מיכאל בר-זוהר
מיכאל בר-זוהר (נולד ב-30 בינואר 1938 בסופיה, בולגריה) הוא סופר, היסטוריון וביוגרף ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת. חיבר ספרים רבים בנושאי ביטחון והיסטוריה פוליטית[1].
.jpg) | |||||||||||||||||
| לידה |
30 בינואר 1938 (בן 86) סופיה, ממלכת בולגריה  | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה | מישל יולזרי | ||||||||||||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||||||||
| תאריך עלייה | 1948 | ||||||||||||||||
| השכלה | |||||||||||||||||
| מפלגה | רפ"י, מפלגת העבודה, ישראל חזקה | ||||||||||||||||
| סיעה | המערך (השני) | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
ביוגרפיה
עריכהמיכאל בר זוהר נולד בשם מישל יולזרי בשנת 1938 בסופיה, בירת בולגריה, כבנם של אינס, זמרת אופרה, ושל ז'ק משולם יולזרי (1962-1904), רופא שיניים ומנתח פה ולסת, יליד קרנובט[2][3], הוריו היו בוגרי אוניברסיטאות בצרפת ובבית גדל כדובר צרפתית. מילדותו דיבר גם בולגרית ולדינו. בעת הרדיפות נגד היהודים בבולגריה בתקופה השואה גורשה המשפחה מסופיה לכפר קטן בהרים, שבו עבד אביו כרופא[2]. משפחת יולזרי עלתה לישראל בשנת 1948. התגוררו בהתחלה ביפו. בעת לימודיו שם שינה מישל את שם המשפחה לבר-זוהר. שיחק בקבוצת נוער לכדורגל של מכבי יפו. בהמשך למד בר-זוהר בתיכון עירוני ה' בתל אביב. שירת בחיל האוויר, בו עשה קורס טיס. כעבור זמן עבר לפי רצונו לחיל המודיעין[4]. השתתף במבצע קדש ובשירות המילואים לחם בחטיבת הצנחנים במלחמת ששת הימים, אחר כך במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה בתקופה בה כיהן כחבר הכנסת.
את התואר הראשון קיבל מהאוניברסיטה העברית במדע המדינה ויחסים בינלאומיים. עוד בעת לימודיו האקדמיים ושירותו הצבאי כתב מאמרים בנושאי מדע ב"דבר השבוע" והתמנה כעבור זמן קצר לעורך מדור המדע תחת שם העט רז מיכאלי. מאוחר יותר המשיך לכתוב בעיתונים "דבר", "דבר לילדים" ולשבועון הדתי " פנים אל פנים" של הרב שמואל אבידור הכהן. עבד בהמשך גם בגלי צה"ל בתוכנית למדע וכתב תסכיתים. כשנסע ללימודי תואר שני ודוקטורט בצרפת המשיך לשתף פעולה עם "גלי צה"ל" ועם עיתונים ישראלים, והיה, בין שאר, כתב העיתון "למרחב" בפריז[5]. בגיל 25 קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת הסורבון בפריז עם עבודה על יחסי ישראל–צרפת, לאחר מכן פנתה אליו הוצאת הספרים הכי גדולה בצרפת וביקשה להוציא את עבודתו כספר, מה שבסוף קרה. הספר התפרסם בתל אביב ובפריז והפך לרב-מכר.[6] ב-2001 זכה בעיטור אביר לגיון הכבוד הצרפתי. בשנת 2014 עלה למסכים הסרט "טוביאנסקי", בבימויו של ריקי שלח, על פי תסריט של בר-זוהר, אודות פרשת הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי, בעת מלחמת העצמאות.
קריירה פוליטית
עריכהבר זוהר היה ממקימי רפ"י. לאחר מלחמת ששת הימים היה דובר משרד הביטחון. אחר כך חבר לשכת ומרכז מפלגת העבודה. ב-1977 היה פעיל במטהו של שמעון פרס לראשות מפלגת העבודה. נבחר במקום לא ריאלי בבחירות לכנסת ה-9. ב-1981 נבחר בר-זוהר לכנסת ה-10 מטעם מפלגת העבודה, ובשנת 1988 נבחר בשנית לכנסת ה-12. כחבר הכנסת שימש חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת ה-10 ויו"ר הוועדה בכנסת ה-12.
