ויקיפדיה

קרלו אנצ'לוטי

כדורגלן עבר איטלקי ומאמן כדורגל

קרלו אנצ'לוטי (באיטלקית: Carlo Ancelotti; נולד ב-10 ביוני 1959) הוא כדורגלן עבר איטלקי, ששיחק בעמדת הקשר האחורי וכיום מאמן כדורגל המאמן את קבוצת ריאל מדריד מהלה ליגה.

קרלו אנצ'לוטי
Carlo Ancelotti
מידע אישי
לידה 10 ביוני 1959 (בן 65)
רג'ולו שבאיטליה
גובה 1.80 מטר
עמדה קשר אחורי
מועדוני נוער
פארמה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1976–1979
1979–1987
1987–1992
סה"כ 		פארמה
רומא
מילאן 		55 (13)
171 (12)
112 (10)
338 (35)
נבחרת לאומית כשחקן
1981–1991 נבחרת איטליה בכדורגל איטליה 26 (1)
קבוצות כמאמן
1992–1995
1995–1996
1996–1998
1999–2001
2001–2009
2009–2011
2011–2013
2013–2015
2016–2017
2018–2019
2019–2021
2021– 		איטליה (עוזר מאמן)
רג'אנה
פארמה
יובנטוס
מילאן
צ'לסי
פריז סן-ז'רמן
ריאל מדריד
באיירן מינכן
נאפולי
אברטון
ריאל מדריד
מאזן מדליות
מתחרה עבור נבחרת איטליה בכדורגל איטליה
גביע העולם
ארדאיטליה 1990כדורגל גברים
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

ככדורגלן, בילה אנצ'לוטי את קריירת הכדורגל כולה בקבוצות איטלקיות. בקבוצות פארמה, רומא ומילאן, וזכה עימן בשתי אליפויות אירופה ושלוש אליפויות איטליה. כמו כן הוא ייצג את נבחרת איטליה ב-26 משחקים בהם כבש שער אחד, ובין היתר היה בסגל נבחרתו לטורנירי המונדיאל בשנים 1986, 1990 ובטורנירי היורו.

כמאמן, אנצ'לוטי מהמאמנים המעוטרים ביותר באירופה. הוא המאמן היחיד בהיסטוריה שזכה ב-6 אליפויות מקומיות בחמש הליגות הגדולות: האנגלית, הספרדית, האיטלקית, הגרמנית והצרפתית,[1] בנוסף הוא גם המאמן היחיד שזכה 5 פעמים בליגת האלופות והיחיד שהגיע לגמר ליגת האלופות כמאמן 6 פעמים.[2] בין היתר הוביל מועדונים מהגדולים באירופה, בהם יובנטוס, מילאן, צ'לסי, פריז סן-ז'רמן, באיירן מינכן וריאל מדריד.

קריירה ככדורגלן

עריכה

אנצ'לוטי, יליד רג'ולו שבאיטליה, החל את קריירת הכדורגל בקבוצת הנוער של פארמה. הוא עלה לבוגרים בעונת 1976/1977. הוא שיחק שלוש עונות במדי הקבוצה, ששיחקה אז בליגה השלישית. בעונתו האחרונה בקבוצה, עונת 1978/1979, הגיע לקבוצה המאמן צ'זרה מלדיני. יחד איתו סיימה פארמה במקום השני בטבלה, והגיעה למשחק פלייאוף על העלייה מול טריאסטינה. אנצ'לוטי הצטיין במשחק, וסייע לקבוצתו להעפיל לסרייה ב'. בעקבות הצלחתו בפארמה, התעניינו מספר קבוצות איטלקיות בכירות באנצ'לוטי, ביניהן רומא ואינטר מילאנו, במידה אף שיחק אנצ'לוטי במשחק ידידות במהלך הקיץ. בסופו של דבר, לקראת עונת 1979/1980 עבר אנצ'לוטי לרומא מהסרייה א', אותה אימן אז נילס לידהולם.

