שערוריות ומחלוקות במשחקים האולימפיים

המשחקים האולימפיים הם אירוע עולמי של תחרויות ספורט רב-ענפיות, פעם משחקי קיץ ופעם משחקי חורף. במשחקים האולימפיים משתתפים טובי הספורטאים מכל העולם, והם נחשבים במרבית הענפים האולימפיים לאירוע השיא וככאלה הם מערבים שערוריות מחלוקות ושימוש באמרוץ.

כמה מדינות החרימו את המשחקים בהזדמנויות שונות, לעיתים קרובות כאות מחאה נגד הוועד האולימפי הבינלאומי. לעיתים מדובר על אפליה גזעית או על פוליטיקה עכשווית שמעורבת. לאחר שתי מלחמות העולם, המדינות שהפסידו בהן לא הוזמנו להשתתף. מחלוקות אחרות כוללות החלטות שופטים שנויות במחלוקת ואפילו מחוות שנעשו על ידי ספורטאים.

משחקי הקיץ האולימפיים

אולימפיאדת פריז (1900)

היה הסכם לא כתוב בין האתלטים שלא להתחרות ביום א' שעבור האמריקאים הוא יום שבתון וכן היה זה יום הבסטיליה. אולם, בתחרות קפיצה לרוחק, מאיר פרינסטיין () שקבע את התוצאה הטובה בשלב המוקדמות (7.175 מטר) ולא השתתף בגמר בגלל שהיא נערכה ביום ראשון, סיים שני ואילו אלווין קריינזלין () שבכל זאת התחרה ושיפר את תוצאתו מהמוקדמות (6.930 מטר) ולכן ניצח בתחרות בתוצאה של 7.185 מטר. פטריק ליהי () סיים שלישי (6.95 מטר). אלבר דלנואה () שסיים שלישי בשלב המוקדמות ולא השתתף בגמר בגלל יום הבסטיליה, נידחק למקום החמישי. אירוע זה עורר את כעסו של פרינסטיין שכנראה תקף והכה את קריינזלין.

אולימפיאדת סנט לואיס (1904)

פרדריק לורז () שחצה ראשון את קו הסיום בריצת המרתון רימה בתחרות. את מרבית הריצה עבר בנסיעה במכונית עם מאמנו עד שזו הפסיקה לעבוד. ברוב ואף חגג את ניצחונו כשהצטלם כאלוף האולימפי עם אליס רוזוולט בתו של נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט. לאחר שהתגלתה התרמית הועברה מדליית הזהב לתומאס היקס () שבמהלך הריצה נראה תשוש ולכן קיבל מעוזריו ברנדי, חלבון ביצה ושתי מנות של סטריכנין (1 מ"ג כל אחת) שסייעו לו לסיים את הריצה (מנה נוספת של סטריכנין יכלה להיות קטלנית עבורו). לאחר שחצה היקס את קו הסיום הוא התמוטט. בשל התנאים הקשים בריצה (הריצה התנהלה בדרך עפר בין הגבעות לאורך 40 ק"מ ולוותה בעננים של אבק שהעלו הרכבים שליוו את הרצים. הטמפרטורה באותו היום הייתה חמה ועמדה על 32 מעלות צלזיוס ובנוסף הייתה רק תחנה לשתיית מים אחת במחצית הדרך) רק 14 רצים מתוך 32 הצליחו לסיים את הריצה.

אולימפיאדת לונדון (1908)

הספורטאים של הדוכסות הגדולה של פינלנד התחרו בנפרד מן הספורטאים של האימפריה הרוסית, אך לא הורשו להניף את דגל פינלנד.

בגמר ריצת 400 מטר, שבה ג'ון קרפנטר () ניצח בתוצאה של 47.8 שניות, השווה לשיא העולם. השופט הבריטי הבחין שקרפנטר חסם את וינדהם הלסוול () בתמרון שהיה חוקי לפי החוק האמריקאי אך אסור היה לפי החוק הבריטי. לאחר ויכוח, שנימשך כ-30 דקות, בין הנציגים הרשמיים של ארצות הברית ובריטניה, הוחלט לפסול את קרפנטר ולערוך מקצה גמר חוזר, רק לשלושת האצנים האחרים: הלסוול, ויליאם רובינס () וג'ון טיילור (), שהחליטו במחאה שלא להתחרות וכך כרץ יחיד בגמר זכה הלסוול במדליית זהב בריצה זו.

