מטטרון

מֶטָטְרוֹן (בערבית: ميططرون; נקרא גם שר הפנים) הוא מלאך חשוב המופיע בספרות המיסטית היהודית, והושאל ממנה למיסטיקה הנוצרית והמוסלמית, מהמאות הראשונות לספירה ועד לימינו. השם מטטרון גם משמש במסורות מאגיות שונות להשבעות וכדומה. על פי מדרש אותיות דרבי עקיבא פצפציה הוא אחד משבעים שמותיו של המלאך מטטרון.

מטטרון (ميططرون) באיור מכתב יד איסלאמי מהמאה ה-14

אטימולוגיה

על שורש השם "מטטרון" ישנן מספר דעות:

• ספר הערוך בפירושו הראשון כותב: "נראה שעניין הקדמה הוא" (כלומר: זה ש"מקדים"). על דרך זה מפרש בעל "מוסף הערוך": "פירוש בלשון רומי ממונה הולך לפני הצבא לתור לאנשי המלחמה מנוחה ובית מלון".
• הערוך בפירושו השני מייחסו ל"שמירה" (כלומר: שומר), כמו שתרגם אונקלוס "וישמר משמרתי": "ונטר מטרת מימרי".
• הרמב"ן (1194-1270 בערך) בפירושו הראשון כותב: "כי פירוש המלה: מורה הדרך".
• הרמב"ן בפירושו השני כותב: "שמעתי כי שליח בלשון יון: מטטר".
• הרלב"ג (1288 – 1344) מפרש "שהוא אֵם בלשון רומי".
• ר' מנחם די לונזאנו (1550 – 1626) בספר המעריך מפרש: משרת ושמש.
• חוקרים מודרניים כשד"ל, הרב שאול ליברמן ומאיר בר-אילן טוענים כי מקור השם מיוונית, והוא הלחם של המילים "מטא" (ליד, סָמוּך) ו"טרונוס" (כסא), כלומר המלאך הסמוך לכס (האל).. גרשום שלום פסל את ההשערות הללו.

המקורות במיסטיקה היהודית הקדומה

המלאך מטטרון נזכר לראשונה בספרות ההיכלות, בספרי היכלות רבתי והיכלות, ובספר "שיעור קומה". ההרחבה העיקרית של דמותו מצויה בספר היכלות, שבו מספר מטטרון לרבי ישמעאל את הגניאולוגיה שלו ואת האופן שבו זכה למקום בו הוא נמצא כעת.

ר' ישמעאל עולה למרום ב"צפיית המרכבה", פעולה של התעלות מיסטית, ושם הוא נפגש ב"מטטרון מלאך שר הפנים", שנשלח להדריכו בעולמות העליונים. ר' ישמעאל שומע כי המלאכים האחרים מכנים את מטטרון "נער", ומטטרון עצמו אומר לו שהאל בעצמו נוהג לקרוא לו כך. בתגובה לשאלת ר' ישמעאל לפשר הכינוי, מספר מטטרון כי בתחילה הוא היה אדם – חנוך בן ירד המוכר מהמקרא ובעיקר מספר היובלים וספרות חנוך, שהועלה לשמים על מנת לשמש כעד בבני האדם לאחר חטאי דור המבול.

"ויקם חנוך לעד בכולם. וילקח מתוך בני האדם, ונביא אותו אל גן העדן לכבוד ולתפארת. והנהו כותב פה בספר את פתשגן הדין ואת העונש לצמיתות, וכל רעת יוצאי חלצי בני האדם..."

— ספר יובלים ד:כט-לא.

בספר היכלות, חנוך לא משמש רק כעד, אלא הוא מתעלה מעבר לכך. בעקבות מעשיו הטובים והתעלותו הרוחנית, האל העלה אותו והוא נהפך למלאך רב־חשיבות, אחד מהראשונים בהיררכיה המלאכית השמימית:

"אמר ר' ישמעאל, אמר לי מטטרון מלאך שר הפנים, כשלקחני הברוך הוא מן בני דור המבול העלני בכנפי רוח שכינה לרקיע העליון והכניסני לתוך פלטורין גדולים שברום ערבות רקיע ששם כיסא הכבוד של שכינה ומרכבה... והעמידני לשמש כל יום ויום את כיסא הכבוד."

