מארק ובר
מארק אלן ובר (באנגלית: Mark Alan Webber; נולד ב-27 באוגוסט 1976) הוא נהג מרוצים אוסטרלי. במשך 12 שנים התחרה באליפות הפורמולה 1 בקבוצות מינארדי, יגואר, ויליאמס ורד בול, בה הגיע להישגים הטובים ביותר. לאחר הפרישה מהאליפות עבר להתחרות עבור קבוצת פורשה באליפות העולם במרוצי סיבולת עבור קבוצת פורשה. בשנת 2015 זכה באליפות בקטגוריית LMP1.
 | |||||||||||||||||||||||||
| ובר (2014) | |||||||||||||||||||||||||
| לידה |
27 באוגוסט 1976 (בן 47) קויאנביאן, ניו סאות' ויילס שבאוסטרליה | ||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Mark Alan Webber  | ||||||||||||||||||||||||
| לאום |
 אוסטרלי | ||||||||||||||||||||||||
| מקום מגורים |
Aston Clinton | ||||||||||||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||
קריירת מרוצים מוקדמת עריכה
ובר נולד בעיירה קויאנביאן, ניו סאות' ויילס שבאוסטרליה. אביו, אלן היה בעל סוכנות אופנועים מקומית. מארק החל להתרות במרוצי אופנועים ובשנת 1991 עבר להתחרות בקארטינג. שנתיים לאחר מכן זכה באליפות ניו סאות' ויילס. בשנת 1994 עבר להתחרות באליפות הפורמולה פורד האוסטרלית. בעונתו הראשונה סיים את העונה במקום ה-14. בעונה השנייה צבר מספר ניצחונות וסיים את העונה במקום הרביעי. במהלך העונה נוצר קשר בינו ובין אן ניל, שסייעה לו להשיג חוזה חסות לשבע שנים עם חברת דפי זהב המקומית[1]. אן הפכה בהמשך לגורם משמעותי שסייע לובר לעבור לתחרויות באירופה ואף הפכה לבת זוגו[2].
בשנת 1995 השתתף לראשונה באירוע הפורמולה פורד פסטיבל, שהתקיים במסלול ברנדס האטץ' בבריטניה וסיים במקום השלישי. שנה לאחר מכן העתיק את מגוריו לבריטניה והחל להתחרות באליפות פורמולה פורד הבריטית. הוא ניצח ארבעה מרוצים וסיים את העונה במקום השני, כולל ניצחון באירוע הפורמולה פורד פסטיבל. במהלך העונה השתתף בשניים משלושת המרוצים בסבב גביע הפורמולה פורד האירופאי וסיים במקום השלישי. בעקבות הניצחון בפורמולה פורד פסטיבל הוחתם על ידי קבוצת אלן דוקינג ועבר להתחרות עבורה באליפות הפורמולה 3 בעונת 1997[3].
במרוץ הרביעי של העונה, שנערך במסלול ברנדס האטץ', רשם את הניצחון הראשון שלו באליפות. הוא הוביל את המרוץ מבחינתו ועד סופו ובמהלכו קבע את זמן שיא חדש להקפת המסלול. במהלך העונה סבל מקשיי מימון, שכמעט והובילו לפרישתו מהאליפות במחצית העונה. בסופו של דבר זכה לתמיכה כספית משחקן הרוגבי דייוויד קמפס, בן עירו של ובר[4]. במהלך העונה קיבל פנייה מקבוצת מרצדס להתחרות עבורה בקטגוריית מכוניות הספורט. בתחילה דחה את ההצעה, אך לבסוף השתכנע להגיע לביצוע נסיעת מבחן במסלול הA1 באוסטריה.