בר-זוהר השתתף בפריימריס בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 ולכנסת הארבע עשרה ב-1996, אולם בשתי הפעמים לא הוצב במקום ריאלי ברשימה לכנסת.
ב-2008 עזב יחד עם אפרים סנה את מפלגת העבודה ועבר למפלגת ישראל חזקה, והגיע למקום ה-11 בבחירות המקדימות ב"ישראל חזקה", אך פרש מהרשימה לקראת הבחירות לכנסת ה-18.
ב-1 באפריל 2021 הודיע על כוונתו להתמודד בבחירות 2021 לנשיאות ישראל על תפקיד נשיא המדינה,[7] אך ב-19 במאי הודיע על פרישתו מהמירוץ לנשיאות.
יצירתו הספרותית
עריכהיצירתו הספרותית של בר זוהר מגוונת וכוללת ספרי עיון, ביוגרפיות ומותחנים. כתיבתו עוסקת במגוון תחומים, ובהם פרשיות ריגול, מלחמת העולם השנייה, ופוליטיקה ישראלית. חלק מספריו ראו אור לראשונה באנגלית תחת שם העט Michael Hastings.
בשנת 1965 זכה בפרס סוקולוב על ספרו "גשר על הים התיכון".
בנובמבר 1964 ניגש בר-זוהר לכתיבת ביוגרפיה של דוד בן-גוריון. בן-גוריון, שמעולם לא פגש את בר-זוהר לפני כן, העמיד לרשותו את ארכיונו הפרטי ואת יומניו, והסכים שיתלווה אליו בעבודתו בביתו בתל אביב, בביתו בשדה בוקר ובנסיעותיו ברחבי הארץ. בר-זוהר התלווה אליו הן בשיחותיו עם אנשים שונים בחדר עבודתו והן בכנסים פומביים, במשך שנה וחצי, מנובמבר 1964 ועד אפריל 1966. הביוגרפיה נתפרסמה לראשונה בלועזית בשם "בן-גוריון, נביא נושא נשק", והופיעה במספר ארצות: צרפת, אנגליה, ארצות הברית, גרמניה, ספרד, הולנד וברזיל. לצורך פרסום הביוגרפיה בעברית, ערך בר-זוהר, החל משנת 1968, מחקר מחודש[8]. בר-זוהר הרצה בשנים 1973-1970 בתחום ההיסטוריה ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. ובשנת 1993 הוזמן להרצות כאורח באוניברסיטת אמורי באטלנטה קורס על אישים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל וקורס על תולדות מדיניות החוץ והביטחון של ישראל[9].
בשנת 2013 הגיש העיתונאי רונן ברגמן תביעה כנגד בר זוהר וניסים משעל, בטענה שלצורך כתיבת ספרם "המוסד - המבצעים הגדולים", השניים העתיקו מספריו חלקים נרחבים, וזאת ללא ציון שם המקור[10]. בתגובה, הגישו בר-זוהר ומשעל תביעה נגד ברגמן על השמצה ולשון הרע[11].
ב-2022 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו בשם "שלכם, מיכאל בר-זהר".
חיים אישיים
עריכהבר-זוהר נשוי לגלילה משנת 1958 והשניים מתגוררים בשכונת נווה אביבים שבתל אביב.
