ויקיפדיה

הקרב על נפח

הקרב על נפח היה קרב שריון גדול, שנערך ב-7 באוקטובר 1973, במסגרת המערכה בחזית הסורית במלחמת יום כיפור. במהלך הקרב ניסתה הדיוויזיה המשוריינת הראשונה של צבא סוריה לכבוש את צומת נפח, צומת דרכים אסטרטגי במרכז רמת הגולן, אשר סמוך לו שכנה מפקדת אוגדה 36, האוגדה הישראלית הסדירה שהגנה על רמת הגולן. מול הכוחות הסורים ניצבו כוחות מאולתרים מחטיבה 188, כוחות קטנים מחטיבה 7 ומחטיבה 179 וכן חטיבה 679, חטיבת המילואים של אוגדה 36.

הקרב על נפח
טנקי T-62 פגועים של חטיבה משורינת 91 מהדיוויזיה הראשונה מערבית לעין זיוון, צפונית לציר יבשה, ברקע תל שיפון.
טנקי T-62 פגועים של חטיבה משורינת 91 מהדיוויזיה הראשונה מערבית לעין זיוון, צפונית לציר יבשה, ברקע תל שיפון.
מערכה: קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכי הסכסוך 7 באוקטובר 1973
קרב אחרי הקרב על חושניה
מקום סביבות מחנה נפח
קואורדינטות
33°03′11″N 35°44′10″E / 33.053°N 35.736°E / 33.053; 35.736 
תוצאה ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראלישראל

סוריהסוריהסוריה

מפקדים
המצב בגולן, צהרי 7 באוקטובר

על אף שספגו אבדות כבדות, הצליחו כוחות השריון הישראלים להדוף את המתקפה הסורית עד תום יום הלחימה ב-7 באוקטובר, אך השליטה על הרכסים השולטים על צומת נפח ממזרח, נותרה בידי הסורים. ביומיים הבאים ביצע הצבא הסורי מספר ניסיונות נוספים לכבוש את מרחב נפח, אך הכוחות הישראליים הצליחו להדוף אותם ואף לצאת להתקפות נגד.[1] ב-9 באוקטובר נשברה המתקפה הסורית והכוחות הסוריים במרכז הרמה נדחקו חזרה לאזור חושניה, וב-10 באוקטובר נסוגו הכוחות הסורים אל מעבר לקו הסגול ברמת הגולן.

הקרב על נפח היה אחד הקרבות המכריעים במסגרת קרבות הבלימה שניהלו כוחות צה"ל נגד כוחות סוריים עדיפים. כתוצאה מהקרב חדלה חטיבה 188 להתקיים כמסגרת חטיבתית, לאחר שמפקדה יצחק בן-שהם, סגנו דוד ישראלי וקצין האג"ם של החטיבה נהרגו במהלכו. בהיסטוריוגרפיה הסורית הקרב נחשב לקרב המרכזי במערכה מול ישראל.[2]

רקע עריכה

  ערך מורחב – מלחמת יום הכיפורים#הרקע לפרוץ המלחמה

במלחמת ששת הימים כבש צה"ל את שטח רמת הגולן מידי סוריה. לאחר המלחמה נותרה רמת הגולן בידי ישראל והוקמו בה מספר יישובים. צה"ל נערך בשורת מוצבים לאורך קו הפסקת האש, הקו הסגול, שעבר ממזרח לקו התילים. בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים אירעו תקריות ו"ימי קרב" רבים בין ישראל לסוריה. במקביל, החלו מנהיגי סוריה ומצרים לתכנן מתקפה מתואמת, בשתי חזיתות, על ישראל.

חשיבות אסטרטגית עריכה

רמת הגולן ב-1973 ובמידה מסוימת עד היום, לא הייתה משופעת בדרכים סלולות או כבושות רבות. הקרקע הסלעית והטרשית של הרמה, הקשתה על תנועת כוחות ממונעים. כוח שרצה להגיע במהירות מנקודה לנקודה, היה מוגבל לתנועה על גבי מספר מצומצם של צירי אורך ורוחב, מה גם שאזורים רבים ברמה היו ממוקשים בצפיפות, עובדה שסיכנה כלי רכב היורדים מצירי התנועה. מחנה נפח הוקם בצומת דרכים בעל חשיבות אסטרטגית במרכז רמת הגולן, בנקודת המפגש בין ציר הנפט לבין ציר האורך החשוב (כיום כביש 91), היורד מהעיר קוניטרה לגשר בנות יעקב.

