אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד מכונה אבי היישוב וגם הנדיב הידוע (Edmond James de Rothschild;‏ 19 באוגוסט 1845, ט"ז באב ה'תר"ה – 2 בנובמבר 1934, כ"ד בחשוון ה'תרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה, ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב הוקם על אדמות שנרכשו על ידי הברון וקרוי על שם בנו, יעקב-ג'יימס. מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.

אדמונד ג'יימס דה רוטשילד
Edmond James de Rothschild

אדמונד ג'יימס דה רוטשילד
לידה	19 באוגוסט 1845 בולון-ביאנקור, צרפת
פטירה	2 בנובמבר 1934 (בגיל 89) פריז, צרפת
מדינה
מקום קבורה	רמת הנדיב
תקופת הפעילות	1882–1934 (כ־52 שנים)
תפקיד	נדבן
השקפה דתית	יהדות
בן או בת זוג	אדלידה דה רוטשילד (1877–1935)
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (1908)

בנימין אדמונד רוטשילד בצעירותו, 1882

הברון רוטשילד ורעייתו אדלהייד בביקור במטעים בזכרון יעקב, 1914

החותם האישי של אדמונד דה רוטשילד

הכניסה לאחוזת הקבר בגני רמת הנדיב שבה קבורים הברון רוטשילד ורעייתו

קבר הברון רוטשילד ואשתו בגן רמת הנדיב

דיוקנו של הברון דה רוטשילד על שטר של 500 שקלים

הברון על בול משנת 1954 בעיצובו של ג. המורי

קורות חיים

אדמונד ג'יימס דה רוטשילד נולד בשנת 1845 בעיירה ליד פריז שבצרפת, כבנם השלישי של ג'יימס מאיר רוטשילד ובטי סלומון דה רוטשילד. בשנת 1854 מימן אביו את הקמת בית הספר אוולינה דה רוטשילד לבנות בירושלים – בית הספר הראשון בארץ ישראל שבו הועברו שיעורים בעברית.

בניגוד לשני אחיו הבוגרים, לא היה אדמונד ג'יימס רוטשילד מעורב ישירות בענייני הבנקאות של משפחתו, ונודע כחובב אמנות ותרבות. את השכלתו רכש בבית-הספר המשפחתי, שבו למד עברית, תורה והיסטוריה של העם היהודי, מפי מורהו אלברט כהן. בהמשך, כשאלברט כהן נשלח לנהל את ארגוני הצדקה של אביו, אדמונד המשיך את לימודיו בבית הספר המיוחד לילדי אצילים. בגיל 32 נשא לאישה את אדלהייד (Adelheid, שלימים נקראה עדה), בתו של בן דודו וילהלם קרל רוטשילד, שכונה הברון "הצדיק" מפרנקפורט, או בשמו העברי שמעון זאב בן קלמן קרל רוטשילד מנאפולי. גם עדה הייתה קשורה מאוד למסורת היהודית, דרך החינוך האדוק מבית אביה בפרנקפורט. לזוג נולדו שלושה ילדים: ג'יימס (יעקב) ארמנד, מוריס אדמונד קארל , ומרים קרולינה אלכסנדרינה.

עם תחילת פרעות "הסופות בנגב" ברוסיה בשנת 1881, הקימו ראשי יהדות צרפת ועד סיוע ליהודי רוסיה ופרסמו כרוז נגד המדיניות האנטישמית. בין החותמים עליו היה רוטשילד, והדבר הביא אותו למסקנה שיש לפתור את בעיית היהודים על ידי עלייה לארץ ישראל. שני האנשים שהשפיעו על דעתו של רוטשילד בנושא מצב היהודים היו הרב הראשי של פריז (לימים של צרפת), צדוק כהן, שבניגוד לחלק מהרבנים באותה תקופה תמך בתנועת "חובבי ציון", והפעיל הציבורי הבולט מזכיר חברת כי"ח, קרל נטר, שהקים בארץ ישראל עוד בשנת 1870 את בית הספר החקלאי מקוה ישראל.