הופעת הבכורה של אנצ'לוטי בסרייה א' נערכה ב-16 בספטמבר 1979, במשחק בין רומא למילאן שהסתיים בשוויון 0-0. אנצ'לוטי הפך במהרה לשחקן מפתח ברומא. הוא הפך לקפטן הקבוצה בשנת 1985, וזכה עימה באליפות ובארבעה גביעים. במהלך תקופתו ברומא סבל אנצ'לוטי לא אחת מפציעות בברכיים, שהשביתו אותו לתקופות ארוכות. פציעה מסוג זה גרמה לו להחמיץ את שלבי רבע, חצי וגמר גביע אירופה לאלופות של עונת 1983/1984. ללא אנצ'לוטי, הפסידה רומא לליברפול בפנדלים.

לקראת עונת 1987/1988, בתום שמונה עונות ברומא, עבר אנצ'לוטי למילאן, אליה הגיע באותה עונה המאמן אריגו סאקי. אנצ'לוטי היה שחקן חשוב במרכז השדה בקבוצה שנחשבת לאחת הטובות בהיסטוריה של הכדורגל האירופי, ובחמש עונות במדיה זכה להניף עימה פעמיים את גביע אירופה לאלופות. בנוסף זכו אנצ'לוטי ומילאן פעמיים באליפות איטליה, פעמיים בסופר קאפ האירופי ופעמיים בגביע הביניבשתי. רגע השיא האישי של אנצ'לוטי בקבוצה היה במשחק הגומלין חצי גמר גביע אירופה לאלופות ב-19 באפריל 1989 מול ריאל מדריד. בדקה ה-19 קיבל אנצ'לוטי מסירה מרוד חוליט, עבר שני שחקנים ובעט מרחוק לחיבורי השער כדי להעלות את מילאן ליתרון 1:0. בסיום הביסה מילאן את ריאל מדריד בתוצאה 5:0 (6:1 בסיכום שני המשחקים) והעפילה לגמר שם הביסה את סטיאווה בוקרשט בתוצאה 4:0. אנצ'לוטי שיחק במשחק הגמר 90 דקות. בסיום עונת האליפות של 1991/1992, פרש אנצ'לוטי ממשחק פעיל בגיל 33.

נבחרת איטליה

עריכה

אנצ'לוטי ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת איטליה ב-6 בינואר 1981. היה זה במסגרת טורניר לאלופות עולם, לציון 50 שנה לטורניר המונדיאל. אנצ'לוטי כבש כבר בדקה ה-7 במשחק מול הולנד (שהחליפה את אנגליה בטורניר) את שערו הבינלאומי היחיד, במשחק שהסתיים בשוויון 1:1. אנצ'לוטי היה אמור להיות בסגל נבחרתו למונדיאל 1982, אך פציעה בברך שהשביתה אותו למספר חודשים גרמה לו להחמיץ את הטורניר. ארבע שנים אחר כך היה לראשונה בסגל הנבחרת למונדיאל 1986, אך לא זכה לדקות במהלכו. שנתיים אחר כך פתח בכל ארבעת משחקי איטליה שהודחה בחצי גמר יורו 1988 מול ברית המועצות. במונדיאל 1990 שהתקיים באיטליה, אנצ'לוטי שיחק בשלושה משחקים. הוא הוחלף במחצית משחק הפתיחה של הטורניר, בו ניצחה איטליה 1:0 את אוסטריה, עלה כמחליף לחצי שעה בניצחון 1:0 על אירלנד ברבע הגמר, ושיחק לכל אורך הניצחון 2:1 על אנגליה במשחק על המקום שלישי. שנה לאחר הטורניר ושנה לפני פרישתו ממשחק, פרש אנצ'לוטי מהנבחרת. בעשר שנות הקריירה הבינלאומית שלו, צבר אנצ'לוטי 26 הופעות ושער אחד.

קריירה כמאמן

עריכה

תחילת דרכו

עריכה

אנצ'לוטי החל את דרכו המקצועית עם פרישתו ממשחק ב-1992, כשהתמנה לתפקיד עוזרו של אריגו סאקי, מאמנו לשעבר במילאן, כשסאקי התמנה למאמנה של נבחרת איטליה. הוא ליווה את סאקי עד לעונת 1995/1996, אז קיבל את תפקידו הראשון, מאמנה של רג'אנה מהסרייה ב', ליגת המשנה האיטלקית. כבר בעונה זו הוביל אנצ'לוטי את הקבוצה למקום הרביעי ולהעפלה לסרייה א' בסיום העונה. לאחר ההעפלה עבר אנצ'לוטי לאמן את קבוצת נעוריו, פארמה. אנצ'לוטי הוביל את הקבוצה, בה שיחקו כוכבי עתיד בנבחרת איטליה כמו ג'אנלואיג'י בופון ופאביו קנבארו למקום השני בטבלה, מיקום השיא שלה בכל הזמנים, ולהשתתפות בליגת האלופות. עונה אחר כך, הוביל אותה למקום החמישי, שהבטיח השתתפות נוספת במפעל אירופי, הפעם בגביע אופ"א. בתום שתי עונות, סיים אנצ'לוטי את דרכו במועדון.

בפברואר 1999 נבחר אנצ'לוטי להחליף את מרצ'לו ליפי כמאמן יובנטוס. הוא הצליח לייצב את הקבוצה באותה עונה, והוביל אותה עד לחצי גמר ליגת האלופות, שם הודחה על ידי מנצ'סטר יונייטד, שזכתה בתואר בסיום העונה. בקיץ הוביל אנצ'לוטי את הקבוצה לזכייה בגביע האינטרטוטו בשתי העונות המלאות שלו ביובנטוס, הוביל אותה אנצ'לוטי פעמיים למקום השני בליגה, ובמחזור האחרון של עונת 2000/2001 פוטר מתפקידו. ההכרזה של הקבוצה על סיום דרכו הגיעה במחצית מחזור הנעילה של העונה, כאשר ליובנטוס היה עוד סיכוי לזכות בתואר.

מילאן

עריכה
 
קרלו אנצ'לוטי כמאמן מילאן, 2007

אנצ'לוטי מונה למאמן מילאן ב-6 בנובמבר 2001, כמחליפו של פתיח טרים שפוטר עקב סדרה לא טובה של תוצאות. הוא הגיע למילאן לאחר שלא זכתה באף תואר, מקומי או אירופי, מאז האליפות בעונת 1998/1999. עם תחילת עונת 2002/2003, עונתו המלאה הראשונה של אנצ'לוטי במילאן, ספג ביקורת מבעלי הקבוצה, סילביו ברלוסקוני, בעקבות טקטיקה הגנתית מדי לטעמו. אמנם, אנצ'לוטי ערך מספר שינויים בהרכב הקבוצה, ביניהם קידומו של דידה לתפקיד השוער הראשון של הקבוצה, שינוי תפקודו של אנדראה פירלו מקשר תוקף לקשר הגנתי והצבתו מאחורי רוי קוסטה, ושילובם של החלוצים הדינמיים פיליפו אינזאגי ואנדריי שבצ'נקו בחוליית ההתקפה. שינויים אלו הובילו להצלחה גדולה של הקבוצה באותה העונה, עם ניצחון בגמר ליגת האלופות 2003 בפנדלים מול קבוצתו הקודמת יובנטוס לאחר 0:0 בתום הארכה. בנוסף, השלימה הקבוצה זכייה בקופה איטליה של אותה עונה עם ניצחון 6:3 על רומא בסיכום שני משחקי הגמר, וזכייה בתואר הסופר קאפ האירופי עם ניצחון 1:0 על פורטו, אותה הדריך אז ז'וזה מוריניו, שהייתה מחזיקת גביע אופ"א. עונה אחר כך זכה אנצ'לוטי בתואר האליפות הראשון שלו כמאמן, כשהוביל את מילאן לזכייה בתואר לראשונה מזה חמש שנים. בשתי העונות שאחר כך סיימה מילאן שנייה בטבלה, פעמיים אחרי יובנטוס, והגיעה בפעם השנייה בעידן אנצ'לוטי לגמר ליגת האלופות בעונת 2004/2005, שם הפסידה בפנדלים לליברפול לאחר 3:3 בסיום ההארכה. מילאן הובילה 3:0 במחצית, אך נכנעה בסיום. אנצ'לוטי ומילאן השיגו את הנקמה הספורטיבית שנתיים לאחר מכן, בגמר ליגת האלופות 2007, אז ניצחו את ליברפול 2:1 וזכו בתואר בפעם השנייה בעידן אנצ'לוטי. היה זה תואר האלופות הרביעי של אנצ'לוטי עם מילאן, לאחר שצבר גם שתי זכיות כשחקן. בזכות הזכייה הבטיחה הקבוצה את השתתפותה באליפות העולם לקבוצות 2007. היא זכתה בתואר לאחר ניצחון 4:2 בגמר על בוקה ג'וניורס, והייתה לקבוצה האירופית הראשונה בהיסטוריה שזוכה בתואר. כשעה לאחר הניצחון 2:0 על פיורנטינה במחזור האחרון של עונת 2008/2009, הודיע אנצ'לוטי כי הוא מסיים את דרכו בקבוצה.[3]