מטרת תוכנית המלחמה הסורית הייתה השלמת כיבוש רמת הגולן בתוך פחות מ-24 שעות.[3] הסורים הכירו היטב את רמת הגולן, שהייתה בשליטתם עד שנכבשה על ידי ישראל בשנת 1967, והבינו שכיבוש צומת נפח הוא שלב חיוני בהשתלטות על מרכז רמת הגולן ובהגעה מהירה לקו נהר הירדן. נתיב הגישה המהיר ביותר לצומת נפח, היה דרך פיתחת קוניטרה דרום, אך הפיקוד הסורי ידע, שכיבוש פיתחת כודנה ומרחב חושנייה, יאפשר לכוחותיו גישה נוחה מכיוון דרום לצומת, דרך ציר הנפט.

התוכנית הסורית עריכה

על פי תוכנית המלחמה הסורית, שכונתה מבצע משרוע 110, שלוש דיוויזיות סוריות - הדיוויזיה ה-5, ה-7 וה-9 - היו אמורות להבקיע את מערך ההגנה הישראלי ברמת הגולן, להשלים את כיבוש הרמה, ולהיערך להגנה עליה תוך כ-16 שעות מתחילת המלחמה. שתי דיוויזיות השריון של סוריה (ה-1 וה-3), נשמרו בעתודה, ונועדו לשמש ככוח לניצול ההצלחה. שלוש הדיוויזיות, שנועדו להשתתף בשלב הראשון של המתקפה הסורית, תוגברו עד שכללו כ-700 טנקים בשלב הפתיחה של המלחמה.

הבקעת הקו הישראלי ב-6 באוקטובר עריכה

בשעה 14:00 פתח צבא סוריה במתקפת פתע[4] על כוחות צה"ל ברמת הגולן. הכוחות הישראליים, שלא היו ערוכים ומוכנים למלחמה כוללת נגד סוריה, הופתעו הן במישור הטקטי והן במישור האסטרטגי. גיוס המילואים החל רק שעות מספר לפני פרוץ המלחמה. בגזרת רמת הגולן נערכה חטיבת שריון אחת, חטיבה 188, וחטיבה שנייה, חטיבה 7, נועדה לשמש עתודה אוגדתית. סך הכול, עמדו לרשות צה"ל ברמת הגולן 177 טנקים. זמן קצר לאחר פתיחת המתקפה הסורית, נשלחה חטיבה 7 לתגבר את הגזרה הצפונית של רמת הגולן, כיוון שבפיקוד הצפון העריכו שהמאמץ הסורי העיקרי יתרכז בגזרה זו. רק גדוד אחד של החטיבה (גדוד 82) הוקצה לתגבר את גדוד 53 של חטיבה 188, שהגן על דרום ומרכז הרמה.

גדוד 74 מחטיבה 188, שהיה ערוך בצפון רמת הגולן, הועבר בשעות אחר הצהריים תחת פיקוד חטיבה 7; במקביל, הועבר גדוד 82 מחטיבה 7 תחת פיקוד חטיבה 188.

בשעות הערב, ובעיקר לאחר רדת החשיכה, הצליחו חטיבות הדרג השני של הדיוויזיות ה-5 וה-9, שלרשותן עמדו אמצעי ראיית לילה יעילים (בניגוד לצד הישראלי), להבקיע במספר צירים את קו ההגנה הישראלי הדק באזור פיתחת כודנה (בין תל שעף א-סינדיין לתל חזקה) וכן בשטח בין הר פרס לתל סאקי ולהתקדם לעומק של מספר קילומטרים. חטיבת שריון 51 של דיוויזיה 9 חדרה ללא הפרעה לשטח בשליטת ישראל מדרום למוצב 111, השתלטה על מרחב חושנייה כבר בשעות הלילה המוקדמות, וכוחות החלוץ שלה תפסו את צומת משתא, וחסמו שם את התנועה על ציר הנפט. חטיבות הדרג השני של דיוויזיה 5 ניצלו את ההצלחה כדי לחדור לעומק שטח רמת הגולן, ולנוע דרומה ומערבה כמעט ללא הפרעה, על הצירים היורדים מדרום הרמה לבקעת כינרות.