לאחר מכן התחיל הברון לעסוק בפיתוח יישובים בארץ ישראל. המשבר החריף שבו היו נתונות המושבות הראשונות בארץ ישראל, דחף את רוטשילד להשקיע בהן כספים רבים ולגלו֗ת מעורבות רבה בענייניהן. תחילה עזר למושבה ראשון לציון, כאשר הייתה על סף התפרקות. אחד המתיישבים במושבה, יוסף פיינברג, פנה אל רוטשילד בשנת 1882 וביקש ממנו סיוע כספי. רוטשילד סייע תחילה למתיישבים הראשונים של ראשון לציון על ידי חפירת באר, סיוע למשפחות עניות, ומימון מדריך חקלאי למושבה. מתוך רצון להעסיק פועלים יהודים, הוא פנה לאגודת "חובבי ציון" וביקש לבחור צעירים שאותם יכשיר לשמש כמדריכים חקלאיים במושבות. בהמשך הרחיב מאוד את תחומי העזרה שלו ותמך למעשה בכל המושבות החדשות; אלמלא עזרתו, היה חשש כבד להתפזרות המתיישבים ולפירוק התיישבות העלייה הראשונה. היות שבתחילה נמנע מפרסום שמו בפומבי, זכה לכינוי "הנדיב הידוע". הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת להדריך את המתיישבים החדשים ואת האיכרים בגידול כרמי ענבים ובייצור יין – גידול זה, לפי דעתם של המומחים, היה המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי. עד שייצור היין החל, סיפק הברון קצבאות חודשיות למחיית המתיישבים, מימן את שירותי-הבריאות, החינוך והדת, ועוד.

• 
  הברון אדמונד דה רוטשילד באונייה
• 
  הברון אדמונד דה רוטשילד והברונית אדלהייד דה רוטשילד
• 
  הברון אדמונד דה רוטשילד
• 
  הברון רוטשילד

על-מנת להבטיח שייעשה שימוש נבון ויעיל בכספיו, מינה אדמונד ג'יימס רוטשילד פקידים משלו לחלק מהמושבות בארץ ישראל, והם פיקחו על הקצאת הכספים. בין המושבות ששלח אליהן את פקידיו היו ראשון לציון, עקרון (מזכרת בתיה) זכרון יעקב וראש פינה. הפקידים שילמו לאיכרים קצבאות מדי חודש, וגודל התשלום היה תלוי בגודל המשפחה בלבד ולא בתפוקה החקלאית של האיכר. אף על פי שמעורבותו של רוטשילד אפשרה למושבות את המשך קיומן, התנהגותה של הפקידות ואופי המשטר שנוצר סביבה קוממו את המתיישבים נגדו, אך המרד נרגע לאחר כניעתם של המתיישבים, שכן הם היו תלויים בכספיו של רוטשילד. בשנת 1901 העביר הברון את המושבות הראשונות לידי חברת יק"א והוסיף כספים לניהול, להמשך פעילות, לפיתוח ולהרחבת היישובים החדשים, ובמקביל ביטל את שיטת הפקידות לאחר שהבין כי התלות של המושבות בו לא תסתיים אם הן לא תהיינה עצמאיות. בשנת 1923 הוציא את מפעליו בארץ ישראל מידי יק"א והקים את החברה פיק"א בהנהלת בנו, ג'יימס ארמן רוטשילד.

הברון רוטשילד נפטר בפריז ב-1934, ונקבר בבית הקברות פר לשז שבעיר. ב-6 באפריל 1954 הועלו עצמותיו ועצמות אשתו עדה לישראל בהתאם לצוואתו ונטמנו ברמת הנדיב שליד זכרון יעקב.

פעולתו הציונית ומורשתו

הברון סייע לבניין הבית הלאומי בשלושה אופנים מרכזיים:

1. רכישת אדמות – במהלך עשרות שנות פעילותו בארץ ישראל ובמיוחד בתקופת העלייה הראשונה, היה הברון רוטשילד עסוק ברכישת אדמות מידי הממשלה הטורקית ומידי בעלים ערבים, ותוך זמן קצר הצליח להכפיל את כמות האדמות שבידי היהודים. עד אמצע תקופת המנדט עלה היקף הקרקעות שרכש באופן אישי ובאמצעות החברות יק"א ופיק"א על זה של כל המוסדות הציוניים (הקק"ל, הכשרת היישוב וכו') גם יחד.
2. נטילת החסות על המושבות הראשונות, ופיתוחן הכלכלי – המושבות הראשונות ובהן ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב, יסוד המעלה, פתח תקווה ומטולה חוו קשיים רבים ונקלעו לגירעון כלכלי שהעמיד את קיומן בסכנה. הברון רוטשילד נעתר לפניית גורמים בארץ-ישראל ובעולם והחליט לתמוך במושבות, מה שנודע כמשטר האפוטרופסות של הברון רוטשילד, באמצעות מנגנון של פקידים שהעבירו את המושבות בעיקר לייצור יין. תוך תקופה קצרה היו אנשי הברון אחראים לכל התחומים בחיי האיכרים.
3. פיתוח תשתיות ציבור ושירותי קהילה – יש חוקרים, ובראשם רן אהרנסון, ששמים את הדגש על היבטי תשתית ושירותים מרכזיים, כמו הקמת מוסדות חינוך מתקדמים ומערך בריאותי מסועף, ועל הפעלתם. שירותים חיוניים אלו ניתנו על ידי הברון באמצעות פקידים מומחים רבים (מורים ושאר אנשי הוראה, רופאים ואנשי רפואה אחרים) לא רק לאנשי "מושבות הברון" אלא אף לכל בני ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

