הרולד הולט

הרולד אדוארד הולט (באנגלית: Harold Edward Holt; ‏ 5 באוגוסט 1908 - 17 בדצמבר 1967) היה מדינאי אוסטרלי שכיהן כראש ממשלת אוסטרליה השבעה עשר. להולט הייתה קריירה פרלמנטרית של 32 שנים, כולל שנים רבות כשר בכיר בממשלה, אך כראש ממשלה הוא כיהן 22 חודשים בלבד, עד להיעלמותו בדצמבר 1967 בעת ששחה בחוף צ'ביוט שליד פורטסי שבוויקטוריה, וההנחה היא שהוא טבע. תקופת כהונתו הקצרה כראש ממשלה הגבילה את השפעתו הפוליטית והאישית, במיוחד בהשוואה לקודמו בתפקיד, רוברט מנזייס, שכיהן כראש ממשלה בסך הכול 18 שנים.

הרולד הולט
Harold Holt

הולט בכנס ארגון ברית דרום-מזרח אסיה, 1966
לידה	5 באוגוסט 1908 סידני, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה
פטירה	17 בדצמבר 1967 (בגיל 59) פוינט ניפין, ויקטוריה, אוסטרליה
שם מלא	הרולד אדוארד הולט
מדינה
מקום קבורה	פוינט ניפין, ויקטוריה, אוסטרליה
השכלה	בית הספר למשפטים של מלבורן Queen's College קולג' וסלי Abbotsholme College
מפלגה	מפלגת אוסטרליה המאוחדת (לפני 1945) המפלגה הליברלית של אוסטרליה (אחרי 1945)
בת זוג	זארה הולט
ראש ממשלת אוסטרליה ה־17 26 בינואר 1966 – 17 בדצמבר 1967 (שנה) → רוברט מנזייס ג'ון מק'איוון ←
פרסים והוקרה
מסדר עמיתי הכבוד
חתימה

בתקופת כהונתו כשר ההגירה בין השנים 1949–1956, היה הולט אחראי על הרפייתה של מדיניות אוסטרליה הלבנה וכשר האוצר בממשלתו של מנזייס הוא יזם רפורמות פיסקליות משמעותיות, כולל הקמתו של הפדרל ריזרב בנק של אוסטרליה והובלת תהליך המעבר של אוסטרליה לשימוש במטבע עשרוני. כראש ממשלה הוא פיקח על ציוני דרך משמעותיים, כולל ההחלטה לא לפחת את הדולר האוסטרלי יחד עם הלירה שטרלינג הבריטית ובמשאל העם של 1967 הצביע רוב מוחץ של האזרחים בעד מתן סמכות לממשל הפדרלי לחוקק חוקים מיוחדים בנוגע לאבוריג'ינים.

הולט זכור בעיקר בשל חלקו השנוי במידה מסוימת במחלוקת בהרחבת מעורבותה של אוסטרליה במלחמת וייטנאם, בשל אמירתו "כל הדרך עם LBJ (נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון)" ובשל נסיבות מותו. לדעתו של הביוגרף שלו, טום פריים, כל אלה האפילו על ההישגים של הולט בקריירה הפוליטית הארוכה שלו.

ראשית חייו

הולט בשנות השלושים

הרולד וזארה הולט - 1950

הרולד הולט נולד בפרבר סטנמור של סידני כבכור מבין שני בניהם של תומאס ואוליב הולט. הוא ואחיו קליף בילו את ראשית חייהם בסידני ולמדו בשלושה בתי ספר שונים בסידני ובאדלייד בין השנים 1913 – 1919. ב-1921 רשם תומאס הולט את בניו לקולג' ווסלי במלבורן, שאחד מתלמידיו המצטיינים היה ראש ממשלת אוסטרליה לימים, רוברט מנזייס. באותה תקופה עזב תומאס הולט את עבודת ההוראה ונכנס לשותפות ברשת תיאטראות. בתקופה מסוימת בשנת השלושים הוא שהה בלונדון.

ב-1918 התגרשו הוריו של הרולד הולט וב-1924, כאשר הוא היה בן 16, מתה אמו והוא לא נכח בטקס ההלוויה שלה. המחסור בחיבה הורית, גירושי הוריו ומותה בטרם עת של אמו, החדירו רגש בדידות וחוסר ביטחון בהולט הצעיר, גרמו לו לחפש תמיד את ההכרה בהישגיו והגבירו את הלהיטות שלו לרצות את האחרים ואת הצורך שלו להיות אהוב. אירוע שעיצב את חייו היה מופע השירה שלו במסיבת הסיום של בית הספר שלו ב-1926. אף אחד מבני משפחתו לא נכח באירוע ותחושת הבדידות שלו באותו ערב נותרה איתו עד יומו האחרון.

הולט קיבל מלגת לימודים בקווינס קולג' באוניברסיטת מלבורן והחל את לימודי המשפטים שלו ב-1927. הוא הצטיין בתחומים רבים בחיי האוניברסיטה. יחד עם קבוצות הקריקט והפוטבול האוסטרלי של האוניברסיטה הוא זכה בפרסים וכן בפרסים על תחרויות נאום וכתיבת מאמרים. הוא היה חבר בקבוצת הדיבייט של האוניברסיטה ונשיא הן של קבוצות הספורט, המועדון החברתי ואגודת הסטודנטים למשפטים של האוניברסיטה.

למשך שלוש שנים היה הולט ביחסי זוגיות עם ויולה (לולה) ת'רינג, שאביה היה שותפו של אביו של הולט לעסקים, אך בסופו של דבר היא דחתה את הצעת הנישואין שלו כדי להתחתן עם אביו. כך הייתה להולט אם חורגת שאתה הוא יצא במשך שלוש שנים.