הלחימה בשעות הלילה עריכה

לאחר הבקעת קו ההגנה הישראלי בגזרה הדרומית של רמת הגולן, ביצע הצבא הסורי מספר ניסיונות להתקדם לעומק השטח הישראלי במרכז הרמה בליל 7/6 באוקטובר. כוח בסד"כ גדודי מחטיבה ממוכנת 43 של הדיוויזיה ה-9 התקדם צפונה על ציר "רשת" (כביש 98 של ימינו), בניסיון לאגף את הכוח הישראלי, שבלם את המתקפה הסורית בפיתחת קוניטרה דרום, אך נתקל במארב של כוח טייגר, שגרם לו אבדות כבדות. חטיבת שריון 51 התקדמה דרך חושניה לצומת משתא, הקימה שם עמדת חסימה על ציר הנפט, ובכך ניתקה את ציר האספקה העיקרי של כוחות חטיבה 188 בגזרה הדרומית של רמת הגולן. כוחות קטנים של החטיבה התקדמו צפונה על "ציר הנפט" לכיוון מחנה יצחק וצומת נפח, ומערבה על ציר "כביש" (כביש 87) לכיוון גשר אריק. הכוח שנע על ציר הנפט, נתקל במספר טנקים מחטיבה 188 ומחטיבת המילואים 179 (שזכו מאוחר יותר לכינוי כוח צביקה), שבלמו את התקדמותו במרחק קצר מצומת משתא. הכוח שנע על "ציר כביש", נתקל בכוח חלוץ קטן מחטיבת המילואים 679, שבלם את התקדמותו מדרום לצומת קצביה.

הכוחות היריבים עריכה

סוריה עריכה

על אף הצלחת הכוחות הסוריים להבקיע את קו ההגנה הישראלי בדרום ובמרכז רמת הגולן בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר, ספגו הכוחות התוקפים אבדות כבדות בציוד ובנפש במהלך קרב ההבקעה. על פי תוכנית המערכה הסורית המקורית, עד שעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר, כוחותיהם היו אמורים להשתלט על רוב שטח רמת הגולן, להגיע אל המצוק שמעל נהר הירדן ולהיערך עליו להגנה מפני התקפת הנגד הצפויה של כוחות המילואים הישראליים. אולם הלחימה העיקשת של הכוחות הסדירים הישראלים, שהגנו על קו המגע, גרמה לעיכוב גדול בלוח הזמנים של המתקפה הסורית, ולשחיקה משמעותית של הכוחות הניידים של שלוש הדיוויזיות הסוריות שהשתתפו במתקפה.

מצד שני, יחידות העתודה הסוריות, דיוויזיות השריון ה-1 וה-3, עדיין לא הוטלו ברובן למערכה, ולכן היו רעננות ובתקן מלא. במהלך הלילה קודמו יחידות החלוץ של דיוויזיית השריון ה-1 לקרבת קו החזית ברמת הגולן, והיו מוכנות לנצל את פריצת קו ההגנה הישראלי, לצורך התקדמות לעומק שטח רמת הגולן. עובדות אלו השפיעו לחיוב על המוכנות המבצעית ועל התפקוד של הדיוויזיה, שהוטלה למערכה במרחב חושנייה-נפח בבוקר 7 באוקטובר.

הכוחות הסורים העיקריים, שהשתתפו בהתקפה על נפח, השתייכו לחטיבת שריון 51 של הדיוויזיה ה-9 ולחטיבת שריון 91 של הדיוויזיה ה-1.

ישראל עריכה

בשעות הבוקר של 7 באוקטובר היה מצב הכוחות הישראלים בדרום ומרכז רמת הגולן קריטי. שני הגדודים הסדירים, שלחמו תחת פיקוד חטיבה 188 בגזרה הדרומית של רמת הגולן ספגו אבדות כבדות וסבלו ממחסור חמור בתחמושת. גדוד 53 נותר עם פחות מעשרים טנקים מבצעיים, שרובם נותקו על ידי התקדמות הכוחות הסוריים. אחת משלוש פלוגות הטנקים של גדוד 82 הושמדה במהלך הלחימה בשעות הלילה, פלוגה ב' לחמה באזור מוצב 111 בעורף הכוחות הסוריים, ואילו פלוגה א' נסוגה במהלך הלילה לתל יוסיפון לצורך תיספוק מחדש.

כוחות קטנים ומאולתרים בסד"כ מחלקתי ופלוגתי מחטיבות המילואים 179 ו-679, החלו להגיע ב"טפטופים" אל רמת הגולן במהלך שעות הלילה. אולם עקב מצב החירום, שנוצר עקב התמוטטות מערך ההגנה בגזרה הדרומית של הרמה, וחוסר מוכנות למלחמה של מחסני החירום של יחידות המילואים, הטנקים של המסגרות שעלו לרמת הגולן סבלו ממחסור חמור בציוד חיוני ובתחמושת, לחמו עם צוותים לא אורגניים, וחלקם אפילו לא ביצעו תיאום כוונות לפני שנכנסו ללחימה. עובדות אילו פגעו ביעילות ובמוכנות המבצעית של יחידות המילואים שהשתתפו בקרב נפח. פלוגה ראשונה מגדוד 266 מחטיבה 179 (חטיבת הגיוס המהיר של פיקוד צפון) הגיעה לאזור נפח סביב חצות הלילה. היא נעה על ציר הנפט לכיוון חושניה במגמה לחבור לכוח צביקה, אך הושמדה תוך זמן קצר, לאחר שנקלעה למארב סורי סמוך לצומת משתא. שתי הפלוגות האחרות של הגדוד הגיעו לנפח בשעות הלילה המאוחרות. מח"ט 188 שלח פלוגה אחת (8 טנקים) בפיקוד איז'ו ריבנבך, להצטרף לכוח שלחם על ציר הנפט, ואילו הפלוגה השנייה (7 טנקים), בפיקוד הסמג"ד ברוך לנצ'נר, קיבלה הוראה לנוע לכיוון חושניה על ציר "פלא" דרך סינדיאנה.