פעולתו במבט לאחור, על אף שהיו בה מגרעות רבות, סייעה רבות להתפתחות ההתיישבות בארץ ישראל ולחיזוקה הכלכלי. תמיכתו במושבות לאורך כ-20 שנה בצורה ישירה ועוד עשרות שנים בצורה עקיפה, אִפשרה את התפתחות המושבות, והן נעשו לדגל בהתפתחות עבודת האדמה והתעשייה בישראל – יקבים, תעשיות בשמים, מטעי זיתים, שקדים, פרי הצבר, תחנות נסיוניות, דרכים, כבישים, ועוד.

בעבר רווחה הטענה כי תמיכתו של הברון רוטשילד במושבות הסתיימה כאשר העביר את ניהולן ליק"א, חברה להתיישבות יהודית מיסוֹדו של הברון הירש. בדור האחרון טוענים מחקרים חדשים כי למעשה הברון רוטשילד נשאר הדמות המובילה גם בפעילות יק"א בארץ ישראל, דבר שנמשך גם כשיק"א הייתה לפיק"א בתחילת תקופת המנדט.^{[דרוש מקור]}

הקשר עם הברון נותק במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתקופה זו סייע הברון למוסדות הציוניים בעולם. עם תום המלחמה ביקש לחזק את ענף התעשייה בארץ ישראל. בשנת 1929, עם הקמתה של חברת הסוכנות היהודית, נבחר לנשיא הכבוד שלה.

בין "מושבות הברון" ניתן למנות את המושבות זכרון יעקב (על שם אביו) מזכרת בתיה (על שם אימו), ראשון לציון, בנימינה (על שמו), גבעת עדה (על שם אשתו), ועוד.

בתקופה האחרונה של חייו, מימן אדמונד ג'יימס רוטשילד חפירות ארכאולוגיות רבות בארץ. בשנת 1913 רכש את שטח הקרקע המשתרע על מרבית המדרון המזרחי של עיר דוד בירושלים, ושכנע את הארכאולוג הצרפתי היהודי ריימון וייל לערוך במקום חפירות. הדבר נעשה כתגובה לחפירתו השערורייתית של מונטגיו פארקר בעיר דוד בשנת 1911. רוטשילד חזר ומימן עונת חפירות נוספת, בשנים 1923–1924, בניהולו של וייל. בגלל רכישת הקרקע נשאר השטח ריק מבתים. כך יכול היה זמן רב אחרי כן הארכאולוג הישראלי יגאל שילה לחפור במקום באין מפריע. כמו כן, הוא סייע לחיים ויצמן בזמן השגת הצהרת בלפור. אדמונד ג'יימס רוטשילד לא הפסיק את מעורבותו בחיי המושבות, עד מותו בשנת 1934 כ"ד בחשוון התרצ"ה.

במהלך חייו, הוא השקיע יותר מחמישה מיליון לירות שטרלינג בפיתוח היישובים הראשונים, במשך 18 שנים. הוא רכש בארץ ישראל כ-500,000 דונם של אדמה, ועל שטח זה נבנו כמעט שלושים יישובים והוקמו מפעלים, יקבים ובתי חרושת.

בשנת 1957 הועבר כל הרכוש של חברת פיק"א למדינת ישראל.

צאצאיו של אדמונד ג'יימס רוטשילד מממנים עד היום מפעלים שונים בארץ, על ידי הכספים של קרן רוטשילד קיסריה, "קרן רוטשילד" (הנקראת גם יד הנדיב): השקעות רבות ב"חברה לפיתוח קיסריה", "החברה לישראל" וחברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א).

על שמו של אדמונד ג'יימס (בנימין) רוטשילד נקראים היישוב בנימינה, קריית בנימין – שכונה של קריית אתא, "גן בנימין" – גן ציבורי בחיפה, מרכז התרבות "בית רוטשילד" במרכז הכרמל, ורחובות ברחבי הארץ (לדוגמה, שדרות רוטשילד בתל אביב).