בעקבות נסיעות המבחן הוחתם בקבוצה, כנהג באליפות העולם למכוניות תיור, לצידו של ברנד שניידר. צמד הנהגים ניצחו בחמישה מתוך עשרת מרוצי האליפות וסיימו את העונה במקום השני. בשנת 1999 המשיך להתחרות בקבוצה וקיבל מכונית משלו. במהלך ההכנות למרוץ 24 השעות של לה מאן התהפך עם רכב המרצדס CLR בו נהג פעמיים. ובר ובן זוגו, פטר דומברק, יצאו מהתאונות ללא פגע, אך הדבר גרם לקבוצה לעצור את השתתפותה בהמשך העונה. בעקבות הפרישה החליט ובר לחזור להתחרות בקטגוריות החד-מושביות.
ובר נפגש עם אדי ג'ורדן, הבעלים של קבוצת הפורמולה ג'ורדן, שהכיר בינו ובין פול סטודרט. סטודרט הבטיח להעניק לובר מימון בהיקף של 1.1 מיליון דולר ואפשר לו להשתתף באליפות הפורמולה 3000, כנהג בקבוצה שהייתה בבעלותו. במהלך חודש דצמבר 1999 ערך ובר נסיעת בכורה במכונית פורמולה 1, כשהשתתף בנסיעות מבחן שהתקיימו בברצלונה. בשנת 2000 הוחתם כנהג מבחן בקבוצת ארווס (Arrows) הבריטית. במקביל זכה לחסות של יצרנית הבירה האוסטרלית פוסטר[5]. את העונה סיים במקום השלישי, כשהוא משיג ניצחון אחד ושני פודיומים נוספים.
בשל חוסר שביעות רצון מהחוזה שהוצע לו, לא הסכים לחתום על חוזה לעונה נוספת בקבוצה. הוא הוזמן לשלושה ימי מבחן עבור קבוצת בנטון. במהלך המבחנים הצליח לעקוף את ראלף שומאכר וג'אנקרלו פיסיקלה, נהגי הפורמולה 1. בעקבות התוצאות שהשיג הוחתם כנהג מבחן עבור הקבוצה לעונת 2001[6] וזכה למימון על מנת להתחרות בפורמולה 3000, שחלק מקבוצת סופר נובה רייסינג. למרות שהשיג ניצחונות באיטליה, מונקו וצרפת הוא סיים את העונה במקום השני[7]. בסיום העונה הוחלף בתפקיד נהג המבחן על ידי פרננדו אלונסו. פלאביו בריאטורה, הבעלים של קבוצת בנטון, סייע לו לקבל חוזה בקבוצת מינארדי, שהייתה בבעלותו של סטודרט.
פורמולה 1 עריכה
מרוץ פתיחת העונה התקיים באוסטרליה, מסלול הבית של ובר. תאונה בין ראלף שומאכר ורובנס באריקלו בתחילת המרוץ גרמה לפרישתן של שמונה מכוניות. הדבר סייע לובר שזינק מהמקום ה-18 לשפר את מיקומו ולסיים את המרוץ במקום החמישי ולצבור נקודות ראשונות בקריירה. עד לסיום העונה לא הצליח לצבור נקודות נוספות.
לקראת עונת 2003 חתם בקבוצת יגואר. בארבעת המרוצים הראשונים בעונה הגיע למקומות גבוהים בדירוג, אך לא הצליח לצבור נקודות. עד לסיום העונה צבר 17 נקודות, אותן השיג בשבעה מרוצים שונים ובסיומה דורג עשירי באליפות הנהגים. בעונתו השנייה בקבוצה נאלץ לפרוש משמונה מרוצים והתקשה לצבור נקודות. בחודש יולי חתם על חוזה בקבוצת ויליאמס[8].