הפיקוד הישראלי איבד את השליטה על היחידות השונות, שלחמו בגזרה הדרומית בשעות הבוקר של 7 באוקטובר, והם לחמו באופן מפוזר ובלתי מתואם. הלוחמים עצמם היו, רובם ככולם, מותשים ועייפים, לאחר לילה ללא שינה.

בקרב על נפח נטלו חלק כוחות מארבע חטיבות שריון - שרידי חטיבה 188, חטיבת מילואים 679 וכן חלקים מגדוד 82 של חטיבה 7 ומגדוד 266 של חטיבה 179. אולם מבין הכוחות הישראליים הרבים שהשתתפו בקרב, רק שניים היו בסדר כוחות משמעותי, ולחמו במסגרת גדודית ומעלה: כוח מח"ט 679 (25-22 טנקים), שכלל חלקים משני גדודים של החטיבה, והגיע לאזור נפח בבוקר 7 באוקטובר (אך הצטרף ללחימה במרחב נפח רק בשעות הצהריים המאוחרות), ובמידה פחותה, כוח רן גוטפריד, גדוד 93 המוקטן של החטיבה,[5] שהצטרף ללחימה באזור נפח בשעות הצהריים. כוחות אלו היו ערוכים ללחימה יותר מכוחות המילואים הקטנים, שהגיעו למרחב נפח בשעות הלילה, אך עדיין היו רחוקים מלהיות במוכנות קרבית מלאה.

מהלך הקרב עריכה

 
אזור הקרבות כיום, מדרום לנפח לאורך ציר הנפט. העץ מצד שמאל ניצב מעל האנדרטה לזכרו של יצחק בן-שהם מח"ט 188.

שעות הבוקר עריכה

 
טנקי T-62 סורים פגועים ברמת הגולן

בשעות הבוקר של 7 באוקטובר חידשו כוחות מחטיבת שריון 51[6] את התקדמותם צפונה על ציר הנפט, אך בשעה 07:00 נתקלו באזור עין אל קורה בכוח ישראלי מאולתר - שכלל פלוגה מגדוד 266 ומספר טנקים, שתוקנו בסדנה של מחנה נפח, בפיקוד דוד ישראלי, סמח"ט חטיבה 188 - שהקים עמדת חסימה על הציר, והתקדמותם נבלמה. במקביל, התקדם גדוד 96 של חטיבה 179 על ציר "כביש", וכבש לאחר קרב את תל צבאח.

בשעה 07:30 בבוקר החליט פיקוד אוגדה 36 לפנות את מחנה נפח, כתוצאה מדיווחים בדבר חדירה סורית לעומק השטח בשליטת ישראל במרכז הרמה במהלך הערב והלילה הקודמים. בשעה 10:15 חזר רפאל איתן, מפקד האוגדה, לאייש את המחנה לאחר שהתברר שעדיין אין עליו איום סורי מיידי.

בשעה 08:00 הורה המטה הכללי הסורי לדיוויזיה המשוריינת ה-1, שהייתה דיוויזיית עתודה, לנוע מאזור חושנייה, שנכבש על ידי הכוחות הסוריים בשעות הלילה, במטרה לכבוש את צומת נפח ואת השטחים השולטים ממזרח לו, ואולי גם לאגף את כוחות צה"ל בצפון הרמה. מפקד הדיוויזיה, תופיק ג'האני, הורה לחטיבה 91 להתקדם צפונה, על ציר "פלא".[7] בשעה 09:00 החלו כוחות החטיבה להיערך באזור חושניה.

בשעה 09:00 יצא מפקד חטיבה 188, יצחק בן-שהם, ממחנה נפח דרומה, ולקראת 09:30 חבר לכוח הסמח"ט על כביש הנפט. הכוח שעמד לרשותו כלל 16 טנקים משרידי חטיבתו, ומחטיבה 179. במקביל, נערכה בציר "פלא" מצפון לתילי רמתניה, פלוגה ג' מגדוד 266 (שנותרה עם 5 טנקים בלבד עקב תקלות מכניות שונות), אליה חברה בשעות הבוקר פלוגה א' מגדוד 82 בפיקוד המג"ד חיים ברק. פלוגה ב' של הגדוד נמצאה בתהליך מילוי מחדש של דלק ותחמושת למרגלות תל יוסיפון.

