון את התערוכה הבינלאומית הנודדת "חוט של מחשבה: סיפורים גלובליים בטקסטיל" (The Event of a Thread) שיזם המכון לקשרי תרבות בינלאומיים בשטוטגרט (ifa) ובסיוע מכון גתה. התערוכה הוצגה גם בגלריה טרומפלדור של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

מוזאון הנגב לאמנות מחזיק אוסף אמנות, ציור, פיסול, עבודות על נייר, בעיקר אמנות ישראלית מודרנית ועכשווית מאז שנות ה-60 של המאה העשרים. האוסף מתרחב בעיקר הודות לתרומות. ב-2019 התקבלה תרומה של עשרות יצירות מאוספו של המשורר מרדכי גלדמן.

קישורים חיצונייםעריכה

לחצו כדי להקטין חזרה
בית עארף אל-עארףבית המושלבית מרקחת הנגבטחנת הקמח היהודיתמצבת הזיכרון הטורקיתבית השייח' אבו מדיןמגדל המיםבית יציבבית יציבבית הנגביהמסגד הגדולתחנת הרכבת הטורקיתבאר אברהםמדרחוב קרן קיימת לישראלבית הספר לילדי הבדואיםגן אלנבי (באר שבע)בית הסראייהמרכז הצעיריםבית הקברות הצבאי הבריטינחל באר שבעהמרכז לאמנויות באר שבעהמרכז לאמנויות באר שבע 

העיר העתיקה בבאר שבע
(ניתן להקיש על אתרים שונים כדי להגיע לערכים מורחבים המפרטים אודותם)

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אלעד בצלאלי ודקלה ליאני, מוזאון הנגב לאומנויות באר שבע, מדריך לאתרי המורשת, עמ' 202
  2. ^ רון פז באר שבע: העיר העתיקה במרכז שבוע השימור, גלובס, 20.10.2002
  3. ^ יצהר פורטנוי, מוזיאון הנגב: העבר חבוי בין חומות המסגד, למרחב, 22.04.1960, עמ' 7
  4. ^ מוזיאון הנגב אומץ ע"י "בצלאל", חרות, 5.1.1956, עמ' 4
  5. ^ מחיי התרבות והאמנות בנגב, על המשמר, 2.3.1965, עמ' 2
  6. ^ נילי מנדס, לך לך למדבר, "מעריב", 13.1.1989
  7. ^ איתמר לוין בג"ץ: המסגד הטורקי בבאר שבע יהיה מוזיאון לאסלאם, חדשות מחלקה ראשונה.
  8. ^ http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1704092 אביבה לורי, האוצרות הסודיים של האספנית האנונימית נחשפים, מוסף הארץ 11.5.2012
  9. ^ https://www.haaretz.co.il/gallery/art/artreview/.premium-1.2829811 גליה יהב, בתערוכתו החדשה הצלם פבל וולברג עורך מחווה עמוקה ומרגשת למשפחתו, הארץ, 28.1.2016
  10. ^ https://www.israelhayom.co.il/article/580913 סורין הלר, לא עוד תצלום לאינסטגרם, ישראל היום, 20.8.2018
  11. ^ https://www.erev-rav.com/archives/45269 אוסוולדו רומברג, קונליס - אניגמה, ערב רב 5.2.2017
  12. ^ https://www.haaretz.co.il/gallery/trip/.premium-MAGAZINE-1.8438250 משה גלעד, הטבע נכנס למוזאון. זה יפה, זה מעניין, אבל זה לא הדבר האמיתי, הארץ, 25.1.2020
  13. ^ https://www.haaretz.co.il/gallery/1.3299632 נירית אנדרמן, חשיפה נשית בקומיקס אוטוביוגרפי, הארץ, 11.10.10