פתיחת התפריט הראשי

התנועה הירוקה

מפלגת שמאל ירוקה ישראלית

"התנועה הירוקה" (בשמה המלא "מפלגת התנועה הירוקה – המפלגה הסביבתית חברתית") היא מפלגת שמאל ישראלית המתמקדת בנושאים סביבתיים-חברתיים.

התנועה הירוקה
לוגו התנועה הירוקה 2019.png
מדינה ישראלישראל  ישראל
מייסד ערן בן ימיני
מנהיגים יעל כהן פארן, סתיו שפיר
תאריך ייסוד 11 בנובמבר 2008 עריכת הנתון בוויקינתונים
אפיון מפלגת שמאל המוקדשת לענייני סביבה וחברה
אידאולוגיות סביבתנות, הניו דיל הירוק
כנסות 20
אותיות ה
שיא כוחה 1 (2015)
התמזגה לתוך התנועה הירוקה-מימד, התנועה, המחנה הציוני, העבודה, המחנה הדמוקרטי
מיקום במפה הפוליטית שמאל
צבעים רשמיים ירוק
www.hayeruka.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התנועה הירוקה הוקמה ב-2008 על ידי פעילי שטח בתחום החברה והסביבה, וחברים בה מייסדי ארגונים, חברי מועצות ערים ואנשי הגות ואקדמיה ממגוון קבוצות החברה בישראל. התנועה דוגלת בהצבת השקפת עולם סביבתית-חברתית במוקד תהליכי קבלת ההחלטות של מדינת ישראל, ובמפה הפוליטית היא מוגדרת כמפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית.

התנועה הירוקה נרשמה כמפלגה ב-11 בנובמבר 2008 והתמודדה בבחירות לכנסת ה-18, ברשימה אחת עם מפלגת מימד בשם התנועה הירוקה-מימד. הרשימה קיבלה 27,737 קולות (0.82% מהקולות).[1] בבחירות לכנסת ה-19, לאחר שנערכה לריצה עצמאית, חברה בהובלת יושב הראש פרופ' אלון טל (ובניגוד לבחירת ועידת המפלגה) לריצה ברשימה משותפת עם התנועה בראשות ציפי לבני. אלון טל הוצב במקום ה-13, ולא נבחר לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הוצבה יושבת הראש יעל כהן-פארן במקום ה-25 ברשימת המחנה הציוני המשותפת למפלגת העבודה הישראלית ולמפלגת התנועה. עם בחירתו של דני עטר לראשות קק"ל, יעל כהן-פארן נכנסה לכנסת במסגרת רשימת המחנה הציוני ובכך הפכה לנציגתה הראשונה של מפלגת התנועה הירוקה בכנסת.

לקראת הבחירות לכנסת ה-22 התמנתה סתיו שפיר לראש המפלגה ותחת הנהגתה היא הצטרפה לרשימה המחנה הדמוקרטי ביחד עם מרצ ומפלגת ישראל דמוקרטית של אהוד ברק.

תוכן עניינים

עיקרי המצעעריכה

סביבה - שיפור איכות החיים על ידי הכפלת ההשקעה בתחבורה ציבורית נקייה, מניעת זיהום אוויר באמצעות שימוש באנרגיה מתחדשת, קידום חיסכון בצריכת חשמל וביטול הקמתן של תחנות כוח פחמיות מזהמות.

חינוך וחברה - חיזוק מערכת החינוך הציבורית, שינוי מעמד המורים והנהגת תוכנית להשקעה מרוכזת בבתי הספר ויישובים בפריפריה הגאוגרפית והחברתית. קביעת יעד מחייב להקטנת שיעורי העוני בישראל, שיקום מערכת הרווחה והבריאות, עצירת שחיקת קרנות הפנסיה. מאבק למען חירות הפרט וחופש הביטוי ובד בבד פעולה למען איחוי הקיטוב בין דתיים לחילוניים. עמידה על עיקרון השוויון בין נשים לגברים במוסדות ציבור ורשויות ממשלה, והנהגת עיקרון זה בכל מוסדות התנועה, ובתוך כך גם מודל של יו"רות כפולה, בה מכהנים ערן בן ימיני ויעל כהן-פארן.

