ויקיפדיה

אסיר ביטחוני

אסיר הכלוא בשל עבירות בטחוניות ו/או פעולות טרור

אסיר ביטחוני בישראל הוא אסיר (או עציר) הכלוא בשל עבירה הפוגעת במתכוון בביטחון המדינה, לרוב מתוך מניעים לאומניים. זהו מונח מנהלתי פנימי של שירות בתי הסוהר, שאינו מוגדר בחוק אלא נקבע בפקודת נציבות.[1]

נכון למרץ 2025 מחזיקה ישראל ב-9,406 אסירים המוגדרים כאסירים ביטחוניים, לרבות 1,555 לוחמים בלתי חוקיים.[2] כמעט כולם פלסטינים.

הגדרת אסיר ביטחוני

עריכה

מדינת ישראל אינה מכירה באנשי ארגונים חמושים פלסטיניים או לבנוניים (חמאס, חזבאללה וכדומה) כחיילים, ולפיכך אינה מכירה בהם כשבויים כשהם נתפסים בידי חיילי צה"ל. לפעמים מועמדים אנשים אלה למשפט ונכלאים בגין עבירה על חוקי מדינת ישראל, ולעיתים הם מוחזקים לפי צו מעצר מנהלי. בעיתונות הישראלית מקובל לכנות אנשים אלה "אסירים ביטחוניים" או "עצורים ביטחוניים", בעוד התקשורת הערבית מכנה אותם בדרך כלל "שבויים" (أسرى, בתעתיק: אַסְרַא).

בנוסף, רבים מהאסירים הביטחוניים הורשעו בגין פגיעה בחיילים, הן בפעולה חבלנית והן בהתנגדות בעת פריצה לביתם - פעולות שבחלק מהעולם וכן בחלק מהשמאל הישראלי אינן נחשבות כמעשי טרור.[3][4][5][6][7][8][9][10][11][12][13][14] יש הטוענים כי חלק מהאסירים הם אסירים פוליטיים,[15][16], שאז מאסרם פסול, וחלקם צריכים להיות מוגדרים "לוחמים" של הצד שכנגד - שאז תנאיהם צריכים לעמוד בתנאים המחייבים בהחזקת שבויי מלחמה.[17][18][19][20][21] מספר ארגונים אף פנו בעתירה כנגד כליאתם של אותם אסירים בבתי סהר בתחומי הקו הירוק.[22]

מספר האסירים הביטחוניים

עריכה

על פי דו"ח רשמי שפורסם על ידי המשרד לענייני עצורים של הרשות הפלסטינית, בשיתוף עם הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מקום המדינה ועד אפריל 2017 נעצרו כמיליון פלסטינים על ידי ישראל[23][24].

בשנת 1973 נמנו כ-2,300 אסירים ביטחוניים בבתי הסוהר של ישראל.[25] בשנת 1977 נמנו 3,227 אסירים ביטחוניים מתוך סך הכל של 5,852 אסירים שהיו כלואים בבתי הסוהר של ישראל.[26] בשנת 1983 נמנו כ-2,800 אסירים ביטחוניים מתוך סך הכל של 6,000 אסירים שהיו כלואים בבתי הסוהר של ישראל.[27]

בדצמבר 2007 נמנו 9,800 אסירים ביטחוניים מתוך סך הכל של 24,000 אסירים שהיו כלואים במתקני השב"ס,[28] כמעט כולם פלסטינים. במאי 2009 עמד מספרם על 10,866.[29] בשנת 2011 היו כלואים 4,495 אסירים ביטחוניים. במסגרת עסקת שליט, בסוף שנת 2011 שחררה ישראל 1,027 אסירים ביטחוניים ועצירים פלסטינים. בשנת 2015 היו כלואים 6,363 אסירים ביטחוניים. בנובמבר 2017 החזיקה ישראל ב-6,154 אסירים ביטחוניים. בשנת 2019 היו כלואים 5,528 אסירים ביטחוניים.[30] בספטמבר 2021 החזיקה ישראל ב-4,512 אסירים ביטחוניים פלסטינים, מתוכם 2,520 אסירים שריצו עונש מאסר שנגזר עליהם, 1,474 עצורים שטרם הורשעו בבית המשפט, ו-518 עצורים מינהליים שנכלאו ללא משפט.[31] כ-500 אסירים ריצו מאסר עולם, וכ-500 נוספים ריצו עונשי מאסר בני 20 שנה או יותר. בין האסירים היו כ-200 קטינים וכ-40 נשים.[32] בספטמבר 2023 נמסר משירות בתי הסוהר על 5,088 אסירים ביטחוניים פלסטינים.