אולימפיאדת סטוקהולם (1912)

ג'ים ת'ורפ (), התפרסם כמי ששתי מדליות הזהב בהן זכה, בקרב חמש וקרב עשר באולימפיאדה נשללו ממנו לאחר שהפר לכאורה את מעמד החובבן הנדרש בזמנו מהמשתתפים, התגלה כי הוא קיבל שכר עבור משחקים בקבוצת בייסבול בליגת המשנה. הישגיו האולימפיים נמחקו מהרישום הרשמי שנה לאחר האולימפיאדה, אך ב-1983, 30 שנה לאחר מותו, הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי כי הוא מחזיר את המדליות לת'ורפ, אך יחלוק את מדליות הזהב עם הספורטאים שהגיעו מקום שני. הוגו וייסלנדר (), סירב לקבל את המדליה שהוצעה לו. ב-2022 הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי כי ת'ורפ יוכר הזוכה הבלעדי במדליות הזהב.

אולימפיאדת אנטוורפן (1920)

• הזכות לארח את המשחקים נשללה מבודפשט, שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, בת ברית של גרמניה המובסת במלחמת העולם הראשונה.
• מעצמות המרכז: אוסטריה, בולגריה, גרמניה, הונגריה וטורקיה שהיו בצד המדינות המפסידות במלחמת העולם הראשונה לא הוזמנו להשתתף במשחקים.

אולימפיאדת פריז (1924)

• גרמניה שוב לא הוזמנה להשתתף במשחקים האולימפיים.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)

• פאבו נורמי (), אחד האתלטים האולימפיים הגדולים ביותר בהיסטוריה, שזכה ב-12 מדליות אולימפיות (9 מזהב ו-3 מכסף), יותר מכל אתלט אחר, רצה לסיים את הקריירה שלו בזכייה במרתון האולימפי. השוודים התלוננו שהפיני 'מקצוען' ומקבל כסף. למעשה, נורמי קיבל דמי נסיעה שהיו לדעת השוודים גבוהים מדי. ברוב דרמטי של 13 נגד 12, החליטה התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, בראשה עמד זיגפריד אדסטרום השוודי, לפסול את השתתפותו של נורמי במשחקים האולימפיים. כתוצאה מההחלטה חלה אפילו התדרדרות של ממש ביחסים בין שתי המדינות הסקנדינביות, לפחות בכל האמור לשיתוף פעולה ספורטיבי.

אולימפיאדת ברלין (1936)

