משה זר
משה זָר (נולד ב-27 בינואר 1937) הוא סוחר קרקעות יהודי המתגורר בקרני שומרון. הקרקעות אותן רכש הביאו להקמת מספר רב של התנחלויות בשומרון ובהן עמנואל, קרני שומרון, ברקן ומעלה שומרון. ב-1985 ישב במאסר ארבעה חודשים לאחר הנחת מטען שנועד לפגוע בראש העיר של שכם, שהיה סייען של אש"ף ומאוחר יותר הוצא בשל כך מחוץ לחוק. מאוחר יותר, בראיון ב-2015 התחרט על פעולתו ואמר כי הלחימה בטרור הערבי היא תפקידה של המדינה. בנו גלעד זר נרצח על ידי מחבלים ערבים סמוך ליישוב קדומים. ב-2021 זכה זר בפרס ירושלים להתיישבות.
לידה |
1938 (בן 86 בערך) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינה | ישראל |
ביוגרפיה
עריכהמשה זר נולד ב-1937 בירושלים לבנימין זר, יליד איראן וצאצא למשפחת אנוסי משהד, ושרה. אביו עלה ברגל מאיראן יחד עם קבוצה קטנה, הם נעצרו על ידי שוטרים בריטיים בלבנון והובלו למאסר במגרש הרוסים בירושלים[1]. בן דודו של אביו, מרדכי זר, שימש כחבר הכנסת מטעם מפא"י. אביו של משה עבד כמכונאי רכב, אך בפרס עבדה המשפחה במשך דורות בעבודות, שכללו שימוש בחוטי זהב. על שם מלאכה זו נקראה המשפחה: 'זַר', שבפרסית פירושו חוטי זהב. בתקופת מלחמת העצמאות, היגרה משפחתו לפנמה, אך שבה כעבור שנה לתל אביב והתגוררה בשכונת מנשייה.
זר למד בבית הספר תחכמוני ובתיכון צייטלין, ובהיותו חניך תנועת בני עקיבא הצטרף לגרעין של שבט "מתנחלים" בתנועה. שימש קומונר בתנועה בסניף תל אביב צפון. באותה תקופה הוציא לאור חוברת שדאות מטעם התנועה. בתחילת 1955 התגייס לנח"ל המוצנח ושירת שירות מלא בצה"ל. הוא לחם במלחמת סיני, והשתתף בקרב המיתלה, בו נפצע קשה מאוד בראשו ואיבד את אחת מעיניו.
מאוחר יותר החלים והצטרף לגרעין "מתנחלים" בקיבוץ בארות יצחק. בשנת 1958 ערך עם חבריו לקיבוץ, יחזקאל דגן (לימים מייסד ויו"ר חברת חישתיל) וד"ר נחום ברוכי (לימים מראשי תנועת הקיבוץ הדתי), מסע רגלי לאורך כל מדינת ישראל, ממטולה ועד אילת (כ-700 קילומטרים ב-22 יום), אשר זכה לכיסוי תקשורתי.[2] בהמשך נשא את יעל, חברת הגרעין, לאשה. בתקופה שבין אירוסיו לנישואיו למד בישיבת מרכז הרב, אצל הרב צבי יהודה קוק. בקיבוץ עסק בהוראת מדעי הטבע, וניהל את החשמלייה ואת חברת הנוער. בשנת 1963 עזב את הקיבוץ, עבר למושב אבן שמואל והחל לעבוד כחשמלאי עצמאי. בהמשך עבר למושב נחלים והתיידד עם הרב משה לוינגר, אשר קירב אותו למפעל ההתנחלויות של גוש אמונים. באותה עת עשה חיל בעיסוקו כחשמלאי וחסך סכומי כסף גדולים.
רכישת קרקעות בשומרון
עריכהלאחר מלחמת יום כיפור, ובעקבות הקמת גוש אמונים וההתנחלויות היהודיות בשטחי יהודה ושומרון, החל גם זר לרכוש אדמות באזור והיה לסוחר קרקעות מוכר מאוד בקרב תושבי האזור היהודים והערבים. לצורך רישום הקרקע בטאבו הקים חברה ירדנית לרכישת קרקעות. בין השנים 1979–1982 רכש אלפי דונמים בשלושים כפרים ערביים. בין נקודות היישוב שנבנו על אדמות שרכש – העיר עמנואל, שכונות ביישובים ברקן, מעלה שומרון, קרני שומרון, חוות גלעד ורמת גלעד. בתקופת עבודתו זו היה לידידו הקרוב של אריאל שרון. הקשר ביניהם נותק עם פרסומה של תוכנית ההתנתקות. בשנת 1983 חדל זר מפעילותו זו, לדבריו, בשל כניסת מתווכים זייפנים לשוק הקרקעות, ובשל ביורוקרטיה ממסדית שמנעה ממנו את סיום רישום הקרקעות והפשרתן לבנייה. כחלק מכך, דרישת המנהל האזרחי הייתה לפרסם בעיתונות הפלסטינית את העסקאות, כולל הקרקעות, שמות המוכרים והקונים. דבר זה העמיד בסכנת חיים את המוכרים הערבים, שקיבלו איומים שלא למכור קרקעות ליהודים.