לאחר טבח שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל בוצעו מעצרים רבים של פלסטינים. במאי 2024 מסר ארגון "אדמיר" כי בבתי הסוהר בישראל מוחזקים 9,500 אסירים ביטחוניים פלסטינים, מתוכם 3,880 במעצר מנהלי. בין העצורים 200 ילדים ו-80 נשים.[33]

נכון למרץ 2025 מחזיקה ישראל ב-9,406 אסירים המוגדרים כאסירים ביטחוניים, לרבות 1,555 לוחמים בלתי חוקיים.[2]

תנאי הכליאה

עריכה
  ערך מורחב – תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים בישראל
 
מנהיג ומייסד ארגון הטרור "חמאס", השייח' אחמד יאסין, ישוב לצד שני שוטרי המשטרה הצבאית לקראת פתיחת משפטו בבית הדין הצבאי ברצועת עזה, 1990

ההגדרה כאסיר ביטחוני משפיעה על תנאי המאסר בהיבטים אחדים, ביניהם קביעת בית הכלא או האגף שבו ירצה האסיר את עונשו; כלא מגידו למשל מכיל רק אסירים ביטחוניים. פגישות אסיר ביטחוני עם עורך-דין מתנהלות מאחורי מחיצת זכוכית, והשיחה מתקיימת באמצעות מכשיר טלפון. ב-2 בספטמבר 2010 מתח שופט בית המשפט המחוזי בנצרת ביקורת על נוהל זה, הפוגע בחיסיון עורך דין לקוח.[34] בדרך כלל נשללת מאסירים ביטחוניים הזכות לחופשה והזכות לשיחות טלפון מהכלא, וכן הזכות לביקורי התייחדות, למעט מקרים חריגים.[35]

ככלל, זכויות האסירים הביטחוניים בישראל דמו לזכויותיהם של אסירים אחרים, בהן זכויות לביקורי משפחה, ביקורי צלב אדום, קבלת ספרים, כתבי עת ומכתבים.[36] במהלך השנים צומצמו זכויות האסירים הביטחוניים, כמו הזכות לקנות מוצרים בקנטינה, לצפות בערוצי טלוויזיה וללמוד לימודים אקדמיים, ביוזמתם של חברי כנסת ממפלגות ימין ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו. ביולי 2011 הודיע שרות בתי הסוהר כי אסירים ביטחוניים לא יוכלו להתחיל בלימודים אקדמיים, אך אלה שכבר החלו בלימודים יוכלו לסיימם. נגד החלטה זו הוגשה עתירה לבג"ץ, שדחה את העתירה.[37]

ב-2 בינואר 2019 הודיע השר לביטחון הפנים גלעד ארדן על החמרת תנאי האסירים הביטחוניים בהתאם למסקנות "הוועדה הציבורית לצמצום תנאי כליאת המחבלים". הוועדה קבעה כי מעתה האסירים לא ישובצו באגפים לפי שיוך ארגוני, יבוטל מוסד "דובר האסירים" במתכונתו הנוכחית, יאסר על האסירים לבשל באגפים וכל המזון יסופק על ידי שירות בתי הסוהר, יתבצע קיצוץ משמעותי בכספים המופקדים על ידי בני המשפחות למחבלים בבתי הכלא ושבאמצעותם הם רוכשים מוצרים בקנטינה והפסקת ההפקדות מטעם הרשות הפלסטינית. כמו כן תוגבל כמות המים לאסירים והמקלחות יוצאו מהתאים.[38] לפי מענה לבקשת חופש המידע שהגיש ארגון "אם תרצו" לשב"ס, שלושה מתוך חמשת הסעיפים לא יושמו עד יוני 2021.[39]

במאי 2019 פורסמה רשימת מוצרים שאסירים ביטחוניים רכשו מכספם בקנטינות בבתי הכלא, בהם גם מוצרי יוקרה שונים.[40] בהמשך פורסם גם כי אסירים ביטחוניים מקבלים ארוחות חג פעמיים בשנה, בעיד אל-פיטר (סיום צום הרמדאן) ובחג הקורבן.[41]

מנגד, לטענת עמותת בצלם, הביקורת לפיה תנאי הכליאה היו מטיבים יתר על המידה מקורה בפופוליזם.[42][43] ארגון עדאלה פרסם דו"ח של הסנגוריה הציבורית משנת 2017 המציג תמונה קשה של מצב הכלואים בבתי הסהר בישראל. בכל הנוגע לתנאים של אסירים ביטחוניים, הדוח קובע כי ב-5 מתקנים קיימת מדיניות של אי-מתן שירותי חינוך, שיקום ואף לא טיפול סוציאלי.[44]

כמו יתר האסירים במדינה, גם האסירים הביטחוניים כלואים בצפיפות רבה. שטח המחיה המוקצה למרבית האסירים והעצורים בישראל, ואגב כך גם אסירים ביטחוניים, נמוך מ-3 מ"ר לאסיר (כולל שטח המיטה, השירותים והמקלחת). כתוצאה מכך, האסיר נאלץ פעמים רבות לקיים את כל שגרת יומו במיטתו, ובכלל זה לאכול בה, ללא יכולת כמעט להתהלך בתא וללא אפשרות למספר אסירים לעמוד בו זמנית בחלל המצומצם שנותר בתא. לשם השוואה, התקן האירופאי עומד על 6 מ"ר בתא בודד ו-4 מ"ר בתא משותף, בנוסף לשטחי שירותים ומקלחות,[45] ובעתירה לבג"ץ נקבע כי נדרש רף מינימלי של 4.5 מ"ר לאסיר על-מנת לעמוד בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בעקבות טבח שבעה באוקטובר והמעצרים במהלך מלחמת חרבות ברזל, הוחמרו תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים בהוראת שעה.