בעת לימודיו באוניברסיטה הכיר הולט את זארה קייט דיקינס ועד מהרה התאהב בה. ב-1934 נפרדו בני הזוג וזארה נסעה ללונדון, שם הכירה את קפטן ג'יימס פל, קצין בצבא הבריטי ובמרץ 1935 הם נשאו, הולידו בן ב-1937 ותאומים ב-1939. בתקופה זו חידשו זארה והולט את הקשר ביניהם ונישואיה של זארה הסתיימו זמן קצר לאחר לידת התאומים. לדעתו של הביוגרף של הולט הוא היה אביהם של התאומים. זארה ופל התגרשו בסופו של דבר והיא נישאה ב-1946 להולט, שאימץ את שלושת בניה. אף על פי שהם היו נשואים עד למותו של הולט, אישרה זארה בזיכרונותיה כי להולט היו במשך תקופה ארוכה כמה פרשיות של יחסים מחוץ לנישואין.

ב-1930 סיים הולט את לימודי התואר הראשון שלו במשפטים. בנובמבר 1932 הוא החל להופיע בבתי משפט בוויקטוריה ושימש כעורך דין זוטר במשרד עורכי דין. בתקופת השפל הגדול הוא התקשה למצוא תעסוקה. אביו, שהיה אז בלונדון, רצה שהוא ימשיך את לימודיו באנגליה, אך הקשיים הכלכליים מנעו זאת בעדו.

ראשית הקריירה הפוליטית

הולט נמשך לפוליטיקה כבר בראשית שנות השלושים והצטרף לסניף של מפלגת אוסטרליה המאוחדת ב-1933. בבחירות הכלליות של 1934 הוא התמודד על מושב בפרלמנט, כשמתחרהו היה ראש הממשלה לשעבר ג'יימס סקאלין ממפלגת הלייבור. במרץ 1935 הוא הפסיד שוב בבחירות ובסופו של דבר הוא נבחר בבחירות ביניים באוגוסט 1935. בגיל 27 הוא היה אחד מחברי הפרלמנט האוסטרלי הצעירים ביותר אי פעם.

מנקודת זמן זו הקדיש עצמו הולט אך ורק לקריירה הפוליטית שלו למעט אהבתו לעיסוק בספורט, בעיקר ספורט ימי. הוא היה מכור לעבודה ובדרך כלל עבד 16 שעות ביממה והסתפק ב-4–5 שעות שינה כל לילה.

ב-1939 נבחר רוברט מנזייס, שהולט היה בן חסותו, להיות ראש הממשלה לאחר מותו הפתאומי של ג'וזף ליונס ולאחר תקופת הכהונה הקצרה של מחליפו ארל פייג'. האנרגיות של הולט, מסירותו ויכולותיו גרמו לו להתקדם במהירות ובאפריל 1939 הוא מונה להיות שר בלי תיק שסייע בעיקר לשר האספקה והפיתוח. באוקטובר אותה שנה הוא מונה להיות השר הממונה על מחקר מדעי ותעשייתי ובחודשים נובמבר-דצמבר הוא שימש כשר האווירייה בפועל.

במאי 1940 מבלי להתפטר מתפקידו, התגייס הולט לכוח האימפריאלי האוסטרלי השני (2nd AIF) ושירת שם כתותחן. אך כמה חודשים לאחר מכן נהרגו שלושה שרי ממשלה וכמה מאנשי הצמרת הביטחונית בהתרסקות מטוס בקנברה. מנזייס קרא להולט לשוב משירותו הצבאי ומינה אותו כשר בלי תיק ועוזר לשר המסחר והמכס. שירותו הצבאי הקנה לו את הכינוי "הולט התותחן" (Gunner Holt).

באוקטובר 1940 קודם הולט להיות שר בקבינט ומונה להיות שר העבודה והשירות הציבורי. אחד ההישגים החשובים שלו בתפקיד זה היה העברתו של חוק קצבאות הילדים שחוקק באפריל 1941.

באוגוסט אותה שנה, נאלץ מנזייס להתפטר עקב מרידה בשורות הספסלים הקדמיים במפלגה. הוא הוחלף על ידי מנהיג מפלגת הכפר, ארתור פאדן. הולט היה בין אלו שהסירו את תמיכתם במנזייס, אם כי הוא מעולם לא חשף את מניעיו לעשות זאת. באוקטובר 1941 הובסה הממשלה בהצעת אי-אמון, מנהיג מפלגת הלייבור, ג'ון קרטין הוזמן להרכיב ממשלה חדשה ומנזייס התפטר מתפקידו כמנהיג מפלגת אוסטרליה המאוחדת. ב-1944 פורקה מפלגת אוסטרליה המאוחדת ומנזייס הקים מפלגה חדשה, המפלגה הליברלית ויצר קואליציה עם מפלגת הכפר. הולט היה אחד מהחברים הראשונים במפלגה זו.

שר בממשלה

לאחר שמונה שנים באופוזיציה, נצחה קואליציית האנטי-לייבור בבחירות של 1949 ומנזייס החל את כהונתו השנייה כראש ממשלה, הארוכה ביותר בתולדות אוסטרליה. בבחירות אלה, מחוז הבחירה שמטעמו רץ הולט כל השנים כמעט ונמחק בעקבות שינוי של גבולות מחוזות הבחירה. הוא עבר למחוז בחירה חדש שנוצר אז והיה מחוז שהיה די בטוח עבור מועמד ליברלי שאוכלוסייתו הייתה די מבוססת. הולט זכה בבחירות בקלות יחסית. הוא מונה לכהן בתפקידים היוקרתיים של שר העבודה והשירות הציבורי (1958-1949) וכשר ההגירה (1956-1949) ובאותה תקופה הוא סומן על ידי התקשורת כיורשו של מנזייס וכראש ממשלה פוטנציאלי. כשר ההגירה המשיך הולט את תוכנית ההגירה שיזם קודמו בתפקיד, ארתור קאלוול. עם זאת, הוא נקט בגישה אכפתית וגמישה יותר בהשוואה לקאלוול, שהיה תומך נלהב במדיניות אוסטרליה הלבנה.

