טוביה ריבנר

טוביה ריבנר
לידה	30 בינואר 1924; ברטיסלאבה, צ'כוסלובקיה
פטירה	29 ביולי 2019 (בגיל 95); מרחביה, ישראל
שם לידה	Kurt Erich Rübner
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית, גרמנית
תקופת הפעילות	1942–2019 (כ־77 שנים)
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2008); פרס ניומן (2000); פרס פאול צלאן (1999); פרס תאודור קראמר (2008); Jeanette Schocken Prize (1999); Jeanette Schocken Prize; פרס אקו"ם ;

טוּביה רִיבְּנֶר (Rübner, לעיתים Ruebner; ‏30 בינואר 1924 – 29 ביולי 2019) היה משורר ישראלי בשפות עברית וגרמנית, מורה, מתרגם, עורך וצלם, פרופסור חבר בגמלאות לספרות באוניברסיטת חיפה, חתן פרס ישראל לשירה עברית לשנת תשס"ח (2008).

ביוגרפיה

רקע משפחתי ושנותיו הראשונות

פסלה של שושנה היימן לזכרו של מורן ריבנר, קיבוץ מרחביה

ריבנר נולד בשם קוּרְט אֶרִיךְ רִיבְּנֶר בברטיסלאבה שבצ'כוסלובקיה (כיום בירת סלובקיה) בשנת 1924, במשפחה אמידה ומבוססת דוברת גרמנית. אביו היה מנהל אדמיניסטרטיבי בחברת מסחר בינלאומית. בעקבות האנשלוס פוטר אביו מעבודתו והנאצים הנהיגו חוקי גזע. ריבנר הפסיק את לימודיו והצטרף להכשרה של השומר הצעיר, במסגרתה שהה שנה באחוזה ליד העיר באנסקה ביסטריצה ושם החל לכתוב לראשונה שירה. כשחזר מההכשרה החליט אביו לשלוח אותו לארץ ישראל, שם תכנן לרכוש משק במושב שבי ציון^[1].

ב-21 באפריל 1941 עזב, והחל במסע העלייה לארץ ישראל ללא משפחתו, יחד עם קבוצה של עוד תשעה נערים יהודים. בנסיעה דרך הונגריה, רומניה, טורקיה, לשם הגיעו ברכבת, דרך חלב שבסוריה לביירות, ומשם באו באוטובוס לראש הנקרה. הוריו, אחותו וסביו, שנשארו בסלובקיה, נשלחו על ידי הנאצים למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם נרצחו בשנת 1942^[2]. אחרי שלושה ימים בהם שהו במחנה העולים בעתלית, הגיעה הקבוצה לקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל, שם היו עתידים לחיות יחד עם עוד קבוצה של נערים ונערות מהונגריה, שהצטרפה אליהם מאוחר יותר, במסגרת חינוכית של חברת נוער מטעם ארגון עליית הנוער^[1].

במרחביה החל ריבנר לכתוב שירים בעברית ובגרמנית. הידיעה שיש בחברת הנוער בחור שכותב שירים בגרמנית הגיעה אל אברהם שלונסקי, שהיה באותו זמן בקיבוץ מרחביה. שלונסקי שלח אותו אל לאה גולדברג, שגם היא כתבה בתחילה שירים בגרמנית. מאז היה לתלמידה, והקשר ביניהם, שנהפך לידידות עמוקה, התמיד קרוב לארבעים שנה, עד מותה^[1]. לאחר מותה נתבקש על ידי משפחתה לערוך את עיזבונה.

