מרואן ברגותי

טרוריסט ומנהיג פלסטיני
המונח "ברגותי" מפנה לכאן. לערך העוסק באחרים מחמולת ברגותי, ראו חמולת ברגותי.

מרוואן חסיב אבראהים ברגותיערבית: مروان حسيب ابراهيم البرغوثي, תעתיק מדויק: מרואן אלברע'ות'י; נולד ב-6 ביוני 1959) הוא פוליטיקאי ומחבל פלסטיני, חבר הוועד המרכזי של פת"ח.

מרואן ברגותי
مروان حسيب ابراهيم البرغوثي
לידה 6 ביוני 1959 (בן 65)
כובאר, ירדן עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות מדינית הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
השכלה אוניברסיטת ביר זית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה פת"ח עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג פדואה ברגותי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנהיג בעבר את התנזים, והוציא מעשי טרור בהם נרצחו חמישה ישראלים ונפצעו רבים. בעקבות זאת בשנת 2004 נידון לחמישה מאסרי עולם מצטברים ו־40 שנות מאסר על ידי בית משפט ישראלי לעונש. הוא מרצה את עונשו בבית המעצר הדרים באגף המיועד לאסירים ביטחוניים.

ביוגרפיה

עריכה

פעילות פוליטית ופעילות טרור

עריכה

ברגותי נולד בכפר כובאר, השוכן צפונית-מערבית לרמאללה, והפך לפעיל בתנועת הפת"ח בגיל 15. בשנת 1976, כשהיה בן 18, נעצר ברגותי לראשונה על ידי ישראל בשל פעילות עוינת, ובכלא למד את השפה העברית. לאחר שחרורו שב לגדה המערבית והפך לנשיא התאחדות הסטודנטים באוניברסיטת ביר זית, שם קיבל תואר ראשון בהיסטוריה ובמדע המדינה, ותואר שני ביחסים בין-לאומיים.

האינתיפאדה הראשונה

עריכה

ברגותי היה אחד ממנהיגי האינתיפאדה הראשונה ב־1987, והוביל עצרות ענק כנגד השלטון הישראלי ביהודה ושומרון. במהלך ההתקוממות נעצר על ידי ישראל וגורש לירדן, שם שהה שבע שנים עד שהותרה חזרתו במסגרת הסכמי אוסלו בשנת 1994. ב-1996 נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית, ושם תמך בשלום עם ישראל, ולעיתים הגיע לקונפליקט עם יאסר ערפאת. תפקידו הרשמי של ברגותי היה המזכיר הכללי של ארגון הפת"ח בגדה, על אף שהפסיד בבחירות לתפקיד בשנת 2000.

האינתיפאדה השנייה

עריכה

בקיץ 2000 הגיעה התדרדרות נוספת ביחסיהם של ערפאת וברגותי, כאשר ברגותי האשים את ערפאת בשחיתות ובהפרת זכויות האדם על ידי מערכת הביטחון הפלסטינית, וערפאת תכנן לפטרו מתפקידו.

עם תחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 הפך ברגותי למנהיג פופולרי כאשר הנהיג את ארגון התנזים, אשר היווה למעשה את הזרוע הצבאית של הפת"ח, שהייתה אחראית לפיגועים רבים נגד ישראלים. תחת הנהגתו פעל הארגון בצורה הדומה לארגוני טרור כגון חמאס או הג'יהאד האסלאמי, והתמחה בירי על מכוניות ישראליות ממארבים. כמו כן ביצע הארגון פיגועי התאבדות תחת השם גדודי חללי אל-אקצא.

עמי אילון, שעמד בראש השב"כ עד לזמן קצר לפני פרוץ האינתיפאדה, ויובל דיסקין, לימים ראש שירות הביטחון הכללי, קבעו שעל פי מסמכים שנתפסו במבצע חומת מגן מתברר "שאף אחד לא יזם את האינתיפאדה", אלא שהיא הייתה באמת מהלך עממי שהפתיע הן את ערפאת והן את ברגותי וצעירי הפת"ח. אילון הוסיף ששבוע אחרי תחילת האינתיפאדה השתתף ברגותי בפגישה עם בכירים אחרים, בה ניסו להבין את התופעה, אך אחרי פגישה זו הוא כבר עמד מאחורי רוב הפעילות האלימה, והיה לרוח החיה של האינתיפאדה הרבה לפני ערפאת.[1] ערפאת עצמו ראה בברגותי כמי ששולט באנשי השטח ולכן היה נוזף בו כאשר בוצע פיגוע שלא על דעתו.[2]