צ'לסי

עריכה
 
מאמן צ'לסי קרלו אנצ'לוטי ובלם הקבוצה ג'ון טרי חוגגים את הזכייה בדאבל, מאי 2010

ב-1 ביוני 2009, יממה בלבד לאחר שעזב את מילאן, התמנה אנצ'לוטי לתפקידו הראשון (גם כשחקן וגם כמאמן) מחוץ לגבולות איטליה, כשהחליף את חוס הידינק כמאמנה של צ'לסי האנגלית.[4] אנצ'לוטי חתם על חוזה לשלוש עונות, והחל את תפקידו בפועל חודש לאחר מכן, ב-1 ביולי. אנצ'לוטי היה למאמנה הרביעי של צ'לסי בפחות משנתיים, אחרי ז'וזה מוריניו, אברהם גרנט ולואיס פליפה סקולרי. כמו כן הוא היה למאמן האיטלקי השלישי בהיסטוריה של הקבוצה, אחרי ג'אנלוקה ויאלי וקלאודיו ראניירי. לאחר כחודשיים בתפקיד, ב-9 באוגוסט, זכה אנצ'לוטי בתוארו הראשון כמאמן צ'לסי, עם ניצחון בפנדלים על מנצ'סטר יונייטד במגן הצדקה, לאחר 2:2 בסיום ההארכה. שישה ימים אחר כך ניהל המאמן את משחק הבכורה שלו בפרמייר ליג, בו גברה צ'לסי על האל סיטי 2:1 בסטמפורד ברידג'. בליגת האלופות חזר אנצ'לוטי לסן סירו, שם פגש את אינטר מילאנו בשלב שמינית הגמר. בין אנצ'לוטי למוריניו, מאמנה של אינטר, שררה מערכת יחסים מתוחה בעקבות העונה הקודמת. אינטר ניצחה פעמיים את צ'לסי והמשיכה עד לזכייה בתואר באותה עונה. לקראת סיום עונת הבכורה שלו, ב-9 במאי 2010, הבטיח אנצ'לוטי את הזכייה באליפות אנגליה כבר בעונת הבכורה שלו, בפער של נקודה מהסגנית מנצ'סטר יונייטד, עם ניצחון 8:0 על וויגאן אתלטיק. צ'לסי הפכה לקבוצה הראשונה מאז הקמתה של הפרמייר ליג ב-1992 שכובשת מעל מאה שערים בעונה, כשכבשה 103 שערי ליגה. היא הייתה הראשונה לעשות זאת בליגה הבכירה באנגליה מאז טוטנהאם של עונת 1962/1963. אנצ'לוטי היה למאמן האיטלקי הראשון שזוכה באליפות הפרמייר ליג, ובסך הכל המאמן חמישי שעושה זאת ב-18 שנות קיומה. פחות משבוע אחר כך, ב-15 במאי, הבטיחה צ'לסי את הזכייה בדאבל, עם ניצחון בגמר הגביע האנגלי 1:0 על פורטסמות'. הייתה זו הזכייה הראשונה של צ'לסי בדאבל אי פעם.

עונתו השנייה של אנצ'לוטי בצ'לסי החלה עם הפסד למנצ'סטר יונייטד במסגרת מגן הצדקה, אך עם השתלטות על המקום הראשון כבר אחרי מחזור אחד, עם ניצחון 6:0 על וסט ברומיץ' אלביון. שבוע אחר כך שחזרה צ'לסי את התוצאה עם ניצחון 6:0 על וויגאן אתלטיק בחודשי החורף סבלה צ'לסי מרצף של שישה משחקים ללא ניצחון, ביניהם שלושה הפסדים. ב-5 בינואר 2011, לאחר הפסד מפתיע 1:0 לוולברהמפטון וונדררס, צ'לסי ירדה עד למקום החמישי בטבלה והייתה בסכנה ממשית שלא להעפיל לליגת האלופות לראשונה מאז 2002. בעקבות כך, שלל אנצ'לוטי את סיכויי קבוצתו לזכות פעם נוספת בתואר האליפות, ואף טען כי הוא אינו פוחד לאבד את משרתו עקב כך. לאחר ההפסד המפתיע חזרה צ'לסי למסלול הניצחונות עם 7:0 בגביע האנגלי על איפסוויץ' טאון, ושלושה ניצחונות ליגה רצופים שהותירו אותם במקום הרביעי, עשר נקודות פחות ממנצ'סטר יונייטד. בחלון ההעברות של ינואר התחזקה צ'לסי בחלוץ פרננדו טורס מליברפול בסכום של 50 מיליון ליש"ט, סכום השיא של העברה באנגליה עד אז, ובבלם דוד לואיז מבנפיקה ליסבון. לאחר הפסד לליברפול 1:0 בליגה, ניצחה צ'לסי את מוליכת הטבלה מנצ'סטר יונייטד 2:1, משער בכורה של דוד לואיז. השתיים נפגשו גם ברבע גמר ליגת האלופות. יונייטד ניצחה את צ'לסי פעמיים, והדיחה אותה מהמשך הטורניר עם 3:1 בסיכום שני המשחקים. לאחר ההדחה מליגת האלופות רשמה צ'לסי רצף של שישה ניצחונות ליגה, שהחזירו אותה למאבק האליפות. לאחר שכבר הייתה בפער של 15 נקודות מהמוליכה, התייצבה צ'לסי במקום השני, שלוש נקודות בלבד מהפסגה, כשנותרו שלושה משחקים לסיום העונה, אך אז, ב-8 במאי, הפסידה צ'לסי מעשית את האליפות, עם הפסד 2:1 ביונייטד. פחות משעתיים לאחר הפסד לאברטון במחזור הנעילה של העונה, פוטר אנצ'לוטי מתפקידו בצ'לסי.[5]

פריז סן-ז'רמן

עריכה
 
קרלו אנצ'לוטי כמאמן פריז סן-ז'רמן, 2012

ב-30 בדצמבר 2011 מונה אנצ'לוטי לתפקיד המאמן של פריז סן-ז'רמן הצרפתית, כמחליפו של אנטואן קומבוארה שפוטר באותו היום.[6] אנצ'לוטי לא הצליח להוביל את הקבוצה לתואר בחצי העונה הנותרת, לאחר שהיא הודחה על ידי אולימפיק ליון ברבע גמר הגביע הצרפתי, ובמקום השני בליגה, שלוש נקודות פחות מהאלופה מונפלייה. בעונתו המלאה הראשונה בקבוצה, הוביל אותה אנצ'לוטי לזכייה באליפות צרפת, כשהיא מבטיחה את התואר שני מחזורים לסיום העונה. בליגת האלופות הפגינה הקבוצה יכולת טובה והגיעה עד לשלב רבע הגמר, שם הודחה על ידי ברצלונה עקב שערי חוץ, כשההתמודדות הכפולה הסתיימה בשוויון 3-3 מצטבר. עם סיום העונה, ב-19 במאי 2013, ביקש אנצ'לוטי להשתחרר מחוזהו על מנת להתמנות לתפקיד המאמן בריאל מדריד.[7]