• בשנת 1931 נבחרה ברלין לארח את המשחקים האולימפיים, אך עם עלייתו של אדולף היטלר לשלטון ב-1933 שניצל את המשחקים 'שלו' למטרת תעמולה, התעוררה השאלה לקיום משחקים אלו בברלין. בשנת 1936, מספר פוליטיקאים וארגונים בולטים קראו לחרם על משחקי הקיץ האולימפיים ופעילים אחרים קראו להעביר את המשחקים למקום אחר.
• בפברואר 1936 עלתה לשלטון בספרד ממשלה חדשה שהחליטה להחרים את אולימפיאדת ברלין, כמחאה על המשטר הנאצי בגרמניה, ותחת זאת לארגן אולימפיאדה אלטרנטיבית - האולימפיאדה העממית בברצלונה. ימים ספורים לפני שהאולימפיאדה העממית אמורה הייתה להיפתח, פרצה בספרד מלחמת האזרחים, והיא בוטלה.
• גרמניה מנעה מספורטאיה היהודים להשתתף במשחקים ביניהם היו: האתלטיות לילי חנוך וגרטל ברגמן שהיו שיאניות גרמניה, אולם איפשרה לסייפת הלנה מאייר ולשחקן ההוקי קרח רודי בל להשתתף.
• האצנים סם סטולר ומרטי קליגמן היהודים (), הוצאו מרביעיית השליחים 4x100 מטר ביום התחרות, דבר שגרר האשמות אנטישמיות כנגד הוועד האולימפי האמריקאי.
• החלטתו של היטלר לא ללחוץ את ידו של ג'סי אוונס (), בגלל היותו אפרו אמריקאי, אולם כמה פרשנים ציינו כי לחץ רק את ידם מנצחים גרמנים. לאחר המשחקים, אוונס לא כובד באופן אישי על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, כמקובל.
• בשל מחלוקת בין התאחדות האתלטיקה הבריטית להתאחדות של אירלנד, פסלה ההתאחדות האתלטיקה הבינלאומית את אירלנד ומנעה את ההשתתפות ספורטאיה באולימפיאדת ברלין (1936) ובכך נמנע מפאט או'קלהאן לזכות בפעם שלישית ברציפות במדליית זהב ביידוי פטיש.
• נבחרת פרו () התמודדה מול נבחרת אוסטריה () בשלב רבע הגמר. לאחר שהאוסטרים הובילו 0-2, הצליחו הפרואנים להשוות את התוצאה ברבע השעה האחרונה של המשחק, ובסופו של דבר ניצחו לאחר הארכה 2-4 (שלושה שערים נוספים שהבקיעו נפסלו בידי השופט). לאחר המשחק, ערערו האוסטרים על תוצאת המשחק, בטענה שאוהדים פרואנים ירדו למגרש ותקפו שחקן אוסטרי. פיפ"א ערכה דיון בעניין, אך הוא התקיים בנוכחות האוסטרים בלבד. לא ידוע בוודאות מהן הסיבות לכך שהפרואנים לא נכחו בדיון, אך יש שתי סברות עיקריות: האחת היא שנציגי המשלחת הפרואנית התעכבו בשל מצעד צבאי ולא הצליחו להגיע בזמן, והשנייה היא שהנאצים לא יכלו לשאת הפסד של נבחרת ארית לנבחרת שכללה אינדיאנים ומסטיסוס, ודאגו לכך שתתקבל החלטה לרוחם. כך או אחרת, החליטה פיפ"א לקבל את עמדת האוסטרים, והורתה על משחק חוזר ללא קהל. ההחלטה נתפסה כזלזול של אירופה בכלל וגרמניה בפרט במדינות דרום אמריקה. המשלחת הפרואנית כולה פרשה במחאה מהמשחקים, ולאות הזדהות נהגה כך גם המשלחת הקולומביאנית. נשיא הוועד האולימפי הפרואני אמר כי אין לו עוד אמון בספורט האירופי, ונשיא פרו, אוסקר בנאווידס נשא דברים בפני קהל בלימה, בהם כינה את ההחלטה "החלטת ברלין הערמומית", וציין כי אורוגוואי, ארגנטינה, מקסיקו וצ'ילה הביעו את הזדהותן עם מחאתה של פרו. המון משולהב יידה אבנים בקונסוליה הגרמנית, ובמשך זמן מה סירבו פועלי הנמל בלימה לפרוק מטען מספינות גרמניות.

אולימפיאדת הקיץ 1940 ואולימפיאדת הקיץ 1944

שתי אולימפיאדות אלו בוטלו בשל מלחמת העולם השנייה. אולימפיאדת הקיץ 1940, הייתה אמורה להתקיים בטוקיו אך בשל מלחמת סין-יפן ב-1938, היא הועברה להלסינקי שהייתה שנייה בבחירות לאירוח המשחקים האולימפיים. ביוני 1939 נבחרה לונדון לארח את אולימפיאדת הקיץ 1944.

אולימפיאדת לונדון (1948)

שתיים ממדינות הציר שנלחמו והפסידו נגד בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, גרמניה ויפן, לא הורשו להשתתף במשחקים. המדינה השלישית, איטליה, עברה להילחם לצדן של בעלות הברית לקראת סוף המלחמה, ולכן השתתפותה אושרה.

אולימפיאדת הלסינקי (1952)

• סין הלאומנית החרימה את המשחקים בגלל השתתפותה של סין העממית.