קבלת שירותי שיקום

עריכה

החוק מחייב את שב"ס לבחון את האפשרות לשקם אסירים שהם אזרחים ישראלים או תושבי המדינה. לאסירים פליליים ישנה אפשרות לעבור סדנאות טיפוליות בין תחומי הכלא, לצאת לעבוד על מנת לשוב לאורח חיים נורמטיבי, ולזכות בשחרור מוקדם, שהליך שיקומי הוא תנאי מקדים לו.[46]

הוראת שעה של שב"ס מונעת מאסירים ביטחוניים שאינם תושבי ישראל (פלסטינים) או ערבים ישראלים להיפגש עם מומחים פרטיים לשם גיבוש תוכנית שיקום וחוות דעת לוועדות השחרורים. בהוראת השעה נקבע כי הסיבה לאיסור הגורף על אסירים אלו היא "היעדר פוטנציאל להצלחת תוכנית שיקום" של אסירים ביטחוניים שביצעו עבירות על רקע אידאולוגי, וחוסר היכולת לפקח על תוכניות שיקום של אסירים זרים. הטענה המרכזית היא כי "עבריינות אידאולוגית אי אפשר לשקם" ועל כן, לדעת השב"ס, זה יהיה בזבוז של משאבים. בנוסף, העובדה שכל האסירים הביטחוניים כלואים יחד לפי שיוך ארגוני מונעת את הצלחת השיקום, משום שהאסיר חוזר לאגף לאחר המפגש השיקומי וישוב ויושפע מחבריו לאגף. טענה נוספת היא שרבים מהאסירים הביטחוניים אינם רואים בעצמם עבריינים, ולפיכך גם אם יתאפשר להם להשתתף בתוכניות שיקום הם יסרבו.[47]

הקביעה שלא ניתן לשקם אסירים אידאולוגיים נתונה למחלוקת, משום שאין כיום בעולם מחקר המוכיח זאת. לעומת זאת, עד לפני מספר שנים, שב"ס איפשר לימודים על תיכוניים לאסירים הביטחוניים. תוכנית זו מיתנה את העמדות שלהם וגם את ההתנהגות שלהם בכלא.[47]

ב-2016 דן בית המשפט העליון בשלוש בקשות ערעור על פסקי דין בעתירות של אסירים שלא הורשו להכניס מומחים מטעמם לבית הסוהר, באי כוחם של האסירים והסנגוריה טענו כי מדיניות השב"ס פוגעת בזכות האסירים להליך הוגן אל מול ועדת השחרורים. בדיון בבית המשפט טענה המדינה כי קיומם של מפגשים בין אסירים ביטחוניים למומחים פרטיים, והצורך בהיערכות והפיקוח עליהם, יקשו על הניהול התקין של בית הסוהר. בית המשפט העליון קבע כי הוראת השעה של השב"ס, אינה מידתית ופוגעת בזכותם להליך הוגן.[47]

שביתות רעב

עריכה

שביתת הרעב הראשונה של אסירים פלסטינים נערכה בשנת 1968 בכלא שכם במחאה על תנאי הכליאה ועל עינויים.[48] מאז התרחשו שביתות רעב רבות שחלקן הסתיימו בפשרה שכללה שיפור תנאים בכלא ושחרור עצירים מנהליים. חמישה אסירים פלסטינים מתו עקב האכלה כפויה במהלך שביתות רעב: עבד אלקאדר אבו אלפחם בשנת 1970 בכלא שקמה, ראסם חלאוה ועלי ג'עפרי בשנת 1980 בכלא נפחא,[49] מחמוד פריתיג בשנת 1984 בכלא ג'ניד וחסין נמר עבידאת, בשנת 1992 בכלא שיקמה.

באוגוסט 2004 פתחו כ-4,000 אסירים פלסטינים בשביתת רעב בתביעה להקלת תנאי מאסרם. בין היתר דרשו החזרת טלפונים לאגפים, הרחבת ביקורי משפחות והפסקת חיפושים. השר לביטחון פנים צחי הנגבי הגיב באמרו: ”מצדי שישבתו רעב עד מוות”.[50] השביתה הסתיימה בלי שדרישותיהם העיקריות של השובתים נענו. יש המסבירים זאת בהשפעת שירות בתי הסוהר על הסיקור התקשורתי של תנאי האסירים, ובתשומת הלב הנמוכה שקיבלה השביתה בתקשורת, בין היתר בשל העיתוי במקביל לאולימפיאדה.[51]

ב-17 באפריל 2012, יום האסיר הפלסטיני, פתחו כ-1600 אסירים פלסטינים בשביתת רעב המונית. דרישות השובתים כללו:

  1. הוצאת אסירים פלסטינים מבידוד, כולל אלו הנמנים עם ההנהגה הפוליטית.
  2. חידוש ביקורי משפחות מרצועת עזה, שהופסקו כליל בשנת 2007, וחידוש ביקורי משפחות של כ-300 אסירים מהגדה המערבית שמהם מנעה ישראל ביקורים.
  3. גישה להשכלה גבוהה.
  4. הפסקת חיפושים גופניים בעירום.