ריאל מדריד

עריכה

ב-25 ביוני 2013, לקראת עונת 2013/2014, מונה אנצ'לוטי לתפקיד מאמן ריאל מדריד הספרדית כמחליפו של ז'וזה מוריניו שעזב.[8] הוא הוצג במסיבת עיתונאים באצטדיון סנטיאגו ברנבאו. זמן קצר לאחר הגעתו, הודיעה ריאל על החתמתם של איסקו ואסייר אייארמנדי, וכן על מכירתו של גונסאלו היגוואין לנאפולי. לאחר מכן השלימה ריאל את העסקה היקרה בהיסטוריה, כשהחתימה את גארת' בייל תמורת סכום שיא של כ-86 מיליון ליש"ט. במשחקו הראשון של אנצ'לוטי כמאמן בלה ליגה, ב-18 באוגוסט, ניצחה קבוצתו בבית את ריאל בטיס בתוצאה 2:1. אנצ'לוטי זכה בתואר משמעותי ראשון עם הקבוצה ב-16 באפריל 2014, כשריאל פגשה במסטאייה את ברצלונה למשחק הקלאסיקו בגמר הגביע הספרדי. חמש דקות לסיום המשחק קבע גארת' בייל את תוצאת המשחק, 2:1 לריאל שזכתה להניף את הגביע. כשבועיים אחר כך הוביל אנצ'לוטי את קבוצתו לניצחון על אלופת אירופה המכהנת, באיירן מינכן, בתוצאה מצטברת של 5:0 בסיכום שני משחקי חצי גמר ליגת האלופות. ריאל השלימה את העפלתה לגמר עם ניצחון מרשים 4:0 באליאנץ ארנה. ריאל העפילה לגמר לראשונה מאז גמר ליגת האלופות 2002 בו ניצחה. ב-24 במאי פגשה ריאל את אתלטיקו מדריד למשחק הגמר. לאחר שספגה במחצית הראשונה, השיגה ריאל את שער השוויון שלוש דקות בתוך תוספת הזמן משער של סרחיו ראמוס. בייל, מרסלו וכריסטיאנו רונאלדו כבשו בהארכה, וריאל זכתה בתואר לאחר 12 שנים, והגיעה למספר דו-ספרתי של זכיות, עם זכייתה העשירית. אנצ'לוטי עצמו הפך לשני בלבד בהיסטוריה, אחרי מאמן ליברפול לשעבר בוב פייזלי, שזוכה בתואר בפעם השלישית כמאמן, והפך לראשון בהיסטוריה שזוכה בתואר פעמיים כשחקן ושלוש פעמים כמאמן. בליגה נחלה ריאל אכזבה, כשסיימה שלישית בלבד, ויריבתה לגמר האלופות, אתלטיקו מדריד, זכתה באליפות. עם פתיחת עונת 2014/2015, זכו ריאל ואנצ'לוטי בתואר אירופי נוסף, כשגברו על סביליה 2:0 במסגרת הסופר קאפ האירופי, ובדצמבר 2014 השלימה זכייה באליפות העולם לקבוצות. בכך סיימה ריאל את 2014 עם ארבעה תארים שונים, ואנצ'לוטי סיים במקום השני במירוץ לתואר מאמן השנה בעולם. ב-19 בינואר 2015 אנצ'לוטי זכה להיכנס להיכל התהילה של הכדורגל האיטלקי, ב-25 במאי 2015 פוטר אנצ'לוטי מתפקידו כמאמן ריאל מדריד.[9]

באיירן מינכן

עריכה

ב-1 ביולי 2016 חתם אנצ'לוטי לתפקידו כמאמן באיירן מינכן במקום פפ גווארדיולה שעזב למנצ'סטר סיטי, בעונתו הראשונה במועדון הוא זכה בבונדסליגה אך באיירן הודחה ברבע גמר ליגת האלופות על ידי ריאל מדריד. ב-28 בספטמבר 2017 פוטר מתפקידו בתור מאמן באיירן מינכן לאחר ההפסד 0–3 לפריז סן-ז'רמן במסגרת המחזור השני של שלב הבתים של ליגת האלופות.