זכרו של אדמונד רוטשילד הונצח בבול דואר ישראלי. ב-23 בנובמבר 1954 הנפיק דואר ישראל בול לזכרו של רוטשילד, שעליו מופיע דיוקנו ולצידו אשכול ענבים, סמל ליקב שהקים בישראל. האמן גדעון המורי עיצב את הבול.

ביקוריו בארץ ישראל

ביקוריו של הברון רוטשילד בארץ ישראל היוו אירועים חשובים מאוד בחיי היישובים הראשונים. הוא ביקר בארץ ישראל חמש פעמים:

• מאי 1887, כאשר היה בן 42
• אפריל-מאי 1893
• ינואר 1899
• ב-1914, כאשר היה בן 70.
• במאי 1925, כשהיה כמעט בן 80. בביקור זה ביקר בזכרון יעקב, בחיפה, בתל אביב ובמקווה ישראל, אך לא הגיע למושבות הדרום ולירושלים בגלל חולשתו.

אילן יוחסין

מאיר אנשל רוטשילד 1743–1812

ג'יימס (פריז) 1792–1868

בטי סלומון 1805–1886

סלומון (וינה) 1774–1855

קארל (נאפולי) 1788–1855

אנשל (פרנקפורט) 1773–1855

נתן (לונדון) 1777–1836

אדמונד 1845–1934 "הנדיב הידוע"

גוסטב 1829–1911

אלפונס 1827–1905

שמעון זאב 1828–1910

נתנאל 1812–1870

ליונל נתן 1808–1879

מוריס 1857–1881

ג'יימס 1878–1957 נישא לדורותי

רוברט 1880–1946

אדוארד 1868–1949

נתן 1844–1881

ליאופולד 1845–1917

נתן מאיר 1840–1915

אדמונד 1926–1997

אלאן 1910–1982

אלי 1917–2007

הנרי 1872–1946

אנתוני גוסטב 1887–1961

ליונל 1882–1942

אוולין אקיל 1886–1917

צ'ארלס 1877–1923

וולטר 1868–1937

בנז'אמן 1963–2021 נישא לאריאן

אריק 1940–

גאי 1909–2007

בת שבע 1914–1999

פיליפ 1902–1988

אוולין רוברט 1931–2022

אדמונד ליאופולד 1916–2009

מרים רוטשילד 1908–2005

ויקטור 1910–1990

פאנוניקה דה קניגסווארטר 1913–1988

דוד 1942–

אדוארד 1957–

פיליפין 1933–2014

ג'ייקוב 1936–2024

הערה: אילן יוחסין זה אינו כולל את כל חברי משפחת רוטשילד, אלא מתרכז באישים בולטים בה, בפרט בענפים הצרפתי והבריטי.

לקריאה נוספת

הברון אדמונד דה רוטשילד

• רן אהרנסון, הבארון והמושבות: ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בראשיתה 1890-1882, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1990.
• דן גלעדי, מרדכי נאור, רוטשילד: "אבי היישוב" ומפעלו בארץ ישראל, כתר הוצאה לאור, ירושלים, 1982.
• זבולון פורן (עורך), הברון בנימין-אדמונד רוטשילד: אבי היישוב, הוצאת קרן קיימת לישראל, 1986; גרסה מקוונת של המאמרים באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
• גצל קרסל, אבי היישוב: הברון אדמונד דה רוטשילד ופעלו, הוצאת מגן, תל אביב, 1954.
• עזריאל שוחט (ליקט וערך), הבארון אדמונד בנימין דה רוטשילד: הנדיב הידוע ואבי היישוב – ליום העלאת עצמותיו לישראל – לקט דברים ממנו ועליו, משרד החינוך והתרבות בהשתתפות פיק"א, ירושלים, 1980.
• שמעון שמה, (תרגם מאנגלית: מ. חצור), בית רוטשילד וארץ ישראל: מפעלם של אדמונד וג'ימס רוטשילד בארץ, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1980.

