התורה והמדינה
התורה והמדינה הוא כתב עת תורני שיצא לאור על ידי חבר הרבנים של הפועל המזרחי בין השנים תש"ט-תשכ"ב (1962-1949). כתב העת כולל שמונה כרכים, והם מוספרו כשלושה עשר חלקים.[1] כתב העת נערך על ידי הרב שאול ישראלי שכיהן באותן השנים כרב המושב כפר הרא"ה, ושימש במה לחידוש העיסוק בהלכות מדינה ולחקר השייכות והיישום שלהן במדינת ישראל.
סגנון כתב העת
עריכההמאמרים בכתב העת עוסקים בסוגיות היסוד בהלכות מדינה: נושאי שלטון וממשל, חברה וכלכלה, יישוב ארץ ישראל, הלכות צבא והלכות מלחמה, רפואה והלכה. דוגמאות לנושאים שנידונו בו בהרחבה: מעמדה של מדינת ישראל בהלכה, יום העצמאות בהלכה, מעמד הנכרי במדינה יהודית, פעילות משטרת ישראל בשבת, גיוס בחורי ישיבות לצה"ל, סמכות הדיינים והיחס בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט, קציבת כהונת רבנים וגיל הפרישה, ועוד. מאמרים אחרים עוסקים בסוגיות ציבוריות נוספות שאינן שייכות במובהק להלכות מדינה אך הן בעלות היבט ציבורי, כגון: ניתוחי מתים, עיבור שנת השמיטה, חידון התנ"ך בהלכה, איסור ריבית בחוב לרשויות המדינה, חידוש הסמיכה והסנהדרין.[2]
כתב העת משקף תפיסה ציונית דתית, שלפיה יש לפעול באמצעים מעשיים למען כינון שלטון תורני במדינת ישראל, ולכל הפחות למען חיזוק הצביון היהודי במדינת ישראל – עניינים המוזכרים רבות במהלך המאמרים שפורסמו בו.
רוב כותבי המאמרים השתייכו לחבר הרבנים של הפועל המזרחי: הרב כתריאל פישל טכורש (ראש חבר הרבנים של הפועל המזרחי), הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה, הרב דוד סלומון, הרב מרדכי פוגלמן, הרב חיים דוד הלוי, הרב ישראל בארי, הרב נתן צבי פרידמן, הרב משה דב ולנר ונוספים. פורסמו גם מאמרים מאת פוסקי הלכה בולטים בני התקופה שלא נמנו על חבר הרבנים, ובהם: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יצחק נסים, הרב עובדיה הדאיה, הרב יחיאל מיכל טיקוצינסקי, הרב יהודה גרשוני, הרב משולם ראטה, הרב בצלאל ז'ולטי, הרב יהושע מאמאן, הרב אליעזר יהודה ולדנברג, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב בנימין זאב בנדיקט, הרב אברהם חפוטא ונוספים.
כתב העת מתאפיין בהערותיו הרבות של העורך, הרב ישראלי, המצויות כמעט בכל מאמר. הערותיו של הרב ישראלי, שייסד את כתב העת בגיל 38, הן מעמיקות ועיוניות, ופעמים רבות יש בהן הטלת ספק בטיעוניהם המרכזיים. במקרים רבים הכותבים השיבו להערות העורך. נוסף על הערותיו בשולי המאמרים, הרב ישראלי פרסם גם מאמרי תגובה בעקבות מאמרים שפורסמו בכתב העת, ולרוב גם הם נענו במאמרים מאת הכותבים.[3]
בכל כרך הופיע מדור זיכרון לרבנים מחבר הרבנים של הפועל המזרחי שנפטרו בתקופה הסמוכה לפרסום הגיליון, ובדרך כלל המדור או רובו נכתב על ידי הרב טכורש.