לאחר תקופה עברה הקבוצה של ריבנר לקיבוץ גן שמואל, לתקופת הכשרה לפני שישובו לקיבוץ מרחביה כדי להתקבל לחברות. שם, בספרייה קטנה שתרמה הוצאת שוקן, היו ספרים רבים בגרמנית, אותם קרא ולמד, בעיקר את ספרי פרנץ קפקא. כשחזר למרחביה עבד תחילה כרועה צאן, וכמו כן בכרם ובפלחה. בשנת 1944 נישא לעדה, עולה מהונגריה שהייתה איתו בקבוצה, אם בתו מרים (1949). בפברואר 1950 עדה נהרגה בתאונה בין אוטובוס בו נסעו למשאית. ריבנר נפצע קשה בשריפה שפרצה באוטובוס, ושכב בבית החולים במשך שלושה חודשים, ולכן הקיבוץ החל להעסיקו כספרן וכמורה לספרות^[2].

ב-1953 נישא בשנית לגלילה יזרעאלי, פסנתרנית בת עין חרוד, ונולדו להם שני בנים: עידן (1956), שחי בנפאל כבודהיסט מחמיר בתורתו, ומורן (1960), שעקבותיו אבדו בראשית שנת 1983 באקוודור כשבא לבקר את הוריו שהיו בשבתון באוניברסיטת הרווארד^[3]. בתו הבכורה מרים הקימה משפחה באיסלנד.

פעילותו כיוצר ומורה

הודות לידע שרכש שלא באמצעות השכלה אקדמית פורמלית, החל ללמד כמורה לספרות בבתי ספר, ומאוחר יותר כמורה לספרות כללית בסמינר למורים ובאוניברסיטת חיפה, שם הגיע לדרגת פרופסור לספרות השוואתית (משנת 1974). במקביל לימד גם בסמינר אורנים ובאוניברסיטת תל אביב.

עד שנת 1950 כתב שירים עדיין בשפת אמו, גרמנית. שיריו העבריים הראשונים בארץ הודפסו בשנת 1953. ספר שיריו הראשון, "האש באבן", יצא לאור בשנת 1957^[א]^[ב]. בנוסף עסק מאז סוף שנות ה-50 בצילום, והציג את צילומיו בתערוכות^[4]. הוא הוציא כמה אלבומים שהקנו לו שם של צלם אמן, וצילומיו גם ליוו את ספרי שירתו^[5].

ריבנר התקרב במיוחד אל המשורר אריה לודוויג שטראוס, שקירב אותו אל חבורה של יוצרים בגרמנית כמו ורנר קראפט ואחרים^[6]. בשנת 1959 ערך והביא לדפוס את הספר "בדרכי הספרות: עיונים בספרות ישראל ובספרות העמים", הסוקר את שירתו של אריה לודוויג שטראוס^[7]. ריבנר עצמו חנך את המשורר דן פגיס שהגיע כעולה חדש לחברת הנוער בקיבוץ מרחביה^[1]. ריבנר גם קיים קשר ארוך שנים עם המשורר עוזר רבין, שהיה אף הוא תקופה מסוימת חבר בקיבוץ מרחביה.

ריבנר היה חניך התרבות הגרמנית. בגרמניה שיריו זוכים להתעניינות. היה חבר בהתכתבות באקדמיה ללשון ולשירה הגרמנית, באקדמיה למדעים ולשירה במיינץ ובעוד כמה מוסדות ספרותיים גרמניים, כמו חברת פרנץ קפקא, חברת הוגו פון הופמנסטאל, וכמו כן החברה האירופית לתרבות.

בשנות ה-60 תרגם את היצירות של ש"י עגנון לגרמנית והיה לידידו^[8]. מגרמנית לעברית תרגם מספר ספרים בהם "פרקים" של יוהאן וולפגנג פון גתה^[9]. בשנת 1986 השתתף בתרגום "המניפסטים הסוריאליסטים", ותרגם את הפרק "מבט לאחור על הסוריאליזם", מאת תאודור אדורנו^[10].

בשנת 2007 נערך במועדון "צוותא בתל אביב, מופע משיריו שהולחנו^[11].

בשנת 2009, בעקבות שיתוף פעולה עם המלחין מוני אמריליו, הולחנו תריסר משיריו של ריבנר, באלבום שוב שמש ירוקה.

בשנת 2013 ערך את הספר "שירים ומאמרות", אוסף של שירים ומאמרים מאת אריה לודוויג שטראוס^[12].

בשנת 2015, נערכה התערוכה "טוביה ריבנר - פרשת הדרכים" ובה הוצגו מצילומיו והקלטות וידאו בהן הקריא משיריו על צילומים מאלבום המשפחה. אוצר: גיא רז^[13]. באותה שנה יצא בגרמניה ספר מחקר של 30 פרופסורים גרמנים, שניתחו והעריכו את יצירתו.

ריבנר נפטר ב-29 ביולי 2019 בגיל 95^[14].

פרסים והוקרה

פרס אנה פרנק, 1960^[15]
פרס היצירה לסופרים עבריים, 1975^[16]
פרס על-שם ד' שטיינברג בציריך, 1981
פרס על-שם כריסטיאן וגנר בעיר לאונברג, גרמניה
פרס פאול צלאן מטעם הקרן לספרות הגרמנית בעיר דרמשטאדט
הפרס על-שם ז'אנט שוקן מטעם העיר ברמרהאפן
פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, 2007^[17]
פרס ישראל לשירה בשנת תשס"ח-2008^[18]
פרס תאודור קראמר בווינה, 2008
פרס אקו"ם
פרס קרן קונראד אדנאואר לספרות, 2012^[19]

מספריו

האש באבן: שירים, מרחביה: 1957.
שירים למצוא עת, ספרית פועלים, מרחביה, 1961^[20].
כל עוד, שירים, ספרית פועלים, מרחביה, 1967^[21].
אין להשיב, שירים, ספרית פועלים, תל אביב, 1971.
שמש חצות, שירים, ספרית פועלים, תל אביב, 1977.
לאה גולדברג: מונוגרפיה, ספרית פועלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1980.
פסל ומסיכה, שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1982.
ואל מקומו שואף: שירים 1953–1989, ספרית פועלים, תל אביב, 1990^[22].
שירים מאוחרים, קשב לשירה, תל אביב, 1999.
כמעט שיחה, קשב לשירה, תל אביב, 2003^[23].
חרוזי ילדים קלוקלים ואחרים, ציורים: יוסל ברגנר, צבעונים, ירושלים, 2004. יצא מחדש בהוצאת צבעונים, תל אביב בשנת 2020 תחת השם "חרוזים קלוקלים"^[24].
עקבות ימים: מבחר שירים 2005-1957, קשב לשירה, תל אביב, 2005^[25].
חיים ארוכים קצרים, אוטוביוגרפיה, קשב לשירה, תל אביב, 2006^[26].
יופי מאוחר, קשב לשירה, תל אביב, 2009^[27].
שירים סותרים, אבן חושן, 2011^[28].
אחרונים: שירים 2012-2011, קשב לשירה, תל אביב, 2013.
עוד לפני, מוסד ביאליק (סדרת "כבר" לשירה), 2017^[29].
מכאן עד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018^[30].
שבע עשרה, הוצאת אבן חושן, 2018^[31].
עוד לא עוד, מוסד ביאליק, 2019^[32].

לקריאה נוספת

דוד ארן, 'בעקבות "חיים קצרים-ארוכים": הרהורים על יצירת טוביה ריבנר עם הופעת מבחר חדש משיריו', עיתון 77, 306, 2005.
יערה בן-דוד, 'הנצח של הרגע': עיון בשיר "אחותי" מאת טוביה ריבנר', אהבה ממבט שני, 1997.
הלל ברזל, 'שירה כהתחברות דבר אל דבר: עיון בפואטיקה של שירת טוביה ריבנר', עלי שיח, 22, 1984.
יצחק בן-מרדכי, מאבק על השירה, ב"דבר", 9 ביוני 1978.
זהר סקר, 'יחסי זמן-מרחב: עיקרון פואטי אחד בשירתו של טוביה ריבנר', דפים למחקר בספרות, 4, 1988, עמ' 139–158. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
אבנר להב, 'האדם הנותר: לשירתו המאוחרת של טוביה ריבנר', על יצירתו של ריבנר "כמעט שיחה", קשת החדשה, 8, 2004.
שחר ברם, שגרירים אילמים - על היחסים בין שירה לציור בכלל ועל שירתו האקספרסטית של טוביה ריבנר בפרט, הוצאת קשב לשירה, 2014.
גדעון טיקוצקי (עורך), אולי רק ציפורי מסע, חליפת מכתבים בין טוביה ריבנר ללאה גולדברג, הוצאת ספריית פועלים, ינואר 2017^[33].
עמיה ליבליך, אל לאה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995. עמ' 130-137.

קישורים חיצוניים

פרופ' טוביה ריבנר, באתר פרס ישראל
כתבי טוביה ריבנר בפרויקט בן-יהודה
טוביה ריבנר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
טוביה ריבנר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
טוביה ריבנר, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
טוביה ריבנר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
מידע על טוביה ריבנר בקטלוג הספרייה הלאומית
אורי הולנדר, סוס ורוכבו, בין כה וכה, באתר הארץ, 5 במאי 2008
בעז ערפלי, לשמוע, לראות, לכאוב, לדעת, באתר הארץ, 5 במאי 2008
ארז שוייצר, "שירים סותרים" מאת טוביה ריבנר, זקן השבט, באתר הארץ, 30 במרץ 2011
רפי וייכרט, "זריחה מציתה אש בעצים", באתר ynet, 3 באפריל 2011
אלי הירש, על "שירים סותרים", ידיעות אחרונות, 20 במאי 2011
טוביה ריבנר באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, באתר של נילי דגן
ציפי גון-גרוס מראיינת את טוביה ריבנר עם צאת ספרו אחרונים: שירים 2012-2011 בתוכניתה 'ספרים, רבותי, ספרים', גלי צה"ל, מרס 2013
ענת שרון-בלייס, ריאיון עם טוביה ריבנר ואשתו גלילה ריבנר יזרעאלי, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 20 באפריל 2017
טוביה ריבנר, דף שער בספרייה הלאומית
טוביה ריבנר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

לאחר מותו

אורי הולנדר, טוביה ריבנר, 2019-1924 | הנפיל ממרחביה, באתר הארץ, 29 ביולי 2019
מכתבי לאה גולדברג אל טוביה ריבנר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 29 בינואר 2020
טוביה ריבנר, שלושים למותו של טוביה ריבנר | משהו אפל, משהו שהוא הרחק מעבר לקיץ מסנוור זה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2019 - אסופת מכתבים שכתב
אביבית משמרי, מסע השורשים של טוביה ריבנר, בעקבות השיר "שם, אמרתי", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2021

מיצירתו:

"לְהִתְעוֹרֵר כָּל בֹּקֶר חַי – הַפְתָּעָה", באתר הארץ, 31 בינואר 2014
שיר: נוֹסַעַת רַכֶּבֶת הָעֶמֶק אַחֲרֵי מְנוּחַת שִׁבְעִים שָׁנָה, כֻּלָּה חְדָשָה לְמְהַדְּרִין, באתר הארץ, 14 באפריל 2017
טיוטה לחזון אחרית הימים בלי שמץ שירה, באתר הארץ, 16 ביוני 2017
שיר: "מחתרת", באתר הארץ, 31 ביולי 2017
שירים: ההד; הסערה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2017
שיר: עכשיו בדממה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2018
אֶרֶץ בָּהּ הָאֶמֶת מַפְנָה עֹרֶף לְעַצְמָהּ, באתר הארץ, 20 במרץ 2018
שיר: ביום הארוך של השנה, באתר הארץ, 11 ביוני 2018
שיר: אחרי מות סידון רוטנברג, באתר הארץ, 10 ביולי 2018
שיר: ארץ הלוואי, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2018
שיר: שְׁנֵי גּוּפִים יְשִׁישִׁים נַעֲשׂוּ גַּן פּוֹרֵחַ, באתר הארץ, 15 ביולי 2019
שלושה שירים אחרונים שכתב טוביה ריבנר: צפור נפשי; גלי ים; מינכהאוזן, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2019

ביאורים

^ לעיון בשירו "תמיהה", על יכולת האדם לשאת כמעט הכל (כנראה על רקע השואה), ראו בבלוג של מכון גנזים (שם מופקד גם ארכיונו האישי) כאן.
^ ובהקשר דומה, פרסם מכון גנזים בתחילת 2024 ובמלאת 100 שנים להולדתו, את כתב היד של שירו "לא. לומר לא, לא להיכנע". לעיון בכתב היד ראו כאן.

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ עדנה שבתאי, מאז שבנם נעלם, חדשות, 16 באוקטובר 1987
^ ¹ ² אלי אליהו, המשורר טוביה ריבנר רואה עצים רוקדים, באתר הארץ, 23 באפריל 2013
^ הבן האובד, כותרת ראשית, 1 ביוני 1983
^ נחמן בן-עמי, בעקבות תערוכת "צלמי הקיבוץ הארצי", על המשמר, 4 בינואר 1957
לויה רוקח, תערוכת" יום בקיבוץ" ברומא, דבר, 18 בפברואר 1966
^ דרור בורשטיין, מה רואה התצלום?, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2007
^ מה אומר לכם השם אריה לודוויג שטראוס?, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2003
^ גבריאל מוקד, משנתו של א. ל. שטראוס, הארץ, 22 במאי 1959
^ יעל לוי, מכתבים גנוזים | תרגום של משורר, באתר הארץ, 1 במרץ 2022
^ גדעון עפרת, שברי גרניט, כותרת ראשית, 20 ביוני 1984
^ ספרים חדשים, חדשות, 14 באפריל 1986
^ שירי לב-ארי, כי מה זו השירה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2007
^ אורי הולנדר, הפואטיקה הענווה של אריה לודוויג שטראוס, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2013
^ גליה יהב, תערוכת הצילומים של המשורר טוביה ריבנר מנציחה את הקיבוץ ברגעים קטנים שלוכדים נצח, באתר הארץ, 28 במרץ 2015
^ גילי איזיקוביץ, המשורר חתן פרס ישראל טוביה ריבנר מת בגיל 95, באתר הארץ, 29 ביולי 2019
^ חולקו פרסים ע"ש אנה פרנק־ ל6 סופרים צעירים, הַבֹּקֶר, 16 במאי 1960
^ פרסי יצירה _ל־6 סופרים, דבר, 23 במאי 1975
^ ריקה ליכטמן, ‏ואלה הזוכים בפרס ראש הממשלה לספרות, באתר גלובס, 7 במרץ 2007
^ תהל פרוש, פרס ישראל לספרות לאידה פינק, טוביה ריבנר ונילי מירסקי, באתר הארץ, 24 בפברואר 2008
^ גלריה, פרסים לטוביה ריבנר ולרות בונדי, באתר הארץ, 21 במאי 2012
^ דוד ארן, שירי טוביה ריבנר, על המשמר, 18 באוגוסט 1961
^ דוד ארן, ספר של הטבים, על המשמר, 19 בינואר 1968
משה דור, קובץ שלישי לטוביה ריבנר, מעריב, 2 בפברואר 1968
^ אהוד הוכרמן, תודה! - טוביה ריבנר / ואל מקומו שואף / ספרית פועלים, מעריב, 29 ביוני 1990
^ רות אלמוג, משורר מחפש את לב האבנים ואת נשמת המים, באתר הארץ, 23 בינואר 2003
רות לאופר, הדממה אינה חורשת רע, באתר הארץ, 23 בפברואר 2003
^ יואב גלבוע, ‏שנה למותו של טוביה ריבנר: מהדורה מחודשת לספרו מציגה צד חדש לשירתו, באתר מעריב אונליין, 29 ביולי 2020
^ סבינה מסג, "אני קיים כדי לומר: בית זה לא בית", באתר הארץ, 22 באוגוסט 2005
^ מעין הראל, אוטוביוגרפיה של משורר שהחיים חשובים לו יותר מהשירה, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2006
^ גדעון טיקוצקי, אין מורכב מהפשטות | "יופי מאוחר", באתר הארץ, 24 ביוני 2009
אלי הירש, על "יופי מאוחר", ידיעות אחרונות, 24 באפריל 2009
^ ארז שוייצר, "שירים סותרים" מאת טוביה ריבנר | זקן השבט, באתר הארץ, 30 במרץ 2011
^ יותם ראובני, "עוד לפני" מאת טוביה ריבנר הוא ספר שירי פרידה, באתר הארץ, 1 ביוני 2017
^ יותם ראובני, "מכאן עד": מבחר משירתו של טוביה ריבנר, משורר אמת מעמיק וחד מבט, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2018
^ גדעון טיקוצקי, רוצה לשים קץ לכתיבתי. בא הייקו חצוף, אומר: לא!, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2020
^ יותם ראובני, "עוד לא עוד": בספרו האחרון לפני מותו טוביה ריבנר פונה ישירות אל המוות, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2019
^ לינה ברוך, יש הרבה שירים יפים אך ישנם כאלה שעוד השפה בהם בלתי גמישה, באתר הארץ, 7 באפריל 2017

