רפאל פטאי

רפאל פטאי (בהונגרית: Patai Ervin György; באנגלית: Raphael Patai;‏ 22 בנובמבר 1910 – 20 ביולי 1996) היה חוקר פולקלור, אנתרופולוג, מזרחן והיסטוריון יהודי-הונגרי-ישראלי-אמריקאי, מחלוצי המחקר האתנוגרפי בארץ ישראל.

רפאל פטאי
Patai Ervin György
Raphael Patai

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	22 בנובמבר 1910 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	20 ביולי 1996 (בגיל 85) טוסון, ארצות הברית
ענף מדעי	אנתרופולוגיה, היסטוריה
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים אוניברסיטת אטווש לוראנד אוניברסיטת ורוצלב
מוסדות	אוניברסיטת פרינסטון אוניברסיטת אוהיו אוניברסיטת פנסילבניה אוניברסיטת קולומביה אוניברסיטת ניו יורק אוניברסיטת פיירלי דיקינסון
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1936) פרס אניספילד-וולף (1976)
צאצאים	דפנה פטאי

ביוגרפיה

נולד בשם ארווין ג'רג' פטאי בבודפשט בירת הונגריה ב-22 בנובמבר 1910 בבית יהודי ליברלי ואינטלקטואלי. אביו, יוסף פטאי, היה משורר, סופר, פעיל ציוני ומקורב להרצל. אמו אדית (שלומית) הייתה משוררת וסופרת. הוא למד באוניברסיטת בודפשט ובבית המדרש לרבנים בבודפשט. כמו כן למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. עבודת הגמר שלו במחלקה לשפות שמיות והיסטוריה של המזרח הקדום באוניברסיטת בודפשט עסקה במשורר האיטלקי היהודי ישראל ברכיה פונטנלה. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל.

לאחר עלייתו למד פטאי באוניברסיטה העברית לדוקטורט (שני), והיה הראשון שזכה לקבל תואר דוקטור באוניברסיטה העברית. הוא הוסמך כדוקטור בשנת 1936. עבודת הדוקטור שלו, שעסקה במים במקורות היהודיים, הושפעה מעבודותיו של סר ג'יימס פרייזר, ונכתבה בהנחייתו של שמואל קליין, מראשוני הפרופסורים של המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית. לאחר סיום הלימודים המשיך לעבוד במסגרות שונות של האוניברסיטה העברית, אך לא התקבל למשרה קבועה במוסד. היה מורה לעברית באוניברסיטה בין השנים 1938 ל-1942, שימש בתור מזכיר הטכניון בשנת 1942. הוא חזר לזמן קצר לבודפשט, על-מנת לסיים את הסמכתו לרבנות. בשנת 1944 הקים את המכון הארץ ישראלי לפולקלור ואתנולוגיה, והיה מנהלו במשך ארבע שנים. במסגרתו ערך יחד עם יוסף יואל ריבלין את כתב-העת "עדות" וכן שתי סדרות ספרים. פטאי היגר לארצות הברית והתאזרח בה. הוא זכה במלגת קרן ויקינג (ונר גרן), שבמסגרתה למד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק במחלקה לאנתרופולוגיה 1947–1948. בין השנים 1948 ל-1957 היה פרופסור לאנתרופולוגיה בדרופסי קולג' בפילדלפיה.

בשנת 1936 זכה בפרס ביאליק (ביחד עם משה צבי סגל) לחכמת ישראל.

פטאי נישא לנעמי טולקובסקי, בתו של שמואל טולקובסקי ואחותו של מפקד חיל האוויר לשעבר דן טולקובסקי. לרפאל ונעמי נולדו שתי בנות, ג'ניפר (1942), רופאה, ודפנה (1943), סופרת וחוקרת פמיניסטית.

הוא נפטר ב-20 ביולי 1996, בטוסון שבאריזונה. היה בן 85 במותו.

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית.

מחקריו

פטאי פרסם בחייו כארבעים ספרים ומאות מאמרים בנושאים שקשורים לפולקלור יהודי, אנתרופולוגיה של המזרח התיכון והיסטוריה יהודית. היה עורך של סדרת הספרים "Jewish Folklore and Anthropology series" של אוניברסיטת ויין במישיגן. כיום הסדרה קרויה על שמו.

בשנת 1947 פרסם פטאי שני ספרים רחבי היקף. "מדע האדם: מבוא לאנתרופולוגיה", ספר לימוד למדע האנתרופולוגיה, שכלל פרקים העוסקים בנושאים: מוצא האדם והגזעים, הלשון, הכלים, המזון, הרכוש והמסחר, המשפחה והשבט. הספר השני, "אדם ומקדש במיתוס היהודי העתיק" (Man and Temple in Ancient Jewish Myth and Ritual), התפרסם באנגלית, ועסק בניתוח הטקסים והמנהגים שנערכו בבית המקדש. בספר טען שהיהודים לא היו האנשים היחידים שמרכז הפולחן שלהם היה סביב מקדש, והמוטיבים של הטקסים שנערכו בו היו קיימים בתרבויות הסובבות את היהודים באותה תקופה במזרח הקרוב. לדוגמה טקס שמחת בית השואבה, ניסוך המים ונענוע הלולב בסוכות הוא בעל מוטיבים של טקסים פגאניים דומים להבטחת פוריות וגשם לקראת החורף.