לאורך שעות הבוקר המשיכה הלחימה בין כוח מח"ט 188 לבין הכוחות הסוריים על ציר הנפט, והצלחת כוח המח"ט בבלימת ההתקדמות הסורית יצרה תמונת מצב של הצלחה יחסית.

בינתיים הגיע הכוח העיקרי של חטיבה 679, שמנה כ-25 טנקים, אל אזור נפח בשעות הבוקר. בשעה 07:00 הורה רפול לאורי אור, מפקד החטיבה והכוח, לנוע לכיוון פתחת קוניטרה דרום, ולאבטח את התפר בין חטיבה 7 לחטיבה 188. הכוח נערך באזור עין זיוון, על ציר "רשת".

המתקפה הסורית עריכה

בשעה 11:15 סיימו כוחות חטיבה 91 את היערכותם בקו שבין הר יוסיפון לחושניה, והחלו להתקדם צפונה על ציר "פלא". כוח צה"ל שניצב מולם כלל 9 טנקים מפלוגה א' של גדוד 82 ומגדוד מילואים 266, בפיקוד חיים ברק, מג"ד 82. הכוח לא הצליח לבלום את התקדמות הכוחות הסוריים העדיפים. ברק נפצע ומ"פ א', אלי גבע, לקח את הפיקוד על הכוח. בסביבות השעה 11:30, לאחר שהבין כי מצבו נואש, ניסה גבע לדווח בקשר למפקדיו (סמח"ט 188, מח"ט 188 ומפקד אוגדה 36) על מצבו, אולם לא הצליח ליצור עמם קשר. לבסוף, הוא עלה ברשת הקשר מול אביגדור בן-גל, מח"ט 7 ומפקדו האורגני, אשר הורה לו לסגת צפונה ולחבור אל כוחות החטיבה בצפון הרמה. 17 הטנקים שנותרו לגדוד 82 נעו צפון-מזרחה לכיוון צומת ווסט, ובכך פתחו את הדרך להמשך ההתקדמות של חטיבה 91 על ציר "פלא" לכיוון צומת נפח. מח"ט 188 ומפקד האוגדה לא עודכנו בנסיגת הכוח, ולא ידעו כי ציר "פלא" נותר ללא הגנה.[8] שני הטנקים האחרונים, שנותרו מהכוח מגדוד 266 שלחם בציר "פלא", הבינו שלא יוכלו לבלום לבדם את הכוח הסורי. הם נסוגו לכיוון ציר הנפט, ובשלב מאוחר יותר הצטרפו ללחימה באזור המחצבה מצפון-מזרח למחנה נפח.

במקביל לכך, התקדמה חטיבה 51 על כביש הנפט, אולם נבלמה על ידי כוח מח"ט 188. בשעה 12:00 שלח מח"ט 51 גדוד לאגף ממערב את החסימה הישראלית על ציר הנפט, ולתקוף את מחנה נפח מכיוון דרום. כוח מח"ט 188 לא זיהה את תנועת האיגוף של הגדוד הסורי, ולא היה מודע לכך שכוח סורי הגיע לעורפו.

בשעה 12:00 הגיע כוח נוסף מחטיבה 679, בפיקוד רן גוטפריד, מג"ד 93 של החטיבה, לאזור מחנה נפח. גוטפריד, שהיה בדרכו לחבור לכוח המח"ט באזור קונטרה, נלקח אל חמ"ל האוגדה שם הורה לו מפקד האוגדה, רפול, לנוע לכיוון דרום-מזרח על ציר "פלא", במטרה לתגבר את כוח מח"ט 188 בחושניה.[9] סביב שעה 12:30 חידש כוח גוטפריד, שכלל בשלב זה 12-9 טנקים (לפי עדותו של גוטפריד. לפי מקורות אחרים כלל הכוח 22 טנקים), את תנועתו, הגיע אל צומת "פלא"-"יבשה" ופנה דרומה על ציר פלא לכיוון חושניה. הכוח התקדם בתנועה מאובטחת משני צידי הציר, וכשהגיע לרכס נמוך מדרום למחצבה של כפר גלעדי, נתקל מטווח כמה מאות מטרים בעשרות טנקים סוריים מחטיבה 91, שהיו בתנועה מסינדיאנה לכיוון צומת נפח. הכוח הישראלי, שהופתע מנוכחות כוחות סוריים במרחק קצר כל כך מנפח, פתח באש ראשון והשמיד מספר טנקים סוריים. אולם הסורים המשיכו להתקדם לעברו במהירות, כשהם יורים תוך כדי תנועה, ותוך זמן קצר נפגעו מרבית הטנקים של הכוח, וגוטפריד עצמו נפצע ואיבד את הכרתו. הטנקים הסוריים שטפו את הכוח הישראלי, השתלטו על קו הרכס שמעל המחצבה, ומשם שלטו באש על כביש נפח-קונטרה.[10]מסיבה לא ברורה (אולי כתוצאה מהאבדות שספגו במהלך הקרב נגד כוח גוטפריד) עצרו הסורים, לפחות באופן זמני, את המשך התקדמותם צפונה בגזרה זו[11]

