פתיחת התפריט הראשי

נווה עמל

שכונת מגורים בהרצליה
נווה עמל בשנות ה-50

נווה עמל היא השכונה הגדולה ביותר בהרצליה. היא מהווה כתשעה אחוזים מכלל אוכלוסיית העיר ומונה 2,400 יחידות דיור. שכונת נווה עמל מתפרשת על שטח של כ- 1,460 דונם ויושבת ברובה על שטחו לשעבר של שבט אבו כישכ.

מיקוםעריכה

שכונת נווה עמל נמצאת בקצה הצפון-מזרחי של הרצליה בקרבת רעננה. היא מצויה מדרום לשכונת יד התשעה/שביב ומצפון לשטח מפעל תע"ש שברמת השרון. במערב גובלת השכונה בדרך ירושלים ובמזרח נמצא רחוב פורצי הדרך שנושק לפרדסי מושב גבעת חן.

היסטוריהעריכה

נווה עמל הוקמה בשנות החמישים. ייעודה היה להיות שכונת פועלים ועל כן שמה. תושביה הראשונים היו עולים מתימן, טורקיה ודרום אפריקה. בראשיתה, השכונה הייתה מאוד דלה ומעטים ממייסדי השכונה עדיין חיים בה.

הקמת המדינה והעלייה הגדולה שבאה בעקבותיה השפיעה על התפתחותה של הרצליה ממושבה לעיר. במשך התקופה בין נובמבר 1948 לנובמבר 1950 גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ב-70% והאוכלוסייה בהרצליה גדלה מ-5300 ל-12,000 נפש, כלומר גידול של 126%. בשנים 1948–1955 בנתה חברת נווה עובד 1200 מתוך 2000 יחידות דיור בהרצליה והקימה מספר שכונות חדשות, וביניהן את נווה עמל. השכונה נבנתה בכמה שלבים והוקמה על אדמת נפקדים. השכונה הוקמה כיחידה עצמאית כמעט לחלוטין וכללה כ-812 יחידות דיור על שטח כללי של 626 דונם. בשטח זה הוקמו 600 יחידות דיור על שטח של 450–600 מ"ר ליחידה, ו-24 יחידות דיור על שטח של 950–1200 מ"ר ליחידה. בשכונת נווה עמל הייתה חלוקה כמעט שווה בין עולים חדשים לבין ותיקי ההסתדרות ופועלים ותיקים (הכוונה לפועלים ובני משפחות עובדי הציבור והשירותים שהיו חברי הסתדרות): 412 דירות לעולים ו-400 דירות לוותיקים.

את חלקה הדרומי של נווה עמל בנתה חברת משכנות אשר בנתה שיכון לעולים חדשים דתיים. העולים היו בני עליות שונות בעיקר מעליות אירופה ומיעוטם מעליית תימן. בשיכון שנבנה ב-1952 היו שני סוגים של מבנים: בתים דו משפחתיים (48 מ"ר על יחידת שטח של 100 מ"ר) ובתים לארבע משפחות (43 מ"ר על יחידת שטח של 1000 מ"ר).

רובם של העולים שבאו באותה תקופה היו חסרי אמצעים וכל ההון הדרוש לקליטתם ניתן על ידי המדינה. לצורך כך, נבנו כמה שיותר יחידות דיור בכמה שפחות זמן וכסף. בתחילת גל הבנייה הגדול הביאו צריפונים משני סוגים: מיובאים (שוודיים) ומתוצרת הארץ. אלה היו פתרונות הדיור הקבוע הראשונים. בסך הכל הוקמו 7000 צריפים בכל הארץ, חלקם בנווה עמל שלב א'. שטח כל יחידת דיור היה 20 מ"ר וכל צריף שוודי היה שווה ל4 יחידות דיור, כל שתי משפחות השתמשו בשירותים משותפים. שיטת בנייה מהירה נוספת הייתה בלוקונים. המטרה של שיטה זו הייתה לחסוך את הצורך להמיר כסף למטבע זר. הבלוקון שימש כבית קבע אשר 90% ממחיר הקמתו היה שכר עבודה וחומרי גלם מקומיים. בנוה עמל שלב א' נבנו גם בלוקונים דו משפחתיים על שטח של 500 מ"ר לשתי יחידות דיור. (הבלוקונים נבנו במקביל לצריפונים).

 
צריף בנווה עמל

לעיריית הרצליה לא הייתה אפשרות להשפיע על המיקום או המבנה של נווה עמל, וזאת מאחר ששטח השכונה לא היה כלול בשטח העירוני של הרצליה באותה עת. השכונה כולה צורפה להרצליה בתחילת שנות ה-50 (כאשר רוב שטחה כבר היה מבונה). "עצמאות" השכונה התבטאה בכך שיחד עם הקמת יחידות הדיור הוקמו מוסדות ציבור כמו גני ילדים, בתי ספר, גני משחקים, מרפאות, צרכנייה וכו'.

השכלהעריכה

בתי הספר בשכונה היו גורדון ורמב"ם (מאז הצטרף גם וולפסון). מלבד בית הספר הילדים היו לומדים בחדר (הם היו מתחלקים לקבוצות של 7–10 ילדים ולומדים עם רבי את התורה). פעילות הגיבוש היחידה בין הילדים באותה תקופה הייתה התנועה החברתית הנוער העובד. בגלל שלאמהות לא היה זמן ללמוד, בשכונה היו מתקיימים לימודי ערב, בהם האמהות היו יכולות להשלים את השכלתן.

תושבים בולטיםעריכה

פרסום רב השיגה השכונה במישור הלאומי מיד לאחר רצח רבין בחודש נובמבר 1995 כאשר התפרסם כי משפחתו של רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, יגאל עמיר, מתגוררת בשכונה. מול ביתה של המשפחה התקיימו הפגנות פוליטיות מעת לעת[1], ואימו של הרוצח, גאולה עמיר, אף איבדה את עבודתה כגננת באחד מגני הילדים בשכונה שנסגר לאחר מכן[2]. בסמוך לבית המשפחה ניצב פארק ציבורי שנקרא על שמו של רבין[3].

מן הצד השני, בשכונת נווה עמל גדלה וחונכה גם נשיאת בית המשפט העליון החל משנת 2017, אסתר חיות. חיות נולדה במעברת "שביב" שהפכה עם הזמן לשכונת יד התשעה, אך מיד לאחר גירושי הוריה היא עברה להתגורר בבית סבה וסבתה בשכונת נווה עמל ובמקביל לכך היא התחנכה בבית הספר "גורדון" שבמרכז השכונה[4].

כיום מתגוררת בשכונה חברת הכנסת מהליכוד נורית קורן[5], המכהנת כיושבת ראש ועדת כנסת מיוחדת "לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן", וכן חברת הכנסת לשעבר ממפלגת קדימה יוליה שמאלוב ברקוביץ'[6], המחזיקה כיום בתפקיד יושבת ראש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

בשכונה גם מתגוררים, או התגוררו בעבר, הזמרת נורית גלרון[7], כדורגלן העבר בני טבק וכן תת-אלוף אריה בירו[8].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה