משתמש:Rafa1478/בקעת באר שבע תיקון
תרבות באר שבע עריכה
התקופה הכלקוליתית עריכה
ההיסטוריה בבקעת באר שבע מתחילה כמעט כמו בכל המקרים, בעיר המרכזית- באר שבע. פרק ההיסטוריה מתחיל בתקופה הכלקוליתית באלף הרביעי לפנה"ס בקירוב. למרות שהעיר באר שבע עדיין לא הוקמה, היישובים הכלקוליתיים של בקעת באר שבע הוקמו על שטחיה העתידיים. באזור תל באר שבע נמצאו ממצאים מעטים מהתקופה הכלקוליתית שעד כה לא נחקרו בצורה ראויה. בנוסף באזור העיר באר שבע על גדותיו של נחל באר שבע הוקמו שלושה יישובים כלקוליתיים שהיו חלק מתרבות פורחת וייחודית הקרויה "תרבות באר שבע". שלושת האתרים (חורבת צפדי, ביר אבו מטר וחורבת בתר) היו מגורים תת-קרקעיים של אוכלוסייה בעלת תרבות משותפת שמקורה ועתידה אינם ידועים לחוקרים. האתרים חורבת צפדי וביר אבו מטר התגלו על ידי הארכיאולוגים דוד אלון וצ' עופר בשנת 1950 ונחפרו על ידי משלחת הצרפתית לארכיאולוגיה בישראל בראשות ז'אן פרו בשנים 1951-1960. האתר חורבת בתר או בשמו השני- נווה נוי נחפר מאוחר יותר בשנת 1982 בראשות איריס אלדר וי' אומגרטן מטעם האגודה לסקר ארכיאולוגי. למרות ששלושת היישובים הכלקוליתיים הללו הם בעלי אופי קבוע ישנם סימנים ברורים לעזיבה מתוכננת של האוכלוסייה במקום (למשל: כלים וחפצים הונחו בצרורות ופתח החדרים נחסם באבן)[1].
התרבות הופיעה בבקעת באר שבע בערך בשנת 3800 לפנה"ס ונעלמה בערך בשנת 3000 לפנה"ס[2]. התוצאות של הבדיקות אינן מוחלטות מכיוון שיש אפשרות של טעות של 350 שנים קדימה ואחורה. בכל זאת ניתן להגיד בוודאות כי התרבות המדוברת התקיימה באלף הרביעי לפנה"ס. לפי ההערכות, אוכלוסיית כל אחת מהחורבות לא מנתה יותר מ-200 תושבים. למרות הבדלים קטנים בין החורבות ניתן להבחין בכולם בארבעה שלבי התיישבות וניתן לראות שכל נטישה של השלב ההתיישבותי לא מלווה כלל בשריפה או הרס.
בשלב הראשון נחפרו אולמות תת קרקעיים ששימשו בעיקר לשינה ואחסון, בשלב השני נחפרו גם מגורים תת קרקעיים אך בצורה אחרת. בשלב הראשון נחפר אולם גדול ובשלב השני נחפרו תאים שמחוברים על ידי תעלות נמוכות ושהעלייה אל הקרקע היא דרך פיר אנכי. בתוך תאים ואולמות אלו נחפרו בורות קטנים ששימשו לאיחסון חפצים. התושבים של התרבות שהיו נוודים למחצה היו יוצאים לנדידות לפי עונות ושומרים את חפציהם העודפים בבורות אלו ומכסים אותם בסדר ובצורה מתוכננת. באחת הנדידות לא חזרו התושבים והתלים היו שוממים לזמן מה. לאחר תקופה מסוימת חזרו תושבי תרבות באר שבע למקומם אך וויתרו על שיטת המערות שבה היו משתמשים. בשלב שלישי זה בנו התושבים את בתיהם על השקעים שנוצרו מהתמוטטות מערותיהם ובלשב הרביעי והאחרון נבנו גם בתים על הקרקע אך בצורה יותר משוכללת. תושבי תרבות באר שבע נהגו לסחור אם רבים משכניהם במזרח התיכון, כמו לדוגמה תושבי רמת הגולן (כלי בזלת אשר נמצאו באתרים מעידים על מסחר שכזה). תושבי התרבות עסקו בעיקר במשק המרעה ותפריט המזון שלהם היה מורכב בעיקר מבשר צבאים.