ב-1983 ניצל מהתנקשות בחייו כאשר בעל קרקעות ערבי עמו סחר הכה אותו בגרזן בפניו ובגרונו, ירה בו ופצעו קשה.[3] זר אושפז לתקופה ארוכה, אך שב והחלים.
המחתרת היהודית
עריכהזר היה נהג החוליה שהניחה ב-1980 את מטען החבלה שגרם לקטיעת רגליו של בסאם א-שכעה, ראש עיריית שכם, במסגרת פעילות המחתרת היהודית. ב-1985 הורשע על מעשה זה בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של גרימת חבלה חמורה וחברות בארגון טרור. הוא נדון לשלוש שנות מאסר, מתוכם ריצה 4 חודשי מאסר בפועל, לאור נכותו וחוות דעת רפואיות לפיה מצבו אינו מאפשר את שהותו בבית סוהר.[4]
בראיון שמסר בדצמבר 2015 אמר זר: ”אני בוגר המחתרת היהודית, נתפסתי, הודאתי ושילמתי את המחיר. מאותו הרגע שנתפסתי, ידעתי שאני מתחרט על מה שעשיתי והיום אני חושב שהמחתרת היהודית לא עשתה נכון, זאת צריכה להיות עבודה של המדינה, של הממשלה, של הכנסת ושל השלטון. ...מבקש להעביר מסר לנערי הגבעות ולפיו הדרך היחידה "לפגוע" בערבים, לא במובן הפיזי כמובן, היא באמצעות בניית בתים בארץ ישראל. "אני מתנגד לתג מחיר, לא להכות ערבים, לא לשבור חלונות, לא לעקור עצים. תג המחיר לא עוזר לנו, רק מפריע ומקלקל.”[5]
פרסים והוקרה
עריכהבשנת ה'תשע"ז זכה בתואר איש השנה של העיתון בשבע.[6]
בשנת 2021 זכה זר בפרס ירושלים להתיישבות.[7]
עסקי הקרקעות ומשפטים
עריכהמשה זר רכש קרקעות בהיקף של כ-7,000 דונם, בעיקר בין השנים 1979-1982. לטענתו, חלק מהקרקעות נאלץ לרכוש פעמיים במחיר מלא לאור ביטול המכירה על ידי המינהל האזרחי שפעל למנוע רכש אדמות ביהודה ושומרון על ידי יהודים[8].
בין 1983 עד 1989 נחקר זר ביחידה לחקירת פשעים חמורים של משטרת פתח תקווה בעקבות טענות ערבים על זיוף עסקאות רכישת קרקעות. בסיום החקירות קציני יח"פ עמדו לכבודו ואמרו: נכנסת כרב־נוכלים ויצאת איש ישר, בלי תלונה אחת על חשדות לזיופים או פלישות.
זר ובני משפחתו הגישו תביעת פיצויים נגד שני המחבלים שרצחו את בנו, גלעד זר, ונגד הרשות הפלסטינית ואחדים מבכיריה, ובהם יאסר ערפאת ומוחמד דחלאן. בית המשפט דחה את התביעה.[9]
ב-2008 תיאר העיתונאי ופעיל השמאל גדעון ספירו את זר במילים "מגדולי שודדי הקרקעות בשטחים הכבושים". זר תבע את ספירו בתביעת דיבה, וזה השיב כי מדובר במטאפורה. ב-2011 דחתה שופטת בית משפט השלום בתל אביב שושנה אלמגור את תביעת הדיבה בנימוק שלספירו עומדת הגנת תום הלב וכי דבריו לא נועדו להשמיץ אלא לעורר שאלה באשר להתנהגותו של זר.[10]
בינואר, 2009, פסק בית משפט השלום בתל אביב לטובת משה זר ובנו, איתי זר, בתביעת דיבה כנגד עיתון "מעריב" וחייב את העיתון בתשלום פיצוי בסך 40,000 ש"ח. תביעת הדיבה נסובה סביב כתבה שפורסמה ב"מעריב" ב-2005 ובה נטען כי משפחת זר הנהיגה קבוצה מהמאחז "חוות גלעד", שנערכה להתמודדות מול כוחות הביטחון שבאו לפנותם ולצורך כך הכינה שמן רותח וחומרי הדברה כדי לפגוע בהם. בפסק הדין מתח השופט ביקורת קשה על עיתון "מעריב", על תוכן הכתבה ועל הפגיעה בבני משפחת זר.[11]
חיים אישיים
עריכהבשנת 1978, עבר זר עם בני משפחתו להתגורר בקרוואנים בקרני שומרון. בראשית שנות ה-80 רכש שטח של תשעה דונמים סמוך ליישוב קרני שומרון, על שרידי מערכות ביצורים ירדניות ומערות קבורה קדומות. השטח מוקף בשדות מוקשים ירדנים. בלב האתר, על גבעה הנישאת למרחק, הקים בשנת 1982 מבנה מגורים בן ארבע קומות בו הוא מתגורר,[12] המכונה "מצפה צבאים"[13] ומאוחר יותר הקים לידו גן אירועים.