— סינופסיס לספרות ההיכלות, §9).

בספר מתוארים שלבים רבים של התעלות, מאדם ילוד־אישה ועד למשרת העומד בין מלאכי המרכבה כשווה בין שווים, ולאחר מכן למלאך שמצוי בעמדה נעלה עוד יותר משאר הכוחות העליונים. הטרנספורמציה של מטטרון היא פיזית ורוחנית כאחד, ולצד הסודות המתגלים לו והתעלותו הרוחנית, הוא גם מקבל צורה אחרת:

"הניח הקב"ה ידו עלי וברכני אלף ושלש מאות וששים וחמשת אלפים ברכות ורממתי והגבהתי כשיעור ארכו ורחבו ש"ע והעלה לי שבעים ושנים כנפים... וכל כנף וכנף כמלוא עולם וקבע בי שלוש מאות ששים וחמשת אלפים עינים. ולא הניח ממין של זיו ולא ממיני זוהר תיאר יופי שבח אורות בעולם שלא קבע בי. [...] גילה לי הברוך הוא מאז כל סיתרי תורה וכל רזי חכמה... ואין דבר במרום ובעומק עולם נעלם ממני."

— §12-§14.

לאחר כל התכונות הנוספות הניתנות למטטרון, הוא נעשה דומה במידה רבה לאל עצמו, וזוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי (§20), שם נמצא כיסא כבודו של האל עצמו. הוא לובש לבוש של אור (§13), ועל כתרו ה' כותב אותיות שבהם נברא העולם (§16). הוא אף מכונה בשם "ה' הקטן" (§15).

אלא, שכאשר אלישע בן אבויה, אחד מהמסתכלים בצפיית המרכבה טעה וחשב לאחר שראה אותו יושב שיש שתי רשויות בשמים, מטטרון הורד במידת מה מדרגתו, אף שהוא עדיין היה "מלאך שר הפנים":

"בתחלה הייתי יושב על כיסא כבוד גדול בפתח היכל שביעי ודנתי את כל בני מרומים... וכיון שבא אחד להסתכל בצפיית המרכבה ונתן עיניו בי... כשראה אותי שאני יושב כיסא כמלך ומלאכי השרת היו עומדים כעבדים, באותה שעה פתח את פיו ואמר ודאי שתי רשויות בשמים... באותה שעה בא ענפיאל ה' השר הנכבד... משליחות של הברוך הוא והכני ששים פולסאות של אור והעמידני על רגלי."

מלבד ספר היכלות, מטטרון מופיע גם בחלקים רבים אחרים של מסורת המרכבה וההיכלות, ובכולם הוא מדריך של החכמים שמבקרים בשמים ומלאך חשוב בהיררכיה השמימית.

בקטעים בספרות ההיכלות המכונים "שיעור קומה", אנו מקבלים מידע נוסף על דמותו של מטטרון. ישנם מאפיינים רבים משותפים למטטרון ב"שיעור קומה" לזה של ספר היכלות. הוא המלאך הגבוה ביותר בהיררכיה השמימית, הוא קרוי נער, הוא המדריך של האנשים שמגיעים לשמים בהתעלות המיסטית. גם תפקידו כעד משתקף כאן בשם נוסף בו הוא מכונה, "שרא רבא דאשהדותא" (שר העדות הגדול). אולם, יש גם הבדלים ותוספות חשובות. ההבדל הבולט ביותר הוא שאין בספר שיעור קומה כל זכר למסורת שמטטרון היה פעם חנוך בן ירד, והוא מופיע רק כמלאך ללא שורשים אנושיים. בנוסף, מודגש מאוד התפקיד של מטטרון בתור המקביל לכהן גדול בפולחן השמימי, ואף יש לו משכן:

"וחיה אחת עולה על השרפים ויורדת על משכן הנער ששמו מטטרון ואומרת בקול גדול... והנער הזה ששמו מטטרון מביא את האש החרישית ונותן באזניהם של חיות כדי שלא ישמעו את קול הדיבור של הקב"ה ואת שם המפורש שהנער ששמו מטטרון מזכיר באותו שעה..."