השלב הראשון מאופיין בחפירת אולמות תת-קרקעיים. הכניסה לאולמות הייתה דרך חצר, שנמצאה בשקע שבמדרון הגבעה. האולמות שימשו כנראה בעיקר לשינה ואחסון. מלאכת הבית נעשתה בחצר הכניסה כפי שמעידים מוקדי התנורים ומתקני האגירה שנתגלו בחצרות אלו. מתחת לרצפות האולם נתגלו בורת חפורים, דמויי פעמון ששימשו לאיחסון. מבנים אלו לא היו עמידים לאורך זמן בשל גודלם ובשל פריכותם של אדמת הלס ועד מהרה הם התמוטטו עד שננטשו לגמרי.
בשלב השני התושבים חפרו תאי מגורים תת-קרקעיים כמו פעם אך בצורה אחרת. לא היה זה אולם אחד גדול שנחפר אלא מספר תאי מגורים קטנים שצורתם בנויה בצורת כיפה וביניהם מחברות תעלות תת-קרקעיות נמוכות שהמעבר ביניהם הצריך התכופפות. כל מערכת המגורים הייתה מחוברת לקרקע למעלה בעזרת פירים אנכיים שבהם נקדחו מדרגות להקלת הירידה לתאים. גם במגורים תת-קרקעיים אלו נחפרו בורות ששימשו לאיחסון בו שמרו התושבים את החפצים העודפים שלהם כאשר היו עוזבים את המערות, כנראה בצורה עונתית. באחת הנדידות לא חזרו התושבים וכלים רבים נשארו בבורות.
לאחר תקופה מסוימת חזרו תושבי תרבות באר שבע למקומם אך וויתרו על שיטת המערות שבה היו משתמשים. כעת בנו התושבים את בתיהם על השקעים שנוצרו על פני התלוליות כתוצאה מהתמוטטות מערותיהם העתיקות. הבתים נבנו בצורה עגולה מנדבך אחד של חלוקי נחל ששימש יסוד ועליו קיר העשוי מאדמה מהודקת בקירות הטיט של הבתים נתגלו ארבע גומחות מרובעות שנקבעו בקצה העליון של הקיר כנראה על מנת שישמשו כמשען לקורות העץ שהיוו את הגג בצורת פירמידה. בנוסף, התקרה כוסתה בעפר כבוש. השלב האחרון והרביעי היה מאופיין גם כמו קודמו בבניית בתים על הקרקע בצורת מלבן. בסיס קירות הבית היה עשוי חלוקי נחל ועליו הונחו לבנים לא שרופות. הגג היה מונח בצורה אופקית. בחורבת בתר נמצאה צורת התיישבות שונה במקצת שמאופיינת גם במגורים תת-קרקעיים ונטישות עונתיות. בסך הכל שלושת האתרים די זהים.
בבורות שחפרו ביישובים נמצאו כלים רבים שאותם יצרו התושבים. בין השאר: קעריות חרס, מחצבה (למלאכת עיבוד החלב) אשר מעידה של קיום משק המרעה באזור וכלי בזלת ונחושת אשר עובדו במקום ומצביעות על קיומו של מסחר כלשהו בין תושבי תרבות באר שבע לצפון (בעיקר רמת הגולן בה נפוץ סלע הבזלת). ממצאים נוספים הם כלי שנהב שנמצאו רק בחורבת צפדי כמו: כלי מלאכה וצלמיות בדמויות גבר, אישה ובעלי חיים. תרבות באר שבע התבססה בעיקר על חקלאות ומשק צאן ושאבה מים מבארות שנחפרו בשפת הנחל. משרידי המזון ניתן להבחין בשימוש בחיטה, שעורה וקטניות, שלושה ממצאים המעידים על קיומה של חברה חקלאית די מפותחת. הימצאותם של עצמות בעלי חיים מלמדים על גידול צאן ששימש לאספקת בשר, חלב ומוצריו. כנראה, בשר הצבאים היה פריט נוסף בתפריט התרבות. על קשרי המסחר של התרבות ניתן ללמוד מהימצאות סלעי הבזלת, הנחושת ושנהב הפילים (שכמובן לא נמצאים באזור הבקעה), שיטת הבנייה התת-קרקעית והאומנות המיוחדת יכולים להצביע על קשרי תרבות עם צפון ארץ ישראל ומצרים.