במהלך השביתה נערכו אירועי הזדהות עם העצירים השובתים בגדה, בעזה ובתחום הקו הירוק. אירועים אלו כללו הפגנות, עצרות ואוהלי מחאה מול בתי כלא, משרדי הצלב האדום, קונסוליות זרות ועוד. ביום ה-20 לשביתה התכנסה ועדת האתיקה של שרות בתי הסוהר והחליטה כי במקרה הצורך יואכלו השובתים בכפייה.[48] ב-14 במאי 2012, היום ה-28 לשביתת הרעב, הושג הסכם בתיווך מצרים ובמעורבות הנהגת החמאס והרשות הפלסטינית בין הנהגת השובתים למדינת ישראל.[52] ההסכם כלל התחייבות של האסירים להימנע "מכל פעילות אשר תהווה תמיכה מעשית בטרור" וישראל מצידה התחייבה להוציא אסירים מבידוד, לאפשר ביקורי משפחות ולהתחיל בדיונים על הקלת תנאי המאסר. בהתאם להסכמות הוצאו 18 אסירים מבידוד ונערכו מספר ביקורי משפחות מרצועת עזה בליווי הצלב האדום. ביקורים אלו הוגבלו להורים ובנות זוג אף על פי שהסכם סיום השביתה כלל גם ביקורי אחים ובני אסירים. ההסכם לא כלל את נושא העצירים המנהליים ואלה המשיכו בשביתות רעב.[48]

שביתות רעב של עצירים מנהליים

עריכה
  • ח'דר עדנאן, עציר מנהלי שנעצר בדצמבר 2011, מהכפר עראבה, שבת רעב במשך 66 ימים ואיבד כ-30 ק"ג ממשקלו. כ-30 אסירים שבתו רעב בהזדהות עם מאבקו בתקופת שביתתו.[48] שביתת הרעב הופסקה בפברואר 2012 כשהפרקליטות הודיעה לבית המשפט כי צו המעצר נגדו לא יוארך.[53] עדנאן נעצר שוב במעצר מנהלי במהלך מבצע שובו אחים ושוחרר לאחר שביתת רעב מוחלטת - ללא קבלת מלח ומינרלים וסירוב לכל בדיקה רפואית, שנמשכה 55 ימים.[54] הוא נעצר פעם נוספת, ופתח בשביתת רעב ב-5 בפברואר 2023, ולאחר שנמשכה 86 ימים הוא נפטר ב-2 במאי 2023.[55]
  • בשנת 2012 פתח סאמר עיסאווי, ממשוחררי עסקת שליט שנעצר עקב יציאה מהתחום המוניציפלי של ירושלים בניגוד לתנאי שחרורו, בשביתת רעב שנמשכה, לסירוגין, 210 ימים - עד אפריל 2013. בסיומה הגיע העציר, שמצבו הידרדר עד סכנת חיים מיידית, לפשרה עם ממשלת ישראל לפיה יפסיק את שביתת הרעב וישוחרר ממעצרו 8 חודשים אחר כך[56]
  • איימן שרואנה שאף הוא נעצר במעצר מנהלי לאחר שחרורו בעסקת שליט הפסיק שביתת רעב ארוכה בחודש מרץ 2013 בהסכם על פיו הוגלה לרצועת עזה[57]
  • מחמוד אל-סרסק, כדורגלן מעזה שנעצר ב-2009 בדרכו למשחק בג'נין שבת רעב במשך כשלושה חודשים עד ששוחרר ביוני 2012.[58] לטובת שובת הרעב התערב אריק קנטונה ומזכ"ל פיפ"א, ג'וזף בלאטר שפנה בעניינו לאבי לוזון, מזכ"ל ההתאחדות לכדורגל בישראל[59]
  • הנא שלבי, משוחררת עסקת שליט שנעצרה מחדש במעצר מנהלי, שבתה רעב 44 ימים עד להסכם על פיו גורשה לעזה לתקופה של 3 שנים[60]
  • חסן ספדי, תושב שכם, נעצר ביוני 2011 ומעצרו המנהלי חודש פעמיים. בית המשפט הצבאי ובית המשפט העליון דחו את ערעוריו. חסן החל בשביתת רעב פתוחה ב-5 במרץ 2012 במחאה על מעצרו המנהלי וסיים את שביתת הרעב לאחר 71 ימים, בעקבות ההסכם לפיו הוא וארבעה שובתים נוספים ישוחררו בתום תקופת הצו המנהלי שבתוקף. ביוני 2012 חודש צו המעצר המנהלי נגדו בניגוד להסכם. עם חידוש מעצרו המנהלי, חידש ספדי את שביתת הרעב, שלושה שבועות לאחר סיום שביתת הרעב הקודמת ושבת רעב במשך 93 ימים נוספים, עד לשחרורו המובטח ב-30 באוקטובר 2012.[48]
  • ב-2 במאי 2013 הורה בית המשפט הצבאי לערעורים על שחרור מוקדם של שני עצירים מנהליים: ג'עפר עז-אלדין וטארק קעדאן מג'נין ששבתו רעב במשך 90 יום[61]
  • ב-24 באפריל 2014 פתחו כ-80 עצירים מנהליים (מתוך כ-190) בשביתת רעב במחאה על מעצרם.[62] ב-8 במאי 2014 הצטרפו לשביתה כ-25 עצירים מנהליים נוספים וכן וכמה אסירים, בתאריך 11 במאי 2014 נמנו כ-130 שובתים. שירות בתי הסוהר העביר עצירים שובתי רעב מכלא עופר לכלא רמלה שם נכלאו בבידוד, שובתי הרעב בכלא קציעות הועברו לבידוד באוהלים.[63] ב-1 ביוני היו 70 עצורים שובתי רעב מאושפזים בבתי חולים וכ-200 אסירים נוספים שבתו בבתי הסוהר.[64] שביתת הרעב הסתיימה ב-25 ביוני 2014 לאחר ששירות בתי הסוהר הסכים לבטל את הקנסות שהטיל על השובתים ולהחזיר אותם לאגפים שמהם הוצאו.[65] בעקבות שביתת הרעב התקיים דיון ציבורי סביב האפשרות של הזנה בכפייה של שובת הרעב.
  • ב-18 ביוני 2015 פתח מוחמד עלאן בשביתת רעב. כעבור חודשיים התדרדר מצבו הרפואי ובג"ץ הורה להקפיא את מעצרו. כעבור חודש שוחרר מבית החולים, נעצר בצו מנהלי חדש, וחידש את שביתת הרעב.