בשנת 1953 פרסם באנגלית את הספר "ישראל בין מזרח ומערב", על החברה הישראלית בו טען כי החברה האשכנזית עושה "דיסקולטורציה" ואקולטורציה (תירבות) (ביטול תרבות אחת והקניית תרבות אחרת) בקרב העולים המזרחים.

בשנת 1964 פרסם אנגלית את הספר "מיתוסיים עבריים: ספר בראשית", יחד עם הסופר הבריטי רוברט גרייבס, איתו היה בקשרי ידידות במשך שנים רבות. בספר זה נערכת השוואה בין סיפורי ספר בראשית לבין מיתולוגיה יוונית ומיתוסים אחרים במיתולוגיה של המזרח הקדום. בהם סיפורי גן עדן ומיתוסים של מבול שהיו משותפים לכל תרבויות האזור. סיפורי הבריאה דומים בקוויהם הכלליים לסיפורים דומים מעמי בבל וכנען. בסיפורי האבות מתגלים סימני היכר של תרבויות קדומות, לדוגמה האגדה על בני יעקב שנולדו כביכול כל אחד עם אחות תאומה שאיתה התחתן כל אחד, מעידה על תקופה בה סגדו לאלים ואלות באופן שווה. הם גם קשרו את בית אל (אבן קדושה) עם המלה היוונית, "בייטילוס", המציינת עמוד בצורת חרוט, שהיו מושחים אותו לעיתים בשמן, ביין או בדם ואשר האל היה שוכן בתוכו. לדעתם עבר השם ליוונית מפיניקית. טקסים מסוג זה מוזכרים גם בתנ"ך. בשנת 1989 פרסם מהדורה חדשה ומורחבת של הספר "מיתוסיים עבריים" (Hebrew myths).

בשנת 1967 פרסם את ספרו פורץ הדרך "האלה העבריה" (The Hebrew Goddess), הכולל סקירה מקיפה, ממקורות ארכאולוגיים, סיפרותיים והשוואתיים על תקופת המקרא, המגיעה למסקנה שאלוהי ישראל נעבד יחד עם אשתו, האלה אשרה, בפולחן משותף. ורק רפורמות מאוחרות ביטלו אמונה עממית זאת. בין ההוכחות מהמקרא שהביא פטאי היו: שאליהו הנביא (וכן אלישע ויהוא מלך ישראל) נלחמים בפולחן הבעל, אבל אינם יוצאים נגד פולחן האשרה של שומרון שהיה נפוץ ומוזכר בתנ"ך פעמים רבות. וכשירמיהו הנביא מוכיח את גולי יהודה במצרים (ירמיהו פרק מ"ד ובמיוחד, (15-20 שהחורבן בא בגלל חטאים ליהוה, עונים לו "כל האנשים" שהחורבן בא בגלל הרפורמה של יאשיהו, ובמיוחד מפני שהיהודים חדלו ל"קטר למלכת השמיים ולהסיך לה נסכים, כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו בערי יהודון ובחוצות ירושלים, ונישבע להם ונהיה טובים ורעה לא ראינו". בנוסף כתב פטאי שהאמונה באשתו של אלוהי ישראל הייתה קיימת אצל יהודי יב, ושם אשתו של האלוהים אצלם היה 'ענת בית אל', כפי שניזכר בכתביהם. שהכרובים, ובמיוחד בבית־המקדש השני. שהיו מפוסלים כזכר ונקבה המחבקים זה את זה, סימלו את הדואליות האלוהית. ובזמן העלייה לרגל, היו מראים את הכרובים לעולי הרגל והיו אומרים להם: "ראו חיבתכם לפני המקום, כחיבת זכר ונקבה".

בשנת 2013 יצאה לאור "האנציקלופדיה לפולקלור ומסורת יהודיים" (Encyclopedia of Jewish Folklore and Traditions) עליה עבד פטאי עשרות שנים, אך מעולם לא השלים אותה. פרופסור חיה בר-יצחק, מחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, לקחה על עצמה את המשימה להשלים אותה וגייסה ועדה מייעצת של עשרה חוקרים, וכן כמאה חוקרים שתרמו ערכים לאנציקלופדיה בתחומי התמחותם.