בשני המרוצים הראשונים של העונה התחרה, כשהוא סובל משבר בצלעות, שנגרם כתוצאה מפגיעה במהלך אימוני טרום העונה[9]. בגרנד פרי מונקו התקיים מאבק צמוד על המקום השני בינו ובין ניק היידפלד, חברו לקבוצה. בסופו של המרוץ הייתה ידו של היידפלד על העליונה ואילו ובר סיים במקום השלישי, הפודיום הראשון שלו באליפות[10]. בגרנד פרי הקנדי צבר 4 נקודות, אך בשבעת המרוצים הבאים הצליח לצבור רק נקודה נוספת אחת. בסיום העונה קיבל הצבעה מקבוצת ב.מ.וו-סאובר לעבור לשורותיה, אך העדיף להישאר עונה נוספת בויליאמס, לצידו של ניקו רוזברג שהצטרף כנהג השני[11]. במרוץ פתיחת העונה, שהתקיים בבחריין סיים במקום השישי וצבר שלוש נקודות. אחרי שני מרוצים בהם נאלץ לפרוש בעקבות בעיות מכניות, בגרנד פרי של סן מרינו צבר שלוש נקודות נוספות, אך עד לסיום העונה הצליח לצבור רק עוד נקודה אחת.
עם סיום החוזה בקבוצת ויליאמס הייתה לקבוצה אפשרות להאריכו בשנה נוספת. ובר עצמו הביע את רצונו להישאר בקבוצה, אך ההצעה שקיבל הייתה נמוכה משמעותית השוואה לחוזה הקיים. הוא ניהל מגעים עם קבוצת רנו, אך לבסוף חתם בקבוצת רד בול[12]. בעונתו הראשונה בקבוצה התקשה לצבור נקודות וסיים את העונה במקום ה-12 באליפות הנהגים. בגרנד פרי האוסטרלי, המרוץ שפתח את עונת 2008, נאלץ לפרוש בקבות תאונה משולשת בה היו מעורבים גם קאזוקי נאקז'ימה ואנטוני דיווידסון. בחמשת המרוצים הבאים הצליח לצבור נקודות ובגרנד פרי של מונקו סיים במקום הרביעי, הישגו הטוב ביותר בעונה. בחודש יולי חתם על הארכה לחוזהו לעונה נוספת[13]. במחצית השנייה של העונה צבר רק 3 נקודות נוספות ואת העונה סיים מקום אחד יותר גבוה בדירוג.
במהלך הפגרה נפגע ברגלו בתאונת דרכים שאירעה במהלך אירוע צדקה בו השתתף בטסמניה. הפגיעה השביתה אותו לשלושה חודשים, אך בתחילת חודש פברואר שב לאימונים[14]. גם במרוץ הפתיחה של עונת 2009 היה מעורב בתאונה רבת משתתפים, הפעם עם הייקי קובליינן, אדריאן סוטיל וניק היידפלד. בעקבות התאונה נאלץ להיכנס לרחבת הטיפולים. הוא הצליח לסיים את המרוץ במקום ה-12, אך לא צבר נקודות[15]. הגרנד פרי המלזי נערך תחת גשם כבד, שגרם להפסקת המרוץ בשלב מוקדם. בעקבות הפסקת המרוץ הוחלט כי המתמודדים יקבלו רק מחצית מהנקודות, לובר, שסיים במקום השישי, הוענקה נקודה וחצי. בגרנד פרי הסיני סיים במקום השני, המיקום הטוב ביותר בקריירה עד אותו הזמן. הוא הצליח לשחזר את תההישג בגרנד פרי הטורקי ובגרנד פרי בריטניה. בגרנד פרי גרמניה הצליח לסיים בזמן המהיר במקצה הדירוג וזינק, לראשונה, מהפול פוזישן. הוא הצליח לשמור על המיקום לאורך המרוץ כולו ובסיומו השיג את ניצחון הבכורה שלו באליפות[16]. בגרנד פרי הונגריה, אותו סיים במקום השלישי, קבע לראשונה את זמן ההקפה המהיר ביותר במרוץ. לאחר המרוץ עלה, באופן זמני, למקום השני באליפות. בארבעת המקוצים הבאים לא הצליח לצבור נקודות וירד למקום הרביעי בדירוג. בגרנד פרי הברזילאי השיג את ניצחונו השני בקריירה והבטיח לעצמו את המקום הרביעי בסיום העונה[17].
עונת 2010 הייתה העונה בה השיג את מספר הניצחונות הגבוה ביותר בעונה אחת - ארבעה ניצחונות. בעקבות הניצחון במונקו עלה, בפעם הראשונה, לראשות טבלת הנהגים[18]. בהמשך העונה עלה שוב לראשות הטבלה, לאחר הניצחון בהונגריה[19]. הוא המשיך להוביל את האליפות עד הגרנד פרי הקוריאני. לקראת המרוץ האחרון בעונה, שהתקיים באבו דאבי היה עדיין בעל סיכוי תאורטי לזכות באליפות, אך סבסטיאן פטל, שותפו לקבוצה, ניצח את התחרות וזכה בתואר. ובר, שסיים במקום השלישי היה שותף לזכייה הראשונה של הקבוצה באליפות היצרנים[20].
הניצחון היחיד בעונת 2011 הושג במרוץ סיום העונה בברזיל. למרות זאת, במהלך העונה צבר 258 נקודות, מספר הנקודות הגבוה ביותר לעונה אחת בקריירה שלו. במהלך העונה קבע שבע פעמים את זמן ההקפה המהיר ביותר. את העונה סיים במקום השלישי. עונה לאחר מכן ניצח שני מרוצים, אך קצב צבירת הנקודות ירד משמעותית והוא סיים את העונה במקום השישי.
עונת 2013 הייתה עונתו האחרונה של ובר בקבוצת רד בול ובפורמולה 1. בגרנד פרי מלזיה הוביל ובר את המרוץ לפני פטל שהיה במקום השני. צמד הנהגים קיבלו הוראה לשמור על הקצב על מנת להבטיח את סיום המרוץ ולהימנע מפגיעה בצמיגים. למרות ההוראה המפורשת הקפה ה-46 עקף פטל את ובר ולקח את ההובלה[21]. בעקבות העימות בין הנהגים הודיעה הקבוצה כי חוזהו של ובר לא יוארך בסיום העונה[22]. בהמשך העונה הכריז דיטריך מאטשיץ, הבעלים של קבוצת רד בול, כי ובר יוכל להמשיך בקבוצה אם יבחר בכך, אך גם הודיע כי הקבוצה בוחנת מועמדים נוספים[23]. במהלך חודש יוני הודיע על רשמית על פרישתו בסיום העונה ועל מעבר לקבוצת פורשה המתחרה בסבב אליפות העולם במרוצי סיבולת[24].
במהלך העונה הגיע שמונה פעמים לפודיום ובסיומה דורג במקום השלישי והיה שותף לזכייה הרביעית ברציפות של קבוצתו באליפות היצרנים.
אליפות העולם במרוצי סיבולת עריכה
באפריל 2014, לאחר 16 שנות היעדרות, שב ובר להתחרות בקטגוריית מכוניות הספורט כשהוא נוהג בפורשה 919 הייבריד לצידם של טימו ברנהרד וברנדון הארטלי. במרוץ 6 השעות של סילברסטון, מרוץ פתיחת העונה, סיים במקום השלישי. במרוץ 24 השעות של לה מאן סיימה קבוצת פורשה את התחרות בפער של 33 הקפות אחרי הצוות של אאודי ולא דורגה. במרוץ סאן פאולו, המרוץ הסוגר של העונה, זינק ובר מהפול פוזישן אך חצי שעה לפני סוף המרוץ היה מעורב בתאונה קשה. רכב הפורשה התפרק לשניים, אך ובר עצמו לא נפגע בצורה משמעותית[25]. את העונה סיים במקום התשיעי.
במרוץ פתיחת עונת 2015 הוביל לאורך חלק גדול של המרוץ, אך תקלה טכנית אילצה אותו לפרוש[26]. שני פודיומים וארבעה ניצחונות רצופים סייעו לקבוצה להבטיח את זכייתה של פורשה באליפות היצרנים[27]. אל מרוץ 6 השעות של בחריין זינקה הקבוצה מהפול פוזישן, אך בעיות במנוע אילצו את הצוות לבצע שתי עצירות לצורך ביצוע טיפולים ואיבד את ההובלה. במהלך ההקפות האחרונות הפסיק המנוע לפעול מספר פעמים. למרות הבעיות המכניות הצליח ובר להביא את הרכב לקו הסיום, כשהוא במקום החמישי. בכך הבטיח את הזכייה בתואר אליפות הנהגים[28].