בתפקידו כשר העבודה הצטיין הולט והוא תואר כאחד משרי העבודה הטובים ביותר מאז איחוד אוסטרליה. למרות שהתנאים בשלו אז לאי-שקט תעשייתי, ההשפעה הקומוניסטית על האיגודים המקצועיים הייתה אז בשיאה, והאגף הימני בממשלה הטיף לעימות עם האיגודים. השילוב של צמיחה כלכלית יחד עם גישתו הנאורה של הולט בנוגע ליחסי העבודה, גרמו לירידה חדה במספר שעות העבודה שהמשק האוסטרלי הפסיד עקב שביתות, מיותר משני מיליון ב-1949 ל-439,000 ב-1958.

הולט קידם שיתוף פעולה נרחב יותר בין הממשלה, בתי המשפט, המעסיקים והאיגודים המקצועיים. היו לו יחסים טובים עם מנהיגי עובדים כמו אלברט מונק, נשיא מועצת האיגודים המקצועיים של אוסטרליה וג'ים הילי, המנהיג הרדיקלי של פדרציית עובדי הנמלים והוא זכה במוניטין בשל סובלנותו, איפוקו ושאיפתו להתפשר, למרות שהחלטתו השנויה במחלוקת לשלוח כוחות צבא להשתלט על הנמלים במהלך שביתה בספטמבר 1953, גרמה לו לספוג ביקורת קשה.

מעמדו האישי והפוליטי של הולט התחזקו במהלך שנות החמישים. הוא היה חבר בוועדות ובמשלחות לחו"ל רבות, הוא מונה כחבר במועצה המלכותית ב-1953 וב-1954 צוין שמו כאחד מששת הגברים האוסטרלים המקפידים ביותר על לבושם. ב-1956 הוא נבחר להיות סגן מנהיג המפלגה הליברלית ויושב ראש הסיעה בפרלמנט, ומנקודת זמן זו ואילך הוא סומן באופן ברור כיורשו של מנזייס.

בדצמבר 1958, בעקבות פרישתו של ארתור פאדן, ירש אותו הולט בתפקיד שר האוצר, ובכך רכש לעצמו את המעמד של האיש מספר שלוש בממשלה ומספר שתיים במפלגה הליברלית. הוא הגיש את התקציב הראשון שלו באוגוסט 1959 והישגיו כללו רפורמות במערכת הבנקאות, כולל הקמתו של הפדרל רזרב בנק של אוסטרליה והתוכנית למעבר למטבע עשרוני.

עם זאת, בנובמבר 1960 עשה הולט את אחד המשגים הגדולים בקריירה הפוליטית שלו. הוא הגיש תקציב מקוצץ במטרה להאט את קצב הצריכה, לרסן את האינפלציה ולצמצם את הגרעון, אך צעדו זה גרם לצמצום בהיקף האשראי בשיעור שלא היה ידוע מאז 1945. הכלכלה האוסטרלית נכנסה למיתון. שוק ניירות הערך צנח, ההשקעות הפרטיות, פעילות הבנייה ומכירות כלי הרכב, הואטו באופן משמעותי, שיעור האבטלה עלה לכמעט שני אחוזים (הנתון הגבוה ביותר מאז השפל הכלכלי) וכמה חברות גדולות התמוטטו.

משגה זה הזיק לקריירה של הולט והביא את הקואליציה למצב מסוכן שבו היא כמעט והפסידה בבחירות של 1961. במשך רובו של ליל הבחירות נראה היה שמפלגת הלייבור קרובה להפיל את ממשלתו של מנזייס, אך ניצחון דחוק של חבר הפרלמנט ביל סנדן סגר את הגולל על האפשרות שמנהיג הלייבור ארתור קאלוול יחליף את מנזייס כראש הממשלה. ניצחונו של חבר הפרלמנט ג'יימס קילן העניק לקואליציה את היתרון הדרוש של מושב אחד בפרלמנט. על הולט נמתחה ביקורת קשה, תדמיתו הציבורית ניזוקה ומאוחר יותר הוא תיאר את השנים 1960–1961 כשנים הקשות ביותר בחייו הציבוריים. אך כמו שהכלכלה התאוששה עד מהרה, התייצבו מניותיו הפוליטיות של הולט.

הולט המשיך לכהן בתפקיד שר האוצר עד ינואר 1966, כאשר פרש מנזייס מהחיים הפוליטיים. בתמיכתו של מנזייס, נבחר הולט להיות מנהיג המפלגה הליברלית וראש הממשלה. באותה עת הוא כבר היה חבר פרלמנט במשך כמעט 31 שנים, הזמן הארוך ביותר בו המתין פוליטיקאי כל שהוא (למעט ממלאי מקום לראשי ממשלה שנפטרו) לתפקיד ראש הממשלה.