פרסים ואותות הוקרה
עריכה- 1964 - הפרס על שם מרשל פוש של האקדמיה הצרפתית על ספרו הראשון "גשר על הים התיכון"
- 1965 - פרס סוקולוב - על הספר "גשר על הים התיכון"
- אות לגיון הכבוד של צרפת
- פרס בן-גוריון
- 2018 - עיטור המסדר סטארה פלנינה של בולגריה, דרגה א
- דוקטור לשם כבוד אוניברסיטת בן-גוריון (2010) ושל אוניברסיטת סופיה
ספריו
עריכה- "גשר על הים התיכון" יחסי ישראל-צרפת 1947 - 1963, הוצאת עם הספר, 1964
- "ציד המדענים הגרמניים", הוצאת שוקן, 1965
- "בן-גוריון, נביא נושא נשק", 1965, בצרפתית
- "החודש הארוך ביותר" 12 במאי - 10 ביוני 1967 (מלחמת ששת הימים), הוצאת לוין-אפשטין, 1968
- "ספר הצנחנים" (עם איתן הבר), הוצאת לוין-אפשטין, 1969
- "הנוקמים", הוצאת לוין-אפשטין, 1969
- "הממונה" איסר הראל ועלילות שירותי הביטחון, הוצאת ויידנפלד וניקולסון, 1970
- "האמת השלישית", הוצאת ויידנפלד וניקולסון, 1972, מהדורה שנייה של הספר יצאה בהוצאת ידיעות אחרונות, בשנת 2013
- "האיש שמת פעמיים", הוצאת ויידנפלד וניקולסון, 1973
- "הרשימה הסודית", ספרי עידן בשיתוף ידיעות אחרונות, 1975
- "בן-גוריון", (3 כרכים), ביוגרפיה מדינית, הוצאת עם עובד 1975, הוצאת כתר 1977
- "התעלומה" ("אניגמה"), עידן מהדורת ידיעות אחרונות, 1979; מהדורה שנייה של הספר יצאה בהוצאת מגל בשנת 2009
- "תיבת פנדורה", ספרי ידיעות אחרונות הוצאת עידנים, 1983
- "קשר הזהב", הוצאת עידנים, 1984
- "משחק כפול", עם עובד, 1984
- "המרדף אחרי הנסיך האדום" (עם איתן הבר), הוצאת זמורה ביתן, 1984
- "בן-גוריון" האיש מאחורי האגדה, הוצאת משרד הביטחון, 1986
- "החייל האלמוני", ספרית מעריב, 1988 (על מלחמת וייטנאם)
- "ספר המופת: אנשי מופת ומעש בישראל" (עורך), משרד הביטחון, 1987[12]
- "מול המראה האכזרית" ישראל ברגע האמת, ידיעות אחרונות, 1990
- "ביום נקם" פרשת הנקם היהודי בנאצים, הוצאת טפר-מגל, 1991 - הופיע בגרסה קודמת בשם "הנוקמים"
- "מרגל בחורף", הוצאת מעריב, 1992; הוצאה מחודשת ידיעות אחרונות, 2013
- "מזימה" סיפור המרגל היהודי של היטלר, הוצאת כתר, 1992 (על חייו של פאול ארנסט פקנהיים)
- "אחים", הוצאת מגל, 1994; הוצאה מחודשת ידיעות אחרונות, 2013
- "בושם מר", ידיעות אחרונות, 1996 (עוסק בחדירת הנאצים לצמרת לוריאל וכניעתה לחרם הערבי)
- "ספר הגבורה" (עורך), משרד הביטחון, 1997
- "הרכבות יצאו ריקות" ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה, הוצאת הד ארצי, 1999
- "בגידה", הוצאת מגל, 2000
- "צפנת פענח" חייו ומותו של נסיך יהודי, ד"ר יעקב הרצוג - הביוגרפיה", משכל, 2003
- "ארץ מולדת" (עורך), משרד הביטחון, 2004
- "נקמת מינכן" (עם איתן הבר), זמורה ביתן, 2005 (מהדורה מעודכנת של הספר יצאה בשם "המרדף אחר הנסיך האדום")
- "כעוף החול" שמעון פרס - הביוגרפיה, ידיעות אחרונות, 2006
- 100 אנשי מופת וגבורה (עורך), משרד הביטחון, 2007
- "באשמת רצח", הוצאת מגל, 2008
- "המוסד - המבצעים הגדולים" (עם ניסים משעל), הוצאת ידיעות ספרים, 2010
- "צה"ל - המבצעים הגדולים" (עם ניסים משעל), ידיעות ספרים, 2013
- "הלוחמים פשטו עם שחר" (עם ניסים משעל), ידיעות ספרים, 2015
- "החודש הארוך ביותר - 50 שנה למלחמת ששת הימים", ידיעות ספרים, 2017
- "חיסול ממוקד, שב"כ - המבצעים הגדולים" (עם ניסים משעל), ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2017
- "קיצור תולדות ישראל", ידיעות ספרים, 2018
- "לוחמות המוסד" (עם ניסים משעל), ידיעות ספרים, 2020
- "שלכם, מיכאל בר-זהר", אוטוביוגרפיה, ידיעות ספרים, 2023[13]
- "חרבות ברזל, לבבות שבורים: מלחמת ישראל בציר הרשע", ידיעות ספרים, 2024
לקריאה נוספת
עריכה- מיכאל בר-זהר, שלכם, מיכאל בר-זהר, אוטוביוגרפיה, ידיעות ספרים, 2023.