אולימפיאדת מלבורן (1956)

• 7 מדינות החרימו את המשחקים האולימפיים מ-3 סיבות שונות. מצרים, עיראק ולבנון החרימו את המשחקים בגלל מלחמת סיני, שגם הקטינה משמעותית את המשלחת הישראלית. ספרד, הולנד ושווייץ החרימו את המשחקים בגלל השתתפותה של ברית המועצות במשחקים לאחר פלישתה להונגריה. סין העממית החרימה את המשחקים בגלל השתתפותה של סין הלאומנית. בגלל משברים ומתיחויות אלו, ירד משמעותית מספר המשתתפים (מ-4,925 בשנת 1952 ל-3,342 בשנת 1956).
• בעקבות המרד בהונגריה שרר במשחקים האולימפיים מתח רב, בין הספורטאים של משלחת הונגריה לבין אלו של ברית מהמועצות. המתח בא לידי ביטוי בטורניר הכדורמים במשחק חצי הגמר בין שתי הנבחרות. המשחק היה אלים מאוד והוחלפו בו בעיטות ומהלומות. הכוכב ההונגרי ארווין זאדור שהבקיע שני שערים, נאלץ לעזוב את הבריכה בדקות האחרונות של המשחק כשנבחרתו כבר הובילה 0:4 לאחר שקיבל אגרוף בפניו מוולנטין פרוקופייב. על מנת למנוע התפרצות מהומות הופסק המשחק כשנותרה דקה לסיום, והמשטרה נכנסה לזירה על מנת לפנות את הקהל. תמונותיו של זאדור השותת דם התפרסמו בעיתונות העולמית והובילו לכינוי משחק ה"דם במים", למרות שהדיווחים כאילו המים בבריכה האדימו מדם הם ככל הנראה הגזמה.
• כחמישה חודשים לפני פתיחתם של המשחקים נערכו בסטוקהולם, שוודיה תחרויות הרכיבה, מאחר שחוקי ההסגר הנוקשים של אוסטרליה, לא אפשרו הכנסת סוסים למדינה. את המשחקים ליוותה שערוריית שיפוט, כאשר שופטי הרכיבה האומנותית משוודיה ומגרמניה המערבית העניקו ניקוד גבוה באופן קיצוני לרוכבים ממדינותיהם. הוועד האולימפי הבינלאומי איים בעקבות זאת שלא לכלול עוד את הענף במשחקים. פדרציית הרכיבה הבינלאומית החליטה בשל כך לבטל את דירוג הרכיבה האומנותית הקבוצתי באולימפיאדת רומא (1960) ולערוך רפורמה באופן השיפוט. הדירוג הוחזר בסופו של דבר באולימפיאדת טוקיו (1964).

אולימפיאדת טוקיו (1964)

• ב-1962 קיבלה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את החלטה 1761, ובה קראה להחרים את דרום אפריקה בשל משטר האפרטהייד שהונהג בה. בעקבות החלטה זו, אסר הוועד האולימפי הבינלאומי על דרום אפריקה להשתתף במשחקים האולימפיים. עם ביטול האפרטהייד ב-1990 נסללה דרכה של דרום אפריקה חזרה לאולימפיאדת ברצלונה (1992).
• אינדונזיה וצפון קוריאה הורחקו מהאולימפיאדה בשל השתתפותן במשחקי הכוחות המתעוררים החדשים 1963.

אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)

• עשרה ימים לפני טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים נערך טבח טלטלולקו שבו נטבחו מאות מפגינים. ברחבי מקסיקו היו הפגנות ענק כנגד שלטון הדיכוי. בתגובה לאיום של הוועד האולימפי שישבית את האולימפיאדה או יעבירה לאתר אחר אם לא יישמר השקט ויובטח שלומם של הספורטאים והתיירים, החליטה הממשלה המקסיקנית לדכא את ההפגנות ביד ברזל.
• הצדעת "הכוח השחור" הייתה מחאה של האתלטים אפרו-אמריקאים טומי סמית' וג'ון קרלוס במהלך טקס הענקת המדליות. בזמן שדגל ארצות הברית הונף ונוגן המנון ארצות הברית, הניפו שני הספורטאים את אגרופיהם כשהם עטויים כפפה שחורה, והורידו אותם רק בתום ההמנון. פיטר נורמן, הצטרף למחאתם כשענד תג של "הפרויקט האולימפי לזכויות אדם".
• המתעמלת הצ'כוסלובקית ורה צ'סלבסקה שזכתה בארבע מדליות זהב ובשתי מדליות כסף, במחאה על הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, היא הרכינה את ראשה במחאה, בעת נגינת ההמנון הסובייטי בשעה שזכתה במדליית זהב במשותף עם המתעמלת הסובייטית לריסה פטריק. לאחר שובה לארצה כגיבורה לאומית, נמנע ממנה להמשיך ולהופיע בתחרויות מחוץ לצ'כוסלובקיה והיא הפכה לאישיות בלתי רצויה על ידי השלטון הקומוניסטי המחודש.