מעצר ומשפט

עריכה
 
מעצרו של ברגותי בזמן מבצע חומת מגן ב-2002
 
גרפיטי תמיכה במרואן ברגותי במלאת 5 שנים למעצרו, על גדר ההפרדה ליד מחסום קלנדיה

תפקידו כמנהיג גדודי חללי אל-אקצא הפך את ברגותי למבוקש בכיר. הוא התחמק מניסיון לערוך בו סיכול ממוקד בשנת 2001. ב-15 באפריל 2002, במהלך מבצע חומת מגן, נתפס בשכונת אל-טירה ברמאללה על ידי כוח צה"ל, במבצע שכלל חיילים מפלס"ר 500 וחיילי חי"ר מגדוד דוכיפת, יחידת אגוז ויחידת דובדבן.[3][4][5] הוא הובא בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב ושם הואשם ברציחות שבוצעו על ידי אנשיו. העמדה לדין בפני בית משפט רגיל, ולא בית משפט צבאי, היא צעד נדיר ביחס לחשודים פלסטינים בפעולות טרור מיהודה ושומרון וחבל עזה.

במהלך משפטו טען ברגותי כי מדובר במשפט פוליטי וכי אין לבית המשפט סמכות לשפוט אותו, וכן כי הוא שבוי מלחמה. טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט. ברגותי נקט אמצעים כגון סירוב להתגלח או להתרחץ לתקופה ארוכה, אך משפטו נמשך כאשר הוא אינו מביא כל הגנה לגופו של עניין.

ב-20 במאי 2004 הוא הורשע בחמישה מעשי רצח של ישראלים ובניסיון רצח אחד, וכן במעורבות ואחריות לארבע פעולות טרור מתוך 21 שיוחסו לו בכתב אישום. השופטים קבעו כי ברגותי הנהיג את חוליות הטרור של ארגון התנזים וגדודי חללי אל-אקצא, סייע למפקדי החוליות באספקת מימון ואמצעי לחימה ובמספר מקרים אף אישר מראש את ביצוע הפיגועים נגד ישראל. בפסק הדין ציינו השופטים כי אף על פי שברגותי תמך באופן עקרוני רק ברצח של חיילים ומתנחלים, כולל נשים וילדים, בפועל הוא לא נמנע מלתמוך באנשיו ולספק להם אמצעי לחימה גם כאשר נוכח שוב ושוב שהם מבצעים פיגועים בתוך תחומי הקו הירוק. "בכך הוא הביע את הסכמתו לכל סוגי הפיגועים שביצעו אנשי השטח של הפתח ועודד את פעילי הפתח לבצע פיגועים כנגד ישראל ואף שיבח את מבצעי הפיגועים כולל אלו שבוצעו בתוך ישראל". בנוסף, ציינו השופטים כי לברגותי לא עומדת חסינות משפטית, גם אם כיהן כחבר בפרלמנט הפלסטיני, כיוון שהמשפט הבינלאומי לא מכיר בחסינות כזאת.

לצד הרשעתו זוכה ברגותי מרצח 32 בני אדם נוספים בהם הואשם. השופטים נימקו את החלטתם בנימוק שהמצב החוקי במדינת ישראל לא מאפשר להרשיע מנהיג ארגון של עבריינים או ארגון טרור בפעולות שביצעו אנשי הארגון, גם כאשר ברור כי אותו מנהיג מעודד ביצוע פעולות אלו ונותן לאנשיו סיוע כללי שלא לצורך ביצוע עבירה מסוימת.[2]

ב-6 ביוני 2004 נידון ברגותי לחמישה מאסרי עולם מצטברים על חמש הרציחות שהורשע בהן, ול-40 שנות מאסר בגין הניסיון לרצח.[6]

תקופת המאסר

עריכה

במהלך מאסרו השלים תואר דוקטור בנושא תפקוד המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם אוניברסיטת קהיר.[7]

באפריל 2017 יזם ברגותי שביתת רעב של אסירים ביטחוניים.[8] את השביתה התחילו כ-1,300 אסירים, ומספרם פחת עם הזמן. כשלושה שבועות לאחר תחילת שביתת הרעב פרסם שירות בתי הסוהר סרטונים שבהם ברגותי אוכל עוגיות, חטיף "טורטית" ומלח בשירותים שבתאו, בשני מועדים בתקופת השביתה.[9] השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, אמר על כך שברגותי "לא מוכן להחיל על עצמו את הנורמות של שביתת הרעב וגם בפעם הזאת יצרו גבר עליו".[10] בתגובה לפרסומים כינסה פדואה ברגותי, אשתו המשמשת גם כדוברת שלו, מסיבת עיתונאים בה טענה שהסרטון מזויף.[11]

ב-12 בדצמבר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, פורסם בעיתון "אילאף" שחמאס דורש לשחרר אותו במסגרת עסקת שבויים עם ישראל.[12] אף עלתה האפשרות לשחררו כדי שישלוט ברצועת עזה בשם אש"ף.[13]