ראש ממשלה

ביום אוסטרליה, 26 בינואר 1966 הושבע הרולד הולט כראש ממשלת אוסטרליה השבעה עשר. תקופת כהונתו הקיפה כמעט את רובן שתי השנים הקלנדריות של 1966 ו-1967. משמעות אורכה הקצר יחסית של תקופת כהונתו הייתה שהשפעתו האישית והפוליטית בתפקיד הייתה מוגבלת והוא ייזכר בעיקר בשל הנסיבות הדרמטיות של היעלמותו ומותו המשוער. האופן חסר המזל בו סיים הולט את חייו האפיל על האירועים החשובים שקרו במהלך כהונתו, בעיקר חלקו בהמשך המעורבות האוסטרלית במלחמת וייטנאם והרחבתה.

תקופת כהונתו של הולט כראש ממשלה התרחשה במהלך התקופות המתוחות ביותר במהלך המלחמה הקרה וממשלתו התמודדה עם כמה אתגרים הקשורים למדיניות החוץ שאין לקנא בהם. הקו המדיני, הכלכלי והצבאי של אוסטרליה עוצב מחדש כאשר ארצות הברית וברית המועצות התחרו על השליטה בעולם בכמה זירות מאבק. קשריה של אוסטרליה עם בריטניה התרופפו במהירות כאשר זו האחרונה פינתה את בסיסיה ממזרח לתעלת סואץ, חיזרה אחר השוק האירופי המשותף וכתוצאה מהגידול בהשקעות האמריקניות באוסטרליה, האויבת לשעבר של אוסטרליה, יפן, תפסה את מקומה של בריטניה כשותפה העיקרית של אוסטרליה בשוק הסחר העולמי.

מבחינה אסטרטגית, עמדה תקופה זו בסימן החלטתו הגורלית של נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון להסלים את המלחמה בדרום-מזרח אסיה. מעורבותה של אוסטרליה בווייטנאם התרחבה באופן משמעותי בתקופת שלטונו של הולט, כשחיילים אוסטרלים נלחמו ונהרגו בקרבות נואשים כמו קרב לונג טן. אי השקט הציבורי בנוגע למלחמה, מספר החללים שהלך ועלה והוויכוח הציבורי בנוגע למוסריותה של המלחמה, היוו דלק למנועי האופוזיציה מבית, כמו תנועה בעל השפעה משמעותית שהתנגדה לגיוס החובה.

דאגה נוספת התרחשה על רקע טיהור הקומוניסטים באינדונזיה, שבמסגרתו הודח הנשיא סוקרנו והוחלף על ידי סוהארטו ובמקביל החלה המפלגה הקומוניסטית של סין במהפכת התרבות הרת האסון. המצב הבינלאומי המסוכן הגיע לנקודת משבר ביוני 1967, כאשר מלחמת ששת הימים הציתה את המזרח התיכון ושישה ימים לאחר מכן ביצעה סין את הניסוי הראשון שלה בפצצת מימן. המרוץ לחלל החל לצבור תאוצה, ובמקביל התנהלו מלחמות על רקע תהליך הדה-קולוניזציה, הפיכות התרחשו בארצות רבות ורעב ומרידות אלימות התחוללו באזורים נרחבים בדרום אמריקה, מרכז אמריקה, אפריקה ואסיה.

תהליך העברת השלטון ממנזייס להולט בפברואר 1966 היה חלק ולא לווה בבעיות כל שהן ובבחירות הכלליות שהתקיימו באותה שנה זכה הולט לתמיכה ציבורית רחבה ונתן לקואליציה רוב של 41 מושבים בפרלמנט, הגדול ביותר בתולדות אוסטרליה עד לאותה עת.

עם זאת, נוצר מאחורי הקלעים ריק מנהיגותי עקב פרישתו של מנזייס ועד מהרה צצו פילוגים פנימיים. המשמעות של שליטתו של מנזייס על המפלגה ומשמעות העובדה שירושתו של הולט התבשלה במשך שנים רבות, הייתה שלא נוצר דרג בטוח של מנהיגות משנה. היעלמותו של הולט בסוף 1967 אילצה את המפלגה לבחור יורש בצורה בלתי מתוכננת מקרב חברי הסנאט לאחר שהמועמד המוביל, סגן מנהיג המפלגה, ויליאם מקמהון, פרש מהמרוץ למנהיגות עקב חילוקי דעות עם השותפה לקואליציה, מפלגת הכפר.

ההיסטוריון ג'יימס ג'פ טוען כי בתחום מדיניות הפנים, הולט היה מזוהה עם האגף החדשני של הליברליזם בוויקטוריה. אחד מהישגיו הבולטים ביותר היה היוזמה לחסל את מדיניות אוסטרליה הלבנה על ידי הפסקתה של ההבחנה בין מהגרים ממוצא אסיאתי לבין מהגרים ממוצא אירופאי ובאמצעות מתן היתרים לאסיאתים בעלי כישורים מקצועיים להתיישב באוסטרליה עם משפחותיהם. הוא גם הקים את המועצה האוסטרלית לאומנויות, שהעניקה תמיכה ממשלתית בתחום, יוזמה שהורחבה באופן משמעתי על ידי יורשו של הולט, ג'ון גורטון.

בתחום הרפורמות החוקתיות, האירוע שללא ספק הוא המשמעותי ביותר בתקופת כהונתו של הולט כראש ממשלה, היה משאל העם שנערך ב-1967 ובו רוב מוחץ של אזרחי אוסטרליה הצביעו בעד מתן סמכות לממשלה לחוקק חוקים הנוגעים לאבוריג'ינים.

בתחום הכלכלה, תקופת כהונתו של הולט החלה עם המעבר של אוסטרליה למטבע המבוסס על השיטה העשרונית, מהלך שהחל ב-14 בפברואר 1966 והוא ציין את נטישת הקשרים הכלכליים של אוסטרליה עם בריטניה ויצירת קשרים עם ארצות הברית ועם אסיה. למרות שכל ההכנות לתהליך החלפת המטבע בוצעו במהלך כהונתו של מנזייס, הולט היה מעורב בהן באופן משמעותי בתוקף תפקידו כשר האוצר. ב-1967 קיבלה ממשלת הולט החלטה שלא לפחת את הדולר האוסטרלי במקביל לפיחות בשערה של הלירה שטרלינג הבריטית, נוהג שהיה קיים מאז ומתמיד, אך החלטה זו נתקלה בהתנגדות בקרב חוגי הקואליציה. מנהיג מפלגת הכפר, ג'ון מק'איוון, זעם במיוחד על צעד זה. הוא ראה במהלך זה איום על מאזן התשלומים של אוסטרליה וחשש שהוא יוביל לעלייה בתשומות הייצור של התעשייה.

בתחום הפוליטיקה המפלגתית, אחד המאפיינים הבולטים ביותר של תקופת כהונתו הקצרה של הולט כראש ממשלה היה שמותו הבלתי צפוי פתח תקופה חסרת תקדים של מבוכה במפלגה הליברלית וירידה מהירה בכוחה האלקטורלי של קואליציית האנטי-לייבור. במשך 22 שנים, מהקמת המפלגה ב-1944 ועד לפרישתו של מנזייס ב-1966, היה למפלגה הליברלית מנהיג אחד בלבד. לאחר פרישתו של מנזייס, היו למפלגה שלושה מנהיגים במשך תקופה של שש שנים: הולט, גורטון ומקמהון. בבחירות שהתקיימו בדצמבר 1969 היו חסרים למפלגת הלייבור בהנהגתו של גוף ויטלם ארבעה מושבים בלבד כדי לנצח את המפלגה הליברלית. לעומת זאת, ב-1972 הצליחה הלייבור לסיים את תקופת השליטה הארוכה של הקואליציה בניצחון משכנע בבחירות שהתקיימו אז.

וייטנאם

הולט ונשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון - אוקטובר 1966

במהלך תקופת כהונתו של הולט כראש ממשלה, הייתה מלחמת וייטנאם הנושא המרכזי במדיניות החוץ האוסטרלית. ממשלת הולט הרחיבה באופן משמעותי את מעורבותה של אוסטרליה במלחמה והולט הגן בתוקף על מדיניותה של ארצות הברית באזור. הוא גם יצר יחסי קרבה עם נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון, שאתו הוא נפגש לראשונה במלבורן ב-1942.

בעוד שהולט הצהיר שידידותו עם ג'ונסון השתקפה במערכת היחסים ההדוקה בין שתי המדינות, הדיפלומט האוסטרלי לשעבר, אלן רנאוף, היה יותר ציני בהערכה שלו למצב. בפרק הדן במלחמת וייטנאם בספרו על מדיניות החוץ האוסטרלית משנת 1979, "המדינה המפוחדת", הציע רנאוף באופן בוטה שלמעשה הולט "פותה" על ידי ג'ונסון, וממשל ג'ונסון מתח ביקורת על ממשלתו של הולט על כך שאינה עושה די ולחץ שוב ושוב על אוסטרליה להרחיב את מחויבותה בווייטנאם.

עם כניסתו לתפקיד, הכריז הולט שלאוסטרליה אין כל כוונה להרחיב את מחויבותה בווייטנאם, אך חודש בלבד לאחר מכן הוא הודיע שאוסטרליה תשלש את מספר החיילים שהיא הפעילה בווייטנאם ל-4500, ובכך יצרה כוח משימה עצמאי שהיה מוצב בבסיס נואי דאט. חמישה חודשים לאחר מכן נאלץ הולט להודיע על נפילתו של החייל האוסטרלי הראשון בווייטנאם, טוראי ארול ויין נואק שהיה בן 21 בנופלו. זמן קצר לפני היעלמותו, אישר הולט הגדלה נוספת של מספר החיילים והתחייב לשליחתו של גדוד שלישי לווייטנאם, החלטה שבוטלה בסופו של דבר על ידי גורטון.

בביקורו בארצות הברית בסוף יוני 1966, נשא הולט נאום בנוכחותו של הנשיא ג'ונסון. את נאומו הוא סיכם בדברים שללא ספק ימצו את תמיכתו בג'ונסון, במדיניות האמריקנית בווייטנאם ואת המעורבות האוסטרלית במלחמה:

"בשבילך אנחנו לא רק ידידים שמגלים הבנה, אלא גם כאלה שמבינים באופן ברור את הצורך בנוכחות בווייטנאם".

"אנו לא נמצאים שם בגלל הידידות שלנו, אנו שם, כמוכם, משום שאנו מאמינים שצריך להיות שם, וכמוכם, אנו נישאר שם ככל שיידרש כדי להשיג את המטרות של ממשלת דרום וייטנאם ואת המטרות שלשמן הצטרפנו".

"וכך, אדוני, ברגעי הבדידות, ואולי ברגעים המייאשים ביותר, שהם מנת חלקו של כל מנהיג לאומי, אני מקווה שבפינה כל שהיא של לבך תשאב עידוד מהעובדה שיש לך ידיד שמעריץ אותך, ידיד נאמן שיהיה כל הדרך אתך (באנגלית: all the way with LBJ)".

לאחר ביקורו בוושינגטון נסע הולט ללונדון ובנאום שנשא ב-7 ביולי הוא מתח ביקורת קשה על בריטניה, צרפת ועל בעלות ברית אחרות של ארצות הברית על סירובם להתחייב לשליחת כוחות לווייטנאם.