[4] לעיון בשירו "תמיהה", על יכולת האדם לשאת כמעט הכל (כנראה על רקע השואה), ראו בבלוג של מכון גנזים (שם מופקד גם ארכיונו האישי) כאן.

[5] ובהקשר דומה, פרסם מכון גנזים בתחילת 2024 ובמלאת 100 שנים להולדתו, את כתב היד של שירו "לא. לומר לא, לא להיכנע". לעיון בכתב היד ראו כאן.

[שבתאי-1] ¹ ² ³ ⁴ עדנה שבתאי, מאז שבנם נעלם, חדשות, 16 באוקטובר 1987

[אליהו-2] ¹ ² אלי אליהו, המשורר טוביה ריבנר רואה עצים רוקדים, באתר הארץ, 23 באפריל 2013

[3] הבן האובד, כותרת ראשית, 1 ביוני 1983

[6] נחמן בן-עמי, בעקבות תערוכת "צלמי הקיבוץ הארצי", על המשמר, 4 בינואר 1957
לויה רוקח, תערוכת" יום בקיבוץ" ברומא, דבר, 18 בפברואר 1966

[7] דרור בורשטיין, מה רואה התצלום?, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2007

[8] מה אומר לכם השם אריה לודוויג שטראוס?, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2003

[9] גבריאל מוקד, משנתו של א. ל. שטראוס, הארץ, 22 במאי 1959

[10] יעל לוי, מכתבים גנוזים | תרגום של משורר, באתר הארץ, 1 במרץ 2022

[11] גדעון עפרת, שברי גרניט, כותרת ראשית, 20 ביוני 1984

[12] ספרים חדשים, חדשות, 14 באפריל 1986

[13] שירי לב-ארי, כי מה זו השירה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2007

[14] אורי הולנדר, הפואטיקה הענווה של אריה לודוויג שטראוס, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2013

[15] גליה יהב, תערוכת הצילומים של המשורר טוביה ריבנר מנציחה את הקיבוץ ברגעים קטנים שלוכדים נצח, באתר הארץ, 28 במרץ 2015