ב-27 במרץ 2024 דיווח עיתון הוושינגטון פוסט כי משפחתו של ברגותי טענה שעבר התעללות מידי שב"ס בבית הסוהר, ובין השאר שהה בתא בידוד חשוך כשהוא נאלץ לשמוע ברציפות את "התקווה" במשך 12 ימים. בתגובה הגיב שב"ס כי הוא ארגון שומר חוק ואינו יודע דבר אודות הטענות הללו.[14]

במהלך מאסרו ברגותי זכה לביקורים בבית הסוהר של מספר אישים ישראלים ובהם: חיים אורון,[15] עמוס עוז,[16] רון פונדק,[17] עמיר פרץ,[18] יוסי ביילין,[18] בנימין בן אליעזר,[19] ציפי לבני,[20] איימן עודה,[21] אחמד טיבי[22] ואחרים.

תדמית ומעמד

עריכה

למרות מאסרו, נחשב ברגותי לאחד מחשובי המנהיגים הפלסטינים, והתעמולה הפלסטינית משווה אותו לנלסון מנדלה. מנדלה אף הוזמן על ידי פרקליטיו של ברגותי לבוא למשפטו ולהשתתף בו כמשקיף, אך הוא הבהיר שלא יגיע.[23] סמכותו של ברגותי כלפי הארגונים והאסירים הביטחוניים היא רבה, וכאשר שבתו האסירים הביטחוניים שביתת רעב בחודש אוגוסט 2004, היה אחד האמצעים שהשתמש בהם השב"ס על מנת לדכא את השביתה, פרסום תמונתו של ברגותי כשהוא אוכל בגנבה.

שמו של ברגותי הועלה כמועמד להנהגה הפלסטינית פעמיים מאז מעצרו, בפעם הראשונה בספטמבר-אוקטובר 2002, אז הוזכר שמו על ידי גדודי חללי אל-אקצא כמי שמינויו לראש הממשלה הפלסטינית יביך את ישראל; ובדצמבר 2004 – ינואר 2005, אז הוזכר על ידי התנזים כמי שיורץ מול אבו מאזן בבחירות ליושב ראש הרשות במקרה שלא יענו דרישותיהם. בדצמבר 2005 הודיע ברגותי על פרישתו מהפת"ח והקמת מפלגה חדשה בשם "העתיד", אך ויתר ובסופו של דבר כן התמודד במסגרת הפת"ח, לאחר שאף ניצח בפריימריז לקביעת הרשימה. באוגוסט 2009 נבחר לכהן כחבר הוועד המרכזי של פת"ח.[24] בשנת 2021 ברגותי התמודד על משרת הנשיאות בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית.[25]

מאז מאסרו, ברגותי השתמש מספר פעמים במעמדו הציבורי למינוף יוזמות שונות להפסקת אש, הן מול ישראל והן בזירה הפלסטינית הפנימית. הוא היה מעורב במגעים מול חמאס להסכמתה ל"הודנה" ב־2003, מקורביו תיווכו בין מוחמד דחלאן ויאסר ערפאת בסכסוך האישי שהתפרץ בין שניהם ביולי 2004, והוא אף השתמש בסמכותו האישית על מנת לתמוך במאמצים לכינון "הרגעה" לאחר בחירתו של אבו מאזן לנשיאות. ב־2006, בעת שהחריף המתח בין חמאס לפת"ח, והתבטא גם במהומות אלימות, יזם ברגותי את מסמך האסירים, שנועד לקדם הסכמה פנימית פלסטינית. במסמך המקורי אותו יזם נכללה אף הכרה בישראל, אך ניסוחו שונה לשם השגת הסכמה רחבה סביבו.

במרץ 2012, מספר ימים לפני יום האדמה, פרסם ברגותי הודעה מתוך הכלא בה קרא לפלסטינים להפסיק כל יחסי נורמליזציה, קשרים ותיאומים עם ישראל, להחרים את מוצריה וליצור פיוס פנים-פלסטיני שישרת אותם.[26][27]