תמיכה פלסטינית באסירים

עריכה
  ערך מורחב – תשלומי הרשות הפלסטינית למחבלים ולמשפחותיהם

עד שנת 2014 קיבלו האסירים הביטחוניים הפלסטינים הכלואים בישראל תמיכה כספית מהרשות הפלסטינית. בשנת 2013 העבירה הרשות כ-4% מתקציבה לצורך זה.[66] כל אסיר תוגמל בקצבה הנעה בין 1400 ש"ח לחודש לאסיר חדש, ועד 12,000 ש"ח בחודש[67] לאסיר המרצה יותר מ-30 שנה.[68][69] תמיכה זו ספגה ביקורת מצד ישראל שטענה כי מדובר בהסתה נגד ישראל ועידוד הטרור. לדברי זאב אלקין "שכר המחבלים" גבוה פי ארבעה משכר שוטרי הרשות,[70] מה שהופך את האסיר לבעל המשרה הציבורית הנחשקת ביותר לצורך מימון משפחתו.

בשנת 2014 החליטה הממשלה הפלסטינית לבטל את המשרד לענייני אסירים, והקימה במקומו את "הרשות הלאומית לטיפול באסירים ובעצירים", בהתאם לבקשת ישראל וגורמים מערביים שהתנגדו לסיוע כספי לאסירים מתקציב הרשות. רשות זו היא חלק מאש"ף, איננה ממומנת על ידי תורמים בינלאומיים ופועלת באופן עצמאי מממשלת הרשות.[71]

במאי 2019 במסגרת חשיפה של ארגון לביא את הרשימות אותם קיבל במסגרת בקשת חופש מידע עלה מהתשובות כי הרשות הפלסטינית ממנת מדי חודש לכל אסיר תושב הרש"פ בשב"ס 400 שקלים לרכישת מוצרים בחנויות המכר בבתי הכלא.[40]

שחרור אסירים ביטחוניים

עריכה

השב"כ מעורב בקבלת החלטה על קיצור תקופת המאסר של אסירים ביטחוניים, ובדרך כלל אין מקצרים שליש על התנהגות טובה.[72] שחרורם של אסירים ביטחוניים מתבצע בתום תקופת מאסרם או באחד משני מצבים ייחודיים לאסירים אלה: עסקת חילופי שבויים, שבמסגרתה משוחררים אסירים ביטחוניים רבים בתמורה לשחרורם של ישראלים שנפלו בשבי או נחטפו למטרה זו, או מחווה של ישראל לרשות הפלסטינית.

דוגמאות בולטות לעסקאות שחרור אסירים ביטחוניים בישראל:

ועדת שמגר הייתה ועדה ציבורית בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, אשר נתמנתה ביולי 2008 על ידי שר הביטחון אהוד ברק, לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים, חטופים ונעדרים.

התעללות באסירים ביטחוניים

עריכה

במהלך מלחמת חרבות ברזל תועדו עדויות על מקרים רבים של אלימות קשה ובלתי חוקית מצד כוחות הביטחון כלפי עצירים. ביוני 2024 פורסם בהארץ כי 48 עצורים תושבי רצועת עזה מתו מתחילת המלחמה במתקנים צבאיים בישראל שבהם הוחזקו, או בדרך אליהם, בעיקר במחנה שדה תימן ומחנה ענתות. נמסר כי צה"ל מנהל חקירה פלילית נגד חיילים בנוגע למקרים אלה.[73] חקירת מותם של שני עצירים מהרצועה מעלה כי חיילים הכו אותם בדרכם למתקן שדה תימן.[74]