גם בתל שבע נמצאו ממצאים כלקוליתיים, אם כי לא רבים. בתל נמצאו חרסים בודדים ומספר בורות שכנראה שימשו למגורים, אולי הייתה זאת השפעה של תרבות באר שבע ואולי הייתה בעצם אותה תרבות. תרבות באר שבע ואיתה כל ההתיישבות בבקעה בתקופה הכלקוליתית נעלמה כלא הייתה בסוף האלף הרביעי לפנה"ס. גם בתקופת הברונזה לא התקיימו שום יישובי קבע ולא נמצאו שום עדויות ארכיאולוגיות להתיישבות בבקעה, למרות שסיפורי התנ"ך טוענים כי אברהם אבינו התיישב בבקעה בתקופת הברונזה התיכונה (סביר להניח של אמורים להימצא ממצאים מתקופה אברהם אבינו שהרי הוא היה נווד ולא הקים מבנים וערים כלשהם). בנוסף, ידוע כי כשיהושע בן נון כבש את הבקעה בתקופת הברונזה הוא לא פגש בעיר כלשהי ובהתיישבות שנאלץ להילחם בה[3].
היסטוריה של באר שבע עריכה
כל הסיבות הללו הובילו לבנייתה של העיר באר שבע על חורבותיה מחדש, כאשר בתיה נבנו בעזרת סלעי הבתים הביזאנטים הקדומים ובעזרת סלעי משקע שנחצבו מצפון לעיר. העיר נבנתה בצורת שתי וערב, כאשר השטח מחולק לריבועים בעזרת רחובות מקבילים והרחוב הראשי עובר באמצע, מתחיל בבניין הסראייה ונגמר בסמוך לגדת נחל באר שבע[4]. העיר שהוקמה בשנת 1900 ונבנתה בהדרגה עד שנת 1912 כללה בתוכה מסגד, בניין בית ספר לתושבים הבדואים, בניין הסראייה, טחנת קמח, מסילת רכבת ועוד... בשנת 1912 מספר התושבים בעיר היה כאלף אנשים, רובם המוחלט היה ערבים מתנחלים בעיקר מעזה וחברון, חלקם היו בדואים שהתיישבו בעיר בעידוד השלטון (למרות זאת בעיר התיישבו רק הש'יחים והבדואים הבכירים, הבדואים הפשוטים העדיפו להמשיך בחייהם כנוודים), חלק קטן מהם היה נוצרי (קהילה קטנה שכנסייתה עומדת עד היום) ורק כעשרה מהם היו יהודים[5]. בשנים אלו הנכס היחיד שהיה לשני המשפחות היהודיות בכל רחבי הבקעה הוא דונאם אחד ובו נבנתה טחנת הקמח של באר שבע[6]. למרות הידיעה כי בקעת באר שבע ומי התהום שלה יכולים להוות תשתית נוחה מאוד להתיישבות, הציונות לא הפנתה את מחשבותיה עד כה לבקעת באר שבע.
במהלך ההכנות למלחמת העולם הראשונה שפרצה ב-1914 העיר באר שבע בראשות חג' עלי אל עטאונה נהפכה למקום פעיל ששימש את הצבא הטורקי ובמקום הוצבו גנרטורים על מנת להפעיל חשמל, נבנו בתים נוספים למטרות כמו ביצורים ובתי חולים ואף מקורות התעסוקה התרחבו בעקבות ההכנות למלחמה זאת. התרחבות מקורות התעסוקה הובילו לזרימתם של יהודים לעיר שבתקופה זו מספרם כבר מנה יותר ממאה אנשים שבנו בית כנסת ומסעדה כשרה[7].
