החיים עלי אדמות

החיים עלי אדמות (באנגלית: Life on Earth) היא סדרת טבע תיעודית שהופקה על ידי ה-BBC, והיא הסדרה הראשונה מתוך טרילוגיית "החיים", הכוללת גם את הסדרות "הכוכב החי" ו"מעגל החיים". הסדרה מלווה בהסבריו של החוקר ויוצר הסרטים דייוויד אטנבורו, ובמסגרתה מטייל אטנבורו ברחבי העולם ועוקב אחר סיפור האבולוציה של החיים על פני כדור הארץ. סדרה זו היא הראשונה שבה אטנבורו חזר להנחות סרטי טבע, לאחר שפרש מתפקיד המנהל הראשי של ה-BBC בין 1969–1972.

החיים עלי אדמות
Life on Earth

סוגה	סדרות טבע
יוצרים	BBC
מנחים	דייוויד אטנבורו
ארץ מקור	בריטניה, הממלכה המאוחדת
שפות	אנגלית
מספר פרקים	13
הפקה
מוזיקה	אדוארד ויליאמס
אורך פרק	54 דקות
שידור
רשת שידור	BBC Two
תקופת שידור מקורית	16 בינואר 1979 – 10 באפריל 1979
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb

סרטן פרסה.

יער סקויות ענקיות.

עכבישת זאב עם צאצאיה על גבה.

נחיל נמלים על עלה.

דג ריאות אפריקני.

תנין יאור.

אלבטרוס שחור-גבות דואה.

דוב נמלים ענק.

זברה מצויה וסייח במישורי טנזניה.

איור של פרטי הומו ארקטוס.

אחת הסצנות המוכרות ביותר של הסדרה מופיעה בפרק 12, והיא מפגשו המרתק של דייוויד אטנבורו עם גורילות ההרים במקלט של דיאן פוסי ברואנדה.