ב-20 באוקטובר 1966 הגיע הנשיא ג'ונסון לביקור בן שלושה ימים באוסטרליה, על פי הזמנתו של הולט, הביקור הראשון של נשיא אמריקני מכהן באוסטרליה. הביקור עמד בסימנן של ההפגנות הראשונות נגד המלחמה שהתקיימו באוסטרליה. בסידני, נשכבו מפגינים לפני הרכב שהוביל את הנשיא ואת ראש ממשלת ניו סאות' ויילס, רוברט אסקין ומאירוע זה זכורה הוראתו הידועה לשמצה של אסקין "לדרוס את הממזרים". במלבורן, קיבל את פניו של ג'ונסון המון שהוערך ב-750,000 איש, אף על פי שקבוצה קולנית הפגינה נגד הביקור, השליכה צבע על מכוניתו של הנשיא וצעקה: "ג'ונסון, ג'ונסון, כמה ילדים הרגת היום?" (LBJ, LBJ, how many kids did you kill today?).

בדצמבר, חתמה אוסטרליה על הסכם שנוי במחלוקת עם ארצות הברית שאפשר לה להקים מתקן תקשורת אסטרטגי סודי בטריטוריה הצפונית. ב-22 בדצמבר 1966 הכריז הולט שהכוח הצבאי של אוסטרליה בווייטנאם לא יוגדל שוב מעבר ל-6300 חיילים, 12 טנקים, שתי שולות מוקשים ושמונה מפציצים.

בחירות 1966

הולט הוביל את הבחירות הראשונות והיחידות שלו כראש ממשלה ב-26 בנובמבר 1966, כשהוא מתמקד בעיקר בסוגיית וייטנאם ובאיום הקומוניסטי מאסיה. מנהיג הלייבור, ארתור קאלוול התנגד בתקיפות למעורבותה של אוסטרליה במלחמה והבטיח שאם מפלגתו תנצח בבחירות, יוחזרו החיילים הביתה. ההתנגדות לשירותם של חיילים אוסטרלים מעבר לים הייתה מאז ומתמיד חלק ממדיניות הלייבור.

למרות ההתנגדות מבית למלחמה שהחלה להתפתח אז, באופן כללי מעורבותה של אוסטרליה בווייטנאם זכתה עדיין לתמיכה ציבורית. הקואליציה נחלה ניצחון מרשים בבחירות, זכתה במושבים רבים של הלייבור והרוב שלה בפרלמנט היה הגדול ביותר מאז איחוד אוסטרליה. המפלגה הליברלית הגדילה את מספר המושבים שלה בפרלמנט מ-52 ל-61 ומפלגת הכפר הגדילה את מספר מושביה מ-20 ל-21 כשמספר המושבים של הלייבור ירד מ-51 ל-41.

1967

בראשית שנת 1967 פרש ארתור קאלוול מתפקידו כמנהיג הלייבור והוחלף על ידי גוף ויטלם. ויטלם הוכיח את עצמו כאופוזיציונר משפיע יותר, הן בתקשורת והן בפרלמנט ועד מהרה החלה מפלגת הלייבור להשתקם מהתבוסה שלה בבחירות, כשויטלם מתנגח עם הולט שוב ושוב בפרלמנט. באותה תקופה, החלו גם לצוץ המתחים בין השותפות לקואליציה על רקע המדיניות הכלכלית. לאורך כל התקופה בה שימש כמנהיג המפלגה הליברלית, כפה מנזייס משמעת סיעתית, אך מהרגע בו הוא פרש, החלו המחלוקות לצוץ מעל פני השטח. כמה מאנשי המפלגה הליברלית החלו לחוש אי שביעות רצון ממנהיגותו החלשה של הולט מבחינתם. העיתונאי אלן בירד העריך כי הולט ספג ביקורת פנימית רבה במפלגה בחודשים האחרונים לחייו ושהוא נתפס כ"מעורפל, לא מדויק ומתחמק" ו"נחמד עד לנקודה שבו הגינותו נתפסת כחולשה".

הפופולריות של הולט ומעמדו הפוליטי ניזוקו מטיפולו הלקוי בכמה מחלוקות שצצו במהלך 1967. באפריל, פרסמה רשת הטלוויזיה האוסטרלית ABC תחקיר שמתח ביקורת על החלטת הממשלה שלא להאריך את כהונתו של יושב ראש מועצת הרשת. הולט הגיב לביקורת ואמר שהטענות נגועות בשיקולים פוליטיים שהיו מעורבים בפרשה.

במאי נגרמה להולט מבוכה רבה על רקע דרישות לחקירת אסון התנגשות של שתי ספינות של הצי המלכותי האוסטרלי בטריטוריית מפרץ ג'רוויס בפברואר 1964 ועקב כך הוא איבד חלק ניכר של התמיכה בו בתוך המפלגה הליברלית. כמה ימים לאחר הדיון הודיע הולט על הקמת ועדת חקירה מלכותית בנושא.

ביוני, טס הולט ללונדון דרך קנדה, שם הוא פתח את הביתן האוסטרלי באקספו 67' במונטריאול. בשובו ממסעו הוא נפש יחד עם הנשיא ג'ונסון ורעייתו במעון הנופש הנשיאותי בקמפ דייוויד.