על העיר שלט מייסודה עד תאריך תחילת המנדט החג' עלי אל-עטאונה, לאחר מכן שלט שייח' חמיד אל צופי רק שנה אחת. מסוף שנת 1922 ראש העיר באר שבע היה אחד הבדואים המשפיעים ביותר בנגב הוא השייח' פריח אבו מדין, ראש שבט החנג'ארה. לאחר סוף כהונתו ב-1924 כיהנו אחד אחרי השני כראשי עיר האנשים הבאים: חג' חוסיין אבו כף, אבו עאטף, תאג' אל דין שעת', שפיק מושתהא[8] .
במטוס שהוטס על ידי פנחס בן פורת ישב מפקד יחידת הפלמ"ח בבית אשל- אלי אביבי. אלי אביבי אילתר מקלע ובעזרת הפעולה האווירית והשלכת רימונים הצליח לבלום את המתקפה. בשנים 1948- 1950 בהם מיכאל הנגבי היה המושל הצבאי של באר שבע הוא דאג לאכלוס העיר העתיקה ביוצאי צבא ועולים חדשים. בשנתיים בהם משל הנגבי בבאר שבע הפך בית החולים הדסה לבית חולים אזרחי והעיר חוברה לחשמל[9].
באותו זמן עתידה של העיר באר שבע היה לוט בערפל, החיילים שהתיישבו בבאר שבע ציפו שהעיר תיושב על ידי גלים רבים של עליות ותהווה מרכז כלכלי ומסחרי לנגב כולו אך לצערם הממשלה הישראלית לא התייחסה לנושא זה. לאחר לחץ כבד על הממשלה, ב-26 בפברואר 1950 נערכה ישיבה חגיגית ראשונה של עיריית באר שבע בראשות דוד טוביהו, ראש העיר החדש. שטח העיר הורחב ל-25,600 דונם, הוקמה שכונת דרום בצמוד לעיר העתיקה מדרום מערב ו-6500 עולים חדשים ממרוקו וטוניס הגיעו על מנת ליישב את השכונה. אגף התכנון בירושלים תכנן את העיר בצורת עיר גנים, שעל פי מפת התכנון של אריה שרון (האדריכל הראשי שתכנן את העיר) תכלול את העיר העתיקה ושכונת דרום בדרום העיר בנוסף לחמש שכונות חדשות, מרכז מסחרי, אזור תעשייה ואזורי ירק וצמחייה ביניהם. העיר באר שבע תוכננה להכיל בבתיה 55,000 עולים חדשים. ב-31 בדצמבר 1950 הונחה אבן הפינה לשכונה א' שבנייתה החלה בשנת 1951. השכונה נבנתה בצורת עיר גנים כקילומטר צפונה לעיר העתיקה ואכלסה עולים חדשים. את שכונה ג' התחילו לבנות בשנת 1953 והשכונה אכלסה עולים חדשים. באותה שנה הוקמה מדרום לנחל באר שבע שכונת משק עזר (כיום-נווה נוי), שיכון יחיד במינו שבנייתו לא תוכננה בתחילה, שהרי לא תוכננה התפשטות העיר באר שבע מדרום לנחל באר שבע. השכונה נבנתה ממערב לחורבת בטר. גם שכונה זאת הוקמה בשיטת עיר גנים ובה משקים ביתיים. במשקים אלו התיישבו עולים חדשים ועם השנים השכונה התרחבה עוד לכיוון מערב. בשנת 1956 הוקמה שכונה ב' שקיבלה רמת שירותים גבוהה יותר משאר שכונות העיר ובכך נחשבה לשכונה עדיפה על שאר השכונות, השכונה אכלסה עולים חדשים.