פרקי הסדרה

1. המגוון האינסופי: בפרק הראשון דייוויד אטנבורו מציג את תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין ומתאר את התהליך בו מינים מסוימים התפתחו בזמנים שונים ואת תהליכי הברירה הטבעית. באיי גלאפגוס, מוצג צב גלאפגוס כדוגמה לתהליכים אלה. המאובנים מעידים על קיומים של יצורים קדומים יותר, ובגרנד קניון מוצגים מאובנים מתקופות שונות שהתגלו בכל מיני שכבות (שרידי יונקים התגלו למעלה, שרידי זוחלים מתחתיהם), עד שמגיעים לשכבה התחתונה ביותר בה אין מאובנים כלל. בחופיה של ימת סופיריור, נמצאים סלעים המכילים סיבים של אצות פרימיטיביות. היווצרות החיים הראשונים התחיל עם כחוליות המשגשגות במעיינות פארק ילוסטון ומייצגים את היצורים החד-תאיים המיקרוסקופיים הראשונים, שיצרו את הסטרומטוליטים במפרץ הכרישים שבמערב אוסטרליה. מהיצורים הרב-תאיים הראשונים התפתחו ספוגיים, מדוזות ואלמוגים, אשר שרידיהם נמצאו ברכסי פלינדרס שבאוסטרליה הדרומית. את המגוון העשיר ביותר של האלמוגים כיום אפשר לראות בשונית המחסום הגדולה - המבנה החי הגדול ביותר בעולם.
2. גופים מורכבים: הפרק מציג את האבולוציה של חסרי החוליות הימיים המגוונים. במרוקו באבני גיר שגילן 600 מיליון שנה, נמצאו הרבה מאובנים המכילים שרידים של חסרי חוליות ימיים משלוש קטגוריות עיקריות - קונכיות, חבצלות ים וגופים מקוטעים. התפתחותם של היצורים בעלי הקונכיות החלו בתולעים שטוחות, אשר שינו את צורת גופן כשהן חפרו גם עבור מזון וגם עבור הגנה. בהמשך הברכיופודים פיתחו זרועות קטנות ומעטפת העוטפת את כל הגוף. המוצלחות בבעלי הקונכייות הם הרכיכות, אשר כוללות מעל 80,000 מינים. חלקן בעלות קונכייה אחת כמו הפי-כושיים, אחרות הן צדפות כמו המסרקית והצדפה ענקית. בעבר התקיימו גם האמוניטים, אשר שלטו בימים הקדומים, וקרוביהם החיים הם הנאוטילוסיים, וגם התמנונאים והדיונונים שאיבדו את קונכיותיהם במהלך האבולוציה. לצידם התפתחו קווצי עור כמו כוכבי ים, קיפודי ים, נחשוני ים, חבצלות ים ומלפפוני ים. קבוצה שלישית - פרוקי-רגליים, כללה את הטרילוביטים הנכחדים, הסרטנאים ואת סרטני פרסה, שכיום עולים להתרבות במספרים גדולים במפרץ דלאוור. סרטן הקוקוס מתרבה בים אך חי את רוב חייו ביבשה והוא ושאר הסרטנים מייצגים את השלב הבא באבולוציה.
3. היערות הראשונים: הפרק מציג את הצמחים הראשונה ביבשה ואת החרקים, מראשוני חיות היבשה. הצמחים הראשונים היו חסרי גבעולים וכללו טחבי עלים וטחבי כבד. באמצעות שיטת הרבייה המינית וגם שיטת רבייה אל-זוויגית הם התפשטו על הארץ. צאצאי היצורים הימיים המקוטעים כמו רבי-הרגליים ניצלו את בית הגידול החדש הזה ולצידם באו העקרבים והעכבישים. ללא מים שבהם יישאו את הביצים, היה צורך במגע גופני בין הזכר לנקבה. הדבר היה בעייתי עבור כמה ציידים, כגון עכבישים ועקרבים, אשר פיתחו טקסי חיזור להבטיח שהנקבה לא תאכל את הזכר. במשך הזמן, דפנות תאי הצמחים התחזקו ונעשו גבוהים יותר, כפי שנראה אצל השרכנים והשבטבטים. החרקים פיתחו כנפיים כדי שיוכלו ולעוף והשפיריות היו מהמוצלחות שבהם. כמה צמחים כמו הציקסאים ניצלו את החרקים שיעבירו אבקה, כשאחרים כמו המחטניים, פיתחו נבגים. מעל שליש מהיערות מורכבים ממחטניים והסקוויה הענקית היא האורגניזם הגדול ביותר המוכר לנו, מגיעה לגובה של 95 מטרים. עצי המחט מפרישים שרף לניקוי גזעיהם, אשר שורד כענבר. כמה חרקים שנלכדו בתוך הענבר הם בני 200 מיליון שנה. בשלב זה כל קבוצות החרקים היו קיימים והם פיתחו סגנונות שונים של תעופה.