השפעת כתב העת
עריכהאף שכתב העת פורסם במשך 13 שנים בלבד, הייתה לו השפעה רבה כמעצב דרכן של הלכות מדינה. הרב יעקב אריאל ציין: "במאמרים אלו הונחה התשתית ההלכתית למדינת ישראל שזכינו לה בחסדי ה' אחרי אלפיים שנות גלות".[4] משה קרונה כתב: "מבחינתה של היהדות הדתית בכללה אין ערוך לחשיבותו של הענין הזה. השנתון נתן כיוון לדרכה של הציונות הדתית כחטיבה מאורגנת בציבוריות הישראלית, והוא גם תרם רבות לכך שמאות רבנים ולומדי תורה מכל העדות במדינה יתקרבו ככל האפשר זה לזה בחשיבה ובדעה".[5] אהרן (רוני) קמפינסקי העריך: "מפעל זה מסמל יותר מכל את פעילותו של 'חבר הרבנים' במישור הארצי, והצלחתו ניכרת עד היום... מהפכת העיסוק בסוגיית הלכות מדינה התבטאה גם בספרים שונים העוסקים בנושאי מבא ומלחמה, משטרה, התיישבות, רפואה וכדומה. בכך ניתן לראות את הפרספקטיבה ההיסטורית של החדשנות שהוביל הרב ישראלי".[6] מייסדי כתב העת תחומין ראו בו המשך של התורה והמדינה.[7] השופט אליקים רובינשטיין ציין שהשפעת כתב העת הצטמצמה לציבור הציוני דתי ולא הגיעה למגזרים אחרים.[8]
בשנת תשנ"א (1991) אסף הרב יהודה שביב מאמרים נבחרים מכתב העת העוסקים בנושאי שלטון וממשל, חברה וכלכלה, ארץ ישראל ומלחמותיה, שבת ורפואה, ופרסם אותם בשלושה כרכים בהוצאת מכון צומת, בשם 'בצומת התורה והמדינה'. מאמרי כתב העת מצוטטים רבות בספרות תורנית ובספרות הלכתית-משפטית בת זמננו,[9] לעיתים מן המקור ולעיתים מתוך 'בצומת התורה והמדינה', ומהווים תקדים לדיונים בנושאי תורה ומדינה.
קישורים חיצוניים
עריכהכרכי כתב העת באתר הברובוקס: כרכים א, ב, ד, ה-ו, ז-ח; באוצר החכמה המקוון: כרכים ג, ט-י, יא-יג
הערות שוליים
עריכה- ^ הכרכים מוספרו לפי שנים ולא לפי מספר הכרך עצמו, ולכן כרך שיצא שנתיים או שלוש לאחר קודמו קיבל מספור כפול או משולש.
- ^ לפי אוריה אדלר (מדינת התורה והדמוקרטיה הישראלית, עמ' 29-27), העיסוק בנושאים שאינם משתייכים במובהק ל'הלכות מדינה' החל בגיליון השלישי, והיווה חלק מהמעבר ההדרגתי מאופטימיות לפסימיות בדבר האפשרות להשליט במדינה את חוקי התורה, מעבר שלדעתו משתקף מהשוואת דברי הרב ישראלי בפתיחת הגליונות השונים. השוו לדברי הרב יצחק רונס (משנתו ההלכתית של הרב ישראלי, עמ' 18-14), ולדברי קמפינסקי (להלן).
- ^ אהרן (רוני) קמפינסקי (התארגנות רבנים בציונות הדתית – המקרה של "חבר הרבנים", סוגיות בחקר הציונות הדתית, עמ' 127) משער כי הגורם להפסקת הוצאת כתב העת לאור הוא התמנותו של הרב ישראלי לדיין בבית הדין הרבני הגדול בתשכ"ה, שמנעה ממנו להמשיך להתמסר לעריכת כתב העת. הרב יהודה שביב (הקדמה לספר בצומת התורה והמדינה, עמ' יז) מעריך שהסיבה קשורה לייסודו של כתב עת אחר שיצא גם הוא על ידי חבר הרבנים: שבילין, שהחל לראות אור בתשכ"ב.
- ^ מכתב ברכה לספר פרקי תורה ומדינה, המוקדש לעיונים במשנתו של הרב שאול ישראלי.
- ^ גוילין ד, עמ' 94.
- ^ קמפינסקי, שם, עמ' 126. דברי הערכה נוספים, אצל הרב יצחק רונס, שם, עמ' 17 הערות 89-88.
- ^ הקדמות לתחומין כרך א, לכרך טז; הרב יהודה שביב, בצומת התורה והמדינה, א, הקדמה עמ' יח.
- ^ במאמרו: תקומת המדינה והמשפט העברי לאור תורתו של הרב הרצוג, משואה ליצחק ב (תשס"ט) עמ' 31.
- ^ כגון סדרת 'חוק לישראל' בהוצאת משרד המשפטים.