בתחילת אוגוסט 2024 פרסם ארגון "בצלם" עשרות עדויות של עצירים שנכלאו מאז פרוץ המלחמה, כאשר רובם שוחררו בסופו של דבר מבלי שהועמדו לדין.[75] הדו"ח הצביע על "מציאות של עינויים, פגיעות מיניות, אלימות, השפלה, הרעבה ומניעת טיפול רפואי הולם". בנוסף, הדו"ח מנה לפחות 60 מקרי מוות של כלואים פלסטינים מאז פרוץ המלחמה, ביניהם 48 עצורים תושבי עזה שמתו במתקני מעצר של הצבא ועוד 12 שמתו במשמורת שב"ס, חלקם בנסיבות המעלות "חשד כבד להתעללות ולמניעת טיפול רפואי מכוונים". הדו"ח כלל עדויות רבות המתארות פגיעות מיניות, ובהן הכאת איברי מין, שימוש באלות וכלי מתכת כדי להסב כאב באיברי המין, אחיזה באיברי מינם של האסירים, צילום אסירים וביצוע חיפוש על גופם כשהם בעירום מלא. עדויות אחרות בדו"ח כוללות בין היתר תיאורי אלימות שהופעלה באמצעות גז פלפל, רימוני הלם, מקלות, אלות עץ וברזל, טייזר, מכות ואגרופים.[75]

במרץ 2025 דו"ח של האו"ם קבע כי עצירים פלסטינים היו נתונים "באופן שגרתי" להתעללות מינית והטרדה מינית. על פי עדויות, גברים פלסטינים הותקפו מינית ונאנסו על ידי שימוש במכשיר חשמלי לגרימת כוויות בפי הטבעת, והחדרת חפצים לפי הטבעת ולחלחולת. לפחות שני עצירים נזקקו לטיפול רפואי בעקבות אונס. נשים פלסטיניות שהוחזקו במעצר העידו בין היתר על הטרדות מיניות וניסיונות תקיפה מינית, מכות שכוונו אל איבר המין שלהן ומקרים שבהם חיילים נגעו בחזה שלהן וניסו לנשק אותן.[76]