בשעה 12:45 נתקל כוח בן ארבעה טנקים, בפיקוד סמג"ד 82 דן פסח, בכוח המאגף מחטיבה 51 הסורית (מצפון לכוח מח"ט 188). ארבעת טנקי הכוח הושמדו והסמג"ד נהרג, אולם הם הספיקו לדווח על האיגוף הסורי.

בסביבות השעה 13:20 פתחו טנקים מחטיבה 91 הסורית באש על מפקדת אוגדה 36 במחנה נפח. כוח אחד של החטיבה אף חצה את ציר "יבשה" ותפס עמדות על רכס דלווה, סמוך לקיבוץ אורטל. תמונת המצב החמורה החלה להתבהר במפקדת האוגדה, ורפול הורה לכל הכוחות הזמינים בגזרה לנוע במהירות לכיוון צומת נפח כדי למנוע את כיבוש הצומת החיוני ואת התמוטטות מערך ההגנה הישראלי במרכז רמת הגולן. הוא עצמו התעקש בתחילה להישאר במחנה, אך בשעה 13:30 החליט לפנות אותו בשנית, והעביר את חפ"ק האוגדה לעליקה, מספר קילומטרים מצפון למחנה. במחנה נותרו מספר טנקים וחוליות נ"ט, שניהלו אש מול הטנקים הסורים ומנעו מהם לבסס את שליטתם במחנה.[12]

כוח מח"ט 188 עריכה

 
ציר הנפט מדרום לנפח. מימין האנדרטאות לזכר יצחק בן-שהם ודוד ישראלי

בשעה 13:10 הורה רפול לבן-שהם לעזוב את עמדת החסימה, שתפס הכוח שבפיקודו על כביש הנפט, ולנוע לכיוון נפח, כדי למנוע מהסורים להשתלט על צומת נפח ועל מפקדת האוגדה. בן-שהם הותיר את סמח"ט 188, דוד ישראלי, עם 4 טנקים, בעמדת החסימה, כדי להמשיך לבלום את התקדמות חטיבת שריון 51 לאורך הציר, ונע צפונה בראש 11 הטנקים הנותרים. תוך כדי ההתקדמות זיהה הכוח עשרות טנקים סוריים של חטיבה 91 נעים לכיוון צפון מערב במקביל לציר הנפט וסמוך לגדר המזרחית של מחנה נפח. לאחר התייעצות עם רפול, פתח הכוח באש על כוח השריון הסורי ותקף אותו מאגפו ומעורפו. בשעה 13:45 הודיע הסמח"ט כי הוא נוטש את עמדתו וחובר אל המח"ט, ובשעה 13:52 התאחדו הכוחות. כוח המח"ט, שנע בשטח סלעי ומשובש, המשיך לנוע לכיוון נפח באיטיות, תוך ניהול קרב שריון עם טנקים ונגמ"שים באגף השמאלי של חטיבה 91. הכוח הצליח לפגוע במספר רב של טנקים סוריים, אך אחדים מכליו נפגעו מהאש הסורית והושבתו. כוח המח"ט החל בהסתערות בלתי מסודרת לכיוון נפח, והמח"ט איבד את השליטה על הטנקים שבפיקודו. בשעה 14:10 לערך נפגע טנק סמח"ט 188 והסמח"ט נהרג. ובשעה 14:30, בעודו נע בסמוך לערוץ נחל משושים, כק"מ מדרום למחנה נפח, נפגעו המח"ט וקצין האג"ם של החטיבה, בני קצין, מאש מקלע שנורתה עליהם מטנק/נגמ"ש סורי, שחשבו שהושמד, ונהרגו. תוך פחות מחצי שעה נהרגו כל הקצינים הבכירים של חטיבה 188, וכתוצאה מכך היא חדלה להתקיים כמסגרת חטיבתית.