"אזכרת השם המפורש" של מטטרון דומה מאוד לזו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, ומדמה בין הפולחן השמימי לבין הארצי.

מטטרון במסורת התלמודית

מלבד ההתייחסות אליו בספרות המרכבה וההיכלות, ישנם גם מספר אזכורים של מטטרון בספרות התלמודית (מסכת חגיגה ט"ו, ע"א; מסכת סנהדרין ל"ח, ע"ב; מסכת עבודה זרה ג', ע"ב). האזכור הראשון הוא בתוך הסיפור של "ארבעה שנכנסו לפרדס", ומתאר את חטאו של אלישע בן אבויה, שראה את מטטרון וחשב שמדובר באל או במקביל לו, ומטטרון נענש על כך:

"חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל. אמר, גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן? אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא."
תרגום: ראה את מטטרון שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב את זכויות ישראל. אמר: למדתי [מרבותי] שלמעלה אין לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום שתי רשויות הן?! הוציאוהו למטטרון והיכוהו שישים מכות אש.

— חגיגה ט"ו, ע"א

מסיפור זה, הנמצא גם בספר היכלות, ניתן ללמוד מספר דברים על האופן שבו התלמוד מציג את מטטרון – תפקידו של מטטרון (או אחד מתפקידיו) הוא לכתוב את זכויותיהם של ישראל; הוא יכול לשבת כמו האל עצמו, בניגוד למלאכים אחרים; והדבר החשוב ביותר – הוא אינו העליון בהיררכיה השמימית, שכן יש מי שיכול להכות אותו מכות אש. אזכור נוסף הוא בוויכוח בין "ההוא מינא" לבין רב אידית:

"אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב "ואל משה אמר עלה אל ה'". 'עלה אלי' מיבעי ליה. א"ל: זהו מטטרון ששמו כשם רבו, דכתיב "כי שמי בקרבו". אי הכי ניפלחו ליה? כתיב "אל תמר בו" - אל תמירני בו."
תרגום: אמר אותו המין לרב אידית: כתוב "ואל משה אמר: עלה אל ה'", "עלה אליי" היה צריך לומר? אמר לו: זהו מטטרון ששמו כשם רבו, שכתוב: "כי שמי בקרבו". [שאלו המין:] אם כך יעבדו [עם ישראל] אותו? [השיב לו רב אידית:] "אל תמר בו" - אל תמירני בו.

— סנהדרין ל"ח, ע"ב

במקור זה נוספים פרטים חשובים נוספים לדמותו של מטטרון על פי התלמוד. גם בסיפור זה אנו רואים שהיו גורמים שאכן חשבו לעבוד למטטרון, בדומה לאלישע בן אבויה. מכות האש בהן נענש מטטרון מראים כי היה קיים חשש אמיתי מפני תופעה כזו, שיש צורך להגיב עליו באופן חמור. ייתכן כי עבודה למטטרון הייתה קיימת הן בחוגים המיסטיים והן במסגרת הריטואל המאגי (המשתקפים בסוגיה זו ב"ההוא מינא") וגם אם לא הייתה קיימת ממש – היה חשש מפני האפשרות להתפתחות כזאת.

לדעתו של אפרים אלימלך אורבך, אין לראות בסוגיה במסכת סנהדרין מקור לדמותו של מטטרון בעיני חכמי התלמוד. השימוש בשם מטטרון הוא שימוש מקרי שאינו מעיד על ניסיון להבין בדיוק את תפקידו, ומדובר פשוט במלאך כלשהו שמשרת כשליח של האל. לדעת אורבך, הקביעה כי "שמו כשם רבו" הוא הוספה של מיסטיקנים שאינה מתאימה למגמת הסיפור המקורית, המנוגדת לתפיסה עצמית כלשהי של מלאך או של רשות כלשהי.