נאפולי

עריכה

ב-23 במאי 2018 מונה למאמנה של נאפולי מהסרייה א' כאשר הוא מחליף את מאוריציו סארי שעבר לצ'לסי. ב-11 בדצמבר 2019 אנצ'לוטי פוטר מאימון נאפולי לאחר רצף תוצאות מאכזב.

אברטון

עריכה

ב-21 בדצמבר 2019 חזר אנצ'לוטי לפרמייר ליג ומונה למאמנה של אברטון עד לשנת 2024, אולם ב-1 ביוני 2021 התפטר מתפקידו על מנת לחתום בריאל מדריד.

החזרה לריאל מדריד

עריכה

ב-1 ביוני 2021 מונה אנצ'לוטי בפעם השנייה לאמן את ריאל מדריד בחוזה עד 2024, לאחר התפטרותו של זינדין זידאן.[10] ב-16 בינואר 2022 זכה עם הקבוצה בתואר הראשון שלו בקדנצייה הנוכחית במועדון עם ניצחון 0–2 בגמר הסופר קאפ הספרדי על אתלטיק בילבאו. ב-30 באפריל 2022 זכה באליפות הלה ליגה לאחר ניצחון 4–0 על אספניול במחזור ה-34, והפך למאמן הראשון שזוכה באליפות בכל חמש הליגות הבכירות.[1]

ב-4 במאי 2022 העפיל עם ריאל מדריד לגמר ליגת האלופות החמישי בקריירה שלו והשני עם ריאל מדריד לאחר הפסד 3–4 למנצ'סטר סיטי במשחק הראשון, ביצעה הקבוצה מהפך במשחק הגומלין כשניצחה 3–1, כאשר עד הדקה ה-90 התוצאה הייתה 0–1 למנצ'סטר סיטי. במשחק הגמר גברה ריאל מדריד על ליברפול בתוצאה 1-0 וזכתה בתואר בפעם ה-14 בתולדותיה. ב-1 ביוני 2024 הוביל את ריאל מדריד לניצחון על בורוסיה דורטמונד בגמר ליגת האלופות.[11] זכייה זו הציבה את אנצ'לוטי כמאמן היחיד שזכה חמש פעמים בליגת האלופות והיחיד שהגיע שש פעמים לגמר.[2]

תארים

עריכה

תארים כשחקן

עריכה
רומא
מילאן

תארים כמאמן

עריכה
יובנטוס
מילאן
צ'לסי
פריז סן-ז'רמן
ריאל מדריד
באיירן מינכן

אישיים

עריכה

סטטיסטיקות

עריכה

סטטיסטיקות כשחקן

עריכה
עונה קבוצה ליגה בליגה בגביע באירופה אחר סה"כ
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
1976/1977 פארמה איטליה  סרייה ג' 1 0 – – – 1 0
1977/1978 21 8 – – – 21 8
1978/1979 33 5 – – – 33 5
1979/1980 רומא איטליה  סרייה א' 27 3 9 0 – – 36 3
1980/1981 29 2 6 2 2 1 – 37 5
1981/1982 5 0 0 0 3 1 – 8 1
1982/1983 23 2 3 0 6 0 – 32 2
1983/1984 9 0 5 0 4 0 – 18 0
1984/1985 22 3 2 0 3 0 – 27 3
1985/1986 29 0 4 0 – – 33 0
1986/1987 27 2 7 1 2 0 – 36 3
1987/1988 מילאן איטליה  סרייה א' 27 2 7 0 4 0 – 38 2
1988/1989 28 2 2 0 7 1 1 0 38 3
1989/1990 24 3 4 0 6 0 1 0 35 3
1990/1991 21 1 4 0 4 0 2 0 31 1
1991/1992 12 2 6 0 – – 18 2
סה"כ פארמה 55 13 — — — 55 13
רומא 171 12 36 3 20 2 — 227 17
מילאן 112 10 23 0 21 1 4 0 160 11
סה"כ בקריירה 338 35 59 3 41 3 4 0 442 41