4. הנחילים המתפשטים: הפרק מציג את היחסים בין הפרחים לבין החרקים. חלק מהצמחים השתמשו בחרקים בשביל האבקה. המגנוליה למשל מעדיפה האבקה של חרקים, אף שהיא בעלת תאים זכריים ונקביים, אך הייצור הגנטי יהיה פחות מפותח כך. הפרחים החלו להפיץ את עצמם בעלי כותרת בולטים, בצבעים או בריחות ובעיקר בצוף מתוק. כמה צמחים כמו סחלביים החלו לנצל חרקים במבנים מסובכים עבור החרק וצמח היוקה מצוי בסימביוזה עם עשים. כמה טורפים כמו גמלי שלמה מתמקמים על הפרח כעמדת מארב לחרקים יונקי הצוף. חרקים מסוימים עוברים גלגולים רבים בהפיכתם לבוגרים כמו פרפרים המתפתחים מזחלים לגלמים ואז לבוגרים. חרקים כמו טרמיטים, נמלים, דבורים וצרעות החלו לחיות בנחילים גדולים, לרוב במחילות באדמה והופכים לאורגניזמי-על, כפי שנראה מהנמלה Oecophylla smaragdina.
5. כיבוש המים: הפרק מציג את אבולוציית הדגים. מיתרניים פשוטים כמו האזמלון והצמד דומים לצורות הראשונות של הדגים שהופיעו לפני 300 מיליון שנה. אז הם פיתחו עמוד שדרה חזק ובקימברלי נראים השרידים של הדגים הקדומים ביותר בעלי עמוד שדרה, שהיו דומים לדגי סחוס כמו כרישים ובטאים מודרניים. דגי הגרם שגשגו עוד יותר וגם הגיחו גם למים מתוקים. לדגים השונים מערכת של זימים, שלפוחית אוויר העוזרת לדג לצוף או לשקוע במים והם בעלי מערכת צד רגישה. בשוניות אלמוגים ישנו גיוון דגים גדול, כשרבים משתמשים בצבעים בולטים לצורכי רבייה או להרתעת יריבים והם יכולים להימלט מטורפים תוך בריחה לסדקי אלמוגים. באוקיינוס הפתוח לעומת זאת אין לדגים מסתור והם בעלי מבנה גוף מהיר וזרים העוזר להם לברוח או לרדוף אחרי טרף. כמה דגים חיים במצולות הים אך הם נדירים ורובם כמעט ולא צולמו.
6. הפלישה ליבשה: הפרק מציג את הדגים שיצאו מהמים ליבשה ואת הדו-חיים. כנראה שדגים קדומים התקרבו ליבשה ועקב בצורת או חיפוש מזון החלו לעלות ליבשה. בעלי סנפירים בשרניים קדומים כמו האאוסתנופטרון החלו לפתח סנפירים בעלי פרקים ומבנה דמוי-ריאה והלטימריה המודרנית בעלת מבנה דומה, אך שניהם לא יכלו לעלות ליבשה. דגי הריאות היו מפותחים יותר ובעלי ריאות אמיתיות, איתם הם נושמים אוויר בעת בצורת. עם זאת הדו-חיים הם הראשונים שעזבו לחלוטין את המים. חסרי הרגליים איבדו את רגליהם בנבירתם באדמה, בעוד הטריטונים והסלמנדרות שגשגו גם על הקרקע, אך הם חייבים גדילה בסביבה לחה ומיימית. המוצלחים שבדו-חיים הם הצפרדעים והקרפדות. הגדולה מביניהם היא צפרדע גוליית שמגיעה למשקל 4 ק"ג והיא בעלת גפיים ארוכות וגמישות היכולות לזנק למרחק כפול פי 100 מאורכה. צפרדעים יכולות להפיק רעשים באמצעות שק-עור בצידי ראשיהם והם מנצלים זאת לקריאה לבני זוג. הדנדרובטיים הם הרעילים שבצפרדעים ויכולים להרוג בקלות אדם. הצפרדעים מטילות ביצים במים בפיזור או בקבוצה והמין פיפה מצויה מאחסנת את ביציה על עור גבה.
