דנה יואלי
דנה יואלי (נולדה ב-1979) היא אמנית ישראלית רב תחומית. עבודותיה מוצגות במוזיאונים מובילים בישראל ובאירופה והיא זכתה במלגות ופרסים.[1] עבודותיה מופיעות באוספים פרטיים ומוסדיים בישראל ובעולם.
 | |
| לידה |
14 ביוני 1979 (בת 44) סיאטל, ארצות הברית  |
|---|---|
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה | רב תחומי |
| פרסים והוקרה |
פרס האמן הצעיר (2012) |
|
www | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
יואלי נולדה בסיאטל, ארצות הברית וסיימה את לימודיה בבצלאל בשנת 2010. היא חיה ועובדת בתל אביב.
דנה יואלי מלמדת אחת לשבוע רישום בסטודיו שלה בתל אביב.[2]
עבודותיה עריכה
עבודותיה של יואלי מבוססות על שיטות אמנות שונות: מיצבים גדולים, עבודות ווידאו, צילום, ציור ופיסול, המתמקדות בעיקר במתח בין הסיפר האישי והאתוס הקולקטיבי, ותפקיד הנוסטלגיה, הזיכרון וטקסי הזיכרון.[1] עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בישראל, בשוודיה, בגרמניה, בסרביה, בארצות הברית ובסקוטלנד.
בעיני יואלי אין לאמנות תפקיד רשמי, אך היא יכולה ליצור קונטקסט ושיחה וגם לתת תקווה, היא עכשווית ונצחית באופן פלאי. היא חשה כך קרבה ללני ריפנשטאהל, לג׳ורג'יה אוקיף, לתומאס מאן, לפרימו לוי, לדירר, לוואנדה לנדובסקה, כי באומנות, לדעתה, אין מחיצות.[3]
בשנת 2010 הציגה יואלי את תערוכת הפיסול "נקרופיליה". התערוכה חולקה לשני חלקים: קיר הנצחה מבטון אטום ומיניאטורות פורצלן מצועצעות.[4] את פסלי המיניאטורות הקטנים יצרה יואלי מחומר פולימרי, שלא עבדה אתו קודם לכן. שני החלקים עוסקים במוות גרוטסקי.[2]
במרץ 2011 נפתחה התערוכה "לוויתן" שבחנה את מקומו המשתנה של המודרניזם באמנות הישראלית. 'לוויתן' הוא פרשנות אישית של הסיפור ההיסטורי היהודי ושל החיים בישראל היום. המייצב מבוסס על מנגנון דו-צדדי המציג בכניסה תבליט סלע בטון עצום המאפיין מקומות הנצחה ישראלים ואת הארכיטקטורה בקיבוצים של שנות ה-60. תבליט הסלע מעוגן בקיר לבן וענק המחלק את הגלריה לשניים. מאחורי הקיר עומדים כנים ועליהם פסלי חרסינה זעירים בשלבי עבודה שונים. יואלי מדברת על ארכיטקטורה ברוטליות ומעמתת אותה עם פסלוני פורצ'לן שהם המורשת הבורגנית שהתפתחה באירופה. בכך מדגישה יואלי את המאבק והדו-שיח בין אלימות וגלות המוחקת את העבר. אחד הפסלים עשוי מתשע סצנות המכילות נרטיב מיסטי ודתי. 30 אלף דמויות מיניאטוריות במדי נאצים יוצרים תמונות אפוקליפטיות ותיעוד של מחנות השמדה בשואה.[2] זהו מסע אלגורי בתוך ההיסטוריה היהודית והישראלית, מהעבר להווה, המכיל אובדן, טרגדיה ואסון לצד המחויבות לזכור ולהנציח אותו[2].
התערוכה "קרדנצה": זיוף, אשליה ואומן מת הוצגה בשנת 2016, בשיתוף האמן המנוח גדעון גכטמן. "הרווח שלי מחיבור כזה, מסבירה יואלי, הוא קריאה יותר פרספקטיבית או רחבה, אבל גם העבודות של גכטמן מרוויחות, זה מציל אותן מעיפוש במרתפי האספנים".[5] התערוכה מתייחסת לנושאים כמו זיוף, תצוגה ואשליה. נקודת המוצא שלהן היא כלי פורצ'לן מזויפים שיואלי מנפצת, מרכיבה מחדש ומצפה בחימר. התוצאה היא דימוי רב-ממדי של יד שמחזיקה אובייקט, צילום מסורתי מאוד שקיים בו אפקט משמעותי של שכבות.
