נחל כזיב

נחל בגליל המערבי בישראל
(הופנה מהדף כזיב)

נַחַל כְּזִיבערבית: וָאדִי אל קרן) הוא נחל איתן בגליל המערבי. הנחל הוא הגדול ביותר בגליל המערבי, הן באורכו והן בשטח אגן הניקוז שלו.

נחל כזיב
עין חרדלית שבנחל כזיב
עין חרדלית שבנחל כזיב
אורך 39 ק"מ
ספיקה ממוצעת 3 מ"ק לשנייה
מוצא הר מירון
גובה מוצא הנהר 1,160 מטרים
יובלים נחל עפאים, נחל פקיעין, נחל זבד, נחל זווית, נחל מורן, נחל ברתות, נחל חירם, נחל אדמונית, נחל שפנים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפך הים התיכון, אכזיב
מדינות באגן הניקוז ישראל

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שםעריכה

שם הנחל בערבית הוא וָאדִי אל קרן. בהתאם היה נהוג לקרוא לנחל במהלך המאה ה-20, עד שנות ה-50, בשמות "נחל קורן" ו"נחל קרן". שם נוסף ששימש את הנחל בתקופה זו היה "נחל זיו"[1]. עוד בתחילת שנות ה-50 נקרא הנחל "נחל כזיב" במפת ישראל החדשה[2], על פי הכתוב בתוספתא שביעית "מנהר דרומה של כזיב"[3][1]. אולם עד שנות ה-70 שימשו במקביל אליו השמות הקודמים[4][5].

היסטוריהעריכה

עד הקמת מדינת ישראל נעשה שימוש מועט במי הנחל, בעיקר על ידי תעלות פתוחות שמשכו מים לשדות סמוכים. לאחר הקמת מדינת ישראל שאבו אנשי מצובה מהנחל מים להשקיית כ-600 דונם. בשנת 1952 הוחל במפעל יותר גדול והוקמה תחנת שאיבה גדולה בעין זיו להספקת מים ליישובי הסביבה[6]. בשנת 1958 תוכנן להקים צינור מים המחבר את עין זיו למפעל הקישון ולצורך כך תוכנן לסלול דרך בתוך הנחל. בלחץ ארגוני שמירת הטבע הוסט הדרך מתוך הנחל אל מחוצה לו ובכך ניצל החל מהרס בסלילת הדרך, אף שלא ניצל מייבוש בגלל שאיבת המים[7].

מסלול הנחלעריכה

 
איזון אבנים בנחל כזיב

ערוץ נחל כזיב מתחיל בהר מירון ממזרח לבית ג'ן במספר יובלים המנקזים את אזור פסגת הר מירון והכפר בית ג'ן, ומסתיים בים התיכון מצפון לכפר אכזיב. ערוץ הנחל עובר בסמוך ליישובים חורפיש, אלקוש, אבירים, מעיליא, מצפה הילה, נווה זיו, גורן, גורנות הגליל, מנות והעיר מעלות תרשיחא. סביבת הנחל היא שמורת טבע בה נמצאים מבצר המונפור ומִבנים צלבניים אחרים. לאורך הערוץ מספר מעיינות ביניהם עין זיו, עין טמיר, ועין חרדלית. בעין טמיר קיימת נקבה צרה וארוכה, בכניסה הוצבה אזהרה של רשות הטבע מפני כניסה לנקבה מחשש התמוטטות. זיהום המים בנחל כזיב נמוך בהשוואה לנחלים אחרים בישראל. המים הנשאבים מעין זיו מוזרמים חזרה לנחל ואינם משמשים עוד את יישובי הגליל המערבי עקב פסילה של משרד הבריאות. עם זאת, המים הוגדרו כמתאימים לרחצה.

שמורת הטבעעריכה

נחל כזיב נכלל בתכנית הראשונית להכרזה נרחבת על 50 שמורות טבע בישראל, שהוצגה בשנת 1956[8][9] ונכללה שוב ברשימה שהוצגה בפברואר 1962[10]. המלצה להכרזה על השמורה בשטח של כ-3500 דונם נתקבלה במועצת הגנים הלאומיים ושמורות הטבע באמצע 1965[11]. הודעות על הפקדת תכנית השמורה התפרסמו בדצמבר 1967[12] ובינואר 1969[13]. השמורה הוכרזה רשמית ב-13 בינואר 1977[14]. שטח השמורה עמד בעת הכרזתה על כ-8,955 דונם. ב-21 בנובמבר 1996 הוספו לשמורה 208 דונם וב-11 בנובמבר 2010 נוספו עוד כ-306 דונם[14].