מספריו בעברית

• המים: מחקר לידיעת הארץ ולפולקלור ארצישראלי בתקופות המקרא והמשנה. תל אביב, הוצאת החוקר על ידי דביר בע"מ, תרצ"ו. 276 עמ'.
• הספנות העברית: פרק בתולדות התרבות הארצישראלית בימי קדם. ירושלים, הוצאת החברה העברית לחקירת א"י ועתיקותיה בסיוע „מוסד ביאליק“ על ידי ראובן מס, 1938. 242 עמ'. העתק דיגיטלי בפרויקט בן יהודה.
• אדם ואדמה: מחקר במנהגים, אמנות ואגדות אצל ישראל ואומות העולם. ירושלים, חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש“ב 1942 - תש”ג 1943.
• מדע האדם: מבוא לאנתרופולוגיה. תל אביב, הוצאת יבנה, תש“ז-תש”ח.
• מיתוסים עבריים: ספר בראשית (יחד עם רוברט גרייבס). תרגום: משה אראל. תל אביב, הוצאת מסדה, תשכ"ז.
• מסורות היסטוריות ומנהגי קבורה אצל יהודי משהד. ירושלים, המכון הא"י לפולקלור ואתנולוגיה, תש"ו 1945.
• למגע התרבותי בארץ ישראל החדשה. ירושלים, המכון הארצישראלי לפולקלור ואתנולוגיה, תש"ז.

ספריו באנגלית

• Arab Folktales from Palestine and Israel. Detroit: Wayne State University Press. 1998. ISBN 9780814327104.
• The Children of Noah: Jewish seafaring in ancient times. Princeton: N.J.: Princeton University Press. 1998.
• Jadåid al-Islām: The Jewish "new Muslims" of Meshhed. Detroit: Wayne State University Press. 1997.
• The Jewish Mind. Detroit: Wayne State University Press. 1996 [1973].
• The Jews of Hungary: History, culture, psychology. Detroit: Wayne State University Press. 1996.
• The Jewish Alchemists: A history and source book. Princeton, N.J.: Princeton University Press. 1994. ISBN 0691006423.
• Thinkers and teachers of modern Judaism. New York, N.Y.: Paragon House. 1994. (with Emanuel S. Goldsmith)
• The Hebrew Goddess (3rd enl. ed.). Detroit, Mich.: Wayne State University Press. 1990.
• The Myth of the Jewish Race (Rev. ed.). Detroit: Wayne State University Press. 1989. (with Jennifer Patai)
• Gates to the Old City: A book of Jewish legends. Northvale, N.J.: J. Aronson. 1988.
• Apprentice in Budapest: Memories of a world that is no more. Salt Lake City: University of Utah Press. 1988. ISBN 9780874802870.
• Nahum Goldmann: His missions to the Gentiles. University, Alabama: University of Alabama Press. 1987. ISBN 9780817302948.
• The Seed of Abraham: Jews and Arabs in contact and conflict (1st paperback ed.). Salt Lake and New York: Scribner and UUP. 1987 [1986].
• The Kingdom of Jordan. Westport, Conn.: Greenwood Press. 1984.
• המוח הערבי (Rev. ed.). New York: Scribner with introduction by Norvell de Atkine, Hatherleigh Press. 2002 [1973].
• On Jewish folklore. Detroit: Wayne State University Press. 1983.
• Gates to the Old City: A book of Jewish legends. New York and Detroit: Avon and Wayne State University Press. 1981 [1980].
• The Messiah texts. New York and Detroit: Avon and Wayne State University Press. 1979.
• Jordan, Lebanon, and Syria: An annotated bibliography. Westport, Conn: Greenwood Press. 1973.
• Tents of Jacob: The Diaspora, Yesterday and Today. Englewood Cliffs, N.J.: Prentice Hall. 1971. ISBN 9780139034763.
• Encyclopedia of Zionism and Israel. New York: Herzl Press. 1971.
• Essays in Zionist history and thought. New York: Herzl Press.
• The Hebrew goddess. New York: KTAV Publishing House. 1968. Reprint with an introduction by Merlin Stone
• Golden River to Golden Road: Society, culture, and change in the Middle East (2nd ed.). Philadelphia: University of Pennsylvania Press. 1967.
• Women in the modern world. New York: Free Press. 1967.
• Sex and the Family in the Bible and the Middle East. Garden City, N.Y: Doubleday. 1959.
• The Kingdom of Jordan. Princeton: Princeton University Press. 1958.
• Man and Temple in Ancient Jewish Myth and Ritual. New York: Nelson. 1947.

קישורים חיצוניים

• כתבי רפאל פטאי בפרויקט בן-יהודה
• נקרולוג מאת דן בן עמוס (The Journal of American Folklore, 1997, Vol. 110, No. 437, pp. 314-316) (באנגלית) (כולל דיוקנו של פטאי)
• Eva Hentschel, Obituary: Raphael Patai, The Independent, 7 August 1996
• אורית אבוהב, פני אדם: על תרומתם של האתנולוגים אריך בראואר ורפאל פטאי לחקר האנתרופולוגיה של היהודים
• רפאל בן יוסף פטאי (1910-1996), דף שער בספרייה הלאומית
• מידע על רפאל בן יוסף פטאי בקטלוג הספרייה הלאומית