גלעד עברון

מחזאי, תסריטאי וסופר ישראלי

גלעד עברון (2 באפריל 1955 - 25 באוקטובר 2016) היה מחזאי, תסריטאי וסופר ישראלי.

גלעד עברון
גלעד עברון
גלעד עברון
לידה 2 באפריל 1955 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 באוקטובר 2016 (בגיל 61) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאי, סופר, מחזאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

צעירותו

גלעד עברון נולד למרים רובינשטיין ולבועז עברון, עיתונאי, מבקר תיאטרון, מרצה באוניברסיטה, הוגה דעות, מתרגם ופעיל פוליטי. גדל ברמת גן.

בשנים 1976–1979 למד אמנות פלסטית במחלקה לאמנות באקדמיה "בצלאל". ב-1978 היה עברון אחד ממקימי ה"סדנה לאמנות" ביבנה. עברון היה מורה והיה פעיל בהתארגנויות פוליטיות של השמאל כתנועת "יש גבול".

פעילות כתסריטאי

ב-1985 הופק תסריטו הראשון, "לחם", דרמה טלוויזיונית שכתב ביחד עם מאיר דורון ובוימה על ידי רם לוי.

הסרט הוקרן בערוץ הראשון וזכה להצלחה רבה ושבחים מן הביקורת[1], ואף זכה בפרס איטליה הבינלאומי לדרמת הטלוויזיה הלא-תיעודית. בעקבות הצלחת "לחם" בשנים 1985–1995 עברון כתב תסריטים נוספים לטלוויזיה הישראלית, ביניהם דרמת הטלוויזיה "הורים ובנים" והמיני-סדרה "מר מאני" על-פי ספרו של א.ב. יהושע.

פעילות כמחזאי

ב-1988 עלתה בתיאטרון הקאמרי הצגתו הראשונה, "גשם", בבימוי רמי דנון, ששיחק ב"לחם". בהצגה זו עברון שיתף פעולה לראשונה עם השחקן יגאל נאור, שכיכב לאחר מכן במחזות נוספים שכתב[2].

ב-1992 עלה מחזהו השני "יהוא", בבימויו של חנן שניר, אשר זכה להצלחה רבה וזיכה את ההצגה בפרס אקו"ם. המחזה מתייחס להתרחשויות המתוארות כביכול בתנ"ך, שבמרכזם יהוא, קצין בצבא ישראל, המובא למשפט כפושע מלחמה לאחר שרצח תושבי כפרים כבושים. עזגד מפקד הצבא תובע מזיף ראש השרים להוציא להורג את יהוא. אבל דמותו הפראית והכריזמטית של יהוא מפתה את זיף ובמקום לחתום על גזר הדין, הוא בוחר ל"תרבת" את הקצין הפרוע וללמד אותו התנהגות נאותה וסגנון של בן תרבות. המחזה הוא אלגוריה לכיבוש הישראלי בשטחים[3]. המחזה עלה לראשונה תיאטרון "הבימה" ב-1992[4], ושוב ב-2015[5]. כתבה של רם לוי במגזין חדשות "יומן" על המחזה נפסלה לשידור, על ידי מנהל הטלוויזיה אריה מקל, בשל ההשוואה שערכו עברון והבמאי חנן שניר במהלכה, בין הסיפור התנ״כי למצב בישראל[6].

בשנים 1996–1998 היה עברון מחזאי הבית של תיאטרון הבימה, אשר באותו זמן העלה את הצגתו "הר לא זז", שעלה שוב בבית ליסין ב-2016[7].

מאז 1997 מחזות של עברון הופקו בתיאטרונים ופסטיבלים שונים ברחבי הארץ, בצרפת ובגרמניה. ב-2012 זכה בפרס המחזאי בטקס פרס התיאטרון הישראלי על מחזהו "יוליסס על בקבוקים". ההצגה בהפקת תיאטרון חיפה ובבימוי אופירה הניג, זכתה גם בפרס התיאטרון הישראלי כהצגה המקורית של השנה, ובפרס המחזאות ע"ש נסים אלוני.

פעילות כסופר

ב-2003 פרסם עברון את ספרו הראשון, אוסף סיפורים קצרים בשם "מראה מקום", בהוצאת עם עובד[8]. מתוכו סיפור "הבז", תורגם לאנגלית ופורסם בכתב העת האנגלי "גרנטה".