נבחרת לאומית

עריכה
נבחרת איטליה
שנה הופעות שערים
1981 4 1
1982 0 0
1983 4 0
1984 0 0
1986 5 0
1987 3 0
1988 5 0
1989 0 0
1990 4 0
1991 1 0
סה"כ 26 1

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קרלו אנצ'לוטי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Carlo Ancelotti's famous five: How Real Madrid La Liga title success completes historic quintet in Europe's major leagues, www.sportingnews.com (באנגלית)
  2. ^ 1 2 ‏קרלו אנצ'לוטי בודד בפסגה, טיבו קורטואה קבע שני שיאי מפעל, באתר ספורט1, 29 במאי 2022
  3. ^ לאונרדו נבחר למאמנה החדש של מילאן, באתר וואלה, 31 במאי 2009
  4. ^ אנצ'לוטי מונה למאמן צ'לסי, באתר וואלה, 1 ביוני 2009
  5. ^ קרלו אנצ'לוטי פוטר מצ'לסי, באתר וואלה, 22 במאי 2011
  6. ^ קרלו אנצ'לוטי מונה למאמנה של פ.ס.ז', באתר וואלה, 30 בדצמבר 2011
  7. ^ אנצ'לוטי: "ביקשתי לעזוב, ממתין לתשובה", באתר וואלה, 19 במאי 2013
  8. ^ רשמית: קרלו אנצ'לוטי הוכרז כמאמן ריאל מדריד, באתר וואלה, 25 ביוני 2013
  9. ^ אנצ'לוטי פוטר מריאל, בניטס המועמד להחליפו, באתר ערוץ הספורט, 25 במאי 2015
  10. ^ רשמית: קרלו אנצ'לוטי מונה למאמן ריאל מדריד, באתר ynet, 1 ביוני 2021
  11. ^ מלכת הצ'מפיונס: בפעם ה-15 בתולדותיה - ריאל מדריד אלופת אירופה, באתר ynet, 1 ביוני 2024


נבחרת איטליה – מונדיאל 1986

1 גאלי • 2 ברגומי • 3 קבריני • 4 קולובאטי • 5 נלה • 6 שיראה • 7 טריצ'לה • 8 ורכובוד • 9 אנצ'לוטי • 10 באני • 11 בארזי • 12 טנקרדי • 13 דה נאפולי • 14 די גנרו • 15 טארדלי • 16 קונטי • 17 ויאלי • 18 אלטובלי • 19 גלדריסי • 20 רוסי • 21 סרנה • 22 זנגה • מאמן: ביארזוט

איטליה 
נבחרת איטליה – יורו 1988

1 זנגה • 2 בארזי • 3 ברגומי • 4 קראברו • 5 פרארה • 6 פרי • 7 פראנציני • 8 מלדיני • 9 אנצ'לוטי • 10 דה אגוסטיני • 11 דה נאפולי • 12 טאקוני • 13 פוסי • 14 ג'אניני • 15 רומאנו • 16 אלטובלי • 17 דונאדוני • 18 מאנצ'יני • 19 ריציטלי • 20 ויאלי • מאמן: ויצ'יני

איטליה 
נבחרת איטליה – מונדיאל 1990 (מקום שלישי)

1 זנגה • 2 בארזי • 3 ברגומי • 4 דה אגוסטיני • 5 פרארה • 6 פרי • 7 מלדיני • 8 ורכובוד • 9 אנצ'לוטי • 10 ברטי • 11 דה נאפולי • 12 טאקוני • 13 ג'אניני • 14 מארוקי • 15 ר' באג'ו • 16 קרנבאלה • 17 דונאדוני • 18 מאנצ'יני • 19 סקילאצ'י • 20 סרנה • 21 ויאלי • 22 פליוקה • מאמן: ויצ'יני

איטליה 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קרלו_אנצ%27לוטי&oldid=39490882"