מטטרון מופיע גם בספרות שאינה מיסטית במובהק, לדוגמה בתרגום המיוחס ליונתן לפסוק ”ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו...” (בראשית ה', כ"ד):

"וּפְלַח חֲנוֹךְ בְּקוּשְׁטָא קֳדָם ה' וְהָא לֵיתוֹהִי עִם דַיְירֵי אַרְעָא אֲרוּם אִתְנְגִיד וְסַלִיק לִרְקִיעָא בְּמֵימַר קָדָם ה' וּקְרָא שְׁמֵהּ מִטַטְרוֹן סַפְרָא רַבָּא."
תרגום: ויתהלך חנוך את האלהים והרי איננו עם דיירי הארץ, כי נמשך ועלה לרקיע במאמר לפני ה' וקרא שמו מטטרון הסופר הגדול.

כאן מופיעים שני מאפיינים של מטטרון – הסיפור מדובר בעצם בחנוך שהתעלה, ותפקידו כסופר השמימי. לא מסופר על שינוי שנעשה בגופו או במהותו של חנוך, אלא רק ששמו השתנה.

לדמותו של מטטרון במיסטיקה הקדומה

כהקדמה להבנת דמותו של מטטרון, יש לבחון את ההתייחסות הכוללת למלאכים במיסטיקה היהודית הקדומה. בספרות האפוקליפטית, המלאכים משמשים בתפקידים שונים, מהם מיוחדים לעולם העליון ומהם משקפים תפקידים מקבילים בחצרות מלכים בני התקופה. כמו כן, הם נוטלים חלק בהנהגת הבריאה, וממונים על ממדים שונים של היקום. רבים מהמאפיינים האלה מצויים גם בספרות ההיכלות, אך כאן הפרספקטיבה היא של ההתעלות המיסטית או המאגית, זאת בניגוד לספרות האפוקליפטית שם המלאכים לרוב נזכרים בקשר לשליחות אלוהית ידועה. חשיבותם של המלאכים הולכת וגדלה בתקופת בית שני. כך בקומראן ובמגילות מדבר יהודה, בספרות הגנוסטית, וברחבי העולם ההלניסטי בשלהי העת העתיקה (בעיקר בספרות מאגית). שינוי זה בהתייחסות אל המלאכים הוא בעקבות הפסקת ההתגלות הישירה של האל בעולם, דבר הגורם לצורך במתווכים שונים בין האל הטרנצדנטי לבין האדם. לתורת המלאכים בספרות ההיכלות יש שלושה מאפיינים: היסוד המיסטי, שמתבטא בכניסה של המיסטיקן למציאות אחרת, השונה מהמציאות הארצית; היסוד המיתי – ריבוי הכוחות האלוהיים, המרכבה; היסוד המאגי־ריטואלי, שבו האדם יכול להשפיע על המציאות באמצעות המלאכים, בזיקה לפולחן ולריטואלים שמתקיימים במקדש השמימי.

מטטרון, כאחד מחשובי המלאכים, מתאפיין בכל המאפיינים האלה. הוא גם מלאך שבו פוגשים המיסטיקנים שיורדים למרכבה; הוא גם מהווה חלק בהיררכיה השמימית ובכוחות השונים שסובבים את האל; והוא גם משמש במאגיה, לצד תפקידו כמשרת במקדש השמימי.

גרשם שלום מעמידנו על כך שניתן לגבש את המסורות השונות בנוגע למטטרון סביב שתי דמויות שונות. הדמות הראשונה היא מטטרון כ"שר העולם", או "מלאך הפנים", ישות שנבראה בבריאת העולם או עוד לפני בריאת העולם. זהו מלאך קדום ורב עוצמה, שנמצא בדרגה גבוהה מאוד בהיררכיה המלאכית. יש לו תפקידים שונים: הוא הסופר השמימי ואחראי על כתיבת סודות וכן על כתיבת זכויותיהם של ישראל; הוא גם משרת בתור כהן גדול במקדש השמימי. המקורות לדמות כזו מצויות בספר שיעור קומה, בסיפורי התלמוד, וגם בפרקים מסוימים מספר היכלות. דמות שנייה היא זו של חנוך שמתעלה והופך להיות מלאך, מטטרון, והיא זו המוכרת לנו מהסיפור העיקרי ב"היכלות". על פי סיפור זה, מטטרון לא יכול היה לנכוח בבריאה או לשרת בתור "שר העולם". לפיכך, מסיק שלום, מסתבר כי כותבי ספרות ההיכלות הוסיפו את דמותו של חנוך העולה לשמים למטטרון הקדום, והשתמשו בדמות השנייה כדי להסביר את הראשונה. שילוב זה התרחש לא לפני סוף המאה השנייה לספירה. מטטרון כחנוך חסר מהתלמוד בשל הגישה השלילית שנקטו חכמי התלמוד כלפי חנוך באופן כללי.

