יוסף באו
יוסף באו (18 ביוני 1920 - 24 במאי 2002) היה צייר, גרפיקאי, מחלוצי האנימציה בישראל, מאייר, מעצב, סופר ומו"ל.
 | |
| לידה |
18 ביוני 1920 קרקוב, פולין |
|---|---|
| פטירה |
24 במאי 2002 (בגיל 81) ישראל |
| מדינה |
פולין, ישראל  |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| השכלה |
האוניברסיטה היגלונית |
| מקצוע | אמן, מאייר ואנימטור ישראלי |
|
www | |
  | |
תוכן עניינים
ביוגרפיהעריכה
באו נולד בשנת 1920 בקרקוב, שבפולין. בשנת 1938 התחיל ללמוד אמנות פלסטית באוניברסיטת קרקוב, אך מלחמת העולם השנייה קטעה את לימודיו. חמש שנים היה בגטו ובמחנות עבודה. בתחילה היה בגטו קרקוב, לאחר מכן במחנה ריכוז פלאשוב שם עבד בתור גרפיקאי ושרטט. האומנות הצילה את חייו וכך גם הצליח להציל כ-400 יהודים באמצעות זיוף תעודות.
במחנה זה הכיר את אשתו רבקה והם התחתנו בסתר בתוך מחנה הנשים, אליו באו חדר כשהוא מחופש לאישה, ומצויד בטבעת מאולתרת אותה התיך מכפיות. חתונתם מופיעה בסרט הקולנוע "רשימת שינדלר" (שם הוא מגולם על ידי רמי הויברגר). במחנה יצר באו ספרון קטן, בגודל כף יד, בו כתב שירים וצייר ציורים בלי להזכיר את הזוועות שהיו סביבו. נייר הספרון היה עשוי מנייר של בדלי סיגריות.
מפלאשוב הועבר באו למחנה ברינליץ של אוסקר שינדלר, בחבל הסודטים, שם היה עד סוף מלחמת העולם השנייה. בסיומה מצא את אשתו והם חזרו יחד לקרקוב. באו המשיך את לימודיו באוניברסיטה וסיים את חוק לימודיו בשנת 1950.
למחייתו עבד בשלושה עיתונים בתור מעצב, גרפיקאי וקריקטוריסט. בספטמבר 1950 עלה לישראל עם אשתו ובתו בת השלוש. בתחילה עבד בתור שרטט בקריה ואחר כך פתח סטודיו לגרפיקה, שם צייר את האנימציה והכותרות לסרטים ישראלים רבים, כגון: "קזבלן", "שמונה בעקבות אחד", "סאלח שבתי", "עמוד האש" ועוד. הוא המשיך להשתמש בניסיונו בזיוף תעודות בשירות המוסד, ויצר תעודות מזויפות למספר סוכנים, ובראשם אלי כהן.
יוסף באו היה חלוץ האנימציה בישראל. "מתנה" הוא אחד הסרטים שעשה[1] וזכה בפרס. הוא הפיק כמה תשדירי פרסומת שהופיעו בטלוויזיה, כמו: "מזון לשעת חירום", "הכן רכבך לחורף", "שיטת הניקוד פועלת" ועוד.
יוסף באו כתב, אייר, ערך והוציא לאור בהוצאה שלו, "הוצאת המנענע", חמישה ספרים בעברית ובפולנית. "שנות תרצ"ח" - זיכרונותיו מהשואה עם שישים ציורים, על הניסים שקרו לו ולאשתו, רבקה, בגטו. ספר זה כתוב בסגנון מיוחד, בהומור שחור. באו תרגם את הספר לפולנית והוציא אותו לאור. הספר גם תורגם לאנגלית בשנת 1998 ויצא לאור בניו יורק בשם "Dear God! Have you ever gone hungry?" וגם תורגם לסינית ויצא לאור בסין בשנת 2002.
אחרי עשרים שנות מחקר הוציא לאור את ספרו "ברית מלה", בו יוסף מנסה להוכיח שהשפה העברית היא השפה החכמה ביותר. הספר כתוב בהומור ומלווה במאתיים וחמישים ציורים.[2]
כמו כן כתב והוציא לאור את הספרים "משולש עגול", "ד"ש קר", "לו טוב" ומספר ספרים נוספים בפולנית.
נפטר ב-2002 ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק.
הנצחהעריכה
- בסטודיו שלו הוקם מוזיאון הנצחה בשם בית יוסף באו. על הבית נקבע בנובמבר 2010 לוח הנצחה.
- ב-13 באפריל 2007 שודרה במסגרת "יומן", מגזין ערב שבת של הערוץ הראשון, כתבה על יוסף באו, בה נסקרו קורותיו, כשרונו, כישוריו והשגיו. בכתבה זו ניתן לראשונה פרסום לעובדה כי יוסף באו פעל כגרפיקאי בשרות "המוסד", והוא אשר הכין את תעודותיו המזויפות של אלי כהן לקראת שליחותו לדמשק. בכתבה אוזכר כי תערוכה לזכרו של יוסף באו התקיימה באותה עת במרכז למורשת המודיעין בגלילות.
- באפריל 2014 שודר בערוץ 10 סרטה של ציפי ביידר "רבקה ויוסף סיפור אהבה", העוסק בסיפור חייהם של ורבקה ויוסף באו ומציג את פועלו האומנותי של יוסף באו.[3]
קישורים חיצונייםעריכה
- JosephBau.com - אתר האינטרנט של בית יוסף באו
- "שנות תרצ"ח – זיכרונות יוסף באו", פרק מתוך ספרו של יוסף באו, באתר "אומדיה"
- אילנה גרף, "יוסף באו", באתר "טקסטורה"
- יוסף באו בתוך התערוכה "כאן ביתי: ניצולי השואה בישראל", באתר יד ושם
- זאב הר-נוף, משפחת באו מציגה בצוותא, דבר, 26 באפריל 1973
- מיכל שפירא, חייו הכפולים של יוסף באו, באתר nrg, 1 במאי 2008
- יוסי מלמן, חשאי בחמישי: האיום מעל מורשת אבי האיור הישראלי, באתר וואלה! NEWS, 30 באוגוסט 2012
- איל שפירא, מאייר ומסתתר: האמן שהיה לזייפן המסמכים של המוסד, באתר וואלה! NEWS, 10 בדצמבר 2015
- סרט אנימציה - הסבר פניך לתייר, בערוץ היוטיוב של נכדו של באו
הערות שולייםעריכה
- ^ סיוט בראי של אבסורד, דבר, 21 באוגוסט 1972
- ^ לחם, כי צריך להלחם עליו, דבר, 24 בנובמבר 1983
- ^ "אמא, אני לא קולטת איך היית פה", באתר וואלה! NEWS, 27 באפריל 2014
אריאנה מלמד, רבקה ויוסף סיפור אהבה: עידן התמימות והכוח, באתר ynet, 28 באפריל 2014
גילי מצא, אמן החיים, באתר גלובס, 16 באפריל 2015