בשעה 14:35 הגיע אחד הטנקים מכוח המח"ט אל מחנה נפח. כמה דקות לאחר מכן הגיע טנק נוסף מהכוח, בפיקוד צביקה גרינגולד, אל המחנה. הטנק של צביקה נכנס למחנה, פגע במספר טנקים סוריים, שנעו בסמוך לגדרותיו, ובשלב מאוחר יותר נסוג מערבה למחנה עליקה.[13]

הטנקים שנותרו מכוח מח"ט 188 המשיכו להילחם ללא פיקוד מרכזי (הקצין הבכיר ביותר שנותר בכוח היה סמ"פ מגדוד 266, לאחר שהמ"פ נהרג בשלב מוקדם יחסית) נגד טנקים סוריים סמוך לציר הנפט מדרום לנפח, ובשעות אחר הצהריים חברו לכוח מחטיבה 679 בפיקוד המג"ד חיים דנון.

לחימת חטיבה 679 עריכה

 
סגן הרמטכ"ל, אלוף ישראל טל, בחמ"ל פיקוד הצפון, מאחוריו מפת רמת הגולן בה נראית חטיבה 679 לבדה בגזרת נפח.

בשעה 13:00 התבהרה לפיקוד הצפון תמונת המצב באזור נפח, וכמה דקות לאחר השעה 13:00 הורה מפקד הפיקוד, יצחק חופי, באופן אישי למח"ט 679, אורי אור, לחזור לנפח עם הכוח שבפיקודו, כדי להדוף את המתקפה הסורית. אור פיצל את כוחו, הותיר פלוגה מוקטנת (4 טנקים) ברכס הבוסטר ושלח כוח קטן (3 טנקים) מגדוד 289 לנוע בדרך הקצרה ביותר (על ציר "יבשה") אל נפח. הכוח העיקרי, שכלל 15-13 טנקים על בסיס גדוד 57 של החטיבה, עם חפ"ק המח"ט, נע דרומה על ציר "רשת" (ציר היישובים) ולאחר מכן מערבה על ציר "קטקומבה", העובר בין הר יוסיפון והר שיפון, במטרה לתקוף מהאגף את הכוח הסורי המתקדם לנפח.[14]

בשעה 15:00 לערך נתקל הכוח הקטן שנע על ציר "יבשה" בטנקים סוריים שתפסו עמדות על רכס דלווה, בסמוך לאורטל. שני טנקים נפגעו במכת האש הראשונה, מג"ד 289, רפול שפר, נפצע, ואילו הטנק שנותר מהכוח נסוג חזרה אל עין זיוון, והמשיך לנהל אש עם טנקים סוריים, שנעו על הציר לכיוונו. במקביל הגיע גדוד 57 אל רכס קלעה, מצפון לתל יוסיפון, ופתח באש על האגף הימני של חטיבה 91, שנעה לכיוון צפון-מערב לרוחב חזיתו. הכוח הישראלי נמצא בעמדות שולטות, ומכת האש הראשונה שלו הפתיעה את הכוח הסורי, ופגעה ב-15 עד 20 טנקים סוריים. כוח המח"ט המשיך להתקדם באיטיות מערבה לכיוון נפח תוך ניהול קרב שב"ש עם חטיבה 91.

לאחר שקיבל דיווח על מה שקרה לכוח שפר, הפנה אורי אור חלק מכוחו צפונה, אל השלוחה הצפון-מזרחית של הר שיפון, כדי למנוע מהסורים להתקדם צפונה על ציר "יבשה", ולאיים על אגפה של חטיבה 7. הכוח פגע במספר טנקים סוריים, שנעו על הציר, אך נחשף לאש הטנקים הסוריים שעל רכס דלווה, ו-3 מהטנקים שלו נפגעו.

לקראת השעה 16:00 הגיע אל נפח חיים דנון, סמג"ד 57, יחד עם אחרוני הטנקים מחטיבה 679 שיצאו מהימ"ח. לאחר שהבין שהסורים נמצאים במחנה נפח, הוא נע עם כוחו מדרום לנפח וממערב לציר הנפט, וסביב שעה 16:30 זיהה טנקים מחטיבה 51 הסורית והחל לנהל איתם קרב שב"ש. דנון צירף לכוחו הקטן (5-3 טנקים) את מה שנותר מכוח מח"ט 188 שלחם על ציר הנפט, וכן שני כוחות קטנים מחטיבה 679 (בפיקוד חנן אנדרסון וחגי קוהל) שהגיעו לאזור נפח מוקדם יותר, ועד שעות הערב הצליח לאסוף כוח משמעותי (שכלל לטענת דנון 24 טנקים) מדרום-מערב לנפח. הכוחות הסוריים, שמצאו עצמם מותקפים במקביל ממזרח וממערב, נסוגו עם רדת החשיכה דרומה מציר "יבשה" ומזרחה מציר הנפט וממחנה נפח, ונערכו מחדש על רכס סינדיאנה. במקביל, חבר כוחו של דנון אל שאר הכוחות של חטיבה 679, וכוחות החטיבה נערכו לשהיית לילה בעמדות מסביב לצומת נפח.

