פתיחת התפריט הראשי

בריאת העולם ביהדות ובאנומה אליש

בין סיפור בריאת העולם ביהדות לסיפור הבריאה באנומה אליש קיימות נקודות דמיון רבות, שהביאה חוקרי מקרא רבים לפתח אסכולה שנקראת בלעז פאנבבילוניזם(אנ'). אסכולה זו טוענת לקשר סיבתי בין שני סיפורי הבריאה, ועל היות המסורת היהודית המשך של המסורת הבבלית. בין חוקרי הפאנבבילוניזם המוכרים ניתן למנות את מארק סמית ואת הוגו וינקלר[1][2][3][4].

תוכן עניינים

נקודות דמיוןעריכה

  • בראשית הכיל העולם רק מים.
  • הפרדה בין המים עליונים (השמים) ומים תחתונים (הימים).
  • יצירת רקיע שיבדיל בין המים העליונים למים התחתונים.
  • יצירת המאורות.
  • בריאת האדם לבסוף.

בריאת השמיים והארץעריכה

בספר בראשית, פרק א', פסוק א' מתוארת ראשית הבריאה כך: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם."

בריאת השמיים והארץ מתוארת במיתוס הבריאה אנומה אליש כביתור גופה של האלה האם תיאמת על ידי מרדוך, ולכן היו פרשנים שגרסו שמילה תהום בביטוי "חושך על פני תהום" מתייחסת אל האלה תיאמת.

חיזוק אפשרי לטענה שתהום מייצג אלה, ולא את המושג המקובל של תהום, הם מוצאים בתיאור מאניש של המילה תהום, המצוי בספר יחזקאל, פרק ל"א, פסוק ד': "מַיִם גִּדְּלוּהוּ, תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ; אֶת-נַהֲרֹתֶיהָ, הֹלֵךְ סְבִיבוֹת מַטָּעָהּ, וְאֶת-תְּעָלֹתֶיהָ שִׁלְחָה, אֶל כָּל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה."


בספר בראשית, פרק א', פסוק ו' נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם."

תיאור דומה מופיע באנומה אליש, לאחר שהביס מורדוך את אם תיאמת:

שסע את הפגר למען ברוא נפלאות, ויפלחנה כצדפה לשנים: חציה כונן ויקרה שמים, נטה יריעה, משמר הציב, לבל תגיר מימיה - ציוה עליהם

אנומה אליש, לוח רביעי, תרגום: בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, ש. שפרה, יעקב קליין.

מהפך פטריארכליעריכה

בסיפור הבריאה המקראי עולים הבדלים רבים בין פרק א' לבין פרק ב'. בראשון הגבר והאישה נבראים שווים, ואילו בשני האישה נבראת מצלעו של הגבר. הפסיכולוג אריך פרום הסביר את הסתירה הזאת כעדות למעבר תרבותי מחברה מטריארכלית לחברה פטריארכלית. למעשה, הסבר מפורש הרבה יותר לעליונות הגברית עולה במקרא רק בעקבות חטא עץ הדעת וקללת האישה.

מהפכה פטריארכלית היא מוטיב החוזר במיתולוגיות רבות, והיו שראו בו עדות להתפתחות דתית שעברה החברה האנושית. הדת בחברות חקלאיות מוקדמות קידשה את מחזוריות הטבע והפריון, והעמידה בראשה אלה-אם כמקור החיים ותכליתם. לעומתה, הדת בתרבויות העירוניות הראשונות התבססה על סדר קוסמי נצחי, שמייצגו הוא אל-מלך גברי ושמימי שדחה את האלה-האם.

מעבר כזה בא לידי ביטוי באנומה אליש בניצחונו של מרדוך על תיאמת, אם האלים, והכתרתו כמלך האלים, וכן בדברי האל אנו לאביו אנשר, שכוחו של גבר יגבר תמיד על כוחה של אישה (לוח מספר 2, שורה 116).

התנינים הגדוליםעריכה

בספר בראשית, פרק א', פסוק ח', נאמר: "כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב."

ישנה השערה שהתואר "תנינים הגדולים" לקוח מהאנומה אליש, ומייצג את צבא ייצורי הים המיתולוגיים שגייסה תיאמת לצבאה בזמן מלחמתה באלים.

ילדה תנינים, חדי שיניים, מלתעות ללא רחם, מלאה גום בחמה תחת דם. דרקונים קוצפים הלבישה קרני יראה, עטרה קרני אימה, המשילה כאלים (תיאמת)

אנומה אליש, לוח שלישי, תרגום: בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, ש. שפרה, יעקב קליין.

.

התנינים הגדולים מוזכרים בתנ"ך וכן מוזכרים במקורות ובפרשנים "הלטאות הגדולות".

הרמב"ן התייחס לפסוק זה "בעבור גודל הנבראים האלה שיש מהם אורכם פרסאות רבות, הגידו היונים בספריהם שידעו מהם ארוכים חמש מאות פרסה, ורבותינו גם כן הפליגו בהם, בעבור זה ייחס בהם הבריאה לאלוהים, כי הוא שהמציאם מאין מבראשית" והסביר כי הפסוק נועד למנוע תפיסת בריות אלו כאלים. גם קאסוטו[5] כתב שהפסוק נועד להסביר שהתנינים הגדולים נבראו על ידי הבורא, ולא היו יצורים מיתולוגיים.

הבדליםעריכה

  • אל אחד ויחיד במקרא, למול זוג אלים וצאציהם באנומה אליש.
  • במקרא אין כלל יסוד נשי באלוהות.
  • הבריאה המקראית לא מלווה כלל במאבק. האל המקראי שולט בכל, והכתוב מתאר שוב ושוב כיצד הבריאה נעשית בדיוק על פי דברו.
  • סיפור הבריאה המקראי לא מייחס אישיות ורצון לכוחות הטבע, בניגוד לאנומה אליש, שם מי הים הם גופה של תיאמת, ומי התהום הם גופו של בן זוגה אפסו.
  • סיפור הבריאה המקראי קדום ואוניברסלי, ולא קשור להוויה דתית מיוחדת. לעומתו, באנומה אליש מתואר כיצד מרדוך, האל הבורא, ייסד את מקדשו בבבל והפך לפטרונה של העיר.
  • האנומה אליש מציע הסבר לעליונות הגברית ברמה האלוהית, ואילו המקרא עוסק בשאלה זו רק ברמה האנושית, בעקבות חטא גן עדן וקללת האישה.

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו כאן
  2. ^ http://members.westnet.com.au/Gary-David-Thompson/page9e.html
  3. ^ http://davelivingston.com/creationstories.htm
  4. ^ ראו כאן
  5. ^ פירוש על ספר בראשית, ירושלים תשמ"ג, עמ' 31–30