פרשת מטוס האח"מים

באוקטובר הסתבכה הממשלה בעוד פרשה מביכה על שימוש לא ראוי לכאורה במטוס האח"מים, שעלה לדיונים כאשר ג'ון גורטון (אז מנהיג הקואליציה בסנאט) הניח על שולחן הפרלמנט מסמכים שהראו שהולט הטעה שלא במתכוון את הפרלמנט בדיון מוקדם יותר על הפרשה. התמיכה במנהיגותו ירדה עוד יותר כאשר הוא סירב להדיח את שר האווירייה, פיטר האוסון, כדי להרגיע את השערורייה, ובכך הוא חיזק את המבקרים בתוככי המפלגה שטענו שהולט "חלש" וחסר את העריצות של מנזייס.

בנובמבר 1967 ספגה הממשלה מפלה נוספת כאשר בבחירות לסנאט זכתה המפלגה הליברלית ב-42.8% של המושבים, מול 45% של הלייבור. כמו כן איבדה הקואליציה שני מושבים בבית הנבחרים בבחירות ביניים. בין השאר יוחסו הכישלונות הללו לטיפולו הלקוי של הולט בפרשת מטוס האח"מים. בדצמבר, ימים ספורים לפני היעלמותו של הולט, נפגש איתו המצליף הראשי של המפלגה, דדלי ארווין, כדי להתריע בפניו על אי השקט ששרר אז במפלגה. על פי דבריו של רייד, ארווין לא היה מודאג בנוגע למדיניותו של הולט. חששותיו היחידים היו בנוגע לסגנון מנהיגותו של הולט, תפקודו בפרלמנט ותדמיתו הציבורית. ארווין גם טען שהולט לא היה צריך להגיב בעצמו על המתקפות של האופוזיציה, אלא להשאיר את התפקיד הזה בידיהם של שריו.

היעלמותו

בבוקרו של יום ראשון, 17 בדצמבר 1967 נסע הולט יחד עם שלושה מידידיו ושני שומרי ראשו ממלבורן כדי לצפות באלק רוז, שייט היאכטה שהקיף את העולם במסע שהחל והסתיים בבריטניה. בצהריים, הגיעה החבורה לאחד מאתרי השחייה והצלילה שהיו חביבים על הולט, חוף צ'ביוט, בפוינט ניפין, ליד פורטסי, בחוף המזרחי של מפרץ פורט פיליפ שבוויקטוריה. הולט החליט להיכנס למים כדי לשחות, אף על פי שהגלים היו חזקים ועל אף שחוף צ'ביוט היה ידוע לשמצה בזרמים החזקים שלו וזרמי הסחף המסוכנים שלו.

כשהוא מתעלם מהפצרות חבריו לא לעשות זאת, נכנס הולט למים ועד מהרה הוא לא נראה יותר. מתוך חשש מהגרוע מכול, הם הזעיקו עזרה. תוך זמן קצר, שרץ החוף כוחות משטרה, צוללנים של הצי המלכותי האוסטרלי, מסוקים של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, כוחות צבא ומתנדבים. עד מהרה התפתחה פעילות זו לאחד ממבצעי החיפושים הגדולים ביותר בתולדות אוסטרליה, אך עקבותיו של הולט אבדו לחלוטין.

יומיים לאחר מכן, ב-19 בדצמבר 1967 הוציאה הממשלה הודעה רשמית שהכריזה על מותו של הרולד הולט. המושל הכללי, הלורד קייסי, הזמין את מנהיג מפלגת הכפר וסגן ראש הממשלה, ג'ון מק'איוון, להישבע אמונים כראש ממשלה זמני, עד אשר המפלגה הליברלית תבחר מנהיג חדש.

הולט היה שחיין מיומן וצוללן מנוסה, וניחן במה שהביוגרף שלו, טום פריים, כינה, "כוחות מדהימים של סיבולת מתחת למים". עם זאת, בריאותו לא הייתה מושלמת בימים שלפני מותו. מוקדם יותר באותה שנה הוא התמוטט בהיותו בבניין הפרלמנט, וככל הנראה הוא סבל ממחסור בוויטמינים בנוסף לחששות בקרב בכירי מפלגתו על מצב ליבו הלקוי.

בספטמבר 1967 סבל הולט מכאבים בכתפו שנבעו מפציעה ישנה ולצורך טיפול בהם נרשמו לו משככי כאבים חזקים. הוא התעלם מעצת רופאו האישי, להימנע ממשחק טניס ומשחיה עד שכתפו תחלים וככל הנראה קיבל מרשם למורפין מרופא אחר. טום פריים ציין גם שהולט נקלע למצוקה פעמיים בשעה שעסק בצלילה מוקדם יותר באותה שנה. במקרה הראשון, הוא נקלע למצוקה נשימתית כאשר צלל באותו מקום בו נעלם וידידיו נאלצו לסייע לו לצאת מהמים כשהוא מתנשם בכבדות, פניו כחולות והוא מקיא מי ים.

טקס האשכבה

ב-22 בדצמבר נערך טקס אשכבה להולט בקתדרלה האנגליקנית של סנט פול במלבורן, בנוכחות אישים מכל רחבי העולם, כולל הנשיא ג'ונסון וצ'ארלס, נסיך ויילס. בין המנהיגים האסיאתים שנכחו בטקס היו נשיא דרום וייטנאם, גווין ואן תיו ונשיא קוריאה הדרומית, פאק צ'ונגהי. טקס זה היה אחד האירועים הראשונים שהועברו בשידור טלוויזיה אל מחוץ לאוסטרליה באמצעות לוויין.