ראו גם

עריכה

לצפייה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כללים ביחס לאסירים ביטחוניים, באתר המוקד להגנת הפרט.
  2. ^ 1 2 אסירים ביטחוניים, באתר המוקד להגנת הפרט, ‏11 במרץ 2025
  3. ^ Man Posing As Journalist Stabs Israeli Soldier, Sky News (באנגלית)
  4. ^ Nic Robertson,Josh Levs, Israeli soldier stabbed at bus stop, CNN, ‏2014-11-10 (באנגלית)
  5. ^ Israeli army kills Palestinian man who tried to stab soldier, Associated Press, ‏2023-02-09 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ Kershner, Isabel (2012-03-09). "Israel: Soldier Is Stabbed and Fires Back". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-02-15.
  7. ^ Beaumont, Peter (2015-04-08). "Palestinian shot dead after stabbing two Israeli soldiers in the West Bank". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-02-15.
  8. ^ מישאל לוי, עופר כסיף: "'גוב האריות'? לא ארג.., באתר כיכר השבת, ‏2022-10-27
  9. ^ שוברים שתיקה - נתניהו צדק. כלומר, נתניהו של 2004, שכתב: "הטרוריסטים בוחרים לתקוף אזרחים חלשים וחסרי מגן: זקנים, נשים וטף — בעצם כל אדם, ובלבד לא חיילים" (מתוך ספרו - ״הטרור - כיצד יוכל המערב לנצח"). אז למה התכוון נתניהו? שמי שמכוון לפגוע בחיילים חמושים ומאומנים הוא לא טרוריסט, אלא, כלשונו של ראש הממשלה - לוחם גרילה. נתניהו צדק - טרור בהגדרתו ובמהותו מופנה נגד אזרחים, לא נגד חיילים. גם אהוד ברק וגם ציפי לבני אמרו את זה בעבר, כל אחד בדרכו. אבל ככל שנוקפות השנים והכיבוש ממשיך, גבולות הצדק וההיגיון מטשטשים, המוסר נשחק, הדמוקרטיה מאבדת את יציבותה והפוליטיקאים את עמוד השדרה. אנחנו התגייסנו לצה"ל כי רצינו להגן על אזרחי ישראל ועל המדינה שאנחנו אוהבים. כמונו, כל מי שהיה לוחם למד על ההבדל בין פגיעה בחיילים לפגיעה באזרחים. כשהתגייסנו ידענו שהחובה שלנו כחיילים היא להיות חומת המגן של אזרחי ישראל, גם במחיר סיכון החיים שלנו. בדיוק בגלל זה, כשמטושטשת ההבחנה בין פגיעה בחיילים לפגיעה באזרחים - נפגעת היכולת שלנו, לוחמי צה"ל, להבדיל בין השניים וגם היכולת שלנו להתמודד עם הטרור. Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו | פייסבוק, באתר www.facebook.com
  10. ^   רוגל אלפר, אלימות נגד חיילים בגדה איננה טרור, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2022
  11. ^   רוגל אלפר, בקרוב אולי לא יהיה אפשר עוד לומר "כיבוש", ואני אלך לכלא, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2022
  12. ^   רוגל אלפר, גם אני פרסמתי דברים ברוח דומה. תזמינו אותי לחקירה, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2022
  13. ^   גדעון לוי, החברות המפוספסת בין אזריה ו"המחבל", באתר הארץ, 8 בינואר 2017
  14. ^   גדעון לוי, הורג החיילת הוא רוצח נתעב?, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2022
  15. ^   ג'קי חורי, ישראל אוסרת על חברת פרלמנט פלסטיני הכלואה בארץ לצאת להלוויית בתה, באתר הארץ, 12 ביולי 2021
  16. ^   גדעון לוי, פאודה באוניברסיטה — עוד ערב נעים של אקשן נחמד, באתר הארץ, 11 במרץ 2018
  17. ^ ח"כ צרצור: טרוריסטים הם "אסירים פוליטיים", באתר ערוץ 7, ‏2014-02-27
  18. ^ גדעון שביב, ישראל משחררת מחבלים; בעולם מדווחים על "אסירים פוליטיים", באתר פרספקטיבה, ‏2013-07-30
  19. ^ יו"ר בל"ד: "רוצחי יהודים? הם אסירי חופש, לעולם לא נקרא להם מחבלים", באתר מעריב אונליין, 7 בפברואר 2021
  20. ^ regthink, המשפט הבין־לאומי והאסירים הפלסטינים בישראל, באתר הפורום לחשיבה אזורית, ‏2022-09-09
  21. ^ נמשכת מגמת החקיקה הפוגענית: הכנסת העבירה תיקון חוק המקל על הצבא להכריז על "לוחמים בלתי חוקיים" המוקד להגנת הפרט, באתר hamoked.org.il
  22. ^ אביעד גליקמן, עתירה: לא להחזיק כלואים פלסטינים בישראל, באתר ynet, 25 במרץ 2009
  23. ^ Report: About 1,000,000 Palestinians arrested since 1948, באתר ארכיון האינטרנט, ‏15 באפריל 2017 (באנגלית)
  24. ^ admin, Israel Arrested One Million Palestinians since 1948: Report - Palestine Chronicle, באתר "Palestine Chronicle", ‏17 באפריל 2017 (באנגלית)
  25. ^ דני רובינשטיין, תסיסה בקרב אסירים בטחוניים, דבר, 30 באוגוסט 1973
  26. ^ השטח הממוצע המוקצה לאסיר בישראל - 2.2 מ"ר, מעריב, 4 בפברואר 1977
  27. ^ עזרא ינוב, 1500 מקומות כליאה נוספים יקלו על הצפיפות בבתי הסוהר, מעריב, 31 בינואר 1983
  28. ^ איתמר ענברי, "שחרור האסירים מחר – בדיחה", באתר nrg‏, 2 בדצמבר 2007
  29. ^ אסירים ביטחוניים בבתי כלא-בישראל דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 18 במאי 2009
  30. ^   נטעאל בנדל, ‏מספר האסירים בישראל בשפל, מספר הכלואים בני 70 ומעלה בשיא, בעיתון מקור ראשון, 7 ביולי 2019
  31. ^ 4512 כלואים "ביטחוניים" מוחזקים בבתי הכלא בישראל, באתר המוקד להגנת הפרט.
  32. ^ Statistics, באתר "אדמיר", ‏6 בספטמבר 2021 (באנגלית)
  33. ^ Israel forces detaining record numbers of Palestinian children without charge, Middle East Monitor, ‏1 במאי 2024 (באנגלית)