[16] גילי איזיקוביץ, המשורר חתן פרס ישראל טוביה ריבנר מת בגיל 95, באתר הארץ, 29 ביולי 2019

[17] חולקו פרסים ע"ש אנה פרנק־ ל6 סופרים צעירים, הַבֹּקֶר, 16 במאי 1960

[18] פרסי יצירה _ל־6 סופרים, דבר, 23 במאי 1975

[19] ריקה ליכטמן, ‏ואלה הזוכים בפרס ראש הממשלה לספרות, באתר גלובס, 7 במרץ 2007

[20] תהל פרוש, פרס ישראל לספרות לאידה פינק, טוביה ריבנר ונילי מירסקי, באתר הארץ, 24 בפברואר 2008

[21] גלריה, פרסים לטוביה ריבנר ולרות בונדי, באתר הארץ, 21 במאי 2012

[22] דוד ארן, שירי טוביה ריבנר, על המשמר, 18 באוגוסט 1961

[23] דוד ארן, ספר של הטבים, על המשמר, 19 בינואר 1968
משה דור, קובץ שלישי לטוביה ריבנר, מעריב, 2 בפברואר 1968

[24] אהוד הוכרמן, תודה! - טוביה ריבנר / ואל מקומו שואף / ספרית פועלים, מעריב, 29 ביוני 1990

[25] רות אלמוג, משורר מחפש את לב האבנים ואת נשמת המים, באתר הארץ, 23 בינואר 2003
רות לאופר, הדממה אינה חורשת רע, באתר הארץ, 23 בפברואר 2003

[26] יואב גלבוע, ‏שנה למותו של טוביה ריבנר: מהדורה מחודשת לספרו מציגה צד חדש לשירתו, באתר מעריב אונליין, 29 ביולי 2020

[27] סבינה מסג, "אני קיים כדי לומר: בית זה לא בית", באתר הארץ, 22 באוגוסט 2005

[28] מעין הראל, אוטוביוגרפיה של משורר שהחיים חשובים לו יותר מהשירה, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2006

[29] גדעון טיקוצקי, אין מורכב מהפשטות | "יופי מאוחר", באתר הארץ, 24 ביוני 2009
אלי הירש, על "יופי מאוחר", ידיעות אחרונות, 24 באפריל 2009

[30] ארז שוייצר, "שירים סותרים" מאת טוביה ריבנר | זקן השבט, באתר הארץ, 30 במרץ 2011

[31] יותם ראובני, "עוד לפני" מאת טוביה ריבנר הוא ספר שירי פרידה, באתר הארץ, 1 ביוני 2017

[32] יותם ראובני, "מכאן עד": מבחר משירתו של טוביה ריבנר, משורר אמת מעמיק וחד מבט, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2018

[33] גדעון טיקוצקי, רוצה לשים קץ לכתיבתי. בא הייקו חצוף, אומר: לא!, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2020

[34] יותם ראובני, "עוד לא עוד": בספרו האחרון לפני מותו טוביה ריבנר פונה ישירות אל המוות, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2019

[35] לינה ברוך, יש הרבה שירים יפים אך ישנם כאלה שעוד השפה בהם בלתי גמישה, באתר הארץ, 7 באפריל 2017

[1]

[2]

[3]

[א]

[ב]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]


לידה	30 בינואר 1924 ברטיסלאבה, צ'כוסלובקיה
פטירה	29 ביולי 2019 (בגיל 95) מרחביה, ישראל
שם לידה	Kurt Erich Rübner
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית, גרמנית
תקופת הפעילות	1942–2019 (כ־77 שנים)
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2008) פרס ניומן (2000) פרס פאול צלאן (1999) פרס תאודור קראמר (2008) Jeanette Schocken Prize (1999) Jeanette Schocken Prize פרס אקו"ם

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: טוביה ריבנר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טוביה ריבנר