יחיאל הילל אלטשולר

ר' יחיאל הילל[1] אַלְטְשוּלֶר (חי בסביבות שנות ה'ת"ק, במחצית המאה השמונה עשרה; נפטר תקנ"ג והלאה), רבן של עמדין ויבוריב, היה מחכמי יהדות אשכנז ופולין במאה השמונה העשרה; נודע במיוחד בשל פעולותיו להשלמתו, ההדרתו והוצאתו לאור של הפירוש הנודע של אביו ר' דוד לנ"ך, ה"מצודות", שנחשב כפירוש הנפוץ והמקובל ביותר לנ"ך בכל הזמנים, בנוסף לפירושי הראשונים.

משפחתועריכה

ר' יחיאל הילל נולד בעיר יאברוב (יבוריב, Jaworów) שבגליציה המערבית לר' דוד אלטשולר, הרד"א בעל ה"מצודות" רבה של פראג, ממשפחת אלטשולר (Aletschueler) שמקורה בפורטוגל, ושמה בא לה לאחר גירוש פורטוגל, במהלכו נשאו עמם אבות המשפחה שגורשו לאשכנז אבנים מבתי הכנסת הישנים של ארצם, וכשהגיעו לפראג קבעום בבית הכנסת "אלטנוי שול" הידוע, ששמו מעיד על המעשה ("בית הכנסת הישן חדש", שנקבעו בו אבנים ישנות)[2].

אביו ר' דוד היה נכדו של ר' מנחם מאניש חיות, רבה של ווילנא, שהיה בנו של ר' יצחק חיות הראשון, רבן של לבוב (למברג), קראקא ופראג; גם סבו של ר' יצחק, ר' פתחיה חיות, היה אב"ד פראג. מאבותיהם היו גם רבי יוסף כ"ץ רבה של קראקא (ה'רע"א, 1510ה'שנ"א, 1591) מחבר ה"שארית יוסף", וכן רבי יחיאל מיכל מנמירוב מחבר הספר "שברי לוחות", אשר נרצח בגזירות ת"ח ות"ט (1648), והם התייחסו אף לש"ך (ה'שפ"ב, 1622ה'תכ"ג, 1663). מקור המשפחה הוא בפרובאנס שבצרפת. הן אביו והן סבו (ר' אריה ליב אלטשולר בנו של ר' פתחיה מפראג) כיהנו בתפקידים רבניים חשובים ביאברוב[3].

שנותיו המוקדמותעריכה

רבי יחיאל הילל, יליד יאברוב, עבר לעיר עמדין וכיהן שם כרב העיר, ולאחר מכן חזר לעיר מולדתו יאברוב וכיהן בה כרב, דיין ופוסק הלכה. יש המשערים ששהה בעמדין בשנים תקל"ב-תקל"ט[4], ויש המקדימים את כהונתו בעמדין לשנת תקי"ד והלאה ולכל המאוחר עד תקל"ב.

ה"חכם צבי", ר' צבי אשכנזי, שהה בביתם ביאברוב כאשר נמלט מאמסטרדם[5].

ר' דוד אלטשולר, אביו של ר' יחיאל הילל, כתב פירוש פשטני בהיר וקל בשם "מצודות דוד" (על שם שצד פירושים מספרי קודמיו) על מנת להנגיש את לימוד התנ"ך אף למלמדי תינוקות וילדים ולחסוך זמן וטרחה לתלמידי החכמים; הפירוש היווה ליקוט אדיר בהיקפו של ביאורי הפשט מפירושי הראשונים, עם עריכה, סִיגְנוּן והוספות רבות על כל הנ"ך, חוץ ממגילות רות, איכה ואסתר.

הדפסת והפצת ה"מצודות"עריכה

  ערך מורחב – המצודות

זאלקוואעריכה

האב ובנו הדפיסו את שני כרכי הפירוש הראשונים – על ספרי איוב, משלי ותהילים – בזאלקווא [ז'ולקוב] שבפולין, בשנים תקי"ג (1753) – תקי"ד (1754), כשר' דוד היה כבר ישיש. הפירוש זכה להצלחה מיידית, ועד מהרה אזלו כל העותקים מן השוק; ועל כן, זמן מה לאחר ששב ר' יחיאל ליאברוב, נסע שוב לזאלקווא והדפיס שם מהדורה שנייה של הספר בשנת תקכ"א. על הספר הובאה בין השאר הסכמתו של רבה של דובנא, ר' שאול לווינשטאם, לימים אב"ד אמסטרדם ובעל ה"בנין אריאל". תשע שנים לאחר מכן נפטר ר' דוד אלטשולר בשיבה טובה, ור' יחיאל הילל (שהיה חריף ובקי גדול בספרות הרבנית) נטל על עצמו את המשימה הכבדה של הדפסת פירוש אביו על כעשרים ספרי התנ"ך האחרים, מתוך כתבי ידו של האב.