7. הניצחון על היבשה: הפרק מציג את אבולוציית הזוחלים. הזוחלים פיתחו קשקשים שהגנו עליהם מהתייבשות בשמש והם נפוצו לאורך היבשה הרחק מהמים וכן הטילו ביצים בעלות קליפה אטומה למים. הקשקשים גם יכלו להפוך למעטה קוצני מגונן כמו אצל המולך הקוצני או אצל האיגואנות. הקשקשים גם הכילו פיגמנטים שיכלו להחליף גוונים כמו שרואים אצל זיקיות. עם זאת הם חסרי חום גוף קבוע והם נאלצים להתחמם בשמש כדי לפעול. מוצג עידן הדינוזאורים שייתכן שנכחדו עקב שינויי אקלים גדולים. מהזוחלים ששרדו היו התנינאים שוכני המים כמו תנין היאור שהוא מגדולי הזוחלים כיום. הנחשים התפתחו מלטאות כשאיבדו את גפיהם לזחילה מתחת לאדמה ובהמשך חזרו אליה. הם גם פיתחו לסתות תלויות על ציר, איתם משתמשים נחשי ביצים כדי לבלוע ביצים גדולות. חלק מהנחשים הפכו לטורפים יעילים קטלניים כמו עכסן אימתן, ביטיס מתנפח, עכסן עכני והחנקיים המוחצים את טרפם.
8. אדוני האוויר: הפרק מציג האבולוציה של העופות ואת חייהם. הם החלו ביצור בשם ארכאופטריקס מחפירות בגרמניה שהכילו ממצאי נוצה - המאפיין העיקרי של העופות. עם זאת הוא לא היה מתאים לתעופה מאחר שהיו לו טפרים על כנפיו, זנב גרמי ארוך ושיניים בלסתו. העופות המודרניים איבדו את טפרי כנפיהם (למעט אפרוחי ההואצין), את חוליות הזנב ואת השיניים שבמקומם פיתחו מקור קרני המעוצב על פי תזונת בעליו, ממקור השק של השקנאי, המקור המעוקל של הנשר ומקורו המכופף והדק של הקוליברי. השחפיות הן המעופפות החינניות ביותר והאלבטרוס הוא הדואה המיומן ביותר בין העופות, בעוד הסיס נחשב למהיר והאווירודינמי ביותר. העופות מציגות נוצות ושירים מרהיבים בעונת הרבייה כפי שנראה אצל העדניים ונראים דרכי התטולה והקינון שלהם. בגיברלטר מוצגים עופות נודדים המסתמכים על זרמי אוויר חם כדי לחסוך באנרגיה בעת חציית הים התיכון בסתיו בדרכם לאפריקה.
9. עלייתם של היונקים: הפרק מציג את אבולוציית היונקים הראשונים. ליונקים חום גוף קבוע ופרווה והם בעלי קשר עם צאצאיהם כשהנקבות מזינות בחלב את גוריהם. הפרימיטיבים ביניהם הם יונקי הביב כמו הברווזן וקיפודן הנמלים שהם היונקים היחידים המטילים ביצים (בדומה לזוחלים), מהם התפתחו יונקי הכיס המשתמשים בכיס כדי שצאצאם שנולד יגדל בבטחה. מאובנים של יונקי כיס מאמריקה התגלו לפני 60 מיליון שנה, אך כיום מרבית הכיסאים (למעט האופוסומיים) חיים באוסטרליה וסביבתה. נראים נמיות כיס, שד טסמני, וומבטיים, קואלה והגדול שבכיסאים - קנגורו אדום. בעבר היה גם טורף בגודל זאב - זאב טסמני שנכחד מהעולם. באוסטרליה הדרומית נחשפו שרידי טורף גדול עוד יותר - אריה הכיס, שייתכן שנכחד עקב שינויי אקלים. בחצי הכדור הצפוני התפתחו ראשוני השלייניים, השומרים את העובר ברחם ושליה המגוננת בצורה שאין לה אח ורע בעולם.
10. נושא ווריאציות: הפרק מציג את התפתחות השליינים השונים. הראשונים ביניהם כללו ציידי חרקים כמו חדפי עצים, דסמנים או חפרפרת ככובת אף ואוכלי חרקים שהתפתחו בהרבה כוללים את הפנגולינאים, דוב נמלים ענק והשנבוב. חלק מאוכלי החרקים החלו לעוף - העטלפים המסתמכים על ציד באקולוקציה איתה הם מוצאים חרקים, אך כמה חרקים כמו העינפזיים והדובוניים מצאו דרכים לחמוק מהרדאר. יונקים אחרים, הלווייתנאים החלו לחזור לחיים בים ולשלוט בו כמו הפליוזאורים הנכחדים, מאחר שמשקלם הנתמך במים יכל לגדול מאוד. הם כוללים לווייתנים גדולי סנפיר, דולפינים, קטלנים וחדשנים. בדומה לעטלפים הללו מתבססים על אקולוקציה למציאת טרפם.