מדיני - קידום פתרון של שלום על יסוד העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, תוך שמירה על ביטחונה של ישראל והבטחת שיתוף פעולה אזורי בתחומי הסביבה, התכנון והמים.

טכנולוגי - צמצום הפער הדיגיטלי, קידום נגישות, נייטרליות הרשת, תוכנה חופשית, ותקנים פתוחים של HTML וטכנולוגיות אחרות ומתן עדיפות לתוכן חופשי במערכת החינוך. לפי אתר ynet התנועה הירוקה הייתה המפלגה היחידה שבמצעה מופיע פרק טכנולוגיה מלא שנוסח על ידי אנשי מקצוע בתחום.[2]

כלכלה- באוגוסט 2011 הכריזה התנועה הירוקה כי היא מאמצת את תוכנית הגרין ניו-דיל של האו"ם אשר הותאמה לישראל בפעולה משותפת שלה ושל ארגונים לא מפלגתיים. אשר מציעה לטפל במשבר הכלכלי העולמי ובמשבר הסביבתי ביחד, על ידי שורה של רפורמות כלכליות ירוקות.[3]

היסטוריהעריכה

הבחירות לכנסת השמונה עשרהעריכה

 
סמל התנועה

התנועה הוקמה ב-2008 על מנת לנסות להיבחר בבחירות 2010, והתארגנותה הואצה עקב הקדמת הבחירות.[4] למרות הביקורת הרבה נגד מפלגת הירוקים של חלק מפעילי התנועה[5][6] נבדקה האפשרות לחבור אליהם, אך מאמצים אלה כשלו ולבסוף הוחלט להקים מפלגה חדשה.[7] עוד לפני שנרשמה כמפלגה אצל רשם המפלגות, הוקם לה אתר מזויף על ידי אלמונים, בו שוכתב חזון המפלגה,[8] ועדויות הראו קשר בין האתר למתמודדת ממפלגת הירוקים.[9] בנובמבר פנתה ההתארגנות החדשה של השמאל בראשות מרצ אל התנועה במטרה לחבור אליהם, אך מועצת התנועה החליטה על התמודדות עצמאית.[10]

 
בחירות מקדימות בתנועה הירוקה, דצמבר 2008

הבחירות הפנימיות התקיימו ב-12 בדצמבר 2008. ראשון ברשימה נבחר יושב ראש התנועה ומקימה ערן בן ימיני, איש חינוך אשר ייסד את ארגון הסטודנטים הסביבתי מגמה ירוקה. אחריו פרופסור אלון טל, מי שהקים את עמותת אדם טבע ודין וזכה באות מפעל חיים להגנה על הסביבה מהמשרד להגנת הסביבה. שלישית נבחרה איריס האן, המתכננת הסביבתית של החברה להגנת הטבע. במקום הרביעי נבחר ד"ר חוסיין טרבייה, מייסד ומנכ"ל איגוד ערים לאיכות סביבה בית נטופה, ובמקום החמישי יעל כהן-פארן, מייסדת ומנכ"ל הפורום הישראלי לאנרגיה.[11]

מנכ"ל התנועה שהוביל אותה לבחירות היה שי גולוב, ממייסדי התנועה ומי שבעברו שימש דובר ומנכ"ל מגמה ירוקה. בסוף 2009 החליפה אותו נעמה כץ.

התנועה הירוקה-מימדעריכה

לאחר כישלון המשא ומתן עם מרצ[12] חברה התנועה למפלגת מימד, והן רצו יחד לבחירות בשם "התנועה הירוקה מימד".[13] שני היושבי ראש של הרשימה המשותפת היו הרב מיכאל מלכיאור וערן בן ימיני. אחריהם ברשימה הוצבו הפרופסור אלון טל והפעילה החברתית יונינה פלנברג. את הרשימה סגר יוסף תמיר, מי שמכונה "מר סביבה הישראלי", כיוון שפעל בתור חבר כנסת למען איכות הסביבה כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20.

הבחירות לכנסת ה-19עריכה

 
כרזת התנועה, הבחירות לכנסת ה-19

לאחר פילוג מפלגת העבודה עקב פרישת ברק ואחרים שהקימו את סיעת העצמאות השתתף בן ימיני ב-31 בינואר 2011 בכנס "בונים סוציאל-דמוקרטיה" שנערך בסמינר הקיבוצים. כנס זה אורגן על ידי מס"ד (המטה הסוציאל-דמוקרטי) ויסו"ד. בכנס השתתפו עמיר פרץ ואישים נוספים מהעבודה בהם מזכירת המשמרת הצעירה ויו"ר מחוז ירושלים, אילן גילאון ונציגים נוספים ממרצ, שרון קטרון מוועד מרצי האוניברסיטה הפתוחה ועוד כ-200 פעילים. מטרת הכנס, שהתכנס כתגובה לקריאתו של דני גוטווין,[14] הייתה בניית כוח פוליטי רב מפלגתי התומך בערכים סוציאל-דמוקרטיים.

פעילות בולטת של התנועה הירוקה הייתה עתירה לבג"ץ שדרשה מוועדת טירקל לדון מחדש בהתאמתו של אלוף יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל ה-20, עקב החשדות בפרשת הקרקעות ביישוב בו הוא גר.[15] עקב העתירה, ובעקבות תחקיר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בעניין, בוטל המינוי.[16]

ב-11 בפברואר 2010 נבחרו בוועידת התנועה אלון טל ורחלי תדהר-קנר ליושבי ראש המשותפים של התנועה,[17] וזאת בעקבות מודל הנהגה שקיים במפלגה הירוקה בגרמניה.

באפריל 2012 התמזגה התנועה הירוקה עם "ישראל הירוקה", תנועה פוליטית בראשות הדס שכנאי שהורכבה מפורשי מפלגת הירוקים.[18]

בימים 29–30 בנובמבר 2012 קיימה התנועה הירוקה בחירות מקדימות לראשות המפלגה ולרשימתה לכנסת ה-19,[19] ולאחריהן הוכרז כי אלון טל ורחלי תדהר-קנר נבחרו שנית לראשות המפלגה.[20] הדס שכנאי הגיעה למקום השלישי בהפרש זעום מן המקום השני. בהמשך הרשימה נבחרו יפעת מאירוביץ-יפת, יורם שפר, יעל כהן-פארן, ערן בן ימיני, בועז רענן, אריה מזרחי ואופק בירנהולץ. לאחר ספירה של מעטפות הצבעה נוספות, שהיו בהקפאה בעקבות חששות לפגיעה בטוהר המידות בחלק מהמעטפות, התברר כי הדס שכנאי נבחרה ליו"ר משותפת של המפלגה ולמקום השני ברשימה במקומה של רחלי תדהר-קנר.

סמוך להגשת רשימות המתמודדים לכנסת ה-19 החליטה הנהגת התנועה הירוקה, בניגוד להחלטת ועידת המפלגה יום קודם לכן, להצטרף לרשימתה של ציפי לבני, התנועה, ואלון טל הוצב במקום ה-13 בה.[21] שכנאי הוצבה במקום ה-45 מתוך 46.

הבחירות לכנסת ה-20עריכה

ב-26 ביולי 2013 התקיימו בחירות להנהגת התנועה הירוקה ולתפקיד הכפול של יושב ראש ויושבת ראש התנועה במשותף. המועמדים לתפקיד יושב הראש היו ערן בן ימיני ואופק בירנהולץ, ולתפקיד יושבת הראש התמודדו הדס שכנאי ויעל כהן-פארן.

לתפקיד יושבת הראש נבחרה יעל כהן-פארן, ולתפקיד יושב הראש נבחר ערן בן ימיני. שאר חברי ההנהגה שנבחרו הם: דרור בן-עמי, מוטי בליצבלאו, הדס שכנאי, ענבל כהן, אופק בירנהולץ, יפעת מאירוביץ-יפת ונטע שיינס. ניתן להזכיר כי בן-ימיני וכהן-פארן שימשו בעבר גם כשני המנהלים הראשונים של ארגון מגמה ירוקה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים, חברה מפלגת התנועה למפלגת העבודה הישראלית לרשימה משותפת של שתי המפלגות, המחנה הציוני. בעקבות העלאת אחוז החסימה, ויתרה התנועה הירוקה על התמודדות עצמאית, לטובת שיבוץ יושבת הראש יעל כהן-פארן במקום ה-25 ברשימת המחנה הציוני, מטעם מפלגת התנועה. רשימת המחנה הציוני זכתה בבחירות ב 24 מנדטים, ולאחר היבחרו של דני עטר לתפקיד יושב ראש הקק"ל והתפטרותו מהכנסת, ב-25 בנובמבר 2015 החליפה אותו בכנסת נציגת התנועה הירוקה, יעל כהן-פארן. בכך הפכה כהן-פארן לנציגה הראשונה של התנועה הירוקה בכנסת.

הבחירות לכנסת ה-21עריכה

לאחר פירוק המחנה הציוני התנועה הירוקה המשיכה כחלק ממפלגת התנועה. לבסוף ציפי לבני החליטה שלא תתמודד וכתוצאה מכך התנועה הירוקה התאחדה עם מפלגת העבודה וחברת הכנסת יעל כהן פארן שוריינה למקום ה-15 במפלגת העבודה. הרשימה זכתה ב-6 מנדטים בבחירות וכהן-פארן נותרה מחוץ לכנסת.

הבחירות לכנסת ה-22עריכה

לאחר שהתמודדה ברשימת מפלגת העבודה, הודיעה חברת הכנסת לשעבר יעל כהן-פארן, יו"ר התנועה הירוקה, שהפעם המפלגה תתמודד ברשימה עצמאית.

ב-25 ביולי, הודיעו ראשי המפלגות מרצ, ישראל דמוקרטית והתנועה הירוקה על התמודדות משותפת תחת רשימה בשם המחנה הדמוקרטי, כשח"כ סתיו שפיר שעברה אליה ממפלגת העבודה עומדת בראש התנועה הירוקה.[22] המפלגה קיבלה את מקומות 2, 8 , 11 ו-16 ברשימה (בהם הוצבו שפיר, כהן-פארן, גלעד קריב ו-זינב אבו סוויד בהתאמה).

מועמדים לכנסתעריכה

כנסת מועמדים הערות
הכנסת ה-18 (2009) ערן בן ימיני, אלון טל, איריס האן. במסגרת התנועה הירוקה-מימד
  • לרשימה המלאה, הכוללת את כלל מועמדי התנועה הירוקה-מימד, ראו כאן.
  • הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
הכנסת ה-19 (2013) אלון טל, הדס שכנאי. במסגרת התנועה
  • לרשימה המלאה, הכוללת את כלל מועמדי התנועה, ראו כאן(הקישור אינו פעיל, 26.7.2019).
הכנסת ה-20 (2015) מושב אחד (מתוך 24 לרשימה כולה):יעל כהן-פארן. במסגרת המחנה הציוני
הכנסת ה-21 (אפריל 2019) יעל כהן-פארן. במסגרת העבודה
  • לרשימה המלאה, הכוללת את כלל מועמדי העבודה, ראו כאן.
  • הרשימה קיבלה 6 מנדטים ובשל כך כהן-פארן לא נכנסה לכנסת.
הכנסת ה-22 (ספטמבר 2019) סתיו שפיר, יעל כהן-פארן, גלעד קריב. במסגרת המחנה הדמוקרטי

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תוצאות הבחירות לכנסת ה-18, אתר הכנסת
  2. ^ ארז רונן, ניב ליליאן, אהוד קינן ואדר שלו, מפת המצעים: למי להצביע בתחום הטכנולוגי?, באתר ynet, 29 בינואר 2009
  3. ^ על התוכנית הכלכלית – חברתית של התנועה הירוקה 19 באוגוסט 2011.
  4. ^ גילי סופר, "התנועה הירוקה" נרשמה כמפלגה, אתר הסביבה.(הקישור אינו פעיל, 26.7.2019)
  5. ^ איל דץ‏, האמת המטרידה על "הירוקים", באתר וואלה! NEWS‏, 24 באוקטובר 2008.
  6. ^ איתי רום, ‏האפשרות שהסקרים יתממשו ומפלגת הירוקים תעבור את אחוז החסימה מחרידה פעילים סביבתיים, באתר גלובס, 25 במאי 2008.
  7. ^ יעל עברי-דראל, בקרוב: מפלגה "ירוקה" חדשה שתרוץ לכנסת, באתר ynet, 26 במאי 2008.
  8. ^ אביב לביא, מי המתחזה שהפך את התנועה הירוקה למפלגה סהרורית?, באתר nrg‏, 12 בספטמבר 2008.
  9. ^ אהוד קינן, מי מאחורי אתר "התנועה הירוקה לישראל"?, באתר ynet, 26 בינואר 2009.
  10. ^ אייל דץ‏, התנועה הירוקה הצביעה נגד חבירה למרצ, באתר וואלה! NEWS‏, 2 בדצמבר 2008.
  11. ^ משה אביעזר, ‏התנועה הירוקה בוחרת את רשימתה לכנסת, בעיתון מקור ראשון, 12 בדצמבר 2008
  12. ^ התנועה הירוקה: "לא" נחרץ למרצ - דיווח על ההצבעה שהובילה לביטול האיחוד של התנועה הירוקה עם מרצ, באתר הסביבה.(הקישור אינו פעיל, 26.7.2019)
  13. ^ אפרת זמר, מימד והתנועה הירוקה ירוצו ברשימה מאוחדת, באתר nrg‏, 17 בדצמבר 2008.
  14. ^ אהוד והפליטים, היום שאחרי
  15. ^ שמואל מיטלמן, עתירה: לבטל את מינוי גלנט לרמטכ"ל, באתר nrg‏, 15 בספטמבר 2010.
  16. ^ עמוס הראלנתניהו וברק נאלצו לבטל את מינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא, באתר הארץ, 2 בפברואר 2011.
  17. ^ צפריר רינתעל סדר יום התנועה הירוקה: צמצום הגידול באוכלוסייה, באתר הארץ, 14 בפברואר 2011.
  18. ^ אריק בנדר, ‏לקראת בחירות? כוחות חדשים בתנועה הירוקה, בעיתון מקור ראשון, 23 באפריל 2012
  19. ^ הודעה מטעם ועדת הבחירות, 20 בנובמבר 2012, באתר התנועה הירוקה. בחירות פנימיות בתנועה הירוקה - כל מה שצריך לדעת לפני שבוחרים, 15 בנובמבר 2012, באתר התנועה הירוקה.
  20. ^ תוצאות הבחירות הפנימיות במפלגת התנועה הירוקה, 3 בדצמבר 2012, באתר התנועה הירוקה
  21. ^ התנועה הירוקה מודיעה על הצטרפות לרשימת "התנועה" בראשות ציפי לבני, 6 בדצמבר 2012, באתר התנועה הירוקה
  22. ^ מורן אזולאי, יובל קרני, שחר חי ואיתי שיקמן, איחוד בשמאל: ברק ומרצ ירוצו יחד, שפיר במקום השני, באתר ynet, 25 ביולי 2019