שכונה ד, הצפונית שבין השכונות החילה להיבנות בשנת 1957. שכונה ד' היא שכונה מאוד גדולה שמחולקת לשלושה אזורים: דרום, צפון ומזרח. בגלל שהשכונה גבלה במוסדות חשובים כמו בית החולים והאוניברסיטה, שטחיה הדרומיים והמזרחיים קיבלו רמת שירותים גבוהה אך החלק הצפוני של השכונה נשאר חלק לא מטופח, שכונת מצוקה, השכונה אכלסה עולים חדשים. בשכונה נבנו שני מרכזים מסחריים והם מרכז אורן ומרכז גילת. בנוסף למרכזים אלו בנתה המדינה מרכז מסחרי מצפון מזרח לעיר העתיקה ומרכז תעשייתי בעמק שרה. לדאוונם של אדרכילי העיר, כבר בימיה הראשונים של העיר דווקא העיר העתיקה היא זאת שמשכה אליה מוכרים וסוחרים שבנו בבתיה העתיקים חנויות מסחר. כך העיר העתיקה של באר שבע נהייתה המרכז המסחרי המרוויח ביותר בין המרכזים בעיר, אך לא הרשמי והגדול שביניהם. בשנת 1960 החלה בנייתה של שכונה ה', שכונה שונה, שמותאמת לתנאי המדבר, שכונה שנתפסה כשכונת יוקרה ומאז בנייתה התיישבו בה אנשי מעמד בינוני וגבוה. במקביל להתפתחות השכונות בעיר, באוקטובר 1959 הוקם בית החולים סורוקה על שם משה סורוקה בין שכונה ד' לשכונה ג'. בית חולים זה היווה מרכז רפואי לנגב כולו באותם זמנים[10]. בנוסף, בשנת 1969 הוקמה אוניברסיטת הנגב ליד שכונה ד' ובשנת 1974 לאחר מותו של בן-גוריון, שונה שמה של האוניברסיטה ל- "אוניברסיטת בן-גוריון בנגב". בשנות השבעים והשמונים כשאדריכלי באר שבע היו בטוחים כבר ששיטת בניית עיר הגנים איננה מתאימה לנגב וכששש שכונות מגורים הוקמו כבר, כל אחד בשיטת בנייה משתנה, התחילו להיבנות שכונות חדשות ומודרניות במערב העיר. בשנות השבעים החלה בנייתה של שכונה ו' שאכלסה עולים חדשים רבים (גם מעמד נמוך מאוד) בנוסף בשכונה זו נמצא השיכון החרדי היחיד בבאר שבע. בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים החלו להיבנות שכונות ט' ו- י"א במערב העיר שאכלסו עולים חדשים רבים. בשנת 1983 בזמן שמושב ראש העיר באר שבע מתחלף בין דוד טוביהו (1950- 1961), זאב זריזי (1961- 1963), מתתיהו אדלר (1963) ואליהו נאווי (1963- 1986) העיר הדרומית גדלה ושימשה מרכז כלכלי, רפואי ואקדמאי לכל תושבי הנגב וגם מהווה בית ל- 110,800 אנשים[11][12].
העיר באר שבע המשיכה להתפתח כאשר בסוף שנות השמונים התחילה האצת בנייה נוספת של פיתוח שכונות והקמת שכונות חדשות. ההאצה החלה בפיתוח והרחבת שכונות ט' ו-י"א והמשיכה בהקמתם של של שכונת נאות לון ושכונת רמות. שכונת נאות לון בימיה הראשונים הייתה נחשבת לשכונת הפאר של העיר. שכונת רמות שנבנתה מצפון לשכונה ד' היא השכונה הראשונה של העיר באר שבע שנבנתה מחוץ לתחומי בקעת באר שבע. רמות נבנתה על מורדותיה של שפלת יהודה ועל אזור השפלה עצמה, מסביב לכתף באר שבע ומדרום לגבעות להב. שכונת רמות היא השכונה היוקרתית ביותר בבאר שבע. עם העלייה המסיבית של יהודי ברית המועצות לשעבר, העיר באר שבע הייתה חייבת לבנות שכונות שלמות על מנת לשכן את העולים החדשים. בזמן שהעולים החדשים שכונו בקראוונים באזור ריק של העיר מדרום לנווה נוי[13], המשיכה הבנייה של שכונת נאות לון, התפתחה בנייה מסיבית בשכונת רמות ובנו שכונות חדשות והן: נווה זאב/חצרים, נחל בקע ונחל עשן, כולן באזורים רחוקים של העיר. שכונת רמות התרחבה עד כדי חלוקתה לשלוש תת-שכונות (רמות א', רמות האוניברסיטה ורמות אביב). בשכונת נווה זאב, שבננתה בתחילת שנות התשעים, כמו בשכונות רמות ונאות לון גרה אוכלוסייה מבוססת ממעמד בינוי עד גבוה. השכונה שממשיכה להיבנות עד היום החלה להיבנות על מנת לשכן את העולים החדשים בשנות התשעים. גם שכונת נחל עשן שנבנתה על מנת לשכן את העולים בחדשים בשנות התשעים, שכונה יוקרתית נוספת. השכונה הכי חדשה שנבנתה בעיר היא גם הכי דרומית, שכונת נחל בקע שביסודה נבנתה כאתר מגורים זמני (הגדול בסוגו) ולאחר שנים מספר הוכרזה כשכונת מגורים. בשכונה התיישבו בעיקר יוצאי קהילת הקווקזים שהגיעה גם היא מברית המועצות לשעבר[14].