11. הציידים והניצודים: הפרק מציג את היונקים אוכלי הצמחים ואת טורפיהם. היונקים הצמחוניים התפתחו בעידן הדינוזאורים והחלו לאכול במשך בלילה. יונקים אלה צריכים לאגור מזון לחורף הקר, כשחלקם נכנסים לתרדמת חורף ואחרים שורדים את הקור העז עירניים. לצידם הטורפים התפתחו לצידם כשהאקלים שהתכסה במישורים פתוחים מכוסי דגניים. אך העשב אינו ניתן לעיכול פשוט ואוכלי העשב נאלצים ללעוס את מזונם כמה פעמים. המכרסמים פיתחו חיים במחילות מגוננות כמו החולד והנובחנית בעוד הקפיברה חיה בקרבת המים ויכולה לצלול בהינתן סכנה. אוכלי עשב אחרים פיתחו פרסות ורגליים ארוכות והפכו לאצניות מהירות כמו האימפלה והזברה או לחיות ענקיות נוקשות כמו הקרנפיים או הפיל, הגדול שבחיות שהוא חסר טורפים. טורפי הערבה כוללים את הברדלס, המהיר בחיות היבשה העט על טרפו במהירות והאריה שצד בחבורות מתואמות את טרפו בקפידה, לרוב עדרי ענק של גנו. הצבועים מתישים את הטרף באמצעות עבודת צוות ורדף בלתי פוסק עד שהם משיגים את טרפם.
12. החיים על העצים: הפרק מציג את הפרימטים. לפרימטים עיניים המפונות קדימה, גפיים בעלות אצבעות חזקות והם חברתיים מאוד, מה שגרם למוחם לגדול. במדגסקר נראים הלמורים כמו הסיפאקה והאינדרי ופרימטים נוספים כמו הפוטו, הגלגו והלוריס. הקופים מפותחים יותר וכוללים את המרמוסט הקטן, קוף הסנאי והשאגן הקולני, בעל הזנב הלופתני. זנב כזה אינו מצוי בקופי העולם הישן כמו בבון או קוף ירוק והם פעילים לרוב על הקרקע. אחרים כמו המקוקים הגיעו ליפן, שם מספר אוכלוסיות למדו לשטוף את ארוחתם במים. ההומינואידים המפותחים הם בעלי כפות רגליים הדומות לכפות ידיהם ורובם משתלשלים מענפים. הבולטים מביניהם הם האורנגאוטן, הגיבון, השימפנזה וגורילת ההרים, שאטנבורו ערך איתה מפגש מפורסם.
13. בעלי התקשורת הכפייתיים: הפרק מציג את האבולוציה וההיסטוריה של האדם. ראשוני האנשים התפתחו ביערות אפריקה והחלו לחפש מזון באדמות המישורים הפתוחים, בהם הם החלו לגדול לאיטם, להלך על שתי רגליים כדי להבחין בטורפים ממרחק והותירו את גפיהם הקדמיות חופשיות לשאת נשק. הם התפתחו והחלו להיות יציבים יותר ולייצר נשקים קטלניים יותר. הם גם היו בעלי תקשורת מפותחת ביותר, כדי להכניע חיות גדולות מהם ותכננו מהלכי ציד מראש. המין הומו ארקטוס היה הראשון שיצא מאפריקה לפני 800 אלף שנה לאירופה ועקב הטמפרטורה הקרה החל לחיות במערות. אנשים אלה למדו להשתמש באש ובאבני צור, לבשו עורות של חיות שצדו להתחמם והחלו לצייר על קירות המערות ואף לכתוב. לבסוף התפתח המין הומו סאפיינס ששגשג ביותר, אך אטנבורו מזהיר שאף שהוא נוצר בזמן אבולוציוני קצר ביותר זה לא אומר שהוא ישרוד לנצח.

קישורים חיצוניים

• "החיים עלי אדמות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "החיים עלי אדמות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "החיים עלי אדמות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)