ב-11 בנובמבר 2014 פרסם ברגותי מהכלא איגרת לציון יום השנה ה-10 למותו של יאסר ערפאת. באיגרת קרא להמשך ההתנגדות לישראל ואף ציין כי "עימות חמוש ומתמשך נאמן למורשת ערפאת, לרעיונותיו ולעקרונות שעל בסיסם מתו כבר אלפי שהידים. על הרשות לבחון את זכויותיה ולהפסיק לאלתר את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, שרק מחזק את הכובש".[28][29] בתגובה לפרסום הוחלט בבית הכלא הדרים לקנוס את ברגותי במאות שקלים ולהעבירו לבידוד.[30]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מרואן ברגותי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראיון של עמי אילון עם דניאל זילברשטיין ב"עושים צהריים" בגל"צ, 29 בדצמבר 2009
  2. ^ 1 2 יצחק דנון, ‏מרואן ברגותי הורשע ב-5 מעשי רצח ישראלים ובניסיון אחד לרצח; זוכה מ-32 אישומים, באתר גלובס, 20 במאי 2004
  3. ^ עמוס הראל, צוות של דובדבן נכנס לתוך הבניין; ברגותי הסגיר עצמו בחדר המדרגות, באתר הארץ, 16 באפריל 2002
  4. ^ יואב יצחק, ברגותי נלכד על ידי צה"ל ונכנע ללא קרב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 15 באפריל 2002
  5. ^ עמוס הראל, גורמי ביטחון: ברגותי מפגין יהירות בחקירה, באתר הארץ, 18 באפריל 2002
  6. ^ יצחק דנון, ‏ביהמ"ש גזר 5 מאסרי עולם מצטברים ו-40 שנות מאסר על מרואן ברגותי, באתר גלובס, 6 ביוני 2004
  7. ^ ניר יהב‏, אסיר למופת? מעכשיו אמרו ד"ר ברגותי, באתר וואלה‏, 14 במרץ 2010
  8. ^ אליאור לוי, רועי ינובסקי ורענן בן צור, 700 אסירים ביטחוניים פלסטינים פתחו בשביתת רעב, באתר ynet, 17 באפריל 2017
  9. ^ משה נוסבאום, ‏טורטית בתא: כך הפילו את ברגותי, באתר ‏מאקו‏, 8 במאי 2017
  10. ^ רענן בן צור, חטיף ועוגיות: ברגותי תועד אוכל בזמן שביתת הרעב, באתר ynet, 7 במאי 2017
  11. ^ חזי סימנטוב ומערכת הצינור, אשתו של ברגותי: "הווידאו שפורסם - תעמולה שמראה את חולשת ישראל", באתר nana10‏, 8 במאי 2017
  12. ^ שמעון מיג'אן, ברגותי בתמורה: המגעים לעסקת חטופים חדשה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 בדצמבר 2023
  13. ^   צבי בראל, על האתוס הפלסטיני החדש חתומה חמאס, והמלחמה לא תשנה זאת, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2023
  14. ^ הבן של ברגותי: "הוא הוכנס לבידוד בתא חשוך ל-12 יום, ניגנו לו את ההמנון בלופים", באתר ynet, 27 במרץ 2024
  15. ^ נחמן גלבוע, אני בא כמו שאני - ריאיון עם ח"כ חיים אורון, 28 בפברואר 2008, באתר התנועה הקיבוצית
  16. ^ שלמה פיוטרקובסקיעמוס עוז לברגותי: מקווה שתשתחרר בקרוב, באתר ערוץ 7, 15 במרץ 2011
  17. ^ אילאיל שחר, "ברגותי, אתה השותף לשלום", באתר nrg‏, 24 באוגוסט 2004
  18. ^ 1 2 אורנית עצר, עמיר פרץ: לשחרר את מרואן ברגותי, באתר ערוץ 7, 25 באוקטובר 2011
  19. ^ שמעון כהן, פואד: אאבק למען שחרור ברגותי, באתר ערוץ 7, 6 בינואר 2008
  20. ^ לבני וברגותי נפגשו בכלא הדרים, באתר nrg‏, 27 בנובמבר 2006
  21. ^ בני משה, חבר הכנסת נפגש עם גדול המחבלים, באתר ערוץ 7, 1 במאי 2015
  22. ^ אריק בנדר, ברגותי נפגש עם טיבי: "לא ניכנע לכיבוש", באתר nrg‏, 30 באוקטובר 2011
  23. ^ נלסון מנדלה מבהיר: לא יבוא למשפט ברגותי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2002
  24. ^   עידו זלקוביץ', ‏תוצאות ועידת הפתח, באתר הערוץ האקדמי
  25. ^ מרואן ברגותי החליט להתמודד בבחירות לנשיאות הרשות הפלשתינית, באתר כיפה, ‏2021-03-15
  26. ^ אבי יששכרוף, ברגותי באיגרת לפלסטינים: פתחו בהתקוממות עממית נרחבת נגד ישראל , באתר הארץ, 27 במרץ 2012
  27. ^ רימון מרג'ייה, ברגותי קרא להתנגדות עממית ונשלח לבידוד, באתר nrg‏, 2 באפריל 2012
  28. ^ רענן בן צור, אחרי הקריאה לאינתיפאדה: ברגותי בבידוד, באתר ynet, 12 בנובמבר 2014
  29. ^ אסף גבור וסוכנויות הידיעות, מרוואן ברגותי: "להמשיך בהתנגדות המזוינת", באתר nrg‏, 11 בנובמבר 2014
  30. ^ אסף גבור, ברגותי קרא לאינתיפאדה מהכלא והוכנס לבידוד, באתר nrg‏, 12 בנובמבר 2014