בשנת 2018 הציגה יואלי את התערוכה ׳אולימפיה׳ שבה היא מתייחסת ליחס בין העבר לעתיד, וגם למימד מכונן המציאות של המודל במפעל הציוני. כאן ההריסה היא המודל, כי היחסים התהפכו בין משחק למציאות. התערוכה כוללת מייצב ווידאו המורכב משני חלקים: הקרנה דו-כיוונית ואובייקט של תיאטרון בובות. המייצב בוחן את האסתטיקה והאתיקה של מנגנוני ההנצחה, שימור, זיכרון ואתוס לאומי, המגולמים באובייקטים ובטקסים הנהוגים בישראל. עיסוקה של יואלי בנושא נובע מתוך חוויותיה האישיות כבת למשפחה שכולה, אך לא פחות מכך, מתודעת השותפות הקולקטיבית המעוצבת בישראל באמצעות מערכת החינוך ומוסדות הקהילה.[6]
המייצב יוצר קשר בין סרט, פריטים ומודל, קשר המאיר את היחסים שבין משחק ונוכחות, עבר ועתיד, מציאות וחלום. ההקשרים לכך הם גם אידאולוגיים וגם צורניים ונקודות ההתייחסות לפרויקט הן קולנועיות, ספרותיות, פוליטיות ואקטואליות.[7]
באחד משני סרטי הווידאו עוברת המצלמה על פני מודל של תל שבו הריסות בסגנון יווני–רומי, שיטוט איטי של המצלמה מעל רצף עיי חורבות של אתרי הנצחה ומורשת מדומיינים, הנדמים כשרידיה של תרבות קלאסית-מודרנית במרחב נטוש. זהו חיזיון דיסטופי, המבכה את כרסום החומר בידי הזמן, היסוד שמבקש להשכיח, להעלים ולמחוק. הסרט השני מתעד מערך טקסי מוקפד בעל חוקיות פנימית אניגמטית.[7]
בסרט השני יד מציבה סידורים שונים של אלמנטים ארכאולוגיים מיניאטוריים מול המצלמה, בהעמדה חד מוקדית הממוסגרת באמצעות אותו תיאטרון בובות/מודל של תיאטרון. תיאטרון הבובות כולל שתי מריונטות התלויות כנגד הקיר שנראה כמודל של תיאטרון שבו מישורי תפאורה שונים מדמים בטון חשוף.[6]
עבודתה של יואלי בודקת את הרלוונטיות של נוסחי ההנצחה הקלאסיים באנדרטות ובחללי זיכרון מקומיים, אמצעות עימות הנוסח המקומי והפריפריאלי של בתי יד לבנים ואנדרטות ברחבי הארץ עם המודלים שלאורם עוצב נוסח זה, השאובים מהעולם הקלאסי, מהרומנטיקה הגרמנית ומהמודרניזם.[6]
בפברואר 2019 היא הציגה תערוכת יחיד בשם "תפנים", שאצרה סמדר שפי בבית ביאליק בתל אביב. העבודה מורכבת מחדרים מיניאטוריים ועבודת ווידאו. האובייקטים נוצרו בהשראת הכתיבה של ביאליק על הטבע האירופי מצד אחד, ומצד שני מחומרי זיכרון אישיים ואנונימיים. במקביל הציגה יואלי גם את העבודה "בקיע" בסדנה לאומנות רמת אליהו תוך שיתוף פעולה עם אנשי התיאטרון נעמי יואלי, דורון תבורי, יוסי מר חיים ונדב ברנע[3].
תערוכה נוספת, בשם "קריפטה" מורכבת מארבעה מוקדים של רישומים ופסלים. הקריפטה משמשת כמודל מושגי לבחינה של האופן שבו העבר נוכח בהווה, כסוד חבוי או כצופן שיש לפענח.[8] מוקד אחד בתערוכה הוא שחזור בעיפרון של אחד מציורי הצייד המפורסמים של אמן הבארוק רובנס, "צייד האריות". יואלי מפצלת את הציור המקורי לשמונה מקטעים נפרדים. חלק אחר בתערוכה מורכב מסדרת רישומי צמחים המבוססים על צילומים שאספה בטיול בגרמניה. מוקד נוסף בתערוכה הוא מודל של עבודה המוצגת בשלמותה בקומה נפרדת בגלריה, בה נראים פסלי חרס המוצבים על בד כטבע דומם. אלו הם ידי האמנית מפסלות את עצמן מפסלות, אך אלו הם גם שרידים מפסלי יוון העתיקים, מעין אנדרטה לידיים החסרות בפסלים הקלאסיים שנשתמרו.[8]
בעבודה "פרסוניום" יואלי מנתצת פורצ'לן בוהמי וגרמני ובתהליך של מניפולציה אשלייתית משתמשת בחומרים מרוכבים על מנת לצפות את השברים ולחברם יחד לכדי מה שנראה ככלי קרמיקה מקומיים קדומים.[9]
בזמן הקורונה עסקה בגבול שבין אמנות ואומנות. היא רשמה, פיסלה, העתיקה רישומים, הדביקה, לשה, בישלה ורקמה. בסטודיו רשמה דימויים של פסלים, ועבדה בחימר. כל היצירות קשורות למגע ולטקטיליות[10].
השכלה עריכה
- 2005-2002 - המחלקה לאמנות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 2005-2004 - אוניברסיטת המבורג למדעים שימושיים, המבורג, גרמניה
- 2010-2008 - תואר שני באומנויות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, תל אביב-יפו.