  34. ^ שרון רופא-אופיר, אחרי 4 חודשים: מח'ול ייפגש ביחידות עם עו"ד, באתר ynet, 2 בספטמבר 2010
  35. ^ התייחדות אסירים ועצורים, פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.47.00, סעיף 3א
    כללים ביחס לאסירים ביטחוניים - פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 03.02.00, סעיף 4ב
  36. ^ יניב רונן, אסירים ביטחוניים בבתי-כלא בישראל, באתר הכנסת, ‏18 במאי 2009
  37. ^ דנג"ץ 204/13 סעיד צלאח ואחרים נ' שרות בתי הסוהר ואחרים, ניתן ב־14 באפריל 2015
  38. ^ ארדן על האסירים הביטחוניים: "האגפים בכלא יאוחדו, לא תהיה יותר חינגה", באתר ynet, 2 בפברואר 2019
  39. ^ "לא תהיה יותר חינגה"? התנאים של האסירים הביטחוניים בבתי הכלא, באתר ynet, 11 ביוני 2021
  40. ^ 1 2 נעלי נייק וסוכריות: פינוקים למחבלים בכלא, באתר ערוץ 7, 21 במאי 2019
  41. ^   אלישע בן-קימון, החיים הטובים של המחבלים, באתר "ידיעות אחרונות", 22 במאי 2019
  42. ^ http://www.btselem.org/hebrew/statistics/minors_in_custody
  43. ^ https://www.btselem.org/hebrew/gaza_strip/20211227_israel_cutting_some_230_gazan_security_prisoners_off_from_their_families
  44. ^ אתר, ‏דוח הסנגוריה הציבורית: הזנחה, צפיפות ומחנק בבתי הכלא, באתר גלובס, 9 ביולי 2017
  45. ^ Living space per prisoner in prison establishments: CPT standards, באתר מועצת אירופה, ‏15 בדצמבר 2015 (באנגלית)
  46. ^   יהושע בריינר, המדינה אינה משקמת אסירים ביטחוניים - וגם לא רוצה לנסות, באתר הארץ, 1 באפריל 2022
  47. ^ 1 2 3   שרון פולבר, העליון: אסירים ביטחוניים זכאים להיפגש עם מומחים פרטיים לצורך שיקום, באתר הארץ, 19 ביוני 2016
  48. ^ 1 2 3 4 5 רופאים לזכויות אדם, שביתות הרעב של אסירים פלסטינים בבתי הכלא בישראל, מרץ 2013
  49. ^ US Department of State, country reports on human rights practices, עמוד 1003. ועדת חקירה של משרד הפנים קבעה כי המוות נגרם מחדירת מזון לריאות כנראה עקב החדרת צינור ההאכלה לקנה הנשימה במקום לושט
  50. ^ טל ימין-וולבוביץ', מצידי שישבתו עד מוות, אתר nrg, אוגוסט 2004
  51. ^ רן בנימיני, גם השב"ס מנצח, באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 2004
  52. ^ נוסח ההסכם (אנגלית)
  53. ^ ח'דר עדנאן הפסיק את שביתת הרעב לאחר שהמדינה הבטיחה לא להאריך את מעצרו, 23 בפברואר 2012, אתר "בצלם"
  54. ^ אמיר בוחבוט, לאחר 55 ימים של שביתת רעב: חאדר עדנאן ישוחרר ממעצר מנהלי, אתר וואלה, ‏29 ביוני 2015 (ארכיון)
  55. ^ מאיר תורג'מן, שבת רעב במשך 86 ימים: בכיר הג'יהאד האיסלאמי מת בכלא הישראלי, באתר ynet, 2 במאי 2023
  56. ^ ברק רביד, נתניהו אישר את שחרורו של סאמר עיסאווי כדי למנוע התלקחות בגדה, באתר הארץ, 23 באפריל 2013
  57. ^ עמירה הס וגילי כהן, משוחרר שליט שנעצר מחדש יגורש לעזה בהסכמתו, באתר הארץ, 17 במרץ 2013
  58. ^ אבי יששכרוף וג'קי חורי, הכדורגלן הפלסטיני ששובת רעב שלושה חודשים ישוחרר, באתר הארץ, 19 ביוני 2012
  59. ^ מערכת אתר ערוץ הספורט, ‏הלחץ הבינלאומי עבד: מחמוד סרסק שוחרר, באתר ‏מאקו‏, 10 ביולי 2012
  60. ^ ג'קי חורי, העצירה המנהלית מפסיקה לשבות רעב: תגורש לעזה, באתר הארץ, 29 במרץ 2012
  61. ^ אסף גבור, בית המשפט שחרר מהכלא שני עצירים שובתי רעב, אתר nrg, 2 במאי 2013
  62. ^ 80 עצירים מנהליים בבתי כלא ברחבי הארץ הכריזו על שביתת רעב, באתר ynet, 24 באפריל 2014
  63. ^ העצירים המנהליים פתחו בשביתת רעב - אתר בצלם
  64. ^ רענן בן צור ואליאור לוי, שביתת רעב המונית; שב"כ חשף "פקודות מהכלא" יחד עם 70 עצירים מנהליים שאושפזו בבתי חולים, כ-200 אסירים ביטחוניים שובתים רעב להזדהות עם המחאה על מעצרים בלי משפט, באתר ynet, 1 ביוני 2014
  65. ^ הפלסטינים: הסתיימה שביתת הרעב של העצירים המנהליים, באתר ynet, 25 ביוני 2014
  66. ^ כל חודש: הרשות מעבירה 17.5 מ' ש' למחבלים הכלואים בישראל, באתר nrg
  67. ^ חדשות 2, ‏כך מתגמלת הרשות את משפחות הטרור, באתר ‏מאקו‏, 3 בספטמבר 2012
  68. ^ נכון ל-2013 אין אסירים כאלה
  69. ^ רימון מרג'ייה, ותיק האסירים הערבים שוחרר מהכלא בישראל, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2012
  70. ^ שכר המחבלים האסירים גבוה משכר שוטרי הרש"פ
  71. ^ PA Replaces Prisoners Ministry with PLO Body, באתר הג'רוזלם פוסט, ‏2 בספטמבר 2014 (באנגלית)
  72. ^ רענן בן צור, ועדת השחרורים החליטה: פחימה הולכת הביתה, באתר ynet, 3 בינואר 2007
  73. ^   יניב קובוביץ, צה"ל מנהל חקירה פלילית ב-48 מקרי מוות של עזתים במלחמה, רובם היו עצורים, באתר הארץ, 3 ביוני 2024
  74. ^   בר פלג, חקירת מותם של שני עצירים מהרצועה מעלה כי חיילים הכו אותם בדרכם למתקן שדה תימן, באתר הארץ, 28 במאי 2024
  75. ^ 1 2   הגר שיזף, עשרות פלסטינים העידו על אלימות קשה, פגיעות מיניות ומקרי מוות בבתי הכלא הישראליים, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2024
  76. ^   ליזה רוזובסקי ורויטרס, האו"ם: ישראל ביצעה פשעי רצח עם בעזה, שכוללים מניעת ילודה ואלימות מינית, באתר הארץ, 13 במרץ 2025
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אסיר_ביטחוני&oldid=40689728"