שלום טוען גם כי דמותו של מטטרון עצמה כפי שהתגבשה בספרות ההיכלות היא גלגול של מלאכים אחרים שהיו קיימים קודם לכן, שרוב מאפייניהם נקלטו בדמותו. המלאך העיקרי עליו הוא מצביע הוא יהואל. שם זה מצוי בספרות המאוחרת יותר בתור אחד משמותיו של מטטרון, וכן מצוי בספרות הגנוסטית בת התקופה בתור שם של מלאך רב־כוח, ואף הוא נקרא "ה' הקטן" בדומה לכינוי של מטטרון המצוי בספרות ההיכלות. לדעתו, שם זה הוא שהיה במקור גם בסוגיות התלמודיות העוסקות במטטרון: אם נחליף את "מטטרון" ב"יהואל", יהיה הרבה יותר ברור מדוע ניתן לומר עליו ש"שמו כשם רבו". מטטרון היה בתחילה הכינוי של יהואל, כאשר לא רצו לומר את שמו במפורש, ולאחר מכן החליף את יהואל לחלוטין וקיבל את מאפייניו.

גם יוסף דן מסכים כי דמותו של מטטרון בספר היכלות בנויה משני היבטים שונים – מטטרון כשר העולם וככוח אלוהי ממשי, המאופיין ברבים מהמאפיינים של האל בעצמו; ומטטרון כחנוך בן ירד האדם. דן מציין כי החיבור השילוב שיצר בעל ספר היכלות בין שני היבטים אלו הוא ייחודי לספר, ואינו קיים בספרים אחרים במסורת המיסטית או האפוקליפטית קודם לכן. דן מוסיף גם נימוק להרכבה זו. הוא רואה את ספר היכלות כתגובה למציאותם של מיסטיקנים, שבדומה לדעתם של הגנוסטיקנים היו עשויים לראות במטטרון את האל הנמוך יותר, האחראי לבריאת העולם (ה"דמיורגוס", יוצר בראשית) לעומת האל העליון בהיררכיה, שלא ברא בעצמו את העולם. ספר היכלות מתפלמס עם דעה אפשרית זאת על ידי הרכבת דמותו של מטטרון לדמותו של חנוך בן ירד. שהרי, כפי שהעיר שלום, אם מטטרון היה במקורו אדם, הרי שהוא לא היה יכול נוכח בבריאה, ועל אחת כמה וכמה שלא היה יכול להיות יוצר בראשית בעצמו. ההמעטה השנייה של דמותו של מטטרון, עליה כבר דיברנו, היא בכך שענפיאל מכה אותו ששים מכות אש. בנוסף הוא "מעמידו על רגליו", דבר שמראה שהוא כבר לא מיוחד בקרב הכוחות העליונים בכך שמותר לו לשבת בדומה לאל, אלא כעת גם הוא חייב לעמוד, ואין סכנה שיטעו בו ויחשבו שהוא אל גם כן.

מלאך אחר אותו מזהה שלום עם מטטרון הוא מיכאל, שבמקורות אחרים מוזכר שהוא משרת ככהן גדול במקדש השמימי, או שהוא המלאך החשוב ביותר בהיררכיה השמימית. מכיוון שמטטרון הוא שמקבל את המעמד הזה, ואף יש לו תפקיד בתור כהן גדול/בעל "משכן", הרי שהוא רכש לעצמו מאפיינים של המלאך מיכאל. מאפיין נוסף שייתכן שאימץ ממיכאל הוא הכינוי "שר העולם" המופיע במקומות מסוימים וגם בקערות השבעה מהמאות השישית עד השמינית. יוסף דן מציין כי ייתכן שענפיאל, מלאך שמוזכר בכמה מקומות במסורת המרכבה בתור מלאך חשוב בהיררכיה השמימית, היה זהה בתחילה למטטרון. לדעתו היה פיצול בין הדמויות שלהם בעקבות "ההורדה בדרגה" של מטטרון והחיבור שעשה בעל ספר היכלות בין מטטרון לחנוך. כאן, ענפיאל הוא המעניש את מטטרון בששים מכות של אש, ומכאן שהוא אף נעלה ממנו.