אולימפיאדת מינכן (1972)

• טבח הספורטאים שבו נרצחו אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים, חברי המשלחת האולימפית הישראלית, על ידי מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור". שניים מהחללים נרצחו בתוך מגורי המשלחת הישראלית בכפר האולימפי תוך כדי השתלטות המחבלים על חברי המשלחת, ותשעת האחרים, שהוחזקו כבני ערובה במשך כ-19 שעות, נרצחו במהלך ניסיון חילוץ כושל של כוחות משטרת בוואריה בשדה תעופה סמוך לעיר, שבו נהרגו גם שוטר גרמני אחד וחמישה מתוך שמונת המחבלים.
• רודזיה גורשה מהמשחקים 4 ימים לפני טקס הפתיחה. מדינות מאפריקה איימו להחרים את המשחקים בתגובה.
• נבחרת ארצות הברית בכדורסל אחרי שבע זכיות רצופות בתואר האולימפי, איבדה את התואר, במשחק הגמר מול נבחרת ברית המועצות. שלוש שניות לסיום המשחק, עלתה ארצות הברית ליתרון 49-50 בזריקות עונשין. לטענת האמריקאים הם קופחו בצורה משוועת בסיום על ידי ראש פיב"א, ויליאם ג'ונס, שכפה (לטענת ארצות הברית) על שופטי המשחק להחזיר את השעון לאחור פעמיים, שבאחרונה מהן הצליחה ברית המועצות לקלוע סל ניצחון 50-51 לסובייטים. וזאת, לאחר שהמשחק הסתיים במועדו החוקי בתוצאה שהקנתה ניצחון לארצות הברית. הנבחרת האמריקאית סירבה להשתתף בטקס הענקת המדליות וסירבה לקבל את מדליות הכסף עד היום.
• בסיום ריצת המרתון הצטרף למסלול סטודנט גרמני לבוש בגדי ריצה ונכנס לאצטדיון ראשון. הקהל קיבל אותו תחילה בתשואות אך המארגנים הבינו חיש מהר כי הוא מתחזה והודיעו על כך ברמקול. כשנכנס פרנק שורטר מארצות הברית לאצטדיון, הוא נדהם למראה רץ המקדים אותו ולמשמע הקהל הקורא בוז, אך התעשת וסיים את הריצה כמנצח.
• האצנים האפרו-אמריקאים וינסנט מתיוס ווויין קולט שזכו במדליות זהב וכסף בהתאמה בריצת 400 מטר הפגינו בטקס חלוקת המדליות כמו טומי סמית' וג'ון קרלוס במשחקים האולימפיים במקסיקו סיטי והורחקו על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ולכן ארצות הברית לא יכלה להציב קבוצת שליחים לריצה 4x400 מטר, במשחקים אלה.

אולימפיאדת מונטריאול (1976)

• 28 מדינות, רובן מאפריקה, החרימו את המשחקים במחאה על השתתפותה של ניו זילנד במשחקים על-אף שנבחרת הרוגבי שלה שיחקה נגד נבחרתה של דרום אפריקה, בניגוד לחרם הספורטיבי שהוטל על דרום אפריקה עקב מדיניות האפרטהייד שלה.
• ממשלת קנדה הודיעה כי לא תתיר לרפובליקה הסינית להשתמש בשם זה במשחקים, וזו העדיפה שלא ליטול בהם חלק בכלל.

אולימפיאדת מוסקבה (1980)

• בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן נערך חרם על האולימפיאדה, שאותו הובילה ארצות הברית, חרם שהיה הגדול ביותר במשחקים האולימפיים. 64 מדינות שהוזמנו להשתתף באולימפיאדה לא השתתפו במשחקים מסיבות שונות, כולל החרם וכולל סיבות כלכליות. 7 מדינות השתתפו במשחקי מוסקבה אך לא לקחו חלק בטקס הפתיחה (איטליה, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, סן מרינו, צרפת ושווייץ), חמש מדינות התחרו במשחקים תחת הדגל האולימפי ולא תחת דגלן הלאומי או תחת דגל הוועד האולימפי הלאומי שלהן, וזאת כדי לציין את העובדה שהשתתפותן הותרה על ידי מדינותיהן (אוסטרליה, אירלנד, אנדורה, דנמרק ופוארטו ריקו) ו-3 מדינות שהתחרו תחת דגלי הוועדים האולימפיים הלאומיים שלהן (ניו זילנד, ספרד ופורטוגל).
• בתחרות הקפיצה במוט, נערך מאבק צמוד בין ולדיסלב קוזקייביץ' הפולני לבין קונסטנטין וולקוב הסובייטי. הקהל באצטדיון קרא קריאות בוז ושרק לעברו של קוזקייביץ', כדי להוציאו מריכוז. אף על פי כן ניצח קוזקייביץ', תוך כדי קביעת שיא עולם חדש של 5.78 מ'. מיד לאחר הקפיצה ביצע תנועה מגונה לעבר הקהל. עד היום מכונה תנועה זו בפולין "מחוות קוזקייביץ'" (gest Kozakiewicza). לאחר האירוע דרש השגריר הסובייטי בוורשה מממשלת פולין לשלול מקוזקייביץ' את המדליה, בשל "העלבת העם הסובייטי". בתגובה, טענו הפולנים כי מדובר בתנועה בלתי רצונית שנבעה מהמאמץ שהפעיל. במדליית הכסף זכו בצוותא האלוף האולימפי היוצא אף הוא מפולין תדיאוש שלוסרסקי ווולקוב.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

• החרם על האולימפיאדה הוטל בעקבות החרם על אולימפיאדת מוסקבה שהוטל ב-1980. בחרם היו מעורבות 14 מדינות הגוש המזרחי ובעלות בריתן בהנהגת ברית המועצות, שיזמה את הטלת החרם ב-8 במאי 1984. המדינות המחרימות ארגנו אירוע נפרד, שכונה "משחקי הידידות" ונערך ביולי ואוגוסט אותה שנה.
• במהלך ריצת הגמר ל-3,000 מטר, עקפה זולה באד שהתחרתה עבור בריטניה את האמריקאית ואהודת הקהל מארי דקר ורצה בנתיב הפנימי וכנראה לא הגבירה את מהירותה בהתאמה. דקר נתקלה תחילה ברגלה בבאד וכשבאד מעדה קלות והתנדנדה, התנגשה דקר בבאד שנית ומעדה בכבדות על אבן השפה. מפרק הירך של דקר נפגע ולא היה באפשרותה לסיים את המירוץ. היא הורמה מהמסלול ונישאה בידי חברה דאז ובעלה לעתיד ריצ'רד סלייני, תוך שהיא מתייפחת. רשויות האתלטיקה פסלו בתחילה את באד בעוון הכשלה, אולם הם החזירו אותה כעבור שעה אחרי שצפו בקלטת המירוץ.
• בתחרות האיגרוף במשקל עד 81 ק"ג, איוונדר הוליפילד האמריקאי הפסיד בחצי הגמר בקרב מעורר מחלוקת למתאגרף קווין בארי מניו זילנד. לאחר הקרב התנצל שופט הקרב על קריאתו למתאגרפים להפסיק ללחום. הוליפילד, אשר לא שמע את הקריאה, שלח אגרוף אשר הפיל את יריבו לקרשים. לאחר שהמתאגרף הניו זילנדי לא יכול היה להתאושש ולחזור לקרב, נפסל הוליפילד והניצחון הוענק ליריבו. הוליפילד קיבל את מדליית הארד כאשר פניו שטופי דמעות.

אולימפיאדת סיאול (1988)

• צפון קוריאה החרימה את המשחקים.
• האצן הקנדי בן ג'ונסון ניפץ בריצת הגמר ל-100 מטר, את שיא העולם שלו והעמיד אותו על 9.79 שניות, שיפור של 4 מאיות, ומנגד קרל לואיס האמריקאי והאלוף היוצא, סיים שני עם תוצאה של 9.91 שניות. לאחר יומיים, תוצאת בדיקת הסמים של ג'ונסון, נמצאה חיובית לסטרואיד אנאבולי בשם Stanozolol, והמדליה, שיא העולם, ומדליית הזהב שלו מאליפות העולם נשללו ממנו. הוא גורש בבושת פנים מהמשחקים.
• בתחרות הקפיצה למים ממקפצה של 3 מטר, האלוף האולימפי גרג לוגניס מארצות הברית, תוך כדי קפיצה בשלב חצי הגמר פגע ראשו בקרש הקפיצה וגרם לו לדמם, למרות זאת הוא זכה במדליית הזהב. לוגניס ידע בשלב זה, שהוא נושא את נגיף האיידס, אך הדבר לא היה ידוע בציבור ולוגניס החליט שלא לגלות זאת לרופאים שטיפלו בו בבריכת הקפיצות ולקופצים האחרים. ב-1994 יצא לוגניס מהארון ושנה לאחר מכן, ב-1995, הוא גילה ברבים שהוא נושא את הנגיף, ושהוא ידע זאת מאז ראשית 1988. הוא ספג ביקורת נוקבת, משום שהתברר שידע על היותו נושא את הנגיף בזמן הפציעה באולימפיאדה, ונטען כי הוא סיכן ביודעין את אנשי הצוות הרפואי שטיפל בו תוך הסתרת מצבו מהם. השערורייה שפרצה גרמה לכך שכל נותני החסות שלו נטשו אותו, למעט חברת ספידו שהמשיכה לתמוך בו גם מאז.
• בסיבוב השני של תחרות האיגרוף במשקל תרנגול (עד 54 ק"ג), הותקף שופט מניו זילנד, קית ווקר, על ידי גורמים רשמיים של האגרוף הקוריאני, כולל לפחות שני מאמנים ומאבטחים, לאחר שהודיע על הניצחון של המתאגרף הבולגרי על המתאגרף הדרום קוריאני.

אולימפיאדת ברצלונה (1992)

במהלך טקס חלוקת המדליות מרים המשקולות הרוסי, אלוף העולם המכהן, איברגים סמדוב , סירב להרכין ראשו על מנת לקבל את מדליית הארד בה זכה ובמקום זאת הוא לקח אותה בידו, שמט אותה אל הדוכן והלך משם. הוועד האולימפי הבינלאומי הישעה אותו לכל ימי חייו. סמדוב התנצל ביום למחרת, אבל המדליה לא הוענקה לו, או למקום הרביעי, משום שהפסילה לא הייתה במסגרת התחרות.

אולימפיאדת אטלנטה (1996)

ב-27 ביולי, אירע פיגוע בפארק שבו פוצץ מטען צינור במהלך הופעת רוק. כתוצאה מהפיצוץ נהרגה אישה, 111 נפצעו ועוד כתב נפטר מהתקף לב כאשר רץ למקום הפיצוץ. המטען הונח על ידי אריק רוברט רודולף, אשר המניע שלו היה חוק ההפלות.

השחיינית מישל סמית' מאירלנד, שזכתה ב-4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, הואשמה על ידי דעת הקהל בשימוש בסמים מה שלא הוכח, אך לאחר שנתיים היא הורשעה בשימוש באמרוץ והורחקה ל-4 שנים מתחרויות.

משחקי החורף האולימפיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

לקריאה נוספת

• מוטי בסוק, המשחקים האולימפיים אתונה - טוקיו (1896–2020), ספרי ניב, 2020

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שערוריות ומחלוקות במשחקים האולימפיים בוויקישיתוף