תוצאות הקרב עריכה

ב-7 באוקטובר בערב נבלמה ההתקפה הסורית על מרחב נפח, וכוחות צה"ל הצליחו לייצב את הקו במרכז רמת הגולן. הצלחה זו גבתה מחיר כבד, בנפגעים ובציוד, מהכוחות הסדירים ומכוחות המילואים, שהשתתפו בקרב. חטיבה 188 חדלה להתקיים כמסגרת חטיבתית עד תום המלחמה, לאחר שמפקדה, סגנו וקצין האג"ם נהרגו במהלך הקרב, וחטיבה 679 נותרה עם 26 טנקים מבצעיים בלבד. הכוחות הסורים שהשתתפו בקרב ספגו אף הם אבדות כבדות, ולא הצליחו לנצל את ההצלחה של הדיוויזיה ה-5 וה-9 בלילה שקדם לקרב, לצורך ביסוס הישג משמעותי.

ביומיים שלאחר מכן המשיכו כוחות הדיוויזיה ה-1 וכוחות סוריים נוספים לנסות לכבוש את צומת נפח, אך נבלמו ונהדפו לאחור על ידי חטיבה 679. במקביל, הדפו כוחות צה״ל את הכוחות הסורים בדרום הרמה ובמרכזה, ודחקו אותם לאזור מצומצם סביב הכפר חושניה. עד 10 באוקטובר נהדפו כל הכוחות הסורים אל צידו המזרחי של הקו הסגול, ופיקוד הצפון החל להיערך למתקפת הנגד.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גל פרל, מוכנות לסוגים משתנים של קרבות – תובנות מ"התאוששות", בין הקטבים, 7 בספטמבר 2023.
  2. ^ אל"ם (במיל') פסח מלובני, ‏השריון שהכריע במלחמת יום הכיפורים בראייה ערבית, שריון 44, ספטמבר 2013, עמ' 165-158, באתר "יד לשריון"
  3. ^ תוכנית המלחמה הסורית 295
  4. ^ חיים הרצוג, עם כלביא יקום, הוצאת ידיעות אחרונות 1983, עמ' 214
  5. ^   רן גוטפריד, סא"ל בדימוס, מפקד גדוד טנקים בחטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים 1973 בראיון אישי 27/07/20, ראיון באתר יוטיוב (אורך: 2:08:09), 10 באוגוסט 2020
  6. ^ לפי מספר מחקרים, הכוח הסורי כלל גם גדוד מחטיבה ממוכנת 43. מפקד חטיבה 51 דיווח, שבבוקר 7 באוקטובר נותרו לחטיבתו 20 טנקים מבצעיים בלבד
  7. ^ ציר "פלא" עובר מחושניה, בין כביש הנפט להר שיפון ולהר יוסיפון אל מרחב יער אודם
  8. ^ אבירם ברקאי, על בלימה - סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור, ספרית מעריב, 2009, עמ' 384–385.
  9. ^ בשלב זה, מפקד האוגדה לא היה מודע למצב כוחותיו בשטח ולנוכחות כוחות שריון סוריים במרחק קצר מנפח. ראו: רס"ן אורי דותן ורס"ן אלדד אורן, תחקיר מחלקת היסטוריה – סא"ל רן גוטפריד מג"ד 73, ארכיון צה"ל, 21 במרץ 1976; מובא באתר "נעמוש".
  10. ^ לפי עדויות של מספר קצינים ומט"קים ישראליים, שהשתתפו בקרב, הסורים ירו אש נק"ל על אנשי הצוות של הטנקים הפגועים, אשר ניסו להתפנות לכיוון הכביש, ואף פגעו בטנק ישראלי נוסף, שנע מצפון לכביש באזור המחצבה.
  11. ^ לתיאור הקרב ראו, אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003, עמ' 86–91, וכן עדויות מוקלטות של רן גוטפריד, דוב ריימן וישראל פרלוב.
  12. ^ עיטור המופת שהוענק לאפי איתם, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  13. ^ ברקאי, עמ' 403-391.
  14. ^ בפקודה שניתנה למג"ד 57 נאמר ש: "יש אויב בשטח ועליו לנוע מערבה במגמת סריקה". ראו, יהודה וגמן, כאוס בנפח - היממה הראשונה של הקרב על מרכז רמת הגולן ונפח במלחמת יום הכיפורים, יוני 2018.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הקרב_על_נפח&oldid=37066994"