משה אידל טוען כי יש קשר עמוק בין דמותו של מטטרון לבין זו של אדם הראשון. רוב הפיתוח של רעיון זה יהיה בקבלה המאוחרת יותר, אך כבר בשלב זה, לדעתו, ניתן למצוא הדים לה. אידל מצביע על כך שבספרות הגנוסטית ישנה חשיבות ראשונה במעלה ל"אדם הקדמון" – האדם הראשון שנברא, שהוא גם ארכיטיפ של דמות האדם האידיאלית, שחציו אדם וחציו מלאך/אל. דמות כזו חסרה במסורת המיסטית היהודית הקדומה, אף על פי שפעמים רבות ישנן מקבילות רבות בין המסורת הזו לבין זו הגנוסטית. את השרידים למיתוס מעין זה הוא מחפש בדמותו של מטטרון. כך למשל העובדה שחנוך הוא השביעי לאדם בסדר הדורות מעידה על קשר ביניהם, שכן המספר שבע אינו מקרי בספרות המקראית או החוץ־מקראית בת התקופה. מטטרון מולבש, במסורת ההיכלות, בבגדי אור (בדומה לאדם הראשון לפני החטא, על פי המדרש), וגודלו הוא מלא העולם כולו, כפי שאדם היה בתחילה. חנוך־מטטרון מעוצב, לדעת אידל, כמתקן של חטאו של אדם וכמגשים של יעודו המקורי. רעיון זה יתרחב עוד בקבלה המאוחרת יותר.

מטטרון במסורת המאגית

בתור מלאך רב־כוח, אין זה מפתיע שמטטרון מופיע לא מעט במסורת המאגית שהייתה רווחת תמיד לצד ההלכה הממוסדת ולצד המסורת המיסטית, תוך זיקה וקשרי גומלין אליהן. בספרות ההיכלות עצמה, חלק מהאזכורים של מטטרון הם כחלק מהשבעות למטרות שונות. כך למשל:

"מי שהוא שונה רז הגדול הזה... בכל יום אחרי תפילתו יאמר אותו בטהרה בבית או בבית הכנסת: משביע אני עליך מטטרון עבדי ששמך כשם רבך, שתיזקק לי לעשות חפצי ויהיו פני מצהיבות ותהיה קומתי נאה לי ותהא אימתי מוטלת על הבריות ושמי הטוב ילך בכל מקומות ישראל... ותצילני מכל רוחות ושדין ופגעים וליסטים ומכל בני אדם הרעים... בא"י שומע תפילה."

חלק מהבקשות כאן הן רוחניות, אך חלקן חומריות וארציות למדי.

במאגיה של סוף העת העתיקה בארץ ישראל, נעשה שימוש בחלק מהטקסטים בשמו של מטטרון לצד שמותם של מלאכים אחרים, בקמיעות, בקערות השבעה וכדומה. נראה שחלק מהכותבים של הטקסטים המאגיים לא הכירו את ספרות ההיכלות החדשה יחסית, או לכל הפחות לא השתמשו בה, ונסמכו על מסורות עתיקות יותר. אחרים הכירו, כנראה, גם את הספרות הזו.

עדות על שימוש מאגי יש גם מתקופות מאוחרות מעט יותר, מתעודות הגניזה. המאגיקה של תקופת הגניזה משמשת כגשר בין זו של סוף העת העתיקה לבין ראשית ה"קבלה המעשית". גם כאן מופיעים קמיעות עם שמות מלאכים ומטטרון בתוכם. השימוש בשמו של מטטרון לא היה מוגבל ליהודים: שמו מופיע לא מעט גם במאגיה המוסלמית בת התקופה ולמאות שנים לאחר מכן. כך גם במסורת המנדעית, במשך כאלף שנה.

מטטרון במסורת הקבלה ובזוהר

דמותו של מטטרון ממשיכה להופיע גם במסורות המאוחרות יותר, בקבלה על ענפיה השונים ובספר הזוהר.