חיים אישייםעריכה

גלעד עברון היה נשוי לד"ר נורית כהן-עברון, מרצה לחינוך לאמנות (בתה של הציירת רות שלוס). הם התגוררו יחדיו ביפו, ולהם שלושה ילדים. עברון נפטר בשנת 2016 מהתקף לב בגיל 61[9]. לבקשת המשפחה נטמן בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא[10].

פרסים והוקרהעריכה

על יצירותיועריכה

יצירותיו של עברון מעלות לעיתים קרובות ביקורת חברתית ופוליטית אודות המציאות הישראלית, בין עם על ידי עימות ישיר עימה ("לחם", "הבז", "יוליסס על בקבוקים") או על ידי יצירת מציאות אלטרנטיבית ("יהוא", "הר לא זז", "הטענה של דון קיחוטה"). לעיתים קרובות, במרכז העלילה נמצאת דמות אשר מנוכרת לחברה בה היא נמצאת, ועליה להכריע בדילמה מוסרית אישית אשר נוצרת בעקבות הנסיבות הפוליטיות של החברה בה היא נמצאת.

במובן זה, ניכר כי דמויותיו של עברון נוטות להיות במקביל דמויות מורכבות ואינדיבידואליות מצד אחד, ודמויות אלגוריות שמהן ניתן להשליך אודות המצב האקטואלי של החברה.

תמה מרכזית נוספת במחזותיו של עברון היא השיח על השפה התיאטרונית עצמה. לדברי עברון:

"תיאטרון יכול להיות המון דברים, אבל קודם כל הוא מוכרח להיות תיאטרון. והדרך לבדוק את זה היא דרך מה שכל מחזה צריך לשאול ולענות בדרך עשייתו: מה יש בו שאפשרי ונכון רק לבמת התיאטרון ולא לשום מדיום אחר. אם מחזאי מוצא הגדרה משמעותית לשאלה הזאת, אפשר להניח שמצא את המפתח לעבודתו – איך לספר מה שרוצים לומר או לגעת בו." [12]

מבחינה אמנותית, הרקע של עברון באמנות פלסטית השפיע עליו כך שעולם הדימויים הוויזואליים והאסתטיקה החזותית מהווים מרכיב מרכזי בהצגותיו כבר במחזה עצמו, עוד לפני תהליך הבימוי.

יצירותיועריכה

סרטים וטלוויזיהעריכה

מחזותעריכה

הצגה תיאטרון עיר במאי שנה
גשם[14] תיאטרון הקאמרי תל אביב רמי דנון 1988
יהוא תיאטרון הבימה תל אביב חנן שניר 1992
הר לא זז תיאטרון הבימה תל אביב חנן שניר 1996
קין פסטיבל למחזות קצרים תל אביב מיקי גורביץ' 1997
שמיים תיאטרון החאן ירושלים אופירה הניג 1999
לב טוב תיאטרון הבימה תל אביב חנן שניר 2000
יהוא, המחזה המתורגם פריז זוהר וקסלר 2000
שמיים, המחזה המתורגם תיאטרון אוברט פריז מישל דידים 2005
עין לטושה פסטיבל תיאטרון קצר תל אביב יעל קרמסקי 2007
הטענה של דון קיחוטה[15] תיאטרון אנסמבל הרצליה הרצליה אופירה הניג 2008
רק השפה נשארה (השטן משאטיון), המחזה המתורגם[16] קומדי פראנסז פריז זוהר וקסלר 2009
רק השפה נשארה (השטן משאטיון), המחזה המתורגם פסטיבל לכתיבה דרמטית עכשווית בינלאומית Abbey of Prémontrés בPont-à-mousson זוהר וקסלר 2009
יוליסס על בקבוקים[17] תיאטרון חיפה חיפה אופירה הניג 2010
יוליסס על בקבוקים, בכורה בגרמנית תיאטרון אאוגסבורג גרמניה מרקוס טראבוש 2012
יוליסס על בקבוקים, קריאה בצרפתית תיאטרון Rond Point פריז זוהר וקסלר 2012
זוז, אתה מסתיר לי את השמש פרויקט בינלאומי בשיתוף ובתמיכת פרויקט עצמאי בהפקת TAK Theater, Liechtenstein,Kurtheater, Baden, Spielart Festival, Munich, Zurcher Theaterspektakel, Zurich יוסוף אבו ורדה, גלעד עברון, אופירה הניג וחומרים תיעודיים אופירה הניג מאי 2013
שמיים תיאטרון MAISON D'EUROPE ET D'ORIENT פריז זוהר וקסלר 2016

ספריםעריכה

  • רק השפה נשארה, מחזות ורשימות על תיאטרון, הוצאת ספרא, אוניברסיטת תל אביב, 2018
  • שישה מחזות, קובץ מחזות, הוצאת ספרא, אוניברסיטת תל אביב, 2007
  • מראה מקום, קובץ סיפורים קצרים, הוצאת עם עובד, הספרייה לעם, 2003.
  • הבז, פרסום באנגלית של הסיפור, כתב העת גרנטה, אנגליה, 2005.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גלעד עברון בוויקישיתוף

ראיונות

אודותיו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רחל נאמן, חירבת אלמליח, כותרת ראשית, 19 בפברואר 1986
  2. ^ חיים נגיד, אחרי "לחם" ־ "גשם", מעריב, 6 ביוני 1988
  3. ^ מיכאל הנדלזלץלראות את יהוא התנ"כי ולחשוב על קצינים בישראל כיום, באתר הארץ, 7 ביולי 2015
  4. ^ שוש אביגל, חוויה אסתטית מרתקת, חדשות, 10 ביוני 1992
  5. ^ ביקורות:
    מיכאל הנדלזלץ"יהוא": מחזה מוסר מקראי על כיבוש משחית, באתר הארץ, 23 ביוני 2015
    מרט פרחומובסקי, עכבר העיריהוא: דרמה אנושית חיה ומשכנעת, באתר הארץ, 24 ביוני 2015
    שי הרלב, שחיתות, הרג וטיוח בממלכה. נשמע מוכר?, באתר הארץ, 23 ביולי 2015
  6. ^ הגר רם, מקל פסל עוד כתבה ל־"יומן" על רקע פוליטי, חדשות, 14 ביוני 1992
  7. ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "הר לא זז": דרוש חזון אמנותי, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2016
  8. ^ ביקורות על הספר:
    ארי אופנגנדן, זרים בבית, באתר הארץ, 5 בינואר 2004
    בתיה גורזוגיות מושלמת וכיבוש הגון, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2003
    דן לחמן, מראה מקום / גלעד עברון, באתר אימגו, 27 בינואר 2006
  9. ^ יאיר אשכנזי, המחזאי והתסריטאי גלעד עברון מת בגיל 61, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2016
  10. ^ יאיר אשכנזי, המחזאי והתסריטאי גלעד עברון הובא למנוחות, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2016
  11. ^ 1 2 ציפי שוחט"קברט" הוא הזוכה הגדול בפרסי התיאטרון, באתר הארץ, 13 במאי 2012
  12. ^ גלעד עברון, שישה מחזות, עמ' 6.
  13. ^ השיבה הביתה, חדשות, 10 בינואר 1992
  14. ^ ביקורות:
    שוש אביגל, סליחה בגלל שהשתמשתם בנו לחזון שלכם, חדשות, 17 באוגוסט 1988
    רחלה זנדבנק, תיאטרון - נשיאים ורוח - גשם - הקאמרי, כותרת ראשית, 17 באוגוסט 1988
  15. ^ ביקורות:
    צבי גורן, הטענה של דון קיחוטה - פנינת במה, באתר הבמה, 18 בנובמבר 2008
    מיכאל הנדלזלץכמיהה לאמונה בגעגועים, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008
    מרט פרחומובסקי, ‏ביקורת תיאטרון: “הטענה של דון קיחוטה” בהרצליה, באתר "במחשבה שנייה", 1 בינואר 2009
  16. ^ ציפי שוחטמחזה של גלעד עברון יועלה ב"קומדי פרנסז" בפאריס, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2009
  17. ^ מיכאל הנדלזלץהמחזה "יוליסס על בקבוקים" מחזיר את התיאטרון הישראלי לעיסוק במהות, באתר הארץ, 27 בינואר 2011