חלק הנחל שממזרח לעין זיו ועד גשר אלקוש (נקודת חציית הנחל על ידי כביש 89) הוא שמורת טבע סגורה ואין בו מסלול טיול מסומן.

על גדות הנחל ובתוכו גדלה צמחייה מעורבת: חורש ים-תיכוני הכולל בתוכו גם עצי קטלב, צמחיית נחלים כגון פטל קדוש והרדוף, עצי דולב מרשימים ושרכים. על המבצר הצלבני ועל גדות הנחל ומדרונותיו יש שיחי לענה שיחנית ("שיבה"), שכנראה הובאה לשם לפני מאות שנים כצמח מרפא על ידי הצלבנים. בפרויקט מיוחד של רשות שמורות הטבע הושב לשמורת נחל כזיב היחמור הפרסי, לאחר היעלמותו של זן זה מארץ ישראל. בשמורה מתקיימת היום אוכלוסיית יחמורים מרשימה.

בעבר פעלו בנחל טחנות קמח, ושרידים אחדים מהם קימים עד היום. סמוך לשפך הנחל נמצאים גן לאומי אכזיב הכולל את תל אכזיב, אתר הזיכרון "יד לי"ד" (לזכר הנופלים בפיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים) בתכנון האדריכל אשר חירם, האנדרטה פסל-ים מעשה ידי הפסל יחיאל שמי ואתרי נופש.

על הגדה הצפונית של הנחל, ליד מושב גורן, נמצא האתר הארכאולוגי מצד עין טמיר שהוא מבנה גדול (25.4 על 32.0 מ') ומבוצר מתקופת הברונזה התיכונה.

חצי מ"מסע מים אל ים" מתנהל בנחל כזיב, משפכו שעל יד אכזיב ועד מקורותיו בהר מירון (או בכיוון ההפוך). בלב המסלול ישנו קטע האסור בכניסה למטיילים, והצועדים נאלצים לעקפו דרך מעלות או אבירים. הקטע מתחיל מעין זיו ונמשך עד הגשר של כביש 89 מעל הנחל בכניסה המערבית לחורפיש. הסיבה שקטע סגור למטיילים היא שזהו מסדרון אקולוגי נדיר.

מערת המקדשעריכה

  ערך מורחב – האיש שבקיר

על הרכס הצפוני של נחל כזיב ישנה מערה הנקראת מערת המקדש. על הקיר שליד המערה מסותת באבן ציור עתיק של אדם לבוש חצאית וקסדה, ביד אחת הוא אוחז חרב ובשנייה הוא מנופף באגרוף, גובהו 2 מטר ופניו מסתכלים דרומה ומכאן, ככל הנראה, שמה של המערה. לפי החוקרים שסקרו אותה, לא הייתה שום סיבה לצָיָר לצָיֶיר את הציור במקום שלא עוברים בו בני אדם. לכן, הם שיערו שהוא צויר על ידי עובדי אלילים שחששו לעבוד אלילים בגלוי.

ינון שבטיאל טוען, לעומת טענה זו, שאם מתבוננים לאן שהדמות מתבוננת על הרכס הדרומי, ניתן לראות את אחת ממערכות המסתור ששימשו את היהודים בני היישוב אכזיב בימי המרד הגדול בשעה שהם ברחו מאימת הרומאים, ומיד זה מסביר את מיקומו של הצייר ואת היד המנופפת באגרוף לעבר המצוק הדרומי. הציור, לפי טענתו, הוא תצפיתן רומאי עם חוש אומנותי ועם שפע של זמן שהשאיר לנו את הרמז הברור הזה בשעה שהוא תיצפת על היהודים שחיו שם.[15]

שמואל באר הוא האדם שמצא את המערה ואת הדמות החקוקה בסלע.

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה