פתיחת התפריט הראשי

מרכז פוליטי בישראל

(הופנה מהדף מרכז פוליטי)

המרכז הפוליטי בישראל מציג חלופה פוליטית לגושי הימין והשמאל המסורתיים ומציג השקפות ודיעות המאפיינות את שני המחנות. הוא שואף לאזן בין כלכלה חופשית לסולידריות חברתית ומשלב נציות ביטחונית עם פרגמטיזם מדיני. המרכז שואף לשמור על הרוב היהודי במדינת ישראל לצד סקפטיות ביכולת להגיע להסכם שלום מול הפלסטינים. בנושאים האזרחיים המרכז שואף ליצור פוליטיקה פחות "שבטית" ומקדם בעמדות ליברליות ופלורליסטיות[1].

עד 1977 מפלגות המרכז אופיינו כאנשי העלייה הרביעית, לרוב אמידים ממוצאי אירופאי. שאיפתם העיקרית הייתה שוק חופשי ופרגמטיות מדינית. הקמת ד"ש וחבירת יגאל ידין למנחם בגין הולידה את "המהפך". מפלגת השלטון היחידה בישראל ממחנה המרכז הייתה מפלגת קדימה. המפלגה זכתה לפופולריות בעקבות האכזבה בימין הרך מרעיון של ארץ ישראל השלמה ואכזבה בשמאל הרך מההיתכנות להשיג שלום.

הגדרות למרכז פוליטיעריכה

אפרת קנולר במחקרה על מפלגות המרכז [דרוש מקור] הגדירה את מפלגות המרכז כך: סוג מפלגות שאינן נמנות עם הימין או עם השמאל הפוליטי. מרכז פוליטי בישראל מנסה להיות גורם מאזן בין הימין לבין השמאל, כאשר חלק מהמרכזים נטו ימינה וחלקם שמאלה, וחלקם אף מפולגים בין תומכי הימין לשמאל. כשאנו מגדירים ימין כמול שמאל, אנו עושים זאת על הציר של ממדים ביטחוניים מדיניים וכגורם מאזן בין עמדות אלו נמצאות מפלגות המרכז. במדינת ישראל מפלגות מרכז צומחות ונעלמות במחזוריות.

קיימים שלושה קריטריונים אובייקטיבים, על פי גורדון סמית[דרוש מקור], שמאפיינים את המרכז הפוליטי:

  1. רקע היסטורי של המפלגה.
  2. נכונות המפלגה להצטרף לקואליציה עם הימין או עם השמאל.
  3. עמדה אידאולוגית מרכזית, בין שתי הפלגות הגדולות, בנושא מרכזי העומד על סדר היום הפוליטי.

אפרת קנולר טוענת כי הקריטריון הראשון והשני הם תנאי הכרחי להגדרת מפלגה כמרכז פוליטי בישראל, ואילו הקריטריון השלישי אינו הכרחי.

לפי ינאי[דרוש מקור] על מפלגת מרכז לענות על שני משתנים:

  1. מיקום בין שני כוחות מרכזיים במערכת המפלגתית.
  2. עמדת ביניים אידאולוגית או חתירה ליצירת קונצנזוס או דחיית אידאולוגיות המתנגשות זו בזו.

גוטמן[דרוש מקור] מוסיף וטוען כי מרכז פוליטי הוא המקום שבו מתרכזות עמדות מתונות.

עם זאת ביימה[דרוש מקור] טוען כי אין משמעות למילה מרכז שבהן מפלגות משתמשות, ומפלגות הקוראות לעצמן כך עושות זאת במטרה למשוך קהל בוחרים. בישראל ההבדלים האידאולוגיים בין הימין לשמאל מתמעטים בשל כוונת המפלגות לפנות לקהל רחב יותר, בייחוד הבוחר שבמרכז.

לעיתים אף קרה בישראל שמפלגת מרכז נחשבה ככזו בשל שילוב עמדה ימנית בנושא מרכזי אחד בסדר היום הפוליטי עם עמדה הנחשבת לשמאל בנושא מרכזי אחר בפוליטקה. למשל מפלגת שינוי נחשבה למפלגת מרכז כמשלבת בתוכה רעיונות ימניים של כלכלה חופשית עם רעיונות של הפרדת דת ממדינה המזוהים עם השמאל.

מפלגות מרכז בישראלעריכה

מפלגות כיום:

 
הנהגת כחול לבן, 2019
  1. כחול לבן
    מאחדת שלוש תנועות מרכז: תל"ם - תנועה לאומית ממלכתית, חוסן לישראל ויש עתיד
  2. גשר

מפלגות בעבר:

 
מטה קדימה ובכיריה, 2009
  1. המפלגה הפרוגרסיבית
  2. מפלגת הגמלאים
  3. מפלגת חץ
  4. קדימה
  5. מפלגת המרכז
  6. תל"ם (תנועה להתחדשות ממלכתית)
  7. ל"ע (ליברלים עצמאיים)
  8. ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי)
  9. שינוי
  10. הדרך השלישית
  11. מפלגת יחד
  12. אומץ
  13. עצמאות
  14. כולנו[2]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אפרת קנולר, מפלגות המרכז בישראל, בין הימין לבין השמאל, רסלינג, 2017.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רן בנימיני ואופיר ברק, "אין ימין ואין שמאל": סיפורן של מפלגות המרכז פוליטי-כאן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 31 בינואר 2019
  2. ^ נחשבה כמכרז פוליטי בבחירות לכנסת ה-20, בבחירות לכנסת ה-21 הגדירה עצמה כימין מתון