ראשי הערים של באר שבע בתקופה זו היו משה זילברמן (1986- 1989) שבתקופתו התחילו ניצני תנופת הבנייה ויעקב טרנר (1998- 2008)[15], מפכ"ל משטרת ישראל לשעבר שבימיו שוכנו כל עולי ברית המועצות לשעבר. בעקבות עלייה מסיבית זו עלה מספר התושבים בעיר באר שבע עד לכמעט 190,000 תושבים ושטח היישוב גדל כמעט פי שתיים. לאחר קליטת העלייה המשיכה העיר בתאוצת בנייה בשכונת חדשה נוספת, נבנתה שכונת נאות אילן על גבעה בדרום הבקעה ושכונה זו תפסה את התואר "השכונה היוקרתית ביותר של באר שבע" (ביחד עם רמות ונווה זאב)[16]. בשנת 2008 כאשר נבחר רוביק דנילוביץ' לכהן כראש עיריית באר שבע{{הערה|על בחירתו של רוביק דנילוביץ' לראש עיריית באר שבע ראו [[http://news.walla.co.il/?w=/1/1376445 כתבה]] באתר וואלה!}} הוא קידם יוזמות בנייה רחבות, החל מהרחבת השכונה נווה זאב, הרחבת השכונה נחל עשן ובניית רמות החדשה, השיכון הצפוני ביותר בעיר. רוביק דנילוביץ' גם פיתח את העיר בהרבה אופנים, בנה קניונים ומרכזי קניות, הקים מזרקות רבות והתחיל את פרויקט פארק נחל באר שבע, פארק שמשתרע על שטח של כ-5,200 דונם, לאורך נחל באר שבע בזרימתו בתחומי העיר, פרויקט שמושקע ב-400 מיליון שקלים[17]. נכון לשנת 2011 בעיר באר שבע מתגוררים 205,588 תושבים (פי כ-1000 מיום הקמתה על ידי הטורקים[18] ופי כ-40 מיום יישובה על ידי יהודים) ושטח השיפוט שלה גדל פי כ-8 מהכרזתה כעיר במדינת ישראל[19]. בימיו של רוביק דנילוביץ' העיר באר שבע נהייתה יותר מתמיד מרכז ובירת הנגב בכל התחומים, בדיוק כמו בחזונו של דוד בן-גוריון, חלוץ הנגב[20]. אירוע מיוחד שהיה בשנת 2008, הוא מבצע עופרת יצוקה, כאשר במהלכו נורו רקטות מרצועת עזה אל רחבי בקעת באר שבע, לראשונה בהיסטוריה[21].
הערות שוליים עריכה
- ^ עד היום החוקרים עדיין לא יודעים מדוע עזבו בני התרבות את מוקמם בפתאומיות בסוף האלף הרביעי לפנה"ס.ישנה השערה מסוימת הטוענת כי היעלמות התרבות בשלב האחרון נגרמה מהתערערות מצב הביטחון בארץ ישראל בסוף האלף הרביעי לפנה"ס. הרבה מהישובים שהוקמו באותה תקופה בדיוק, הוקמו באזורים הקלים להגנה, כמו השפלה.
- ^ ראו ספר מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא (יחידות 1 2 3) מאת אמנון בן תור עופר בר יוסף ורבקה גונן כותרת תאריכים שהתקבלו מבדיקות פחמן 14 בעמוד 121
- ^ על בקעת באר שבע בתקופה הכלקוליתית ראו: מאמר תרבות באר שבע הכלקוליתי- מבוא באתר רשות העתיקות, סיקור חפירות התקופה הכלקוליתית בתל באר שבע ומאמר עיתונאי ישן על תרבות באר שבע מארכיון ActivePaper. על תרבות באר שבע בתקופה הכלקוליתית ראו ספר באר שבע כותרת התקופה הכלקוליתית, הכנענית והישראלית (עמודים 27- 30) מאת יהודה גרדוס ואליהו שטרן והאנצקולופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל כותרות באר שבע- היישובים הכלקוליתיים וכותרת תל באר שבע (תל שבע)- התקופה הכלקוליתית (עמודים 127- 137) מאת אפרים שטרן
- ^ ראו מפה של העיר באר שבע הטורקית
- ^ ראו הפועל הצעיר, אליעזר, (עמודים 87-88)
- ^ השקפה, שנה שביעית, גיליון ע"ט, ה' באב תרס"ו, עמוד 5.
- ^ ראו כותרת תקופת מלחמת העולם הראשונה בספר באר שבע (עמודים 64- 66) מאת יהודה גרדוס ואליהו שטרן
- ^ ראו תבנית ראשי עיריית באר שבע בערך באר שבע בויקיפדיה
- ^ ראו ערך מיכאל הנגבי בויקיפדיה ושתי כתבות מארכיון ActivePaper: הכתבה לא נוותר על הנגב מאת ש. פינס והכתבה הועלה לבאר שבע ביום העצמאות
- ^ ראו היסטוריה של [[המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה|בית החולים סורוקה]] באתרו
- ^ לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ על התפתחות העיר באר שבע בשנים 1948- 1983 ראו כותרת התיכנון הישראלי-אידיאולוגיה מול מציאות (התפתחות התיכנון העירוני בבאר שבע) בספר באר שבע (עמודים 182- 194) מאת יהודה גרדוס ואליהו שטרן
- ^ על אתר הקראוונים ליד באר שבע ראו כתבה בערוץ 10 וערך אתר קראוונים בויקיפדיה
- ^ על השכונות החדשות בבאר שבע ראו היסטוריה של באר שבע באתר העירייה וערך באר שבע: שכונות בויקיפדיה
- ^ ראו תבנית של ראשי הערים של באר שבע בערך באר שבע באתר ויקיפדיה
- ^ על שכונת נאות אילן ראו כתבה באתר ynet ו%D7%A0%D7%95%D7%95%D7%94%20%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%9F%20%D7%91%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%AA%20%D7%A0%D7%95%D7%95%D7%94%20%D7%96%D7%90%D7%91%20%D7%A4%D7%9C%D7%97%207%20%D7%91%D7%90%D7%A8%20%D7%A9%D7%91%D7%A2-6000219505 תכנית לבניית השכונה
- ^ ראו תכנית פארק נחל באר שבע באתר החברה הכלכלית לפיתוח באר שבע
- ^ נתוני האוכלוסייה מאת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ ראו הודעה בדבר הרחבת שטח השיפוט של העיר באר שבע
- ^ על התפתחות העיר בתחומים רבים בימי ראש הערי רוביק דנילוביץ' ראו כתבה: באר שפע: לאחר שנים של הזנחה, בירת הנגב מתעוררת לחיים, כתבה: עכשיו זה רשמי: באר שבע הופכת לעיר המים וכתבה: באר שבע זכתה בפרס החינוך
- ^ ראו כתבה על ירי הרקטות לבאר שבע