השערות

ההשערות של התקשורת התמקדו באפשרות שהולט שלח יד בנפשו. העיתונאי ריי מרטין יצר סרט דוקומנטרי שהוקרן בנובמבר 2007 ונקרא "מי הרג את הרולד הולט?", שהעלה את ההשערה שהולט התאבד. המגזין האוסטרלי The Bulletin פרסם כתבה שתומכת בתאוריית ההתאבדות. לביסוס הטענה, ציטט המגזין שר בממשלתו של הולט, דאג אנתוני, שדיבר על הדיכאון שהולט היה שרוי בו בימיו האחרונים. טענת ההתאבדות נדחתה בתקיפות על ידי בנו של הולט, סאם, על ידי הביוגרף שלו טום פריים, ועל ידי מי שהיה שר בממשלת הולט ולימים ראש הממשלה, מלקולם פרייזר.

ב-23 באוקטובר 2008 שידרה רשת ABC סרט דוקו-דרמה בשם "ראש הממשלה נעדר" (The Prime Minister is Missing) בכיכובו של רומי ראו בתפקיד הולט. סרט זה כלל את אותן עובדות שהיו הרקע לתוכניתו של מרטין, אך דחה את האפשרות שהולט התאבד. הסרט גם ציין את העובדה שהולט סבל מהכאבים בכתף ושהוא קיבל עצה להימנע משחייה.

חקירה

שום חקירה פדרלית רשמית לא התקיימה על נסיבות היעלמותו של הולט מתוך הנחה שיהיה זה בזבוז של זמן וכסף. כמו כן לא התקיימה כל חקירה רשמית של מדינת ויקטוריה מאחר שבאותה תקופה זה לא היה בתחום סמכותם של חוקרי מקרי המוות במדינה. עם זאת, הגישו המשטרה הפדרלית ומשטרת ויקטוריה דוח באורך של 108 עמודים בנוגע להיעלמותו של הולט, כולל הצהרות מפי כל עדי הראייה ופרטים על מבצע החיפושים.

ב-1985 שונה החוק בוויקטוריה וב-2003 פתחה יחידת הנעדרים של משטרת המדינה 161 תיקי נעדרים מלפני 1985 שבהם היה חשד לטביעה, אך אף גופה לא נמצאה. בנו של הולט, ניקולאס, אמר שאחרי 37 שנים לא נותרו כמעט עדים מהאירוע ובחקירה לא התגלו עדויות חדשות. ב-2 בספטמבר 2005 קבע חוקר מקרי המוות כי הרולד הולט טבע עקב תאונה ב-17 בדצמבר 1967.

משבר מנהיגות

היעלמותו של הולט גרמה למשבר מנהיגות בממשלה. סגן מנהיג המפלגה ושר האוצר, ויליאם מקמהון תכנן לקיים ישיבת מפלגה ב-20 בדצמבר כדי לבחור מנהיג חדש, מתוך כוונה להציג את מועמדותו לתפקיד. עם זאת, תוכנית זו סוכלה על ידי מנהיג מפלגת הכפר וסגן ראש הממשלה, ג'ון מק'איוון, שבבוקרו של 18 בדצמבר הכריז בפומבי שהוא לא ישרת בממשלה בראשותו של מקמהון. לשניים היו חילוקי דעות זה מכבר על נושאים כלכליים. ב-19 בדצמבר, לאחר דיונים עם מק'איוון ועם חברי פרלמנט נוספים מהמפלגה הליברלית, מינה המושל הכללי, הלורד קייסי את מק'איוון לתפקיד ראש הממשלה. הבחירות לתפקיד מנהיג המפלגה הליברלית נקבעו ל-9 בינואר 1968 ומקמהון לא הציג את מועמדותו. הסנאטור ג'ון גורטון נבחר לתפקיד והחליף את מק'איוון בתפקיד ראש הממשלה.

הנצחתו ומורשתו

המקום המפורסם ביותר המנציח את הולט הוא מרכז השחייה הקרוי על שמו בפרבר גלן איריס שבמלבורן. המכלול היה בבנייה בעת היעלמותו של הולט ומאחר והוא היה תושב המקום, הוא נקרא על שמו. הנצחתו של הולט באופן זה גרמה מבוכה לאוסטרלים רבים.

במאי 1969 הושקה על ידי אלמנתו של הולט משחתת של צי ארצות הברית. הייתה זו ספינת המלחמה האמריקנית הראשונה שנקראה על שמו של מנהיג זר.

באותה שנה נקבעה על קרקע הים בחוף צ'ביוט טבלה עם הכתובת:

לזכרו של הרולד הולט, ראש ממשלת אוסטרליה, שאהב את הים ונעלם כאן ב-17 בדצמבר 1967

בנוסף, נקראו על שמו של הולט פרבר של הבירה קנברה, מרכז תקשורת של הצי, מחוז בחירה בוויקטוריה, שעון שמש וגן בגני פיצרוי במלבורן, אגף במעונות של קולג' ווסלי במלבורן ושמורת דייג באזור בו הוא נעלם.

בסלנג האוסטרלי מקובלים הביטויים "לעשות הרולד הולט" (do a Harold Holt), או "לעשות הארי" (do the Harry) מתוך כוונה לרמז על היעלמות פתאומית ללא כל הסבר, למרות שבדרך כלל מדובר על היעלמות מאירוע חברתי ולא על מקרה מוות.

בשנת 1968 הוענק לזארה הולט תואר דיים מפקדת של מסדר האימפריה הבריטית. מאוחר יותר היא נישאה בפעם השלישית לחבר המפלגה הליברלית, ג'ף בייט.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרולד הולט בוויקישיתוף

• Harold Holt – Australia's Prime Ministers / National Archives of Australia
• Hancock, I. R. (1996). "Holt, Harold Edward (1908–1967)". Australian Dictionary of Biography. Canberra: Australian National University. Retrieved 29 June 2010.
• All the Way" LBJ & Harold Holt, כתבה באתר יוטיוב (באנגלית)
• הרולד הולט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הרולד הולט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)