גם בעונת 2016 השיגה הקבוצה ארבעה ניצחונות ושני פודיומים, אך בשלושת המרוצים הראשונים של העונה צברה רק נקודה אחת וסיימה את העונה במקום הרביעי. במהלך חודש אוקטובר הודיע על פרישתו בסיום העונה ומעבר לתפקיד ייצוגי בחברת פורשה[29].
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מארק ובר (באנגלית)
מארק ובר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מארק ובר, ברשת החברתית אינסטגרם- מארק ובר, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
דונדל מקריי, גרידאן, מביט לאחור, לא בזעם, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2013- Gallery: Mark Webber's career, MotorsportMagazine.com, 13 October 2016.
הערות שוליים עריכה
- ^ Webber's path to the top, Grandprix.com, 2 February 2002
- ^ I should be so lucky, Sydney Morning Herald, 20 March 2009
- ^ Webber signs for KL Minardi Asiatech!, Grandprix.com, 28 January 2002
- ^ Queanbeyan honours Mark Webber, Ausmotive.com, 22 March 2010
- ^ Foster's and Mark Webber: two great Aussies, Forbes.com.au, 10 March 2000
- ^ Webber quick in Benetton test, Drive.com.au, 18 September 2000
- ^ F3000: Monza, Round 12
- ^ The 2005 Formula 1 driver line-up, gadprix.com, 16 September 2004
- ^ Webber raced with fractured rib, 29 March 2005
- ^ Third place not good enough for Webber, abc.net.au, 22 May 2005
- ^ Webber could have joined BMW, GPupdate.net, 10 March 2006
- ^ Red Bull sign Coulthard & Webber, BBC.co.uk, 7 August 2006
- ^ Red Bull extend Webber's contract Autosport.com, 3 July 2008
- ^ sets date for testing return, Autosport.com, 17 January 2009
- ^ Australian Grand Prix - the action from Albert Park as it happened, Dailymail.co.uk, 29 March 2009
- ^ Mark Webber leads Red Bull one-two in German grand prix, TheGuardian.com, 12 July 2009
- ^ Jenson Button wins Formula One title after dramatic Brazilian grand prix, TheGuardian.com, 18 October 2009
- ^ מארק וובר ניצח גם במירוץ מונאקו, באתר וואלה!, 16 במאי 2010
- ^ פורמולה 1: וובר עלה למקום הראשון בדירוג, באתר וואלה!, 1 באוגוסט 2010
- ^ פורמולה 1: סבסטיאן ווטל זכה באליפות העולם, באתר וואלה!, 14 בנובמבר 2010
- ^ פטל ניצח במלזיה, וובר זעם: אמרו לי לא למהר, ערוץ הספורט, 24 במרץ 2013
- ^ מחיר הכסאח: וובר לא יישאר בקבוצת רד בול בשנה הבאה, ערוץ הספורט, 27 במרץ 2013
- ^ בעלי רד בול: "וובר מועמד להמשיך ב-2014", באתר מאקו, 3 באפריל 2013
- ^ מארק וובר יעזוב את הפורמולה 1 בסוף השנה, ערוץ הספורט, 27 ביוני 2013
- ^ Porsche takes first win in thrilling FIA WEC season finale at Interlagos, Foxsport.com, 30 November 2014
- ^ Audi beats Porsche in epic Silverstone WEC battle, Motorsport.com, 12 April 2015
- ^ Porsche Wins Shanghai, Clinches Manufacturers World Championship, sportcar365.com, 1 November 2015
- ^ Porsche Wins Bahrain, Claims Drivers Championship in Thriller, sportcar365.com, 21 November 2015
- ^ Mark Webber announces retirement from racing, ESPN.co.uk, 13 October 2016