ברליןעריכה

עוד בשנים שקדמו לפטירת אביו, שקד ר' יחיאל על ההדרת פירוש המצודות על הנביאים האחרונים (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר), וכבר בשנת תקכ"ט החל להדפיסם בשני כרכים, כשהפעם הוא יוצא מפולין מולדתו ובוחר במרכז ספרותי חשוב יותר – ברלין. ר' יחיאל קיבל את הסכמת דייני ברלין בתחילת שנת תק"ל, אז סיים את ההדפסה ככל הנראה; רב העיר לא נתן הסכמה לספר מהסיבה הפשוטה שבאותה העת לא כיהן בברלין אף רב – היו אלו שנות המעבר שקדמו לבואו של ר' צבי הירש לוין לכהן שם.

אמסטרדםעריכה

בהמשך שנת תק"ל נפטר אביו, ולאחר תקופה קצרה המשיך ר' יחיאל בעבודתו והדפיס שנית את הפירוש בברלין בשנת תקל"ב, בצורה מוגמרת יותר הפעם, כשעליו הסכמות רבני אשכנז. משם נדד הרב אלטשולר אל הולנד, והדפיס גם שם את הפירוש באותה השנה, עם הסכמות נוספות של רבני הולנד – ר' שאול הלוי סג"ל רבה של האג[6], גיסו ר' שאול מאמסטרדם בעל ה"בנין אריאל" ואב"ד יהודי אשכנז בעיר, אשר כאמור הכיר את הרב אלטשולר עוד מפולין, ועמו ר' שלמה שלם רב קהילות הספרדים באמסטרדם. בנוסף להסכמות אלו כתב עבורו המשכיל רבי שלמה דובנא, ששהה אז באמסטרדם, שיר תהילה על ספרו, ואף על פי ששם מחבר השיר אינו מוזכר בספר הרי ששמו מצוי באקרוסטיכון ראשי השורות של שירו.

בהסכמת ר' שאול סג"ל מהאג מצוין גם כי[7]: "קרוב לשתי שנים אשר חסה בצל קורתי, ישב בשבת תחכמוני ללמד לב"ג הבחור המופלג השנון והמשכיל שיחיה בן גיסי הגאון הגדול המפורסם האב"ד דק"ק [האב בית דין דקהילת קודש] ברלין יע"א [יגן עליה אלוקים]. ותודה לא-ל הגדיל והצליח ועשה פרי, ופעמים הרבה מאוד טיילתי עמו בגפ"ת [-גמרא, פירוש רש"י, תוספות] בעיון רב, ובפוסקים ראשונים ואחרונים, וכמה הלכות חמורות, ומצאתיו מלא דבר מתון... וקנה שם טוב לעצמו."

אב"ד ברלין הנ"ל הוא ר' צבי הירש לוין, גיסו של ר' שאול מהאג ואחיו של ר' שאול מאמסטרדם, שבנו השני ר' אברהם דוד טביל מברלין (הפחות ידוע מבין שלושת בניו של ר' צבי הירש, שהבכור בהם היה שאול ברלין הנודע והצעיר היה ר' שלמה הירשל אב"ד לונדון) שהה בהאג ולמד תורה מפיו של ר' יחיאל; ייתכן היה הדבר כאשר היה הרב אלטשולר בהאג לצורך הדפסת הפירוש, בתקל"ב, ואז דר כשנתיים בביתו של ר' שאול בהאג ולמד עם בנו של ר' צבי הירש מברלין, אך יש הטוענים שהיה זאת לפני כן, כמשתמע מסגנון המכתב המספר על אירוע קדום ועל פי הסיום "קנה שם טוב לעצמו" – כאשר הגיע רבי יחיאל להולנד בתקל"ב לא נצרך לקנות לעצמו שם טוב, שהרי היה כבר רב מפורסם[8].

ספר "בנין הבית"עריכה

יחד עם עבודתו על הנביאים האחרונים חיבר ר' יחיאל הילל אלטשולר – כפי הנראה בברלין, בשנת תקכ"ט – קונטרס נפרד על אודות צורת בנין בית המקדש השלישי, כמתואר בנבואת יחזקאל, וכן על חלוקת הארץ לשבטים בכיבושה ובביאת המשיח; בכתיבת הספר לא הסתמך כלל על כתבי אביו, שלא האריך בנושא זה, אלא בעיקר על ספר מקביל של התוספות יום טוב. הספר הודפס באמסטרדם בשנת תקל"ה, שש שנים לאחר היכתבו, ועליו הסכמות שלושת רבני הולנד הנ"ל וכן הסכמתו של ר' שמחה מדעסוי. יש הטוענים שההדפסה בוצעה בזאלקווא, ואולי הייתה בשני המקומות גם יחד באותה השנה. ר' יחיאל קרא לספרו "סדר בנין הבית", שכן "בנין הבית" בגימטריה תקכ"ח, היא השנה בה עלה במוחו הרעיון לחבר את הספר. הספר צורף במהדורות מסוימות בסוף פירוש ה"מצודות דוד" על ספר יחזקאל, לעיתים לצד ספרו של התוספות יום טוב עצמו.

רבני הולנד הוסיפו גם נתינת סמיכה להוראה עם הסכמותיהם ל"בנין הבית"[9], ואולי ניתן לתמוך בכך את ההשערה כי בעמדין כיהן שנים בודדות, מתקל"ה ואילך, וההסכמות ניתנו לו כאמצעי לכהונה ברבנות עמדין, כאשר רק לאחר עמדין שב ליאברוב וכיהן גם שם כרב העיר.

אהבתו של הרב אלטשולר לארץ ישראל ניכרת רבות בהתעמקותו בשרטוטי צורתה וגבולותיה בספרו "בנין הבית", וגם בגמר הדפסת ה"מצודות" בליוורנו חיבר ר' יחיאל שיר הודאה, בסיומו חתם: "כה דברי המצפה לשבת בארץ הקדושה, לעבוד שם את ה' במדה גדושה, כזאת התקווה אסיר בקולר, יחיאל הילל אלט שולר." למרות זאת, מסתבר שלא זכה להגשים את משאלתו ולעלות אליה.

השלמת העריכהעריכה

ר' יחיאל הילל שב לעירו, והשלים שם את גימורי פירושו לנ"ך בשנים הבאות; בקיץ תקל"ח יצא שוב לנסיעה אל הולנד לבקש הסכמות נוספות לפירושו, שכן חפצו היה לראות את פירושו מודפס במהדורה מהודרת ומוקפדת, כאשר הפירוש מעומד לשני חלקים, כדלהלן, והמקראות מנוקדות, מדוקדקות ומוטעמות, וכיוון שידע כי הדבר יעלה לו הרבה, ניסה לכסות מקצת מהוצאותיו העתידיות באמצעות גיוס הסכמות רבנים נודעים לפירושי אביו.

בחודש סיון נפגש עם רבני הולנד, ומשם פנה לגרמניה, ראשית לעיר מאנהיים בה קיבל את הסכמת רבי נפתלי הירש קצינלנבויגן רבה של פפאלץ, ולאחר מכן במיץ נתנו לו ה"שאגת אריה" ור' דוד דישבק מחבר "פרדס דוד" את הסכמותיהם. לאחר שהות של כחצי שנה בגרמניה יצא משם בשנת תקל"ט ופנה דרומה – אל ליוורנו, לקראת סיומו של מפעל חייו, כשבידו סכום גדול אותו אסף באמצעות ההסכמות, גם אם עדיין לא הספיק לכל צורכי ההדפסה.

ליוורנועריכה

כמעט שלושים שנה לאחר הדפסתו הראשונית של הספר הגיע ר' יחיאל הילל לאיטליה מגרמניה והולנד, והציג את פירושו בפני חכמי איטליה שהסכימו גם הם לספרו, ביניהם הרב החיד"א ור' ישראל בנימין באסאן, בן ר' ישעיהו באסאן רבו המובהק של הרמח"ל.

הרב אלטשולר זכה שם לקבלת פנים אוהדת[10], ואף מצא מארח נדיב מעשירי הקהילה בשם אליעזר ריקנאטי – ממיודעיו של החיד"א – אשר אירחו כל השנים בהם שהה שם. גביר נוסף אשר עמד בתוקף על עילום שמו פרנסו כל ימי שהותו שם, ואף הזמין את ר' יחיאל לספרייתו, שאצרה ככל הנראה פירושים וכתבי יד קדומים רבים; ועל אף שהפירוש כבר היה מוכן המשיך ר' יחיאל הילל לשכללו ולהוסיף בו פירושים רבים מהספרים בהם עיין, ברשותו של הנדיב עלום השם.