גם בקבלה הנבואית של ר' אברהם אבולעפיה ובקבלה התאוסופית, ישנו עיסוק בהתעלותו של חנוך והפיכתו למטטרון. אולם, בניגוד למסורת ההיכלות, שם חלק גדול מההתעלות מתבטאת בשינויים גופניים (כמו שינוי ממדיו, הפיכת טבעו של חנוך מ"חומרי" ל"אשי", ישיבה על כיסא כבוד בפתח ההיכל השביעי ועוד), הרי שבקבלה של ר' אברהם אבולעפיה הטרנספורמציה של חנוך מאדם למלאך היא מטאפורית ומבטאת חוויה אקסטטית של שינוי הפיכה משכל שהוא בכוח בלבד אל שכל בפועל:

"חנוך בן ירד היה משתמש בכח מטטרון להשיג ולידע ממשות ישיבתו... ומה שהוא אומר הפך בשרו ללפידי אש מורה על זה העניין, כאלו נתפשט מהעור הבהמות הטבעי ושב ללבוש תכונת הרוחניים... עד שנחשב כאילו הוא והוא הוא מתוך השגתו, ועל זה אמרו בפרקי מרכבה כי חנוך הוא מטטרון."

כאן אין דרמה של מהפך "עלייה לשמים" ושל "ששים מכות אש", אלא הטרנספורמציה היא אינטלקטואלית. במסגרת טרנספורמציה זו, מטטרון הוא הסמל להישג המיסטי הגבוה ביותר האפשרי, ולאידיאל הדתי המושלם. הזוהר מכיל אנגלולוגיה עשירה ומגוונת, המבוססת בעיקר על אגדות חז"ל וספרות ההיכלות, אך ניזונה גם ממקורות אחרים. מטטרון תופס בספר הזוהר מקום חשוב, ויש לו מאפיינים רבים ומגוונים : חלקם מתאימים וממשיכים את המסורות הקודמות, וחלקם חדשים ומקוריים. גם בזוהר חנוך מתעלה, נכנס לגן עדן, ומלאכים מוסרים לו סודות וספרים גנוזים. מטטרון הוא ראש הכוחות העליונים, המרכבה והחיות. נאמר שהוא לא משמש ככהן גדול, אלא הוא "בעל המשכן" של מעלה, המקביל למשכן של משה בארץ. מטטרון הוא גם שומר המפתחות, שכל הגנזים מצויים בידו. גם הנשמות המסתלקות ניתנות בידו, והוא שיחזיר אותן לגוף לעתיד לבוא. שלטונו של מטטרון תלוי בצדיקים – הם שנותנים לו את כוחו, וללא מעשיהם של הצדיקים מטטרון אינו יכול לפעול.

במאמרים אחרים, מטטרון הוא שר העולם באמצעות שבעים שרים, מקבל כוח מהשכינה ומנהיג בעזרתו את העולם. אך כאן מטטרון הופך לגורם שלילי, מכיוון ששרי עולם אלה הם מהסטרא אחרא, והוא הרי משתף פעולה איתם ולוקח חלק בהנהגתם. ראייה זו מתאימה לדעה שקיימת גם כן, שמטטרון הוא "עץ הדעת טוב ורע", כלומר שיש בו גם מהטוב וגם מהרע.

אצל ר' יצחק דמן עכו ובמקורות אחרים, מקובל שישנה כפילות בדמותו של מטטרון: קיים "מטטרון רבא" או מטטרון הנאצל, ומטטרון "רגיל". הראשון הוא למעשה חלק מהאלוהות – הוא הכבוד האלוהי, השכינה של הספירה העליונה או "יוצר בראשית", זאת לעומת מטטרון הרגיל שהוא־הוא חנוך בן ירד שהתעלה, שהוא מלאך אך אינו חלק ממערכת הספירות. על ידי פיצול זה מוסבר כיצד חנוך בן ירד הצליח להגיע ולהיות מטטרון, שכן אם מטטרון מזוהה עם אחת הספירות, כיצד יכול להיות שאדם יוכל להיהפך אליו? אלא, שהוא רק "זכה להקראות מטטרון" ולא להיות מטטרון ממש. פעולתו של חנוך הובנה כפעולה של אדם שמייחד את הספירות האלוהיות על ידי מעשיו הטובים, וכתוצאה מכך מתעלה באופן רוחני, אך אינו מגיע להיות ספירה אלוהית בעצמו אלא רק להיות מלאך תוך איחוד השכל האנושי בשכל האלוהי.