קישורים חיצוניים
עריכה
מיכאל בר-זוהר, באתר הכנסת - מיכאל בר-זוהר, באתר כנסת פתוחה
- רשימת הפרסומים של מיכאל בר-זוהר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מיכאל בר-זוהר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- מיכאל בר-זוהר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- הספרים של מיכאל בר-זוהר, באתר "סימניה"
- מדף הספרים של מיכאל בר-זהר, באתר nrg, 25 בספטמבר 2008
- כרמית ספיר ויץ, צופן בר-זהר, באתר nrg, 31 באוגוסט 2009
- השאלון הספרותי עם מיכאל בר זהר, באתר nrg, 10 בספטמבר 2009
- עופר מתן, רב-המכר "המוסד - המבצעים הגדולים" מעורר תהיות רבות. ולאו דווקא בענייני ביטחון, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2010
- גדעון דוקוב, מעשה מביטחון, באתר ערוץ 7, 27 ביולי 2017
- אמנון לורד, מקור ראשון, "בחודשים האחרונים, לצערי, זה לא אותו ביבי", באתר nrg, 26 באוגוסט 2017
- יעקב בר-און, הביוגרף ואיש הסוד: תחנות בחייו של מיכאל בר-זהר, באתר מעריב אונליין, 3 בפברואר 2018
מיכאל בר-זוהר, אף יהודי לא עוזב את בולגריה - 65 שנה להצלת 50,000 יהודי בולגריה, באתר הערוץ האקדמי, הרצאה שנשא בר-זוהר בנושא הצלתם של יהודי בולגריה- מיכאל בר זהר, עשו היסטוריה, באתר ynet, 7 בספטמבר 2009
- מיכאל בר זהר, לא קטן, לא חכם, באתר ynet, 9 באוגוסט 2014
יובל מלחי, פרק 329: "ביהודים שלנו אף אחד לא יגע" – פרופ' מיכאל בר זוהר על הצלת יהודי בולגריה בשואה, באתר "קטעים בהיסטוריה", 29 ביולי 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ מיכאל בר זהר, ניסים משעל, המוסד, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2012[דרושה הבהרה]
- ^ 1 2 ראיון אצל יעקב בר-און, מעריב 2018
- ^ http:www.centropa BGISRAEL Matilda tree.DOC באתר ההנצחה centropa
- ^ ישם=בר-און
- ^ ישם=בר-און
- ^
מיכאל בר זוהר על בן-גוריון, סרטון בערוץ "BG HOUSE TLV בית בן-גוריון, תל-אביב", באתר יוטיוב (אורך: 01:56:00)
- ^ אסף גולן, ההיסטוריון של בן גוריון מתמודד לנשיאות, באתר ישראל היום, 1 באפריל 2021
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, הערת המחבר, עמ' 9.
- ^ באתר אוניברסיטת אמורי
- ^
נתי טוקר, רונן ברגמן משיב מלחמה: תובע 4 מיליון שקל מניסים משעל ומיכאל בר-זהר, באתר TheMarker, 10 בנובמבר 2013
- ^ חן מענית, ניסים משעל ומיכאל בר-זהר תובעים את רונן ברגמן במיליון שקל, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2013
- ^ ארי שביט, ספר: מופת שואו, כותרת ראשית, 8 ביוני 1988
- ^ לאה ענבל דור, אין הרבה גילויים מסעירים באוטוביוגרפיה של בר־זהר, באתר הארץ, 22 במרץ 2023