הפעם גם רצה להדפיס את הפירוש במתכונתו המחודשת, כאשר הוא מחולק לשניים; שהרי ר' דוד אלטשולר כתב את פירושו וכלל בו הן ביאורי מילים הן פירוש כללי על הנ"ך, ור' יחיאל חילק את הפירוש, כאשר החלק העיקרי, "מצודות דוד", מבאר את ענייני הפסוקים ופשטם, ולצידו ה"מצודות ציון" שיועד לפרש מילים וביטויים שונים בתנ"ך. ר' יחיאל גם שכלל והוסיף הוספות משלו לפירוש, ההדירו וערכו – וכשהיה בידו ספר מוגמר החל בהדפסה.

"קול קורא" יצא על ידי רבני העיר כדי להשלים את הסכום שהיה בידי הרב אלטשולר, ואכן נאסף הסכום הדרוש וההדפסה יצאה לפועל. בחודש חשוון תק"מ כבר החלו להדפיס בצורה סופית, חלקה ומהודרת את הפירוש לתהילים, משלי ואיוב, שהיו מוכנים להדפסה עוד מקודם, וסיום המלאכה היה בשנת תקמ"ב.

הפירוש המוגמר זכה במהירות גדולה לאהדה רבה עקב היותו ברור ומובן לכל, והתפרסם בכל תפוצות ישראל, כשהוא חוזר ומודפס שוב ושוב ברוב מהדורות המקרא וכמעט בכל דפוסי "מקראות גדולות", ובמהרה הפך לאבן יסוד של פרשנות הנ"ך בכל הזמנים.

לקריאה נוספתעריכה

  • ספר שם הגדולים החדש (מערכת ספרים), מערכת מ' אות קס"ו
  • הוספות לספר "צמח דוד" בערכו

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הרב אלטשולר חתם את שמו בעקביות "יחיאל הילל" בכתיב מלא. כך גם חישב את הגימטריה של ספרו בהקדמה לפירושו לנביאים אחרונים, ברלין תק"ל: " 'מצודת דוד' [ו]'מצודות ציון', עם ב' הפירושים [כלומר, בתוספת שניים] – עולים במספר ובמפקד: 'יחיאל הילל בן מוהר"ר דוד אלט שולר'." סכום שניהם 1264.
  2. ^ הוספות לספר "צמח דוד" לר' דוד גאנז, לפי "כתב ישן נושן אשר השאירו אבותיו אחריהם"; וראו ה' ברודי, ויליאם מילוויצקי, איסידור זינגר, א' פורטר, Alschul, Altschuler, Aletschueler, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית).
  3. ^ מתוך שער ספרו "בנין הבית".
  4. ^ ראו ר' אברהם שישא במאמרו "מצודת דוד ומצודת ציון: תולדות המחברים והשתלשלות ההדפסה של הפירושים - מאמר א' ", בקובץ "ישורון" ג' (עמ' תרי"ז-תרמ"ח). 
  5. ^ הוספות לספר "צמח דוד" לר' דוד גאנז.
  6. ^ שכתב בהסכמתו שפירושי המצודות כבר "נתפשטו בקרב כל ישראל, ... [ו]נתקבלו ברצון בקרב כל ישראל" עוד בזמנו.
  7. ^ מתוך הסכמה שנתן בשנת תקל"ב לר' יחיאל אלטשולר ככתב הסמכה להוראה והסכמה על ספרו "בנין הבית". מצויה בתוך ספר "בנין שאול", ירושלים תשס"ה, סימן כ"ז.
  8. ^ ר' אברהם שישא במאמרו "מצודת דוד ומצודת ציון: תולדות המחברים והשתלשלות ההדפסה של הפירושים - מאמר א' ", בקובץ "ישורון" ג' (עמ' תרי"ז-תרמ"ח). ועל פי השערתו ביקר שם ר' יחיאל הילל בסביבות השנים תקי"ט-תקכ"ד. אך על אף שלא ידוע לנו מה עשה בשנים אלו, לא ידוע גם שיצא מפולין.
  9. ^ "לזאת הרימותי ידי לסומכו בכל כחי ... יורה יורה ידין ידין" וכו', וכן "לסמוך על פסקי הוראותיו בכל מילי דאיתא [בכל דבר שישנו] בשאלה", ונראה שקודם לכן לא שימש בכך, שכן נכתב כי ראוי לסמוך עליו "כאחד הרבנים היושבים על כיסא הוראה", ולא שכבר היה בתפקיד זה.
  10. ^ ב"קול קורא" שפירסמו רבני ליוורנו כתבו: "היום הזה בשורה הוא, דעו כי ד' אלהים הוא העביר אל עבר פנינו, שרגא בטיהרא, האיש אשר הוא טהור, טהר גברא דמריה סייעיה... סימנא מלתא היא כי הקרה ה' אלקינו לפנינו איש אשר מאי"ר במלאכתו ... צדיק זה בא לבית מלוננו..." ועוד.