התפיסה כי מטטרון הוא באופן מסוים חלק מהאלוהות אך מצד שני הוא נפרד, מאפשרת להרחיק את היסוד השלילי שראינו שקיים בו ("עץ הדעת טוב ורע"), כך שהוא אינו מהווה חלק מהאלוהות עצמה אלא גורם שפועל תחתיה בלבד, ומצד שני לאפיין אותו בתכונות אלוהיות. אידל מזהה בעניין זה התפתחות, כאשר בתחילה מטטרון הוא זהה לשכינה ומבטא את הטוב והרע שיש בה, ולאחר מכן, כדי להגביר את האחדות שבאלוהות ולהרחיק את האנתרופומורפיות, הוא נחשב כנפרד ממערכת הספירות ונמוך ממנה.

דמותו של מטטרון־חנוך כמשלימו ומקבילו של אדם מתפתחת בקבלה של תקופה זו. רעיון מסוג זה מתבטא באמירות שונות: הראב"ד, וגם ה"רעיא מהימנא", אומרים כי מטטרון הוא ה"דמות אדם" שראה יחזקאל על הכיסא, כלומר הוא "אדם עליון"; רד"ק אומר שחנוך עלה לגן עדן וחזר למצבו של אדם הראשון קודם החטא; ר' שלמה מולכו אומר שחנוך מהווה השלמה לאדם הראשון, וביצוע של רצונו המקורי של האל שהאדם יהיה שליט על כל הברואים, למטה ולמעלה. הזוהר אומר שחנוך קיבל ה"זהרא עילאה" של אדם הראשון, שנלקחה ממנו לאחר שחטא, ולכן היה יכול לחזור במקומו לגן העדן ואולי "לתקן" כך את חטאו:

"וכד ברא קב"ה לאדם הראשון אעיל ליה בגנתא דעדן בחד לבוש יקר דנהורא דג"ע... ופרחו אינון לבושין מיניה וסליק' ליה נשמתא זהרא... וההוא זהרא עילאה הות גניזא בחד אוצר... כיון דאתא חנוך, ההוא זהרא עילאה נשמתא קדישתא נחתת ביה והוה חנוך בההוא רבו עילאה דשבק מיניה אדם."

כך חנוך־מטטרון הוא שמבטא את הפסגה שאליה יכול להגיע האדם.

בתרבות הפופולרית

דמותו של מטטרון הופיעה בסרט דוגמה של הבמאי קווין סמית' משנת 1999 שם הוא מגולם על ידי השחקן אלן ריקמן.

כמו כן, דמותו של מטטרון הופיעה בסדרה על טבעי כמלאך המשמש כסופר של אלוהים. בסדרת הספרים "חומריו האפלים", מהווה דמותו של מטטרון את אחת מדמויות האנטיגוניסט כסגנו של האל. בסדרה "בשורות טובות" המבוססת על ספרם של ניל גיימן וטרי פרצ'ט, מופיע מטטרון כנציגה של אלוהים. את דמותו משחק דרק ג'קובי.

ראו גם

• חנוך
• סנדלפון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מטטרון בוויקישיתוף

• מטטרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מטטרון, דף שער בספרייה הלאומית

• G. G. Stroumsa, "Form(s) of God: Some Notes on Metatron and Christ", Harvard Theological Review 76 (1983), 269-288

• תומר פרסיקו, חולף כולו אכן הוא העולם, בלוג באתר "רשימות", 9.7.2006
• רחל אליאור, "חנוך בחרתה מבני אדם" - חנוך סופר הצדק והספרייה של "הכוהנים בני צדוק", על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית (עורכים ר' אליאור וי' דן) טיבינגן: מור-זיבק, 2005, עמ' 15–64
• הרב אילן חיים־פור, מטטרון בתפיסת הרמב"ן, אתר אוצר היהדות.
• עמית נאור, מי אתה המלאך מטטרון?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יוני 2019