תערוכות יחיד עריכה
- 2011 - לויתן – קו 16 – גלריה קהילתית לאומנות עכשווית, נווה אליעזר, תל אביב
- 2012 - אוטמטון – גלריה דנה, יד מרדכי
- 2017 - אולימפיה – מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה
- 2018 – תפנים – בית ביאליק, תל אביב
- 2019 – קריפטה – גלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל אביב.
תערוכות קבוצתיות - חלקי עריכה
- 2010 – קרח דק – גלריה דנה, יד מרדכי
- 2011 – מרחבים חדשים – לאומי, תל אביב
- 2007 - Somewhere Better Than This Place’, גלריה ברוורמן, תל אביב
- 2009 – צייר-צייד: הניצודים – מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, תל אביב
- 2009 – חממת האמנים, צבע טרי, היריד לאמנות עכשווית, תל אביב
- 2013 – תערוכת פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, מוזיאון אשדוד לאמנות
- 2015 – התערוכה החקלאית, חקלאות מקומית באמנות עכשווית, מוזיאון פתח תקווה לאמנות
- 2015 – אחרי עשרים שנה: עיצוב זיכרון רבין, מכון טכנולוגי, חולון
- 2015 – מאסף' תצוגה לא שימושית, בית האמנים, ירושלים
- 2016 – יריד ספרי אמן בארטפורט, ארטפורט, תל אביב
- 2016 – התלוש, גלריה לרישום והדפס, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
- 2017 – הצד האחר – גלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל אביב
- 2018 – ממחטה ופודריה – נולובז – לחלל שיתופי לאמנות, תל אביב
- 2020 – שמש שחורה.
פרסים ומלגות עריכה
- 2005 – פרס שודופסקי לאמן צעיר
- 2005 – מלגה מטעם DAAD וידידי בצלאל בהמבורג, גרמניה
- 2010 – שהות וסדנא רעיונית בבלגרד, סרביה
- 2012 פרס אמן צעיר, משרד התרבות והספורט
- 2013 – מענק מפעל הפיס
- 2013 – מלגת שהייה IDA, בהנובר, גרמניה
- 2014 - מלגת קרן יהושוע רבינוביץ' לתרבות, תל אביב
- 2015 – מענק קרן האמנויות של עיריית תל אביב וקרן רבינוביץ' לפרויקטים מיוחדים
- 2015 – מענק וסדנא לאמנים ACDP
- 2016 – מענק קרן אוסטרובסקי
- 2017 – מענק מפעל הפיס
- 2019 – מענק מחקר ושהות על שם סוזי באור, המבורג גרמניה.
פרסומים עריכה
קישורים לסרטונים עריכה
- במוזיאון פתח תקווה[13]
- ראיון במוזיאון הרצליה[14]
- מאחורי הקלעים, דנה יואלי בזמן ההקמה של העבודה "מעוק, 2011", לתערוכה: באופן פורמלי (2): ומה לעשות עם ציור במאה ה-21[15] -
- ראיון וירטואלי, יצירה בעין הסערה. אפריל 2020[16]
- שיחה עם האומנית על 'אולימפיה'
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של דנה יואלי
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 About, Dana Yoeli
- ^ 1 2 3 4 אלי ערמון אזולאי, ביקור סטודיו | דנה יואלי, באתר הארץ, 20 במאי 2011
- ^ 1 2 מה קורה // דנה יואלי, באתר מגזין פורטפוליו, 2019-02-01
- ^ מוזיאון ישראל מרכז מידע לאמנות ישראלית - סרטים, מאמרים: יואלי, דנה, באתר museum.imj.org.il
- ^ רעות ברנע, התערוכה "קרדנצה": זיוף, אשליה ואמן מת, באתר כלכליסט, 14 בנובמבר 2016
- ^ 1 2 3 דנה יואלי, באתר מוזיאון הרצליה
- ^ 1 2 השכמה שקרית: על היחס בין מודל למציאות ב"אולימפיה" של דנה יואלי, באתר ערב רב Erev Rav
- ^ 1 2 ARToday, בתערוכה חדשה מפצלת דנה יואלי ציור של רובנס לשמונה מקטעים נפרדים. "קריפטה" בגלריה "שלוש" תל אביב. פתיחה בחמישי 19/12 בשעה 20:00, באתר ARToday, 2019-12-12
- ^ דנה יואלי - פרוסניום, באתר מגזין הרמה, 2018-03-18
- ^ TheArtLab - דנה יואלי, באתר TheArtLab
- ^ מוזיאון ישראל מרכז מידע לאמנות ישראלית - תערוכות: יואלי, דנה, באתר museum.imj.org.il
- ^ מרכז מידע לאמנות ישראלית | מוזיאון ישראל, ירושלים, באתר museum.imj.org.il
- ^ מוזאון פתח תקוה לאמנות - דנה יואלי, נבדק ב-2021-11-30
- ^ דנה יואלי על "אולימפיה" במוזיאון הרצליה, נבדק ב-2021-11-30
- ^ מאחורי הקלעים עם האמנים l דנה יואלי, נבדק ב-2021-11-30
- ^ יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם דנה יואלי, באתר Talking Art, 2020-04-24