למשה וליעל זר שמונה ילדים, כולם מתגוררים בהתנחלויות ופעילים בולטים בקרב מתיישבי יהודה ושומרון. בנו גלעד נרצח ב-2001 מירי מחבלים בעת מילוי תפקידו כקב"ט מועצה אזורית שומרון; בנו הרב יונדב משמש כר"מ בישיבת הר ברכה ונשוי לעתיה זר, בתו של הרב משה לוינגר; ביתו ענת, פעילה ביישוב היהודי בחברון, וביתו שלומית הייתה פעילה גם כן, עד שעברה דירה ליישוב בשומרון; וחתנו ההיסטוריון גרשון בר כוכבא ניהל והיה ממקימי מדרשת חברון.
לאחר רצח בנו גלעד רכש זר את השטח עליו נבנתה חוות גלעד, אליו עבר להתגורר בנו איתי ומשפחתו, והיום מתגוררות במקום כ-50 משפחות נוספות ופועלת בו ישיבת "שירו למלך".
קישורים חיצוניים
עריכה- חדשות נענע, משה זר מחוות גלעד: נתפנה מהמקום מרצוננו, באתר nana10, 16 באוקטובר 2002
- יצחק דנון, משה זר ודניאלה וייס הגישו תביעת דיבה נגד "מעריב", באתר גלובס, 25 בספטמבר 2006
- יגאל מוסקו, אדון השומרון, באתר מאקו, 14 בדצמבר 2007
- חיים לוינסון, נדחתה תביעתו של משה זר על נזקים שנגרמו לו בפינוי חוות גלעד, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2009
- משה זר: המדינה השתלטה על קרקעותיי, באתר ערוץ 7, 10 בנובמבר 2010
- משה זר הפסיד בתביעה לגדעון ספירו, באתר ערוץ 7, 11 באוקטובר 2011
- משה זר: שר הביטחון רימה אותנו, באתר ערוץ 7, 13 בדצמבר 2011
- שלום ירושלמי, "אקים עוד יישובים לזכרו של בני גלעד", באתר nrg, 16 בדצמבר 2011
- משה זר: על שר הביטחון לאשר את בית השלום, באתר ערוץ 7, 19 בספטמבר 2012
- משה זר- לגבורות. טו בשבט תשעז, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 29:48)
- יוסף ארנפלד, בעל הבית, באתר ערוץ 7, 11 במרץ 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ https://www.inn.co.il/news/470634
- ^ ג. שטרטמן, שלשה צעירים יוצאים ל"צעדה פרטית", מעריב, 13 בנובמבר 1958; חיים פיקרש, שלושה שהלכו ממטולה, הצופה, 2 בינואר 1959; אלישיב רייכנר, כבשנו את ירושלים אבל בלי שופרות, בעיתון מקור ראשון, 16 באוגוסט 2020
- ^ החשוד בתקיפת משה זר הודה באשמה, דבר, 27 במרץ 1983
- ^ גיל יודילביץ, נאשם המחתרת משה זר אושפז - יעבור ניתוח, מעריב, 26 ביולי 1984; אבינועם בר-יוסף, שוחרר משה זר, מנאשמי המחתרת, מעריב, 10 בספטמבר 1984
- ^ "מתחרט על פעולותיי במחתרת היהודית", בני טוקר, "ט בטבת תשע"ו, 31/12/15, באתר ערוץ 7.
- ^ עדו בן פורת, אמרתי לאריק שרון: "אל תפריע לי, באתר ערוץ 7, 17 בספטמבר 2017
- ^ בעל הבית, באתר ערוץ 7, 11 במרץ 2021
- ^ https://m.news1.co.il/Archive/0024-d-67483-00.html?AfterBan=1
- ^ אורן פרסיקו, אין צורך בתואר בסטטיסטיקה, באתר העין השביעית, 9 בספטמבר 2013
- ^ עוזי ברוך, משה זר הפסיד בתביעה לגדעון ספירו, באתר ערוץ 7, 11 באוקטובר 2011
- ^ כתב מקור ראשון,אורי פז, "מעריב" יפצה ב-40,000 שקל על הכתבה השקרית "מחכים לחיילים עם שמן רותח", באתר פאזל, 2009-01-30, כתבה ב"מקור ראשון", 30 בינואר 2009,"מעריב" יפצה ב-40,000 שקל על הכתבה השקרית "מחכים לחיילים עם שמן רותח"
- ^ לאה ענבל,, כותרת ראשית, 20 ביוני 1984
- ^ שלום ירושלמי, "אקים עוד יישובים לזכרו של בני גלעד", באתר nrg, 16 בדצמבר 2011