• Ran Aaronsohn, Rothschild and Early Jewish Colonization in Palestine, Rowman & Littlefield Pub., The Hebrew University, Jerusalem, Lanham-Boulder, New York, 2000

מאמרים

הברון אדמונד דה רוטשילד – 1845–1934

• רן אהרנסון, ביקור אנונימי שהיה למנוף התיישבות (מאה שנה לביקורו הראשון של רוטשילד בארץ-ישראל), טבע וארץ ל (1), 1987, עמ' 38–40.
• רן אהרנסון, הבארון רוטשילד וחדרה, אריאל טו (96-95), 1993, עמ' 33–40.
• רן אהרנסון, המערך הרפואי הראשון: הברון אדמונד דה-רוטשילד והקמת שירות הבריאות במושבות בסוף המאה הי"ט, הרפואה 134 (11), 1998, עמ' 895–899.
• רן אהרנסון, תוכנית נֶטֶר-רוטשילד: תחילת פעולתו היישובית של הבארון בארץ-ישראל, קתדרה 44, יוני 1987, עמ' 55–79
• אהוד בן עזר, כיצד הגיע הברון בראשונה לזיכרון, עת־מול 26 (1), 2000, עמ' 21–23.
• דודו דיין, כה אמר הברון, עת־מול ל (178), 2004, עמ' 31.
• אברהם הדס, יעדים גאו-פוליטיים של הברון ברכישת קרקעות בארץ-ישראל, נופים 7, 1977, עמ' 7–11.
• יורם מיורק, הברון רוטשילד, יק"א ופיק"א בארץ-ישראל: מקורות ארכיוניים, דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות ב (1), 1989, עמ' 319–323.
• מרדכי נאור, רוטשילד והציונים, עת־מול כא (5), 1996, עמ' 6–8.
• אביתר פריזל, הברון אדמונד דה רוטשילד והציונים בשנים 1918–1919, ציון ל"ח, עמ' 116–138.
• הרב משה צבי נריה, 'בשבחו של הנדיב הידוע - אבי היישוב - הברון בנימין רוטשילד ז"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 375–386.

קישורים חיצוניים

• הבארון בנימין רוטשילד, "מגד ירחים" (עלון חודשי להנחלת משנת הראי"ה ומורשתו בהוצאת בית הרב), גיליון 11, חשוון תשס"א, עמ' 4
• הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, באתר הכנסת
• דוד תדהר (עורך), "אדמונד ג'יימס דה רוטשילד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2441
• 'אבל הבארון רוטשליד', ידיעות תל אביב, 15 באוקטובר 1934, עמ' 5.
• הברון רוטשילד (1934-1845), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: אוח – אתר משרד החינוך בישראל
• שולמית לסקוב, ‏חובבי ציון במאבק עם רוטשילד על פני היישוב, הציונות י"ב, 1988, עמ' 71-29
• יצחק ציטרין, הברון אדמונד דה-רוטשילד – "חזון ומציאות" בפעילותו בארץ-ישראל, שנתון שאנן ו', תש"ס, עמ' 211–257
• מרדכי נאור, ‏עיתונות "על חשבון הברון" הברון אדמונד דה רוטשילד ויחסיו עם אליעזר בן-יהודה, קשר 37, אביב-קיץ 2008, עמ' 59-56.
• דן גלעדי, ‏הבארון, הפקידות והמושבות הראשונות בארץ ישראל – הערכה מחדש, קתדרה 2, חשוון תשל"ז, עמ' 68-59
• צבי אילן, ‏פרקים מזכרונות אליהו שייד, קתדרה 21, אוקטובר 1981, עמ' 222
• רן אהרנסון, ‏תוכנית נֶטֶר-רוטשילד: תחילת פעולתו היישובית של הבארון בארץ-ישראל, קתדרה 44, יוני 1987, עמ' 55–79
• עופר אדרת, הברון רוטשילד אמר: אל תבטחו בנדיבים, באתר הארץ, 9 בפברואר 2014
• "לקראת העלאת עצמותיו של הברון", יומני כרמל מרץ 1954 (התחלה 1:37)
• "העלאת עצמותיו של הנדיב", יומני כרמל אפריל 1954
• מרכז אדמונד דה רוטשילד
• ביקורי הברון רוטשילד בארץ ישראל, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• אליהו הכהן, 'אֵלֶיךָ אָבִינוּ': תפילה לשלום הנדיב הידוע, בבלוג "עונג שבת", אוקטובר 2017
• על פגישת הברון רוטשילד עם הרב שמואל מוהליבר באתר ציוני דרך, מרכז סיור ולימוד מזכרת בתיה
• אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
• זכרון יעקב, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 1 במאי 2021
• תרומת הברון רוטשילד להתיישבות היהודית, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1954
• אדמונד רוטשילד (1845-1934), ברון דה, דף שער בספרייה הלאומית
• אלעזר לוין, ‏5,000 דונם ברמת הגולן בבעלות קק"ל, באתר גלובס, 9 בינואר 2000